פלונית נ' פיקל ואח'

התביעה

1. לפני תביעה בעילת רשלנות רפואית בביצוע ניתוח להסרת משקפיים.

    

2. התובעת, ילידת 1977, פנתה ביום 17/05/06 לנתבעת 2 והתעניינה בטיפול בלייזר להסרת משקפיים. לאחר שמסרה פרטים על מצבה הרפואי ולאחר בדיקות שבוצעו, הומלץ לתובעת על ביצוע ניתוחים על דרך השתלת טבעות בשתי העיניים.

   ביום 24/05/06 עברה את הניתוח אצל נתבעת 2 בתל אביב בעין שמאל, וביום 19/09/06 את הניתוח בעין ימין. את שני הניתוחים ביצע הנתבע 1. הביקורת נערכה ע"י ד"ר קרפ, בהתאם להסכמות בין הצדדים, נוכח מקום מגוריה בחיפה.

   אין מחלוקת כי התובעת סבלה מצעירותה, וללא קשר לניתוח, מבעיות בעיניים ואובחנה כסובלת ממחלת הקרטוקונוס – עיוות בקרנית.

   הנתבעת 2 הינו מרכז רפואי פרטי בשם 'רואים 6/6 לייזר רפואי ומדעי בע"מ'.

   המכון הפסיק את פעילותו במרץ 2007, ולא התגונן בתיק זה.

    

3. התובעת טוענת כי הניתוחים בוצעו באופן רשלני ונגרמו לה בעקבותיהם נכויות.

    

    

    

    

   וביתר פירוט 

    

4. בתחילת 2006 התעניינה התובעת באפשרות לביצוע ניתוח בעיניים, על מנת שתוכל לתפקד ולראות ללא צורך בשימוש בעדשות או במשקפיים.

   ביום 23/02/06 פנתה לבדיקת התאמה לניתוח לייזר, לד"ר ברבארה. לאחר בדיקות הודיע לה ד"ר ברבארה כי אינה מתאימה לניתוח.

   3 חודשים לאחר מכן, ביום 17/05/06, הגיעה לנתבעת 2 והתעניינה שוב לגבי ניתוח כמפורט לעיל. באותו מועד חתמה על טפסים שהוכנו מראש ע"י הנתבעים או מי מהם, שכותרתם: "פרטים אישיים, הצהרת בריאות וטופס בדיקת התאמה". כמו כן נבדקה ע"י הנתבע. עם סיום הבדיקות נאמר לתובעת שהיא מתאימה לביצוע ניתוח השתלת טבעות בשתי העיניים. באותו יום אחת מעובדי נתבעת 2 נתנה לה הצעת מחיר לביצוע הניתוחים ותיאמה עבורה מועד לביצוע השתלת טבעת בעין שמאל. לא ניתן לה, לטענתה, הסבר ענייני בדבר מהות הניתוח, סיכונים הכרוכים בו ואלטרנטיבות טיפוליות אחרות – לא ע"י הנתבע ולא ע"י רופא אחר.

   ביום 24/05/06, לאחר הסדרת התשלום, עברה ניתוח להשתלת טבעות בעין שמאל. גם במועד זה, לטענתה, לא ניתן לה הסבר ענייני בדבר מהות הניתוח, סיכונים הכרוכים בו ואלטרנטיבות טיפוליות אחרות.

   לאחר הניתוח אמר לה הנתבע להגיע בעוד שבוע לביקורת. לא ניתנה לה תעודה רפואית או אחרת מהנתבעים לגבי הניתוח שעברה.

   שבוע לאחר הניתוח, ביום 30/05/06, הגיעה למכון, נבדקה ע"י הנתבע, עברה בדיקות עיניים ונאמר לה שהמצב משביע רצון ויש שיפור בראיה, למרות שסבלה מכאבים עזים בעין ולא חל שום שיפור משמעותי בראיה.

    

5. מאחר והתובעת מתגוררת בחיפה, הפנה אותה הנתבע להמשך מעקב אצל ד"ר קרפ, אותו הנתבע הציג כמי שנמצא עמו בקשרי עבודה.

   לטענת התובעת, היא התלוננה בפני ד"ר קרפ על לחץ בעין, כאבים ובעיות ראייה. ד"ר קרפ בדק אותה, אמר לה שהניתוח היה מוצלח כי הבעיות מהם סובלת הינן זמניות ויחלפו. הוא נתן לה מרשמים של טיפות ומשחות אנטיביוטיות ותרופות נגד כאבים. במהלך הטיפולים אצל ד"ר קרפ, הוא אמר לתובעת שרצוי שתעבור ניתוח להשתלת טבעות גם בעין ימין ולאחר הניתוח בעין ימין המצב ישתפר בהרבה. נוכח דבריו, קבעה התובעת מועד לביצוע הניתוח הנוסף בעין ימין.

   ביום 19/09/06 הגיעה לנתבעת 2 לצורך ניתוח השתלת טבעות בעין ימין, שילמה באותו מעמד, חתמה על טופס מידע מבלי שניתן לה הסבר ענייני בדבר מהות הטיפולים, סיכונים ואלטרנטיבות. לאחר הניתוח שוב לא קיבלה תעודה רפואית.

   גם לאחר הניתוח בעין ימין, המשיכה במעקב אצל ד"ר קרפ, סבלה מאותן בעיות בעין ימין והמשיכה לסבול מאותן בעיות בעין שמאל. למרות שנאמר לה שהבעיות זמניות ויחלפו, מצב העיניים החמיר. התובעת פנתה לקופת חולים ביום 09/03/08 או אז אובחן זיהום בעין ימין. בהמשך אובחן תסנין באותה עין והתובעת קיבלה טיפול תרופתי במסגרת קופת חולים מכבי. כמו כן, הומלץ לתובעת לפנות בדחיפות לרופא המנתח לבדיקת הטבעות. אחרי בדיקת הטבעות פנתה התובעת שוב לד"ר קרפ והוא אמר לה שהכל בסדר ואף שלל קיומו של זיהום. נוכח הכאבים העזים מהם סבלה, פנתה התובעת לרופאת עיניים בקופ"ח מכבי שאבחנה תסנין בעין ימין ליד הטבעת וזיהום. כן המליצה הרופאה להוציא את הטבעות מעין ימין. נוכח ההמלצה פנתה לנתבע אך הוא לא נתן לה תשובה מעשית ואף לא הציע לה להגיע אליו לבדיקה והיא נאלצה לפנות לרופא אחר.

   ביום 13/05/08, נוכח חומרת הממצאים, נאלצה התובעת לעבור ניתוח להוצאת הטבעת מעין ימין (הניתוח בוצע ע"י ד"ר ברבארה). עד היום סובלת מאותן בעיות שמתבטאות בלחצים בעיניים, כאבים, קשיי ראייה חמורים, אדמומיות בעיניים, דמעות ופגמים אסתטיים.

    

6. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת מומחה בתחום העיניים פרופ' בן סירה.

   כעולה מחוות הדעת, לפני הניתוחים סבלה התובעת מקרטוקונוס. היא הרכיבה עדשות מגיל 18 והייתה במעקב. לטענתו ברור לגמרי שמיקום הטבעות בשתי העיניים היה שגוי. בעין ימין הטבעות גם נגעו זו בזו ולא הושתלו בעומק הנכון ולכן נפלטה טבעת אחת החוצה וגרמה לזיהום. המומחה סבור כי חוסר ההצלחה בניתוחים והסיבוכים שנגרמו נבעו מחוסר הניסיון של המנתח (נתבע 1), מאי שימוש בטבעות מתוצרת המאושרת ע"י ה FDA, אי שימוש בטכניקות חדישות ומבטיחות, אי ידיעת החומר התאורטי ואי רכישת הניסיון המעשי של כל נושא השתלת הטבעות. הנתבעים לא הציגו בפני התובעת אופציה טיפולית אחרת הנקראת CROSSLINKING ללא קשר להשתלת טבעות ועניין זה אינו מתיישב עם רפואה נורמטיבית הנדרשת מרופא עיניים סביר.

