תו"ב
בית משפט השלום קצרין
|
28414-10-11
13/04/2016
|
בפני השופט:
דניאל קירס
|
| - נגד - |
מאשימה:
ועדה מקומית לתכנון קצרין נציג היועץ המשפטי לממשלה אייל נון
עו"ד נציג היועץ המשפטי לממשלה אייל נון
|
נאשמים:
דניאל מסעוד קייס נאסר מטעם הסנגוריה הציבורית
עו"ד קייס נאסר מטעם הסנגוריה הציבורית
|
| הכרעת דין |
1.בכתב האישום המתוקן בתיק זה נטען כי ביום 17.2.2009 ניתן בתיק תו"ב (קצרין) 1555-10-08 צו הריסה אשר הורה לנאשם להרוס עד יום 17.8.2009 מבנים שבגינם הועמד לדין באותו תיק, כדלקמן:
א.חניה מקורה מרעפים בשטח כולל של כ-31.65 מ"ר;
ב.מחסן מעץ מתחת לשטח החניה בשטח כולל של כ-5 מ"ר;
ג.בניית פרגולת צל בחזית הצפונית בשטח כולל של כ-13.20 מ"ר מעבר לקו הבנין;
ד.בניית פרגולת צל בחזית המערבית בשטח כולל של כ-12 מ"ר מעבר לקו הבנין;
ה.הצבת בריכת שחיה מחוץ לשטח המקרקעין בכיוון מערב ובשטח כולל של כ-15 מ"ר.
נטען, כי בחלוף למעלה משנתיים מהמועד שנקבע לביצוע ההריסה, הנאשם לא קיים אותו, בכך שלא הרס את מבנים א', ב', ד' ו-ה'.
הודאה לגבי מבנים א' ו-ב'
2.בהקראת כתב האישום המתוקן ביום 5.2.2013 הודה הנאשם באי-הריסת מבנים אלה:
"אני זוכר שהיה משפט ב-2009, אמרו להרוס את הכל – הרסתי את רוב הדברים. נשארה החניה, שאותה לא הרסתי, בגלל שהמועצה אמרה שאני צריך לעשות שינוי תבע....המחסן מעץ מתחת לחניה עדיין קיים ויש היתר לגביו. ההיתר הוא מאוקטובר 2012. ההיתר לחניה הוא מ-2012" (ע' 3 ש' 13-20).
3.הנאשם לא הצביע על היתר בניה כאמור. לטענת המאשימה, די באלה כדי להרשיע את הנאשם על בסיס ההודאה המצוטטת. הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את הטענה. בכתב האישום המתוקן הודיעה המאשימה על אפשרות שתעתור למאסר בפועל. בנסיבות אלה, היתה חובה לפי סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 למנות לנאשם סנגור, אולם הדבר לא נעשה בידי המותב אשר קיים את הקראת כתב האישום המתוקן. לאחר שהנאשם הורשע והמאשימה טענה לעונש, הוריתי על מינוי סנגור ציבורי לנאשם. בדיון ביום 17.6.2015 טען הסנגור כי יש לבטל את ההרשעה לאחר הפרת החובה בסעיף 15א הנזכר; כן טען הוא כי לנאשם טענות הגנה שלא נשמעו עת היה בלתי מיוצג. המאשימה, באמצעות באת כוחה דאז עוה"ד רעות רחמים מזרחי, התנגדה תחילה לביטול הכרעת הדין, מאחר והיא ממילא לא עתרה בטיעוניה לעונש למאסר בפועל. עם זאת, נוכח טענת הסנגור לפיה ישנן טענות הגנה שלא נשמעו, היא הותירה את ביטול הכרעת הדין לשיקול דעת בית המשפט. ביטלתי את הכרעת הדין הראשונה. אמנם הדבר לא נעשה בגין אי-מינוי סנגור. אף כתבתי בהחלטה שניתנה באולם אשר ביטלה את הכרעת הדין כי אילו הבקשה נשענה אך על הטענה בדבר הפרת חובה למנות סנגור ייתכן והייתי דוחה אותה, וזאת נוכח פסיקה לפיה המבחן נוכח הפרת החובה למנות סנגור הוא שאלת עיוות הדין. חוששני ששגיתי בענין קיומה של פסיקה כאמור. ב-ע"פ (חי') 2646/07 זרייק נ' מדינת ישראל (30.12.2007) ביקר בית המשפט המחוזי נימוק של בית משפט השלום לפיו לא מינה לנאשם סנגור על אף הודעה לפי סעיף 15א לחוק כי סבר מלכתחילה שבסופו של יום לא יטיל על הנאשם מאסר בפועל: