ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
10684-10-15
04/11/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
סיגל אלבו
|
- נגד - |
מבקשים:
1. מרדכי אקנין 2. הילה אקנין
|
משיבה:
בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ
|
החלטה |
לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה וכן לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לפי סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט -1999.
המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקשים (להלן: "הנתבעים") תביעה כספית לתשלום דמי שכירות וכן לפיצוי בגין נזקים שגרמו הנתבעים.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים חתמו על בקשה לרכישת בית מהתובעת ובחודש מאי 2011 קיבלו חזקה ומאז ועד לחודש דצמבר התגוררו בבית ללא הרשאה, תוך שנמנעו מתשלום תמורת הבית או דמי שכירות לתובעת.
התובעת טענה כי במסגרת פועלה קיבלה זכויות בנייה ובנתה בתי מגורים בשני מתחמים בשטח היישוב עפרה. הבית נשוא התביעה הינו אחד מהבתים שנבנו על ידי התובעת. בעל הזכויות במקרקעין של היישוב עפרה הינו הממונה על הרוש הנטוש והממשלתי באזור איו"ש. הממונה העניק את הזכויות במקרקעין להסתדרות הציונית העולמית כברת רשות. ההסתדרות הציונית הקנתה את זכויותיה במקרקעין לעפרה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (להל: "האגודה השיתופית"). בהתאם להסכם שנחתם בין האגודה השיתופית לבין התובעת, הוקנתה לתובעת הזכות לבנות ולמכור את הבתים שתבנה ביישוב עפרה והבתים נבנו על ידי התובעת.
ביום 24.4.11 חתמו הנתבעים על בקשה לרכישת הבית וביום 24.5.11 חתמו הנתבעים על אישור קבלת זכויות בדירה. הנתבעים גרו ברציפות בבית משך שלוש שנים ו-8 חודשים, כאשר נמנעו מחתימה על הסכם רכישה ומתשלום שכר דירה. רק בעקבות תביעה לסילוק יד שהגישה התובעת פינו הנתבעים את הבית.
בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים מעולם לא כפרו בזכויות התובעת בבית ואף הכירו בהן באופן פוזיטיבי כאשר פנו אל התובעת בעצמם והביעו את רצונם לרכוש ממנה את הבית. חתימת הנתבעים על בקשת הרכישה ותשלום דמי הרשמה מהווה הצהרה על רצונם לקנות את בית מהתובעת, ובעקבות חתימה זו נמסרה לנתבעים חזקה בבית וניתנה להם הרשאה להתגורר בו עד לחתימה על הסכם המכר. לנתבעים ניתנה אופציה לרכישת הבית, בתנאי שיישאו בתשלום דמי שכירות עד לחתימת הסכם המכר. התובעת התעכבה בחתימת הסכם המכר בשל הליכים משפטיים שהתנהלו לגבי מעמד הקרקע, ואשר הובאו לידיעת הנתבעים.
הנתבעים לא שעו לבקשת התובעת לחתום על הסכם המכר ולשלם את דמי השכירות עד לאותו מועד.
התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים משנמנעו לחתום על הסכם המכר ולשלם את תמורת הבית ואת דמי השכירות. כן נטען כי הנתבעים גרמו נזקים לבית ולחצר. לחילופין, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
הנתבעים טוענים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, שכן התובעת אינה בעלת הזכויות הקנייניות או רישיון בנייה בקרקע. הנתבעים טוענים כי להסכם בין האגודה השיתופית לבי התובעת אין תוקף, שכן מדובר בהסכם ללא תאריך. כן טוענים הנתבעים, כי אין יסוד לטענה כי ההסתדרות הציונית הקנתה את זכויותיה לאגודה השיתופית כברת רשות, שכן מעון בכתב ההתחייבות עולה כי הרישיון שניתן לאגודה השיתופית הינו רישיון לעיבוד חקלאי או למרעה. כמו כן, התחייבה האגודה השיתופית שלא להעביר את זכויותיה בקרקע ולא להקים על הקרקע מבנה, אחא בהסכמת ההסתדרות הציונית. מכאן שלתובעת לא הוקנתה זכות חוקית לבנות ולמכור בתים ביישוב עפרה ואף בהתאם לצו ביניים שניתן על ידי בית המשפט העליון נאסר עליה לאכלס את המקרקעין ולבצע עסקאות.
לאחר ששקלתי את טענות הנתבעים, העתי למסקנה כי אין מקום להורות על מחיקת התביעה בהעדר עילה. הכלל הוא כי בית המשפט ינקוט בסנקציה מרחיקת הלכת של מחיקת התביעה בהעדר עילה במקרים חריגים, רק כאשר ברור שאם יוכח התובע את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו, לא יהיה בידו לזכות בסעד המבוקש.
במקרה זה טענה התובעת בסעיף 8 לכתב תביעתה, כי בהתאם להסכם שנערך בינה לבין האגודה השיתופית הוקנתה לה הזכות לבנות ולמכור בתים ביישוב עפרה. הטענות אותן מעלים הנתבעים כנגד תוקפו של ההסכם ואף כנגד תוקף כתב ההתחייבות בין ההסתדרות הציונית לאגודה השיתופית הן טענות שמצריכות בירור ומקומן להתברר במסגרת הדיון בתביעה עצמה, ואינן מובילות למסקנה כי יש לסלק את התביעה על הסף.
זאת ועוד, במסגרת כתב תביעתה מבססת התובעת את זכותה לקבלת דמי שכירות על הפרת הסכם בינה לבין הנתבעים ואף על עילה של עשיית עושר ולא במשפט. כן דורשת התובעת לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין נזקים שגרמו לרכוש. טענותיה של התובעת המבוססות על עילה חוזית ונזיקית מצריכות בירור עובדתי ושמיעת ראיות, ועל כן אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
אשר לבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א לפקודת החברות, הרי שזו מצויה בסמכות שופט ועל כן תועבר להכרעת שופט.