   המומחה קבע נכות בשיעור 35% בשל הפגיעה בחדות הראייה + 10% בשל כתמי הקרנית. גם לפני הניתוחים היה לתובעת קרטוקונוס, אך בעדשות קשות ראתה מצוין, כך שלפי כללי המל"ל לא סבלה מנכות עובר לניתוחים. היום, לעומת זאת, היא אינה מסוגלת להרכיב עדשות וסכנת הזיהומים בעין גברה. כמו כן, גם אם תרכיב עדשות העניין לא יפתור את בעיית פיזור האור הנובעת מהצלקות. גם אם יוציאו את הטבעות תשארנה צלקות בקרנית. להערכתו אין מקום להתערבות ניתוחית שעלולה להחמיר את המצב. פרופ' בן סירה אף סבור כי אחוזי הנכות יגדלו עם השנים.

    

    

7. בסיכומיה שמה התובעת את הדגש על טענות בדבר הפרת חובת הגילוי, העדר הסכמה מדעת ואי מתן הסברים – לא בפגישת הייעוץ הראשונה ולא לפני הניתוחים עצמם.

    

   טענות נוספות מתייחסות לאי ביצוע בדיקות מקדימות מתאימות, העדר הכשרה מתאימה, אי הצגת אישור של משרד הבריאות לשימוש בטבעות, רישומים רפואיים לקויים וחסרים, מיקום ועומק לא נכונים בהשתלת הטבעות, מעקב רשלני מצד הנתבע באמצעות ד"ר קרפ ואי אבחון הזיהום בעין ימין.

    

8. לעניין הנזק:

   כאב וסבל – התובעת סובלת מכאבים. הניתוחים שעברה היו מיותרים וגרמו לה סבל עצום. היא סובלת מנכויות קשות, לרבות קשיי ראיה ניכרים בלילה. עותרת לפיצוי בסך 100,000 ₪ ברכיב זה.

   הפסדי שכר – התובעת עובדת כסייעת לרופא שיניים, משתכרת 3,500 ₪ ברוטו. נוכח בעיות העיניים מהן סובלת והחמרה אפשרית בהן, יתכן ולא תוכל להמשיך בעבודה. היא מבקשת סכום גלובאלי של הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד כולל הפסדי פנסיה בסך 200,000 ₪.

   הוצאות רפואיות – עלות הניתוחים 20,000 ₪. בנוסף לעלות חוות הדעת (פרופ' בן סירה וד"ר ורסנו) בסך 20,450 ₪.

   הוצאות רפואיות שוטפות בגין צורך בשימוש בטיפות עיניים – סכום גלובאלי של 20,000 ₪.

   הוצאות נסיעה – נוכח אי יכולתה לנהוג בלילה בסך 50,000 ₪.

   עזרת צד ג' – סך 50,000 ₪.

    

9. ביחס לנתבעת 2 – מאחר ולא הוגשה הגנה מבוקש פסק דין בהעדר.

    

10. מנגד, טוען הנתבע כי התובעת סובלת ממחלת עיניים מולדת שאינה ניתנת לריפוי מלא ומתבטאת בעיוות לא סימטרי של הקרנית. המחלה הצריכה שימוש בעדשות מגע קשות ומשקפיים. במהלך השנים התעניינה התובעת באפשרויות ניתוחיות על מנת להפטר מעדשות המגע, וזמן קצר לפני הניתוחים נשוא התביעה עברה הליך של בדיקה לקראת ניתוח לייזר ונמצאה לא מתאימה להליך. במהלך 2006 עברה הליך של השתלת טבעות בעיניה שבוצע ע"י הנתבע במתקני הנתבעת 2. מדובר בהליך רפואי שנועד להוות פתרון זמני למחלת ראייה מולדת ממנה סבלה, בדיוק כפי שהוסבר לה.

    שני הניתוחים הצליחו מאד, התובעת דיווחה על שיפור ניכר בראייה, לא נזקקה לעדשות מגע (ולא נזקקת לעדשות היום) ובדיקות המעקב שעברה היו מצוינות. כשנתיים לאחר ביצוע ההליך ב-05/08 אחת הטבעות בעין ימין זזה ממקומה, והוצאה בהליך פשוט שלא הצריך טיפול כלשהו לאחר מכן. תזוזת הטבעת מהווה סיכון מוכר בניתוחים מסוג זה, סיכון זה הובהר לתובעת לפני הניתוח והתממשותו אינה מקימה אחריות בנזיקין.

    גם טענותיה המגמתיות של התובעת בנוגע להפרת חובת הגילוי המועלות בחלוף 11 שנים מביצוע ההליך הרפואי, מופרכות.

     

11. הנתבע טוען שהעניק שרותי רפואה לנתבעת 2. הוא פרסם את עצמו, גבה את הכספים עבור הטיפול, הפנה אותם לרופאים שביצעו את הטיפולים, דאג למעקבים וביקורות. ד"ר קרפ רופא העיניים אליו הופנתה התובעת ע"י הנתבעת 2 ערך ביקורת אחר מצבה של התובעת. בין הנתבע לד"ר קרפ לא היו שום יחסי שותפות או יחסי עבודה. התובעת, משיקולים השמורים עמה, לא צירפה את ד"ר קרפ לתביעתה.

    שלושה חודשים לפני שעברה את הניתוח אצל הנתבע, היא נבדקה בבית חולים הדסה.

    בניגוד לנטען ע"י התובעת, בסיכום הבדיקה נכתב כי אינה מתאימה לניתוח לייזר ושניתן לדבר על ניתוח טבעות.

     

12. בניגוד לנטען ע"י התובעת, במסגרת שיחת ייעוץ לתובעת לאחר הבדיקות שעברה, הוסבר לה תהליך הטיפול, סיכונים וסיבוכים, דגשים מיוחדים בנסיבות המקרה, התובעת שאלה שאלות ושאלות אלו נענו. בדיקת ההתאמה בוצעה ע"י ד"ר חליחל וחתימתו אף מופיעה על גבי טופס בדיקת ההתאמה. עובר לניתוח בעין שמאל שבוצע ביום 24/05/06, חתמה התובעת על טופס מידע לניתוח טבעות, טופס בעל 5 עמודים, מאוד מפורט ובו מידע לגבי מחלת התובעת, הפתרונות למחלה זו, מבנה הטבעות, דרך פעולתן, אופן ההשתלה, הליך ההחלמה, תופעות לוואי, סיכונים וסיבוכים. הטופס נחתם ע"י התובעת בפני הנתבע שאף נתן הסבר נוסף בעל פה.

     

13. גם לפני הניתוח בעין ימין ביום 19/09/06 נחתם טופס הסכמה בפני הנתבע. גם ניתוח זה עבר בהצלחה, ללא ארועים מיוחדים.

     

14. ביחס לטענות הספציפיות המופיעות בסעיפים 37-44 לסיכומי התובעת – בניגוד לנטען, נעשתה בדיקה מקדימה ללא דופי ועומק השתלת הטבעות נמצא ללא דופי.

    ביחס לטענת העדר הכשרה ואישור משרד הבריאות – משרד הבריאות אינו דורש הכשרה מיוחדת לצורך שימוש בטבעות. בפועל, הנתבע רופא עיניים, מנתח מוביל, מנהל מחלקת עיניים בבית חולים "זיו" בצפת ועבר הכשרה ייחודית לשימוש בטבעות הספציפיות.

    ביחס לטענות בדבר מעקב – כפי שהוסבר לעיל, אין זיקה כלשהי בין ד"ר קרפ לנתבע ומכל מקום, המעקב היה מצוין.

     

15. הנתבע תמך הגנתו בחוות דעת המומחית בתחום העיניים ד"ר איריס ברקת לפיה, התובעת סובלת מקרטוקונוס משמעותי בשתי העיניים. היא עברה ניתוח השתלת טבעות בשתי העיניים על מנת לשפר ראייתה. אמנם היה צורך בהוצאת אחת הטבעות בשל תהליך זיהום אבל היא החלימה מהתהליך ללא סיבוכים משמעותיים. יש לזכור כי התובעת סבלה גם עובר לניתוחים מנכות והייתה תלויה בהרכבת עדשות מגע באופן מתמיד על כל המשתמע מכך. בעקבות הניתוחים חדות הראייה שלה השתפרה והיא לא תלויה יותר בהרכבת עדשות מגע.

    לעניין חוות הדעת של פרופ' בן סירה – בשני העשורים האחרונים מושתלות טבעות על מנת לשטח את החלק המרכזי של הקרנית ובכך להקטין את קמירות היתר שקיימת בקרטקונוס.

    סוג הטבעות שהושתל מאושר ע"י השוק האירופאי ונחשב יעיל ובטוח בתיקון קמירות היתר. כמו בכל ניתוח חדשני יש יתרונות, מגבלות וסיכונים שחלקם נלמד תוך כדי רכישת ניסיון, לא ברמה האישית אלא גם ברמה העולמית.

    לעניין הנכות, אמנם יש מגבלה בראייה מאחר והתובעת סובלת מקרטוקונוס, ובהתאם לראייה שלה ללא ניתוח אופטי היא זכאית ל-20%. התובעת לא ניסתה הרכבת משקפיים וגם אין שום מניעה לנסות להתאים לה עדשות מגע. אין בלט בקרנית ואין יובש ויתכן והתאמת עדשות תהיה קלה. התובעת עובדת כסייעת לרופא שיניים. אם המגבלה הייתה משמעותית, הייתה מנסה למצוא פתרונות לשיפור הראייה.

    המומחית קובעת כי לא הייתה כל רשלנות בהתנהלות הנתבע - לא בחוסר האינדיקציה לניתוח, לא בהסברים שנתן על הניתוח ועל האלטרנטיבות (שהיו מפורטים בכתב והתובעת חתמה עליהם). אין שום הוכחה לחוסר מיומנות בביצוע הפעולה, וטכניקה מודרנית משנת 2014 אינה רלוונטית לשנת 2008 בו בוצע הניתוח. בטופס ההסכמה עליו חתמה צוין כי מדובר בניתוח בעין חולה, כשלב לפני השתלת קרנית, וכן שלעיתים יש צורך בהוצאת הטבעת.

     

16. לעניין גובה הנזק - טוען הנתבע כי בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט,(כפי שיורחב להלן) לתובעת לא נותרה נכות צמיתה או זמנית עקב האירועים נשוא התביעה. מומחה בית המשפט לא שינה עמדתו גם במהלך החקירה.

    כאב וסבל – הטיפול שעברה התובעת הסתכם בהוצאת טבעת אחת שנתיים לאחר השתלתה, הא ותו לא. בנסיבות העניין ניתן לפצותה בסך 5,000 ₪.

    הפסדי שכר – התובעת לא הציגה נתון כלשהו לגבי השתכרותה עובר להשתלת הטבעות ואילו מנתוני השכר שהוצגו, המתייחסים לשנים 2007 ואילך, עולה תמונה של השתכרות קבועה ללא שינויים.

    הוצאות רפואיות – התובעת לא שילמה לנתבע עבור הניתוח. ככל ששילמה, היא שילמה לנתבעת 2.

    הוצאות עבור חוות דעת מומחה אינן הוצאות רפואיות אלא הוצאות משפט בהן יש לדון כאשר התביעה מתקבלת, ככל שתתקבל.

    בשים לב להזמת חוות דעת מומחה התובעת ע"י מומחה בית המשפט, אין לחייב מי מהנתבעים בהוצאות עריכת חוות דעת זו.

    הוצאות רפואיות – לא ברור מדוע מבוקש פיצוי של 20,000 ₪ בשל הצורך בשימוש בטיפות עיניים שללא קשר לאירועים נשוא התביעה, סבלה התובעת ממחלה שהצריכה שימוש בטיפות. כמו כן, הקבלות שהוצגו הן ע"ס 126 ₪ בלבד.

    הוצאות נסיעה – התובעת לא הציגה בדל ראיה לעניין שרותי הסעה בלילה או לכך שכושר נהיגתה בלילה נפגע.

    עזרת צד ג' – לא הוצגה שום ראיה.

     

    דיון והכרעה

     

17. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לאחר חקירת המומחים והצדדים, והסיכומים, דין התביעה להידחות.

     

    מצב רפואי ושאלת הרשלנות בניתוח

     

18. בפתח הדברים ראוי לציין כי התובעת סובלת ממחלת עיניים מולדת בשם קרטוקונוס שאינה ניתנת לריפוי מלא ומתבטאת בעוות לא סימטרי של הקרנית. הניתוחים נשוא התובענה לא נועדו לרפא את המחלה אלא לשפר את הראייה. עובר לניתוחים נעזרה התובעת בעדשות מגע קשות ומשקפיים ולאחר הניתוח ואף כיום, אינה נזקקת להם.

     

19. נוכח המחלוקת המקצועיות בתחום מומחיות העיניים בין הצדדים והפער בין חוות הדעת, מונה ד"ר ורסנו, מומחה למחלות קרנית, מנהל שירות הקרנית במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב) כמומחה מטעם בית המשפט.

    מחוות דעתו עולה כי ההסברים לפני הניתוח וגם עצם ביצוע שני הניתוחים, לעין שמאל ולעין ימין, היו לפי השיטות המקובלות ובידע שהיה קיים באותה עת. שני סוגי הטבעות, היו והינם כעת, מוּכָּרים ורלבנטיים להשתלה מעין זו, ולצורך שלמטרתו בוצעו. בשנת 2006 הידיעה אודות התועלת והסכנה בביצוע הייתה ברורה הרבה פחות מאשר היום, וודאי שלא הייתה בעיה להציע את הטיפול אז. התובעת הייתה בת 28 במועד בו נותחה. בגיל זה, קיים סיכוי משמעותי שמצב הקרטוקונוס היה ממשיך להחמיר ללא טיפול, ואתו גם חדות הראיה במשקפיים בשתי העיניים. מנגד, קיים סיכוי מזערי שחומרת הקרטוקונוס ואתה חדות הראיה במשקפיים היו משתפרים מעצמם ללא טיפול.

    כשנתיים לאחר הניתוח התפתחה דלקת ותזוזת אחד מחלקי הטבעת בעין ימין. הטבעת הוצאה ונותרה עכירות במקום.

    הניתוח בעין ימין לא שינה כנראה את גורלה של עין ימין וככל הנראה הפך את המהלך הטבעי של החמרה הדרגתית בקרטוקונוס, ושיפר מעט את מצבה של עין שמאל.

    ביחס לנכות, סבור המומחה כי במועד הניתוח סבלה התובעת מ10% נכות בגלל הקרטוקונוס. היום היא סובלת מ 15% נכות. מצב זה קשור לקרטוקונוס ולדעתו ללא הניתוחים לא היה מצבה טוב יותר מכך. המומחה סבור כי אם התובעת תנסה התאמה חוזרת של עדשות מגע בעיניה, הסיכויים לשיפור הראיה בשתי עיניה טובים, באופן שיותיר אותה ללא נכות.

     

20. על פי ההלכה הפסוקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו. על מנת שבית המשפט ידחה את חוות דעתו של מומחה מטעמו, יש להראות כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו עד שבית המשפט, החסר את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, יגיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת.

    "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי). וראו גם ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985) וכן ע"א 605/88 תבורי-בית חרות למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1990).

     

21. בענייננו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מקיפה את השאלות שבמחלוקת ומתבססת על התיעוד, על מומחיותו ובדיקתו הקלינית.

