ע"פ סמכותי בסעיף 3א(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") שעניינו סמכות רשם לנהל הליך ע"פ מיטב שיקול דעתו, להלן החלטה עצמאית בעניין טענת ה"פרעתי" של החייב המתנהלת בתהליך 19, וכן בעניין הדיון שנקבע בעניינו ליום 22.2.2017 על ידי מותב קודם, משאינו תואמת את יומני, ונדרשת דחייתו או ביטולו, לפי נסיבות העניין.
- תיק זה נפתח ביום 3.12.2012 לצורך ביצוע פס"ד מיום 6.6.2012.
- התיק נפתח בגין חוב עבר ע"ס 448,000 בגין אי תשלום מזונות בשנים שבין 2003 – 2012.
- יתרת החוב נכון להיום 598,553.00 ₪.
- החייב הגיש טענת "פרעתי" בתהליך 17 ב- 30.12.15, ושב וחידשה אחר שהזוכה עתרה לחידוש הליכים בתהליך 19, וטען כדלקמן:
החייב טוען כי לצדדים פס"ד של בית משפט לענייני משפחה מיום 27.8.2003.
החייב טוען כי החל ממועד קבלת פסה"ד פעלה הזוכה לקבלת דמי המזונות מאת המל"ל.
החייב טוען כי עד ליום 1.2.2004 שולמו המזונות באמצעות המל"ל באופן מלא.
החייב טוען כי בהחלטת כב' בית הדין השרעי מיום 12.1.2004 הוסכם כי כלל תביעות הצדדים יסגרו לצורך שלום בית.
החייב טוען ביום 1.2.2004 שבו הצדדים להתגורר יחדיו והחייב פסק לשלם דמי המזונות שכן הניח כי לא חלים עליו במועד זה נוכח שלום הבית והיותו מפרנס המשפחה.
החייב טוען כי ביום 6.6.2012, לנוכח ששלום הבית לא צלח, ניתן פסק הדין ע"י בית משפט לענייני משפחה המורה על מזונות בהתאם לפסה"ד מיום 27.8.2003.
החייב טוען כי אינו כופר בחיובי פסה"ד המוזכר לעיל משנת 2012.
החייב טוען כי לא חייב במזונות בגין השנים 2003-2012 שכן הצדדים חיו בשלום בית תחת קורת גג אחת.
החייב טוען כי הפשרה בפסה"ד בשנת 2012 קובעת חיובים שתוקפם מיום 1.1.12.
לחילופין טוען החייב כי בכל מקרה בין השנים 2003-2004 קיבלה הזוכה המזונות מן המל"ל, לכן יש להקטין החוב בהתאם.
כן הציג אישור מהמל"ל כי התיק במל"ל נסגר בשנת 2004, נוכח שלום הבית.
- תמצית טענותיו של החייב בסעיף 14 לטענת הפרעתי:
"14. במסגרת תביעה זו וביום 6.6.12, לאחר שבא כוחם של הצדדים טענו את טענותיהם באריכות, לרבות לעניין חיוב המבקש במזונות משנת 2003 ואילך, קיבלו הצדדים על עצמם פשרה שהוצע על ידי בית המשפט הנכבד, ושניתן לה תוקף של פסק דין. מצ"ב פרוטוקול ופסק דין מיום 6.6.12 מסומן נ-ו.
להלן מספר סעיפים רלוונטיים מהפשרה (עמוד 7, שורות 1-15 לפרוטוקול):
"הנתבע (המבקש בהליך הדנן) יישא בהוצאות התובעים כדלקמן:
בהוצאות התובעת 1 עד הגירושין – סך של 1,500 ₪ כאמור בפסק הדין שניתן ב- 14.9.03 (תמ"ש 14360/03) עד שלושה חודשים לאחר הגירושין ... מזונות התובע 3 ישולמו עד הגיעו לגיל 18 או עד סיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר, בהתאם לפסק הדין שניתן ב- 14.9.02.
תוקף החיוב החל מיום 1.1.2012...".[ההדגשות נעשו ע"י ב"כ החייב, ג.ג.].
- ביום 31.7.2016 הוגשה תגובת הזוכה לטענת החייב ב"פרעתי", לפיה מתנגדת היא לטענות החייב, כדלקמן:
לזוכה טענה מקדמית.
הזוכה טוענת כי החייב העלה טענותיו בפני כב' בית המשפט במסגרת הליך אחר שהצדדים מנהלים (תמ"ש 56427-07-13 מיום 10.6.15, ניתן ע"י כב' השופטת יוכבד גרנוולד-רנד, שעניינו בנכס מקרקעין), וטענה כי במסגרתו דחה כב' בית המשפט טענות החייב, מאחר ששם נכתב כר"מ:
"התובע מר ... הגיש תביעה ובה מתבקש סעד הצהרתי שהוגדר כ"צו מניעה/מחיקת חובות".
בגוף התביעה עתר התובע להצהיר על מחיקת החובות שנוצרו בגין חיובי המזונות לטובת מי מהנתבעים בגין התקופה שבין 2003 ועד ל- 1.1.12 וכפועל יוצא, ליתן צו המונע הפעלת הליכי הוצאה לפועל עד בירור התביעה.
