תת"ע
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
7945-12-14
03/11/2015
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
יעקב חכים רפי
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 2.4.15 בהעדר התייצבות המבקש, ובו הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לאור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, ונגזרו עליו קנס בגובה 1,200₪, פסילה בפועל לתקופה של 30 ימים ופסילת רישיון נהיגה למשך חודשיים על תנאי לתקופה של שנתיים.
המבקש נדון בהעדר, לאחר שהזמנה לדיון שנשלחה לכתובתו הרשומה, הוחזרה בציון "לא נדרש".
טענות הצדדים
לטענת ב"כ המבקש, המבקש לא התייצב לדיון משום שלא קיבל כל הזמנה לדין או כתב אישום, ובעקבות כך לא ידע אודות המועד שנקבע לדיון בפני בית המשפט. המבקש מתגורר ביישוב קדימה, ומאז האיחוד עם היישוב צורן, הבעיות בתפקוד בית הדואר הולכות וגדלות, שכן לטענתו אין תיבות דואר בבתים ביישוב קדימה, אלא אך תיבות חלוקה בלבד. ברם, המבקש לא קיבל כל הודעה בתיבת החלוקה אודות דואר רשום. עוד סיבה לבלבול ואי קבלת דברי דואר הינה כי בכתובת מגוריו של המבקש קיימים 7 רחובות הנושאים את שם הרחוב "החסידה" ובכל הקומפלקס 70 בתים.
עוד טען ב"כ המבקש, כי המבקש הינו נהג ותיק ומיומן, בעל וותק נהיגה משנת 1988 ועברו התעבורתי ללא כל דופי יחסית לוותק נהיגתו ולקילומטראז' העצום אותו גומא מדי יום. כאמור, המבקש מתגורר ביישוב קדימה ומקום עבודתו הינו בתל אביב. במקצועו משמש המבקש כמנהל שיווק ומכירות בתחום הריהוט לבית, עבודה הכרוכה בנסיעות יומיומיות ברחבי הארץ. ללא רישיון נהיגה בר תוקף, לא יוכל המבקש לתפקד בעבודתו ובחייו היומיומיים.
עוד נטען בבקשה, כי המבקש הינו בן לאב הנמצא בתהליכי התעוורות, והמבקש משמש לו כעיניים וכרגליים להסעתו לטיפולים רפואיים ולתפקוד יומי.
ב"כ המבקש טען כי על פני הדברים חלה התיישנות, שכן התובע אישר תיק זה להגשה ביום 28.12.14, קרי כחלוף מעל לשנה ממועד ביצוע העבירה, וחרף זאת הגישה התביעה כתב אישום. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי למבקש קיימת הגנה טובה כנגד האישום המיוחס לו, והוא אינו אחראי לעבירה המיוחסת לו.
לבקשה צורף תצהיר המבקש.
המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקש זומן כדין, ולראיה אישור המסירה אשר חזר בשל כך שהמבקש לא דרש את הדואר. לאור האור, אין למבקש אלא להלין על עצמו.
דיון והכרעה
סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), קובע את אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין. הסעיף קובע שני טעמים, שאינם מצטברים, המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".
א. בחינת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש
המסגרת המשפטית הרלוונטית לענייננו, ביחס לטענה זו, מוגדרת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 וסעיף 237 (א), (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 ואלו לשונן:
תקנה 44א – "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".