תביעה רכושית לאיזון משאבים בין בני זוג

זוהי תביעה רכושית לאיזון משאבים בין בני זוג.

1. התובעת והנתבע יהודים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 18.3.98. והתגרשו זמ"ז בשנת 2011. לצדדים נולדו שלושה קטינים: ע' (יליד 29.5.00ׂׂ), ע' (יליד 9.9.03) וע' (יליד 20.9.05).
2. הצדדים ניהלו 10 תביעות שונות במשך כ-4 שנים ובכללותן תביעת מזונות, תביעות כספיות ותביעת משמורת.
3. ראשית ההליכים המשפטיים בין הצדדים, בהגשת בקשה ליישוב סכסוך ע"פ תקנה 258כ לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 שהגישה האישה. ביום 28.6.11 הגישה האישה בקשה לצו הגנה. במסגרת הבקשה הסכימו הצדדים לנהל משא ומתן לפתרון מחלקותיהם.
4. ביום 23.10.11 הגישה האישה תביעה דנא.
5. מועד הקרע המוסכם בין הצדדים נקבע ליום 07.07.11.
6. ביום 22.1.12 מונה המומחה מר ____ להמשך מתן והשלמת חוות דעתו האקטוארית (להלן: "המומחה") לאחר שפנו אליו קודם לכן בהליך גישור.
7. ביום 13.9.12 ניתן פס"ד בתמ"ש 21102-06-12 במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים ביחס לדמי שימוש שעשה הנתבע בדירת הצדדים, בסך של 450 ₪ למשך 12 חודשים. במסגרת פסק הדין נקבע כי הסכום ישולם במסגרת האיזון הכספי הכולל בין הצדדים.
8. ביום 4.12.14 ניתן פסק דין בתביעות המשמורת ההדדיות של הצדדים, לפיו נקבעה משמורת משותפת.
9. ביום 7.5.15 ניתן פסק דין בתביעת המזונות של הקטינים.
10. האיש עובד בכיר _____ בעל תואר הנדסאי ותואר ראשון ב_____, ואילו האישה עורכת דין בהשכלתה, בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר ראשון במשפטים ותואר שני ב__, צברה ניסיון תעסוקתי ב_______בחברות גדולות כגון:­­­­ , ­­­­       ,  ­­­­­        ­­­        ,          . יש  לציין  שבמהלך ניהול ההליך (שנמשך כחמש שנים בשל התנהלות הצדדים) סיימה התובעת את התמתחותה בעריכת דין והחליפה כ-3 מקומות עבודה. מקום עבודתה האחרון היה ­­­­­        .
11. במהלך נישואיהם רכשו הצדדים דירה ­­­­ , בהמשך מכרו את הדירה ורכשו פנטהאוז מפואר באותה השכונה. לטענת האישה, הצדדים הצליחו לרכוש את הדירה באמצעות סיוע כלכלי (כספי ירושה) מהוריה בסך 100,000 ₪. במועד הגשת התביעה התגורר הנתבע בגפו בדירה. בחודש יוני 2012 נמכרה דירת הצדדים בכינוס נכסים והתמורה חולקה ביניהם.

טענות התובעת

12. הצדדים הכירו בשנת 1996 כאשר האישה הייתה סטודנטית לעבודה סוציאלית והנתבע עבד­­­­­­             .        ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­              

13. לטענתה מימון התואר השני ב__ היה על ידי הוריה, התואר במשפטים ולימודי התעודה ב______מומנו באמצעות מקום עבודתה, לאורך כל תקופת לימודיה לא זכתה לתמיכה מטעם הנתבע. היא נשאה בנטל גידול שלושת ילדיהם, ולאורך נישואיהם נאלצה לוותר על אפשרויות קידום ועל נסיעות לחו"ל במסגרת העבודה.
14. היא תמכה ועודדה את הנתבע לסיים תואר ראשון, אך הוא לא הצליח לסיים את לימודיו. קידומו בחברת ­­­            התבצע בזכותה ובזכות אביה שהוא עובד אותה חברה.            
15. נישואי הצדדים נקלעו למשבר במהלך שנת 2010, הם ניסו לשקם את נישואיהם באמצעות טיפול זוגי. בנוסף, התוודה האיש בפניה על ניהול רומן עם אישה אחרת. בינואר 2011 הודיעה על ההחלטה הסופית להתגרש. אולם כל ניסיונותיה לסיים את הנישואים בדרכי שלום לא צלחו. היא נאלצה להימלט מהדירה המשותפת עם ילדיה ולשכור דירה.
16. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת שהיא עובדת כמנהלת ________ בחברת

בת ­­­­­      ומשתכרת  כ-14,000 ₪.את עבודתה במקום  החלה  כשנה לפני  הגשת התביעה, עקב המשבר המשפחתי והיעדרויותיה הרבות עמדה  בפני פיטורים. 

17. הנתבע צפוי לקידום בעבודתו שיביא לעלייה ניכרת בשכרו. גם ללא הקידום מובטחת לו קביעות והעלאת שכר שנתית בשיעור של 1%-2%.
18. לאורך כל שנות נישואיהם הם ניהלו חשבון בנק משותף אולם בעוד שהיא הפקידה את כל הכנסותיה וחסכונותיה לחשבון, העביר הנתבע את משכורתו לחשבון בנק על שמו בלבד והדיר אותה מהחשבון שלו. הנתבע ניהל את החשבון המשותף באופן בלעדי, היא נתנה בו אמון והופתעה כשגילתה שבמהלך החודשים שקדמו לפרידתם העלים  את הכנסותיה וחסכונותיה מהחשבון המשותף, בין היתר, באמצעות זיוף חתימתה על גבי שיקים לצורך העברת כספים מהחשבון המשותף אל חשבונו הפרטי (צורף כנספח א לכתב התביעה). מדובר בסכומים המסתכמים בעשרות אלפי שקלים. הנתבע סרב להעביר לה מסמכים  ותיעוד ונתן הוראה חד משמעית לאקטואר שלא לחשוף את הפרטים בפניה.
19. היא עותרת לאיזון משאבים ברכוש המשותף הכולל בין היתר: חשבון בנק משותף בבנק      , חשבונו של הנתבע בבנק        אליו העביר הנתבע כספים מהחשבון המשותף ללא ידיעתה, זכויות סוציאליות, כל סכומי המתנות והירושות אשר התקבלו מהוריה  המסתכמים בלמעלה מ-300,000 ₪.
20. בכתב טענותיה עתרה לביצוע איזון משאבים לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
21. בסעיף 39 לכתב התביעה עתרה למחצית שווי הזכויות בכל הנכסים אשר נוצרו והושבחו במהלך חיי הנישואים למעט דירת הצדדים אשר אותה ביקשה לחלק באופן כזה  שראשית יוחזרו לה כספי הירושות והמתנות שהשקיעה בדירה. בסיכומיה טענה  שתמורת הדירה המשותפת חולקה  באופן שווה בין הצדדים על אף  שהנכס נרכש מכספי ירושה ומתנה של הוריה.
22. כיום היא מתגוררת  בדירה בבעלותה ומשלמת משכנתא בסך 3,212 ש"ח לחודש הוריה הילוו לה 500,000 ₪ לטענתה האיש מתגורר באותה השכונה בדירה חדשה ומפוארת יותר.
23. היא נטלה הלוואות בסך כ-800,000 ₪ בנוסף לנטילת משכנתא בסך 750,000 ₪. ההלוואות נלקחו לסיוע כלכלי לכל התקופה של ניהול ההליכים. היא מדגישה  את השיהוי הבלתי סביר בחלוקת הרכוש בין הצדדים. משנת 2011 לא חולק הרכוש והיא נאלצה להתקיים מהלוואות ומשארית החסכונות בשל מחדלי הנתבע והאקטואר. הנתבע עיכב העברת המסמכים אל המומחה. התובעת מפנה אל החלטות בית המשפט ועדכונים שנשלחו מאת המומחה לפיו הנתבע איננו מעביר לו מסמכים מטעמו. רק כעבור למעלה משנתיים וחצי מיום המינוי הוגשה הגרסה ה-2 של חוות הדעת (כ-3 שנים ממועד המינוי) וביום 5.5.15 הוגשה הגרסה הרביעית, הסופית של חוות הדעת.
24. המומחה מטעם בית המשפט, ­­הוא אותו מומחה אליו פנה הנתבע האיש ללא הסכמתה, במסגרת הליך הגישור. ביום 25.5.11 מסר האקטואר את הגרסה ה-1 של חוות הדעת לנתבע. כאמור, הגישור לא צלח בין הצדדים והיא הגישה התביעה דנא. על אף התנגדותה מינה בית המשפט ביום 22.1.12 את המומחה מטעם בית המשפט. במהלך ההליך, היא הגישה כ-6 בקשות (בקשה מיום 3.5.12, מיום 12.6.12, מיום 5.12.12, 22.7.13, 15.10.13 ומיום 12.2.14) להחלפת מומחה אשר כולן נדחו על ידי בית המשפט. היא  נאלצה לשכור שירותיו של אקטואר מטעמה מר         שליווה אותה מול המומחה מטעם בית המשפט. במהלך ניהול ההליכים פעלה  לשליחת שאלות הבהרה למומחה. הפער בין הגרסה ה-1 של  המומחה שעל הנתבע  להעביר אליה סך של 35,546 ₪ במסגרת איזון המשאבים לבין הגרסה ה-4 לפיה קבע שהסכום לאיזון הוא 228,423 ₪ מדברת בעד עצמה.