בכתב ההגנה טען ב"כ הנתבעים, כי ההליך שגוי, שכן בכל הנוגע לחוב בתיק ההוצאה לפועל או לניהול הליכי הוצאה לפועל, יש לפנות קודם כל לרשם ההוצאה לפועל, המנהל את התיק, להגיש בקשות רלוונטיות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, להגיש תביעות לבית המשפט.
אני מקבלת את טענות הנתבעים.
יצויין, כי בתיקים הרלוונטיים ניתנו פסקי דין חלוטים, המבוצעים בתיק ההוצאה לפועל.
ככל שבפני התובע טענות שעניינן הקטנת גובה החוב בתיק או פרעונו, או בקשה להבהרת איזה מפסקי הדין, היה עליו לפנות לראש ההוצאה לפועל ולהגיש בקשות מתאימות".
- כבר יובהר לזוכה כי כב' ביהמ"ש לא דחה טענות החייב לגופן, אלא הבהיר כי עליו להקדים פנייה לרשם הוצל"פ, משהסוגיה בסמכותו.
- עוד לגופו של עניין הזוכה טוענת כי החיובים החל משנת 2003 תקפים, וכי פסה"ד המוזכר לעיל משנת 2003 לא בוטל.
בבקשתה, הזוכה טוענת כי היא ובא כוחה (דאז) לא הבינו שבפשרה שהושגה בשנת 2012, וקיבלה תוקף מכב' ביהמ"ש, "ויתרה", הלכה למעשה, על החיובים משנת 2003.
- עיקר טענתה לעניין הפרעתי כדלקמן בסעיף 9 לכתב תגובתה:
"המשיבה תטען כי יש לדחות על הסף את טענת המבקש במסגרת בקשתו זו, אודות תקיפותו של פסק הדין השני שכן המשיבה כך הבינה ביחד עם בא כוחה בעת הדיון [ההדגשה שלי, ג.ג.] שבמסגרתו ניתן פסה"ד הנ"ל, כי החיובים שניתנו בפסק הדין הראשון תקפים ושרירים למועדים שצוינו בו, ומעולם פס"ד זה לא בוטל, כך שטענת המבקש כאילו החיובים נגדו מתחילים רק מיום 1.1.2012 ועד למועדים שצוינו בפסה"ד השני, חסרות בסיס, ולא מתיישבות עם תוכן אותו פס"ד שלא פגע באופן כלשהו בתוקף פסה"ד הראשון ובוודאי שלא ביטל אותו, וכי כל אשר הועלה בתוכן פסה"ד השני בעצמם מבטא ומכסה את סכומי המזונות אשר עתרה המשיבה במסגרת תביעתה נשוא פסה"ד השני, ולא מתייחס לתוקפו של פסה"ד הראשון, ולא בא כדי לפגוע בו, שכן עצם הגשת התביעה הנ"ל לא נבעה מבעייתיות בתוקפו של פסה"ד הראשון ו/או מבעייתיות במימושו ו/או בביצועו באמצעות לשכת ההוצל"פ, אלא שנבעה מרצון המשיבה לקבל פס"ד נוסף בגין המזונות השוטפים מיום הגשת התביעה כדי לממש את פסה"ד הנוסף כנגד המבקש באמצעות המוסד לביטוח לאומי, וזאת כיוון שלאחר חלוף תקופה שחורגת משנתיים מיום מתן פס"ד מזונות, לא ניתן בדרך כלל לממש את פסה"ד באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ומשום שבמועד הגשת התביעה, חלפה תקופה החורגת משנתיים ממועד מתן פסה"ד הראשון, לכן אין מקום לממש את פסה"ד הראשון במוסד לביטוח לאומי, והמשיבה התכוונה לממשו בלשכת ההוצל"פ, ולאחר מועד מתן פסה"ד השני פנתה המשיבה למוסד לביטוח לאומי וביקשה לממש את התשלומים שנקבעו בו, ותביעתה זו אושרה בגין התשלומים שמתחלים מיום 1.1.12 עפ"י פסה"ד השני והמוסד לביטוח לאומי שילם למשיבה תשלומים אך ורק במהלך השנתיים 2013 ו- 2014 כמפורט בתוכן סעיף 2 לעיל ומסמכי המוסד לביטוח לאומי המצ"ב, ורק לאחר שהמוסד לביטוח לאומי הפסיק לשלם למשיבה תשלומים נוספים מעבר לנ"ל, פנתה המשיבה ללשכת ההוצל"פ ופתחה תיק הוצל"פ זה כנגד המבקש" [ההדגשה נעשתה במקור, ע"י ב"כ הזוכה, ג.ג.].
- במעמד פתיחת התיק הזוכה ציינה כי פסה"ד שמבוקש לבצעו בתיק הינו פס"ד למזונות, ע"פ תביעה שהוגשה בשנת 2011, מס' תיק 41530, שניתן ביום 06.06.12:
- למסמכי פתיחת התיק הוגש העתק פסק הדין שמבוקש לבצעו, תמ"ש 41530-12-11 מיום 6.6.12, שניתן ע"י כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד (להלן: "פסה"ד משנת 2012").
כן נסרק למסמכי פתיחת התיק כתב התביעה שהוגשה לכב' בית המשפט בתמ"ש זה ביום 22.12.11, במסגרת תמ"ש 41530-12-11 (להלן: "כתב התביעה").
