בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) בתקנות התעבורה.
בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם ביום 2.5.21 רכב מסוג טויוטה ויצא לעקיפה של רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רציף.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי עת יצא וחזר מהעקיפה לה יצא, לא חצה רכבו כל קו הפרדה רציף.
ביום 21.10.21 נשמעו ההוכחות בתיק במהלכן העיד מטעם המדינה השוטר שי נגאוקר (להלן:ע.ת 1) ואילו הנאשם ייצג עצמו והעיד את עצמו במסגרת פרשת ההגנה.
באמצעות ע.ת 1 הגישה המדינה את הדוח שנרשם לנאשם ובו נסיבות המקרה (ת/1), סקיצה (ת/2), מזכר נלווה לדוח (ת/3) , דוח עיכוב (ת/4), ודיסק הכולל צילומי מצלמת גוף של ע.ת 1 (ת/5).
בעדותו חזר ע.ת1 על התיאור שנכתב בת/1 ועמד על גרסתו לפיה יצא הנאשם לעקיפת משאית כאשר לפניו רכב פרטי אחר. יציאת הנאשם לעקיפה הייתה לגרסת השוטר בקו קטעים, אך חזרתו ממהלך העקיפה ("לקראת סיום העקיפה") הייתה כאשר הוא חוצה קו הפרדה רציף כפול.
הנאשם מצדו העיד אף הוא וזו הייתה תמצית גרסתו כפי שתועדה לפרוטוקול:
"באותו יום 2.5 פניתי שמאלה מצומת דימונה כביש 25 מזרח ומייד אחרי מספר מטרים השוטר נסע אחרי, במהלך הדרך ביצעתי 2 עקיפות סמוך לקמ"ג, השוטר עקף אחרי.
באיזור שצוין בדו"ח למעשה היה שם קטע של 150 מטרים קו הפרדה מקווקו, באותו בוקר היתה לי ישיבת בוקר בשעה מוקדמת, חשבתי שאני צריך לעקוף את המשאית ולא להתעכב בדרך, עקפתי בקו מקווקוו וחזרתי בקו מקווקו, להפתעתי השוטר חשב אחרת והודיע לי לעצור בצד הדרך.
הוא אמר לי את העבירה ואני אמרתי לו שלא היתה עבירה, בהמשך כשראיתי שאני מתעכב, התקשרתי לצוות שלי ואמרתי שהישיבה מבוטלת כי אני מתעכב מעבר לזמן הסביר, אחרי כחצי שעה הוא קרא לניידת נוספת וביקש מהם את המזכר, מילאתי את המזכר והוא שחרר אותי.
זה מה שהיה. "
לאחר סיום עדותו ביקש הנאשם להגיש 3 תמונות שצילם בזירת האירוע, ואלה הוגשו והתקבלו על ידי כראיות מטעם ההגנה ( נ/1)
דיון -
לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהציגו הצדדים, צפיתי בסרטונים שבת/5, בחנתי את העדויות הראשיות בפני ואת תשובותיו של ע.ת 1 והנאשם בחקירות הנגדיות, להלן מסקנותי:
עובדתית המדובר בתיק בו ניצבת עדות יחידה של ע.ת 1 מול עדותו של הנאשם.
אין כל צילום וידאו או צילום אחר של רגע החזרה של הנאשם מעקיפת המשאית.
משום מה, בוחרת משטרת ישראל לצייד את שוטרי התנועה שלה במצלמות גוף בלבד המתעדות את המפגש עם החשוד לאחר ביצוע העבירה לכאורה, אך אין כל תיעוד מצולם של העבירה שבוצעה לכאורה על ידי אותו החשוד.
דווקא מי שאינם שוטרים, במסגרת פרויקט מבורך שנקרא "שומרי דרך" מצוידים במצלמות דרך המתעדות את העבירות עצמן, ועל בסיס צילומים אלה מתנהלים תיקים בבית המשפט על בסיס קבוע.
במצב המתואר לעיל, נאלץ בית המשפט לא פעם להכריע דין בהליך פלילי בו נדרש רף ראיות של "מעבר לכל ספק סביר" על בסיס עדות יחידה של שוטר מולה ניצבת עדותו של הנאשם.
בפרשה זו, עוכב הנאשם על ידי ע.ת 1 אשר טען בפניו כי חזר מעקיפה אגב חציית קו הפרדה רציף.
בהתאם לסרטון שבת/5 נצפה הנאשם מכחיש בתוקף למן השנייה הראשונה בה עוכב את טענת השוטר תוך שהוא עומד על חפותו, לא מתרץ את התנהגותו בכל דרך ומבקש פעם אחר פעם מהשוטר להודות בטעותו (לטענתו) לפיה לא באמת ראה את חזרתו מעקיפת המשאית.
באותו הסרטון (סרטון מספר 1 בת/5) בדקה 03:17 נצפה ע.ת 1 מודה בפני הנאשם כי יצא לעקיפת המשאית כדי לעצור את הנאשם רק לאחר שזה חזר מעקיפתו לנתיבו.
משמעות אמירה זו של ע.ת 1 היא כי כאשר יצא הנאשם לעקיפת משאית ארוכה (ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים), היה השוטר מאחוריו, וכאשר חזר הנאשם מעקיפתו הייתה בין הנאשם לשוטר משאית גדולה וזאת כאשר השוטר עדיין בנתיב נסיעתו ולא יצא בעצמו לעקיפת המשאית.