בסופו של יום, הוגשה גם גרסה רביעית סופית ואחרונה של חוות הדעת , ביום 10.04.16 לאחר שהמומחה נחקר ביום 03.04.16.

25. בסיכומיה עתרה האישה להחזר ההוצאות עבר המצאת המסמכים מטעם האיש בסך 3898 ש"ח (סעיף 15 לסיכומיה). דרישות אלו הוכרעו בהחלטות חלוטות ולכן אין מקום להתייחס אליהן.

טענות הנתבע

26. בשנים הראשונות לחיי הנישואים הוא היה המפרנס העיקרי ,במהלך השנים הפכה התובעת לבעלת השכר הגבוה מביניהם. לאחר שנים של בניית קריירה בתמיכתו המלאה ולאחר שוויתר בפועל על קידום הקריירה שלו. כך למשל ויתר על השלמת תואר מהנדס, תואר שהיה מקנה לו אפשרויות קידום במקום עבודתו. הלימודים דרשו ממנו התמסרות בזמן שהיה מוטל עליו הנטל לגידול הילדים. התובעת עסקה  בטיפוח הקריירה שלה ובלימודים לתאריה הרבים.
27. לתובעת אופי קשה הנוטה להסתכסך עם סביבתה הקרובה ועל רקע זה פוטרה ממקומות עבודותיה במהלך השנים. היא זו שיזמה את הפרידה והאשימה אותו באשמות שווא בגין אלימות (בקשתה לצו הגנה בראשית ההליכים  נדחתה).
28. בחודש ינואר 2011 הודיעה התובעת לנתבע כי ברצונה להתגרש. ככל הנראה כבר באותו מועד ניהלה התובעת קשר רומנטי עם אחר ונעדרה כל ערב מהבית.
29. הם הגיעו להסכמות (בתום דיון במסגרת צו הגנה שהגישה התובעת נגדו) לפיהן היא תעזוב את דירת הצדדים ביום 07.07.11, לאחר ששכרה דירה אחרת. טענותיה על כך שנמלטה מהדירה עומדות בסתירה לכך ששכרה דירה במרחק 200 מ' מדירתם המשותפת. לטענתו, היא הותירה אותו להתמודד עם ההוצאות הרבות של תשלומי משכנתא וההוצאות האחרות.
30. לצדדים שני חשבונות בנק שנפתחו עובר להיכרותם. חשבון אחד על שמו  בבנק      ב       וחשבון משותף בבנק     ב      , חשבונה של התובעת אליו צורף לאחר חתונתם. היא מעולם לא התעניינה בנעשה בחשבון. הוא ניהל את החשבונות כאשר מרבית ההוצאות המשמעותיות (מזון, ביגוד, משכנתא, חינוך ועוד) שולמו מהחשבון הרשום על שמו ורק כשהייתה חריגה מהיתרה, היה מעביר כספים מהחשבון המשותף אל חשבונו הפרטי (סכום הנע בין 3000 ₪ ל-5000 ₪ בממוצע לחודש) הכול נעשה בשקיפות מול התובעת כשרוב הכספים שנותרו בחשבון המשותף עמדו  לרשותה.
31. טענת התובעת לזיוף חתימתה על השיקים נובעת מבורות או אי הכרת החוק העוסק בעבירת הזיוף שכן מדובר בהרגל שהיה קיים לאורך כל שנות הנישואין שהנתבע חותם על השיקים שמשך מהחשבון, בידיעת התובעת ובהסכמתה.
32. בחודש יוני 2011, באופן חד צדדי, חדלה התובעת להפקיד את משכורתה בחשבון המשותף ופתחה חשבון נפרד על שמה בלבד, אליו היא הפקידה את משכורתה והותירה אותו לשאת בכל ההוצאות השוטפות של דירת הצדדים, בד בבד משכה באופן חד צדדי סכום של 42,241 ₪ (ביום 23.06.11) מהחשבון  המשותף וביצעה שתי משיכות מהחשבון באמצעות הכספומט בסכומים של 2500 ₪ ו-5000 ₪.
33. הוא מאשר בכתב הגנתו שהורי התובעת סייעו להם כלכלית ברכישת הדירה אולם מדובר בסכום שניתן במתנה ללא התניה.
34. הירושה בסך 100,000 ₪ אותו קיבלה התובעת הוא סכום זניח ביחס לעלות הדירות אותן רכשו במשותף במהלך שנות נישואיהם. הדירה הראשונה נרכשה ב- 630 אלף ₪ ונמכרה ב-950 אלף ₪, השנייה נרכשה ב- 1,120,00 ₪ ונמכרה ב- 1,530,000 ₪ ואת הדירה הנוכחית רכשו ב- 2,150,000 ₪. הדירות נרכשו במשותף מתוך מאמץ משותף  כשהיה ביניהם שיתוף מלא בדירות ובזכויות. הוא מצביע על חוסר תום ליבה של התובעת בכך  שהוא השקיע 100,000 ₪ מכספי חסכון שצבר לפני  הנישואין למימון דירתם הראשונה והוריו הוסיפו סכום נוסף של 23,000 ₪.
35. הוא מכחיש את טענותיה בדבר קידומו בחברת      בזכות אביה.
36. שכרו עולה אחת לשנתיים בשיעור של 1%, צפוי לו קידום.
37. ככל שמדבר בחלוקה בלתי שיוונית זכאי הוא לשיעור גבוה יותר מאחר והתובעת היא שבנתה קריירה במהלך הנישואין, על חשבון הקריירה שלו.
38. בסיכומיו מבקש האיש להצביע על חוסר מהימנותה של התובעת כפי שנקבעה במסגרת פסק הדין למזונות  וטוען שגם במסגרת סיכומיה בתביעה זו  ממשיכה לכזב ולהטעות את בית המשפט ביחס לסכומים המצוינים בחוות דעת המומחה ועותרת  לכפל תשלומים. כמו כן טוענת עובדות חדשות ומצרפת מסמכים חדשים לסיכומיה ללא רשות.

חוות דעת האקטואר

במסגרת קד"מ הראשון  בחודש ינואר 2012, הורתי  למומחה מר      להשלים את חוות דעתו האקטוארית אותה החל לבצע במסגרת הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים. לטענת התובעת המומחה מסר חוו"ד חלקית מאחר שלא הונחו לפניו כל המסמכים בעיקר המסמכים הנוגעים אליה, לפיכך ניתנו צווים לצדדים שיאפשרו להם להציג למומחה את כל המסמכים הדרושים.

ביום 31.5.12 פנה האקטואר לבית המשפט וביקש לקבל מסמכים שטרם הועברו לו.

