דהן נ' ממן

פתח דבר

1. בפניי תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, אשר ייצג אותם בעסקה לרכישת משק במושב משמר איילון.

   לטענת התובעים, הנתבע התרשל בייצוגם וכתוצאה מרשלנותו נגרמו להם נזקים שונים המפורטים בכתב התביעה, בסכום כולל של 1,815,600 ש"ח, כאשר לצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על 900,000 ש"ח.

    

   עובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. ביום 10.7.2014 חתמו התובעים על הסכם מכר (להלן :"הסכם המכר"), במסגרתו רכשו מה"ה רחמים ורחל נחום (להלן: "המוכרים") את מלוא זכויותיהם במשק 73 במושב משמר איילון (להלן, בהתאמה: "המשק" ו- "המושב").

   יצויין, כי זכויות המוכרים במשק היו זכויות של בני רשות של האגודה השיתופית משמר איילון (להלן: "האגודה").

   הסכם המכר צורף כנספח 2 לתצהירו של התובע 1 (להלן: "תצהיר התובע").

3. לצורך ייצוגם בעסקת המכר שכרו התובעים את שירותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, אשר באותה עת שימש גם כיועץ המשפטי של המושב.

   יצויין, כי גב' גב' זיווה מחמש ברוך, המתווכת אשר הציגה לתובעים את המשק אותו רכשו בסופו של יום (להלן: "המתווכת"), ואשר הייתה לה היכרות מקצועית ארוכה ומתמשכת עם הנתבע, היא שהמליצה לתובעים לשכור את שירותיו.

4. סעיף 4 בהסכם המכר דן בסוגיית קבלת הרוכשים (התובעים) כחברים באגודה, וקובע הוראות למקרה בו התובעים לא יתקבלו כחברים בה.

5. סעיף 4.2 בהסכם המכר קובע למעשה תנאי מתלה, ולפיו במידה ולא יתקבלו כחברים באגודה יהיו רשאים התובעים, והתובעים בלבד, לבטל את הסכם המכר (להלן: "התנאי המתלה").

   סעיף 4.4 קובע הוראה משלימה לפיה במידה ואי קבלת התובעים כחברים באגודה יגרום לעיכוב באיזו מפעולות הצדדים על פי הסכם המכר, יידחו חיובי הצדדים הרלבנטיים לעיכוב עד להסרת המניעה.

   סעיף 4.3 מעניק לתובעים, במידה ולא יתקבלו כחברים באגודה, אפשרות להציג רוכש חלופי במקומם.

6. בסמוך לאחר החתימה על הסכם המכר פנו התובעים לאגודה וביקשו להתקבל כחברים בה, אך עד מהרה התברר כי מתעוררים קשיים משמעותיים באפיק זה (סעיף 15 לתצהיר התובע).

7. הנה כי כן, התובעים הופנו בחודש אוגוסט 2014 לביצוע מבחני קבלה במכון 'כיוונים', אך לאור התוצאות שהשיגו דחתה האגודה את בקשתם להתקבל כחברים.

   במהלך חודש נובמבר 2014 פנו התובעים לאגודה וביקשו לעבור מבדקים חוזרים מהטעמים אשר פורטו במכתבם מיום 2.11.2014 (נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

8. ביום 25.11.2014 קיימה האגודה ישיבה בנושא, במסגרתה גם נשמעו התובעים עצמם, ולאחריה הוחלט לאפשר לתובעים לעבור מבדקים חוזרים.

   המבדקים החוזרים התקיימו ביום 5.1.2015, אלא שגם תוצאותיהם לא היו מספקות, והאגודה דחתה שוב את בקשת החברות של התובעים (מכתב האגודה מיום 2.2.2015, נספח 19 לתצהיר התובע).

9. ביום 15.3.2015 הגישו התובעים בקשה לעיון חוזר בהחלטת האגודה מיום 2.2.2015, אך גם בקשה זו נדחתה (נספח 23 לתצהיר התובע).

