|
תאריך פרסום : 02/07/2018
| גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום רחובות
|
11509-11-15
06/06/2018
|
בפני השופטת:
אושרית הובר היימן
|
- נגד - |
מאשימה:
ועדה מקומית לתכנון זמורה
|
נאשמים:
ישעיה ידעי
|
הכרעת דין |
כמצוות המחוקק בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
כתב האישום ורקע דיוני
-
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר כדין, לפי סעיפים 204(א) ו - 208(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965, בנוסחו עובר לתיקון 116 (להלן: "החוק").
-
לפי עובדות כתב האישום, הנאשם הינו בעל הזכויות בגוש 2251 חלקה 18 והידועים גם כרחוב הרב אהרון דנין 3 ביישוב בני עייש (להלן: "המקרקעין"). נטען, כי במועד שאינו ידוע למאשימה, הקים הנאשם שער חשמלי מברזל ללא היתר, במקרקעין הסמוכים למקרקעין שבבעלותו, ואשר ייעודם לבנייני ציבור, ובכך פלש וסיפח למקרקעין שלו, חלק מן המקרקעין הסמוכים. בנוסף, במועד שאינו ידוע למאשימה, בנה הנאשם מחסן במקרקעין ללא היתר, בגודל של כ – 40 מ"ר, ללא היתר, ומחסן זה משמש אותו כמפעל לפיצוחים. בעשותו כאמור, נטען כי הנאשם מבצע במקרקעין שבבעלותו ובמקרקעין הסמוכים שימוש ללא היתר.
-
בתשובתו לכתב האישום, הנאשם כפר בביצוע שימוש במחסן כמפעל לפיצוחים. עם זאת, הנאשם לא כפר בבניית השער, אך טען כי הדבר נעשה באישור ובעידוד ראש המועצה הקודם. עוד טען, כי כתב האישום הוגש משיקולים זרים.
-
בהמשך לכפירתו של הנאשם, התקיים דיון הוכחות.
ראיות הצדדים:
-
מטעם המאשימה, העיד המפקח מר לירן לוי, אשר ערך את דו"ח הפיקוח במקום, צילם תמונות, עיין בתיק הבנין, שלח מכתב התראה לנאשם וגבה את עדותו של הנאשם קודם להגשת כתב האישום. המסמכים הרלוונטיים לעדותו הוגשו לתיק בית המשפט (ת/1-ת/12).
-
במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ובנו, מר אבשלום ידעי. כחלק מעדותו של אבשלום, הושמעה לבית המשפט הקלטת שיחה, שנערכה בינו לבין ראש מועצת בני עייש, מר אריה גארלה. ההקלטה הוגשה לתיק בית המשפט. בנוסף, הוגש בהסכמה, כחלק מראיות ההגנה, מכתבו של עו"ד מאיר בן-דוד היועמ"ש של מועצת בני עייש, לנאשם, מיום 14.01.15 (נ/1).
-
כעדות הזמה מטעם המאשימה, זומן להעיד מר אריה גארלה.
שימוש במחסן:
-
כאמור לעיל, לטענת המאשימה, במועד שאינו ידוע, ביצע הנאשם או מי מטעמו במקרקעין עבודות טענות היתר, ללא היתר בניה כחוק, בכך שבנה מחסן של כ- 40 מ"ר המשמש כמפעל לפיצוחים, וזאת במקרקעין שייעודם למגורים. עם זאת יוזכר, כי המאשימה לא ייחסה לנאשם עבירה של בניה ללא היתר, אלא של שימוש חורג בלבד.
-
את טענתה לשימוש ללא היתר במקרקעין, ביקשה המאשימה לבסס על עדותו של המפקח, דו"ח הפיקוח שערך ותמונות שצילם במקום, וכן על דברים שנמסרו ע"י הנאשם עצמו בעדותו.
-
וכך מסר המפקח בעדותו הראשית:
"יש מבנה בתוך המקרקעין של הנאשם, בו משתמש לקליית תבלינים בתוך עסק. בתוך המבנה רואים את הכלים המסחריים לקלייה, מחבת ומקרר בתוך המבנה. בסמוך למבנה רואים את השקים, את בלוני הגז, החומרים וכל הכלים המשמשים לקלייה. ישנם כיורים ופחים תעשייתיים בתוך המבנה וגם מכונה לקלייה. מחוץ למבנה ישנן גם מכונות לקלייה וחומרים לקלייה." (עמ' 4, ש' 12-16).
-
המפקח הציג, כאמור את דו"ח הפיקוח שערך במקום, ביום 03.11.14 בו נכתב, בין היתר "מחסן המשמש ללא היתר כמפעל לפיצוחים" (ת/1), וכן תמונות שצילם במחסן (ת/4).
-
בנוסף, הציג המפקח פלט מרשת חברתית, אשר בו נכתב כי בכתובתו של הנאשם, נמכרים פיצוחים ותבלינים במארזים.
-
בחקירתו הנגדית, אישר הפקח שלא ראה במקום פעילות מסחרית או ייצרנית (עמ' 7, ש' 4-5), לא הבחין באנשים שבאו לקנות פיצוחים (שם, ש' 6-7) וכי למעשה לא ראה איש במקום, למרות שמדובר היה בשעות הבוקר (11:00-12:00) (עמ' 6, ש' 7). כאשר נשאל, הכיצד הסיק כי המקום משמש כמפעל לפיצוחים, השיב "לפי התמונות ראיתי מכונות לפיצוחים. וגם כשקיבלתי את התלונה, אמרו שמשתמשים בזה בערבים, בלילות יותר, לקלייה, כמפעל לפיצוחים. ראש המועצה אמר לי שמתבצעת שם פעילות כזו." (עמ' 7, ש' 9-10).