ביום 5.6.2012 כתב המומחה לבית המשפט: "ראשית אציין כי לתדהמתי הרבה, גב' מ.ש מאשימה אותי בכך שאני משתף פעולה עם מר ד.ד ואף מטילה בי דופי ללא כל סיבה מוצדקת, למען הסר ספק, אני מבקש להצהיר בזאת כי אין לי ולא היה לי שום סיבה או נטייה להפלות בינה לבין מר ד.ד, ולא עיתי כך אין גם שום ראיה לכך, אבקש להוסיף כי בכל התיקים הרבים בהם הנני ממונה כאקטואר ע"י בתי משפט ובתי דין רבניים הנני נוהג בשקיפות מלאה וללא הטיה כלפי אף  אחד מן הצדדים ומקרה זה אינו יוצא דופן".

פעם נוספת כותב המומחה לבית המשפט ביום 13.8.2013 על אשמות השווא שמטיחה בו התובעת

ביום 28.6.12 הגישה המבקשת שוב בקשה להחלפת האקטואר בטענה להכרות מקודמת שלו עם המשיב ועל כך שהוא נוהג במשוא פנים כלפיה. הנתבע שלל כל הכרות שלו עם האקטואר וכך גם האקטואר עצמו.

בקדם משפט ביום 13.9.12 הובאו לידיעתי הודעות דואר אלקטרוני ששלחה התובעת לאקטואר כשהיא מבקשת, לטענת ב"כ הנתבע להלך אימים על האקטואר: "היא הלכה עליו אימים. מדובר בעבירות פליליות של שיבוש הליכי משפט ואיום על עד מומחה, קשה להאמין, אני שלושים שנה במקצוע ולא נתקלתי בדברים כאלה" (דברי ב"כ הנתבע בדיון). התובעת השיבה: "אני לא איימתי על האקטואר הוא אמר לי שאם זה ימשך אז הוא יפסיק", אני סבורה שהדברים מדברים בעד עצמם. עוד התברר שהתובעת לא שילמה לאקטואר עבור חלקה בחוו"ד על פי דרישתו ( עמ' 5 מול שורה 18). מצאתי שעל המומחה להשלים את חוות דעתו וכך הורתי והוספתי, הובהר למומחה כי : "למען הסר ספק, מדובר באיזון כלל משאבי נכסי הצדדים מכל סוג ומכל מין, לרבות את נכסי המוניטין אם צברו שני בני הזוג". מצאתי להבהיר לתובעת שלא הייתה מיוצגת אותה עת שהמומחה מונה מטעם בית המשפט, הוא משמש כגורם אובייקטיבי, אסרתי עליה לכתב מכתבים מאיימים לאקטואר ולבוא איליו בדרישות.

ביום 27.01.13  התברר שטרם הוגשו כל המסמכים לאקטואר על ידי הנתבע ולכן לא הוגשה עדיין חווה"ד, על מנת לקדם את ההליך ניתנו צווים שיאפשרו  לאקטואר לקבל בעצמו  מידע  חסר  והנתבע חויב בהוצאות.

למרות כל החלטותי המשיכה התובעת להטיל דופי והאשמות במומחה בד בבד עם אי תשלום שכר טרחתו ושוב נאלץ המומחה להצטדק  במכתב שכתב לבית המשפט ביום  15.8.2013 כשהוא מבהיר שאין לו כל הכרות מוקדמת עם הנתבע: "גב' מ.ש טוענת ללא כל בסיס שאני מכיר את מר ד.ד מעבודה משותפת בחברת ­­­       ". הוא דוחה טענה זו ומפנה למכתבו הקודם בעניין זה שצוטט לעיל. 

ביום 16.10.13  נדרשתי שוב לאותו עניין כשהתובעת חוזרת ומגישה בקשות חוזרות להבהרה לעיון מחדש ולמעשה מטרידה  חזור והטרד את בית המשפט. עוד צוין באותה החלטה שהתובעת ביקשה לבטל שני דיונים שנקבעו בתיק.

ביום 26.12.13  טענה התובעת שהיא נאלצה לאתר מסמכים השייכים לנתבע ולכן דרשה לחייב את הנתבע בהוצאות, התבקשה עמדת האקטואר שהשיב שמדובר במסמכים שלא נדרשו כלל  על ידו.

ביום 5.3.14  שוב פנתה המבקשת לבטל את מינויו של האקטואר כשהיא שבה וחוזרת על אותן טענות: שהמומחה התעכב בדרישת מסמכים, ששכרו מוגזם, שחילק את הבדיקות שהתבקשו לבצע לשתי טבלאות כשאלו שנדרשו על ידיה  מרובות  משל הדרישות של הנתבע, שלא דרש את דפי כרטיסי האשראי לבדיקה, שקיימת הכרות מוקדמת בין האקטואר לנתבע מ_______. הנתבע ביקש גם הפעם לדחות את הבקשה החוזרת וציין שחוות הדעת לא הוגשה עד אותו מועד משום שהתובעת מעכבת את התשלום לאקטואר. על ההשתלשלות ביחס לחוות הדעת ניתן לקרוא בהרחבה בהחלטתי מיום 5.3.2014. 

ביום 10.8.14 הוגשה גרסה 2 לחוות הדעת  וביום 5.5.15 הוגשה גרסתה השלישית.

ההחלטות בנושא זה פורטו לעיל ומהוות החלטות חלוטות זה מכבר. לא מצאתי להידרש בפעם נוספת לדרישת התשלום מטעם התובעת בוודאי כשמדובר במסמכים שכלל לא נדרשו.

עוד עתרה האיש לביטול ההוצאות שהוטלו עליה במהלך ניהול ההליך. גם עתירתה זו נדחית מהנימוקים שפורטו לעיל.

יש לציין שחווה"ד השלישית לאחר שסוף סוף הוגשו המסמכים ושולם שכר המומחה הוגשה ביום 4.1.2015. הצדדים עתרו להארכת מועד להמצאת שאלות הבהרה למומחה. בחודש מאי 2015 התבקשה חקירת המומחה. לאחר שנחקר המומחה, בעקבות חקירתו הוא הגיש גרסה 4 מתוקנת שכשהתיקון שהתבצע לעומת חוו"ד השלישית התייחסה לתיקון בטבלה המסכמת.

מצאתי לפרט את ההתנהלות לעיל לאור טענותיה הנלוזות של  התובעת כנגד האקטואר לרבות טענה שהוא זה שעיכב את חווה"ד.

בסיכומיה מבקשת התובעת פעם נוספת לפסול את חווה"ד המומחה מהטעמים שפורטו לעיל היא מוסיפה שנאלצה להיעזר במומחה מטעמה כדי לחקור את המומחה בבית המשפט ופעמיים הגישה שאלות הבהרה.

לא מצאתי לפסול את המומחה.

מדובר במומחה מוכר, שנמצא ברשימת המומחים של בית המשפט ,שממונה חדשות לבקרים בתיקים שונים לערוך תחשיבים אקטואריים. אמנם שרותי האקטואר נשכרו בזמן שהצדדים ניסו מזלם בגישור שלא צלח אך משהחל המומחה בעריכת חווה"ד, מששולם חלק משכרו מצאתי להורות לו להוסיף על חוו"ד  בקשות נוספות לבדיקה מטעם כל אחד מהצדדים וכן הורתי לצדדים לצרף את כל המסמכים הנדרשים. המומחה דחה טענות התובעת כפי שצוטט לעיל שיש לו הכרות קודמת עם הנתבע, או שעבד אתו, או שהוא מוטה לטובתו (ראה ציטוטים במכתביו לעיל) בהתאם לפסיקה  משעה שבמומחה עסקינן (ובמיוחד כאשר המדובר במומחה מטעם בית המשפט) חזקה כי מדובר בגורם אובייקטיבי נעדר עניין, שפועל ללא משוא פנים, בהגינות, בתום לב ובמקצועיות, על מנת לסייע בפתרון המחלוקת. ככזה אין סיבה לחשוד בו כי בחר להעדיף עמדת צד על פני רעהו או שהטעמים לחוות הדעת הם פסולים.