    בחקירתו של המומחה עלו מספר פרטים שלא נכללו בחוות הדעת ויפורטו להלן.

     

     

    הבדיקות שנערכו לתובעת לפני הניתוח

     

22. התובעת טוענת כי לא עברה בדיקות מתאימות לפני ההמלצה על ניתוח ולא נדרשה להוריד את העדשות מספר ימים לפני הבדיקה.

    עובדתית, אין מחלוקת כי התובעת עברה בדיקת עיניים באמצעות מכשיר "OrbScan", ובדיקת התאמה (נספחים ה-ז לתצהיר התובעת).

     

23. לטענת התובעת, לצורך ניתוח השתלת טבעות יש צורך לעשות חתך מדויק בקרנית לשם בחינת הקרנית ועובייה, על מנת להכניס את הטבעות במיקום הנכון ובעומק הנכון. ועוד, התובעת טוענת כי הסירה את העדשות ביום הבדיקה, בעוד שעל מנת לבצע את בדיקת ההתאמה יש לבקש מהמטופל הסרת העדשות מספר ימים לפני הבדיקה. ד"ר בן סירה סבור כי העדשות גרמו לשינוי בעובי הקרניות ולכן בדיקת התובעת לא הייתה מדויקת ובהתאם הטבעת לא מוקמה במיקום ובעומק הנכון.

     

24. פרופ' ברקת העידה כי בניתוח טבעות, להבדיל מניתוח לייזר להסרת משקפיים, אין דרישה להסיר את העדשות: "אין צורך בהשתלה של טבעות אינדיקציה ברורה לכך וזאת משתי סיבות: לצורך אבחנת קרטוקונוס ואין ספק שזה כבר אובחן והשנייה שעובי הקרנית לא משתנה בגלל ההרכבה של העדשות" (ראו עמ' 20 לפר' ש' 3-5).

    עם זאת לשאלת בית המשפט ענתה המומחית כי היא כן הייתה מבקשת להסיר את העדשות והוסיפה: "אך זה לא קריטי להשתלה של טבעות" (ראו עמ' 20 לפר' ש' 7).

     

25. הנתבע העיד כי: " מורידים את העדשות מהקרנית כדי לנטרל את ההשפעה המכנית של המגע של העדשה בקרנית. כדי לדייק ולדעת בדיוק את הנתונים הרפלקטוריים שזה נתוני תשבורת עין אז נוהגים להוריד את זה. נוהגים לבקש ממטופלים להוריד את עדשות המגע לפני הבדיקה. יחד עם זאת, ההפרשים בין עם עדשות ובין בלי עדשות יהיו כחצי דיופטר כך שזה לא מאוד משמעותי. הנוהג המקובל הוא כן להוריד את עדשות המגע" (ראו עמ' 39 לפר' ש' 26-30).

     

26. מומחה בית המשפט העיד כי סיבה אפשרית לתזוזת הטבעת היא מיקומה בעומק קרוב מדי לפני השטח וראו עדותו (עמ' לפר' 23 ש' 14-21):

     

    "ש.אם נאמר שהטבעות היו מותקנות במיקום נכון, בעובי הנכון ובמרחק הנכון, במרכז, נכון שבסיטואציה כזאת לא היתה אמורה להיגרם כל תזוזה של הטבעות?

    ת.לא נכון. לגבי המיקום יחסית למרכז אין לזה תפקיד, אם זה יותר קרוב או יותר רחוק מהמרכז זה לא ישנה. לגבי העומק, אם זה היה קרוב מידי לפני השטח זה יגדיל את הסיכוי לסיבוך הזה. זה לא מחייב שכך יהיה.

    ש.נכון שאחת האופציות הסבירות ביותר לכך שהטבעת יוצאת החוצה היא שההתקנה שלה נעשתה שטחית מידי, דהיינו, לא מספיק עמוק?

    ת.אני לא יודע אם הסבירות ביותר, זה אחת הסיבות. זאת סיבה אפשרית".

     

     

     

    וכן בהמשך (עמ' 24 לפר' ש' 27-29):

     

    "ש.בהתחשב בכך שהיה זיהום והטבעות נפלטו החוצה, האם נכון שזאת אופציה סבירה בעיניך, שהטבעת הותקנה קרוב מידי לפני השטח ו/או במיקום לא נכון?

    ת.זאת אחת האופציות הסבירות".

     

    מומחה בית המשפט אף שלל אפשרות אחרת של זיהום בחתך:

     

    "ש.חברי שאל אותך שאלה לגבי אפשרות שקיימים גורמים נוספים שגרמו להוצאת הטבעת, האם נכון שהזיהום בחתך אם היה גורם במקרה הזה היו רואים עדות לו במועדים מאוד מאוד סמוכים לניתוח, בוודאי בחודש הראשון שלאחר הניתוח ולא אחרי שנה?

    ת.אני מסכים.

    ש.כלומר הגורם הזה לא רלוונטי כאן?

    ת.הוא רלוונטי באפשרות נמוכה. אני ראיתי שלאחר ניתוחים של לאסיק בטווחים של חודשי ושנים התפתח זיהום בשולי החתך הניתוחי אבל אני מסכים שזה מצב נדיר שמצדיק פרסום, כך שהתשובה שלי שאני לא שולל את הנקודה הזאת אבל הסיכוי נמוך מאוד" (ראו עמ' לפר' 29 ש' 24-31).

     

27. למעשה, כל המומחים סבורים כי רצוי להוריד את העדשות לפני מועד הבדיקה וכי אי מיקום נכון יכול להוביל לתזוזת הטבעת, כפי שאכן קרה.

     

28. בפועל דוח הניתוח שהוצג הוא דף ריק עם מדבקות ובו פרטי הטבעות שהושתלו, כך שעומק ההשתלה, ומהלך הניתוח לא פורטו. מומחה בית המשפט אישר בעדותו שלא ראה את דוחות הניתוח. גם פרופ' ברקת אישרה בחקירתה כי אין תיעוד כלשהו של הפעולה הניתוחית, באיזה עומק הושתלו הטבעות ובאיזה מיקום.

     

29. וראו עדות הנתבע (עמ' 35 לפר' ש' 27-32 וההמשך בעמוד 36 שורות 1-7):

     

    "ש.אתה מסכים שבמקרה הזה אין דו"ח ניתוח לגבי שני הניתוחים?

    ת.יש דו"ח ניתוח שהושמו שם מדבקות הטבעות ששמנו (נספחים יא' ו-יח' בהתאמה).

    ש.אתה מסכים שזה לא דו"ח ניתוח כפי שצריך להיעשות?

    ת.הנתונים הרלבנטיים נמצאים בדף הניתוח.

    ש.לביהמ"ש: האם לא צריך לתאר בדו"ח הניתוח את מהלך הניתוח, איפה השתילו ובאיזה עומק?

    ת.היה צריך לפרט יותר בפירוט.

    ש.אתה מסכים שהנתון היחיד שיש זה רק הפירמה של הטבעות?

    ת.לא. יש גם בדיקה רפרטומטרית.

    ש.אבל פרט לזה אין לנו שום פרט נוסף?

    ת.נכון.

    ש.וזה תקין בעיניך?

    ת.זה היה הנוהג אז בניתוחים ואחרי זה השתנה. אני מסכים שזה צריך להיות יותר מפורט".

     

30. נמצא אפוא כי דוח הניתוח לוקה בחסר מהותי ואינו משקף את מהלך הניתוח. חסר ראייתי זה ועדות מומחה בית המשפט לפיה אפשרות סבירה לתזוזת הטבעת היא מיקומה בעומק שטחי מדי, יכול להצדיק את העברת נטל השכנוע לנתבע, להראות כי לא מתקיים קשר סיבתי בין מיקום הטבעת לבין תזוזתה. לעניין העברת נטל השכנוע במקרה של חסר ברישום הרפואי ראו ע"א 10094/07 פלונית נ' בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס. פיסקה 7 (ניתן ביום 24/11/10).

