רקע עובדתי
- התובעת 1 "אדירים בטחון בע"מ" היא חברה בערבון מוגבל, העוסקת במתן שירותי ביטחון ושמירה (להלן "התובעת"). התובע 2 הוא מנהל ובעל מניות בחברה (להלן "התובע"). הנתבעת "ליסקאר רם בע"מ" הינה חברה בערבון מוגבל, העוסקת בעסקאות ליסינג (להלן "הנתבעת").
- התובעת שכרה מהנתבעת שישה כלי רכב במסגרת עסקאות ליסינג נפרדות. להבטחת תשלום דמי השכירות של כל עסקה ועסקה, עשתה התובעת 6 שטרי חוב בחתימת התובע.
- ביולי 2009, לפני תום תקופת השכירות, החזירה התובעת ארבעה כלי רכב. בעקבות השבת כלי הרכב, שלחה התובעת לנתבעת דרישה לתשלום גמר חשבון.
- התובעת חלקה על גובה התשלום אותו דרשה הנתבעת בגמר ההתחשבנות ולא פרעה את החוב (אף את החוב הלא שנוי במחלוקת) .
- ביום 11.8.09 הגישה הנתבעת בקשה לביצוע שטרות החוב בהוצאה לפועל. כמו כן הגישה בקשה להטלת עיקולים טרם אזהרה במעמד צד אחד. בהחלטה מיום 12.8.09 נעתרה רשמת ההוצאה לפועל לבקשה והורתה על עיקולים כמבוקש.
- התובעים טוענים כי הליכי הסעד הזמני בהן נקטה הנתבעת נעשו בחוסר תום לב, וכי הטלת העיקולים גרמה לנזק כספי בהיקף של 2 מיליון שקל. כמו כן, טוענים התובעים לפגיעה בשם טוב.
ההליך בבית-משפט השלום בחיפה
- ביום 27.8.09 הגישו התובעים התנגדות לביצוע שטר ובקשה לביטול העיקולים.
- ביום 1.10.09 קבעה כב' הרשמת כי הדיון בבקשה לביטול העיקולים יהיה במועד הדיון בבקשת ההתנגדות שנקבע ליום 17.11.09. במסגרת אותה החלטה, אפשרה לתובעים להגיש בקשה להקדמת הדיון וקבעה כי תורה על ביטול כל העיקולים בכפוף להפקדת סך של 75 אחוזים מהחוב. כמו כן, ביטלה הרשמת את העיקול שהוטל על חשבון הבנק של התובעת.
- בעקבות החלטה זו, לא הוגשה בקשה נוספת על ידי התובעים.
- ביום 29.4.10, לאחר דיון במעמד הצדדים, הורתה כב' הרשמת על ביטול העיקולים. כב' הרשמת קבעה כי:
"ממכלול הראיות שהוצגו ע"י המשיבה אין תמונה ממשית להכבדה כנדרש בפסיקה. יתרת החוב, בניגוד להצהרת המשיבה בבקשה להטלת עיקולים בטרם מתן אזהרה, אכן שנוי במחלוקת בין הצדדים, ומשכך פנתה המבקשת לביצוע שטר החוב... אני מקבלת את טענת אדירים בסיכומיה, כי העובדה שכל התשלומים בעבר נפרעו לפני החזרת הרכב, והעובדה לפיה היא מחזיקה עדין שני כלי רכבים נוספים השייכים למבקשת ומשלמת עבורם, מעידה כי אין בכוונתה להתחמק מחובותיה כלפי המבקש... לעניין תום לב אני מוצאת כי המבקשת מיהרה לפתוח את תיק ההוצל"פ, בטרם מיצתה את האפשרות לפתור את המחלוקת בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט..."
- התובעים פעלו לביטול העיקולים רק ביום 3.7.12, בחלוף שנתיים ושלושה חודשים ממתן ההחלטה.
פסק הדין בתביעה העיקרית
- ביום 10.2.2014 ניתן פסק דין בתביעה העיקרית של הנתבעת כנגד התובעת (תא (חי') 6460-09-09 ליסקאר רם בע"מ נ' אדירים בטחון בע"מ (לא פורסם, 10.02.2014)). התביעה התקבלה. לא הוגש ערעור על פסק הדין, כך שפסק הדין כיום חלוט.
- בפסק הדין מפורטים האירועים שקדמו להגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל:
"ביום 16.7.09, לפני תום תקופת השכירות, החזירה הנתבעת מיוזמתה, את ארבעת כלי הרכב המפורטים בסעיף 2 לעיל לידי התובעת. בעקבות השבת הרכבים כאמור, שלחה התובעת לנתבעת ביום 28.7.09, דרישה לתשלום גמר חשבון בגין ארבעת כלי הרכב, בסכום כולל של 88,952 ₪ (נספחים ו',ז',ח' ו-ט' לתצהיר התובעת ת/1). בהתחשבנות הנ"ל זיכתה התובעת את הנתבעת בשווי הרכבים על פי הערכת שמאי מטעמה למימוש מהיר, בהתאם להוראת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים כפי שיפורט בהמשך.
[...]
הנתבעים חלקו על שווי הרכבים כפי שנקבעו בגמר ההתחשבנות ולא פרעו את החוב, וביום 11.8.09, היינו כשבועיים מיום משלוח מסמך גמר ההתחשבנות, הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל, את השטרות לביצוע בסכום כולל של 85,668 ₪."
- כאמור, בית המשפט דחה את טענות התובעת. נקבע כי התובעת, בדרישתה לתשלום מהתובעים, פעלה על פי המנגנון שהוסכם בין הצדדים ואין לראות בכך משום התנהלות בחוסר תום לב:
"בענייננו, התובעת פעלה על פי מנגנון שהוסכם עליו בין הצדדים, ולא ניתן לראות בכך משום התנהגות בחוסר תום לב. [...]. זאת ועוד, במסמך גמר החשבון, אפשרה התובעת לנתבעים לפרוע את העסקאות בפירעון מוקדם ולרכוש את הרכבים כנגד תשלום יתרות החובה כפי שפורטו במסמכי גמר החשבון וזאת "על מנת להימנע מטענות לגבי זיכוי בגין שווי הרכב" כפי שנכתב במסמכים הנ"ל, אולם הנתבעים נמנעו מלממש זכות זו. במצב דברים זה לא שוכנעתי כי התובעת פעלה בחוסר תום לב במימוש זכותה החוזית המגולמת בהסכם שנכרת בין הצדדים.
הנתבעים טענו עוד כי התובעת נהגה עימם בחוסר תום לב עת לא אפשרה מיצוי המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, והזדרזה והגישה את השטרות לביצוע, כשבועיים לאחר משלוח מסמך גמר ההתחשבנות. כעקרון, ניתן היה להתחשב בטענה זו בעת פסיקת ההוצאות בהליך זה, לוּ הוכח בפניי כי הנתבעים שילמו לתובעת את החוב שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים בסך של כ-39,000 ₪. אולם התברר כי הנתבעים לא שילמו חוב זה למרות שבין הצדדים התקיימו פגישות לאחר שיגור החשבון הסופי לידי הנתבעים, ובחקירתו הנגדית של הנתבע, לא ניתנה תשובה מניחה את הדעת להימנעות זו. על כן, לא שוכנעתי כי הגשת השטרות לביצוע על ידי התובעת, בנסיבות שתוארו לעיל, נעשה בחוסר תום לב."
- מכאן ניתן ללמוד כי ההתנהלות בתום לב אליה מתייחס בית המשפט היא לעצם הגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ואין בכך התייחסות של בית המשפט להליכי הסעד הזמני.
החלטת כב' השופט שוורץ מיום 25.6.2014
- כב' השופט שוורץ נתן דעתו ביחס להשלכת פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט מיום 10.2.14 על התביעה דנן:
"ההליך שהתנהל בבית המשפט השלום בחיפה בין הצדדים מסגרת ת"א 6460-09-9 היה הליך שבמסגרתו נשמעו עדויות וניתן פסק דין מנומק בין שני הצדדים שלפניי. מכאן שמתקיימים התנאים לפיהם הקביעות השיפוטיות במסגרת פסק הדין מקימות השתק פלוגתה בתביעה שלפניי. יחד עם זאת ולו מחמת הספק בלבד, עדיין עומדת לתובעים הטענה העקרונית לפיה הליכי הסעד הזמני נעשו בחוסר תום לב לגרמו לנזקים הנטענים. מכאן, שאף שקיימים רכיבים משמעותיים של השתק פלוגתא, אין הדבר יכול להביא לסילוקה של התביעה לפניי, בשלב זה"
מכאן ולאור החלטת כב' השופט שוורץ עומדת לתובעים הטענה לפיה הבקשה לעיקולים טרם אזהרה נעשתה בחוסר תום לב וגרמו לנזקים הנטענים.
הבקשה להטלת עיקולים טרם אזהרה
- עיון בבקשה להטלת עיקולים טרם אזהרה מעלה כי בבקשה פורטו בפני ראש ההוצאה לפועל הנסיבות לפיהן התובעת השיבה ארבעת כלי רכב לתובעת ובוטלו הסכמי השכירות. כמו כן, צוינה ההתחשבנות בגין הסיום המוקדם של עסקת השכירות וחישוב יתרת החוב ביחס לכל רכב ורכב.
- עוד נטען כי :
"מאחר ומשיבה 1 הינה הלווה והמשיב 2 הינו הערב וחתום כלווה וערבה בהתאמה על שטר חוב שעשו לטובת המבקשת, במסגרתם התחייבו לערוב לביצוע התחייבויותיהם בהתאם להסכם השכירות... מאחר ונשלחו גמרי חשבון התאמה למשיבים, ובחרו המשיבים להתעלם מחובם לזוכים.
ומאחר והחייבים לא עמדו בהתחייבויותיהם, ולמרות פניות חוזרות ונשנות אל הלווים והערבה לכיסוי חובם והתעלמותם המוחלטת מחובם, ומאחר והיות המבקשת חוששת כי כאשר תומצא להם האזהרה, יפעלו להברחת כספים ולהעלמת זכויותיהם באופן שלא יהיה למבקשת ממי להיפרע, מוגשת בקשה זו למתן עיקולים זמניים על מקורות ההכנסה של החייבים ועל נכסי המקרקעין של החייבים בטרם מתן אזהרה.
מאחר ומדובר בחוב מוסכם שאינו שנוי במחלוקת, מבוקש להיעתר למבוקש"
- לטענת התובעים, המחלוקת התעוררה היות ולחשבונות שהתבקשו לא צורפו אסמכתאות לזיכוי החלקי שניתן לתובעת בגין שווים של הרכבים שהוחזרו, ולא צורפו דוחות שמאי בנוגע לשווי כלי הרכב עליהם מושתת הזיכוי. על כן לא ניתן היה לבקר זיכוי זה.
- לטענת התובע, הוא ביקש להסדיר את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. לצורך יישוב המחלוקת הוא נפגש עם סמנכ"ל הנתבעת במשרדיה בפתח תקווה. האחרון הפנה אותו למשרדי הנתבעת בחיפה. הוא נסע למשרדי הנתבעת בחיפה שם הוא נפגש עם עו"ד הנתבעת מר יצחק אוסמו במשרדי הנתבעת. לטענתו, במהלך הפגישה הציע לשלם סך של 50,000 שח לסילוק המחלוקת ועורך הדין אוסמו הבטיח להשיב להצעתו.
- התובע ממשיך וטוען כי בדיעבד התברר לו כי הנתבעת הוליכה אותו שולל, שכן בשלב שבו ניהלה עמו משא ומתן לבירור המחלוקת והוא נפגש עם עורך דין מטעמה, פנתה בחשאי ובחוסר תום לב ונקטה בהליכי הוצאה לפועל כנגדו וכנגד התובעת.
- לטענת התובעים, חוסר תום הלב בא לידי ביטוי בנוסח הבקשה:
- בבקשה ציינה הנתבעת טענה עובדות שגויות מאחר שהציגה את התובעת כמי שלא עומדת בהתחייבויותיה לתשלום, שעה שהתובעת המשיכה להיות בקשרים מסחריים עם הנתבעת, והמשיכה לשלם דמי שכירות עבור שני כלי הרכב הנוספים.
- כמו כן, ציינה כי החוב אינו שנוי במחלוקת וכי קיים חשש להברחת נכסים. זאת בעוד לא היה כל יסוד לחשש זה.
- הנתבעת כלל לא פרטה בבקשה כי התנהל משא ומתן להסדרת התשלום סמוך להגשת בקשה לעיקולים טרם אזהרה.
- הנתבעת ביקשה להטיל עיקולים באופן גורף אצל 55 מחזיקים, לרבות מחזיקים אשר נודעו לנתבעת בעקבות הליכי המשא ומתן שהתנהלו בין הצדדים.
- התובעים טוענים כי בעקבות הטלת העיקולים הנתבעת פגעה בשמם הטוב, וגרמה לתובעת נזק בהיקף של 2 מיליון ₪.
- הנתבעת דוחה טענות אלה. לטענת הנתבעת היא פעלה למימוש זכותה כדין.
כאמור, נפסק כי הגשת השטרות לביצוע על ידי התובעת נעשתה בתום לב. השאלה הניצבת בפני היא האם הליך הגשת הבקשה להטלת עיקול טרם אזהרה נעשה בחוסר תום לב, וככל שכך, האם גרמה הטלת העיקולים לנזק הנטען.
דיון
עוולת הרשלנות
- הוכחת אחריות ברשלנות מחייבת קיום של שלושה יסודות: נזק, אשם, וקשר סיבתי בין האשם לבין הנזק (ע"א 2625/02 עו"ד נחום נ' דורנבאום ואח', פ"ד נח(3) 385, 400). על מנת להוכיח את יסוד האשם, נדרש להראות התנהגות בלתי-סבירה בנסיבות בהן ראוי להטיל בגינה אחריות על המזיק:
- על-פי הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] :
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות הרי זו התרשלות, ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה" (סעיף 35 לפקודה).
- ראשית אבחן את שאלת קיומה של חובת זהירות בעת הגשת סעד זמני בהליכי ביצוע שטר בהוצאה לפועל.
חובת זהירות המוטלת על המבקש להטיל צו עיקול במעמד צד אחד
- פסק הדין המנחה בעניין זה הוא פסק הדין בעניין סחר ושירותי ים (רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ''ד נד(5) 638). על פי הלכת סחר ושירותי ים, על התובע הפונה לבית המשפט בבקשה להטיל צו עיקול במעמד צד אחד חלה חובת זהירות. עליו לנהוג בתום לב ולהביא בפני בית המשפט את כל המידע הנחוץ על מנת לקבל החלטה, ככל שמידע זה מצוי בידיו. מכאן כי התנהגותו של תובע המבקש מבית המשפט עיקול זמני יכולה להקים עילה בעוולת הרשלנות.
- כב' השופט שמגר פסק באותו ענין :
"האם יש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין תובע המבקש ומקבל צו עיקול זמני במעמד צד אחד לבין נתבע שעוקל רכושו, לעניין אופן השגת הצו ואופן ביצועו? ...
המבחנים שנקבעו בפסיקה (בכלל זה, בפרשת גורדון[3]) לבחינת קיומה של חובת זהירות מושגית יפים גם לבחינת קיומה של החובה במערכת היחסים שבין תובע, העותר במעמד צד אחד למתן צו עיקול זמני, לבין הנתבע שהצו ניתן ובוצע בהיעדרו. יישום מבחנים אלה לענייננו מעלה את השאלה אם האפשרות שצו עיקול זמני יגרום נזק לנתבע, שכלפיו מכוון הצו, מצויה בתחום הצפיות; שאם הנזק צפוי (כעניין פיזי), כי אז, לכאורה, חלה גם חובת צפיות. אינני רואה מקום לפקפק כי האפשרות שמתן צו עיקול או האופן שבו הוא יבוצע יגרמו נזק לנתבע, מצויה בתחום הצפיות. והמסקנה הנלמדת מכך היא שקיימת גם חובת זהירות מושגית, שהיקפה זהה להיקף הצפיות הפיזית, אלא אם יימצא – על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית – כי מוצדק לשלול את תחולת החובה על מערכת יחסיהם של בעלי-דין בהליך אזרחי בנסיבות המתוארות או להגבילה.
... עם זאת הריני נכון לקבל, כי החלתה על התובע של חובת זהירות תאלץ אותו לקיים בירורים מסוימים לפני הגשת הבקשה למתן צו עיקול זמני, ובכך תכביד במידת מה על יכולתו להשיג את העיקול הנדרש להבטחת זכותו בדחיפות ובדיסקרטיות. ברם ההתחשבות בשיקול זה אין משמעה שלילת החלתה על מבקש העיקול של חובת זהירות מושגית, אלא רק כי יש להביא שיקול זה בחשבון לעניין קביעת היקף החובה ורמת הבירור שיהיה על מבקש העיקול לקיים כדי לצאת ידי חובתו.
- כאמור, צו עיקול זמני, שככלל ניתן במעמד צד אחד, הוא אמצעי רב-עוצמה. בידי בית-המשפט שמלפניו מתבקש הצו אין כלים לבחון את אמינות הנתונים העובדתיים שעליהם סומך התובע את בקשתו, ואם התובע עושה שימוש בלתי ראוי בהליך הבקשה (ברשלנות או במזיד) עלול העיקול לפגוע בקניינו של הנתבע שלא כדין או מעבר למידה הדרושה. מכאן מתחייב הצורך למתן את העוצמה שבידי התובע ולצמצם על-ידי כך את סיכון הפגיעה הבלתי מוצדקת בקניינו של הנתבע. צורך זה מהווה שיקול התומך בהחלתה של חובת זהירות מושגית על מבקש עיקול זמני כלפי הנתבע, שלא יינזק מן העיקול יותר מן המתחייב להשגת מטרת העיקול. זאת ועוד, בקשה למתן צו עיקול מהווה "פעולה משפטית", כמשמעה בסעיף61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, שעל מבצעה חלה חובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב (בר"ע 80 / 305 שילה נ' רצקובסקי [9], בעמ'461; וכן A.A.S. Zuckerman “Interlocutory Remedies in Quest of Procedural Fairness” [29]). תובע המשתמש בהליך העיקול להשגת מטרה זרה למטרת העיקול, כגון לשם הפעלת לחץ על הנתבע על-מנת שיתרצה לפרוע את חובו, מפר את חובתו לנהוג בתום-לב.
מתפיסה זו ניתן לשאוב הנחיה גם ביחס לגדר חובת הזהירות המושגית שיש להטילה על מקש צו העיקול כלפי הנתבע, העלול להינזק מן העיקול. דעתי היא, כי החובה המוטלת על מבקש עיקול זמני היא לפעול בסבירות במסגרת מטרת העיקול. אין התובע נדרש לצאת מגדרו כדי להיטיב עם הנתבע על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו, ואין הוא נדרש להשקיע משאבים יקרים בחקירה ובדרישה לבירור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה יתרה בנתבע. אולם מוטל עליו לנהוג בתום-לב ולהביא בפני בית-המשפט העומד לדון בבקשתו במעמד צד אחד, את מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה, ככל שמידע זה מצוי בידו,או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים. אם יעשה כן, יצא בכך ידי חובת הזהירות המוטלת עליו. גם משבוצע העיקול, מצופה התובע לנהוג עם הנתבע בסבירות ובהגינות. כך, למשל, אם נתבקש על-ידי הנתבע להסכים לצמצום היקפו של העיקול או לשינוי תנאיו, ובהיענות לבקשתו אין כדי לפגוע במטרת העיקול, אין הוא רשאי לדחותו לבקש או להציג תנאים בלתי סבירים להיענות לבקשתו.