-
בעדותו של הנאשם, סיפר בחקירתו הנגדית, באשר לשימוש שהינו עושה במחסן, כהאי לישנא:
"אישרו לנו לבנות מחסנים ומי שרוצה לגדל עיזים יכול לגדל ומי שרוצה לגדל עופות יכול לגדל, כלומר עזרה בשביל התושבים ושאר העבודות...אני עשיתי לול קטן והוא שימש לי כבית אימון בכדי לגדל שם אפרוחים, צריך מקום סגור וחם. אז בניתי את המחסן והתחלתי לגדל שם עופות. בשנות ה- 70, 75, עבדתי בחפץ חיים בחקלאות ולאחר מכן, התעניינתי איך אני יכול לפרנס את המשפחה, בחנות ברחובות, כל יום אני נסעתי וחזרתי ועשיתי במחסן שיהיה לאחסן את הסחורה, כי בחנות אין לי מקום לאחסן את החומוס, התירס, הגרעינים וכו'. זו חנות תבלינים, קטניות ופיצוחים. עבדתי משעה 8:00 עד 20:00 בלילה, אז חזרתי לישון וקמתי בשעה 4:30 לבית כנסת, חוזר לבדוק מה חסר לי בחנות ומעמיס לחנות ונוסע.
ש. המפקח מטעם המאשימה העיד, שאתה מוכר בנכס שלך בבית, פיצוחים ותבלינים.
ת. בשום פנים ואופן. הוא משקר...במקום הזה לא מכרתי." (עמ' 13, ש' 13-24).
-
במסגרת חקירתו הנגדית, כאשר נשאל הנאשם האם המחסן משמש לאחסנה, השיב: "כן ואם אני צריך לקלות משהו עבור החנות שלי, אני קולה, טוחן ולוקח לחנות. אני צריך להיות בחנות בשעה 8:30 ולחזור בשעה 21:00. כמה אני כבר קולה? רק מה שאני צריך לחנות."
-
זאת ועוד בעדותו של בנו של הנאשם, כאשר נשאל מה עושה אביו במחסן, סירב תחילה להשיב לשאלה ולאחר מכן אמר "יש שם סחורה והוא לוקח אותה לעסק" ( עמ' 17, ש' 33), וכאשר נשאל "הוא גם מכין שם משהו?" השיב "כשצריך הוא מכין, כשלא צריך, הוא לא מכין".
-
לאחר ששמעתי את כלל העדויות ועיינתי בראיות, נחה דעתי כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים, כי במחסן מתבצע שימוש כ"מפעל" לפיצוחים. ואלו נימוקיי:
המאשימה ביקשה לטעון שהנאשם משתמש במחסן, כמקום להפקת חומרי גלם באמצעות מכשירים או מכונות. ואולם, אין עדות ישירה על כך.
המפקח העיד כי לא ראה במקום פעילות יצרנית או מכירה של מוצרים.
המפקח העיד כי ראה וצילם במקום מקרר תעשייתי, מכונת קליה, כיורים ושקים, אבל עובדה זו מתיישבת עם עדותו של הנאשם, כי המקום משמש לו לאחסנה לטובת חנות הפיצוחים והתבלינים שלו, הממוקמת מחוץ לישוב.
לפלט שהגיש העד מרשת חברתית, ממנה עולה לכאורה, כי במקום מתבצעת פעילות מכירה של מוצרים, לא ניתן לייחס משקל ראייתי כלשהו. לא ידוע ולא הוכח מי המפרסם של הדברים ולא הוכחה מהימנותם. יוזכר, כי הנאשם הכחיש פעילות של מכירה במקום ואין כל ראיה שהיא מתבצעת.
ביחס לדבריו של הפקח, כי נאמר לו במסגרת התלונה שקיבל מראש המועצה, כי במקום מתבצעת פעילות יצרנית בשעות הערב, הרי שמדובר בעדות שמיעה בלבד. אדגיש, כי דבר לא מנע מן המפקח להגיע אל המקרקעין בשעות מאוחרות יותר של היום והערב בכדי לבדוק בעצמו את הדברים, אולם מסיבות אשר שמורות עימו בחר שלא לעשות כן. עובדה זו דינה שתיזקף לחובת המאשימה.
אכן, הנאשם ובנו העידו, כי לעיתים, כאשר מתעורר הצורך, מבצע הנאשם במחסן קליה לטובת מכירת המוצרים בחנות, אולם סבורני כי על מנת להוכיח שהמחסן משמש כ"מפעל", אין די בכך שהוכח כי במקום מתקיימת פעילות יצרנית בתדירות נמוכה, מדי פעם, אלא יש להציג ראיות לכך שבמקום מתקיימת פעילות שגרתית, יום יומית, שיטתית, של ייצור חומרי גלם, באופן שהופך מחסן ממקום המשמש לאחסנה ומדי פעם לקלייה, ל"מפעל" יצרני באזור שייעודו למגורים. ראיה כאמור, לא הוצגה.
-
לפיכך, אני קובעת כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לספק סביר, כי הנאשם מבצע שימוש חורג במחסן שבמקרקעין.
הקמת השער:
-
עפ"י כתב האישום, הנאשם הקים שער ברזל חשמלי ובכך סיפח לעצמו מקרקעין המיועדים לשימוש ציבורי.
-
בעדותו הראשית, העיד המפקח על מיקום השער ביחס למקרקעין שבבעלות הנאשם, והסביר כי השער הוקם באופן שבו, כאשר הוא סגור, הוא "תוחם וחוסם את הדרך להולכי הרגל, הנדרשים להקיף את הבתים על מנת לעבור" (עמ' 4, ש' 11-12). לעניין זה, הפנה המפקח לדו"ח הפיקוח שערך, לתמונות שצילם במקום, לתשריט התכנית החלה על המקרקעין, למפה הטופוגרפית של השטח, לתכנית בנין ערים החלה ותשריט התוכנית (ת/1, ת/2, ת/5, ת/5, ת/6, ת/7, ת/8).