     

    ראו בעניין זה עא 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו (ניתן ביום 28/11/07):

    "בהקשר הרפואי ניתן לומר, כי נזק ראייתי הינו מצב בו התובע נפגע כתוצאה מתיעוד לקוי או תיעוד חסר או מבדיקה רפואית או טיפול רפואי שצריכים היו להתבצע ולא נעשו ועל כן יהיה היפוך בנטל הראייה. העיקרון שביסוד העברת נטל השכנוע מתפרש לא רק על מחדלים בעריכת רשומות רפואיות ובשמירתן כנדרש. הוא מתפרש גם על מקרה של רשלנות מצד הנתבע באי קיומן של בדיקות רפואיות, אשר לו בוצעו יכולות היו להצביע על גורמים לנזק (ראו ע"א 9328/02 דלעיל). משנמנע הרופא מלבצע את הבדיקה, גרם בכך נזק ראייתי והועבר אליו הנטל לשכנע באותו שלב, בו נמנע מלבצע את הבדיקה".

     

    בהתאם, שקלתי בכובד ראש החלת הדוקטרינה בדבר נזק ראייתי.

     

31. עם זאת, במקרה דנן, פרופ' בן סירה, מומחה התובעת, העיד כי בדק את עומק ההשתלה לאחר עשייתה (דבר שלא נעשה ע"י מי מהמומחים האחרים), אך לא הציג את תוצאות בדיקתו.

     

    "ש.איך בודקים את עומק ההשתלה לאחר עשייתה?

    ת.קשה לראות בדיוק אבל אפשר לעשות OCT, שלא נעשתה ע"י כל הבודקים הקודמים. אני עשיתי את הבדיקה הזו, לא הצגתי אותה פה.

    ש.בעין ימין נשארה טבעת ובעין שמאל שתי טבעות. אתה עשית את הבדיקה לתובעת ואין לזה זכר בחווה"ד, מדוע?

    ת.כי אין לזה שום רלבנטיות, וחוץ מזה הטבעת גם הוצאה" (ראו עמ' 10 לפר' מיום 10/2/16 ש' 18-23).

    המנעות זו מהבאת תוצאות הבדיקה פועלת לחובתה של התובעת, המבקשת לטעון שההשתלה בוצעה אולי בעומק לא מתאים. ככל שראייה משמעותית יותר והיא נגישה, המנעות מהבאתה פועלת לרעת הטוען ועל כן מתיישבת עם מסקנה לפיה עומק השתלת הטבעת היה תקין (או לפחות התזה ההיפותטית בדבר עומק לא מתאים לא הוכחה, באשמת התובעת).

     

32. הצדקה ליישום הדוקטרינה של נזק ראייתי, כמעביר את נטל ההוכחה, קיימת במצבים של אי ודאות בגרימת הנזקים. בענייננו, להבדיל, פרופ' בן סירה בחן, לפי עדותו, את עומק השתלת הטבעות ולא הציג את תוצאות בדיקתו, וכפי שציינתי לעיל יש בכך להעיד כי עומק ההשתלה היה תקין. בנסיבות אלו, אין להחיל את הדוקטרינה של הנזק הראייתי בדבר השתלה בעומק שטוח מידי. הנטל על התובעת להוכחת הרשלנות, ונטל זה לא הורם. העברת נטל השכנוע לא תשנה את תוצאות הבדיקות של מומחה התובעת, שכאמור לא הוצגו לבית המשפט, ואין בהעברת הנטל לשנות תוצאתן.

    ראו בעניין זה מאמרם של פרופ' אריאל פורת ופרופ' אלכס שטיין – "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי – ודאות בגרימת נזקים", עיוני משפט כ"א 191.

     

    הכשרה ואישור משרד הבריאות

     

33. לטענת התובעת, הנתבע השתמש במכשור שלא אושר כדין (טבעות שלא קיבלו את אישור משרד הבריאות), ומבלי שעבר הכשרה בהתאם להוראות היצרן.

     

    סוגי הטבעות

     

34. מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו כי: "שני סוגי הטבעות Intacs ו- Keraring היו אז והינם כעת מוכרים ורלוונטיים להשתלה מעין זו, ולצורך שלמטרתו בוצעו". עם זאת, במהלך החקירה העיד שלא הוצג בפניו אישור משרד הבריאות או ה FDA

     

    "ש.האם לגבי הטבעות הספציפיות לא הוצג בפניך אישור משרד הבריאות?

    ת.נכון.

    ש.וגם לא הוצג בפניך אישור של ה-FDA?

    ת.לא הוצג" (ראו עמ' 21 לפר' ש' 5-8).

    בפועל, לא הוצג לבית המשפט אישור משרד הבריאות, וראו גם חקירת הנתבע בעמוד 36 לפר' ש' 15-18.

     

35. עם זאת, עדותה של פרופ' ברקת לפיה היבואן חייב היה לקבל אישור משרד הבריאות (עמוד 28 ש' 10-15), הגיונית וסבירה בעיניי.

     

36. מעבר לכך, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הטבעות בהן השתמש הנתבע היו לא תקינות וחוות הדעת מטעמה אף לא העלתה טענה בעניין זה. בפועל, טבעות אלו נמצאות עד היום בשימוש כך שלא הוכח קשר סיבתי בין השימוש בסוג זה של הטבעות לתזוזת הטבעת ולזיהום.

     

    העדר הכשרה

     

37. פרופ' בן סירה מציין בחוות דעתו כי לפי הוראות יצרנית הטבעות, על הנתבע היה לעבור קורס מטעמה כתנאי לשימוש בהן. הנתבע אישר בחקירתו כי תנאי לשימוש בטבעות הוא לעבור הכשרה מטעם היצרן, וראו גם עדות מומחה בית המשפט לפיה:

     

    "ש.האם נכון שכל יצרן דורש שהרופא שמשתמש בטבעות שלה, יעשה הכשרה מתאימה לאותן טבעות אצל היצרן או מטעמו?

    ת.אני חושב שכן.

    ש.נכון שלא הוצג בפניך בשום מסמך שלד"ר פיקל הייתה תעודה ביחס להכשרה כזו?

    ת.לא ראיתי.

    ש.זה נכון שזה נובע מכך שיתכן שלכל חברה יש את הטכניקות שלה?

    ת.ההחלטה המסוימת הזו של חברה לדרוש השתלמות או קורס, היא החלטה שהיא גם מקצועית וגם עסקית, לדעתי. יש הרבה מאוד מכשירים גם ברפואה שאנו מתחילים להשתמש בהם על סמך שמיעה או שראינו וידאו או שחבר אמר לנו, וללא שום הדרכה פורמלית. חברה יכולה לדרוש דבר כזה כשהיא חושבת שיש סיבוך טכני גדול מדי בשימוש אינטואיטיבי ושהתוצאות הברורות משימוש כזה יכולות לקלקל לה את המכירות לעתיד, או סתם מטעמי מוסר. אני לא מומחה בדבר הזה כי לא עשיתי את שני הקורסים האלה ולא השתמשתי אף פעם בשני הסוגים האלה של הטבעות.

    ש.בית משפט – האם זה נובע מזה שאולי כל שיטה היא טכנולוגיה אחרת?

    ת.בוודאי. ולכן צריך את ההכשרה.

    ש.האם זה נכון שכרופא עיניים שלא עשה הכשרה ולא קיבל תעודה של היצרן ביחס לטבעות הספציפיות, חובה שלא אשתמש בטבעות של אותו יצרן, נכון?

    ת.צריך לדעת מה אתה עושה. לפעמים היצרן לא ימכור אם לא עוברים הכשרה.

    לשאלתך, אם לא קיבלתי הדרכה פורמלית, צריך לדעת מה אתה עושה אם ההדרכה נעשתה ע"י החברה או ע"י קולגה או בדרך אחרת ואני יודע מה לעשות, אז אפשר לעשות" (ראו עמ' 19 לפר' ש' 21-33 ועמ' 20 ש' 1-7).