- כב' השופטת שטרסברג כהן קבעה:
"במישור המהותי, ראוי, כעניין של מדיניות, להכיר בעילת רשלנות באופן שהתנהגות עוולתית של התובע תטיל עליו אחריות בנזיקין. אולם כאן ראוי להדגיש כי איזון נכון בין האינטרסים הראויים להגנה של התובע ושל הנתבע מחייב לקבוע רמת התנהגות מיוחדת למערכת יחסים זו. על-פי רמה זו, תידרש רשלנות גסה או רשלנות רבתי או התנהגות בזדון או בחוסר תום-לב על-מנת להעמיד לנתבע עילת תביעה ברשלנות. קביעת רמות שונות של מידת זהירות במערכות יחסים שונות אינה זרה לשיטתנו המשפטית. ... לא אתיימר לקבוע את מאפייניה של התנהגות העולה כדי הפרת חובת הזהירות בעניין הנידון, הן משום שיש לקבוע זאת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה והן משום שבענייננו נקבע כעניין שבעובדה שהתובע נהג ברשלנות גסה ואף בחוסר תום-לב"
- כב' השופט טירקל קבע:
"בידי בית-המשפט שמלפניו מתבקש הצו אין כלים לבחון את אמינות הנתונים העובדתיים שעליהם סומך התובע את בקשתו, ואם התובע עושה שימוש בלתי ראוי בהליך הבקשה (ברשלנות או במזיד) עלול העיקול לפגוע בקניינו של הנתבע שלא כדין או מעבר למידה הדרושה.
דעתי היא, כי החובה המוטלת על מבקש עיקול זמני היא לפעול בסבירות במסגרת מטרת העיקול. אין התובע נדרש לצאת מגדרו כדי להיטיב עם הנתבע על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו, ואין הוא נדרש להשקיע משאבים יקרים בחקירה ובדרישה לבירור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה יתרה בנתבע. אולם מוטל עליו לנהוג בתום-לב ולהביא בפני בית-המשפט העומד לדון בבקשתו במעמד צד אחד, את מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה, ככל שמידע זה מצוי בידו, או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים. אם יעשה כן, יצא בכך ידי חובת הזהירות המוטלת עליו.
"אחד מביטוייה המובהקים של חובת תום-הלב היא החובה לגלות לצד האחר את כל העובדות החשובות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעותיו. חובה זאת, המוטלת על המתקשר בחוזה כלפי המתקשר האחר –אפילו היה זה יכול לגלות את העובדות בכוחות עצמו (ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי [15], בעמ' 241-240) –מוטלת במלוא כובדה על בעל-דין המבקש סעד במעמד צד אחד מרשות שיפוטית שמטבע הדברים אין בידה לגלות את העובדות בכוחות עצמה. לעניין זה יודגש כי הכרעתה השגויה של הרשות השיפוטית לא רק שהיא עלולה לגרום נזק לבעל-הדין האחר, אלא שהיא עלולה לעלות כדי עיוות דין. לפיכך "...יהיה על מבקש הסעד לפרוש מלכתחילה לפני השופט את היריעה כולה, ואף לחשוף עובדות שאינן נוחות לו, בניגוד לכאורה לקלסיקה המקובלת של השיטה האדוורסרית" (ד' שורץ "תחולתו של עקרון תום-הלב בסדר-הדין האזרחי" [27], בעמ' 330; שורץ, במאמרו הנ"ל "סעדים זמניים – קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" [25], בעמ' 448). כפי שציין השופט מצא, הדברים אמורים, כמובן, בהבאת מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה לפני בית-המשפט, ככל שמידע זה מצוי בידיו של מבקש הסעד, או שיש ביכולתו להשיגו על-ידי שימוש באמצעים סבירים".
- מכאן, בעת הגשת בקשה לעיקול חלה על המבקש חובת זהירות, ופעולה שלו, שלא בתום לב יכולה להקים כנגדו עילה בעוולת הרשלנות. בעת דיון בבקשה להטיל עיקול במעמד צד אחד, אין לרשם ההוצאה לפועל כלים לבחון את אמינות הנתונים העובדתיים שעליהם סומך המבקש את בקשתו . אין לו אלה לסמוך על המצגים המובאים בפניו על ידי המבקש.
- לפיכך, על המבקש סעד טרם אזהרה שפועלו היוצא משמעותי כלפי הצד האחר שטרם קיבל את האזהרה, וגרסתו היא היחידה המובאת בפני רשם ההוצאה לפועל, להביא את מלוא הנסיבות והמידע המלא והמדויק בפני רשם ההוצאה לפועל לצורך מתן ההחלטה.
- על המבקש להביא בפני רשם הוצאה לפועל את כל הפרטים שברשותו. אין זה תפקידו של מגיש הבקשה לבחור מהו המידע שיפרט ומה לא, ואין זה עולה בקנה אחד עם חובת הזהירות לטעון לחשש שאינו קיים בסופו של יום.
האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות ונהגה בחוסר תום לב?
- כאמור, התובעים טוענים כי בבקשה של הנתבעת להטלת העיקול הזמני טרם אזהרה, נטען כי קיים חוב שאינו שנוי במחלוקת וכי התובעים מתחמקים מתשלום החוב. זאת בעוד שלא פורטו בפני הרשמת הטענות שהעלו התובעים כלפי החוב והנסיונות להסדירו מול הנתבעת. טענה נוספת שנטענה היא כי הנתבעת עשתה שימוש בנתוני לקוחות שהתקבלו במהלך המשא ומתן. הנתבעת הכחישה טענה זו וטענה כי הנתבעת מנהלת מערך תביעות וחקירות משל עצמה.
- מנהל התובעת נחקר בהקשר זה :
ש: בשלב זה, עדיין לא נפתח תיק הוצל"פ. מדוע לא העברת את התשלום שגם לשיטתך לא שנוי במחלוקת.
ת. קודם כל אני מכיר את המכתב. לא רק שלא העברתי אני הגעתי לשיחה עם סמנכ"ל מי שניהל את הסניף בפ"ת בשם אורן, אני הבהרתי לו שמבחינתי מגיע להם כסף, יש לנו ויכוח ואני רוצה להיפגש עם מישהו שמוסמך. אז הוא חזר אלי כעבור יומיים וקבע לי פגישה עם עו"ד אוסמה בחיפה במשרדי הנתבעת על מנת להגיע להסדר. אני הגעתי לשם, זה היה ביום א', לא אשכח זאת, כל השבת חשבתי איך אני מארגן את הכסף, הגעתי לשם עם פנקס שיקים וישבתי עם אותו עו"ד, אני הגעתי בכוונה לבד, לא הגעתי עם עו"ד ולא עם אף אחד, הגעתי בתום לב, ישבתי עמו והסברתי לו שמבחינתי אני חושב שמגיע להם 39,000 ₪ ואני מוכן אם יוכל לבוא לקראתי ולחלק לי לתשלומים, מאחר שהיה לי קשה, הייתי בתחילת הדרך, היה לי ברמה האישית, טיפולי הפריות עם אשתי, ביקשתי לשלם את הסכום ואמרתי לו שאני מוכן לשלם גם 50,000 ₪ רק בוא נסיים עם זה, כי אני משאיר עוד 2 רכבים שיבואו לקראתי בעינן התשלומים. כאשר הוא שאל אותי איך וכמה, אני ישבתי איתו בשקיפות מלאה וסיפרתי לו שאני צריך לקבל כסף מלקוח בשם ישראבטון, הסברתי לו שיש תאריכם מסוימים שאני אמור לקבל כספים, מאיזה לקוחות והוא ישב ורשם הכול, הוא שידר לי שאנו בהידברות רגילה. כאשר ביקשתי לרשום את השיקים, הוא אמר שהוא יחזור אלי. הוא אמר שיעלה את העניין בפני הבעלים. יומיים אחר כך בזמן שאני ממתין לתשובה עיקלו לי כל חשבונות בבנק.
- עוד נשאל מנהל התובעת:
ש. אתה לא יכולת באותו מועד לשלם את מלוא הסכום.
ת. במכה אחת היה לי קשה, אבל ארגנתי את הכסף מחמותי והיא הסכימה לעזור לי.
(בעמ' 33 לפרוטוקול שורות 16-30, וכן בעמ' 34 שורות 104)
- הנתבעת הכחישה קיום פגישה בפתח תקווה. אולם לא הכחישה כי התקיימה פגישה שנערכה בין התובע לבין עו"ד אוסמו בחיפה, בענין החוב. לטענת הנתבעת לא דובר במשא ומתן אמיתי ועל כן לא נדרש היה להביא עובדות אלה בבקשה.
- עו"ד דלית פררו הולצמן העידה מטעם הנתבעת, בהקשר זה כי:
ש. האם נכון שכל מה שאת אומרת אולי את יודעת זה מעיון בתיק של התובעת.
ת. אני לא מבינה את השאלה.
ש. אם את אומרת שלא היית מעורה בדברים באופן אישי.
ת. מי אמר זאת. אני לא אמרתי שאני לא מעורה בתיק. אני אמרתי שאני אישית לא שוחחתי איתו.
ש. כאשר פנה אליך עם בקשות לתשלומים אצל אורן, את יודעת זאת.
ת. לא.
ש. כשהוא פנה לעו"ד אוסמה לתשלום, את יודעת זאת.
ת. כן. אני יודעת.
ש. מפנה לסעיף 20 לתצהירך (מצטט). אתם מציינים שפניתם לשלם את החוב והם התעלמו התעלמות מוחלטת, זה לא נכון.
