תנ"ג 13663-03-14 מוזס ואח' נ' הבא ואח'

1.בקשה לעיון בתיק בית המשפט בתנ"ג 13663-03-14.

המבקשת טענה כי היא מנהלת הליך המשפטי בבית משפט השלום בו נטען כי מר יוסף מוזס ז"ל - שהיה אחד המבקשים בבקשה דנן לאישור תביעה נגזרת – עָׂרֵב להלוואה נושא אותה תביעה. המבקשת טענה כי מר מוזס הלך לעולמו ולא הותיר אחריו נכסים, ולאחר שהסתבר לה כי הוא היה צד להליך דנן, היא מבקשת לקבל מידע אודות חלקו בהליך לאור הסיכוי כי יעמדו לרשותו כספי זכייה בהליך.

2.התובע בהליך, מר גיא נוימן, המייצג לאחר אישור התביעה הנגזרת את חברת פיננסיטק בע"מ, התנגד לבקשה וטען כי מר מוזס ז"ל נמחק מבקשת האישור לאחר פטירתו. משמר מוזס אינו עוד צד להליך, הרי שלא יכולות לצמוח לעזבונו כל זכויות מהתביעה דנן.

3.בתשובתה לתגובה טענה המבקשת כי הכלל בבקשה לעיון הוא לאפשר את העיון, והחריג הוא למנוע אותו. העובדה שמר מוזס נפטר בשלב מוקדם של ההליך והעובדה שבית המשפט הורה על מחיקתו ממנו, אינן מהוות טעם שדי בו כדי לשלול מהמבקשת את זכותה לעיין בתיק. היא מבקשת לעשות זאת כדי לבחון את נסיבות מחיקתו של מר מוזס, ולוודא שבית המשפט לא הוטעה בהקשר זה או קיבל מידע לא נכון.

דיון

4.תקנה 4 לתקנות בית-המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג – 2003 מתייחסת לבקשות לעיון בתיקים של מי שאינו בעל דין בהליך. תקנה 4(א) קובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". תקנה 4(ג) ממשיכה וקובעת כי "בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת". תקנה 4(ד) מתייחסת לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לבחון בקשה לעיון. התקנה קובעת כי –

"בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית-המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי-הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה".

5.חוקיותה של תקנה זו נבחנה על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009). באותו ענין הועלו טענות נגד חוקתיות הדרישה להנמקת בקשה לעיון בתיק לאור עיקרון פומביות הדיון. בית המשפט העליון (כב' הנשיאה בייניש) התייחס בפסק-הדין לעיקרון פומביות הדיון ולחשיבותו כעיקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. זהו עיקרון המבוסס בין היתר על זכות הציבור לדעת, על התרומה של הפומביות לשיפור איכות ההחלטות של בית-המשפט ועל יצירת אמון של הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי-המשפט בפרט, בהיות עיקרון זה "תורם ליצירת מראית פני הליך עשיית הצדק באופן המקדם אמון זה". זכות העיון – כך נקבע באותו ענין, נגזרת מהעיקרון בדבר פומביות הדיון וזאת "גם אם במלוא היקפה אין זכות העיון חופפת בהכרח את עקרון פומביות הדיון".

לאור האמור לעיל, נקבע בפסק-הדין כי יש להכיר בזכות העיון כנגזרת של עיקרון פומביות הדיון, ולהכיר בכך ש"הכלל הרחב הינו שיש לאפשר לכל פרט לעיין בתיקי בית המשפט". בהתאם לכל האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי נקודת המוצא העקרונית היא כי יש להתיר את העיון, וכי על בעל-הדין המתנגד לעיון – מוטל הנטל לשכנע את בית-המשפט כי אין להתירו. מבקש העיון יכול לכן להסתפק בהנמקה "קצרה ותמציתית", שנועדה רק כדי לבאר לבית-המשפט מהו האינטרס שלו בעיון. הנמקה זו דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לאזן את האינטרס של מבקש העיון מול אינטרסים מוגנים אחרים - בין של המתנגד לעיון או של הציבור בכללותו.

6.אני סבורה כי לאור האמור לעיל, יש לקבל את בקשתה של המבקשת כמבוקש בה. כאמור, מכוח התקנות היה על המבקשת לנמק את בקשתה בהנמקה "קצרה ותכליתית". הנמקה זו נועדה כדי לאפשר לבית-המשפט לאזן בין הטעם לעיון כפי שהוא עולה מבקשתה, לבין הנימוקים והאינטרסים העומדים מנגד. הנטל להוכחת קיומם של אינטרסים נוגדים מוטל כאמור על המתנגד לעיון, בהיות טענותיו מנוגדות לנקודת המוצא העקרונית לפיה זכאי מבקש העיון לעיין בתיק.