     

38. הנתבע, בהגינותו, העיד אף הוא כי יש דרישה לעבור הכשרה לשימוש בטבעות בהן השתמש. העיד כי עבר את ההכשרה אך לא הציג תעודה.

     

    "ש.נכון שלכל יצרן של טבעות יש דרישות למי שמבצע להכשרות מסוימות?

    ת.כן.

    ש.כתנאי לשימוש באותן טבעות?

    ת.כן.

    ש.אתה יכול להראות הכשרה מטעם היצרן הספציפי הזה?

    ת.עברתי 4 פעמים דירה. אני לא מוצא את התעודה הזאת, אבל אתה יכול לראות אותה ברישומי החברה וגם ברישומי הכנס לרפואה שנעשה בים המלח למיטב זכרוני בשנת 2004 או משהו כזה.

    ש.המומחית מטעמך העידה וכאשר שאלתי אותה את אותן שאלות היא אמרה שלא צריך שום הכשרה. אתה מסכים אתי שדבריה אינם נכונים?

    ת.אין הכשרה פורמלית מתבקשת על ידי משרד הבריאות או על ידי גוף רגולטורי אחר. היצרן הספציפי הזה ביקש שני דברים: אחד הוא ביקש שאנשים שמשתילים את הטבעות יעברו את הקורס ויעשו ניתוח מודרך על חזירים והדבר השני הוא ביקש שכאשר משתילים את הטבעות שלו מתכננים את הניתוח על פי המיפוי. הוא ביקש לשלוח את המיפוי כולל תכנון הניתוח היכן למקם את הטבעות למרכז שלו בחו"ל כדי שהוא יאשר את המיקום של הטבעות ואכן כך נעשה.

    ש.פנית ליצרן כדי לבקש תיעוד על הדברים האלה?

    ת.אני לא בקשר עם היצרן. אני לא משתיל טבעות כבר מספר שנים.

    ש.אין לך תיעוד של פניה אליו?

    ת.אין לי" (ראו עמ' 38 לפר' ש' 25-32 ועמ' 39 ש' 1-12).

     

39. אני מקבלת את עדות הנתבע לפיה עבר הכשרה בהתאם לדרישת היצרן. עסקינן בנתבע, מנהל מחלקה בבית חולים, עדותו בעניין זה מפורטת, ואי הצגת התעודה נובעת מהזמן שחלף ממועד הרשלנות הנטענת ב-2006 למועד הגשת התביעה על סף ההתיישנות ב-2013.

     

    המעקב הרפואי לאחר הניתוח

     

40. כל הטענות בדבר המעקב בוצעו ע"י ד"ר קרפ. הנתבע טוען, כי אין בינו לד"ר קרפ זיקה כלשהי ו/או יחסי עבודה והוא לא הפנה את התובעת אליו. כל הטענות בהקשר זה צריכות להיות מופנות לד"ר קרפ. ד"ר קרפ אינו צד להליך, לא הוגשה נגדו תביעה והוא לא זומן לעדות. אין ביכולתי להתייחס לטענות בדבר התרשלות כלשהי של ד"ר קרפ ודאי לא לקבוע ממצאים נגד מי שאינו צד ולא התבקש להתגונן ולמסור עמדתו אך מכל מקום התיעוד לא תומך בטענות אודות כאבים וחוסר שביעות רצון אחרי הניתוח הראשון ו/או השני.

    הנטל על התובעת בעניין זה, וזה לא הורם.

    הסכמה מדעת

     

41. סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, שכותרתו: "הסכמה מדעת לטיפול רפואי" קובע בהאי לישנא:

     

    "(א)לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

    (ב)לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לעניין זה, "מידע רפואי", לרבות –

    (1)...

    (2)תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

    (3)הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

    (4)...

    (5)...

    (ג)המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות".

     

42. הפסיקה קבעה כי במסגרת חובת הגילוי, ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי שאינו דחוף או הכרחי מבחינה רפואית בריאותית למניעת סכנה מידית, מחייב חובת גילוי רחבה יותר וחייב לכלול הסבר מפורט לגבי הסיבוכים האפשריים, גם אם הם נדירים ואופציות טיפול חלופיות. ניתוח קוסמטי אינו כורח רפואי ואינו מציל חיים ולכן בפרוצדורה כזו שאינה דחופה, רף המידע גבוה ויש למסור מידע מפורט שיאפשר למטופל הפוטנציאלי לקבל החלטה מושכלת לאחר ששמע, הבין ושקל את הדברים. וראה ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה פ"ד נו(4) 746, ע"א 522/04 מרכז לייזר לניתוח קרנית בע"מ נ' מוחמד דיראווי.

    אין חולק כי הניתוח בעניינו אינו דחוף אלא אלקטיבי ודומה במהותו לניתוח קוסמטי.

     

43. ומהכלל לפרט ולענייננו, אני סבורה כי הנתבע לא הפר את חובת הגילוי.

    שני הצדדים מסכימים כי התובעת חתמה על טופס מידע והסכמה ביחס לשני הניתוחים, ואפרט להלן:

     

     

     

     

    פגישת הייעוץ - 17/05/06

     

44. מגרסת התובעת עולה כי הגיעה למכון לראשונה ביום 17/05/06, עברה בדיקת עיניים ע"י הנתבע, ושוחחה עם מזכירה שהייתה במקום שהחתימה אותה על טפסים. המזכירה היא זו שאמרה לה שהיא מתאימה לעבור את הניתוח ולא ניתן לה כל הסבר בעניין מהות הניתוח או הסיכון. גרסת הנתבע, מנגד, היא כי לאחר הבדיקות שעברה נערכה לה שיחת ייעוץ ע"י ד"ר מחמוד חליחל, במהלכה הוסבר לה תהליך הטיפול, סיכונים וסיבוכים, דגשים מיוחדים בנסיבות המקרה (שהטיפול הוא זמני), התובעת שאלה שאלות ושאלות אלה נענו ע"י ד"ר חליחל.

    התובעת מכחישה כי שוחחה או נבדקה ע"י רופא בשם ד"ר חליחל ואף מפנה לכך שבטופס קיימת שורה שהוכנה מראש שכותרתה: בדיקת רופא ושיחת ייעוץ. שורה זו לא מולאה ללמדך שלא התקיימה שיחה כזאת.

     

45. אין חולק אפוא כי במועד זה לא בוצעה שיחת ייעוץ ע"י הנתבע.

     

46. אותו ד"ר חליחל החתום על טופס בדיקת התאמה (נספח "ה" לתצהיר התובעת), לא הובא לעדות ע"י מי מהצדדים. הטופס לא חתום ע"י התובעת, אך עולה ממנו כי הוסבר לתובעת שהטיפול זמני ודוחה, ללא זמן מוגדר השתלת קרנית. עניין זה נכתב פעמיים. עוד נכתב כי הוסבר על אי הצלחה וזיהומים, ופורטו שאלות ששאלה התובעת ונענו.

     

47. הנתבע לא מתיימר לטעון כי בפגישה זו נתן הסברים לתובעת.

    התובעת הציגה כאמור את המסמך עליו חתום אותו ד"ר חליחל במסגרת תצהיר עדותה הראשית. העד אינו בשליטה של התובעת. לטעמי הנתבע היה צריך להביא אותו לאחר שהוברר בעדות התובעת כי ד"ר חליחל חתום על המכתב והתובעת אומרת שכלל לא שוחחה עם רופא בשם זה או עם כל רופא אחר זולת המזכירה. לטעמי הנתבע שבדק אותה היה זה שצריך לתת את הייעוץ וההסבר והיה זה שצריך לחתום על הטופס ולא רופא עלום שלא ברור מה הסביר. הטופס שהוגש שלא באמצעות עורכו מהווה עדות שמיעה ואי הבאת העד פועלת לרעת הנתבע שלא מסר הסבר מניח את הדעת להימנעות.

