תא"ק 43444-01-16 אבו זייד נ' אבו זייד

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 21.1.16 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה לסילוק יד המתייחסת לפלישה נטענת של הנתבע, אחיו של התובע, אל תוך חלקו של התובע למגרש 1, חלקה 53, גוש 18970 בכפר בענה. התובע טוען כי כאשר ביקש לבנות בניין על חלקו במגרש 2 בחלקה הנ"ל גילה כי הנתבע בנה בניין במגרש הסמוך בהסכמת התובע תוך חריגה מגבולות מגרשו של הנתבע אל גבולות מגרש התובע. לכתב התביעה צורפו מסמכים המלמדים כי הנתבע הגיש התנגדות לבקשת התובע להיתר בנייה אולם הוועדה דחתה את ההתנגדות ביום 31.8.15, לאחר שמצאה כי תוכנית המדידה שערך המודד עלי קשקוש לא מתאימה לתשריט המאושר ע"י הוועדה. בסעיף 17 של כתב התביעה מציין התובע כי הנתבע הגיש ערר על החלטת הוועדה שטרם הוכרע. בסעיף 18 של כתב התביעה מציין התובע כי פנה לנתבע כדי לפתור את העניין ע"י הריסת הבנייה החורגת ולחילופין, תשלום תמורת השטח נשוא החריגה, אך כל ניסיונותיו להגיע עם הנתבע להסדר כשלו. בסעיף 38 לכתב התביעה מבקש התובע לאפשר לו לפצל את ההליכים כך שיוכל להגיש תביעה לפיצויי נזיקין או דמי שימוש במקרקעין.

2.ביום 14.3.14 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הנתבע מכחיש כי חדר למגרשו של התובע. הנתבע טוען כי קיבל היתר בנייה בהתאם לתשריט חלוקה שערכה המודדת ופא אליאס ואושר ע"י הוועדה המקומית ביום 26.1.94 בהסכמת התובע. הנתבע מאשר כי במבנה שבנה יש תוספת של מדרגות ומרפסת אשר לטענת הוועדה נבנו בסטייה מההיתר, אולם בנייה זו לא פולשת למגרשו של התובע. הנתבע טוען כי המדרגות משמשות כמעבר לחלק האחורי של מגרש הנתבע, והריסתה תחסום את הכניסה לחלק זה. עוד נטען כי, קבלת התביעה תביא להריסת הבית כולו וגרימת נזק בלתי הפיך למבנה הקיים. עוד טוען הנתבע, כי משמעות קבלת התביעה היא הזזת המגרש המוחזק ע"י הנתבע למגרש שבבעלות מדינת ישראל עליו קיימת בנייה של צדדים שלישיים. הנתבע טוען כי המודדת ופא אליאס אישרה בכתב כי הבנייה בוצעה בהתאם לחלוקה המאושרת. הנתבע טוען כי ייתכן שבתשריט החלוקה של המודדת קיימת טעות במדידת חזיתות המגרש, אבל לאחר שהנתבע בנה בהתאם לאותו תשריט והתובע לא העלה כל טענה בעניין זה, אין לו כיום אלא להלין על עצמו. עוד טוען הנתבע כי לא בוצע פירוק שיתוף בהתאם לחוק המקרקעין ולכן אין התובע יכול לדבר על פלישה או הסגת גבול. הנתבע טוען כי הסמכות לבטל את תשריט החלוקה מסורה בהתאם לסעיף 142 לחוק התכנון והבנייה לוועדה המקומית. ב"כ הנתבע מפנה לפסיקה בה נקבע כי השימוש בזכויות עפ"י חוק המקרקעין צריך להיעשות מתוך הגינות. נטען כי במקרה שבפנינו התביעה הוגשה כשימוש לרעה בהליכי משפט ויש לדחותה מכוח דיני ההשתק והמניעות. עוד נטען כי הסמכות לדון בצו הריסה מסורה לבית המשפט המחוזי לאור הלכת שמש.

3.ביום 4.4.16 הוגשה תגובת התובע לבקשת הרשות להתגונן. נטען כי יש לדחות טענות שהועלו בפני הוועדה המקומית במסגרת ההתנגדות ונדחו. נטען כי אין לתת לתובע פרס על בנייה לא חוקית בדמות הימנעות מהריסת הבנייה החורגת. נטען כי לא הוצגה כל אסמכתא לתמיכה בטענה לפיה הריסת התוספת תביא להריסת ביתו של הנתבע. נטען כי אין ממש בטענה לפיה קבלת התביעה תגרום להזזת המגרש של הנתבע לכיוון המגרש שבבעלות המדינה. נטען כי הנתבע מנסה להטעות את בית המשפט כאשר הוא מסתמך על אישור המודדת, שכן האישור הוא משנת 1992 ותוספת הבנייה החורגת נבנתה מספר שנים לאחר מכן. נטען כי אין מקום להחיל את דיני ההשתק, שכן התובע הגיש את התביעה זמן קצר לאחר שגילה אודות הפלישה של הנתבע לשטחו. נטען כי אין ממש בטענה לפיה לא פורק השיתוף במקרקעין, שכן המקרקעין חולקו בהתאם לתשריט החלוקה על בסיסו ניתנו היתרי בנייה. נטען כי לוועדה המקומית אין סמכות להורות על סילוק ידו של הנתבע ולכן, אין ממש בטענת הנתבע כי ההליכים בפני הוועדה טרם מוצו. נטען כי הוועדה דחתה את חוות דעת המומחה מטעם הנתבע, אשר אינה קבילה בהליך זה, שכן הוגשה ללא תצהיר של המומחה. ב"כ התובע מפנה לפסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 3749/12 אשר ביטל את הלכת שמש וקבע כי סמכות השיפוט לדון בתביעות בדבר שימוש במקרקעין נתונה כולה לבית משפט השלום. ב"כ התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה כהגנת בדים ולחילופין להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט.

4.ביום 1.5.16 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. לתשובה צורפה החלטת וועדת הערר מיום 5.4.16 במסגרתה נקבע כי בתשריט המקורי נפלה טעות במדידת גבולות החלקה ולכן יש לבצע התאמות באמצעות תיקון של תשריט החלוקה בהליך המתאים, טרם הוצאת היתר בנייה. לפיכך, החזירה וועדת הערר את התיק להמשך הטיפול של הוועדה המקומית. נטען כי די בהחלטה זו של וועדת הערר כדי לתת רשות להתגונן. במענה לטענה לפיה לא צורפו אסמכתאות לתמיכה בטענה כי ההריסה תפגע בביתו של הנתבע, נטען כי די בשלב הזה בראשית ראייה ובהמשך תוגש חוות דעת מתאימה, ככל שיעלה צורך בכך. נטען כי תשריט החלוקה נועד לצורך מתן היתרי בנייה ואינו מהווה פירוק שיתוף, שהוא הליך קנייני.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 4.4.16 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן ללא תנאי מהטעמים שיפורטו להלן.

7.ראשית, התובע עצמו מציין במסגרת כתב התביעה את ההליך בפני וועדת הערר שטרם הסתיים במועד הגשת התביעה. ההחלטה שצורפה לתשובה מלמדת כי ההליך בפני וועדת הערר הסתיים בהחלטה ברורה המחזירה את התיק לוועדה המקומית כדי לקיים הליך של תיקון תשריט החלוקה לאחר שנמצא כי נפלה טעות במדידת גבולות החלקה בתשריט המקורי. די במסקנה זו של וועדת הערר כדי ללמד על קיומה של מחלוקת של ממש בשאלת גבולות החלקה ואופן חלוקתה למגרשים, המצדיקה בירור בהליך משפטי מלא בטרם יינתן סעד דרסטי בדמות הריסה.

8.שנית, התובע עצמו מציין כי טרם הגשת התביעה הציע לנתבע פתרון חלופי בדמות תשלום של הנתבע לתובע תמורת השטח נשוא החריגה. פסק הדין בת"א 727/03 זנגו נ' ג'רבי המוזכר בסעיף 5.4 של הבקשה, מלמד כי טענות הנתבע יכולות לבסס מסקנה לפיה גם אם טענת התובע בדבר קיומה של בנייה חורגת תתקבל, הפתרון הנכון יהיה פיצוי כספי ולא הריסה.