כן נסרק פסה"ד למזונות, תמ"ש 14360/03, מיום 27.8.2003, שניתן ע"י כב' השופט יעקב כהן (להלן: "פסה"ד משנת 2003").
כן הוגש תחשיב חוב עבר בהתייחס לשני פסקי-הדין, הכולל חיובים משנת 2003 ואילך (קרי, ע"פ פסה"ד משנת 2003).
- נוכח חשיבות פסקי הדין, להלן ההחלטות האופרטיביות שהוצגו באופן כרונולוגי:
פסה"ד משנת 2003 (להלן גם" "פסה"ד הראשון"), שעיקרו:
"מכח הסכמת הצדדים הנני פוסק את דמי המזונות כדלהלן:
- הנתבע ישלם לתובעת ... אם הקטינים, דמי מזונות בסך של 1500 ₪ לחודש וישלם מזונות עבור כל אחד מהילדים סך של 1250 ₪ (ובסה"כ סך של 4000 ₪ לחודש).
- תוקף החיוב החל בתאריך 9/6/03 יום הגשת התביעה...".
פסה"ד משנת 2012 (להלן גם: "פסה"ד השני"), שתמציתו:
"בהוצאות התובעת 1 עד הגירושין סך של 1500 ₪ כאמור בפסק הדין שניתן ב 14/9/03 (תמ"ש 14360/03) עד שלושה חודשים לאחר הגירושין.
בהוצאות התובעת 2 ישולמו בהתאם לפסק הדין שניתן ב 14/9/03 עד הגיעה לגיל 19, שאזי יממן הנתבע את לימודיה האקדמאיים בישראל, בקיזוז כל ההטבות והמלגות להן תהיה זכאית, ובתנאי שתגיש בקשה למימושן.
היה והתובעת 2 תגיע לגיל 19 ותבחר שלא לפנות ללימודים אקדמאיים, תוגש בקשה לבית משפט לעניין מזונותיה רק בעניין זה וכל צד ישמור לעצמו את כל טענותיו.
מזונות התובע 3 ישולמו עד הגיעו לגיל 18 או עד סיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר, בהתאם לפסק הדין שניתן ב 14/9/03.
תוקף החיוב החל מיום 1/1/2012.
התשלומים השוטפים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, יעודכנו בכל 2 חודשים כאשר המדד הבסיסי הוא המדד הקיים היום.
תשלומים שהצטברו לאחר המועד הנ"ל ישולמו ב 16 תשלומים שווים ורצופים כך שלכל תשלום החל מיום 15/6/2012 יתווסף סכום של 1200 ₪ עד לסילוק חוב העבר שהינו בסך של 20,000 ₪.
תחילת התשלום של המזונות עפ"י הסדר זה ב 15/6/2012 ובכל 15 לחודש קלנדרי".
- יודגש כבר בשלב זה, כי בניגוד לניסוח החיוב ביחס לתובעת (הזוכה דכאן), שם בחר כב' ביהמ"ש להתנסח תוך שימוש במילה "כאמור", כך: "בהוצאות התובעת 1 עד הגירושין סך של 1500 ₪ כאמור בפסק הדין שניתן ב 14/9/03" [ההדגשה שלי, ג.ג.], בהתייחס למזונות הקטינים, בחר כב' ביהמ"ש לעשות שימוש במילה "בהתאם", כך: " בהוצאות התובעת 2 ישולמו בהתאם לפסק הדין שניתן ב 14/9/03 .... מזונות התובע 3 ישולמו עד הגיעו לגיל 18 או עד סיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר, בהתאם לפסק הדין שניתן ב "14/9/03..."
כפי שעוד יוברר מהמשך החלטתי, סבורני כי השימוש המובחן לא היה מקרי, כלל ועיקר.
- עוד יוגש כי כב' ביהמ"ש קבע מפורשות כי "תוקף החיוב החל מיום 1/1/2012".
- התנהלות הצדדים בין שנת 2003 לשנת 2012
- לענייננו חשוב לציין כי בשנת 2004, זמן קצר לאחר שניתן פסה"ד הראשון משנת 2003, הושג בין הצדדים "שלום בית", באמצעות ועדת סולחה שמונתה ע"י כב' בית הדין השרעי (להלן: "הסולחה משנת 2004" ובקצרה "הסולחה", ו/או להלן: "שלום הבית").
- להלן נוסח הסולחה לה נתן כב' בית המשפט השרעי תוקף ביום 12.1.2004 (ע"פ תרגומה לעברית):
"בהסתמך על מינויכם אותנו לפועל להשכנת שלום בית בין בני הזוג ... הגיעה הוועדה בעזרת אללה ורחמנותו לדברים שלהלן:
שלום בית מוחלט וכולל בין בני הזוג והוריהם על יסוד הדברים שלהלן:
- אותה ולא יקלל את הוריה ולא ישפילם. מענה הבעל היה כי הוא לא היכה אותה ולא יכה אותה בעתיד וכי הוא מכבד אותה ומכבד את ילדיו ומכבד את הוריה ואין לו כוונה לעשות זאת בעתיד וכי הוא לא עשה כן בעבר.
- האישה ביקשה מהוועדה כי הבעל לא ישבור את הרהיטים בבית וכי ישלם לה כספים באופן חודשי כדמי מחייה - מענה הבעל היה כי הוא עשה כן גם בעתיד הרי היא אישתו ואם ילדיו ואין לו התנגדות לכך והוא מוכן להוסיף 250 ₪ כדמי כיס אישי כתוספת לדמי מחיה.
