תביעה לתיקון רישום לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "
פקודת ההסדר").
העובדות הצריכות לעניין, הנפשות הפועלות וכתב התביעה
1. התובעים הם בניו ויורשיו של אביהם המנוח אחמד זהראוי (להלן: "
זהראוי") והנתבעים הם בניו ויורשיו של המנוח חוסין עבד מוחמד אבו רומחין (להלן: "
אבו רומחין").
זהראוי ואחותו פאטמה קיבלו בירושה את חלקם במקרקעין של אביהם אבראהים (סבם של התובעים) בחלוקה ¾ לזהראוי ו- ¼ לפאטמה.
אבו רומחין ואחיותיו חדיג'ה ומרים קיבלו בירושה את חלקם במקרקעין של אביהם עבד (סבם של הנתבעים) בחלוקה ½ לאבו רומחין, ¼ לחדיג'ה ו-¼ למרים.
נספר כי זהראוי נשא לאשה את חדיג'ה, אחותו של אבו רומחין, ואבו רומחין נשא לאשה את פאטמה, אחותו של זהראוי, כך שאמם של התובעים היא דודתם של הנתבעים ואמם של הנתבעים היא דודתם של התובעים.
וכך נראה העץ המשפחתי:
2. מעשה בחלקה 68 ששטחה כ-8 דונם. לטענת התובעים, לאורך כל השנים, ועוד לפני הליכי ההסדר, משפחת זהראוי החזיקה ב-6 דונם מתוך החלקה ומשפחת אבו רומחין החזיקה ב-2 דונם מתוך החלקה.
חלקה 68 עברה הליכי הסדר עד לרישום הסופי בשנת 1967, והפכה לשתי חלקות והן: במזרח - חלקה 145 (חלקה זמנית 68ב') בשטח של כ-6 דונם ובמערב - חלקה 144 (חלקה זמנית 68א') בשטח של כ-2 דונם. דא עקא, שלטענת התובעים, פקיד ההסדר התבלבל ובמקום לרשום את חלקה 145 על שם זהראוי ואת חלקה 144 על שם אבו רומחין, נתהפכו היוצרות - זהראוי נרשם כבעלים של חלקה 144 ואילו אבו רומחין נרשם כבעלים של חלקה 145.
לטענת התובעים הם הופתעו לגלות כי בעקבות הרישום השגוי, הם הבעלים הרשום של חלקה 144 בגודל של כשני דונם בלבד (לאחר שנרשמו מכוח צו ירושת אביהם בשנת 1984) במקום שטח של כששה דונם, בעוד שהנתבעים, וליתר דיוק, אבו רומחין ואחיותיו (מרים וחדיג'ה) רשומים כבעלים של חלקה 145 בשטח של כששה דונם.
על כך נסבה התביעה שבפנינו, ובה עתרו התובעים לתקן את הרישום באופן שרישום שתי החלקות "יוחלף", כך שזהראוי יירשמו כבעלים של חלקה 145 ואבו רומחין יירשמו כבעלים של חלקה 144.
הנתבעים טענו כי הרישום משקף את מצב הזכויות עובר להליכי ההסדר, וכפרו בזכותם של התובעים.
3. זו אפוא המחלוקת בין הצדדים: אם יתוקן הרישום כמתבקש בכתב התביעה, משפחת זהראוי תרשם כבעלים של חלקה 145 בשטח של ששה דונם, ואם תידחה התביעה, משפחת זהראוי תשאר רשומה כבעלים של חלקה 144 בשטח של כשני דונם.
[במאמר מוסגר אציין כי המחלוקת האמיתית מצומצמת יותר בהיקפה, בהתחשב בכך שהן התובעים והן הנתבעים יורשים את אמם, ואמם זכאית להרשם כבעלים של ¼ מהמקרקעין מכוח ירושתה שלה בירושת אביה (סבם של התובעים וסבם של הנתבעים). דהיינו, לנתבעים מגיע לכאורה רבע מתוך 6 דונם, מכוח ירושת אמם פאטמה זהראוי, ולתובעים מגיע ¼ מתוך שני דונם מכוח ירושת אמם חדיג'ה אבו רומחין. כך שלשיטת התובעים מגיע לנתבעים 2.5 דונם (1 דונם מאביהם + 1.5 דונם בחלקה 145 דרך פאטמה) בעוד שלתובעים מגיע 5.5 דונם (4.5 מאביהם + חצי דונם דרך חדיג'ה).
התובעים טענו כי הגיעו בשעתו להסכמה עם הנתבעים, שאף אחד לא ידרוש את חלקה של אמו בירושת אביה. דהינו, התובעים לא ידרשו את ירושתה של חדיג'ה והנתבעים לא ידרשו את ירושתה של פאטמה. בין הצדדים בוצעו, ככל הנראה, העברות הקשורות לגבי ירושת האמהות, אך נושא זה תלוי ועומד בהליך אחר המתנהל בין הצדדים ואיני נדרש לו] .
תביעות לתיקון מרשם המקרקעין - הערות מקדמיות
4. בע"א 681/88
עזבון המנוח מוחמד סלים עבדאלג'ליל אבו אלהיג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 653 (1990) עמד בית המשפט על שני המסלולים העיקרים לתקיפת הרישום: האחד - לאחר פרסום לוח הזכויות ולפני הרישום, והשני - לאחר הרישום בפנקסי המקרקעין:
"פקודת ההסדר פותחת בפני צד, המעוניין לחלוק על לוח הזכויות כפי שפורסם, שני מסלולים נפרדים. אפשרות אחת היא לערער על החלטתו של פקיד ההסדר על פי סעיף 59 לפקודת ההסדר. זכות ערעור זו מוגבלת בזמן - תוך שלושה חודשים מהיום בו הוצג לוח הזכויות. בקשה להארכת מועד להגשת הערעור צריכה לכלול נימוקים מיוחדים... אפשרות שניה היא לבקש תיקון הפנקס על פי העילות המנויות בסעיפים 97-93 לפקודת ההסדר. עילות אלה מצומצמות, אך האפשרות לתבוע על פיהן אינה מוגבלת בזמן, למעט ההגבלה הרגילה על פי חוק ההתיישנות. שתי האפשרויות הן כאמור נפרדות, ואינן מוציאות זו את זו".
גם תביעה לתיקון הרישום כפופה אפוא למחסום ההתיישנות. במקרה שבפנינו, הרישום נעשה בשנת 1967 והתביעה הוגשה בשנת 2004, כך שהתביעה התיישנה לכאורה בחלוף תקופת ההתיישנות של 25 שנה במקרקעין מוסדרים - סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. אלא שטענת ההתיישנות לא הועלתה בכתב ההגנה ובהזדמנות הראשונה ואין להידרש לה. ממילא איננו נדרשים לסוגייה אם ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, כעילה להארכת תקופת ההתיישנות.
5. בתביעה לתיקון רישום בפנקסי המקרקעין על פי סעיפים 93-97 לפקודת ההסדר, שומא על בית המשפט לבחון בשלב הראשון את המישור העובדתי - האם אכן נפלה טעות ברישום. מסקנה חיובית מובילה לשלב השני, לבחינה משפטית אם ניתן לתקן את הטעות בגדר סעיף 93 או בגדר סעיף אחר בפקודת ההסדר. לשלבי הבדיקה, ראה, לדוגמה, ע"א 753/87
בראשי נ' מנהל עזבון המנוח משה בראשי, פ"ד מג(3) 210 (1989); ע"א 531/92
נזאל נ' דווירי, פ"ד מז(4) 824 (1993).