בני זוג אשר לא מצליחים להיפרד ושבים ומעסיקים את בית המשפט בסכסוך ביניהם, וזאת למרות שכבר ב-2007 התדיינו ארוכות בפני כבוד השופטת המנוחה, סגה"נ טובה סיון ז"ל, פסק הדין איפוא עוסק ב-4 התביעות שבכותרת כפי שאפרט להלן.
הרקע הדיוני .
- הצדדים נישאו ב-1984, וביתם היה מלא זבחי-ריב. לצדדים הניצים בפני 16 (!) תיקים קשורים, וזאת למרות שהצדדים נפרדו זה מכבר.
- מאחר שכל אחד מהצדדים הגיש תובענות שונות, יכונו הצדדים (לנוחות הקריאה בלבד) "האיש" ו/או "האשה" בהתאמה.
- ב-14.06.2007, אישרה כבוד השופטת טובה סיון ז"ל, הסכם בוררות בין הצדדים ונתנה לו תוקף של פסק דין (תמ"ש 21840/07), יצויין, כי ב-2014 ניתנה עוד החלטה ע"י הבורר, והאיש אף פנה אלי בתובענה (ת"ב 13743-03-14) לאשר את פסק הבוררות הנוסף, ואולם בפסק דיני, דחיתי את תביעתו, וקבעתי, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות.
- הצדדים לא שקטו על שמריהם, והנה כך הוגשו התביעות שבכותרת :
4.1 האשה הגישה כנגד האיש ביום 21.05.2015 תובענה 41285-05-15 שכותרתה "תובענה לפסק דין הצהרתי", והיא למעשה תובענה לביטול הסכם המכר שחתמו הצדדים ביום 01.07.2007, למכר חלקה של האשה בקוטג' המשותף לצדדים לידי האיש (להלן: "הסכם מכר").
4.2 האיש הגיש כנגד האשה ביום 20.07.2015, תובענה כנגד האשה (במקורה הוגשה כתביעה נגדית)) (תמ"ש 13598-07-15) לאכיפת הסכם המכר.
4.3 האשה הגישה כנגד האיש ביום 21.02.2015, תובענה כספית כנגד האיש (תמ"ש 41245-05-15) ובה כתרה לפירוק שיתוף במקרקעין, היינו מכירת הקוטג' נשוא הסכם המכר וחלוקת התמורה בין הצדדים ביחס של 55% מהתמורה לאשה ו-45% מהתמורה לאיש.
4.4 האשה הגישה כנגד האיש ביום 21.05.2015 תובענה כספית על סך 664,950 ₪ בגין דמי שימוש ראויים בקוטג' בגין התקופה שבין 15.05.2007 ועד יום 19.05.2015, בסך -.7,150 ₪ לחודש, אך התביעה הועמדה על הסכום המקורי שנתבע בה כאמור לעיל, (תמ"ש 41715-02-15).
- מאחר שהמדובר במסכת עובדתית אחת, ונוכח הסכמתם הדיונית של ב"כ הצדדים (ראה עמוד 4 לפרוטוקול), ולאחר שנשמעו ההוכחות בתיקים, ובאי כח הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ניתן פסק דיני.
- בשולי דברים אלה אוסיף, כי למרבה הצער, נסיונותי להביא הצדדים לפשרה העלו חרס – וחבל שכך.
הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים.
- במסגרת תביעתה לביטול הסכם המכר (תמ"ש 41285-05-15) טענה האשה, כי בשנת 2006 נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, והם ביקשו להסדיר את ענייני הרכוש ביניהם, הצדדים חתמו על הסכם בוררות, ומינו כבורר את מר ד.נ.. הבורר נתן החלטות בהן נקבע, כי הקוטג' המשותף לצדדים ימכר בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, האשה תקבל 55% מערך המכירה והאיש יקבל 45% מערך המכירה, וכל אחד מהצדדים יוכל לקנות את חלק רעהו. בעקבות פסק הבוררות חתמו הצדדים ביום 19.07.07 על הסכם המכר למכירת חלקה של האשה בקוטג' לאיש בתמורה ל-180,000$.
- לטענת האשה, הסכם המכר הופר באופן יסודי ע"י האיש, ולמעשה לא קוים במשך למעלה משבע שנים ועד היום. עוד טענה האשה, כי למעשה בוטל הסכם המכר בהתנהגות הצדדים ואף במפורש על ידי האשה, שכן התמורה הקבועה בהסכם המכר לא הועברה עד היום לידי האשה, בנוסף לכך, הוסיפה וטענה האשה "ההסכם מעולם לא דווח לרשויות המס".
- עוד הוסיפה האשה, כי משראתה כי הסכם המכר לא יוצא אל הפועל, פנתה בלית ברירה ביום 24.12.07 לבית המשפט בתביעה לאכיפת הסכם המכר, אך האיש הגיש בקשה לסילוק על הסף, ובית משפט דחה את תביעתה. (ראה פסק דינה של כבוד השופטת סיון ז"ל בתמ"ש 21841/07 בש"א 1266/08 מיום 16.09.2009).
- האשה הודיעה באמצעות בא-כוחה ביום 27.08.2011 על ביטול הסכם המכר עקב הפרותיו היסודיות של האיש את ההסכם. לטענתה של האשה, ההודעה על ביטול הסכם המכר נעשתה לאחר שכבר ברור היה שאין הסכם בין הצדדים, עוד הוסיפה האשה, כי ממילא הסכם המכר אינו רלוונטי ואינו יכול לשקף את הסכמות הצדדים, ואכיפתו תהיה בלתי צודקת בנסיבות העניין, שכן לו האשה היה משלם את התמורה שנקבעה בהסכם המכר בשנת 2007, הרי שהיה בידה של האשה לרכוש נכס חלופי בתמורה אשר היתה מתקבלת.
- אשר על כן, ביקשה האשה לבטל את הסכם המכר.
- בנוסף לביטול הסכם המכר, עתרה האשה לפירוק השיתוף בקוטג' ע"י מכירתו כפנוי לכל המרבה במחיר, (תמ"ש 41245-05-15), וכן תבעה דמי דימוש ראויים במסגרת תמ"ש
41715-02-15.