- האישה ביקשה כי הבעל יבקר את הוריה וביקשה סולחה כללית עם הוריו, הבעל הבטיח שיפעל בהמשך בנוכחות הוועדה לסולחה כללית עם כולם עד כמה שיוכל.
- כל בעיה שתתעורר בין בני הזוג הכתובת היא ... אביה של האישה וזאת בהיותו האב של כולם וזאת אחרי סילוק אי ההבנה הקודם שהיה ביניהם ושסולק תודה לאל.
- בין הצדדים על סילוק כל התובענות באופן הדרגתי בהסכמת בני הזוג ובעזרת ... אב האישה שהאל יברכו.
- הסכמת האישה שהתקבלה מרצונה החופשי להקפיד על צניעות בכל הקשור ללבוש ולתפילה ולציית לבעלה במה שציווה האל ושליחו ולקבל רשות בעלה בעת יוצאה מהבית לביקור הוריה וקרוביה והבעל התחייב להיות סלחני איתה בכך.
בהסתמך על כל הנ"ל האישה הושבה לחיק המשפחתי תודות לאל ובעזרת אנשי המעשייה הטובה ואנו מתפללים לאללה שיצליחו כולם".
- מיותר לציין כי הסולחה לא עלתה יפה, וחיי בני הזוג עלו שוב על שרטון, כעולה מפסה"ד השני ומהפרוטוקול שנוהל במסגרתו, וכן מכתב התביעה שהוגש במסגרתו שנסרק לתיק ההוצאה לפועל, ומכתבי הטענות בהליך הפרעתי, המונחים כולם לפני.
- פרוטוקול פסה"ד משנת 2012 בא ללמדנו כי הסולחה ה"פריכה" קרסה בשנת 2012, עקב מעשי אלימות (לכאורה), של החייב, בעקבותיה הגישה הזוכה תביעה חדשה למזונות אשר הולידה את פסק הדין משנת 2012.
- התנהלות הצדדים במסגרת הדיון בשנת 2012:
- מעיון בפרוטוקול פסה"ד השני משנת 2012 (להלן: "הפרוטוקול"), עולה, כי אין חולק שהצדדים חיו יחד תחת קורת גג אחת לאחר הסולחה, אלא שחייהם ידעו, בעיקר, מורדות.
- מפרוטוקול הדיון עולה כי הצדדים חלוקים בשאלה האם נשא החייב בפרנסת הזוכה והילדים בתקופה שבין הסולחה (2004), לבין "מועד הקרע" בין הצדדים שהוביל לפסיקת המזונות משנת 2012 (מכתב התביעה, מדובר, לכאורה, באירוע חריג בחומרתו שארע ב- 18.10.11), או שמא משפחתה של הזוכה נשאה בפרנסת הזוכה והקטינים.
- בפרוטוקול הדיון אומר הנתבע כי הוא יודע שניתן פסק דין בשנת 2003, אולם מאז הסולחה הם חזרו לשלום בית, והוא לא מחסיר מהאישה דבר. הנתבע אומר (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורה 24): "בין השנים 2001- 2011 אני פרנסתי את הבית, והתובעת לא עבדה אף פעם".
ואילו התובעת אומרת (שם, שורה 27), "המשפחה שלי עוזרת לי, אף שקל הוא (הנתבע) לא נותן לי".
ולשאלת כב' ביהמ"ש אומר ב"כ התובעים (האישה והקטינים): "לשאלת בית המשפט – הוגש הליך של בוררות לבית הדין השרעי" (שם, שורה 30). יוער כי מידע נוסף בדבר ה"בוררות", לא העלה מי מהצדדים לפני.
הצדדים מתייחסים מפורשות להתנהלותם זה מול זה בתקופת הסולחה משנת 2003. התובעת אומרת (עמ' 4, שורות 15-17), "משנת 2003 הנתבע נתן טיפ טיפה כסף ... הסכמתי לחיות כך 8 שנים, כי אבא אמר שיתן לי כסף..."
בנקודה זו מציע כב' ביהמ"ש פשרה (שאינה מפורטת בפרוטוקול), והצדדים יצאו להיוועץ עליו עם באי-כוחם.
מהפרוטוקול עולה כי משחזרו הצדדים לאולם בית המשפט קיימו דיון קצר במסגרתו אמר הבעל כי "... ישלם מזונות עבור הילדה עד גיל 19, ועבור הילד עד גיל 18" (פרוטוקול, עמ' 5, שורה 3), ופרט במצוקה כספית בה הוא נמצא כיום.
לבסוף אומר החייב – "כל מה שבית המשפט יקבע אני אקיים" (שם, שורה 33).
בתגובה אומר ב"כ התובעת: "מאחר וניתן פסק דין בשנת 2003, אבקש שבית המשפט ישכלל [כך במקור, ג.ג.] אותו נכון להיום".
- ובשנית, כב' ביהמ"ש מעלה פשרה, ותוצאתה ההסכמות שנתן להן תוקף, כאמור בדיוק בפסה"ד שצוטט לעיל, וקובע חיובי התובעת כאמור בפסה"ד משנת 2003, וחיובי הקטינים "בהתאם" לפסה"ד משנת 2003, ומתייחס לחוב עבר בגין התביעה החדשה, ותו לא.