רק לאחר שהשלים הנאשם את העקיפה, יצא השוטר למשימת עיכובו.
עובדתית במצב המתואר לעיל, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי ע.ת 1 יכול היה לראות את הקו הלבן בקטע הדרך בו שב הנאשם לנתיבו וזאת בשל המשאית הגדולה שחצצה בינו לבין הנאשם.
ברור על פניו כי ע.ת 1 יכול היה להעריך כי הנאשם חצה קו הפרדה רציף, אך לא שוכנעתי כי יכול היה לראות מצב זה בוודאות הדרושה להליך פלילי.
בנוסף, טען ע.ת 1 בעדותו הכתובה (וגם במהלך סרטון 1 בת/5) כי לפני הנאשם עת יצא לעקיפת המשאית היה רכב פרטי שיצא אף הוא לעקיפת המשאית.
רכב זה "נעלם" מהסקיצה ת/2 ואין לו כל זכר בה.
חישובים כאלה ואחרים שהציעה המדינה בסיכומיה כדי לחזק את הנטען בכתב האישום, מבוססים על הערכות כלליות של הנאשם ביחס למרחקים ומהירויות ללא כל נתון בדוק של זמן, מה שלא מאפשר בעיני כל מסקנה חד משמעית ובוודאי שלא מסקנה המובילה להחלטה שהיא "מעבר לכל ספק סביר".
בע"פ 409/89, רוימי נגד מדינת ישראל, מד (3) 469 – פסק בית המשפט העליון –
"הספק הינו פונקציה של הערכת מכלול הראיות ושל בחינה, אם הוכיחה התביעה את האשמה מעבר לספק סביר...בע"פ 528/76 יש ובית המשפט אינו מוכן להסיק מסקנה חד משמעית... מהנסיבות שהוכחו בפניו ואז עליו לזכות את הנאשם מחמת הספק ויש שהנסיבות יוצרות לדעתו תמונה שלמה כל כך עד שבהיעדר הסבר משכנע מצד הנאשם, מן הנמנע להגיע למסקנה אחרת זולת זו שאשמת הנאשם הוכחה"
בע"פ 7220/05 , האני נימר נגד מדינת ישראל, (פורסם במאגר נבו) קבע בית המשפט העליון לעניין קיומו של ספק סביר: "ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית אלא ממשית. גם כאשר גרסה מרשיעה נמצאת אמינה בעיני בית המשפט, על ביהמ"ש לשקלל בזהירות את משקלן של התמיהות הנותרות, ולבחון האם יש בהן כדי להעלות ספק סביר, או שמא הן מצויות בשוליו של האירוע העברייני, ואינן מטילות ספק בגרעין המהותי המפליל המצוי בתשתית הראייתית שניתן בה אמון." בפרשה זו כאשר עדות אחת בלבד של שוטר ניצבת מול גרסתו האיתנה של הנאשם, בה לא מצאתי כל סימן לאי אמירת אמת, וכאשר אין מחלוקת כי משאית חצצה בין הנאשם לשוטר עת חזר הנאשם מעקיפה, וכאשר אין חולק כי יציאתו לעקיפה הייתה בקו קטעים, נוצר בעיני אותו ספק סביר ממנו רשאי ליהנות הנאשם בהתאם לחוק.
אדגיש כבר בשלב זה, כי לא מצאתי כל אי אמירת אמת מצד השוטר ואין בלבי כל ספק כי הוא מאמין באמת ובתמים כי הנאשם ביצע את העבירה אותה ייחס לו.
אולם, אפשרות של טעות מצד השוטר (כפי שהנאשם עצמו טען בפניו בשטח) היא אפשרות סבירה בנסיבות, וכאשר אפשרות כזו מרחשת בהליך פלילי, וכאשר אין כל תיעוד מצולם של האירוע נשוא כתב האישום, חובה בעיני על בית המשפט לזכות את הנאשם מחמת הספק שנותר.
בשולי החלטתי בחנתי את השאלה: האם נכון היה להרשיע את הנאשם מכח סעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בהישען על עובדות אחרות שהוכחו בפני, שכן הנאשם יצא לעקיפת משאית במקום בו לנאשם נתיב נסיעה אחד ואין גדר בטיחות בין הנתיבים , קל וחומר אם יצא לעקיפה כאשר רכב פרטי אחר מבצע עקיפה לפניו אגב כניסה לנתיב הנגדי.
בסופו של יום החלטתי להימנע מהחלטה זו וזאת בשל שתי סיבות נפרדות:
הראשונה, הגעתי למסקנה לפיה לא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני עבירה זו, שכן הנאשם לא הוזהר במהלך משפטו מפני הרשעה בעבירה זו (הנאשם לא היה מיוצג) והתובע לא ביקש הרשעה בעבירה אחרת במהלך סיכומיו.
השנייה, לא נטען על ידי השוטר כי רכב אחר הגיע ממול במהלך העקיפה, לא נטען כי נוצרה סכנה עת שב הנאשם מהעקיפה, ועל פניו המדובר בכביש בו בנתיב הנגדי לרכבים שני מסלולי
נסיעה (ראה נ/1) כך שעבירה על תקנה 21(ג) לא הוכחה אף היא מעבר לכל ספק סביר מהראיות שהובאו בפני.
מכל המתואר לעיל, וכאמור בפתח הכרעת הדין, החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.
ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ב, 17 נובמבר 2021, במעמד הצדדים
