לפניי בקשת רשות להתגונן, שהוגשה לאחר שבקשה למחיקת כותרת נדחתה.
התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם, לפיו התובעת נתנה לנתבעת שירותי גביה ואכיפה (החוזה, על נספחיו, נספחים 3-8 לכתב התביעה), על רקע נתוני גביה נמוכים אצל הנתבעת, לפני כן.
התובעת טוענת כי הגדילה משמעותית את אחוזי הגביה וסכומיה (דו"חות אוטומציה של המועצה, נספח 9 לכתב התביעה), ועל הנתבעת לשלם לה, לפי הוראות ההסכם.
עמלת הנתבעת נקבעה בהסכם באופן דיפרנציאלי לפי שיעור הגביה (הצעת משתתף, נספח 10 לכתב התביעה), ולטענת התובעת נקבע בפרוטוקול ישיבה מיום 20/9/10 כי לנוחות הצדדים תשלם הנתבעת באופן שוטף עמלה בשיעור 3.5% ובתום כל שנה תיערך התחשבנות להשלמה ל-4.2%. בנוסף היתה זכאית התובעת לבונוס בגין עמידה ביעדים. פרוטוקול זה לא צורף.
התובעת טוענת כי למרות ששלחה חשבונות מפורטים, הנתבעת נמנעה מלשלם לתובעת כמוסכם, שילמה במשך תקופת ההתקשרות 622,134 ₪, ונותרה חייבת את סכום התביעה 1,780,972 ₪.
התובעת תמכה את תביעתה גם במכתבי הנתבעת, לפיהם היא מתחייבת לשלם לתובעת ע"ח ההתחשבנות הכללית מתוך הכספים שיתקבלו במבצע הגביה (מכתבים מיום 8/12/11, נספח 11 לכתב התביעה), ובמכתבי הדרישה של התובעת (מכתבי התובעת מיום 17/1/11 עד 1/11/11 בצירוף חשבונות, נספח 12 לכתב התביעה ומכתב הנתבעת לתובעת בעניין התאמה בין נתוני גביה לנתוני הנה"ח והעברת יתרות משנה לשנה מיום 5/5/11, נספח 13 לכתב התביעה, מכתבי התראה והתכתבויות מיום 5/1/12, 18/1/12, 19/1/12 ו-14/2/12, נספחים 14-16 לכתב התביעה). לאחר מכן הפסיקה התובעת את מתן השירותים לנתבעת ביום 17/2/12.
עוד טענה התובעת בכתב התביעה כי מלבד ההפרות הנ"ל עיכבה הנתבעת את הגביה נגד מספר רב של חייבים (מכתבים בעניין ודו"ח חייבים מעוכבים, נספחים 17-19 לכתב התביעה). בפעולתה זו גרמה הנתבעת לתובעת, לטענתה הפסד בגביית עמלות נוספות. בין פעולותיה של הנתבעת, שגרמו לתובעת נזק נימנו: הגעה להסדרי תשלום חריגים עם נתבעים (מכתב מיום 12/5/11, נספח 20 לכתב התביעה); אי תשלום אגרת רישום עיקולי מקרקעין לחייבים (מכתב מיום 31/3/12, נספח 21 לכתב התביעה); כספים רבים, שגבתה התובעת עבור הנתבעת עברו לתיק האיחוד של הנתבעת (מכתב ללא תאירך מתחילת דצמבר 2011 נספח 22 לכתב התביעה); הנתבעת לא העבירה לתובת צ'קים לגביה, אלא עד שנת 2009, בניגוד להסכם (מכתב ללא תאריך, נספח 23 לכתב התביעה); פקיעת תוקף הסמכה של גובים מנע מהתובעת הטלת עיקולי צד ג' (מכתב מיום 16/3/11, נספח 24 לכתב התביעה); בעייתיות בתיפקוד עובד הנתבעת, שהתחייב בהסכם להעמיד לטובת התובעת, דבר שהצריך שכירות עובד חלופי וחברה חיצונית לקריאת מדי מים (מכתבים מיום 7/7/10 ומיום 17/8/10, נספח 25 לכתב התביעה); הטעייה בעניין פוטנציאל הגבייה ומניעת התובעת מלבצע פעולות מבצעיות. התובעת טוענת כי לנתבעת לא היו טענות לגבי תפקודה של התובעת, אלא להיפך (מכתבי הנתבעת ובהם הערכה לעובדי מחלקת הגביה מיום 12/5/11, 8/1/12 ומכתב של חייב בשם תמיר חדיד, ובו הערכה לעובדת התובעת ללא תאריך, כנראה 3/10/11, נספחים 26-27 לכתב התביעה).