ר' לעניין זה: ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, פורסם ב"נבו", 21.7.03, פיסקה 8 לפסק דין; דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית, פורסם ב"נבו", 5.4.09, פיסקה 2 לפסק דינה של הנשיאה בייניש, פיסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו דאז) גרוניס; דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פורסם ב"נבו", 22.5.11, פיסקה 16 לפסק דינה של הנשיאה בייניש וכן פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל).

פסילת חוות דעת מומחה לא תעשה כעניין שבשגרה, ולא כל שגגה או תקלה שנפלו בחוות הדעת יביאו בהכרח לפסילתה. ההחלטה אם לפוסלה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר בשאלה אם פעל המומחה בתום לב, וכן בשאלה אם השגגה ניתנת לתיקון (רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 4 לפסק הדין, פורסם ב"נבו", 28.11.97).

עילות ההתערבות של בית המשפט בחוות דעת מקצועית אותה ערך מומחה, מצומצמות למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם פעל המומחה בחריגה מסמכות או בניגוד לכללי הצדק הטבעי, כגון כאשר פעל תחת השפעה בלתי הוגנת, שלא בהגינות, במרמה, בחוסר תום לב או שחוות דעתו הושגה באמצעים בלתי כשרים. פרט למקרים אלה נקבע בפסיקה כי אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועית של המומחה כדי  להגיע לתוצאות הרצויות להם. תקיפה היורדת לבסיס שיקול דעתו של המומחה אינה עולה אפוא בקנה אחד עם עילות ההתערבות המותרות בחוות דעתו של מומחה (ע"א 1168/07  יפה נוף-תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד,  פורסם ב"נבו", 1.2.09 סעיפים 24-25 לפסק דינו של כב' השופט  דנציגר; רע"א 5144/05 יפה-נוף- תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר, פיסקה 3 לפסק הדין, פורסם ב"נבו", 7.7.05; ע"א 4341/11 מזרה נ' דהן,  פורסם ב"נבו", 31.12.12, סעיף 17 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר).

חוסר שביעות רצון של בעל דין מקביעות המומחה לא יהווה, כשלעצמו, עילה לפסילת חוות דעתו או לגריעה ממשקלה  אלא  אם יתברר כי יש יסוד לביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו של המומחה (ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים שלעיל).

פרט לכך הכירה הפסיקה גם בעילה של "שגיאה גסה" אשר נפלה בחוות דעתו של מומחה ככזו שעשויה להביא לביטול חווה"ד, אולם  עילה מסוג זה  מצומצמת ומתייחסת למקרים בהם השגיאה עולה באופן מובהק מן הכתוב או מכוונתם הברורה של הצדדים, וגם במקרים אלה נקבע שאין להביא ראיות חיצוניות לשם הפרכת חוות הדעת (ע"א 1168/07 יפה נוף-תחבורה, שלעיל, פיסקה 25 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר; ע"א 4341/11 מזרה נ' דהן שלעיל).

לא מצאתי איפה לפסול את חוות דעתו של המומחה.

כאמור, מדובר במומחה ידוע שמתמנה לעריכת חוו"ד אקטואריות בבתי המשפט למשפחה ובבתי דין רבניים. לא הייתה לו כל הכרות מוקדמת עם הנתבע. המומחה נדרש להצטדק פעם אחר פעם לאור התנהלות התובעת כלפיו. מי שגרם לדחיית חוו"ד היו שני הצדדים כפי שתואר לעיל.

נכסי קריירה

נכסי קריירה הם נכסים בלתי מחושיים, לעתים אף אינם ניתנים לכימות ואומדן הכוללים בין היתר: מוניטין אישיים, רישיון מקצועי, תעודה, תואר, דרגה מקצועית או הכרה מסוג כלשהו אחר. נכסי קריירה באים לידי ביטוי בהשתכרות גבוהה בפועל או בכושר השתכרות, כושר זה מושפע ממשתנים רבים: כישרונותיו האישיים של האדם, כישורים שנרכשו על ידו, מקצועו, השכלתו, מוניטין אישי שפיתח, מיומנות, ניסיון ועוד (שלם נסים , יחסי ממון ורכוש הדין ,הוצאת תותי ענתות בע"מ, 2013 בעמ' 33).

במהלך השנים הוכרו נכסי קריירה כנסים בני  שיתוף או בני איזון, כשנצברו במהלך חיי הנישואין (בהתאם למשטר הרכושי החל בנסיבות המקרה.

בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ"ט (1) 193 (2004) קבע כב' השופט רובינשטיין כי על אף הקושי המעשי בקביעת  המוניטין האישי שרכש אדם במהלך הנישואין ניתן להעריכו  במקרים המתאימים, ואין מניעה שיבוא במסגרת איזון המשאבים במקרה המתאים.

בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית  נקבע שכושר השתכרותו של אדם, כמו גם המוניטין שצבר הינם נכסים בני איזון.

ההכרעה בעניין צבירת נכסי קריירה היא הכרעה עובדתית.

כפי שנקבע בפסיקה, נכסי קריירה יהוו נכס בר איזון  רק במקרה שהם יהוו  "מסה קריטית" מסך כל הנכסים ובמקרים בהם פער ההכנסות של בעל נכסי הקריירה הוא פער גדול (ראה לדוגמא :תמ"ש (ת"א) 37181/97 ל'ט' נ' ע'ט' (פורסם בנבו ביום 26.11.02) או שהפער שנוצר בין כשר ההשתכרות של הצדדים הוא מוגבר.

כבר עתה אומר שלא מצאתי לקבוע שהתובעת הייתה האישה הביתית, בעוד הנתבע צבר מוניטין שכן מהעובדות עולה בברור שמי שלא קידם עצמו בלימודים ולא השלים תואר אקדמי היה זה דווקא הנתבע  (כך טוענת גם התובעת בכתבי טענותיה) בעוד שהיא עצמה החלה את חיי הנישואין  כבעלת  תואר ראשון בעבודה סוציאלית ובמהלך חיי הנישואין רכשה תואר שני ב____מהאוניברסיטה _______ וכן סיימה תואר ראשון במשפטים ב______ב______ויש לה רישיון בעריכת דין .באשר לנתבע הוא עובד כל השנים ב      והכנסתו גדלה עם הותק בעוד שהתובעת עבדה במקומות עבודה שונים, צברה ניסיון  הועסקה כרכזת ______ בחברות גדולות במשק כגון:       ,       ובהמשך כאחראית ומנהלת מחלקת ________ בחברות:      ,       בין השנים 2013-2014  עבדה כמתמחה במשפטים במשרד עו"ד. בנוסף לכך משנת 2011 היא מועסקת כמרצה ב        . בין תפקידיה האחרונים שימשה בתפקיד  בכיר ב_________אנוש ב­­­      ו    .

בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית  קבע כב' השופט ריבלין את הנסיבות בהן יזקק בית המשפט לאיזון כושר השתכרותו של אדם ואו המוניטין שצבר:

"הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. במקרים כאלה, העיקר אינו בצורך לשמר את המצב הקיים מבחינת מסלולו המקצועי של בן הזוג האחד ומבחינת תנאי חייו של בן הזוג האחר. שימור כזה עלול לחתור תחת רצונם של הצדדים להיפרד ולפגוע ביכולתם לנתב את חייהם, מכאן והלאה, כראות עיניהם. חלף זאת, על בתי המשפט, במלאכת השומה, לחתור לכך שעמדת המוצא של "בן הזוג הביתי", בצאתו לחיים חדשים, תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום" (סעיף 23 לפסק דינו).   

בבע"מ 07/3664 פלוני נ' פלוני, פורסם בנבו, 10.12.2007, חזרה כב' השופטת ארבל על כך שהצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו.

כאמור אין זה במקרה שנדון בפני. לא מצאתי שהתובעת עשתה ויתור כל שהוא לצורך קידומו של הנתבע, נהפוך הוא, כל השנים מאז הנישואין היא פעלה לקידומה האישי, לא מצאתי שהיא שימשה כאמור כבן הזוג ה"ביתי". לא מצאתי שישנם פערים משמעותיים בכושר ההכנסה של שני הצדדים ובהכנסותיהם בפועל.