-
עוד הפנה המפקח בעדותו למכתב מיום 15.08.07, מאת הנאשם לראש המועצה דאז, מר מארק בסין, בו נכתב "בהמשך לשיחתנו, מיום ראשון 12/08/07 בדבר השער החשמלי שהותקן בחצרי הריני מתחייב בזאת שתינתן כניסה חופשית לרכב המספק מזון למעון יום". על גבי אותו מכתב, נכתב בכתב ידו ובחתימתו של ראש המועצה, מר בסין, "לאור התחייבות זו, המועצה לא תתנגד לבקשתך, אך עליך להסדיר את הגשת בקשה להיתר כמקובל" (ת/9). בהמשך לכך, הפנה המפקח להחלטת הוועדה המקומית מיום 13.04.08 (ת/10) בה הוחלט לדחות את הבקשה להקמת השער, הואיל והוקם במקרקעין שייעודם לבנייני ציבור ולא למגורים, וכי יש להעתיק את השער לתוך חלקת המגורים ולחלופין להגיש בקשה לשינוי תב"ע.
-
הנאשם, בעדותו, אינו מכחיש כי הקים את השער במקרקעין ואף לא מכחיש כי לא ניתן לכך היתר הוועדה המקומית. עם זאת, הנאשם מכחיש כי בעשותו כאמור סיפח למקרקעין שבבעלותו את המקרקעין הסמוכים, שייעודם ציבורי, וכן טוען שהקמת השערים נעשתה באישור ראש המועצה והגורמים הרלוונטיים בה ובהקשר זה, טען טענות של הגנה מן הצדק.
-
הנאשם הפנה לאותו מכתב שהוגש ע"י המפקח (ת/9), ולמכתב נוסף (נ/1), שנשלח אליו שנים לאחר מכן, ביום 14.01.15, ע"י היועץ המשפטי של המועצה, עו"ד מאיר בן דוד, הנושא את הכותרת "התראה לפני העברת המלצותינו על הגשת כתב אישום בגין שימוש ללא היתר", בו נכתב כי הנאשם מנהל מפעל ליצור גרעינים במקרקעין, וכי המפעל הוקם ללא היתר ובחריגה מהיתר, הואיל והמקרקעין שייעודם למגורים. עוד נטען, כי כלי הרכב המגיעים למקום חוסמים את כביש הגישה למעון היום המצוי במקום ואשר צפוי להיפתח, ומסכנים את הילדים אשר עתידים לשהות באותו המעון. ראוי להפנות לסעיפים 6-8 למכתב, בהם נכתב כהאי לישנא:
"6. לא רק זו אלא זו, על פי הסכם שנכרת בינך לבין ראש המועצה הקודם, מארק בסין, בשנת 2009 היה עליך לבנות שני שערים חשמליים בכל צד של השביל הנ"ל להולכי רגל ושני פשפשים (שערים) להולכי רגל, דבר שלא בוצע עד היום הזה.
7. כלומר, מעבר לחסימת יציאת החירום ומתן מעבר לילדי המעון מיציאת החירום לשביל הגישה ומשם דרך הפשפשים ליציאה מהאזור וזאת בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה, שימוש ללא היתר, ישנה הפרת הסכם מצידך.
8. בהתאם לאמור לעיל, הנך נדרש תוך 30 יום מיום כתיבת מכתב זה, לפנות לאלתר את שביל הגישה מכל רכב ולעמוד בהסכם האמור, קרי: בנית 2 שערים חשמליים הכוללים 2 פשפשים בכל אחד מהם, בטרם נעביר המלצותינו בנושא לטיפול הוועדה לתכנון ובניה בזמורה, אשר עלולה לנקוט נגדך צעדים פליליים משמעותיים, לרבות הגשת כתב אישום נגדך על שימוש חורג, הנושאים סנקציה עונשים בדמות הרשעה וקנסות כבדים". (ההדגשה במקור – א.ה.ה).
-
מן הדברים האמורים, עולה לכאורה, כי לא רק שהותר לנאשם להקים שער במקרקעין אלא אף הובהר לו, ע"י היועמ"ש של המועצה המקומית, כי הוא מחויב לעשות כן, עפ"י הסכם עם ראש המועצה הקודם, וכי אם לא יעשה כן, תפנה המועצה בהמלצה לוועדה המקומית לתכנון ובניה- המאשימה דכאן – להגשת כתב אישום כנגדו על שימוש חורג במקרקעין.
-
יצוין, כי המפקח טען בעדותו הראשית, שהשער שהוקם "תוחם וחוסם את הדרך להולכי רגל" _עמ' 4, ש' 11), אך אישר, כי כאשר הגיע אל המקום "שער הפשפש היה פתוח" (עמ' 6, ש' 11) וכך הצליח להיכנס אל המקרקעין, וכי באותו האופן כל אדם יכול להיכנס אליהם ולעבור במקום. כן, אישר המפקח בעדותו כי על המכתב מיום 15.08.07, חתום ראש המועצה הקודם, מר מארק בסין, והעתקו הועבר למהנדס המועצה מר מיכאל פלדמן וליו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, מר עמי יפרח ונמצא בתיק הבנין. עם זאת, השיב כי לא פנה לערוך בירור עם הגורמים האמורים, גם לאחר שהנאשם אמר לו בחקירתו עובר להגשת כתב האישום, כי השער הוקם באישורם. בחקירתו החוזרת הסביר המפקח, כי הסיבה שלא פנה אליהם היא, שאינם הגורם המוסמך ליתן היתרים, אלא הועדה המקומית לתכנון ולבניה.
-
כאמור, הנאשם אישר את הקמת השער על ידו (עמ' 15(ש' 4), אך טען כי ראש המועצה הקודם אישור לו להקים את השער, כל עת שיאפשר מעבר למעון היום שצפוי היה להיפתח במקום (עמ' 14, ש' 9-11), ואולם עד היום - למרות שחלפו כ – 20 שנה מיום הקמת מבנה המעון – הוא אינו פעיל כלל. הנאשם אישר בעדותו, כי בשטח שבין שני השערים שהוקמו, ברוחב של 1.2 מ' לאורך 5 מ' של הגדר שהוקמה במקום, הוא עושה שימוש (עמ' 15, ש' 14-19). עוד ציין, כי היה זה מהנדס המועצה, שהגיע אל המקרקעין, "אמר לי שאני בסדר" מדד וסימן היכן להקים את השער (עמ' 32, ש' 15).
