תביעה להפחתת מזונות תוך התייחסות למדיניות של הלשכה לסיוע משפטי

בעניין הקטינים: ה.א., מ.א. 

ביום 27.12.15 הוגשה לבית המשפט  תביעה להפחתת מזונות.

צר לומר ברם התביעה אף שהיא מאומתת בתצהיר, איננה דומה כלל ועיקר למציאות העובדתית של המשפחה הנמצאת כעת באולם בית המשפט.

עוד מצאתי להדגיש, כי ב"כ התובע כעת, בדיון היום, לא הם שהגישו את כתב התביעה המהווה בסיס לפסק דין זה.

הצדדים, ניסו לנהל מו"מ לצורך היענות חלקית לתביעותיו של התובע ובקשר עם הפחתת המזונות, היענות אשר אילו היתה מושגת, היתה לפנים משורת הדין, למעלה מן הצורך ואך על מנת לבוא לקראת התובע שכן, המזונות המוסכמים אשר אושרו ע"י בית המשפט ביום 15.11.12, גם הם נקבעו על דרך הצמצום וההכרח.

מזונות בסך של 1,900 ש"ח לחודש בעבור קטינה בת שנתיים ובעבור אחותה, תינוקת בת חודשיים ימים, הינם מזונות נמוכים ביותר, מצומצמים, אשר מחלקים לעניות דעתי באופן שוויוני, אם לא למעלה מכך, את האחריות הכלכלית המוטלת על כל אחד מן ההורים.

על אף האמור, ולמרות פסק הדין המוסכם, עשה האב דין לעצמו, בחר שלא לשלם את מזונות בנותיו וחרף זאת צבר חוב בלשכת ההוצאה לפועל המגיע נכון להיום לסך של 136,000 ש"ח.

לא זו בלבד, אלא שהחוב להוצאה לפועל מהווה נימוק שלא לומר תירוץ, על פיו נדרש בית המשפט, כך בסעיף 34 לכתב התביעה, להפחית מסכום המזונות החודשי אל נוכח סכום החוב שנצבר בגין חיובי המזונות אותם בוחר האב שלא לשלם.

למגינת לב, אין זו הטעות היחידה או המקוממת ביותר שנטענה בכתב התביעה.

סעיף העתירות מנוסח כולו באופן שאיננו עולה בקנה אחד עם עובדות המקרה שבפניי.

כך למשל, מלין התובע בסעיף 43 כלפי הנתבעת על כי מונעת באופן מכוון את הקשר בינו לבין הקטין אף שלתובע שתי קטינות.

טעות זו שכל כולה בדרך בה הוכן כתב התביעה ובהתייחסות אליו ממשיכה גם בסעיף 44 לכתב התביעה אשר מדבר גם הוא על קטין וכך גם בסעיף 45, סעיף העתירות אשר בינו ובין מהותה של התביעה אין כמעט כלום.

התביעה כאמור נתמכת בתצהירו של התובע, תצהיר אשר נחתם ביום 23.7.15, ובו מאשר התובע כי כל האמור בכתב התביעה שהוגש בשמו אמת, נכון ולמיטב ידיעתו.

לא אגזים אם אומר שדי היה בחוסר הרצינות שבאה לידי ביטוי בהגשת תביעה מסוג זה כשהיא נתמכת בתצהיר על מנת למחוק את התביעה על הסף.

לא עשיתי כאמור, על אף בקשותיה של הנתבעת בכתב ההגנה וחרף זאת נקבעו ישיבות הוכחות מתוך תקווה כי יתרצה התובע וניתן יהיה להגיע עימו לאיזה הסדר מוסכם שהוא.

הסדר כזה, כך למדתי, היה על הפרק גם היום, ברם התובע, מטעמיו שלו בחר שלא לקבל את ההצעות הנדיבות יש לומר אשר ניתנו לו.

הצעות נדיבות בשני מישורים, המישור הראשון הוא הפחתת סכום חוב העבר הנזקף לחובתו של התובע בשל אי תשלום מזונות והמישור השני, הפחתת המזונות השוטפים.

משלא הגיעו הצדדים להסדר, ולאחר שנשמעו סיכומים בעל-פה, ניתן פסק דין זה.