לאחר שניתן פסק הדין  בבע"מ 4623/04 פלוני תוקן חוק יחסי ממון (תיקון מס' 4- התשס"ט-2008), ובמסגרתו תוקנו בין היתר סעיפים 5 ו- 8 לחוק זה. כאשר בנסגרת סעיף 8(2) לחוק ניתנה התייחסות  לנושא פערי השכר והנכסים העתידיים שעשוי לצבור בן הזוג שקידם עצמו במהלך הנישואין "על חשבון " קידומו של בן הזוג הביתי. ראה: דברי כב' השופט וייצמן בתמ"ש (משפחה כ"ס) 22190/09 ט. מ נ' א. מ. לעיל ב סעיף 38 לספק הדין.

בנסיבות המקרה שלפני עתרה התובעת לחלוקה בלתי שיוויונית של המשאבים על פי סעיף 8(2) לחוק.

להלן המקרים שיצדיקו סטייה במסגרת סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאיזון הנכסים בחלקים שווים:

חוק יחסי ממון איננו מגדיר מהן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק, אולם הכלל בפסיקה הוא שסטייה מכלל זה תעשה רק בנסיבות חריגות, לאחר שנבחן מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים. יש לעשות בסעיף זה שימוש זהיר ומושכל במקרים בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקן לאחר, לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג יצדיק  עשיית שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון (בג"ץ 4178/04 פלונית נ' ביה"ד הרבני, פסק דין מיום 13.12.06, סעיף 11 לפסק הדין; בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני, פסק דין מיום 8.7.08, פיסקה ח' לפסק הדין; בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסק דין מיום 8.10.08, סעיף 9 לפסק דינה של כב' הנשיאה נאור; בע"מ 7172/12 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו, 24.12.2012, פיסקה י"ב לפסק הדין).

בין יתר הנסיבות המיוחדות המתוארות בפסיקה ניתן למצוא נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר גירושיהם, המגיעות לכדי חוסר איזון בולט באופן מיוחד מבחינה כלכלית. כך לדוגמא בע"מ (מחוזי חי') 363/06 פלונית נ' פלוני, פורסם בנבו, 08.02.2007 המשיך הבעל לעבוד לאחר הגירושין להשתכר בעוד שהאישה פרשה לפנסיה מוקדמת לפיכך לו היה נעשה איזון שווה של הנכסים והזכויות  לפי סעיף 5 לחוק הייתה מתקבלת תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת כשהאישה הייתה נאלצת להתקיים מהכנסה בסך 3,000 ₪ בעוד שהאיש היה מתקיים מהכנסה של כ-16,000 ₪ לחודש . מצב זה היה כה בלתי צודק לדעת ביהמ"ש עד אשר סבר, כי ראוי לעשות שימוש בסעיף 8(2) על מנת לתקן את העוול הברור שעלול להיווצר כתוצאה מאיזון שווה (סעיפים 8, 10-11 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

עם זאת, הובהר בפסיקה כי לצורך הפעלת הסעיף במקרים מעין אלה יש צורך באי שוויון המגיע כדי עוול ברור, ולא די בהפרש של כמה אלפי שקלים בין הכנסות בני הזוג בכדי להביא לאיזון לא שוויוני של זכויותיהם הסוציאליות: (ע"מ (מחוזי יר') 485/09 פלונית נ' פלוני, פסק דין מיום 13.5.10, סעיף 8 לפסק הדין).

כאמור השימוש בסעיף 8(2) לחוק יתבצע רק כאשר ישנם פערי שכר מאוד משמעותיים בין הצדדים  (אין מדובר במספר אלפי שקלים )כשהפער נוצר לא רק מתוך כישרונו האישי של זה שהפער הוא לזכותו אלא גם מתוך הויתור של בן הזוג האחר על ההתפתחות המקצועית שלו עצמו.

המומחה מטעם בית המשפט בדק וכלל בחוות הדעת שווי נכסי הקריירה של שני הצדדים.

בחוות הדעת קבע המומחה (בסעיף 6.1, עמ' 46) שחלקה של האישה בנכסי הקריירה של הנתבע בסך של 263,993 ₪. את החישוב ערך על בסיס הפער בין שכרו של האיש במועד הנישואין לשכרו במועד עריכת חווה"ד ואת הפער שנוצר היוון עד פרישתו של הנתבע לגמלאות. את מחצית מהפער הוא ייחס לכישרונו של הנתבע ואת השאר סבר שיש לחלק עם התובעת .גם ביחס לתובעת ערך חישוב דומה והעריך את חלקו של הנתבע באותם נכסים בסך 167,596 ₪.לתובעת טענות לגבי חישובי השכר שערך האקטואר ביחס לשני הצדדים הטענה היא שלגבי הנתבע חישב את השכר במועד חוות הדעת ואילו את שכרה של האישה בהתאם לשכר האחרון במועד הפרידה שהוא השכר הגבוה לטענתה שהרוויחה לאורך כל התקופה –האקטואר שלל טענה זו (ראה פרוטוקול עמ' 29 מול שורות 22 ואילך).

כאמור התובעת עתרה לחלוקה בלתי שיווינית של הזכויות אך לא עתרה בכתב תביעתה לנכסי קריירה.

המומחה נחקר אודות חוות הדעת ונשאל מדוע  בחר מלכתחילה לערוך חישובים בשכר של כל אחד מהצדדים, מבלי שהתבקש לכך בתחילה. על כך השיב  המומחה: "נכסי קריירה אנו נכנסים רק כשיש הכנסות מהותיות, שזה לפחות פי 2-3 מהשכר הממוצע במשק. אנו מסתכלים גם כאשר רוב ההכנסה התהוותה בתקופת הנישואים. ראיתי לנכון שלשני האנשים האלה יש קריירה וצריך לעשות חשבון יחסי" (עמ' 38 מול שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 3.4.16).

מכאן עולה כי האיזון בנכסי קריירה במסגרת חוות הדעת התבצע מלכתחילה  ע"פ שיקול דעתו המקצועי של המומחה בלבד, אולם המומחה  סייג  בעצמו בחוות הדעת  את נכסי הקריירה בקביעות המשפטיות הנוגעות לנושאים שפורטו לעיל ביחס ליצירת נכסי הקריירה ואף הוסיף שיש להתחשב גם בשאלת שיעור המזונות שמשלם הנתבע  מתוך הכנסתו.

כפי שציינתי לעיל לא מצאתי במקרה זה שיש לקבוע חלוקת משאבים בלתי שיוויונית בין הצדדים ואו לאזן נכסי קריירה כפי שקבע המומחה בחווה"ד.

לא מצאתי פערי הכנסות גבוהים בין הצדדים  לא מצאתי שלתובעת פוטנציאל השתכרות נמוך מזה של הנתבע. אמנם לנתבע קביעות בעבודה בחברת         אך התובעת קידמה את עצמה במהלך השנים  רכשה מקצוע – עריכת דין, הועסקה בתפקידים בכירים במקומות עבודה שונים בעיקר כמנהלת ______.

הכנסתו של הנתבע בעת עריכת חווה"ד עמדה על סך של 25,648 ₪ נטו לחודש (כולל כל הפרשות המעביד וההטבות לרבות שווי רכב ) משכורתה של התובעת חושבה על ידו ועמדה על סך של 22,724 ₪ נטו. לא מצאתי פערי הכנסות בין הצדדים שמצדיקים חלוקת משאבים בצורה בלתי שיוויונית.

יש לציין שלשני הצדדים דירות בבעלותם. לתובעת דירת בת 6 חדרים         אשר נרכשה בסך 1,730,000 ₪ (בהתאם לחוזה הרכישה שצורף לבקשה מיום  17.11.14 במסגרת תביעת המזונות), טענת האישה לפיה הדירה רשומה על שם הוריה הוכרעה כבר במסגרת פסק הדין למזונות שם קבעתי לאחר שמיעת ראיות  כי הדירה היא בבעלותה הבלעדית (עמ' 13 מול שורות 4-7 לפסה"ד).

לאור הדברים הללו אני דוחה את רכיב המוניטין מחוות דעת המומחה ואת הדרישה לאיזון משאבים בלתי שיוויוני  על פי סעיף 8 (2) לחוק.