בבקשה למחיקת כותרת טענה הנתבעת כי המסמכים אינם חתומים ע"י נציגי הנתבעת המוסמכים לפי פקודת העיריות, כי החשבונות לא נבדקו, כי רבות מהן הוגשו באיחור לאחר שדווקא הנתבעת הפצירה בתובעת להגיש חשבוניות (חשבוניות לדוגמא שהוגשו לנתבעת בחודש מרץ 2012, צורפו כנספח לבקשה למחיקת כותרת), וכי עצם הסתמכות התובעת על חוות דעת חשבונאית, מעידה כי אין מדובר בסכום קצוב. עוד טענה הנתבעת כי בין הצדדים נתעוררה מחלוקת על תפקודה של התובעת, ועוד כי התובעת כללה בתביעה גם חשבונות, שטרם הגיע מועד פרעונם לפי ההסכם.
התובעת הגישה תגובה לבקשה, וכאמור, הבקשה למחיקת כותרת נדחתה, והנתבעת חוייבה להגיש בקשת רשות להתגונן.
בבקשת הרשות להתגונן הוגש תצהיר גזבר המבקשת, מר עדואן, שנכנס לתפקידו באמצע נובמבר 2011, יוזכר כי ההסכם נשוא התביעה נחתם ביום 4/5/10. נציג המבקשת טען כי עם כניסתו לתפקיד נודע לו על עבודתה הלקוייה של המשיבה, הוא עשה נסיונות לסילוק הטענות ההדדיות, להגברת הגביה, ולטענתו התובעת התחמקה מפניותיו, וסירבה להיפגש לבדיקת חשבונותיה ודו"חותיה (סעיפים 6-8 לתצהיר מר עדואן). המצהיר פירט את הליקויים בעבודת התובעת: גביית כספים לא חוקית ולא מוסכמת בעניין צ'קים חוזרים, כך שלא כל הגבייה הועברה לנתבעת ומן הצד האחר גביית עמלה מצ'קים שנגבו טרם כניסת התובעת לתפקידה (סעיפים 10-13 לתצהיר); אי העברת כספי גביה לקופת הנתבעת (סעיף 14 לתצהיר); אי העברת מידע ודו"חות למרות הוראות ההסכם (סעיפים 15-16 לתצהיר); העמדת עובדים בכמות לא מספקת (שניים במקום שבעה), שלא מילאו תפקידם כנדרש, חוסר בציוד משרדי, דבר שגרם לנתבעת הוצאות משרדיות, שהיא מקזזת מהסכום, המגיע לתובעת (סעיפים 17-19 לתצהיר); אי ביצוע קריאות מדי מים, דבר שגרם לנתבעת צורך להוציא עובדים מטעמה, גרם לפיגור בקליטת הנתונים, לשגיאות בחיוב התושבים וחשיפת הנתבעת לתביעות (סעיפים 20-21 לתצהיר); שיעורי הגביה של התובעת לא היו כנטען על ידה, כך שלא מגיעים לה בונוסים אלא עליה להיות מחוייבת בקנסות (סעיפים 22-26 לתצהיר). המצהיר מטעם הנתבעת טוען כי הפסקת עבודת התובעת נעשתה ביוזמת התובעת, חרף קיום ישיבה להתחשבנות והמשך התנהלות תקינה, וכי התובעת העבירה חשבונות בשיהוי בחוסר תום לב (סעיפים 27-30 לתצהיר); לסיכום טוען המצהיר כי יש חשבוניות שעדיין לא אושרו (סעיף 31 לתצהיר) ומסכם כי התובעת היא שהפרה את ההסכם בהתנהלותה, כפי שפורט בתצהיר.
ב"כ התובעת לא שעו להפצרותיי בהחלטות מיום 23/9/12 ומיום 13/11/12 להעביר את התיק לסדר דין רגיל, ב"כ הצדדים החלו בנסיון להסדר דיוני בתחילת הדיון, והופנו למצותו לאחר הדיון. אני מסיקה כי הנסיון נכשל, שכן הוגשו סיכומים ואף בקשות לזירוז מתן ההחלטה.
בדיון נחקר המצהיר ארוכות, וחזר על טענותיו. בתום הדיון הזכרתי את דעתו של המלומד המנוח זוסמן לפיה חקירה נגדית ארוכה, כשלעצמה, מהווה ראיה לכך שיש לתת לנתבע רשות להתגונן.