היטב ידוע כי פסק דין למזונות איננו סוף פסוק ותמיד סלולה לתובע הדרך לשוב ולפנות לבית המשפט  ולבקשו לדון ולבחון פעם נוספת את סכומי החיוב וזאת באם חל שינוי נסיבות מהותי.

שינוי נסיבות כזה הובהר לא פעם בפסיקה, הוא ככלל שינוי כזה הינו שינוי בלתי צפוי, משמעותי שלא יכול היה להיות ידוע בעת ההגנה להסכם הראשוני או בעת מתן פסק הדין המהווה חיוב בסיסי במזונות.

המישורים לשינוי הנסיבות הינם רבים ומגוונים, ויכולים להיות תלויים במצב משפחתי, מצב רפואי, מצב תעסוקתי, ועוד שינויים מהותיים המשפיעים על יכולתו של תובע להפחתת מזונות לעמוד בסכומי החיוב.

במקרה זה, לא עמד התובע ולא יכול היה להוכיח ולו שינוי נסיבות בסיסי או ראשוני זולת רצונו להתנער מחובותיו הכלכליות כלפי בנותיו ולבחור שלא לעמוד בחובתו, גם לא הבסיסית, ובכל האמור לתשלום מזונות.

משכך, ומשהדברים כאמור ברורים ונהירים, ומשלא עמד התובע בדרישות הדין, מצאתי לדחות את תביעתו.

לא זו אף זו, אלא שסכומי המזונות אשר נקבעו בעבר העומדים על הסך של 1,900 ש"ח בעבור כל אחת מן הקטינות, וראוי לזכור כי גם היום בחלוף כ-4 שנים ממועד אישורן של ההסכמות שבין הצדדים, עדיין הקטינות מקטני קטינים הן וחובת המזונות האבסולוטית מוטלת על אביהן.

למרות האמור, היתה נכונות רבה להקל עם התובע ולהגיע להסכמות, הגם שסכומי המזונות היום, הינם בוודאי סכומי מינימום ואינם עולים עליהם בהתחשב בעובדה כי דבר וחצי דבר לא מוטל על האב במישור הכלכלי זולת תשלום סכומי המזונות המוסכמים אשר גם בהם בוחר הוא שלא לשאת, לא במלואם ולא בחלקם.

לפיכך כאמור באתי כדי מסקנה שדין התביעה שהוגשה להידחות.

בכל הכבוד, סברתי כי במקרה זה ראוי להתייחס לשאלת ההוצאות.

התובע מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, ומכאן שהוצאות ייצוגו המשפטי נופלות על כלל תושבי מדינת ישראל.

בכל הכבוד אומר שלא כך צריך לקרות ולא כך צריך להיות וממילא היה נדרש מהלשכה לסיוע משפטי לשקול שקול היטב למי מעניקים הם ייצוג משפטי בו נושאים ואת עלותו משלמים כלל תושבי מדינת ישראל.

מצאתי להדגיש כי הדברים אותם כתבתי כאן אינם מתייחסים כלל ועיקר לבאי כוחו של התובע בדיון אשר התקיים בפניי היום.

הללו עשו ככל יכולתם על מנת לסייע לתובע להגיע להישג ראוי ככל הניתן ולהימנע מפסק דין זה.

עשו הכל, ברם ללא הצלחה.

סברתי כי ראוי לחייב התובע בהוצאותיה של הנתבעת אשר מיוצגת ע"י עורכי דין פרטיים.

מצאתי לקבוע כי ישלם התובע בעבור הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת את הסך של

25,000 ש"ח ובעבור הוצאות הסיוע המשפטי ישלם התובע סך נוסף של 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

צר לי שפסק דין כזה צריך היה להיכתב באולם בית המשפט בסוף הדיון היום ברם משעמד התובע על זכותו להשלים את ההליך המשפטי ומשעמד על זכותו שיינתן פסק דין, הרי שזה ניתן.

סברתי כי ראוי להורות על פרסומו של פסק דין זה בהשמטת פרטים מזהים.

ניתנה והודעה היום ג' שבט תשע"ז, 30/01/2017 במעמד הנוכחים.