ת. זה נכון.
ש. מה יותר נכון לומר שהפניות של אדירים אליכם לשלם את החוב, או לנסות לבוא אליכם לפתור את החוב או יותר נכון לומר שפניתם אליהם והם התעלמו.
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. מה נכון מבין השניים פניו של התובעת אליכם להסדרת החוב או זה שאת אומרת שהתעלמו התעלמות מוחלטת.
ת. התעלמו התעלמות מוחלטת.
ש. האם תשני את תשובתך בהמשך לכך לאור החלטת כב' הרשמת, מפנה לעמ' 5 להחלטה.
ת. לא אשנה את התשובה. אסביר: אחרי שהושבו הרכבים ובוטלו העסקאות, נערכו תחשיבי מראה חשבון בהתאם להסכמים והם נשלחים לחייבים באמצעות דואר רשום ביחד חוות דעת השמאי שעל פיהם זיכינו בשווי הרכבים, נדרשים לשלם את החוב תוך 7 ימים ומובהר לחייבים שאם לא יעשו כן, ננקוט באמצעים לגביית החוב. אין מחלוקת שהדרישה שלנו התקבלה. במכתב שהם החזירו לנו מה- 2.8 מספר ימים לאחר ששלחנו להם, אין כאן נכונות. כאשר חייבם מקבלים מראה חשבון, הוא שלח את המכתב, זו לא הייתה איזה שהיא בקשה להסדר. זו הייתה הצהרה, אני חייב לכם את ה- 39,000 ש"ח. זה בעצם חד שיח כזה, זה לא היה בואו ננסה להתפשר. המכתב בעצם בא ושיקף את עמדתו של התובעת, שלשיטתו מגיע לכם רק 39,000 ₪ שאת זה הוא לא טרח לשלם. הוא ביקש להיפגש, זה לא אומר שאני מבקש להיפגש כדי לשלם לכם או להסדיר את החוב, אלא לחזור על המשנה ועל הגרסה שבעצם לשיטתו זה החוב.
לשאלת בית המשפט:
ש. האם את נכחת בפגישה.
ת. לא. עו"ד אוסמו עדכן אותו שאמר זה החוב, זה מה שאני חושב שאני חייב לכם ותפטרו אותי מיתר החוב, זה מה שעו"ד אוסמו סיפר לי. בפגישה זו לא נעשה ניסיון להתפשר. לסגור את התיק. הוא הגיע לפגישה והציע את אותה הצעה שהציע במכתב, הוא לא שיפר את הטענות. הצעה זו היא לא 50% מהחוב, למה שאסכים לקבל אותה? בו במקום נענה בנימוס, תודה ולא תודה, כי זה לא מכסה כלום מכלום. זה שהייתי מנומס ולא דחינו והסכמנו לפגוש אותו רק על מנת שיחזור באותה הפגישה על אותה גרסה ואותה עמדה שלשיטתו גובה החוב הוא 40,000 ₪ זה לא אומר שהתקיימו הליכים מו"מ והסדרים וניסיון לתשלום החוב, איני רואה זאת כך.
ש. את אומרת בעצמך שכל הסיפור הזה שכרגע שמענו אותו מפי השמועה את יודעת אותו מאוסמה.
ת. כן.
המשך החקירה:
ת. אני לא יודעת איך הוא הגיע לאוסמה, זה לא נראה לי כזה מהותי, אז הרים טלפון למישהו בסניף פ"ת, אמר שקיבל גמר חשבון, והפנו אותו למחלקה המשפטית. זה קורה מידי יום ביומו. אי אפשר להגדיר את הפניה הזו כמו"מ וגם בתצהירו לא נאמר כי נוהל מו"מ. הוא הפנה למחלקה המשפטית.
(בעמ' 45 שורות 23-33, בעמ' 46, בעמ' 50 שורות 2-5).
- טענה נוספת של התובעים נוגעת ליסוד ההברחה אשר נטען בפני ראש ההוצאה לפועל.
- בהקשר זה העידה העדה מטעם הנתבעת:
ת. .... המידע על המחזיקים הגיע אלינו מהמקורות שלנו. לא כמידע לחשש להברחה. אני שוב פעם אומרת. לא קיבלנו שום מידע לפיו הלקוחות שלך הייתה להם כוונה להבריח נכסים, אלא קיבלנו מידע שלפיו הלקוח שלך אמור לקבל כספים, אצל אותם מחזיקים. אתה הופך את הדברים. יש הבדל תאומי בין הברחת נכסים לבין קבלת כספים מאותם מחזיקים. כספים שמגיעים להם.
ש. כלומר אם לא היה לכם מידע להברחת נכסים, האם זה אומר שחברה כמוכם תציין בתצהיר בפני בית המשפט ותאמר שמאחר שהיא חוששת להברחת נכסים מה הכוונה. את עו"ד, באמת.
...
לשאלת בית המשפט:
ש. אתם כתבתם שאתם מבקשים עיקולים לאור חשש להברחת כספים. מפנה לסע' 20 לבקשה.
ת. לא היה לנו מידע לגבי הברחת נכסים לאותם מחזיקים מדוברים. היה לנו יסוד סביר לחשש להכבדה על פסק הדין. החשש להכבדה נבע מכמה גורמים.
ש. הבקשה התבססה על הברחה, זהו הנימוק שלכם לעיקולים, אתם לא טוענים להכבדה.
ת. מה שעמד בבסיס הגשת הבקשה היה דבר כזה לקוח בא והחזיק לנו רכבים באמצע תקופת העסקה, בלי שתיאם זאת, עשה מעשה חד צדדי וביטל באחת 4 עסקאות מימון של כלי רכב. אני אמשיל את הדבר ואסביר לב"כ התובעת, אני יועצת משפטית של הנתבעת במשך הרבה שנים, מדובר פה בעסקאות אשראי, ליסינג ממוני, אנו היינו גורם מממן כמו בנק, בדיוק כמו שלקוח לוקח הלוואה מהבנק למימון רכב, לא יחזיר לפתע פתאום באמצע תקופת ההלוואה, את הרכבים שזה לא כסף, אני מדגישה, זה ברזל, זאת בעת שהאובליגו שלו הוא מעל סכום החוב. הרבה ומעבר, האובליגו שלו היא כל יתרות החובה. ברגע שהוא מחזיר לי את הרכבים, זה כרגע ברזל. האובליגו היה גבוה לאין שיעור מסכום החוב, יש סך כל ההלוואה פחות שווי הרכבים.
ש. לגבי ההברחה שהוצהר עליה בסעיף לבקשה, לכך התבקשת להתייחס
ת. הבסיס להגשת הבקשה היה חשש להכבדה שהיא מהווה עילה לקבלת העיקולים. ההכבדה נבעה מסכום החוב שהיה מאוד מאוד גבוה.
ש. לא היה חשש להברחת נכסים
ת. ההברחה היא פועל נגזר מההכבדה.
ש. זה לא מה שטענתם בבקשה.
ת. באופן כללי מהחשש להכבדה כפועל יוצא מהחשש להכבדה. קם לו גם חשש טבעי להברחה שאם מדובר בלקוח שהחזיר ללא סיבה 4 כלי רכב ולא שילם את החוב אפילו שאינו שנוי במחלוקת, יש פה חשש שמדובר באיזה שהיא קריסה או משהו שעלול להכביד עלינו כחברה שמציגים לפניה עובדה מוגמרת של חוב נכבד, לגבות מה שמגיע לנו.
(בעמ' 42 שורות 26-33, בעמ' 43 שורה 1-23).
- לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי אכן נפל פגם באופן שבו נערכה הבקשה לביצוע שטר, שיש בו משום חוסר תום לב.
- לא התרשמתי כי הנתבעת ניסחה את בקשת העיקול בזהירות ובשקיפות הנדרשת, להליך זה, וכי המצגים שהובאו בפני הרשמת היו נכונים ומלאים.
- בכל הנוגע לטענה כי החייבים מתעלמים מהחוב וכי הוא לא שנוי במחלוקת - אני סבורה כי היה על הנתבעת לשקף בפני ראש ההוצאה לפועל את כל המסכת העובדתית הרלוונטית ביחס למחלוקת ביחס לחלק מהחוב, ביחס לפניה של החייב אליה בנסיון להסדר. היה על הנתבעת לשקף זאת, אף אם לגישתה אין המדובר במידע מהותי. כמו כן, היה על המבקשת להבהיר מדוע אין בכך כדי לאיין את עצם הגשת הבקשה. אשר לטענת החסיון שנטענה בסיכומים הרי שלא נדרש לפרט הצעות קונקרטיות וסכומים אלא לשקף את פניית החייבים לזוכה, הפגישות שנערכו ומדוע מוגשת הבקשה על רקע הידברות זו בין הצדדים.
- כמו כן, מצאתי פגם בטענה העובדתית בפני בית המשפט לפיה קיים חשש להברחת נכסים ולהעלמתם בעוד שהחשש הנוכחי הקיים והמבוסס הוא חשש להכבדה. בהקשר זה מצאתי סתירות בגרסת העדה. תחילה העדה טענה כי לא היה כל מידע על הברחה אלא הכבדה ולאחר שעומתה עם נוסח הבקשה הבהירה כי הברחה היא פועל יוצא של הכבדה.
- אכן ניתן לגזור חשש להברחה מהכבדה. כמו כן, בעת שהבקשה עוברת לבית המשפט התנאים לבחינת ביטול העיקול הם הכבדה בביצוע פסק הדין. אולם לא זו נקודת המבט והמבחן הרלוונטי. המבחן הרלוונטי הוא האם המבקש מסר בפני רשם ההוצאה לפועל את מלוא התשתית העובדתית הנכונה והמלאה, על יסודה נסמכת ההחלטה, במעמד צד אחד.