- מנגד, כפר האיש בכל טענותיה של האשה.
- בהתייחס לתביעת האשה לביטול הסכם המכר, טען האיש, כי המדובר בתובענה מופרכת וממוחזרת. לטענתו, בית מגורי הצדדים נרכש על ידו בהסכם מכר אשר נחתם במסגרת הליך הבוררות שבין הצדדים.
- עוד טען האיש, כי דווקא האשה היא מי שהפרה את הסכם המכר, שכן הסכם המכר קובע, כי על האיש לשלם את מלוא התמורה לאחר חתימתה של האשה על מסמכי המשכנתא. לטענתו של האיש, עד היום לא חתמה האשה על מסמכי המשכנתא, ולפיכך מועד התשלום טרם הגיע.
- האיש ציטט את פסק דינה של כבוד השופטת סיון ז"ל (ראה סעיף 9 לפסק דיני לעיל, ופסק דינה של כבוד השופטת סיון ז"ל בתמ"ש 21841/07),, בה נדחתה תביעת האשה לאכיפת ההסכם, ובין יתר קבעה "התובעת לא מילאה את חובתה בחתימה על מסמכי משכון הדירה, ומשכך לא הושלמה העברת יתרת התמורה ע"י הנתבע אליה". עוד נקבע בפסק הדין האמור, כי "..למעשה מבקשת התובעת לבטל את פסקו של הבורר באשר לשווי הדירה, אשר נקבע קודם לחתימת הצדדים על הסכם המכר, כאשר כל ההליך נערך בפני הבורר".
- האיש הוסיף, כי האשה מסתירה מבית המשפט את דבר קיומו של מעשה בית דין, לאור קיומו של ההליך הקודם שבין הצדדים בתמ"ש 21841/07, אשר בו נפסק מפורשות, כי האשה היא זו שהפרה את הסכם המכר, ולא מילאה ידי חובתה לחום על מסמכי הדירה, וכי היא זו אשר הכשילה את העסקה.
- האיש הוסיף וטען, כי גם לאחר פסק דינה של כבוד השופטת סיון ז"ל, שדחתה את תביעת האשה כאמור, המשיך האיש לעשות כל שביכולתו על מנת לגרום לאשה לחתום על המסמכים הנדרשים, על מנת שיוכל לקבל משכנתא, אך האשה, לטענתו התחמקה ונמנעה מלחתום על המסמכים הנדרשים. מטעם זה, כך טען האיש, הודעת הביטול שנשלחה על ידי האשה הינה חסרת תום לב ואינה כדין.
- האיש הוסיף וטען, כי בעת החתימה על ההסכם, לא היו הזכויות בקוטג' רשומות על שמם של הצדדים, האשה אמנם חתמה לאחר הפצרות מרובות על מסמכי העברת הזכויות בקוטג' על שמם של הצדדים, אולם סירבה לחתום על מסמכי העברת חלקה בקוטג' לשמו של האיש.
- האיש הוסיף עוד, כי גם לאחר קבלת פסק דינה של כבוד השופטת סיון ז"ל, האשה לא מילאה את חובתה בחתימת מסמכי משכון הדירה, ולפיכך, האשמה באי העברת יתרת כספי התמורה לידיה, רובצת לפתחה.
- האיש הוסיף עוד וטען, כי החל ממאי 2010 ועד ינואר 2015, מצא עצמו האיש נגרר בין בתי דין רבניים בערכאות השונות, והכל מתוך ניסיון להתגרש מהאשה ולקבל את החופש שלו בחזרה, ואילו האשה עשתה כל שביכולתה על מנת לסכל את מתן הגט, "והכל במטרה להגדיל את הנתח הכלכלי עמו תצא מנישואיה לנתבע".
- האיש פנה לבורר וביקש לחייב את האשה לחתום על מסמכי המשכנתא בהתאם להתחייבותיה, ואף דרש סנקציה כספית, ניתן פסק בורר, אולם בית המשפט פסק, כי סמכות הבורר פקעה, ולא אישר הפסק. מכל מקום, ניתן לראות, כי האיש לא זנח בשום שלב את הסכם המכר, והמשיך לנסות ולגרום לאשה לחתום על המסמכים הנחוצים.
- לטענת האיש, זעקת האשה היא טענת ה - "הקוזאק הנגזל", ולא בכדי הוגשה התובענה בחלוף כחודשיים ימים מאז שנאלצה התובעת, בלית ברירה, ולאחר שעיכבה את ההליך במשך 8 שנים, ליתן לו את הגט המיוחל, הליך שהפסיק את התשלום החודשי של 10,000 ₪ ששולם לאשה מדי חודש.
האיש הוסיף עוד, כי האשה קיבלה כ-40,000 ₪ דולר ארה"ב על חשבון תמורת המכר בהעברה בנקאות לחשבונה. בנסיבות אלה, דרש האיש לדחות תביעת האשה לביטול הסכם המכר.
- עוד דרש האיש בתביעתו, (תמ"ש 13598-07-15), כי הסכם המכר ייאכף, וכי בית המשפט יורה לאשה לחתום על מסמכי המשכנתא, על מנת שהאיש יוכל להשלים את מלוא התמורה ולהעביר הנכס על שמו. עוד ביקש האיש, כי האשה תחייב בהוצאות לדוגמה עקב כך.
- באשר לתביעת האשה לפירוק שיתוף במקרקעין (תמ"ש 41245/05), ביקש האשה, כעולה מן הנטען לעיל, לדחותה.
- כך ביקש האיש, כי תידחה גם תביעתה הכספית של האשה לשכר ראוי בתמ"ש
41715-02-15 והכל כעולה מכל הטענות המפורטות לעיל.
- הנה סקרתי בקצרה ככל האפשר את טענות הצדדים בארבעה כתבי הטענות שנדונו בפני, ואתייחס בהמשך לכל סוגיה בנפרד.
דיון .
- הסכם המכר שנחתם ב-19.07.07 (נספח ד' לתביעה בתמ"ש 41285-05-15) קבע בין היתר כך:
"1. ר. רוכש את זכויות הדירה מר. בסכום כולל של 180,000$...