הברחת כספים עובר למועד הקרע

בסיכומיה טענה התובעת שהאיש הבריח סך של 357,747 ₪ עובר למועד הקרע (7.7.11) ובנוסף סך של 134,181 ₪ ולכן יש להכליל כספים אלו במסגרת איזון המשאבים.

לטענת הנתבע  האישה לא הוכיחה את טענותיה להברחת הכספים ומפנה  לסעיף 7 לחוק יחסי ממון לפיו לצורך הרחבת בסיס האיזון בגין הברחת כספים  נדרש  להוכיח שבן הזוג האחר הוציא או התחייב להוציא מרשותו נכס ,בכוונה לסכל זכותו של בן הזוג לפי סעיף 5 לחוק. נטל ההוכחה מוטל על כתפי הטוען להברחה ובנטל זה לא עמדה התובעת . (ראה פסק הדין של מותב זה בתמ"ש (ראשל"צ) 19390-09 ט.ק. סנ' פ.ט (פורסם בנבו ביום 22.12., תמ"ש (משפחה יר') 610/07 א. א. נ' א.י.ק., פורסם בנבו, 6.7.09, סעיף 63 לפסק הדין; תמ"ש (משפחה יר') 21382/01 ב' ד' נ' ב' ר', פורסם בנבו, 3.8.09, סעיף 37 לפסק הדין; תמ"ש (משפחה נצ') 1800/08 ס.מ נ' ג.מ., פורסם בנבו, 20.05.2013, פורסם בנבו, סעיף 71 לפסק הדין).

השאלה האם יש לראות במשיכת הכספים שבוצעו על ידי  בן הזוג  משום הברחת כספים שאלה זו  תיבחן על רקע הנסיבות, לרבות גובה הסכומים שנמשכו ומועד משיכתם.

בענייננו, הצדדים התנהלו לאורך חיי הנישואים באמצעות שני חשבונות בנק; חשבון משותף

בבנק            וחשבון על שם הנתבע בבנק          בעיר ­      (לטענת האיש מדובר בחשבון מימי רווקותו).

לטענת הנתבע שני החשבונות שימשו בפועל כחשבונות משותפים ומהם הוצאו הוצאות עבור משק הבית לרבות התשלום עבור המשכנתאות, חשבונות הדירה, מיסי הארנונה, המים, החשמל, רכישת המזון, התשלום עבור הצהרונים, הקייטנות, תכניות החסכון, רכישת  ביגוד והנעלה. לטענתו רוב ההוצאות הוצאו מהחשבון שלו  בבנק      . הוא החזיק כרטיסי אשראי ופנקס שיקים של אותו חשבון בעוד שהתובעת החזיקה כרטיסי אשראי המשוכים מהחשבון  בבנק      . לטענתו, לאורך חיי הנישואין בוצעה העברת כספים בין שני החשבונות לאור ההוצאות הרבות הכרוכות בגידול שלושה ילדים ומעברי הדירות שביצעו  במהלך חייהם המשותפים. הוא  העביר כספים מהחשבון המשותף בידיעתה ובהסכמת האישה.

יש לציין שהתובעת אישרה שהנתבע ניהל את כספי וחשבונות בני הזוג, אך לטענתה בסמוך למועד הקרע העביר כספים לחשבונו.

הואיל ונקבע שהאקטואר יבדוק טענת הברחת כספים, הוא סיפק לאקטואר את מלוא ההסברים לכספים וסכומים שיצאו לאורך חיי הנישואין אולם  הוא איש סביר מן היישוב, שלא נוהג לשמור קבלה ומסמכים ביחס לכל ההוצאות הכספיות במהלך כל חייו ולכן איננו יכול להציג מסמכים לגבי כלל העברות הכספים. לטענתו, על פי ממצאי האקטואר לא נמצאה ראיה להברחת כספים וכן לא נרשמה כל טענה של התובעת הסותרת את טענותיו  בדבר השימוש שנעשה בשני החשבונות להוצאות השוטפות. עוד טען  שהתובעת  מטעה בסיכומיה ביחס לסכומים שהציגה ודורשת כפל  של  אותם הסכומים (סעיף 10 ו-11 לסיכומי האישה).

האקטואר בדק כאמור את הטענות  להברחות שלטענת התובעת  בוצעו על ידי הנתבע  בתקופה שבין 1.1.08 ועד 7.7.11 (להלן: "התקופה") האקטואר ריכז את הסכומים בטבלאות. יחד עם זאת, סייג ממצאיו וציין שלא בחן את כל ההוצאות בכרטיסי האשראי והמשיכות במזומן שנעשו מחשבון הנתבע.

ע"פ טבלה מס'  1 (עמ' 11 לחוות הדעת) בוצעו 20 העברות באמצעות המחאות מהחשבון המשותף אל החשבון בבנק      -חשבונו של הנתבע ,בין השנים 2008-2011  המסתכמים בסך של 278,000 ₪. תנועה נוספת היא הפקדת פדיון קרן       בסך 53,240 ₪ ו       בסך 25,000 ₪ ובסך הכול מדובר בסכום של 356,240 ₪.

טבלה מס' 2 (עמ' 12 לחוות הדעת) מפרטת את כל ההסברים לשימוש בכספים (להעברות ) שנתן הנתבע להוצאת הסכומים (המגובים בראיות) שפורטו בטבלה מס'1. מהטבלה עולה כי רוב הכספים הוצאו  לצורך רכישות שוטפות ולהוצאות אשר עיקר ייעודן לשיפוץ דירה שכלל בין היתר: רכישת מוצרים        ע"ס 9900 ש"ח, רכישת מוצרי חשמל ע"ס 22,650 ₪ אך גם הפקדה לפק"מ בחשבון הנתבע בבנק     על סך 40,000 ₪,ע"פ דוח האקטואר האיש טען שהפק"מ נרכש לצורך בטחונות בחשבון בהתאם לסעיף 2.13 לחוות הדעת הסביר הנתבע  לאקטואר כי הצורך בביטחונות נבע  מדרך  הניהול שלו את  חשבונות העו"ש כך ששני החשבונות יתנהלו עם בטחונות המגובים  בתוכניות חסכון ופק"מ למקרים של חריגה או צורך בלתי  צפוי. בנוסף העברה בסך 150,000 ₪ לפירעון הלוואות גישור שהאיש נטל בחשבונו בבנק        . המומחה מצא הלימה בין הסכום שהועבר מהחשבון המשותף אל חשבון האיש לבין פירעון המחאות והוצאות אלו בכרטיסי האשראי של האיש.

הוצאות נוספות שלא קיבל האקטואר בגינן אסמכתאות אך קיבל ספחי המחאות בהם רשם האיש בכתב יד, הסברים לסכומים המסתכמים בסך 79,608 ₪. המומחה ציין כי אם ההסבר שנמסר על ידי הנתבע לסכומים אלו  מניח את דעת בית המשפט, הרי שמדובר בהוצאות משותפות. יש לציין כי לאחר קבלת הבהרות נוספות וראיות צמצם המומחה סכום זה לסך של 54,181 ₪ (ראה טבלה 2א' בעמ' 21 לחווה"ד).

מדובר על הוצאות משנת 2009-2010 ,כשהשניים התנהלו במשותף מועד הקרע התרחש כשנה לאחר מכן ביולי 2011, אני מקבלת את עמדת הנתבע שלא הייתה לו חובה לשמור קבלות מתקופת החיים המשותפים לגבי כלל ההוצאות מה גם שעל הספחים של השקים ישנו כיתוב  המפרט את יעדן של אותן  הוצאות. לכן אני דוחה הדרישה של התובעת לקבל מחצית מסכום זה.

יחד עם זאת מצאתי להתייחס לאותן העברות שבסמוך למועד הקרע שלגביהן נטענה גם טענה של זיוף חתימתה של התובעת.