ואין זכר בהסכמות להן נתן תוקף כב' בית המשפט לפסה"ד משנת 2003.
- למותר לציין כי אחר שנכתבו ההסכמות כפסה"ד בפשרה, מציינת התובעת: "אני מסכים להצעת הפשרה"... וכך גם אמר הנתבע (שם, עמ' 7, שורה 18 ושורה 24, בהתאמה).
- כן חשוב לציין כי ההסכמות שקיבלו תוקף פס"ד כוללות חיוב חדש של החייב ללימודים אקדמאיים (אפשר רפואה) של התובעת 2 (הקטינה הגדולה יותר).
- מכל האמור לעיל עולה השאלה המשפטית העיקרית בטענת ה"פרעתי" המונחת לפני – והיא – האם פסה"ד משנת 2012 בא בנעליו של פסה"ד משנת 2003.
קרי, האם פסה"ד משנת 2003 משמש רק כנקודת יחוס לו, ביחס לסכום המזונות שנקבעו בשנת 2003, או כלשונה של כב' השופטת גרינוולד-רנד – החיובים הינם "בהתאם" לו.
- ככל שכך – תוקף חיובי החייב ע"פ פסה"ד משנת 2012 הינם מ- 1.1.12 בלבד, ואין להחילם רטרואקטיבית משנת 2003.
לפיכך – ככל שהתשובה לכך הינה חיובית – התיק נפתח שלא כדין, ומשמדובר בשאלה משפטית, יש לקבל טענת ה"פרעתי" ולבטל הדיון שנקבע בעניינה, לאפס יתרת החוב בתיק ולהורות לזוכה לעדכנו.
ככל שהתשובה שלילית – יש לדחות טענת הפרעתי.
- אולם גם אם טענת ה"פרעתי" תידחה, יש לבחון השאלה האם יתרת החוב שהועמדה בתיק, משנת 2003 ואילך, אינה סותרת הוראות סע' 11ב לחוק לתיקון דיני משפחה, תשי"ט-1959, ולפיכך יש להעמיד יתרת החוב על חיובים של השנתיים האחרונות עד תתמוך הזוכה פתיחת התיק בתחשיב שהגישה באישור כב' ביהמ"ש.
- כבר יובהר כי מדובר בשאלה משפטית שניתן להכריע בה עפ"י תקנה 27א' (להלן: "תקנה 27 א"), לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 (להלן: "התקנות") – הקובעת:
"הגשת בקשה לפי סעיפים, 48,25,19 או 58 לחוק יהיו בדרך הקבועה בפרק כ' לתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים, ואולם רשם ההוצאה לפועל, רשאי לסטות מסדרי הדין האמורים אם מצא כי הדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, וכן רשאי הוא לדחות את הבקשה מבלי שקיים דיון".
לכן, ומשאין סוגיה עובדתית במרכזה של המחלוקת, לא ברור לי כלל מדוע נקבע דיון ע"י כב' מותב קודם, משניתן לייתר המחלוקת באופן יעיל ומהיר, כאמור בסמכותי ברישא להחלטתי זו.
- כבר בראשית דברי אציין כי המסקנה אליה הגעתי היא כי פסה"ד משנת 2012, שבבסיסו הסדר פשרה להם הסכימו הצדדים, הוא פסק הדין על פיו נדרש להתנהל התיק (והדברים עולים, כפי שהערתי בסעיף 10 לעיל, גם מטופס בקשת הביצוע).
- לכן אני קובעת דין טענת ה"פרעתי" להתקבל, ויש לאפס החוב בתיק עד לעדכונו ע"י הזוכה.
- לחייב יובהר כי מטענות החייב עצמו עולה כי טוען טענת פירעון חלקי.
החייב לא טוען כי החל משנת 2012, מועד פתיחת תיק, שילם המזונות כדין. משכך, על החייב לשאת ביתרת החוב הלא מוכחשת, לאחר שזו תעודכן ע"י הזוכה.
ככל שלא יעשה כן ביד הזוכה לנקוט בכל ההליכים העומדים לה ע"פ דין, ע"פ מדרג החומרה.
- אודה, כי תחילה פסחתי על הסעיפים, האם לפנות להבהרה למי מהערכאות בעניין דנא.
כידוע סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "סעיף 12"), דן בסמכות הרשם בעניין פסה"ד הטעון הבהרה.
סעיף 12 מורה כי: "היה רשם ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב יד לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה.
- הבהרה אפשר נדרשת מביה"ד השרעי לברר אם יש ב"סולחה" כדי להפסיק המזונות – או שמא יש להפנות החייב עצמו להמציא החלטה תואמת לעיוני, מפאת שלכאורה, ככל שהיה פסק דין למזונות, ולמרות שהיה שלום בית, מהטעם שחיובי המזונות לא בוטלו בהחלטה מפורשת, אין נפקא מינא כי שלום הבית מאיין הצורך בתשלום המזונות (וזאת בלא להתייחס בשלב זה לסוגיות תום לב העולות ממחלוקת זו, ביחס להתנהלות מי מהצדדים).
ואפשר שהיה מוצא רשם הוצאה לפועל לנכון לפנות להבהרה לכב' בית המשפט לענייני משפחה, "להניח דעתו" כי יש בפשרה משנת 2012 כדי ליתר פסה"ד משנת 2003.