- ...
- ...
- הסכום יועבר לחשבונה של ר. ויאושר על ידה בכתב.
- ר. מתחייבת ככל שיידרש לחתום על כל מסמך לצורך העברת הבעלות ו/או אישורים על מנת שר. יוכל לשעבד את הנכס לטובת קבלת המשכנתא.
- למרות חתימתה, ר. לא תהיה אחראית ו/או ערבה לכל חוב ו/או הלוואה ו/או משכנתא שקשורה לדירה, שר. התחייב ו/או יתחייב ו/או יקבל כתוצאה מהמסמכים עליהם חתמה ו/או תחתום ר.
- לאחר העברת הסכום 180,000 דולר בעבור רכישת חלקה של ר. בדירה, שני הצדדים יתחייבו שאין למי מהצדדים תביעה כלשהי כלפי השני ו/או כלפי מישהו מבני משפחתם.
- ר. ור. מסכימים ומודעים לכך שהסכם זה עונה על רצונם ומבחינתם ייחשב כקיום הסכם הגירושין מ-23 אפריל 2007 למעט מזונות.
.
.
.
- תנאי תשלום לרכישת הדירה ע"י ר. מר. :
13.1 ר. מודעת לכך שר. לוקח משכנתא על מנת לשלם את חלקה בדירה.
13.2 ר. יעביר לר. את התשלום בעבור חלקה בדירה כמופיע בסעיף 1 בתוך 45 ימים, זאת מיום חתימת ר. על כל המסמכים הרלוונטיים לצורך העברת בעלות ואישורים שיאפשרו קבלת משכנתא.
13.3 עיכוב נוסף של עד 15 יום, לא ייחשב כהפרת ההסכם, אולם יהיה כפוף להצגת הוכחות ו/או מסמכים המעידים על דחיה שאינה תוצאה של רשלנות ו/או הזנחה.
13.4 מעבר למועדים אלה, ר. יחוייב לשלם לר. ריבית בנקאית מקובלת עד למועד התשלום בפועל. "
- ההסכם נחתם בעקבות החלטות הבורר בין הצדדים שבמסגרתו נקבע שיעור חלקיהם של הצדדים, לאשה 55% הערך הקוטג' ולאיש 45% מערכו, וכן נקבע שכל אחד מהצדדים רשאי לרכוש את חלקו של רעהו. החלטת הבורר (המשלימה) ניתנה ב-04.04.2007 ואושרה בבית המשפט לענייני משפחה ע"י כבוד השופטת סיון ז"ל, הסכם המכר נחתם לאחר שפסק הבוררות אושר. (לאישור פסק הבורר ראה פסק הדין בתמ"ש 21840/07).
- בהמשך, למרבה הצער, הצדדים פעלו בצורה בלתי הולמת : האשה מצידה, הגישה תובענה (תמ"ש 21841/07) לחייב את האיש ולאכוף את ההסכם, ואילו האיש ביקש לדחות על הסף את תביעת האשה. (בש"א 1266/08).
כבוד השופטת סיון ז"ל קיבלה את בקשתו של האיש מטעמים חוקיים, שכן לאחר שפסק הבורר אושר ע"י בית המשפט, נקבע ע"י כבוד השופטת סיון ז"ל, שלא ניתן להפעיל את סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה 1995 בגין פסק דין לאישור פסק בורר, ועוד נקבע כי האשה לא מילאה את חובתה בחתימה על מסמכי משכון הדירה, ומשכך לא הושלמה העברת יתרת התמורה ע"י האיש אליה, ועוד נקבע, כי הלכה למעשה ביקשה האשה לבטל פסק הבורר באשר לשווי הדירה שנקבע קודם חתימת הצדדים על הסכם המכר, והשופטת סיון המנוחה קבעה עוד (בסעיף 11 לפסק דינה) :
"אין זו הדרך המשפטית לביטול פסק הבורר הקבועה בחוק ... ולפיכך יש לקבל את בקשתו של הנתבע (האיש ש.ג.) ולדחות על הסף את תביעתה של התובעת (האשה ש.ג.) מבלי לדון בה כלל.."
- עשר שנים חלפו מאז חתימת ההסכם ועד כתיבת שורות אלה. האמנם ניתן לאכוף כעת את ההסכם כפי שדורש האיש, או שמא יש לקבל את עמדת האשה שההסכם בטל ?
- אין ספק שהאיש לא שילם לאשה את חלק התמורה שהתחייב לשלם לה בהסכם המכר. גם לאחר ששמעתי את ההוכחות, ובדקתי התשתית הראייתית שהונחה בפני, אין בידי לקבל את טענת האיש, כי אי-התשלום נבע בשל הפרות האשה, ולהלן אפרט טעמי :
32.1 הנתבע השיב בחקירתו הנגדית (עמוד 12 לפרוטוקול), כי "ר. חתמה בקושי", היא הסכימה לחתום על המסמכים משם הקבלנים (עליהם רשומות היו הזכויות בבית ע"ש הצדדים), אך לא הסכימה מהעברת הזכויות אל האיש קודם קבלת הכסף, אך בהמשך החקירה, הראה בא-כח האשה לאיש, מסמך מה-23.09.07, שבו כתב לאשה, כי לא חתמה על מסמכים להעברת הזכויות משם שני הצדדים לשמו.
32.2 בעמוד 13 לפרוטוקול, האיש מעומת עם מסמכים בהם דרש העברת הזכויות על שמו קודם לתשלום ואז הוא עונה, (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 2-4) :
"זה דובר על הקטע של מס שבח, זה היה הנושא, אולי הניסוח לא היה מבריק, אחרת לא ברור למה אני אומר ואז יתחיל מניין הימים".
כלומר, גם כאן, מסכים האיש עם העמדה, שהלכה למעשה, נדרשה האשה על ידי קודם לבצע את העברת הזכויות ע"ש האיש ורק אח"כ לחתום על מסמכים שיאפשרו קבלת משכנתא.