- אציין עוד כי מצאתי פגם בגרסתה העובדתית של הנתבעת אשר לא הביאה כעד מטעמה את עו"ד אוסמו אשר הוא הגורם אשר נפגש עם התובע טרם הגשת הבקשה בנסיונות להידברות, וכן היה הגורם אשר ניסח את הבקשה להטלת העיקולים. הימנעות מהבאתו לעדותו נזקפת לחובת הנתבעת. בהתאם להלכה הפסוקה הימנעות מהבאת עד יש לראותה כמלמדת שאילו היה מובא לעדות, היה בעדותו כדי לפגוע בגרסתה (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון נ' מתתיהו).
- מעבר לנדרש, אציין כי טענת הנתבעת כי בדיעבד הוברחו כספים כפי שעולה מחקירות העדים, כמו עדות העד מטעם "ישראבטון" אינה משנה לעניין זה מאחר שנקודת המבחן היא בעת הגשת הבקשה.
- מכאן כי הליכי הסעד הזמני בהן נקטה הנתבעת נעשו בחוסר תום לב.
- על כן, אני סבורה כי בנסיבות אלה נפל בעצם הגשת הבקשה פגם אשר יוצר חבות נזיקית של הנתבעת כלפי התובעים, ככל שיוכח כי נגרמו נזקים עקב צווי העיקול שהוטלו.
- כמו כן, בנסיבות אלה אף קמה חבות בהתאם לסעיף 61 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המחיל את חובת תום הלב בביצוע פעולות משפטיות (ר' לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט טירקל בעניין סחר ים).
- להלן אפנה ואבחן האם קיים קשר סיבתי בין הטלת העיקולים לנזק הכספי.
הקשר הסיבתי בין המעשה הרשלני לבין הנזק כספי הנטען
- משמעות מבחן הקשר הסיבתי העובדתי הוא כי הפרת החובה מהווה גורם אשר בלעדיו לא היה הנזק נגרם.
- על-פי הוראות פקודת הנזיקין:
"רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם... אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק" (סעיף 64 לפקודה).
- הוראה זו, כפי שפורשה בפסיקה, כוללת בחובה הן את הדרישה בדבר הקשר הסיבתי העובדתי והן את הדרישה בדבר הקשר הסיבתי המשפטי.
- בהקשר זה נקבע בעניין ואקנין (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, לז (1) 113 (לא פורסם,11.1982)):
"מוכן אני להניח, לצורך הערעור שלפנינו, כי "לשם הוכחת הסיבתיות על התובע יהיה להוכיח על פי מאזן ההסתברות הנוהג במשפטים אזרחיים כי אלמלא אותו מחדל לא היה הנזק נמנע". באמרי זאת מבקש אני להשאיר בצריך עיון, אם אין לומר, כי באותם מקרים, בהם הוכחת הסתברות אינה קשורה בהוכחת עובדה אלא בהוכחת התרחשות היפותטית, לא נדרש מאזן ההסתברות הרגיל. עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר. מצויות לגביו דעות שונות ומנוגדות ..."
- הטענה העיקרית העולה בכתב התביעה היא כי בעקבות הטלת העיקולים הוגבל חשבון הבנק של התובעת. הגבלת החשבון הסבה לתובעת נזק בלתי הפיך אשר ביחס אליו ניתנה חוות הדעת הכלכלית. הנטל להראות כי העיקול הוא הגורם שבלעדיו החשבון לא היה נכנס להגבלה מוטל על התובעים. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי הוכח קשר סיבתי בין הטלת העיקולים לבין הגבלת חשבון התובעת.
- מנספח 14 לתצהיר התובעים "הודעה על החלת הגבלות" עולה כי ביום 18.2.09 חזרו 3 שקים בסכומים של 2,426 ₪, 6,353 ₪, וכן ,5774 ₪, ביום 19.2.09 חזרו 3 שיקים בסכומים של 14,600 ₪, 2521 ₪, 1,765 ₪, במרץ חזרו שני צקים בסך של 5,000 ₪ ובסך של 4,826 ₪ וביוני חזר שיק בסך של 1,594 ₪. מכאן כי טרם הטלת העיקול חזרו תשעה שקים כך שככל שהיה חוזר עוד שיק נוסף, החשבון היה הופך למוגבל. מיום 22.6.09 לא חזרו שקים אלא ביום 5.10.09.
- לטענת התובעת, הסיבה לכך שהשקים חזרו ביום 5.10.09 היא הטלת העיקולים באוקטובר 2009. לטענתה, העיקולים עצרו את תזרים המזומנים. לגישת התובעת, די שהוכח כי נתפס עיקול אחד בהיקף של 56,000 ₪, לבסס את הטענה כי הטלת העיקולים היא שגרמה לבנק להחזיר שיקים ברצף. אשר לתשעה שיקים שחזרו קודם לכן טוענת התובעת בסיכומיה כי:
"זהו העיקרון והמנחה את משמעות העיקרון של גולגולת דקה. היתה החזרה של השיקים בינם לבין השיק הנוסף אין ולא כלום, יכול השיק הנוסף לחזור גם בעוד 5 שנים. אז ההגבלה מתבטלת. הפעולה האחרונה היתה בחודש יוני היא פעולה שהדליקה תמרור אדום בפני התובע והוא נזהר לכן הוא ניסה להמנע מהסכנה שהשיק יסורב. די שחזרתו של השיק ה 10 נעשתה בשל פעולה של הנתבעת כדי להטיל עליה אחריות כך שהקשר הסבתי כן קיים בין הגבלת החשבון לבין עיקולים. חזרתם של כל השיקים ביום 5.10.09 מלמדים כי תוצאתם הוא העיקולים . סכומם של השיקים שמשכה התובעת מלמדים שהנזק נגרם בשל העיקולים. השיקים והסכומים שהתובעת משכה מלמדים על חשיבה, על מצוקה כלכלית".
- לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו לבית המשפט כלל שעיכובי הכספים כתוצאה מהעיקול הם שהביאו את החשבון להגבלה. הסיבה לכך היא שהתובעת כלל לא הוכיחה מה הייתה מסגרת האשראי שלה, וכמה מתוך אותה מסגרת נוצל נכון למועד הטלת העיקולים או בכל נקודת זמן אחרת. לטענתה:
- ידוע כעובדה שלתובעת חזרו מסיבת אחרות לפחות 9 שיקים במהלך שנת 2009, זמן רב מאוד בטרם הטלת העיקולים.
- חלק מהשקים שהוחזרו היו בסכומים נמוכים כמו 1,594 ש"ח ו 1,765 ש"ח.
- המומחה מטעם התובעת לא קרא את הודעת הבנק על חילול שיקים אשר צורפה לחוות הדעת והוא גילה את מספר השיקים שחזרו רק בחקירתו הנגדית.
- מאחר ואין אנו יודעים את הנתונים אודות מסגרת האשראי של התובעת וניצולה, אין לתובעים כל אפשרות להוכיח שדווקא העיקול שהטילה הנתבעת הוא זה שגרם לחריגת הנתבעת מהמסגרת שניתנה לה ולסירוב הבנק לאותו שיק עשירי .
- כמו כן, טוענת הנתבעת, כי בכל אופן השיקים היו חוזרים בשל העדר כיסוי מספיק ומכאן כי לא העיקול הוא שגרם להגבלה. זאת היות וסכום 5 שקים שסורבו ביום 5.10.09 עומד על 65,501, בעוד שהסכום שעוקל בעקבות הבקשה להטלת העיקול, עמד על סך 56,539 ₪ בלבד.
עקרון הגולגולת הדקה אינו נותן מענה בשאלת הקשר הסיבתי
- כאמור, תשובתו של בא כח התובעים לקיומם של 9 השיקים שחזרו בחשבון הבנק מסתמכת על "עקרון הגולגולת הדקה". טענה זו, הובאה כתשובה לקושי בהוכחת הקשר הסיבתי העובדתי שבין הטלת העיקולים ובין הגבלת חשבון הבנק של התובעת. ברם, היא אינה נותנת מענה לשאלה זו.
- בהתאם לעיקרון המכונה "עיקרון הגולגולת הדקה", חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים. בהקשר לעיקרון זה, כלל לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה "גורם בלעדיו אין" לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. ר'- ע"א 8279/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל (לא פורסם, 14.12.06).
- הדיון בשאלת קיום "גולגולת דקה" מתבצע רק לאחר שנקבעה רשלנות, דהיינו שכבר נגרם נזק כלשהוא עקב התרשלות המזיק, והגולגולת הדקה גרמה לכך שהנזק יהיה גדול יותר (ראו למשל: ד"נ 12/63 ליאון נ' רינגר, פ"ד יח(4), 701, 713 (1964); ע"א 248/86 עזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד מה(2) 529, 561 (1991); רע"א1272/05 כרמי נ' סבג (לא פורסם, 2.12.07).
- מכאן כי עקרון הגולגולת הדקה אינו נשקל בעת קביעת החבות אלא לשאלת היקף הנזק.
- לצורך קביעת החבות יש לבחון האם מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי בין הטלת העיקולים - תוצאת הבקשה להטלת עיקולים טרם אזהרה, ובין הגבלת חשבון הבנק של התובעת.
טענות התובעים לעניין הוכחת הקשר הסיבתי
- לטענת הנתבעת לפיה השיקים היו חוזרים בכל מקרה בשל העדר כיסוי מספיק ומכאן כי לא העיקול הוא שגרם להגבלה, השיב בא כוח התובעת בסיכומי התביעה:
"כאשר חברי מודד את האשראי שעמד ומנסה לחבר מספרים בין הכסף שנתפס לכאורה שנמנע כניסתו לחשבון בסך של 56,000 שח ומנתח השיקים שהיו אמורים להימשך בסך של 60,000 שח. זו המטרה שהבנק רשאי למשוך את מסגרת האשראי לפי מדיניות עסקית. אם בנק מודיע על הגבלת חשבון בגלל חוסר כיסוי משמע שלא היה כסף לשלם. פשוטו שאין אשראי, כי אם היה אשראי לא היה יוצא המכתב".