-
עדותו של הנאשם בעניין זה הינה מהימנה עלי, וזאת לאור המסמכים שהוצגו לעיון בית המשפט (ת/9 ו – נ/1).
-
עינינו הרואות, כי מן הראיות עולה מצב דברים בלתי אפשרי, שבו ראש מועצה, בשיתוף עם מהנדס המועצה ותוך יידוע יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, מאשר לנאשם להקים את שער חשמלי במקרקעין הסמוכים למקרקעין שבבעלותו, בשנת 2007, זאת בכפוף לפנייה לוועדה המקומית לקבלת היתר ולקיומו של מעבר להולכי רגל. בהמשך, בחלוף שנים, בשנת 2015, אותה המועצה – באמצעות היועץ המשפטי שלה ולאחר שנבחר ראש מועצה אחר – פונה אל הנאשם במכתב דרישה והתראה בטרם נקיטת הליכים, ודורשת ממנו להקים את השער, בטענה שהנאשם התחייב לעשות כן, כלפי ראש המועצה הקודם, וכי אי- הקמתו היא הפרת הסכם עם המועצה, אשר תוביל לכך שזו תפנה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה, בהמלצה להגשת כתב אישום כנגדו בגין שימוש חורג במקרקעין. והנה, עשרה חודשים אחר כך, בחודש נובמבר 2015, הוועדה המקומית, אכן מגישה כתב אישום כנגד הנאשם, בין היתר בגין הקמתו של השער והשימוש הנעשה במקרקעין בהם הוקם.
-
אכן, כטענת המאשימה המועצה המקומית והעומד בראשה מהווים גוף נפרד מהוועדה המקומית לתכנון ובניה, ואין בסמכותם ליתן היתר לשימוש במקרקעין. ואולם, האם בנסיבות שפורטו לעיל, לא ניתן לומר כי נוצר כלפי הנאשם, מצג של המועצה והעומד בראשה, כי השימוש שנעשה במקרקעין באמצעות הקמת השער, הינו מותר ואולי אף מחויב? ואם כן - האם לא רשאי היה הנאשם להסתמך על מצג זה?
-
לדידי, התשובה לשתי השאלות הינה חיובית. שוכנעתי, כי המועצה באמצעות ראש המועצה הקודם, מר בסין, אישרה לנאשם להקים את השער נשוא כתב האישום. לא זו אף זו מהנדס המועצה באותה העת, הגיע אל המקרקעין, אישר, מדד וסימן מיקומו של השער שיוקם. אמנם, במכתב מיום 15.08.07, הובהר לנאשם כי עליו לפנות בבקשה מתאימה למאשימה לקבלת היתר, אולם, לא ניתן להתעלם מכך כי העתק המכתב הועבר ליו"ר המאשימה והוכנס לתיק הבנין, וכי חרף העובדה שבקשתו של הנאשם לקבלת היתר נדחתה ע"י המאשימה בשנת 2008, מאז ועד לשנת 2015, לא ננקטו על ידה הליכים כלשהם כנגד הנאשם. מעל לכל, מדהים עוד יותר תוכנו של מכתב יועמ"ש המועצה אל הנאשם, מחודש ינואר 2015, המבהיר לו כי עפ"י הסכם עם ראש המועצה הקודם הוא מחויב בהקמת השער, וכי אם לא יעשה כן יראה כמי שמפר הסכם מה שיוביל את המועצה להמליץ למאשימה על הגשת כתב אישום. יודגש, כי מכתב זה נשלח בתקופת כהונתו של ראש המועצה הנוכחי, ולא על ידי פקיד זוטר – אלא תחת ידו של היועץ המשפטי למועצה.
-
בנסיבות האמורות, נחה דעתי, כי המועצה המקומית בני עייש יצרה כלפי הנאשם מצג, כי הקמת השער אינה רק מאושרת לו, כי אם גם מחוייבת וכי אי הקמתו הינה אף בניגוד להסכמות ולדין. הנאשם רשאי גם רשאי היה להסתמך על מצג המועצה, וזאת אף אם בפועל הינה נעדרת סמכות ליתן היתר לשימוש במקרקעין.
-
ברי, כי התנהלות הרשות או מצג שהוצג על ידה הינם בעלי נפקות ומשפיעים ישירות על התנהלותו של האזרח. כפיפות הרשות לעקרון החוקיות ולעקרון תם הלב, נגזרים מחובת האמון שהיא חבה כלפי הציבור. כאשר מתגבשת אצל הנאשם הסתמכות על יסוד מצגה של הרשות והוא משנה את מצבו לרעה בעקבותיו, ההגינות מחייבת הגנה על האינטרסים שלו. אם כן, האם מקום בו פועל הנאשם על פי הוראה ודרישה של המועצה, כפי שעלתה במכתב מחודש ינואר 2015, להקמת השער, ניתן להרשיעו בעבירה שעניינה בשימוש ללא היתר שנובע מעצם הקמתו? סבורני, כי התשובה הברורה לכך הינה שלילית, וזאת למרות שאין חולק שיסודות העבירה מתקיימים במקרה דנן.
-
ההגינות הציבורית מחייבת כי בית המשפט לא יאפשר לרשויות המדינה - במקרה זה, המועצה המקומית, מחד, והועדה המקומית לתכנון ובניה, מאידך– לדבר בשני קולות. לא יעלה על הדעת, כי זרוע אחת של המדינה תדרוש מן הנאשם להקים שער וזרוע אחרת שלה תגיש נגדו כתב אישום בגין הקמתו ותעתור להרשעתו.
-
דברים אלו יפים, על אחת כמה וכמה, שעה שהוכח כי אישור ראש המועצה להקמת השער הובא לידיעת המאשימה כבר בשנת 2007, הבקשה להיתר שהוגשה ע"י הנאשם או מי מטעמו נדחתה על ידה בשנת 2008, וחרף זאת לא ננקטו כנגד הנאשם הליכים, עד לשלהי שנת 2015. גם בשתיקתה זו של המאשימה, ניתן לראות חלק מהמצג הכולל שהוצג כלפי הנאשם לאורך שנים ארוכות (לעניין עיתוי הגשת כתב האישום, אתייחס בהמשך).