כאמור טוענת התובעת שהנתבע זייף את חתימתה והעביר כספים מהחשבון המשותף לחשבונו. בחוות הדעת הבהיר המומחה כי  קיבל ממנה מסמך "הודעת חשוד" ממשטרת ישראל, לפיו נחקר האיש עקב חשד לזיוף חתימתה של התובעת, על גבי המחאות מהחשבון המשותף לטובת העברת כספים לחשבון על שמו. בהודעה זו הודה האיש כי חתם בשמה של התובעת על ההמחאות כיוון שלטענתו התרגל לכך מאז התקופה בה החשבון היה  על שם התובעת בלבד (לאחר מכן הפך לחשבון משותף). אך טען שבפועל  יכול היה לחתום בשמו בלבד היות וממילא בחשבון משותף עסקינן. ביחס לסכומים שפורטו בטבלה בע"מ 23 לחווה"ד מסר הנתבע הסבר בנוגע לשלושה סכומים עליהם חתם בחתימת התובעת ואלה מתייחסים לרכישת אופניים. על ההמחאות מצוין המוטב אליו הועברו ההמחאות. חמישה סכומים נוספים  שהועברו מתייחסים לסכומים שהועברו לחשבונו של הנתבע מהחשבון המשותף בבנק         .סכומים אלו מופיעים גם בטבלה מס' 1 של המומחה הנוגעת להעברות בין החשבונות. הסכומים הללו מסתכמים בסך של 25,500 ₪. מצאתי לזכות את התובעת במחצית מהסכום הנ"ל וזאת מהטעמים הבאים : תמוהה הטענה של הנתבע לפיה התרגל לחתום בשמה של התובעת כאשר רק על ההמחאות הללו מופיעה החתימה שנחתמה בשמה של התובעת. הסכומים הללו הועברו לחשבון הנתבע ללא הסבר ספציפי, הסכומים הללו נמשכו מחשבון התובעת בסמוך למועד הקרע.

עוד מצא המומחה שהנתבע  ביצע שתי העברות מחשבונו אל החשבון המשותף בסך 160,000 ₪ (טבלה 3 בעמוד 16 לחוות הדעת). המומחה מציין כי הנתבע  מסר שהסכום הועבר לצורך רכישת הדירה ב             לא מצאתי הכחשה לכך שנרכשה הדירה באותו מועד.

בנוסף פירט המומחה בחוות הדעת סכומים בסך 80,000 ₪ (מחודש ספטמבר 2009) שהועברו מחשבון הנתבע  בבנק        אל מקורות אחרים כמפורט להלן:

העברה בסך 32,000 ₪ נרשם כ"יומן העברה", לטענת האיש מדובר בהמחאה עבור רכישת רכב רנו קליאו שנרכש עבור התובעת. המומחה ציין כי לא נמסרה ראיה לכך על אף בקשתו.

העברה בנקאית ע"ס  30,000 ₪ והעברה בנקאית ע"ס 18,000 ₪. לטענת הנתבע  מדובר בתשלום מס רכישה בגין הדירה על סך 48,077 ש"ח. לטעתנו, בפועל אביו שילם את הסכום במזומן והסכום הוחזר לו באמצעות אותן המחאות. ביחס למס הרכישה טוען האיש בסיכומיו שהעביר למומחה ביום 01.07.14 שובר תשלום מס רכישה בסך של 48,077 ₪ והבהיר כי הסך של 30,000 ₪ הועברו ביום 13.09.09 ו-18,000 ₪ הועברו ביום 23.09.09 לאביו כהחזר לסכום הנ"ל ששילם עבורו במזומן. לטענת הנתבע, לא הציגה התובעת אישור על כך ששולם מס רכישה באופן אחר  (עמ' 36 מול שורות 20-22 לפרוטוקול). עוד טוען הנתבע  שהמומחה בדק את שני החשבונות ולא מצא כי שולם סכום אחר בגין מס הרכישה. מכאן שאני מקבלת את ההסבר למשיכות אלו.

העברה בסך 32,000 ₪ שלטענת הנתבע שימשה לרכישת רכב הקליאו. לא הוכחש על ידי האישה שנרכש רכב כזה והיא אף לא המציאה מסמך סותר בעניין זה (עמ' 36 מול שורות 11-16 לפרוטוקול).

הוצאה נוספת   בסך 80,014 ₪ שבוצעה ביום 27.06.11 ההוצאה מצוינת  ביומן  כחובה. הנתבע הבהיר   למומחה שהסכום הנ"ל שימש להוצאותיו המשפטיות.

לפיכך, אני מוצאת להשיב לתובעת מחצית מסכום זה בסך 40,007 ₪.

בנוסף, בדק האקטואר בהתאם לדרישה התובעת את השאלה  האם המשכורות של הנתבע   הופקדו בחשבון בבנק      בתקופה שמחודש ינואר 2008 ועד לחודש יוני 2011. המומחה אישר כי המשכורת הופקדה לחשבון. עבור חודשיים לא נמסרו לו תלושים ולכן אין לו מידע לגביהם.

עוד מצא האקטואר כי סכום בסך 36,700 ₪ הועבר מחשבון אחר אל חשבון הנתבע  בבנק     . בחווה"ד ציין המומחה את ההסבר שנתן לכך הנתבע שהסכום הועבר אליו  בגין מכירת  הרנו קליאו אולם לא נמסרה לו אסמכתא על כך, על אף שהתבקש.

מאחר והסכום הנ"ל התקבל עבור מכירת הרכב אני מזכה את התובעת במחצית הסכום בסך 18,350 ₪.

לאור כל הדברים הללו מצאתי לזכות את התובעת בסכומים הבאים:

1. מצאתי לזכות את התובעת במחצית מסך של 25,500 ₪ עבור אותם סכומים שהועברו לחשבונו של הנתבע בהמצאות המחאות חתומות בחתימה הנחזית לחתימתה.
2. 40,000 ₪ שמהווים מחצית הסכום שנלקח על ידי הנתבע מהחשבון המשותף ישולם לעורך הדין שלו.
3. 18,350 ₪ המהווים מחצית הסכום שהתקבל ממכירת רכב הקליאו.

סכום בסך של 187,924 ₪ לאחר מועד הקרע.

בסיכומיה טענה התובעת שבמסגרת תביעת המזונות הוכח  שהנתבע מקבל לחשבונו הפרטי כספים ממקורות בלתי ידועים, היא מפנה לדפי חשבון בגין התקופה 03/12-01/14 שצורפו לתצהיר המשלים בתביעת המזונות. האישה מפנה אל פרוטוקול דיון ההוכחות בתביעת המזונות שהסתיימה במתן פסק דין. בדיקת חשבון הנתבע בגין תקופה זו  התבצע  לבקשת התובעת במסגרת  שאלות ההבהרה שהגישה למומחה לבדוק את מקור הכספים. המומחה מצין בסעיף 2.18 כי הנתבע התנגד לכלול את בדיקת התנועות בחשבון בתקופה זו, כיוון שמדובר על תקופה שחלה לאחר מועד הקרע ובדיקה מקבילה לא נעשתה בחשבונות התובעת. הוא מוסיף  ומפנה לפסק הדין בעניין המזונות בו קבעתי ש:

"לא הוכח כי לנתבע קיימות הכנסות נוספות פרט לעבודתו בחברת     . ממצא זה נקבע על סמך הראיות שצירף האיש בדבר ההפקדות השונות לחשבונו וכן את מקור הסכום שרובו היווה הלוואת גישור". כלומר העניין כבר הוכרע ולכן התובעת בכל מקרה מושתקת מלהעלותו למותר לציין שמנדט שקיבל המומחה היה לבחון את הזכויות הרכושיות והכספיות עד למועד הקרע  ראה החלטתי בדיון מיום 3.4.16.

לפיכך, דרישה זו של התובעת – נדחית.

דמי שימוש

ביום 12.9.12 ניתן פסק דין בתביעה לדמי שימוש ראויים. פסק הדין נתן תוקף להסכמה לדמי שימוש בסך 450 ₪ למשך 12 חודשים כאשר נקבע כי הסכום יאוזן במסגרת האיזון הכספי הכולל בין הצדדים. בסיכומיה עותרת התובעת להוספת הפרשי ריבית והצמדה לסכום זה מיום הגשת התביעה. הנתבע  מתנגד  לטענה זו וטוען שמדובר בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין במסגרתו נקבע המועד לתשלום שהיה צפוי מראש. אין ספק שהצדק עם התובעת. דמי השימוש כפי שקבעתי ישולמו החל ממועד עזיבתה של התובעת את בית הצדדים למשך 12 חודשים. כמובן שסכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה  הואיל והתובעת מבקשת את ההצמדה אך ממועד הגשת  התביעה (בחודש יוני 2012) הרי שאני מוצאת להיעתר לבקשתה זו.

