תצפיתן בע"מ נ' פקיד שומה חיפה

פסק דין

1.האם ניתן לייחס את הכנסותיה של המערערת ממכירת מניות בחברת בת לבעלי השליטה בה? זו השאלה שבמוקד המחלוקת בין הצדדים בערעורים המאוחדים בתיק שבפני.

הרקע

2.בשנות ה- 90 (מועד מדויק לא הובהר) חברו מר אלי קטן, מר ישראל מאיר ומר רמי וסרמן להקמת מיזם לניהול ואיתור כלי רכב (להלן: המיזם). כל אחד מהשלושה פעל באמצעות חברה שבשליטתו; אלי קטן פעל באמצעות חברת תצפית אבטחה בע"מ (להלן: תצפית); ישראל מאיר פעל באמצעות חברת חץ חקירות בע"מ (להלן: חץ) ורמי וסרמן פעל באמצעות חברת ש.ר.ם פתרונות דיגיטליים בע"מ (להלן: ש.ר.מ) (שלושת החברות יחדיו להלן: החברות היזמיות).

בשנת 1998 החליטו היזמים לצרף למיזם את חברת רב- בריח בע"מ (להלן: רב בריח). לגרסתו של מר אלי קטן דרשה חברת רב בריח להתקשר ישירות עם חברה שתאגד בתוכה את כל שלושת חברות היזמים ועל כן החליטו השלושה להתאגד בחברת תצפיתן בע"מ- היא המערערת. המערערת הינה חברה שהוקמה על ידי מר אלי קטן ולא היתה פעילה. לפיכך הוסכם כי המניות בחברה יוחזקו על יד מר קטן בנאמנות עבור שותפיו למיזם ורק במועד מאוחר יותר הועברו המניות במערערת על שמן של חברות חץ וש.ר.מ.. על פי דו"ח רשם החברות משנת 2000 המניות במערערת נרשמו כדלקמן: 58 מניות על שם קטן יורם, 42 מניות על שם קטן אלי, 50 מניות על שם חץ, 2 מניות על שם תצפית ו- 40 מניות על שם ש.ר.מ..

ביום 5.8.1998 נערך ונחתם הסכם בין המערערת, אלי קטן ותצפית לבין רב בריח בע"מ (נספח 5 לתצהיר מע/1). על פי ההסכם החליטו הצדדים להקים יחדיו חברה בשליטה משותפת של רב בריח והמערערת. הוסכם כי לכל אחת יוקנו 500 מניות רגילות של החברה שתוקם. בהתאם להסכם ייסדו הצדדים את חברת רב בריח איתור לוויני בע"מ (להלן: חברת הבת). לדירקטוריון חברת הבת מונו 6 דירקטורים: שלושה מטעם המערערת ושלושה מטעם רב בריח.

3.בשנת 1999, ולאחר מחלוקת בין היזמים לחברת רב בריח הושגה הסכמה, לפיה חברת רב בריח העבירה סך של כ- 5,000,0000 ₪ לחברת הבת ובתמורה בוצע דילול של מניות המערערת בחברת הבת. בסופו של הליך הדילול הועברו 16% מזכויותיה של המערערת בחברת הבת לידי רב בריח. בשנת 2000 שונתה הבעלות בחברת רב בריח ושוב נקלעו הצדדים למחלוקות שונות. בסופו של דבר הושגה הסכמה על מכירת חלק ממניות המערערת בחברת הבת לחברה מקבוצת רב בריח בשם רב בריח השקעות בע"מ. על פי המוסכם שילמה רב בריח השקעות למערערת סך של 3,000,000 ₪ תמורת 280 מניות רגילות של חברת הבת (שטר העברת המניות סומן נספח ו' לתצהיר מש/2). העסקה אושרה על ידי דירקטוריון חברת הבת ביום 5.7.2000 והתמורה הועברה למערערת ב- 3 המחאות בנקאיות. אין חולק כי התמורה הופקדה בחשבונה של המערערת. העברת המניות דווחה לרשם החברות.

ביום 12.2.2001 הוסכם על העברת מניות נוספות של חברת הבת לרב בריח השקעות בע"מ תמורת סך נוסף של 490,000 ₪. גם תמורה זו שולמה למערערת (מסמכי העברת מניות אלו לא הוצגו כראיה אולם אינם שנויים במחלוקת).

4.עוד ראוי לציין במסגרת הרקע לדיון כי ביום 5.7.2000, מיד לאחר אישור מכירת המניות של חברת הבת לרב בריח השקעות, נערכה גם ישיבת בעלי המניות במערערת (נספח 8 למע/1). באותה ישיבה הוסכם כי כספי התמורה שתקבל המערערת מרב בריח השקעות בע"מ יחולקו בין שלושת החברות שבשליטת היזמים וכן הוסכם כי עם ביצוע התשלום לש.ר.מ "יוחזרו" מניותיה למערערת. על פי הסיכום הוחלט כי סך של 1,226,822 ₪ מתוך כספי התמורה יועברו לש.ר.מ, סך של 900,178 ₪ יועברו לתצפית וסך של 873,000 ₪ יועבר לחץ.