-
התנהלותן של המועצה המקומית והמאשימה בעניינו של הנאשם, בכל הנוגע להקמת השער והשימוש במקרקעין באמצעותו, אינה מתיישבת גם עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועם חובתן עפ"י הוראות חוק היסוד לנהוג מידה של יושר וסבירות כלפי האזרח, כחלק מהגנה על זכויות היסוד שלו, שהרי לא סביר שהרשות תדרוש מן הנאשם דרישות שעמידה בהן תוביל אותו להרשעה פלילית. בנסיבות שבהן המועצה המקומית והעומדים בראשה, עודדו את הנאשם לפעול בניגוד לחוק התכנון והבניה ואף דרשו זאת ממנו, לא מתקבל על הדעת, כי הוא יורשע בגין ביצוע אותה הפעולה ממש.
טענות הנאשם בדבר אכיפה בררנית:
-
הנאשם טען, כי הגשת כתב האישום כנגדו, נעשתה תוך אכיפה בררנית ונבעה ממניעים זרים ועוינות אישית של ראש המועצה הנוכחי, מר אריה גארלה, כלפיו.
-
בעניין זה, הובא לעדות מטעם הנאשם בנו, מר אבשלום ידעי, אשר סיפר בעדותו לבית המשפט על שיחת טלפון שנערכה בינו לבין ראש המועצה מר אריה גארלה, במהלכה הבהיר לו מר גארלה כי באם לא תפורסם על ידו התנצלות בעיתון על דברים שאמר, הוא יפעל כנגד אביו, בכל הקשור לשימוש במקרקעין.
-
הקלטת השיחה הושמעה בדיון. לאחר מכן ולאור הדברים שעלו ממנה, הוצע כי הצדדים יבואו בדברים בטרם מיצוי ההליך המשפטי. אולם לאחר שהודע לבית המשפט, כי ההידברות בין הצדדים לא הובילה לידי הסכמות, הוגשה הקלטת השיחה כמוצג לתיק בית המשפט ומר גארלה הובא לעדות הזמה מטעם המאשימה.
-
מדובר בשיחה בת 14 דקות לערך. לאור חשיבותם של הדברים, יובאו להלן קטעים מן השיחה. כרקע לדברים, יצוין, כי מראשית השיחה עולה שמר גארלה מלין בפני אבשלום שאמר בגנותו דברים בקשר עם מחלוקת כספית ביחס לשירות שקיבל במוסך שהיה בבעלות ראש המועצה עובר להיבחרו לתפקיד, וכן שטען לפני אחרים שראש המועצה שלח למקרקעין מהנדס של הועדה, ועוד נטען כי הנאשם ובני משפחתו מתנגדים לראש המועצה פוליטית. וכך נאמר ע"י מר גארלה בשיחה:
(דק' 2:42):
"עכשיו זה שאמרת ששלחתי את המהנדס, הבנת זה שהוא הלך אמר לך שאני שלחתי אותו, אני פניתי אליו אמרתי לו תגיד לי בבקשה – אני שלחתי אותך למשפחת ידעי? הוא אומר לי מה פתאום מי אמר. אמרתי לו אתה הולך להוציא עליי שמועות שאני שלחתי אותך אליהם ואתה לא ... אני הזמנתי אותו על זה לבירור בתיק ואני יכול להוכיח את זה לכולם. ואמר לי אני הולך אליו אני אגיד לו. אמרתי לו לך אליו ותגיד לו מה שאתה רוצה. זה מה שהוא אמר לי תגיד לו הכל בפנים. אמר לי בסדר. עכשיו אתה שמעת רק צד אחד לא שני צדדים. הוא רצה להתנער ולצאת אמר מה אתם רוצים חבר'ה ממני. רד ממני ראש המועצה שלח. אז אני רוצה להגיד לך הוא לא הראשון אני לא שלחתי ולא רימיתי אותך ולא כלום. ואתה יכול לבדוק את החשבוניות מה חייבתי אותך אבל אם העין שלך צרה על המחיר...יש לך עין על המחיר".
(דק' 3:38):
"את המשחקים שלך אני אכלתי ממזמן ואתה לא מדבר עם טמבל והכוח שלך. אני רוצה להגיד לך והכוח של אבא שלך ושל ישעיה ושל רענן ושל אחותך זה 4 כוחות אין לכם השפעה בישוב. השם שלכם לא הולך לפניכם ואני אומר לך שכולם יודעים שאתם כל הזמן הלכתם נגד היישוב הזה... הלכתם נגד היישוב הזה, אתם נגד, אתם מוכנים להאמין לחמאס ולא לאנשים מפה".
(דק' 5:07 - 5:56):
"אריה גארלה: אז אני אומר לך אם אתה לא מתנצל ואני אמרתי לרענן , אם אתה לא ..
אבשלום ידעי: התנצלתי על מה שאמרתי ולא על מה שלא אמרתי .
אריה גארלה: תתנצל יש לך עד שבוע הבא לא תתנצל בעיתון בשבת הבאה...
אבשלום ידעי: מזה מזה? מזה מזה?
אריה גארלה: אני אפרק לכם את השביל , אני אפרק לך את המחסן של אבא שלך
אבשלום ידעי: בעיתון??
אריה גארלה: אני אפרק לכם את הכל ותזכור מה אני אומר לך אני ..
אבשלום ידעי: אני צריך להתנצל בעיתון?
אריה גארלה: אם אני כבר מלשין ושולח מהנדס ואתה הולך ומלכלך עליי בוא נלך עד הסוף
אבשלום ידעי: אני אתנצל בעיתון?
אריה גארלה: כמה אתה שווה וכמה אבא שלך גדול וחזק , למרות שאף אחד לא יכול להסתכל עליכם הבנת בוא נראה את הכוח שלכם ואת הכח שלי. אני מפרק לכם, אני אריה גארלה מפרק לכם את הכל .. ותגיד לאבא שלך".