10. התובעים המשיכו במאמציהם להתקבל כחברים בעמותה, ונקטו בצעדים שונים לשם כך, אך בסופו של יום ללא הצלחה (סעיפים 46-59 לתצהיר התובע).

11. בין לבין, ביום 14.12.2014, כחמישה חודשים לאחר החתימה על הסכם המכר, ולאחר שהתובעים כבר ידעו שקיים קושי עם קבלתם כחברים באגודה, התקיימה פגישה בנוכחות המוכרים, בא כוחם עו"ד יעקב נחום, הרוכשים (התובעים) ובא כוחם (הנתבע).

     

12. במסגרת אותה פגישה חתמו הצדדים לעסקה על פרוטוקול הסכמות (להלן: "הפרוטוקול"), במסגרתו קבעו כי התנאי המתלה אשר נקבע בסעיף 4 להסכם המכר מבוטל, וכי הסכם המכר והוראותיו יחולו ויחייבו גם אם התובעים לא יתקבלו כחברים באגודה (נספח 4 לתצהיר התובע).

13. כאמור, גם לאחר אותה פגישה המשיכו התובעים בניסיונותיהם להתקבל כחברים באגודה, אך ללא הצלחה.

14. למרות ההסכמות אשר באו לידי ביטוי בפרוטוקול, הרוכשים לא שילמו למוכרים את יתרת התמורה על פי הסכם המכר (סעיפים 38-45 לתצהיר התובע והנספחים שם).

15. ביום 12.7.2017, כשנתיים וחצי לאחר החתימה על הפרוטוקול, נחתם בין התובעים למוכרים נספח להסכם המכר (להלן: "הנספח"), במסגרתו שונה מתווה העסקה ל- 'עסקת נטו'.

    עוד נקבע במסגרת הנספח כי התובעים ישלמו למוכרים פיצוי בסך 450,000 ש"ח בגין הפרת ההסכם הנטענת (נספח 16 לתצהיר התובע).

16. בסופו של יום השלימו הצדדים את עסקת הרכישה, והתובעים מחזיקים בפועל במשק ובונים שם את ביתם (עדותה של המתווכת, בעמוד 13 שורות 1-12).

17.  

    המחלוקות המצריכות הכרעה

18. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים ושמעתי אותם ואת העדים מטעמם בדיון שהתקיים בפניי, אלו הן לטעמי השאלות המרכזיות המצריכות הכרעה:

    • האם הנתבע אכן המליץ לתובעים לוותר על התנאי המתלה על מנת להמשיך בעסקה, תוך שהוא מתחייב כי ניתן יהיה לרשום את הזכויות במשק על שם התובעים גם אם לא יתקבלו כחברים באגודה.

    • ככל שאקבע כי אכן זו הייתה המלצתו של הנתבע, האם המלצה זו עולה כדי רשלנות כמשמעותה בסעיף 35לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

    • במקרה כזה, האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזקים הנטענים על ידי התובעים, וכפועל יוצא מכך, מהו הפיצוי לו הם זכאים.

       

       

       

       

       

       

       

       

      דיון והכרעה

      מסגרת נורמטיבית

19. סעיף 35לפקודת הנזיקין[נוסח חדש], קובע את מסגרתה של עוולת הרשלנות, וכך לשונו:

    "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

20. לעוולת הרשלנות שלושה יסודות (ע"א 8650/08 ‏בנימין רפאלוב נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר )פורסם בנבו, 17.7.2013)):

    • התרשלות - קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) של המזיק כלפי הניזוק והפרת החובה האמורה במובן של אי עמידה בסטנדרט הזהירות הנדרש בנסיבות העניין.

    • קרות הנזק.

    • קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין קרות הנזק.

21. עורך דין המייצג לקוח בעסקת מקרקעין חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחו.