איזון משאבים בנכסים הנוספים של הצדדים

זכויות פנסיה

במסגרת סיכומיה העלתה האישה טענות כנגד חישוב הפנסיה שנעשה על ידי המומחה בחוות הדעת. לטענתה לוחות התמותה שבהם השתמש הם לוחות ישנים. בנוסף קובלת על הנחת  המומחה על כך שהאיש יפרוש בגיל 67 שכן אם  יפרוש מוקדם יותר החישובים ישתנו וגובה הקצבה יהיה גבוה יותר. האקטואר השיב על שאלה זו שייתכן שאכן הקצבה תהייה גבוהה יותר אך ספק אם היא תקבל את מענק הפרישה (עמ' 29 שורות 17-21). לפיכך מבקשת התובעת לבצע הערכה מחדש, ככל שמועד הפרישה יהיה מוקדם יותר.

שני בני הזוג בעשור ה-40 לחייהם. גיל הפרישה שנקבע לגבר כיום הוא גיל 67 וזהו הגיל שנהוג לערוך את החישוב. כשלעצמי אני סבורה שייתכן שברבות השנים יעלו את גיל הפרישה והפנסיה עשויה להיות קטנה יותר בהתאם לאותה גישה. לכן היעלה על הדעת שתערכנה חוות דעת נוספות במהלך החיים? כלל סופיות הדיון הוא כלל חשוב במשפט ולכן מקבלת אני את החישוב ביחס לחלקה של התובעת בפנסיה של הנתבע על פי בסיס נתוני הצפי המקובל של פרישת גבר ממקום עבודתו בגיל 67.

 האקטואר נדרש להעיד ולהסביר כיצד חישב את הפנסיות ועל סמך איזה בסיס נתונים (עמ' 27 מול שורות 13-16 לפרוטוקול  ומהו השכר הקובע  לחישוב (עמ' 28 מול שורות 21 ואילך).

המומחה הציג בחוות הדעת חלוקת פנסיה על בסיס שתי חלופות  מהוונת וכן חלוקת פנסיה במועד גמילתה  בעתיד (סעיף 7.2.4 לחוות הדעת).

זכויות סוציאליות

בסיכומיו עותר האיש לסיים את כל המחלקות על ידי כך שהזכויות תהוונה זאת לאור קביעותיו האקטואר בסעיף 2.1.4 לחוות הדעת לפיו איזון הזכויות בעתיד ידרוש ביצוע חישוב חדש בהתאם לנוסחאות המפורטות, נוכח התנהלותה של האישה במשך 6 שנים ושכר הטרחה הגבוה שהיה צורך לשלם למומחה (למעלה מ-40,000 ₪). עוד טוען הנתבע כי  מתוך הכספים יש להפחית את שווי "נכסי הקריירה" שחישב המומחה כפי שטען לעיל.

הנתבע עותר לאיזון כלל נכסי הצדדים הנזילים ושאינם נזילים בסך של 102,714 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה ממועד הקרע.

התובעת עותרת לקבלת ההפרש שנזקף לטובתה בנכסים הנזילים בסך 102,714 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. בנוסף, את חלקה בייתרה של החשבון המשותף ואילו את הזכויות האחרות היא מבקשת לקבל במועד פרישת הנתבע  ובמועד גמילתן של הזכויות.

אני מוצאת להיעתר לרצונה של התובעת אף כי היה מקום לסיים את הסכסוך בין הצדדים וחבל שהדבר איננו מסתייע.

היתרה בחשבון המשותף

ע"פ ממצאי חוות הדעת  (עמ'46-47 לחוות הדעת) במועד הקרע מצוי היה החשבון המשותף ביתרת זכות בסך 33,523 ₪. על כן, אני מורה על חלוקת הסכום בין הצדדים, בסך 16,762 ₪ לכל אחד.

חסכונות הקטינים

התובעת עותרת לקבלת מלוא הסכום שנצבר לקטינים כחסכון בחשבון המשותף בסך של 71,006 ₪ ואילו האיש ביקש לחלק סכום זה בין הצדדים. כשלעצמי אני סבורה שנכון לחסוך את הכספים בקופת חסכון על שם הילדים. הואיל ומבוקשת חלוקת הסכום הסכום יחולק בין שני הצדדים.

אקסלנס עתיד

בהתאם לסעיף 2.17 לחוות דעת המומחה הנתבע פדה סך של 53,240 ₪. האקטואר ציין כי הוא לא קיבל נתונים ביחס לקופה זו מעבר לסכום שנפדה לחשבון הנתבע . התובעת  מבקשת לקבל מחצית מן הסכום. לטענת הנתבע הוא איננו צובר יותר כספים בקופה זו  והתובעת לא הוכיחה את טענותיה ביחס לקופה למרות  הצווים שקיבלה.

מאחר ונפדה מהקופה הסך המצוין לעיל  והופקד בחשבון הנתבע כשלנתבע אין כל הסבר ביחס לשימוש בסכומים הללו אני מוצאת לזכות את התובעת במחציתם .

משכורת התובעת לחודש יוני  2011

בסיכומיו מפנה האיש אל סעיף 3.9 לחוות הדעת לפיה משכורת התובעת בסך 14,738 ₪ לחודש יוני 2011 לא הופקדה בחשבון המשותף. ועותר לקבלת מחציתה בצירוף הפרשי הצמדה מיום 07.07.11.

הואיל והשכר בהתאם לבדיקת המומחה לא הופקד, הרי שהנתבע זכאי למחצית הסכום.

סוף דבר:

אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה .הסכום שנקבע בחוות הדעת ישולם לתובעת במועד גמילתן של הזכויות למעט הכספים הנזילים שמחציתם יועברו אליה כבר עתה. מחוות הדעת יופחת הסכום שנקבע כנכסי קריירה.

בנוסף, תקבל התובעת מידי הנתבע מחצית מהכספים שפורטו לעיל:

1. מחצית מסך של 25,500 ₪ עבור אותם סכומים שהועברו לחשבון הנתבע באמצעות המחאות חתומות בחתימה הנחזית לחתימתה.
2. סך של 40,007 ₪ שמהווה מחצית הסכום ששילם הנתבע לעו"ד שייצג אותו.
3. במחצית הסכום בסך 18,350 ₪ ממכירת רכב הקלאו.
4. מחצית הסכום שנותר בחשבון המשותף 16,762 ₪.
5. דמי השימוש ישולמו בסך 450 ₪ למשך 12 חודשים כשלסכום זה תתווסף ריבית והצמדה ממועד התביעה ביוני שנת 2012.
6. מחצית מהסכום שנפדה מקופת הגמל אקסלנס בסך של 53,240 ₪ -ובסך הכל סך של 26,620 ₪.
7. חסכונות הילדים יחולקו בין הצדדים.
8. אני דוחה את הדרישות החוזרות שהועלו על ידי התובעת בסיכומיה לביטול הוצאות משפט זיכוי עבור מסמכים שהעבירה למומחה. כל אלו כבר הוכרעו בהחלטות חלוטות.

9. הנתבע יקבל מחצית ממשכורת האישה בסך 14,738 ₪ שלא הופקדה בחשבון המשותף.

כל הסכומים (למעט דמי שהשימוש שהוצמדו לעיל) נושאים הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת על ידי הנתבע ועד התשלום בפועל.

לאור התנהלות שני הצדדים בתיק זה ומאחר וקיבלתי חלק מהתביעות מעבר לאיזון המשאבים שהתבצע בהסכם שנחתם ודחיתי את הטענות נגד התנהלות המומחה, אני מוצאת שכל צד יישא בהוצאותיו.

פסק הדין ישלח לפרסום לאחר שיוסרו ממנו כל הפרטים המזהים.

ניתן היום,  ב' אדר תשע"ז, 28 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.