ובהמשך :
"..אתה יודע ללכלך על ראש מועצה, אתה מבין ולאיים ולהוציא דיבה לראש מועצה
(דקה 6:48) ואני אומר לך אם אתה לא תתנצל אני הולך עם זה עד הסוף. בפנים....מי בכלל יתייחס אליכם. הבנת אותי? יש לך עד שבוע הבא להוציא הודעה בעיתון אני מתנצל. זה הכל. ואני אמרתי את זה פעם אחת ואני לא חוזר. ואני אמרתי לך ולרענן. עכשיו מפה תעשה מה שאתה רוצה... תתבייש לך אם אני מגזים. אתה מלכלך עליי, על ראש מועצה, אדם רמאי , מלכלך ומוציא דיבה."
בהמשך (דק' 10:30):
"אז אני אומר לך עכשיו אם אני כבר שלחתי אליכם את המהנדס, אם אני כבר מסומן אצלכם ואם אני כבר אדם רע וגנב וגזלן. הבנת את כל המילים האלה אתה אמרת על ראש המועצה אריה גארלה אז אם אני כבר כזה אז למה שאני לא אהיה אמיתי. אז בוא שאני אהיה, אם אני כבר שלחתי את המהנדס, אז אני אומר לך אם אתה לא תתנצל בעיתון אני הולך עם אבא שלך עד הסוף על פי החוק, על פי החוק ... ואני לא סופר לא אותך ולא את אבא שלך ולא את הקולות שלך.... (דק' 11:08) את הפוזה שלכם תעשו בתוך הבית שאף אחד לא יראה. הבנת לא חיצוני. למה אתם לא גברים? אנחנו גברים לפחות. משפחת גארלה גברים. מה אתם?"
(דקה 12:32):
"ההצגה שלכם נגמרה. אתה לא תתנצל, אני חוזר ואומר לך פעם אחרונה. אם לא,אני לא פונה אלייך. אם לא תהיה מודעה בשבוע הבא ב"גדרתון" אני ישעיה ...אה אני איך קוראים לו ככה וככה. אתה מבין מתנצל על מה שאמרתי על אריה גארלה זה לא נכון. לא תעשה את זה אני אומר לך יומיים אחרי זה . אני נכנס בכם בכל הכוח. הנה אני אומר לך בפנים , על פי חוק, כמו החוק מרשה לי."
מן הדברים שנאמרים בדקה 13:00, ניתן ללמוד, כי בדבריו מתייחס ראש המועצה לטענה בדבר ניהול עסק במקרקעין וסיפוח שטחים ציבוריים, בגינם הוגש כתב האישום שלפניי:
"זה לא איום זה על פי החוק, אם אתם לקחתם מדרכות ואם אתה מעמיד עסק ואת העסק שלי פירקו בבני עייש... עשה לכם שבילים ועסק לעשות בבית לא תשלם אגרות, עסק אין בבית אז אני אלך איתך עד הסוף, למה? אני גנב, למה ? אני שלחתי את המהנדס זה לא היה נכון אבל עשית אותי גנב. שלחתי את המהנדס שלחתי אותו ואני אומר ככה – שיהיה, שיבושם לך , שיהיה ...להתראות ותתבייש לך".
-
האוזניים תצילינה והלב יחמץ, למשמע מילים קשות ובוטות אלו נאמרות מפי ראש מועצה נבחר לתושב. מן הדברים עולה יריבות אישית ופוליטית ברורה, בין ראש המועצה לבין הנאשם ובני משפחתו. דבר נוסף שעולה מן השיחה, היא הבטחתו החוזרת ונשנית של ראש המועצה, כי באם לא תפורסם בעיתון המקומי התנצלות ע"י בנו של הנאשם, ינקוט ראש המועצה בכל ההליכים העומדים לרשותו, להגשת כתב אישום פלילי כנגד הנאשם ניהול עסק במקרקעין שבבעלותו ושימוש במקרקעין ציבוריים, בדיוק כפי שיוחס לו בסופו של דבר בכתב אישום זה שלפניי.
-
זה המקום להדגיש, כי בעדותו לא הכחיש ראש המועצה את עצם אמירת הדברים, אך הכחיש כל רדיפה אישית ופוליטית כנגד הנאשם. בעדותו אישר ראש המועצה, כי היה זה הוא שפנה למפקח הוועדה, אך טען כי עשה כאמור בעקבות תלונות של התושבים, "לא היה מנוס אלא להוציא מכתב לזמורה ולפעול עפ"י החוק", כך טען (עמ' 20, ש' 31-32), אמירה שבית המשפט מתקשה מאוד לקבל לאור הדברים שנאמרו בשיחה המוקלטת. לשאלות בית המשפט, באשר לדברים שנאמרו על ידו בשיחה, הרקע להם והבוטות העולה מהם, השיב מר גארלה:
"הבן אדם שדיברתי איתו בהקלטה זה הבן שלו שקוראים לו אבשלום... נפגעתי מעצם העובדה שהם היו קליינטים שלי עד ליום הבחירות וכאשר נבחרתי כבר ישבנו ודיברנו ושאלתי את ישעיה אמרתי לו שבוע טוב ולא ענה והמשכתי. יצא לי לעצור ליד הבית שלו אמרו לי להיכנס. הוא התחיל לדבר פוליטיקה ואמר אני גאה בך כל הכבוד. רואים פה שינוי. אמרתי לו אם אתה מדבר כבר על פוליטיקה אז למה לא אמרת לי שבוע טוב. אומר לא ידעתי שתיבחר. אמרתי לו מה זה שייך. פה הסתיימה השיחה. אני אדם רודף שלום. הבן שלו אומר שלא דיבר עלי ולא כלום. הוא גם בקלטת מציין שאני כביכול רימיתי אותו בענין של הרדיאטור של האוטו שעלה לו 2,000 ₪. קליינט טוב עם צי של מכוניות, העסק שלי 5 דקות מהבית שלך. לא היית בא אלי שמגיע לך מהביטוח. הוא בא אלי והשמאי לא אישר לו רדיאטור ואני כן נתתי לו. הוא הלך אמר שגנבתי אותו במשך השנים לאחר שנבחרתי. להפך הייתי עושה מעל ומעבר. כל אחד שאומרים לו שהוא גנב אז זה כואב. האבא אומר אסון כבד נפל על הישוב. אמרו להם זה לא יפה מה שאתם עושים. אני פניתי אליו אמר אני אמרתי מה אנשים אומרים. עוד פעם חזרתי לבן ואמר אני אטפל בזה. אחרי חודש וחצי אני שומע ממישהו אחר. אחרי 3 פעמים שפניתי אני התקשרתי וזו השיחה הזו. יכול להיות שהתבטאתי קצת בחריפות אבל מה לעשות לפעמים אין שליטה, אבל זה פוגע אבל אני פעלתי עפ"י החוק. אני מסכים איתך שעבר עלי לחץ אדיר, כל היישוב עלי, לנהל בית של 4-5 ילדים זה לא קל ולנהל יישוב שלם בטח לא קל אז לפעמים אתה יוצא מגדר הרגיל. זה קורה. יש לי המון פגישות וארועים וטלפונים, זה טבעי שאצא מהכלים לפעמים. עשיתי הכל לטובת היישוב ואין פה כלום אישי."
-
בדבריו של ראש המועצה, כפי שהובאו לעיל, לא ניכר שמץ של התנצלות או הבנה של חומרת הדברים, אלא להיפך, נעשה ניסיון ליתן הצדקה לאותן אמירות חמורות שנאמרו.
-
על רקע הדברים האמורים, טען הנאשם להגשת כתב האישום כנגדו תוך אכיפה בררנית ועל רקע מניעים זרים. לטענת הנאשם, בבתים רבים בישוב, הוקמו מחסנים ונעשים בהם שימושים שונים וכנגד אף אחד מהם לא הוגש כתב אישום. לטענת הנאשם, כתב האישום כנגדו הוגש בשל הרדיפה האישית של ראש המועצה כלפיו. מנגד, הכחישה המאשימה את הטענה, וחזרה על טענותיה בדבר ההפרדה הקיימת בין המועצה המקומית והעומד בראשה לבין המאשימה שהגישה בסופו של דבר את כתב האישום.
-
אכן, נפסק לא פעם, כי "לא כל הבחנה שבין העמדתו לדין של פלוני ובין אי-העמדתו לדין של אלמוני, יהא עניינם קרוב ככל שיהא, הינה הבחנה פסולה המהווה אכיפה בררנית. כך הדבר במקרים שבהם על-אף הדמיון שבין מעשיהם של שניים, קיים שוני אשר מצדיק התייחסות נבדלת בשאלת הגשתו של כתב אישום" (ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.10.2014). אכיפה בררנית פסולה היא אכיפה המבדילה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא (בג"ץ 6396/96 בעניין זקין). על כן ייתכן ובמקרה רגיל נוכח חזקת התקינות המנהלית העומדת למאשימה, לא היה די בטענות שהועלו על ידי הנאשם במקרה זה בדבר אכיפה בררנית ובראיות שהוצגו לאישוש טענה זו כשלעצמן כדי להביא לזיכויו. שכן, על הטוען לאכיפה בררנית מוטלת החובה להניח תשתית עובדתית מתאימה כי בוצעה לכאורה הבחנה לא ראויה בין מי שנתוניהם הרלוונטיים שווים (ע"פ 8551/11 כהן סלכגי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.08.12)). עם זאת, בהתאם לפסיקה, נטל ההוכחה המוטל על הנאשם להוכחת טענה זו הינו נטל הוכחה אזרחי, היינו של מאזן ההסתברויות ולא נטל הוכחה של למעלה מספק סביר.
-
ואולם, מנגד נקבע כי נוכח העובדה כי המידע הדרוש כדי להקים את המסד העובדתי להוכחת הטענה של אכיפה בררנית מצוי דרך כלל בידי התביעה ולא בידי הנאשם, אזי כאשר מדובר בטענת אפליה, יש להקל במידת ההוכחה לכאורה הנדרשת מהנאשם להוכחת הטענה (ראו: עפ"א (ארצי) 29798-10-11 מדינת ישראל נ' מרים עמית ויהודית (פורסם בנבו, 22.04.13); ע"פ (מחוזי-י-ם) 60636/06 מדינת ישראל נ' מטר (פורסם בנבו, 19.07.07)).
-
במקרה זה, הנאשם טען כאמור, כי חרף העובדה שנבנו מחסנים דומים רבים בישוב ונעשים בהם שימושים שונים, לא נקטה כנגדם המאשימה בהליכים פליליים. המאשימה לא העמידה גרסה נגדית, וודאי לא סתרה את עדות הנאשם באמצעות ראיות מטעמה, זאת אף שניתנה לה האפשרות להציג עדויות הזמה.
-
יתרה מכך, מעדותו של המפקח, מר לוי, עולה כי לא ביצע כלל אכיפה במחסנים אחרים בבני עייש וכי אינו יודע על כל הליך אחר שננקט כנגד תושב בשל הקמה או שימוש במחסן (עמ' 7 , ש' 31-32). זאת ועוד, המפקח אישר בעדותו כי התלונה התקבלה ע"י ראש המועצה.
-
דברים אלו, אם היו עומדים בפני עצמם, יתכן כי לא היה די בהם בכדי להקים הגנה של אכיפה בררנית, אולם הם חייבים לעמוד לאורה של שיחת הטלפון המוקלטת שבה מבטיח ראש המועצה לבנו של הנאשם, כי אם לא תפורסם ע"י הנאשם התנצלות בעיתון המקומי, יפנה לוועדה המקומית ויפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו להגשת כתב אישום כנגד הנאשם.
-
יש לשוב ולהזכיר כעת, גם את מכתב היועמ"ש למועצה, מיום 14.01.15, התראה בטרם נקיטת הליכים, שיוצא גם הוא עפ"י הנחייתו של מר גארלה (ר' עדותו בעמ' 21, ש' 16).
-
אכן, זמן קצר לאחר מכן, הוגש כתב אישום כנגד הנאשם.