אעיר כבר כאן, כי דברים אלה מנוגדים הן להסכם המכר והן לכל הגיון הכלכלי : מאחר שהאיש הודיע מראש, כי בכוונתו לממן את התשלום לאשה באמצעות נטילת משכנתא, היה עליו להמציא מסמכים לחתימתה שהיא מסכימה לרישום הערת אזהרה לטובת הבנק הממשכן (כמובן בכפוף להסכם המכר), וכך היה יוצא מצב לפיו לא היו מועברות הזכויות אל האיש בלא תשלום יתרת החיוב ע"י האשה, והייתה נמנעת ההפרה.
ראה חקירתה הנגדית של האשה בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 22-24.
32.3 עפ"י העדויות שנשמעו בפני עד ליום שמיעת התביעה, לא הובאו לאשה, מסמכי משכנתא כדי שהאשה תחתום עליהם, הסתבר שלגישת האיש, קודם היה על האשה לחתום על מסמכי העברת הזכויות משמה לשמו ורק אח"כ המשכנתא.
להלן אצטט מן החקירה הנגדית בעמודים 13 ו-14 לפרוטוקול :
"ש. אמרו לך שהייתה לך גישה שבה דרשת ממנה, הבית היה רשום על שם שניכם, ודרשת שקודם יהיה על שמך ואז תתן לה את הכסף. הראו לך מסמכים שכך כתבת לה.
ת. אני מסביר את מה שכתבתי.
ש. כתוב "קודם יעבור על שמי ואז אשלם לך", זה מה שאמרת.
ת. זה דובר על הקטע של המס שבח, זה היה הנושא. אולי הניסוח לא היה מבריק, אחרת לא ברור למה אני אומר "ואז יתחיל מספר מניין הימים".
ש. היית צריך לשלם תוך 45 יום, אבל דרשת שזה יהיה רשום על שמך.
ת. לא.
ש. אבל כך כתבת.
ת. לא התייחסתי פה בכלל למשכנתא, אני מבין עכשיו, אני אקריא את המשפט ברשותך ובבקשה עוד פעם : "ר. תפסיקי לשגע את כל העולם, קודם תחתימי על כל המסמכים משמנו לשמי ואז יתחיל מניין הימים.
ש. חשבת שתשלם אחרי שתעביר על שמך וזה לא כך בחוזה.
ת. זה מסמכים שלא העברת המשכנתא.
ש. אמרת שזה לא המסמכים של המשכנתא.
ת. לא, רגע, אני לא מבין, כשאני אומר "יתחיל ממניין הימים", הכוונה מהיום של מסמכי המשכנתא, כי זה מה שכתוב בהסכם שלנו, זה היה בתחילת הדרך, שרצינו לבדוק איך אנחנו נמנעים ממס שבח . "
32.4 בכלל, הסתבר במהלך החקירות שבמשך מספר חודשים גם לאחר חתימת הסכם המכר, עדיין לא היה בידי האיש אפילו "אישור עקרוני" לקבלת משכנתא, כך שמעובדה זו, עולה המסקנה שהתנהלותו מפרה את בסיס ההסכם למכירה מהירה בין הצדדים.
להלן אצטט מחקירתו הנגדית של האיש בעמוד 16 לפרוטוקול :
"ש. ... אני חוזר איתך לנספח 2 במוצגי התובעת, בסדר? שואל אותך – תאשר לי שלמעלה מחודשיים אחרי חתימת הסכם המכר, אתה עדיין לא פנית בכלל לקבל הלוואה. עברו למעלה מחודשיים אבל לא פנית לקבל הלוואה, נכון ?
ת. לא זוכר תאריך, עבדתי ללא לאות, כדי לקבל אישורי הלוואה. פניתי ל-4 בנקים.
ש. אני אגיע איתך, אבל אציג לך עוד פעם בתיק המוצגים של התובעת את נספח 2, ראה מה אתה אומר בסעיף הרביעי, אתה חתום עליו נכון ?
ת. כן.
ש. בסעיף הרביעי נכתב במפורש .. (מקריא), מה ששאלתי אותך, תאשר לי, שגם חודשיים לאחר חתימת הסכם המכר, אפילו לא פנית לבנק לקבל הלוואה, נכון ?
ת. זה עיוות יפה של התמונה. ר. אצל עו"ד ... לא הסכימה לעשות דבר שחורג מלעשות להעביר את הקוטג' על שם שנינו, לא יכולתי לצפות את זה אז, זה לא הנושא שכאילו להעביר את הבית על שמי, זה לחתום על המסמכים האלה.."
ובהמשך בעמוד 17 לפרוטוקול :
" ש. אני מציג לך אדוני את נספח כ' למוצגים שלך, יש מסמך שהוא מיום 21.11.07, זה מסמך שלך ?
ת. כן.
ש. אנחנו נמצאים למעלה מ-4 חודשים לעניין עסקת המכר, תמורה זה עניין מאד מהותי, בשורה השניה אתה כותב.. (מקריא), תאשר לי בבקשה שגם למעלה מ-4 חודשים לאחר חתימת המכר, עדיין לא היו בידך מסמכים.
ת. אני אסביר, אני פניתי לשלושה- ארבעה הבנקים שסירבו לתת אישור עקרוני למשכנתא, הם אמרו שאני מרוויח 9 אלף ₪ ומשלם מזונות 4 אלף ₪ ונחשב סיכון גבוה. פניתי לבנק שאבא שלי עובד בו, בבנק הבינלאומי ב.. קיבלתי אישור ראשון. כשאבא שלי נפטר ב-30.03, גם האישור הזה פג והייתי צריך ללכת לעשות הסכם אחר בבנק מזרחי.."
הנה, עיננו הרואות הלכה למעשה גם כמה חודשים לאחר הסכם המכר, לא היה בידי האיש אישור עקרוני מבנק לצורך קבלת משכנתא.
כדי להאיר התמונה המצטיירת, אציין שבמסגרת תמ"ש 42145-05-15, הגיש האיש בקשה (ראה בקשה מס' 7), הבקשה הוגשה ב-05.01.2017 (אחרי הגשת המסמכים) ובה ביקש האיש להוסיף ראייה בדבר אישור עקרוני למשכנתא מיום 06.05.2010.
