תו"ב 11315-05-13 ועדה מקומית לתכנון ובניה יוקנעם עילית נ' הרוש ואח'

1.בבקשה שהוגשה על ידי הנאשמים מבוקש לדחות את מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שיפוטי שניתן במסגרת תיק זה. בגזר הדין שניתן ביום 10.9.2103, לאחר שהנאשמים הורשעו בעבירה של בנייה ללא היתר כדין – בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 – של תוספת בניה הכוללת קירות מעץ, שילוב חלונות אלומניום וגג רעפים בשטח של כ- 26 מ"ר. בגזר דין ניתן צו הריסה שביצועו עוכב עד ליום 1.9.2014.

2.הנאשמים טוענים כי הדחייה מבוקשת בין היתר כדי "ללמוד את הרפורמה בתכנון לבניה קלה" בעקבות "רפורמות הפרגולות", וכי היתר לא ניתן עד כה בגלל סחבת שנקטו רשויות התכנון. עוד צוין על ידי הנאשמים כי באשר לטענה כי המבנה חורג מקו הבניין, הם מוכנים לתקן את המבנה. המאשימה מתנגדת לבקשה והיא טוענת כי בקשה להיתר הוגשה אף טרם מתן גזר הדין, אך היתר לא ניתן מאחר והיא הוגשה באופן לא ראוי, ולא נראה כי אפשר להכשיר את הבניה בעתיד הקרוב. עוד נטען כי הבניה היא בהיקף 26 מ"ר וחורגת מקו בנין ואין היא נופלת בגדר אחד הפטורים המוכרים בדין.

3.המקור המשפטי לבקשת המבקש מצוי בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה. סדרי הדין הקשורים בהגשת הבקשה והדיון בה מוסדרים בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן: התקנות). הכללים העיקריים הנוגעים לאופן הגשת הבקשה הם כלהלן: הבקשה תוגש בכתב לא יאוחר מ – 21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו (תקנה 2(א)); תפרט את ההליכים לרבות ההליכים המנהליים הקשורים בעניין (תקנה 2(ב)); תיתמך בתצהיר לאימות העובדות ואם היא כוללת עובדות באשר למצב התכנוני- תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליכים, אליו יצורפו העתקים מהמסמכים הרלוונטיים.

תקנה 4(א) לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן החלטה על סמך כתבי הטענות ללא קיום דיון במעמד הצדדים. תקנה 4(ב) קובעת כי במידה והבקשה מצריכה דיון ייקבע הדיון באופן שלא יביא לביטול או דחיית המועד המתוכנן לביצוע הצו. חשוב להדגיש את הוראת תקנה 6 הקובעת כי: "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

4.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ושבתי ועיינתי בהליכים שהיו עד למתן גזר הדין, לא ראיתי לקבל את הבקשה, ודינה להידחות.

5.אניח לפגמים הדיוניים שנפלו בבקשה ואדון בה לגופה. ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אונו, פ"ד נו (3) (29.4.2007) (להלן: פרשת סבן) נקבע כי בבוא בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה יביא במניין שיקוליו את אינטרס הפרט ואת אינטרס הכלל, תוך שבית המשפט עורך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט. בהקשר זה ראו גם רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית ת"א יפו פ"ד נא (4) 625. בפרשת סבן צוין כי כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה על המבקש להראות טעם טוב לדחייה המבוקשת. ומהו "טעם טוב"?

המבחן העיקרי להפעלת שיקול הדעת במסגרת עריכת האיזונים האמורים עניינו בסיכויים לכך כי המבנה שלגביו ניתן צו ההריסה יזכה בהכשר ופרק הזמן הדרוש לכך. ראו גם: ע"פ 917/85 נימר נימר נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ([פורסם בנבו], 9.3.2004); רע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה ([פרסום נבו], 12.4.2007); רע"פ 9364/08 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ נ' הועדה המקומית ולבניה "זמורה" ([פורסם בנבו], 10.6.2009); ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.2.2010).

6.האיזון לעת הזו אינו מצדיק דחיית מועד ביצוע הצו. עסקינן בצו הריסה שניתן לגבי חלקי פרגולה מלפני כשנה וביצועו עוכב על ליום 1.9.2014. הנאשמים לא הצביעו על כך כי היתר בניה מצוי בהישג יד או שהשגתו תהיה בפרק זמן קצר. כל שטוענים הנאשמים כי הם מבקשים "ללמוד" את הרפורמה בתכנון לבניה קלה. בכך אין די. בהקשר הנדון דידן, הנאשמים לא פירטו ולא הראו מה הפעולות שנעשו על ידם בפרק הזמן שחלף מאז גזר הדין ועד היום כדי להביא להכשרת הבניה (שאין מחלוקת כי בחלקה חורגת מקו בניין – והנאשמים מודיעים כעת כי מוכנים לתקן את הבניה באופן שתתאים לקו הבנין). הנאשמים לא הצביעו אפוא, על כך שהשגת היתר בניה היא קרובה כך שיש להמתין עם ביצוע צו ההריסה.

אוסיף כי ככל שהנאשמים סבורים כי רשויות התכנון אינן ממלאות את תפקידן על פי הדין, יכולים הם לנקוט בהליכי ערר נגדן. לא נטען כי כך עשו הנאשמים.