- כמו כן, נטען בתצהיר התובע:
"הקפאת הכספים של התובעת אצל מחזיקים שונים מפאת העיקולים השפיעו באופן מיידי על מצבה הכספי של התובעת שעה שהתובעים התחייבו לשלם לספקים ואחרים, שלהם נמסרו שיקים של התובעת, בהתאם לתזרים מזומנים מתוכנן בטרם הטלת העיקולים.
כתוצאה מהטלת העיקולים נעצרו ההכנסות מלקוחותיה של התובעת. בהעדר הפקדת כספי הלקוחות לא היה כיסוי מספיק בחשבון הבנק של התובעת. ..., שיקים ששולמו על ידי התובעת זה מכבר לאור תזרים המזומנים שהיה צריך להתקבל לא כובדו על ידי הבנק.
מצב הודעת בנק הפועלים בדבר סירוב השיקים והגבלת חשבון התובעת. משלא נתקבלו הכספים של הלקוחות מפאת העיקולים הורע מצב תזרים המזומנים של התובעת. הבנק החזיר את השיקים שהתובעת משכה ללקוחותיה בטענה של העדר כיסוי מספיק, מיד בעקבות כך השיקים שמשכה התובעת החלו לחזור בזה אחר זה באין כיסוי מספיק וחשבון הבנק העסקי של התובעת הוגבל בבנק".
(סעיפים 38-42 . כן ר' סעיף 57).
- בחקירתו הנגדית, הסביר התובע כי העיקול בפועל תפס סך של כ 56,000 ₪ בלבד אצל לקוח אחד, חברת "ישראבטון". כך, לדברי התובע:
ש. אתה כותב בתצהירך שלא יכלו לקוחות לשלם, הלקוחות שבהם מדובר זה רק ישראבטון. האם מדובר רק בלקוח אחד ששם העיקולים נתפסו.
ת. כן. באותו חדש רק "ישראבטון" תפסו את הכסף.
(בעמ' 38 לפרוטוקול בשורות 21-23).
- התצהיר המפורט של התובע המהווה בסיס ראייתי לטענת הקשר הסיבתי לוקה בחסר במספר היבטים.
- ראשית, התצהיר מתייחס לעצירת סכומים של מספר לקוחות שעצר את הכנסות תזרים המזומנים. בפועל הוכח כי עוקל סכום של כ- 56,000 ש"ח אצל לקוח אחד בלבד. ומכאן, הצהרותיו של התובע על כך שלא נתקבלו כספים מלקוחות בחשבון הבנק אינה מדויקת.
- תזרים המזומנים הרלוונטי לא צורף ואני סבורה כי לצורך עמידה בנטל, נדרש היה לצרפו.
- הודעת הבנק בדבר הגבלה צורפה אולם לא הובאה כל הבהרה ולא הובא כל הסבר לכך שקודם להטלת העיקול חזרו 9 שקים בחשבון.
- לא ניתנה כל התייחסות לעובדה כי העיקול בחשבון הבנק בוטל טרם ההודעה על הגבלה, ולתנאי החשבון , סכומי ההכנסות שעוקלו למול השיקים שניתנו וכו' .
- מסקנה זהה מתקבלת בנוסף מעיון בחוות דעת המומחה. המומחה קובע בחוות הדעת כי:
"תנאי ההתקשרות עם בנק לאומי סוכמו, אולם המהלך טורפד עקב עיקולים שגרמו להגבלת חשבון הבנק של החברה".
- יחד עם זאת, חוות הדעת הכלכלית התומכת בטענה זו לא התייחסה לעובדת קיומם של 9 שיקים טרם ההודעה על הגבלת החשבון.
- חוות הדעת קובעת כממצא כי ההגבלה נבעה כתוצאה מהשיקים שחזרו עקב העיקול. אולם המומחה אישר בחוות הדעת כי לא התייחס בפועל להודעת הבנק על הגבלה (נספח 14 לתצהיר התובעים), ולכך שתשעה שקים סורבו קודם לכן.
- המומחה גם לא נתן תשובה מניחה את הדעת לסכומי השיקים שחזרו בעבר וכיצד עובדת קיומו של עיקול בסך של 56,000 שח מסבירים את הגבלת החשבון, לנוכח מסגרת האשראי של התובעת.
- המומחה ציין כי עמדו בפניו נתונים אודות חודשים אוגוסט וספטמבר 2009 אולם הם לא צורפו לחוות הדעת. המומחה אף לא ידע להשיב בצורה בהירה לשאלה מה היתה מסגרת האשראי הרלוונטית של החברה וכיצד סכומי השיקים שחזרו למול סכום העיקול ב"ישראבטון" גרמו להגבלת החשבון, בשים לב לשיקים הקודמים שחזרו, ובסכומים כה נמוכים.
- המומחה העיד כי:
ש ב- 1.10.09 בוטלו העיקולים בכל הבנקים. האם זה משנה משהו בחוות דעתך שחודש וקצת לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ.
ת. אבל העיקולים הותלו ב- 1.10.09. ההגבלה הייתה אחר כך.
ש. אני שואל לגבי הבנקים.
ת. לגבי הבנקים אני לא מכיר את המסמך שהוצג לי.
ש. האם זה משנה משהו בחוות הדעת.
ת. זה רק מחזק מה שאני אומר. כיוון שהעיקולים הותלו על כספי לקוחות, אז ישראבטון לא העבירה את הכסף, אז יצאו השיקים מהחשבון והבנק החזירם. ההתייחסות היא לגבי עיקולים על כספי לקוחות.
ש. אתה מסכים איתי ששלפי חוות דעתך אתה טוען שהתובעת התחילה להרגיש הרעה באוקטובר 2009'.
ת. לא. אני טענתי כל הזמן וחוזר וטוען שזו הייתה חברה קטנה שכל זעזוע כספי הכי קטן שיכול להיות, יכול להרע ולהחמיר מאוד את מצבה ובדיעבד זה מה שקרה".
(בעמ' 30, שורות 3-17).
ש: אתה יודע מה היה מצבה של החברה בחשבון העו"ש בבנק הפועלים.
ת. בתוך קווי האשראי שלה.
ש. מה היה מצבה של התובעת בחשבון העו"ש.
ת. לחברה היה קו אשראי ותמיד בסוף חודש המצב של החשבון הוא קצת פחות מקו האשראי כי הפיק המרכזי היה משכורות.
ש. האם החשבון היה במינוס או בפלוס.
ת. במינוס בגבול קו האשראי שהיה לחברה.
ש. אם אני אומר לך שזה היה כמעט מינוס 200,000 האם זה הגיוני.
ת. בהחלט הגיוני. קו אשראי קטן מאוד.
ש. לטענתך לא היה שום בעיה עם ההתנהלות הזו במסגרת קו האשראי.
ת. כשתזרים המזומנים של החברה לא נפגע.
ש. יש לך הסבר לתת לנו מדוע במהלך שנת 2009 חזרו להם תשעה שיקים זמן רב מאוד לפני תיק ההוצל"פ.
ת. לא התעמקתי בזה, אבל אני מניח שזה בגלל חריגות לא מהותיות שנבעו מפיגור תשלום של לקוח.
(בעמ' 25 שורות 18-32(
- המומחה עוד נשאל בהקשר זה כי :
ש. האם ראית את החלטת בית המשפט בחיפה מ- 1.10.09 מפנה לנספח יב לתצהיר הנתבעת.
ת. לא זכור לי שראיתי אותם
ש. אומר לך מדוע החלטה זו נראית ל שהיא מאד היתה מעניינת אותך. ב- 1.10.09 בוטלו העיקולים בכל הבנקים. האם זה משנה משהו בחוות דעתך ...
ת. אבל העיקולים הוטלו ב 1.10.09 ההגבלה הייתה אחר כך
ש. אני שואל לגבי בנקים
ת. לגבי הבנקים אני לא מכיר את המסמך שהוצג לי
ש. האם זה משנה משהו בחוות הדעת
ת. זה רק מחזק. כיון שהעיקולים הוטלו על כספי לקוחות. אז ישראבטון לא העבירה את הכסף. אז יצאו השיקים מהחשבון והבנק החזירם. ההתיחסות היא לגבי עיקולים על כספי לקוחות".
(בעמ' 30 שורות 1-13)
- מכאן עולה כי המומחה לא היה ער להחלטה בדבר ביטול העיקול בחשבון וכן למסמך הבנק בדבר הגבלת החשבון המלמד כי טרם הטלת העיקול חזרו תשעה שיקים בחשבון החברה. היה על המומחה בחוות הדעת להתיחס לעיקולים על כספי הלקוחות מול השיקים שחזרו ותזרים המזומנים הצפוי. בפועל עוקל סכום אחד אצל "ישראבטון" ולא כפי שטען המומחה "אצל כספי לקוחות". תשובת המומחה כוללנית ואינה נותנת מהווה בסיס ראייתי מספק לשאלת הקשר הסיבתי העובדתי.
- זאת ועוד, התובע העיד כי הוא עשה מאמצים רבים כדי לוודא כי לא יחזור שיק נוסף ולשם כך היה מוצא עצמו ניגש עצמאית ללקוחות כדי לוודא כניסת מזומנים לחשבון.
- התובע העיד כי:
ש. אתה אומר לנו שעבדת מאוד מאוד קרוב לגבול האשראי שלך.
ת. באותה תקופה עבדתי כמו שהיו אילוצים, אין מה לעשות.
ש. מה הייתה מסגרת האשראי בבנק.