לא קיבלתי את הבקשה, אך אפילו הייתי מקבלת הגשת הראיה הזו, הרי לא רק שנקפו חודשים רבים מאז חתימת הסכם המכר עד שהאיש קיבל אישור עקרוני למשכנתא, אלא אפילו חלפו שנים... (!). כזכור, הסכם המכר נחתם ב-19.07.07, וחלפו עד האישור העקרוני, אותו ביקש האיש לצרף, כמעט 3 שנים, זה זמן בלתי סביר לביצוע הרכישה, והוא עומד בסתירה לתכלית של מימוש הזכויות, כדי שגם האשה תוכל לרכוש לעצמה דירה.
אציין, כי לעומת האמור לעיל, הפנה האיש בסיכומיו למוצג כ"ב לתיק מוצגיו, לפיו הוא קיבל אישור עיקרוני מהבנק הבינלאומי ביום 06.01.08, את המסמך עצמו לא מצאתי בתיק המוצגים (גם כך המוצגים של האיש הוגשו בצורה מאד לא קריאה), אלא רק הפניה אליו במסגרת כתב ההגנה של האיש בתמ"ש 21841/07 (הוא מוצג כ"ב) – אפילו גירסה זו נכונה, עדיין מדובר בתקופה ארוכה של כמעט 6 חודשים לאחר חתימת הסכם המכר, וגם זה פרק זמן בלתי מבוטל ואף לא סביר בעיני.
32.5 בין אם נכונה הגרסה בדבר אישור עקרוני למשכנתא בשנת 2008, ובין אם נכונה הגרסה, כי ניתן אישור עקרוני בשנת 2010 (ואפילו נכונות שתי הגרסאות), הרי אין די באישור עקרוני למשכנתא – האיש היה צריך לנקוט פעולות נוספות, כדי להפיק מסמכים שעליהם תוכל האשה לחתום. האיש לא נקט, ככל הנראה, בפעולות כאלה, כך לא הוזמן שמאי להעריך את הקוטג' לצורך קבלת המשכנתא.
32.6 אין לי ספק שכוונת הצדדים הייתה להסדיר את כל נושא המכר במהירות הראויה, הדבר עולה מעצם הפניה להליך בוררות, הן מפסק הבורר, ואפילו מעיון בהסכם המכר עולה הכוונה להסדרה מהירה של זכויות הצדדים. כך באשר לתאריך הפינוי של אשה את הקוטג' וכך באשר לגובה דמי השכירות (הגבוהים ביחס) שיושתו עליה במקרה שלא תפנה במועד.
בעניין זה ראה גם האמור בסעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית של האשה, אשר לא נסתר. גם במובן זה של חלוף הזמן, והעובדה שנקפו 9 שנים (או אפילו 10 שנים) מבלי שבוצע תשלום אל האשה, מעידה על כך שההסכם הופר.
32.7 בסעיף 17 (ב) לתצהיר עדותה הראשית של האשה (בתמ"ש 41245-05-15) נאמר, כי בניגוד לטענות האיש, כי האישה לא חתמה על המסמכים לצורך נטילת המשכנתא, וכי מסמכים כאלה מעולם לא הובאו לה לחתימה.
יתרה מזאת, האשה אף הוסיפה כי כאשר האיש ביקש ממנה להגיע לבנק, אפילו שהמדובר היה שלוש שנים אחרי חתימת הסכם המכר, היא הגיעה לבנק על מנת לקחת את המסמכים והיא צירפה אסמכתא על כך, במכתבו של האיש אליה בתאריך 31.05.2010 (ראה נספח 4 לתצהיר עדותה הראשית של האשה בתמ"ש 41245-05-15) לדבריה, בדיעבד הסתבר לה שככל הנראה המסמכים האמורים לא היו מוכנים באותו מועד, וגם אישור עקרוני מהבנק – לקבלת המשכנתא, לא התקבל במועד זה.
האשה אף צירפה את תמליל ההקלטה שנערכה ע"י האיש בלא ידיעתה של האשה (נספח 5 לתצהיר עדותה הראשית) וגם שם היא מודה בקשייו לקבל אישור עקרוני למשכנתא. כל אלה – לא נסתרו על ידי האיש.
- אין בידי לקבל את טענת האיש (בכתב הגנתו ובתביעתו), לפיה בתביעה שהגישה האשה בתביעתה לאכיפת הסכם המכר בתמ"ש 21841/07 קבעה השופטת סיון, כי האשה היא זו אשר הכשילה את העסקה ולהלן אפרט טעמי :
33.1 על פי פסק הדין בתמ"ש 21841/07 (שניתן כאמור ע"י כבוד השופטת סיון ז"ל), דחיית התביעה של האשה לא היתה משום שלכאורה התובעת הפרה את הסכם המכר, אלא משום שנקבע, כי תביעה לאכיפת פסק דין על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה – 1995 אינה מתאימה לאכיפת פסק בורר.
33.2 בפסק דינה, קבעה כבוד השופטת סיון ז"ל, כי הלכה למעשה, בתביעתה, ביקשה האשה לבטל את פסק הבורר ואת קביעותיו (פסק הבורר כזכור ב-14.06.07).
33.3 הקביעה בסעיף 7 לפסק הדין, נראית יותר כאמרת אגב, וציטוט של טענת האיש (במסגרת טענות הצדדים) ולא כקביעה עובדתית אשר התבססה על תשתית עובדתית כלשהי.
33.4 עוד אעיר, כי למרות שהטענה האמורה נטענה בכתבי טענותיו של האיש, הוא לא חזר עליה בסיכומיו, ולמעשה ניתן לומר שהאיש זנח טענתו זו.
על משמעות זניחת טענה בסיכומים, ראה התייחסות הפסיקה, כך למשל : ע"א 244/87 ציון קוש נ' שלמה כהן (1989) (פורסם במאגר "נבו") ; ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן , פ"ד מ"ט (2) 102.