בהחלטה נרשם מפורשות כי " כספים שיקבלו שרם פתרונות וחץ חקירות, הינם כספים בגין דמי ניהול או רווח הון".

5.בכל השנים מאז ייסודה דיווחה המערערת למס הכנסה כי אינה פעילה וכי אין לה כל הכנסות. כך עשתה גם ביחס לשנים 2000 ו- 2001 בהן קיבלה המערערת תמורה עבור מניותיה בחברת הבת. המשיב לא קיבל את דיווחיה של המערערת ועל כן הוצאו למערערת שומות על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). המשיב קבע כי הכנסות המערערת ממכירת מניות חברת הבת, 3,000,000 ₪ בשנת 2000 ו- 490,000 ₪ בשנת 2001, ישומו כרווח הון ריאלי. השגותיה של המערערת נדחו ועל כן הגישה את הערעורים לבית משפט זה, האחד על שומת 2000 והשני על שומת 2001. הערעורים בשני התיקים אוחדו שכן המחלוקת זהה.

6.מכתבי הטענות והתצהירים שהוגשו עולה, כי מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת. למעשה יש להכריע בשתי שאלות: האחת, האם יש מקום להתעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של המערערת ולקבוע, כעמדתה, כי את ההכנסות ממכירת מניות חברת הבת יש לייחס לשלושת החברות המרכיבות אותה כלומר לתצפית, חץ וש.ר.מ על פי חלקיהן בחלוקת הכספים; השנייה, האם הושג הסכם בין המערערת לבין פקיד השומה המקבל את עמדת המערערת.

מאחר ואם תתקבל הטענה הראשונה לפיה יש לייחס את כל ההכנסות ממכירת המניות לחברות ולא למערערת יתייתר הדיון בשאלה האם הושגה הסכמה שכזו אם לאו, אתחיל את הדיון בטענה הראשונה.

האם יש לראות בתמורה כהכנסות של המערערת

7.המערערת טוענת כי למעשה היתה חברה ריקה מכל תוכן. למערערת לא היתה כל פעילות והיא הוקמה רק לדרישת רב בריח. כל הפעילות בנוגע למיזם נעשתה על ידי החברות המרכיבות את המערערת ועל כן גם ההכנסות ממכירת המניות הן של החברות ולא של המערערת. לפיכך סבורה היא כי יש לראות את כל התשלומים ששילמה רב בריח השקעות בע"מ כתשלומים לחברות עבור דמי הניהול המגיעים להן בשל פעילותן בקידום המיזם.

העד מר קטן, היחיד שהעיד מטעם המערערת, הבהיר כי כל אחת מהחברות השקיעה במיזם לו קראו מיזם "תצפיתן", אך לא מדובר בהשקעות בחברה עצמה. זה התבטא בקניית תחנות ממסר, בבניית התחנות פיזית, בהפעלתן, בתשלום לחברות קשורות כמו תשלום לבזק, למשרד התקשורת לשם רישוי וכו' (עמ' 25). עוד הבהיר, כי הפעילות במוקד שהוקם, גיוס כוח האדם כמו טכנאים וכו' נעשו כולם על ידי החברות ישירות (עמ' 26). עוד נטען, כי תצפית התקשרה בהסכמים לשכירת נכסים מבעליהם בכל רחבי הארץ, לצורך הקמת ממסרי תקשורת. קטן צירף לתצהירו מספר הסכמים שכאלו.

8.המשיב לא כפר בטענה כי הפעילות במיזם לא נעשתה במסגרת המערערת. עם זאת טוען המשיב כי המערערת היתה למעשה חברת אחזקות שהחזיקה במניותיה של חברת הבת. עסקת המכירה במסגרתה שולמה התמורה נעשתה בין המערערת לרב בריח השקעות בע"מ. המשיב מפנה לשטר העברת המניות, ולהתכתבויות שבין המערערת לרב בריח בכל הקשור לעסקה. כמו כן הפנה המשיב להמחאות שנמסרו על ידי רב בריח השקעות בע"מ מהן עולה כי סך של 3,000,000 ₪ שולם בהמחאות לפקודת המערערת. סכום זה הופקד בחשבון המערערת, כך גם אישר מר קטן בחקירתו (עמ' 32). לגבי הסכום הנוסף של 490,000 ₪ לא הובאו ראיות, אולם מר קטן טען כי לבקשת המערערת שולם הסך הנ"ל ישירות לחברת ש.ר.מ..

ניתן להוסיף ולציין כי לאחר שהופקדו הכספים, או לפחות חלקם, בחשבון המערערת, נדרשה החלטה של בעלי המניות כיצד לנהוג בהם ואיך לחלקם. ראינו כי ביום 5.7.00 התקבלה החלטה של בעלי מניות המערערת לעניין חלוקת הכספים ורכישה עצמית של כל מניות המערערת המוחזקות על ידי ש.ר.מ..

דיון

9.כידוע הדין מכיר בכוחו של כל אדם להתאגד ולנהל עסקיו באמצעות חברה ומכיר באישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ראה סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999). גם פקודת מס הכנסה מכירה בזכותו של נישום לנהל עסקיו באמצעות חברה ומכירה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ראה א' רפאל וא' אפרתי דיני מס הכנסה כרך ב 113 (1986)).