    ראו: ע"א 4612/95איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית (פורסם בנבו,27.10.1997); ע"א 6645/00 שלמה ערד עורך דין נ' ז'אק אבן (פורסם בנבו, 21.7.2002); ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ(פורסם בנבו, 16.9.14) (להלן: "פרשת גיאות").

22. בפסקה 44 בפרשת גיאות נקבע כך:

    "סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש נבדק בעיניו של עורך דין זהיר על בסיס מידע שניתן לייחס לעורך דין בקיא ומיומן. הפסיקה עמדה על כך שרמת זהירות זו היא 'רבה' וגבוהה יותר מאשר בעלי מקצוע מיומנים אחרים."

     

23. עם זאת, חובת הזהירות והחובה לפעול במיומנות סבירה, אין משמעה כי לעורך דין אסור לטעות בשיקול דעתו, כפי שצויין בפסקה 45 בפרשת גיאות:

    "עם זאת, אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה אחריות מוחלטת, ולא כל טעות מהווה מעשה של רשלנות. עורך הדין אינו נדרש לחשב מראש את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה"

24. ומהמסגרת הכללית לענייננו הפרטני.

     

    האם הנתבע התחייב כי ניתן יהיה לרשום את המשק על שם התובעים

25. בטרם אנסה להשיב על שאלה זו, ראוי להבין מדוע מלכתחילה היה צורך בביטולו של התנאי המתלה.

26. הנה כי כן, לכאורה לא היה לתובעים כל אינטרס או צורך בביטול התנאי המתלה, ששם בידיהם את הכוח לבחור האם לבטל את ההסכם אם לאו, ובעיקר את האפשרות לדחות את תשלום יתרת התמורה עד לקבלתם כחברים באגודה (סעיף 4.4 בהסכם).

    הדים לטענה זו ניתן למצוא גם בסעיף 25 לסיכומי התובעים.

27. אלא שזכות זו שניתנה לתובעים כרוכשים כרוכה במורכבות גם עבורם, שכן מסירת החזקה במשק מותנית בתשלום מלוא התמורה (סעיף 7.1 להסכם המכר).

    בנוסף, אי תשלום התמורה מונע הגשת בקשות לקבלת היתרי בניה המחייבות את חתימת בעלי הזכויות (המוכרים), חתימה שמן הסתם לא תינתן לפני קבלת מלוא התמורה (וראו לעניין זה את סעיף 8.3 להסכם המכר, את התכתבות הדוא"ל בין המתווכת לבין הנתבע מיום 3.12.20214 וכן את עמוד 23 לפרוטוקול שורות 11-14).

    ראו גם עדותו של עו"ד נחום בעמוד 51 שורה 27 עד עמוד 52 שורה 11.

28. מכאן ברור שאם ביקשו התובעים לקבל את החזקה במשק ולהגיש בקשות לקבלת היתרים לוועדות התכנון, היה עליהם להשלים את תשלום התמורה, ולשם כך למעשה לוותר באופן כזה או אחר על הזכות המוקנית להם בסעיף 4 להסכם המכר.

29. גם במסגרת עדותו מאשר התובע שהנתבע הוא שאמר לו שכדי להמשיך בעסקה יש צורך בביטול התנאי המתלה (עמוד 86 שורות 20-31), ונראה כי עמדה מקצועית זו אכן מבוססת ונכונה.

30. ואכן, העדויות והראיות מלמדות כי התובעים ביקשו לקדם את השלמת העסקה למרות שטרם התקבלו כחברים באגודה (עמוד 26 שורות 23-31), וכי התובע הוא זה שהאיץ בנתבע להשלים את הפעולות הנדרשות כדי להתקדם בעסקה, לרבות הכנת הפרוטוקול.

31. כך, בהודעת דוא"ל מיום 7.12.2014 כתבה המתווכת לנתבע כך: "היי שבוע מבורך... האם הכנת את המסמך? אופיר לוחץ עליי זיוה" (חלק מנספח 3 לתצהיר התובע).