- הדין מורה כי "... פנייתו של הרשם אל בית המשפט תיעשה רק כאשר פסק הדין או קטע ממנו אינם ברורים כאשר קוראים את האמור בהם..." (ר' ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, פרק ה', סעיפים 64-64, עמ' 166 (להלן: "בר-אופיר").
וכן, "לעיתים, נדרש הרשם לאכוף פסק-דין אשר ניתן לפרשנויות שונות או שתוכנו אינו ברור" (שם, עמ' 167) "... אולם הוא איננו מוסמך לפרש את פסק הדין או להוסיף על האמור בו" (שם).
- אולם אחר ששקלתי הדבר באתי לכלל המסקנה כי פסה"ד משנת 2012 בהיר וקריא, ואין הצדקה בפנייה לכב' בית המשפט, רק כדי לעשות מלאכתו של הרשם דנא "קלה". לא לשם כך חוקק סעיף 12 בספר החוקים.
מה גם שהצדדים לא עתרו לפני כי אעשה כן.
- לפיכך, נקודת המוצא הינה כי עלי "לפעול על פי האמור בפסק הדין כפשוטו" וכי איני רשאית "למלא את החסר בפסק הדין" על דעת עצמי (עש"א (עפ) 7546-10-10 קיבוץ עין חרוד מאוחד נ' גניה רוזנטל). כמו כן, ההלכה הכללית קובעת, כי רשם ההוצל"פ, אינו מוסמך להוסיף על פסה"ד המבוצע ולקרוא לתוכו את מה שלא נכתב בו. (ע"א 429/71 שושן נ' גורביץ, פ"ד כו (1) 14, 16-17 (1972); המ' 218/69 איזנברג נ' איזנברג, פ"ד כג (2) 746,747-748 (1969); בר-אופיר, בעמ' 4-5)."
- זאת ועוד, לאור קריאת פרוטוקול הדיון משנת 2012, ולאור קריאת פסק-הדין, ולאחר שסקרתי התנהלות הצדדים בפרק ה' לעיל, וכתבי טענותיהם, ולאחר שעיינתי במסמך המל"ל המורה כי הזוכה עצמה פנתה למל"ל לסגירת התיק לגביית מזונותיה בשנת 2004, לאחר הסולחה, באתי לכלל מסקנה כי פסה"ד משנת 2012 גיבש הסכמות הצדדים ונתן להן תוקף, תוך ראייה כוללת של מכלול פסקי-הדין והקורות את הצדדים, מפסה"ד שנת 2003, עובר לסולחה, עד למאורעות 2011, מועד ה"קרע", ה"טריגר" להגשת התביעה החדשה שסופה בפסה"ד משנת 2012.
- לטעמי, אפוא, התביעה החדשה גיבשה פסק דין חדש, ששקל וששיקלל את כלל חיובי החייב מול הזוכה והקטינים לכדי הסכמה אחת כוללת, ותוצאתו, פסק דין חדש וחיובים חדשים, וכן תוקף חיובים חדש (מיום 1.1.2012), לרבות הסדר חוב עבר.
- לא מיותר יהיה להזכיר כי ב"כ הזוכה עתר מפורשות לשקלל הסכומים אותם חב החייב לזוכה ע"פ פסה"ד משנת 2003, אולם כב' ביהמ"ש לא עשה כן, ובהסכמת הצדדים/באי-כוחם עצמם.
- לפיכך, ובכל ההבנה לליבה של הזוכה, ובלי לזלזל בנסיבות הקשות שהיא מתארת, אין המותב דנא יכול להתעלם מההסכמות שקיבלו תוקף פס"ד בשנת 2012. ולו יכולה להישמע טענת עושק ברקע, או טענה לביטול פסה"ד משנת 2012 או לשינויו – הרי הזוכה מתדפקת לפני ערכאה נטולת סמכויות בעניין דנא, ועליה לעתור לכב' ביהמ"ש, ככל שיש לה בסיס לכך.
- בעניין זה הנני מוצאת לנכון להפנות להחלטתי מיום 12.1.15, בתיק 20-00089-11-7 בו דנתי בנפקות נסיגה מהסכמות להן ניתן תוקף פס"ד (ו/או החלטת רשם), שם כתבתי כך (ר' סעיפים 39 ו- 41 להחלטה בתיק 20-00089-11-7):
"שלא בשולי הדברים יוער כי כידוע, אין עילה לצד למשוך הסכמתו אך מהטעם שגילו כי מדובר ב-"עסקה רעה". לעניין זה ראו דברי כב' השופט אור בע.א ע.א 95/2495 הדס בן לולו נגד אליאס אטרש [פורסם בנבו] בעמ' 592:
"ברור, כי אם תינתן לבעלי דין האופציה הנוחה לבטל הסכמי פשרה שבהם התקשרו, כל אימת שיסתבר להם בדיעבד כי נזקם גדול, משסברו בעת כריתת ההסכם, יישמט כל יסוד מתחת למוסד הפשרה" ...
... כב' השופטת מירה דהן נותנת דעתה למצבים בהם התנהלות צד נגועה בחוסר תום לב. כזכור, עקרון תום הלב, שהוא עיקרון על בשיטת המשפט הישראלי, נוסח באופן הבא ע"י כב' הנשיא (כתוארו דאז) אהרן ברק: "אדם לאדם לא זאב, לא מלאך; אדם לאדם אדם". לאור עקרון על זה קבעה כב' השופטת דהן כך:
"במקרה דנן [שתואר בתמ"ש 23866-06-11 שלעיל, ג.ג.], מדובר לטעמי בהתנהגות חסרת תום לב של התובעים אשר פשוט התחרטו על הסכמתם. התובעים לקחו סיכון מחושב ... סיכון לא מסוייג אשר ניתן בעצת עורכי דין ותוך קבלת ייעוץ משפטי עובר ולאחר ההסכמה, סיכון מחושב אשר התברר לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת כמשקוף את המציאות הנכונה. במצב דברים זה לא מדובר בטעות היכולה להביא לבאטלות ההסכמה, לכל היותר המדובר בטעות בכדאיות הנובעת מחיזוי שגוי, הערכה לא מדויקת וכיוצ באלה ומשכך אין התובעים רשאים לבטל ההסכמה מחמת מצג שווא מטעה." "
- ולחיזוק מסקנתי, ראו טענת הזוכה עצמה, שציינה בסעיף 9 לכתב התביעה שהוגש בשנת 2011, כדלקמן:
"... [ו]למרבה הצער האמינה להבטחות הנתבע, ובחלוף תקופה קצרה מגזר הדין ולאחר התערבות מכובדים ומתוך קנאות עמוקה לשלמות ועתיד משפחה ורגשות בניה, ותקווה כי הנתבע ישוב למוטב היא נענתה לבקשת הנתבע ומכובדים נוספים, והפסיקה את הפעלת פסה"ד של בית המשפט הנכבד" [משנת 2003, ההדגשות שלי, ג.ג.]
קרי, הזוכה על פניו "ויתרה" על זכויותיה ע"פ פסה"ד משנת 2003, ורק ביד ביהמ"ש היה לבחון תוקפו של פסה"ד משנת 2003, אם לנוכח השיהוי, אם לנוכח סעיף 11ב לחוק לתיקון דיני משפחה, תשי"ט-1959, לו עוד אייחד פרק בהמשך (ר' פרק ח' להלן), אם לנוכח תביעתה החדשה.
- לכן, אני סבורה כי יש בפסק הדין משנת 2012 הסדר שלילי ביחס לפסה"ד הראשון, הן על רקע התנהלות הצדדים, הן לאור הסולחה, הן לנוכח חייהם המשותפים משנת 2004 עד שנת 2011, מועד הקרע, מפאת שאלו עניינים שהיו לפני כב' ביהמ"ש, ומאחר ששיקללם עת נתן תוקף להסכמות הצדדים בשנת 2012.
- לפיכך, לשאלה המשפטית המרכזית המלווה את טענת ה"פרעתי" שהגיש החייב, שעיקרה הוא, האם פסה"ד משנת 2012 בא בנעליו של פסה"ד משנת 2003 – אין לי אלא לענות בחיוב.
- הצדדים אימצו הפשרה לפיה יתנהלו מוטל חיובי המזונות "מכאן ואילך", וזנחו המחלוקת שנפרסה בפרוטוקול הדיון משנת 2012, האם החייב נשא בפרנסת משפחתו – אם לאו.
- שלא בשולי הדברים אזכיר כי "סיוע" למסקנתי זו קיבלתי בבחינה לשונית של פסה"ד משנת 2012. פסה"ד אינו מתייחס לחיובי פסה"ד של 2003 כחיובים ברי גבייה, אלא כנקודת התייחסות. ובעיני, נוכח לשון פסה"ד משנת 2012, והשוני בשימוש כב' בית המשפט במילה "כאמור" בהתייחס למזונות הזוכה, בהשוואה לשימוש במילה "בהתאם", בהתייחס למזונות הקטינים, ולאחר עיון בפרוטוקול הדיון כפי שנותח בפרק ה' שלעיל, יש בו כדי להביא להסדר שלילי ביחס לפסה"ד משנת 2003 (ר' סעיף 13 לעיל).
- נוכח התוצאה אליה הגעתי, ואך למען הסדר הטוב, אדרש לשאלה המשפטית השנייה שהצבתי לפני ברישא להחלטתי – שהיא – לו פסה"ד של שנת 2012 לא היה מאיין (מתוקף ההסכמות), את תוקף החיובים משנת 2003, האם יש בתחשיב שהגישה הזוכה לצורך עדכון חובו של החייב רטרואקטיבית משנת 2003 בתיק ההוצאה לפועל, כדי להיות מוגדל בתיק.
- לעניין זה יש לעיין בסעיף 11ב' (להלן: "סעיף 11 ב") לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק לתיקון דיני משפחה").
- כידוע, סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט- 1959 (להלן: "סעיף 11 (ב)") מורה כדלקמן: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
- אלא מאי, נוכח סעיף 3 (א) לחוק תיקון דיני משפחה, וע"פ הלכת כב' בית המשפט העליון, אין תוקף לסעיף 11 ב' על מזונות של מי שהינם בעלי דין אישי.
