תו"ב
בית משפט לענינים מקומיים ראשון לציון
|
32721-06-15
13/01/2016
|
בפני השופט:
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשמים:
1. סופר חצות וחצי בע"מ
2. משה מרסיאנו
|
| החלטה |
לפניי בקשה להורות על מחיקת כתב האישום בשל פגם ופסול בו, כקבוע בהוראות סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ") ומכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק הקבועה בסעיף 149 (10) לחסד"פ.
ב"כ הנאשמים מדגיש כי באמתחתם של הנאשמים טענות מקדמיות נוספות, הטעונות בירור עובדתי, ואולם, הטענה בדבר "אישומים מקבילים" לה הוא עותר כעת, אינה טעונה בירור עובדתי.
כבר עתה יצוין כי דין הבקשה להידחות.
טענות הנאשמים
בתמצית יצוין כי לטענת הנאשמים, אשר הינם בעלי זכויות ומשתמשים במקרקעין מושא כתב האישום, המיועדים על פי המשטר התכנוני החל על המקרקעין לשימוש מסחרי המתיר גם תכלית לטובת מרכול (להלן: "מרכול").
לטענת הנאשמים, הם רכשו את המרכול במצבו דהיום, למעט ביצועם של שינויים פנימיים שבוצעו לאחר הרכישה בשטח המרכול, שחלקם אינם טעונים היתר בניה בהתאם להוראות הקבועות בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה).
עוד מוסיפים הנאשמים וטוענים כי האישומים כנגדם הינם בעבירות מקבילות ביחס לאותם המעשים, הן עבירת הבניה והן עבירת השימוש והמדובר בשתי עבירות נפרדות, הנגזרות מכוחו של סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה, אולם, שימוש בשתי העבירות המקבילות, כתחליף זו לזו, תחת אותו התיאור העובדתי לכתב האישום, מקים לנאשמים הגנה, אשר יש בה כדי להורות על מחיקת כתב האישום עוד בטרם שמיעת ההקראה.
לטענת הנאשמים בית המשפט העליון פסק כי העבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה כוללת שתי התנהגויות אסורות נפרדות; בניה ללא היתר ושימוש חורג במקרקעין. על כן, כדי ששימוש ייחשב שימוש כדין, על הבניה להיות כחוק ועל השימוש להתאים לייעוד המקרקעין או להיתר שקיים אם קיים.
עוד לטענת הנאשמים עבירת השימוש מקימה למאשימה את ה"זכות" להאשים נאשם בכתב אישום פלילי גם כאשר חלה התיישנות על עבירת הבניה, משכך, טענות ההגנה הנזקפות להגנתו של הנאשם כנגד עבירת השימוש שונות מטענות ההגנה כנגד עבירת הבניה.