-
אמנם, המועצה איננה הגוף המוסמך להגיש כתבי אישום והמאשימה בהליך דנן הינה הועדה המקומית לתכנון ולבניה, אולם מן הראיות שהוצגו לפניי עולה באופן ברור כי למדיניות האכיפה של ראש המועצה כלפי הנאשם הייתה השלכה ישירה על התנהלות הוועדה, שהרי למשך כל השנים בהם הייתה הבנה בין ראש המועצה הקודם לבין הנאשם, לא פעלה המאשימה כנגד הנאשם, על אף שיודעה על קיומו של השער במקרקעין (בשנת 2007), ולמרות שדחתה את בקשת הנאשם להקמתו (בשנת 2008). והנה, רק בעקבות פנייתו של ראש המועצה הנוכחי, בכתב, וכפי הנראה רק לאחר שקיים מר גארלה את הבטחתו ופעל במלוא המרץ (או כלשונו: "נכנס בהם במלוא הכח"), בשנת 2015, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום זה שלפניי, שעניינו בדיוק באותם הנושאים להם מתייחסים הדברים בשיחת הטלפון.
-
לפיכך, גם בעיתוי הגשת כתב האישום, יש בכדי לחזק את טענת הנאשם לאכיפה בררנית ולהתנהלות שרירותית, על גבול הביריונית, בלתי סבירה וחסרת תם לב של הרשות, שהובילה להגשת כתב האישום כנגדו.
הגנה מן הצדק – סיכום:
-
הנה כי כן, ממכלול הטענות שהעלה הנאשם הגעתי למסקנה כי הפגמים שנפלו בהתנהלות המדינה, באמצעות המועצה המקומית והמאשימה - כלפי הנאשם, הינם יצירת מצג של אישור ואף דרישה להקמת השער במקרקעין, וזאת לאורך שנים ארוכות, ושינוי מדיניות זו בעקבות יריבות אישית של ראש המועצה כלפי הנאשם, תוך הפעלת כלל המנגנונים הנדרשים להגשת כתב אישום כנגדו המונעת ממניעים זרים.
-
בהתאם להלכה הפסוקה, לא כל מעשה נפסד שעשו רשויות החקירה או המאשימה יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק, ובית המשפט מחויב בהתייחסות זהירה במיוחד כאשר מועלית בפניו טענה מעין זו, באופן שביטול הליך פלילי בשל הגנה מן הצדק ייעשה רק במקרים חריגים ביותר (ראו: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (פורסם בנבו, 10.09.13); ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.08.11)). במסגרת ההכרעה בשאלה, אם ראוי להחיל במקרה נתון קיומה של הגנה מן הצדק, על בית המשפט לאזן בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מחד, האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך ובהם העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימם, ושמירה על האינטרסים המוגנים על ידי החוק, ומאידך, האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם הגנה על זכויות היסוד של הנאשם, פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד, כמו גם שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ואמון הציבור בבית-המשפט (ע"פ 5679/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.10.07)).
-
במקרה זה, יש להביא במכלול השיקולים גם את השיקול המערכתי הכללי, הקשור במהותן של העבירות לפי החוק, שבתי המשפט ציינו לא פעם שהן עבירות שבבחינת מכת מדינה בעלות תוצאות קשות לחברה (ע"פ 920/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' אבו נמיר, פ"ד לג(3)653 (1987); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.05.05)). גם יש לזכור כי בתחום התכנון והבנייה לא פעם יש לזיכוי הנאשם השלכות לעתיד שכן יש בכך מעין מתן גושפנקא לבנייה בלתי חוקית שכן נוכח הזיכוי אין בית המשפט מצווה על הריסתה (ראו למשל: עמ"ק (הרצ') 7214/07 מדינת ישראל נ' יפתח אלוני (פורסם בנבו, 25.03.09); ע"פ (מחוזי-י-ם) 9847/05 מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתיישבות (פורסם בנבו, 9.03.06)). עם זאת, מאחר ובמקרה זה מדובר בעבירת שימוש אין מדובר בהנצחת מבנים ללא היתר ואף אין מדובר במתן היתר לביצוע עבירה בעתיד. ביטול כתב האישום אינו מונע מהמאשימה להגיש כתב אישום כנגד הנאשם בגין שימוש אסור, ככל שזה מבוצע כיום, לאחר ריפוי הפגמים האמורים, ולפיכך גם הפגיעה באינטרס הציבורי הינה מצומצמת באופן יחסי.
-
בשים לב לכל האמור, אני סבורה כי במקרה זה צירוף הפגמים והנסיבות הם משמעותיים ביותר באופן שאין בשיקול של חומרת העבירה על רקע התופעה של העבירות בתחום התכנון והבנייה כדי לאיין את המסקנה כי הגשת כתב האישום היה בה כדי לפגוע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776 (2005)), וכדי לאיין את התוצאה המתחייבת של נקיטה באמצעי החריף של ביטול כתב אישום, שעה שאיני סבורה כי ישנה חלופה מתונה יותר, דוגמת הקלה בשלב העונש, שניתן לנקוט בה במקרה זה כדי ליתן מענה לפגמים האמורים.
-
ראוי, כי יצא מסר ברור, כי בית המשפט לא יתן ידו לתופעה של ניצול כח ושררה ע"י בעלי תפקידים ציבוריים כנגד אזרחים ותושבים, מתוך שיקולים אישיים, צרים ובלתי ענייניים, וכל זאת באיצטלא של אכיפת שלטון החוק.
סוף דבר:
-
נוכח מסקנותיי המפורטות לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח עבירה של שימוש ללא היתר במקרקעין, ביחס לשימוש במחסן כמפעל לפיצוחים, וכי מכל מקום מארג הנסיבות בכללותו מוביל למסקנה ש"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" באופן המצדיק, בהתאם להוראות סעיף 149(10) וסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 את ביטול כתב האישום, וכך אני מורה.
-
מאחר וביטול כתב האישום נעשה לאחר ניהול הליך הוכחות, הרי שבכך יש בכדי להביא לזיכוי הנאשם מן המיוחס לו.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.
ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, במעמד הצדדים

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה |
Disclaimer |
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|