ת. איני זוכר
ש. באיזה גובה היה המינוס שלכם בספטמבר אוקטובר.
ת. איך שאני מתנהל בבית שלי שאני יודע שצריך להגיע כסף, עובדה שהשיקים שחזרו היו בהפרש של כמה שקלים מהסכום שנתפס, אין מה לעשות, אלו האילוצים של אותו זמן.
ש. אילו היה השיקים הראשונים שחזרו בשנת 2009'.
ת. לא.
ש. כמה חזרו לפני כן.
ת. איני זוכר.
ש. אם אומר לך שספרו 9 שיקם, הכלכלן שלך מאשר.
ת. יכול להיות.
ש. כלומר היה מספיק עוד שיק אחד בגלל טעות קטנה.
ת. לכן עבדתי מאוד צמוד עם כסף, לכן ישבתי כבעלים של חברה כמו קבצן, כדי לגבות את הכסף.
ש. אתה אומר שעבדת מאוד מאוד הדוק ומסודר. עברנו על אותם 9 שיקים.
ת. זה רק מוכיח על המצב שהייתי.
ש. חזרו 9 שיקים בתקופה מאוד מאוד רצה. בסכומים מאוד מאוד זניחים, איך זה מסתדר שלטענתך היית מאוד מאוד מסודר.
ת. זה קורה, יש דברים בשטח, אם לקוח צריך להעביר 1,000 ₪ וגנבו לו באותו לילה סולר ולא מעביר בדיוק את הסכומים, היה לחץ מצד הספקים לקבל את הכסף שלהם. לכן עבדתי מאוד על הקשקש כדי שהשיק העשירי לא יחזור.
ש. צירפתם לתצהירים שלכם אך ורק דפי בנק מספטמבר 2009' ואילך. יש לך הסבר מדוע לא צירפתם חודשים לפני כן.
ת. אני עשיתי מה שביקשו ממני.
ש. מפנה לסע' 39.1 לתצהירך (מצטט). הלקוח היחיד היא ישראבטון.
ת. כן.
(בעמ' 36 שורה 33, בעמ' 37 שורות 1-26)
- התובע מאשר כי הוא פעל כ"קבצן" כדי לגבות כסף מלקוחות למנוע את כניסת ההגבלה לתוקף. התובע אף טען כי "עובדה שהשיקים שחזרו היו בהפרש של כמה שקלים מהסכום שנתפס". אולם כאמור הדברים אינם מדויקים ומדובר בפער שאינו "כמה שקלים", אלא היקפו אלפי שקלים.
- בהתאם לפסיקה, על התובע להטות את מאזן הסתברויות מעבר ל 50%. איני סבורה כי התובע עמד בנטל זה. זאת מהסיבות הבאות:
- ראשית, טרם הטלת העיקול חזרו בחשבון הבנק של התובעת תשעה שקים, ובסכומים זניחים. לאחר יום 5.10.09 חזרו בחשבון הבנק 8 שקים. מכאן כי מספר השיקים שחזרו בעקבות העיקול לא היה בהם כדי להביא להגבלת החשבון, וההגבלה ארעה עקב חזרתם של שקים נוספים טרם מועד העיקול.
- שנית, הפער בין סכומי השיקים שחזרו לעומת סכום העיקול מעלה אף הוא שאלה ביחס להתקיימות הקשר הסיבתי. סך התקבול שעוקל עומד על סך 56,000 ₪. סך השיקים שסורבו ביום 5.10.99 גבוה מהתקבול שעוקל ועומד על כ 65,000 ₪. לצורך קבלת טענת התובעים כי העיקול הוא הגורם שאלמלא הוא לא היה נכנס החשבון להגבלה, היה עליהם להראות מה הייתה היתרה ומה היה סכום המסגרת בחשבון נכון לאותו המועד. התובעים כלל לא הביאו בפני בית המשפט ראיות המתייחסות למסגרת האשראי של התובעת או את דפי חשבון הבנק שלה לתקופה הרלוונטית.
- כל אלה מביאים לטעמי למסקנה לפיה לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין העיקול ובין הגבלת החשבון.
נזק כספי כתוצאה מהגבלת החשבון
- לאור מסקנתי לפיה לא הוכח הקשר שבין הגבלת החשבון לבין העיקול, הרי שאיני מקבלת טענות בדבר נזקים נוספים שנגרמו כתוצאה מהגבלת החשבון.
- בהקשר זה עולה הן מעדות המומחה הן מעדות התובע כי הנזק העיקרי עליו מתבססת התובעת הוא הנזק שנגרם כתוצאה מהגבלת החשבון.
- כך, טען מר אברהם מטעם התובעת כי:
"אני יודע במצב שאנחנו הוגדרנו כבעלי מוגבל ב בי.די.אי . מבחינתי זו היתה מפולת" (בעמ' 15 שורה 13-14)
- המומחה העיד בה קשר זה כי:
"הבעיה לא היתה בגלל שהעיקול בוטל אחרי 5 חודשים. הגבלת החשבון נמשכה שנה פלוס. זו היתה הבעיה".
(בעמ' 25 לפרוטוקול שורות 9- 10)
- המומחה העיד כי:
ש. האם היית מוגשת בקשה לביטול העיקולים והעיקולים היו מבוטלים בראשית אוקטובר כפי שאפשרה כב' הרשמת, זה היה משנה משהו בחוות הדעת.
ת. ובלבד שהחשבון לא היה מוגבל. אם החשבון הוגבל לא עשינו כלום. הנזק נגרם ממגבלת החשבון אני מבקש לתקן, הנזק הבלתי הפיך
(בעמ' 31 לפרוטוקול שורות 13-15)
- מכאן, ולאור מסקנתי כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין הטלת העיקול להגבלה בחשבון, הרי שמתייתר הצורך לדון בנזקים הנוספים הנטענים שנגזרים מהטענה כי החשבון הוגבל. ובין היתר בכל הקשור לאבדן לקוחות ואשראים מבנקים.
לא נגרם נזק כספי מעצם הטלת העיקול
- נותר לדון אם כן בשאלת הנזק שנגרם כתוצאה מעצם הטלת העיקול בחברת "ישראבטון".
- בעדותו של העד בישראבטון, מר דורון דהן, העד אישר כי לאחר הטלת העיקול הוא המשיך לעבוד באופן רגיל עם התובעת . כך העיד כי:
"למיטב ידיעתי ואני יכול לבדוק זאת, זה היה בשנת 2009, להערכתי הסכום היחידי שעוקל הוא סכום של 56,000 שח לאחר מכל המשכנו לשלם בשוטף את החשבונות האחרים על מנת לשמור על המשך עבודה... הבנתי שהיתה החלטה לבטל את העיקול. במקרה של עיקולים מהיעוץ שקיבלתי במידה והכסף שאתה מעקל פוגע בחברה עצמה ... חשוב שקודם כל אתה צריך לדאוג לחברה שאתה עובד בה".
בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 13-20)
- העד העיד כי למיטב ידיעתו 7 חודשים לאחר שהוטל עיקול, הם המשיכו לעבוד עם התובעת כרגיל, החברה ממשיכה לתת להם שירותים והם המשיכו לשלם לה (בעמ' 13 לפרוטוקול שורות 16- 18).
- מכאן מעבר לסכום שעוקל בסך של 56,000 שח, לא הוכח נזק נוסף במערכת היחסים עם הלקוח.
אבדן לקוחות/ הכנסות
- לאור מסקנתי בדבר הגבלת החשבון מתייתר הצורך לדון בראש פרק זה. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, אבהיר כי לא מצאתי כי ההתקשרויות הנטענות הוכחו. לא הוצגו מסמכים מפורטים של משאים ומתנים ו/או מזכרים ו/או טיוטות שלא עלו לכלל התקשרות עקב הטלת העיקול. המומחה אף הבהיר כי לא ראה מסמכים ספציפים אלא שוחח עם איש המכירות אצל התובעת מר אורי אברהם וקיבל ממנו חומרים (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 7 -9).
- עוד אציין כי הנחותיו של המומחה בחוות הדעת בדבר אבדן סיכויי התקשרויות והכנסות עקב ההגבלה, אינן עולות בקנה אחד עם רצף תצהירים שצורפו לתצהירי התובעים. מתצהירים אלה עולה כי על אף ההגבלה, לקוחות המשיכו לעבוד עם התובעים לאחר שהתובע הסביר להם את מצבו הכלכלי וביצע פעולת הסברה ושכנוע.
- מתצהירים שצורפו עולה כי בפועל לקוחות המשיכו לעבוד עם הנתבעת ואף נתנו לה מקדמות. כך למשל צורף תצהיר חברת "טרה" שהתקשרה עם התובעים במהלך שנת 2010 לאחר שהתובעים הבהירו בפניה את מצבה של החברה על אף ההגבל בחשבון הבנק.
- לא הובא תצהיר של לקוח שלא התקשר עם התובעת לאחר ההגבלה, וטען בתצהירו כי סרב לבצע את ההתקשרות בעקבות ההגבלה.
- איני סבורה כי די בחומר הראייתי אשר הובא בפני בית המשפט כדי להסיק את הנזק הנטען ביחס להתקשרויות עתידיות אלה.