32. גם מעדותה של המתווכת ניתן ללמוד כי הרוח החיה מאחורי הרצון להתקדם בעסקה אף ללא קבלת התובעים לאגודה, הוא התובע עצמו (עמוד 24 שורה 27 עד עמוד 25 שורה 1, ובהמשך בעמוד 26 שורות 23-31).

33. השאלה העובדתית בה יש להכריע היא האם הנתבע הוא זה שהמליץ לתובעים לוותר על התנאי המתלה, תוך התחייבות כי יוכלו לרשום את הזכויות במשק על שמם גם מבלי שיתקבלו כחברים באגודה.

34. עו"ד נחום, אשר ייצג את המוכרים בעסקה המכר, העיד כי במהלך החתימה על הפרוטוקול הועלתה האפשרות שניתן יהיה לרשום את הזכויות במשק על שם התובעים גם מבלי שיתקבלו כחברים באגודה, אך לא העיד כי הנתבע טען באופן נחרץ שכך אכן יקרה (עמוד 39 שורות 1- 16).

35. גם המוכרת לא העידה בחקירתה שכך נאמר, ואילו המוכר טען שהנתבע התחייב שהתובעים יוכלו להתקבל כחברים בעמותה (עמוד 62 שורות 15-32), למרות שגם התובעים עצמם אינם טוענים שהייתה התחייבות שכזו מצד הנתבע (עדותו של התובע בעמוד 72 שורות 32-33).

    עדות המוכר הייתה מבולבלת ולא משכנעת, וכעולה מעדותו, ספק אם קרא את התצהיר עליו חתם לא כל שכן הבין את תוכנו.

36. גם התובע, בעדותו (ובשונה מהניסוח הנחרץ יותר שבתצהירו) לא אומר באופן ברור וחד משמעי שהנתבע טען שניתן יהיה להעביר את הזכויות במשק על שם התובעים גם מבלי שיתקבלו כחברים באגודה, אלא מציין שזו הייתה התחושה שהוא נתן (עמוד 80 שורה 30 עד עמוד 81 שורה 6).

37. בסעיף 15 לתצהירו, בו מתייחס התובע לחילופי דברים בינו לבין הנתבע לאחר החתימה על הסכם המכר, אך לפני החתימה על הפרוטוקול, בשלב בו החל להתעורר החשש שהתובעים לא יתקבלו כחברים, טוען התובע עצמו שהנתבע אמר לו שהוא מאמין שיוכל לדאוג לרישום המשק על שם התובעים גם ללא חברות, אך לא שהוא מתחייב כי יצליח לעשות זאת.

38. ויודגש כי מדובר בניסוח המופיע בתצהירו של התובע, וחזקה שכל מילה בו נבחנה היטב על ידי התובעים ובא כוחם. לא מדובר באמירה ספונטנית הנאמרת במהלך עדות, אשר לעיתים אינה מנוסחת באופן מדוייק לחלוטין.

39. הראיה היחידה שהציגו התובעים לטענתם לפיה הנתבע התחייב שניתן יהיה לרשום את הזכויות במשק על שמם גם ללא אישור האגודה (או אף שהוא מאמין שיוכל לדאוג לכך) היא תשובה לקונית וקצרה שהנתבע שלח בדוא"ל במענה לשאלה שנשאל על ידי המתווכת (עמוד 34 לסיכומי התובעים).

40. אינני סבור כי די באמירה לקונית זו, כשלעצמה, כדי להרים את הנטל המוטל על התובעים להוכיח שהנתבע אכן התחייב בפני התובעים כי יוכלו לרשום את הזכויות במשק על שמם ללא צורך בחברות באגודה או בהסכמת האגודה.

    ויודגש, מדובר בתשובה לקונית ביותר (מילה אחת בלבד), ללא כל פירוט או הבהרות, אשר ניתנה לצד שלישי עמה היה הנתבע ביחסי עבודה ארוכים, ולא לתובעים עצמם, במסגרת התכתבות דוא"ל מיום 24.10.2014, למעלה מחודש וחצי לפני החתימה על הפרוטוקול.

41. יתירה מכך. עיון בתצהירי התובעים והמתווכת מעלה כי אין כל טענה עובדתית לפיה המתווכת העבירה לתובעים את תשובתו זו של הנתבע או כי אלו הסתמכו עליה באופן כלשהו.

    גם בחקירתם הנגדית של התובעים ושל המתווכת לא עלתה טענה לפיה התובעים הסתמכו על אמירה לקונית זו של הנתבע.

42. ייתכן שהדברים נאמרו על ידי הנתבע גם ישירות לתובעים (כפי שטוען הנתבע בסעיף 13 לתצהירו), אך אין בפניי טענה קונקרטית שכזו ובוודאי שלא הוצגה בפניי כל ראיה לאמירה שכזו.

43. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שממועד החתימה על הפרוטוקול בסוף שנת 2014 ועד למכתב ההתראה מיום 22.9.2020 (נספח 1 לתצהיר התובע), ולמרות שבמהלך אותן השנים מקבלים התובעים מכתבי התראה על כך שהם מפרים את הסכם המכר, ובחודש יולי 2017 אף הסכימו לכאורה לשלם למוכרים פיצוי בסך 450,000 ש"ח בגין אותה הפרה, אין ולו פניה אחת מצדם אל הנתבע במסגרתה הם מעלים כלפיו טרוניה כלשהי.

    לו היו התובעים סבורים שנקלעו למצב של הפרת הסכם בגלל רשלנותו של הנתבע, ניתן היה לצפות שיפנו אליו באופן פורמלי ויעלו בפניו את הטענות כלפיו, או לכל הפחות ניתן היה להניח שבמסגרת ההתכתבויות ביניהם היו מציינים בפני הנתבע שהוא זה שהבטיח שניתן יהיה לרשום את הזכויות במשק על שמם גם בלי שיתקבלו כחברים באגודה.

    גם את תביעתם הגישו התובעים רק בחודש דצמבר 2020, שש שנים תמימות לאחר החתימה על הפרוטוקול.

44. אכן, דומה כי טוב היה עושה הנתבע אם היה מבהיר בכתב לתובעים את המשמעויות של החתימה על הפרוטוקול והוויתור על התנאי המתלה, אך היעדר תיעוד שכזה אינו מקים רשלנות.

45. לאור כל האמור, אני קובע כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, כי הנתבע התחייב בפניהם כי ניתן יהיה לרשום את המשק על שמם גם מבלי שיתקבלו כחברי אגודה, או אף כי המליץ בפניהם לוותר על התנאי המתלה מאחר והוא מאמין שיוכל לדואג לרישום שכזה.

46. משלא הוכח כי ניתן על ידי הנתבע ייעוץ לפיו התובעים יוכלו להירשם כבעלים של המשק גם בלי להתקבל כחברים באגודה, ממילא אין רלבנטיות לשאלה אם ייעוץ שכזה מהווה רשלנות מצד הנתבע, והתובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו.

47. משכך דין התביעה להידחות.

     

    סוגיית ההוצאות

48. משהתביעה נגדו נדחתה, זכאי הנתבע לפסיקת הוצאות לטובתו.

49. בהתאם להוראות תקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, על בית המשפט לפסוק שכר טרחה בסכום שאינו נמוך משכר הטרחה המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן.

    במקרה זה, לאור מספר הישיבות שהתקיימו בתיק וסכום התביעה, שכר הטרחה המינימלי עומד על סך כולל של 50,223 ש"ח.

50. במסגרת סיכומיו לא הציג הנתבע אסמכתאות כלשהן לשכר הטרחה אשר שולם על ידו או שהתחייב לשלם.

51. לאחר ששקלתי את השיקולים הרלבנטיים, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 60,000 ש"ח.

     

    סוף דבר

    לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך כולל של 60,000 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ד, 04 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.