- וראו, לעניין המחלוקת, האם הוראות סעיף 11 (ב) לחוק חלות אף על בני זוג שיש להם דין אישי, כבעניינו, נפסק:
"אנו מצטרפים לדעתו של עמיתנו השופט ש' שוחט כפי שביטא אותה ברמ"ש (ת"א) 34024-01-13 (17.4.13) כי מאז חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ומשאין הלכה חד משמעית מבית מדרשו של בית המשפט העליון, אין מקום להגיע לתוצאות משפטיות שונות כתלות בדתם של בני הזוג" (ר' עמ"ש 9560-07-13, א' א' (קטין) ואח' נ' א' א', ניתן ביום 27.3.14, בית המשפט המחוזי מרכז, כב' השופטים א' שילה, ו' פלאוט וב' טולקובסקי).
- שהרי עפ"י שינויי העיתים ביחס להלכה לגבי סעיף 11ב' לחוק לתיקון דיני משפחה, ראוי כי רשם ההוצאה לפועל יגיע לכלל תוצאה זהה, אם בהתייחס לבני הדת היהודית, אם בהתייחס לבני הדת המוסלמית, אם בהתייחס לבן דת אחרת, אם בהתייחס למי שכלל אין לו מעמד אישי.
- שכן, לטעמי, ככל שההוראה בסעיף 11ב אינה חוקתית, נוכח חוק יסוד: כבוד האם וחירותו, וע"פ עיקרון השוויון, שתחולתו כעקרון יסוד בשיטתנו מעת הוקמה מדינת ישראל, ככתוב במגילת העצמאות, יש להחיל החוק בלא כל קשר לדתו של אדם.
- ואף שעל הצדדים חל הדין האישי, כל שיהוי בגביית מזונות (או כל טענה לקיזוזם), בהינתן שאדם בר מעמד אישי הוא, ולמרות האמור בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה, נדרש כב' בית המשפט לבחון את נסיבות השיהוי במסגרת דיון הוכחות, ולקבוע את נטלי ההוכחה הנדרשים.
- בין פסקי דין רבים שניתנו לאחרונה בבתי המשפט לענייני משפחה, וגם בערכאות ערעור מספר, נדרשה גם כב' השופטת ק' גיל לרציונל בבסיס ההוראה אשר בסעיף 11ב' (ר' תמ"ש 11529-07-16, א' ש' ק' נגד ו' ק', ניתן ביום 19.11.2016), וקבעה: "בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 נקבעה תקופת התיישנות בת 25 שנים לביצוע פסק דין. לעומת זאת בכל הנוגע לחיובי מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, נדרש הזוכה בדין – על פי סעיף 11(ב) לחוק - לקבל אישור בית המשפט לגבייתם. הטעם לכך הינו מהותם של חיובי המזונות. מחד – הצדדים לפסק הדין בעניין חיובי מזונות אינם זרים זה לזה, אלא בני משפחה לשעבר, שיחסי אמון (אף אם חלקי ומוגבל) ביניהם ומטבע הדברים לא נשמר תיעוד ביחס לסכומים ששולמו עבור חיובי המזונות או עבור חיובים אחרים, בין על פי פסק הדין ובין בנוסף להם או על פי סיכום בין הצדדים שהתגבש בין הצדדים לאחר פסיקת המזונות. מאידך - הוסדרו הליכי גבייה ייחודים לגבייתם, ובין היתר הליכי מאסר, העדר הגנה על פי חוק הגנת השכר, הטלת הגבלות על פי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל אף מבלי שיתמלאו התנאים הנקובים בסעיף 66ב (א) לחוק ההוצאה לפועל, אפשרות לעכב את יציאתו של החייב מן הארץ לתקופה העולה על שנה וכו', וכן נקבעה קדימות לגבייתם על פני חוב כספי רגיל".
תוצאת תמ"ש 11529-07-16 הייתה כי יש להטיל הנטל על הזוכה להוכיח לרשם ההוצאה לפועל את טענתה כי רשאית היא לגבות המזונות, תחת להטיל את נטל ההוכחה (ב"פרעתי"), על החייב.
- כאמור לעיל, מדובר בהערה אגב אורחא, אולם נוכח חשיבותה, מצאתי להביאה בפרט בנסיבות מקרה זה.
- לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי פסה"ד היחידי שיש לבצע בתיק ההוצאה לפועל דנא בעניינם של הצדדים שלפני, הוא תמ"ש 41530-12-11 מיום 6.6.12, שניתן ע"י כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד, קרי, פסה"ד משנת 2012.
- לפיכך, דין טענת החייב ב"פרעתי" להתקבל.
- המזכירות תאפס יתרת החוב בתיק.
מורה על ביטול מועד הדיון שנקבע ליום 22.2.2017 לשעה 09.30.
נוכח סד הזמנים הקצר המזכירות תיידע ב"כ הצדדים בפקס/טלפון.
באחריות ב"כ הצדדים ליידע הצדדים/עדים שזומנו ככל שזומנו.
המזכירות תעדכן הביטול ביומן.
- על הזוכה לעדכן יתרת החוב בתיק בהתאם לפסה"ד לפיו נפתח התיק (משנת 2012), תוך 14 ימים. באחריות החייב לעקוב.
- החייב יפרע יתרת החוב 7 ימים ממועד עדכונה.
לנוכח שמדובר בשאלה משפטית שהוכרעה ללא דיון לא מצאתי לנכון להשית צו להוצאות.
המזכירות תיישם סעיף 59 לעיל.