פגיעה בשם הטוב של התובעים עקב הטלת העיקול
- בעניין סחר ושירותי ים, התייחסה כב' השופטת שטרסברג כהן לפגיעה שתתכן כתוצאה מעצם הטלת העיקול על חייב. מעבר לפגיעה בפעילות הכלכלית (עניין סחר ושירותי ים, פס' 2 – 3 לפסק דינה של השופטת שטסברג כהן):
"בהטלת עיקול זמני על נכסיו של הנתבע בטרם חויב בדין, גלומה אפשרות לגרימת נזק לנתבע, היכול להיפגע ברכושו, בניהול עסקיו, בשמו הטוב ועוד. כל עוד מתבקש העיקול בתום-לב תוך מסירת פרטים מדויקים ככל שניתן, תוך שמירה על יחס הולם בין החוב לסכום או לשווי הנכס המעוקל, נזק צפוי כזה הוא "לגיטימי". באמצעות כלי זה מגן המשפט על האינטרס הלגיטימי של התובע הראוי להגנה על-אף פגיעה אפשרית בנתבע. אל מול האינטרס של התובע ניצב האינטרס של הנתבע הראוי אף הוא להגנה. הוא זכאי לכך שהתובע ימציא לבית-המשפט את כל העובדות בהגינות ובתום-לב ושימסור פרטים לאשורם וכל אינפורמציה רלוונטית.
בנותנו את הצו במעמד צד אחד, יקשה על בית-המשפט לשקול ולאזן בין האינטרסים המנוגדים. יקשה עליו לברר אם המחלוקת בין הצדדים היא אמיתית ואם יש לנתבע כוונה להתחמק מביצוע פסק-הדין שיינתן נגדו. הצו עלול להסב לנפגע נזק רב, לעתים בלתי ניתן לתיקון. נזק זה יכול שיתרחש גם אם בסופו של דבר נמצא הנתבע חייב בדין, קל וחומר אם בסופו של יום נדחית התביעה נגדו. טול מקרה של עיקול זמני על כספי חייב בבנקים. צו כזה יכול שיישלח על אותו סכום לכמה בנקים, ועד שיתברר כי "תפס" באחד מהם, ירבוץ העיקול בכולם. צו כזה יכול לפגוע לא רק בשמו הטוב של הנתבע אלא הוא עלול גם לשתק את פעילותו העסקית-כלכלית."
- כפי שהוסבר קודם לכן, על הנתבעת היה למסור לרשמת ההוצאה לפועל את כל העובדות בהגינות ובתום לב ולציין בפנייתה את כל האינפורמציה הרלבנטית. בעניינו הוכח כי התובעת לא נהגה כך.
- בתי המשפט בערכאות השונות התייחסו לעצם הטלת העיקול כפגיעה בשם הטוב. התייחסות זו נתנה בהתייחס לחוק לשון הרע. כך לדוגמה בעניין ברינט (עא (חי') 26706-06-14 יוסף ברינט נ' עירית עפולה (לא פורסם, 01.12.2014)):
" כפי שהובהר, הערעור מתייחס רק לסכום הפיצוי שנפסק ואין ערעור על קביעת בית משפט קמא כי היה במשלוח צווי העיקול משום פרסום המהווה לשון הרע על פי החוק. זוהי נקודת המוצא לדיוננו. אין גם חולק כי המערערים לא הוכיחו נזק ממון או נזק מוגדר אחר שנגרם להם כתוצאה מהפרסום. הנזק שנגרם למערערים נובע מהפגיעה בשמם הטוב, ומהצגתם כמי שאינם פורעים את חובותיהם בפני המערכת הבנקאית."
- הדברים מתייחסים לפגיעה בשם הטוב במסגרת תביעת לשון הרע, אך ניתן להקיש מגישה זו של בתי המשפט הרואים בהטלת צו עיקול שלא כדין כפגיעה בשם הטוב. .
- בעניין עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (לא פורסם, 11.06.2013)) תבע אזרח פיצויים בגין נזק לא ממוני שנגרם לו בשל עיקולים שהטילה העירייה על חשבונותיו . התובע טען כי נגרמה לו עגמת הנפש עקב ההליכים שננקטו נגדו. בית המשפט קבע כי קמה לתובע עילה מכח עוולת הרשלנות כלפי העירייה.
- בכתב התביעה טוענים התובעים כי העיקולים בהם נקטה הנתבעת פגעו בשם הטוב של התובעת ומנהלה באופן שלקוחות פוטנציאלים של התובעת נקטו בפעולות של דחיית התקשרותם עם התובעים בשל ומפאת העיקולים (ראה ס' 46 בכתב התביעה). מתצהירים שצורפו לתצהירי התובעים עולה כי בעקבות העיקולים נדרשו התובעים לבצע הסברה ושכנוע אצל לקוחות (ר' סעיף 56 לתצהיר התובע).
- כאמור, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הפגיעה בשם הטוב גרמה לנזק כספי. עם זאת, אני סבורה כי יש מקום לפסיקת פיצוי בגין הפגיעה בשם הטוב מעצם הטלת העיקול ומהצגתם כמי שאינם פורעים חובותיהם.
- הנזק שנגרם לשם הטוב עם היוודע דבר העיקולים, אינו יכול להתייתר עקב החלטת בית המשפט מיום 1.10.09 להסיר את העיקול מחשבון הבנק, או מההחלטה המאוחרת לביטול עיקולים.
- כעת, אדרש לשאלה מה שיעור הפיצוי בשל הפגיעה בשם הטוב.
- אמות המידה לבחינת היקף הסעד פורטו על ידי בית השפט בעניין לימור עמר ( רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, נה (5) 510 (לא פורסם, 14.08.2001)):
"אכן, הנזק הלא רכושי הוא נזק בר-פיצוי. לעתים קרובות נזק זה הוא ניכר, והניזוק זכאי לפיצוי ממשי ולא אך לפיצויי נחמה (ראו לאחרונה ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב [26]). הוא הדין בפיצוי כאשר הנזק הלא רכושי הוא לשם הטוב. על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע. ודוק, אינני סבור כי ההלכות החלות בפיצוי הנזק הלא רכושי בנזקי גוף ניתנות להחלה באופן אוטומטי גם לעניין הנזק הלא רכושי בנזקים לשם הטוב. לא הרי פגיעה בגוף כהרי הפגיעה בשם הטוב. עם זאת ההשוואה היא אפשרית והיא צריכה להיעשות במקרים מתאימים (ראו John v. M.G.N. Ltd. (1996) [35])."
- אני סבורה כי בקביעת סכום הפיצוי יש להביא בחשבון מכלול שיקולים:
- התובעת והנתבעת הן חברות מסחריות שהיו באותה עת בקשרי מסחר מתמשכים.
- בקשת העיקולים מתייחסת ל 55 מחזיקים כאשר עסקינן בחוב של 85,000 שח.
- הטלת העיקולים יצרה רושם שלילי אצל הבנקים ולקוחות החברה, דבר שחייב את התובע להשקיע מאמצים ניכרים בהסבר ובשכנוע (ר' ס' 56 לתצהיר התובע).
- יש בעצם משלוח הודעות עיקול ללקוחות ובנקים, המצויים בקשרי עבודה שוטפים עם המערער, בכדי לגרום לעגמת נפש.
יחד עם זאת עולה כי:
- הנתבעת לא שילמה את הסכום הלא שנוי במחלוקת בסך של 39,000 שח.
- בפועל העיקול תפס כספים אצל לקוח אחד בלבד.
- הלקוחות מסרו בתצהיריהם כי לא הפסיקו את פעילותן עם החברה עקב הטלת העיקול (ר' עדותו של מצהיר מטעם חברת טרה, וכן תצהירו ועדותו של המצהיר מטעם חברת ישראבטון).
- ביום 1.10.09 בוטל העיקול בחשבון הבנק של החברה.
- התובעים לא פעלו להקטנת הנזק. כך, על אף החלטת כב' הרשמת מיום 1.10.09 לא הוגשה בקשה להקדמת הדיון בבקשה לביטול עיקולים, ולא הופקדה הערובה בסך של 75% כפי החלטת בית המשפט. לא הוגשה כל בקשה לבית המשפט ביחס לאפשרות להפקדת ערובה כתנאי לביטול העיקול. כמו כן, לאחר החלטת כב' הרשמת ביחס לביטול העיקולים, העיקולים בוטלו בפועל על ידי התובעת רק בחלוף כשנתיים. אכן, וכפי שנאמר לעיל, לא היה בביטול העיקול לייתר את עצם הפגיעה הנובעת מהטלתו, אולם אין ספק כי להתנהלות זו של התובעים השלכה לעניין גובה סכום הפיצוי.
- בפסק דין שאוזכר לעיל בעניין יוסף ברינט דובר בכונס נכסים אשר העירייה הטילה עיקול על חשבונו הפרטי בגין חובות ארנונה. לא הייתה מחלוקת באותו המקרה כי עצם הטלת העיקול יש בו משום לשון הרע ופגיעה בשם הטוב. באותו המקרה בית המשפט העמיד את הפיצוי על סך של 70,000 ₪ כנזק הלא ממוני הנובע מהפגיעה בשמם הטוב של המערערים (כונס הנכסים ורעייתו), והצגתם כמי שאינם פורעים את חובותיהם. בית המשפט קבע את גובה הפיצוי תוך שהוא שוקל את ההשלכות הטלת העיקול על בעל תפקיד מטעם בית המשפט.
- בעניין אברהם חנוך שאוזכר לעיל, נפסק כי סך של 10,000 שח הוא פיצוי ההולם את הנזק שנגרם לתובע (כאשר באותו ענין תבע התובע בגין ראש נזק זה סך של 20,000 ₪ בלבד).
סוף דבר
- בשים לב לאמור לעיל, ותוך אנלוגיה לפסיקה שאוזכרה לעיל ולמכלול השיקולים שעמדו בפני, מצאתי מקום להורות לנתבעת לפצות את התובע בסך של 20,000 ש"ח בגין עגמת נפש, וכן את התובעת בסך של 30,000 שח בגין פגיעה בשם הטוב.
- אשר לפסיקת הוצאות - היקף התביעה עמד על 2 מיליון ש"ח. לא עלה בידי התובעים להוכיח נזק בהיקף כזה ו/או דומה. לפיכך מצאתי לנכון לא לחייב את הנתבעים בגין הוצאות משפט.
סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית.
המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.
5129371
ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, 03 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.