- האיש טען עוד (בסעיף 56 לסיכומיו), כי כבוד השופטת סיון ז"ל פסקה, כי הסכם המכר הינו חלק מהסכם הבוררות, ויש לראות קביעה זאת כמעשה בית דין, ולפיכך (אם הבנתי נכון את הטענה) ביטולו של הסכם המכר מהווה ביטול פסק הבורר, לאחר המועד הנכון לכך בדין, ובאופן לא נכון. גם טענה זו אין בידי לקבל, ולהלן אבהיר טעמי :
34.1 ראשית לא נקבע בפסק דינה של כבוד השופטת סיון ז"ל, כי הסכם המכר הינו "חלק" מהסכם הבוררות, אלא נקבע (בסעיף 12 לפסק הדין 21841/07 (שם)), כי הסכם המכר נחתם אחרי פסק הבורר וכפועל יוצא ממנו, והדברים וגם ההדגשים הם שונים. אביא הדברים כלשונם :
"12. למעלה מן הדרוש יצוין, כי הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, נערך לאחר אישורו של בית המשפט את פסקו של הבורר (נחתם ב-19.07.07 והאישור בפני בית המשפט היה ב-14.06.07), וכפועל יוצא מפסקו של הבורר, שם נקבע באשר לסכסוך נשוא פסק הדין
בסעיף 5 :
ר.(התובעת, ט.ס.) מתחייבת ככל שיידרש, לחתום על כל מסמך לצורך העברת הבעלות ו/או אישורים על מנת שרוני יוכל לשעבד את הנכס לטובת קבלת המשכנתא.
עוד יוער, כי לצדדים אין כל מניעה, ובהסכמה, לשוב לבורר... על מנת שיסייע להם להשלים את ביצוע הסכם המכר.."
34.2 הקביעה האמורה של השופטת סיון ז"ל היתה קביעה שבגררא, שכן היתה טפלה לעיקר, שבו עסקה כבוד השופטת סיון ז"ל, בשאלה האם ניתן לתבוע את אכיפתו של הסכם המכר מכח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, כאשר הסכם המכר נחתם לאחר פסק בורר, ולא בתביעה לפירוק שיתוף או בתביעה לאיזון משאבים כלשון סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה.
יתרה מזאת, אין בקביעה האמורה, לטעמי, משום "השתק עילה" ואפילו "השתק פלוגתא" : אכן אי אפשר לדבר על זהות העילה או זהות הסעד, וגם מכאן ניתן להגיע למסקנה שאין בפנינו מעשה בית דין.
בעניין זה, ראה ספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמודים 7-106.
- כפי שהראיתי כבר לעיל, בניגוד לטענת האיש, השופטת סיון ז"ל לא קבעה, כי הסכם המכר הוא חלק בלתי נפרד מהבוררות, אך גם מבלי להידרש לנימוק זה, גם עניינית, אי אפשר לטעון שהסכם המכר הוא חלק בלתי נפרד מהסכם הבוררות, והאמור בסעיף 54 לסיכומי ב"כ האיש, בכל הכבוד, אינו נכון. להלן אפרט :
35.1 בסעיף 8 להסכם המכר קבעו הצדדים, כזכור, כי הם "..מסכימים ומודעים לכך שהסכם זה עונה על רצונם ומבחינתם ייחשב כהסכם הגירושין מ-23 באפריל 2007 למעט מזונות". הדברים ברורים מאליהם, אך טבעי הוא שהצדדים שמגיעים להסכם גירושין מתכוונים לחיסול יעיל של יחסיהם הממוניים.
35.2 כזכור, פסק הבורר שניתן על ידי הבורר ב-23.03.07 ואושר על ידי בית המשפט במסגרת תמ"ש 21840/07 קבע :
"2. הדירה
א. הדירה ברחוב ... תימכר, ולאחר תשלומי כל הוצאות המכירה, התמורה תחולק בבאופן הבא :
- ר. תקבל 10% מהתמורה (נטו) ממכירת הדירה.
- יתרת ה-90% תחולק שווה בשווה בין ר. ור."
(ראה מוצג 9 לתיק מוצגי האשה).
35.3 ביום 04.04.2007, נתן הבורר החלטה נוספת באשר לדירת הצדדים, ובה דובר על מכירת הדירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. בנוסף נקבע, שכל אחד מהצדדים רשאי לקנות את חלק רעהו.
- תמיכה נוספות להפרות הסכם המכר על ידי האיש מצאתי בתשתית הראייתית אשר הונחה בפני, וכדלקמן :
36.1 ביום 05.11.2007, כתב בא-כוחה של האשה התראה אל האיש (ראה מוצג 6 בתיק מוצגי האשה), ובה צוין :
"2.א. בהסכם נקבע כי עליך לשלם את הסכום הנ"ל תוך 45 יום מיום שחתמה מרשתי על כל המסמכים הרלוונטיים לצורך העברת זכויותייה בביתה על שמכם.
ב. לידיעתך, חתמה מרשתי על כל המסמכים שנדרשה לחתום בפני עו"ד ... כבר ביום 24.08.07.
ג. לאור הנ"ל, היה עליך להעביר לידי מרשתי סך של 179,000 עד ליום 09/10/07, דבר שמשום מה לא בוצע על ידך ומהווה הפרה בוטה של ההסכם."
36.2 האיש שלח מכתב אל האשה בתאריך 23.09.07, (ראה מכתב זה במוצג 2 של האשה), ובו הוא כתב כך :
- נכון להיום לא עבר הבית על השם המשותף שלנו בגלל שהייתה חסרה חתימה של היורשים.
- נכון להיות לא חתמת על שום מסמך להעברת הבית מהשם המשותף לשמי.
- נכון להיום דחית את הצעתו של עו"ד ... לטובת שנינו להכניס את ההסכם לרכישת הבית כחלק מההסכם הכללי שקיבל תוקף של בית משפט
- אינני מתכוון לפנות לקבלת הלוואה עד שתחתמי על כל המסמכים הרלוונטיים להעברת הבית על שמי כמו שסוכם אחרי ויכוחים רבים.
- תפסיקי לאיים עלי בעורכי דין ומשפטים.
(-).."