    העובדה שהנתבע עבד באמצעות מכון אינה מפחיתה כהוא זה מאחריותו כרופא והוא לא יכול להסתתר מאחורי המכון ולהתנער מאחריותו. הוא כרופא שניתח את התובעת כפוף לחוק זכויות החולה ומכך שלא הסביר בפגישת הייעוץ דבר, הפר את חובתו למתן הסברים.

     

     

     

    הניתוח הראשון – 24/05/06

     

48. במועד הניתוח הראשון טוענת התובעת, כי הוכנה ע"י מי מהנתבעים סדרת מסמכים להחתמתה, היא הוחתמה ע"י עובדת של המכון מבלי שניתנו לה הסברים. הפרטים היחידים שרשמה בכתב ידה היו מספר תעודת זהות שלה וחתימתה.

     

    מנגד גרסת הנתבע היא כי לפני הניתוח הראשון חתמה התובעת על "טופס מידע על ניתוח טבעות" (נספח ט' לתצהיר התובעת). הטופס בעל 5 עמודים, מפורט מאוד ובו מידע לגבי מחלת היסוד של התובעת, הפתרונות המקובלים למחלה זו, מבנה הטבעות, דרך פעולתן, אופן השתלתן, תהליך המחלה, אורכו, תופעות לואי, סיכונים וסיבוכים. הטופס נחתם ע"י התובעת בפני הנתבע שנתן הסבר נוסף בעל פה על תוכנו.

     

49. עיינתי במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת, ואני מבכרת את עמדת הנתבע הנתמכת במסמכים. מנספח "ט" לתצהיר התובעת עולה כי התובעת קיבלה "טופס מידע על ניתוח טבעות" במועד זה. בדפי מידע אלו הוסבר מהו קרטוקונוס ומה הגורמים למחלה. הפתרונות המקובלים לקרטוקונוס לרבות פתרונות חלופיים לניתוח – שימוש במשקפיים, עדשות מגע קשות השתלת טבעות ובשלבים מתקדמים יותר השתלת קרנית. הוסבר מהי אותה טבעת, ממה עשויה ומה היא מתקנת. הוסברו ופורטו שלבי הניתוח ומשכו. כמו כן, פורטו הסיכונים והסיבוכים, לרבות הסיבוך שהתממש "טבעת זזה ממקומה". הוסבר אף כי הניתוח עלול לגרום לצורך בהשתלת קרנית ואף לעיוורון.

    התובעת חתמה על דפי ההסבר שם נכתב על ידה כי "הטופס הזה הוסבר לי ע"י סימה". במהלך חקירת הנתבע התברר כי אותה גב' ששמה סומה (ולא סימה), הייתה אשת שיווק במכון שדיברה ערבית והתבקשה על ידו להיות נוכחת בחתימה על דפי ההסכמה על מנת להסביר לתובעת את הכתוב בשפתה.

    התובעת לא טענה כי חתמה על הטופס בלחץ, דקות ספורות לפני הניתוח וכו' (הטענה כי לא קראה אותו לא מופיעה בתצהיר עדותה הראשית וגם אילו היתה טוענת כך הרי שאדם החתום על מסמך (ודאי על מסמך מהותי) לא יישמע בד"כ בטענה כי לא קרא את המסמך. וראו עדות הנתבע בעניין זה:

     

    "ש.יש טופס נספח ט' עמוד 5. נרשם הוזבר (הטעות במקור) לי על ידי סימה.

    ת.סומה.

    ש.מי זאת סומה?

    ת.היא הייתה אשת שיווק בתוך המכון הזה. אני חושב שהיא עסקה בשיווק. היא הייתה דוברת ערבית שוטפת כשפת אם וביקשתי שהיא תהיה נוכחת כאשר התובעת חותמת על טופסי הסכמה לכל אורכם כדי שאם תהיה שאלה או בעיה שזו לא תהיה בעיה שפתית. לכן ביקשתי שתכתוב בכתב ידה שהוסבר לה גם על ידי סומה ומתחת לזה החתימה שלי. כתוב פיקל והחותמת טיפה מטושטשת.

    ש.אני אומר שההסבר ניתן אך ורק על ידי סומה?

    ת.אתה לא היית נוכח. הזמנתי את סומה במיוחד במהלך החתימה בניתוח הראשון כדי למנוע כל בעיה שפתית ביני לבין התובעת. אני ביקשתי שהיה תהיה נוכחת כדי שלא תהיה שום בעיה של שפה. אני בוודאי נתתי הסבר.

    ש.אם קראת לה למה לא רשום את זה פה?

    ת.רשום על ידי הלקוחה שלך.

    ש.לא רשום שאתה הסברת. יש רישום בכתב יד...

    ת.אני קורא מתוך הטופס. קראתי את דפי ההסבר המצ"ב. שאלתי שאלות בנוגע לטיפול. הריני להצהיר שכל שאלותיי נענו (מצטט). יתר על כן, ביקשתי שתוסיף בכתב ידה...

    ש.אני אומר לך שאם כתוב על טופס מסוים הוסבר על ידי פלוני אלמוני הכוונה היא ולצורך כך נועד הרישום שאך ורק פלוני אלמוני הוא שהסביר. מה שאתה אומר למעשה מנוגד ברישום בטופס כי בטופס רשום מי הסביר?

    ת.אני חושב שכבר הבהרתי את הנקודה. על פני 5 עמודים בכל אחד מהם בתחתיתו חתומה התובעת שהיא קראה את זה בחתימה מלאה.

    ש.אם הבאת את סומה כדי שלא יהיו עניינים של אי הבנה של שפה אז למה לא רשום שסומה הובאה לצורך הזה, ההסבר ניתן על ידי הרופא וסומה היא גיבוי רק לעניין שפה ורשום שסומה היא המסבירה?

    ת.יש גבול לכמה אתה יכול לכתוב תוך כדי יום עבודה. יש פה טופס מאוד מפורט ובנוסף כדי שלא תהיה שום בעיה שפתית ביקשתי שתכתוב התובעת במו ידיה את המשפט הזה ושזה לא יהיה כתב שאני כתבתי, אלא היא עצמה כתבה אותו. אני באמת חושב שאם יש לך טענות אחרות אליי זה בסדר, אבל מבחינת טופס ההסכמה אני לא חושב שאפשר לעשות יותר ממה שהסברתי.

    ש.אם אני מבין נכון התהליך של ההסברה הוא שני שלבים: שלב ראשון זה למעשה תהליך הבדיקה הראשונית שזה טופס בדיקת התאמה והשלבים הבאים זה הניתוחים בעין שמאל בתחילה וניתוח שני בעין ימין כאשר טופס בדיקת התאמה מתייחס לשניהם, נכון?

    ת.אין עוד טופס בדיקת התאמה. בין שני הניתוחים היא נבדקה מספר פעמים על ידי ד"ר קרפ שעובד במכון ותיעד את הדברים כך שזה לא היה קטע של חוסר בדיקה טוטאלי בין הניתוח הראשון לשני. היה מעקב מסודר אחריה" (ראו עמ' 34 לפר' ש' 16-32 ועמ' 35 ש' 1-19).

     

50. וראו גם עדות מומחה בית המשפט בעניין זה:

    "ש.האם לגבי הניתוח הראשון בעין שמאל ממאי 2006, מהמסמכים שהועברו אליך, אין מסמך ממנו אפשר להבין שרופא נתן לתובעת את ההסברים לגבי הניתוח, עם חותמת וחתימה?

    ת.יש כאן חתימה שמתחילה באות "פ" שהיא כנראה חתימה של נתבע 1.

    ש.ומי הסביר לפי הטופס?

    ת.סימה הייתה מעורבת בהסברה. זה כתוב כאן. יש חתימה של המטופלת שאומרת ששאלה את הרופא המנתח" (ראו עמ' 17 לפר' ש' 8-13).