נראה, כי הצדדים מנהלים שיח של חרשים. הצדדים גם קוראים אחרת את הסכם המכר. האיש סבור שקודם צריכה הבעלות לעבור על שמו ורק אז יוכל ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא, בעוד האשה סבורה שהיא צריכה לחתום על מסמכים על הסכמתה למשכנתא ובכפוף לתשלום להעברת הבעלות על שם האיש. כעולה מסעיף 13.2 להסכם, נראה לי, שדווקא גישת האשה היא הנכונה, ומכל מקום, פרקליטים טובים יכולים היו לפתור את הבעיה הזו ללא קושי, אלא שהתעקשותו של האיש שהדברים יהיו אך ורק על פי דרכו – הכשילה את הביצוע של עסקה זו, ואולי לא התעקשותו של האיש, אלא הקושי שלו לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא, ראה דבריו בעמוד 17 לפרוטוקול, אותם ציטטתי בסעיף 32.4 לפסק דיני לעיל.
36.3 מכתב התראה נוסף נשלח אל האיש ביום 21/11/07 – (ראה גם מכתב זה במוצג 6 של האשה).
36.4 עוד אציין בהקשר זה שבחקירתו הנגדית התקשה האיש להסביר עמדתו וניסה לתלות זאת במס שבח – בלא שהיה לכך כל קשר, ולהלן אצטט מתשובות האיש בחקירתו הנגדית בעמודים 13 -14 לפרוטוקול :
"ש. כתוב "קודם יעביר על שמי ואז אשלם לך", זה מה שאמרת.
ת. זה דובר על הקטע של המס שבח, זה היה הנושא, אולי הניסוח לא היה מבריק, אחרת לא ברור למה אני אומר "ואז יתחיל .. מניין הימים"... "
36.5 עוד יצוין, שהוצג לאיש בחקירתו הנגדית מוצג נ/3 שבו הודיעה האישה לאיש ב-27/08/07, כי חתמה על כל המסמכים שנדרשה לחתום עליהם, ואילו הוא ענה לה מיניה וביה :
"..ר.
תפסיקי לשגע את כל העולם, קודם תחתמי על כל המסמכים הנוגעים להעברת הבית משמנו לשמי, ואז יתחיל מניין הימים.."
גם כאשר נחקר על כך האיש, ולהלן אביא מתוך חקירתו הנגדית בעניין זה בעמוד 13 בפרוטוקול :
" המשך חקירה נגדית :
ש. אולי טעית במסמך הזה, אבל בשביל לאמת שלא טעית, אני מציג את נספח 4, זה מכתב שלך ?
ת. כן.
ש. זה באוגוסט 2007, אחרי שר. כותבת לך באנגלית (מקריא), ואתה עונה לה (מקריא). אם המסמך הקודם לא היה ברור, הראיתי לך עוד מסמך בכתב ידך, תסביר.
ת. הנושא שמדובר פה זה היה כשהיינו אצל עורך דין ..., כשטיפל בנושא של העברת המסמכים על שם שנינו. עצם זה שאני בא ואומר לך ככה, "המסמכים הנוגעים להעברת הבית משמנו לשמי ואז יתחיל מניין הימים", מה זה? 45 יום מהחתימה. זה כתוב, זה כתוב בהסכם, כל זה נעשה בצירוף. היא ניסתה להציג שכשהיא חתמה על המסמכים אצל עו"ד .., זה המסמכים שהייתה אמורה לחתום ובכך שסיימה את עבודתה.."
36.6 לפני שאמשיך אעמוד על טעות נוספת בתצהירו של האיש : האיש טוען בתצהירו, כי האשה כבר תבעה על הפרת ההסכם מצידו, ולא הוא. (ראה האמור בסעיף 4 ד' לתצהיר האיש בתמ"ש 21245-05-15). כאמור לעיל, התובענה שהגישה האשה בתמ"ש 21841/07 היתה לאכיפת הסכם המכר, שלטענתה, האיש אינו ממלא חלקו בהסכם. בתיק זה, לא היו הוכחות, אולם התובענה נדחתה על סמך בקשת האיש לסילוק על הסף. טענה שהתקבלה על ידי כבוד השופטת סיון ז"ל, כיון שאי אפשר לבקש אכיפה עפ"י סעיף 7 – וכבר ניתחתי הדברים לעיל. כאמור, אין לראות בכך מעשה בית דין.
36.7 אין מחלוקת שאת רוב התמורה לא קיבלה האשה מן האיש עד עצם היום הזה, להוציא סכום של 40,000$. לגבי סכום זה, טענה האשה, בשפה רפה טענות קיזוז וטענות שזו לא היתה מקדמה, אך טענות אלו לא הוכחו.
36.8 הצדדים התגרשו רק ביום 12.01.2015, היינו למעלה מ-8 שנים לאחר חתימת הסכם המכר, וזאת לאחר שבית הדין הרבני קיבל את תביעת הגירושין של האיש. מכל מקום, בנסיבות אלה, חובה היה על הצדדים לדווח על העסקה ביניהם, ובהיעדר דיווח, היא הנותנת, שהם בעצם ראו את הסכם המכר ביניהם כבטל.
ראה בעניין זה תשובות האיש בחקירתו הנגדית (עמוד 15 לפרוטוקול) :
"ש. קודם כל, עובדתית, תאשר לי שההסכם הזה מעולם לא דווח לרשויות המכר ? לא אם צריך או לא, אלא רק אם דווח או לא דווח לרשויות המס?
ת. לא דווח..."
הנה כי כן, הסכם המכר לא דווח לשלטונות מס שבח, (למרות שכאמור לעיל, הצדדים לא התגרשו במשך 8 השנים הבאות), גם מכאן ניתן ללמוד על הפרתו של ההסכם.
36.9 האיש לא רשם הערת אזהרה לטובתו, או אפילו לטובת בנק ממשכן, ולמעשה לא פעל יותר מאשר להשיג (בשנת 2010) אישור עקרוני למשכנתא, וגם מכאן ניתן לשמוע שבישיבה זו בחיבוק ידיים, יש משום הפרת ההסכם.
- העולה מן המקובץ – האיש הפר את ההסכם, ובכל מקרה, הסכם המכר לא יצא מן הכח אל הפועל, והצדדים התייחסו אליו כל השנים כאל בטל.
- בתאריך 28/07/2011, ואחרי התראות קודמות שלא נענו (ראה סקירתי לעיל), שלחה האשה באמצעות בא-כוחה הודעה על ביטול הסכם המכר אל האיש, להלן אצטט המכתב (מוצג 14 בתיק מוצגי האישה ; תמ"ש 41245-05-15) :
"אל
....
הנדון : הודעה על ביטול הסכם מכר–
מיום 19.07.07
בשם מרשתי, גב' ר.ג, הריני מתכבד לפנות אליך כדלקמן :
- בהמשך להתכתבות בין הצדדים, עקב הפרותיו היסודיות של מרשך את הסכם המכר מיום 19.7.07, לרבות אי העברת התמורה עד עצם היום הזה, תוך התעלמות מהמועדים הקבועים בהסכם המכר, הפרות אשר בשלן לא יצא הסכם המכר לפועל עד ליום זה – מודיעה בזאת מרשתי על ביטולו.
- אין באמור במכתב זה, או במה שלא נאמר בו, כדי לפגוע ו/או לגרוע מכל זכות או טענה של מרשתי.
בכבוד רב,
(-).."
אחזור ואזכיר, כי בהתראות הקודמות של האשה אל האיש (בתאריכים 05.11.07 ו-21.11.07 – ראה מוצג 6 למוצגי האשה בתמ"ש 41245-05-15), היא אמרה שתאלץ לנקוט בפעולות לתבוע את נזקיה, לרבות ביטול ההסכם שבין הצדדים.
- אני מקבלת את עמדת האשה בסיכומיה (ראה סעיף 18 מהם), ובה נטען, כי לו האיש היה משלם את התמורה במועד, הרי מן הסתם יכולה הייתה האשה לרכוש לעצמה נכס חילופי, ושוויו היה עולה בדיוק כשם שווי הקוטג' עלה עם השנים.
אין ספק שלאחר חלוף 9 שנים מהחוזה, ואשר האשה לא קיבלה את התמורה הנקובה בו, האשה זכאית לביטול החוזה עפ"י סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה תשל"א – 1970.
- עוד אוסיף, כי בנסיבות העניין, אין בידי לקבל עמדת האיש המבקש היום, כחלוף עשר שנים, לאכוף את הסכם המכר במחירים היסטוריים.
אני מקבלת בעניין זה את עמדת האשה, כי אכיפת ההסכם אינה צודקת בנסיבות העניין, ואני סבורה כי העוול שיגרם לאשה יהיה גדול יותר, אם ייאכף ההסכם מאשר אם יבוטל, בעוד האיש, לעומת זאת, יהנה מביטולו של ההסכם, שכן יוכל לקבל תמורה גבוהה יותר לפי ערך הנכס העכשווי.
כידוע, קבעה הפסיקה, כי "בהידרש לשאלה האם האכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין, על בית המשפט להחליט למי מהצדדים ייגרם עוול גדול יותר, הן במובן המעשי והן במובן המוסרי אם תתקבלנה טענותיו של הצד שכנגד".
ראה ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה פ"ד נ"א (2) 669 ; ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (07.03.13) (פורסם במאגר "נבו").
- הוראות סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 קובעות לאמור :
"הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה :
.
.
.
- אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין."
על פי הפסיקה, יש לבית המשפט שיקול דעת שלא להורות על אכיפת ההסכם, אם אכיפתו היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין", ובחינת קיומו של "סייג הצדק" תיעשה על דרך של איזון האינטרסים הלגטימיים של הצדדים וכי הנסיבות שיילקחו בחשבון באיזון האמור הן גם אלה שנוצרו לאחר כריתתו של הסכם המכר, לפני ואחרי הפרתו.
ראה בעניין זה ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (שם).
בחינת התנהגות האיש במהלך עשר השנים מאז נחתם הסכר המכר, העובדה שלא עשה כדי לשלם יתרת התמורה, וכדי לגרום לכך שיקבל מימון באמצעות משכנתא, וישב כל התקופה הזו בבית, ואף השכירו לצד ג' ונהנה מן התמורה, בעוד מן האשה נמנע ע"י העדר התשלום לרכוש לעצמה נכס חילופי, לא סביר שכעת תקבל מחיר "היסטורי" שאיננו עומד בהלימה עם מחירי הנדל"ן בשוק, הנזק שייגרם לה כפול עשרות מונים מנזקו של האיש במקרה זה.
- בנסיבות העניין, דוחה את תביעת האיש לאכיפת הסכם המכר (תמ"ש 13598-07-15) ומקבלת את תביעת האשה לביטול הסכם המכר (תמ"ש 41285-05-15). אני מורה, כי האשה תחזיר לאלתר לאיש את אשר קיבלה ע"ח תמורת המכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד ההחזר בפועל.
- בנסיבות העניין, אני מקבלת את תביעת האשה בתמ"ש 41245-05-15 ומורה על מכירת הקוטג' של הצדדים כפנוי ולכל המרבה במחיר ובעל ההצעה הטובה מבחינת תנאיה. חלוקת תמורת המכר בין הצדדים תיעשה ביחס של 45% לאיש ו-55% לאשה.
לשם ביצוע המכר, אני ממנה את עורכי הדין מנשה ופינק שליש ככונסי נכסים. על כונסי הנכסים לפעול בשיתוף פעולה ביניהם ולפעול בדרך המקובלת, ואם לא יעשו כן, אעבירם מתפקידם ואמנה כונס שלישי תחתיהם. המכר יהיה כפוף לאישור בית המשפט.
- באשר לתביעת האשה לדמי שימוש – תמ"ש 41715-02-15, אני דוחה תביעה זו.
ראשית, האשה לא הוכיחה את גובה דמי השימוש להם היא טוענת, אין די בצירוף "מחירון דירות" כלשהו.
שנית, חלק מתביעה זו ממילא התיישן, ובאשר לחלק האחר, יש גם לא מעט שיהיו בהתנהגות האשה.
סיכומו של דבר .
- נקבע כאמור לעיל.
- המזכירות תסגור התיקים בכותרת.
- האיש ישלם לאשה הוצאות התביעות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
- ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
ניתן היום, ב' שבט תשע"ז, 29 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.