     

51. ועוד אדגיש כי התובעת פנתה 3 חודשים קודם לבדיקה בבית חולים הדסה, בה הוסבר לה כי אינה מתאימה לניתוח לייזר. בנסיבות אלו, סביר בהחלט כי בחנה את כל האפשרויות וקיבלה את כל התשובות.

     

    "ש.מפנה לסעיף 6 לתצהירך. בחודש פברואר 2006 הוסבר לך במכון הדסה שאת לא מתאימה לניתוח לייזר להסרת משקפיים. בשלב הזה הבנת מדוע את לא מתאימה לניתוח הזה?

    ת.לא. אני הלכתי להדסה לעשות בדיקת הסרת משקפיים כמובן אסתטי. הרופא בדק אותי ואמר שאני לא מתאימה.

    ש.לביהמ"ש: הוא הסביר לך למה?

    ת.לא. הוא פשוט הסתכל ואמר המקרה שלך לא מתאים להסרת משקפיים.

    ש.לביהמ"ש: לא שאלת אותו מאיזה סיבה את לא מתאימה?

    ת.הוא פשוט אמר יש לך קרטוקונוס ולכן אני לא מתאימה" (ראו עמ' 7 לפר' ש' 17-24).

     

    הניתוח השני - 19/09/06

     

52. גרסת התובעת היא כי גם בטופס הנוגע לניתוח השני, לא ניתנו כל הסברים.

     

53. מנגד גרסת הנתבע, כי טופס ההסכמה לניתוח השני נחתם גם הוא בפניו לאחר הסבר נוסף בע"פ. גרסת התובעת שלא קראה את הטופס מהווה הרחבת חזית. בנוסף, גרסת התובעת אינה הגיונית. אדם שמגיע לבצע פרוצדורה אלקטיבית בעיניו, ידאג לשוחח עם רופא, לשאול שאלות ולהתרשם מהתשובות. אם הוא לא מקבל מענה או התייחסות, הוא לא יחזור לאותו מקום לצורך ניתוח נוסף.

     

54. הוכח כי בשני מסמכים, עלו על הכתב האזכורים ביחס לסיכון שאף התממש. ודוק מדובר באישה משכילה, עובדת כסייעת רופא שיניים, הגיעה לניתוח נוסף באותו מכון ע"י אותו רופא, גרסתה לפיה לא שאלה, לא קראה, לא התעניינה, לא הבינה, לא עולה בקנה אחד עם בחירתה לעבור את הניתוחים כאמור. לא סביר בעיני שהתובעת נכנסה לניתוח מבלי שהוסבר מהות ההליך וסיכוניו, העובדה שהתובעת חזרה למכון ובחרה לעבור ניתוח נוסף ע"י הנתבע, מתיישבת יותר עם גרסת הרופא לפיה התובעת קיבלה את מלוא ההסברים.

     

     

    אי מתן הסברים לגבי אופציות טיפוליות חלופיות – שיטת ה-CROSS LINKING

     

55. פרופ' בן סירה מציין כי במועד הניתוח הראשון הייתה ידועה שיטת טיפול בקרטוקונוס ששמה CROSS LINKING. המומחה אף מציין כי במועד ביצוע הניתוח בשנת 2006, שיטה זו כבר יושמה במקומות רבים בעולם. למרות זאת, אופציה טיפולית זו לא הוצגה/הוצעה לתובעת.

    מנגד, טוען הנתבע כי שיטה זו אינה רלבנטית לשנת 2006.

     

56. בעניין זה אני מבכרת את עמדת הנתבע, וראו עדות מומחה בית המשפט, ד"ר ורסנו (עמ' 18 לפר' ש' 28-32 וההמשך בעמ' 19 ש' 1-18):

    "ש.מפנה לחווה"ד בן סירה, עמ' 11, שם יש התייחסות לשיטת קרוסלינקינג. מחוות דעתו עולה שזה טיפול שעוצר קרטוקונוס ומשפר טופוגרפיה של העין. זה נכון?

    ת.אני כתבתי מאמר סקירה על קרוסלינקינג בזמן האחרון, זה לא רלבנטי ליום הניתוח, אך המסקנות הן שבממוצע יש שיפור נמוך בחלק מהפרמטרים של קרנית עם קרטוקונוס. מה שאנחנו מציגים לפציאנט זה שהסיכוי להתדרדרות קטן מאוד. השיפור הוא בונוס ולא לשם אנו מכוונים ככל שאני זוכר, בשנת 2006 גם האופטימיות הזו לא הייתה קיימת והספק היה אם זה בכלל עוצר, בוודאי שלא חשבנו שזה יכול בצורה סטטיסטית לשפר.

    ש.אבל זו שיטה שנהגו בה בשנת 2006?

    ת.בקושי. המאמרים הראשונים המחקריים בחיות וברקמות היו בסוף שנות ה-90. מאמר משמעותי ראשון היה בשנת 2003, אני חושב, וזה לא מאמר גדול. אני אישית באותה תקופה הייתי מסופק מאוד לגבי הפעולה. אני לא זוכר באיזו שנה השתכנעתי והתחלתי לעשות את זה, אני עושה את זה הרבה באיכילוב אבל זה היה בסמיכות בשנים שמסביב, כנראה אחרי התאריכים האלה.

    לגבי קרוסלינקינג חווה"ד פרופ' ברקת אומרת שהמטרה בקרוסלינקינג היא לעצור התדרדרות של הקרטוקונוס ולא לשפר את הראיה. והיא כותבת שלא דובר והיא לא ראתה שהייתה התדרדרות באותה תקופה, בכל אופן לא הוכחה התדרדרות של הקרטוקונוס. אם רואים קרטוקונוס שאין לנו הוכחה שמתדרדר, למה לתקוף אותו ולעשות את הפעולה הזו? הפרקטיקה היא להמתין להוכחה, אפילו במחיר התדרדרות כדי שנרשה לעצמנו לטפל. אני לא רואה את ההקבלה בין קרוסלינקינג לטבעות.

    ש.כשבא פציאנט לרופא, הוא לא מכיר את השיטות. האם נכון שהרופא שנותן הסבר צריך להצביע על קרוסלינקינג כאחת מהשיטות הטיפוליות במחלה?

    ת.ב-2006 אני לא יודע אם עשיתי זאת בעצמי, ככל הזכור לי לא חשבתי אז שהשיטה מספיק מבוססת כדי שאפשר יהיה להציע אותה".

     

57. מדברי המומחה עולה כי שיטה זו לא הייתה נפוצה בשנת 2006 ויעילותה היתה מוטלת בספק. מעבר לכך, מטרת הקרוסלינקינג היא לעצור התדרדרות של הקרטוקונוס ולא לשפר ראייה, כפי שהתבקש בענייננו, כך שממילא לא מדובר בשיטה חלופית או מקבילה לניתוח הטבעות שבוצע.

58. בהתאם אני קובעת כי לתובעת ניתנו הסברים בדבר מהות ההליך הניתוחי, הסיכונים, והחלופות, ובהתאם אני קובעת כי התובעת נתנה "הסכמה מדעת" לביצוע הניתוח, כמשמעותה על פי הדין.

     

59. אשר לפגישת הייעוץ, כפי שקבעתי לעיל, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח שניתן לתובעת הסבר ראוי ומספיק. הנורמה הרצויה לטעמי, וכך גם סבור המומחה מטעם בית המשפט (עמ' 15 לפרו' ש' 8), היא כי ההסבר צריך להינתן ע"י רופא (ולא ע"י מזכירה).

    עם זאת, על מנת שאי מילוי חובת הגילוי יעלה כדי תקיפה או רשלנות המחייבות את הנתבע, היה על התובעת להוכיח כי אילו היה הנתבע מסביר לה את הסיכון בסיבוך שנוצר, בעת הייעוץ, לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח. עסקינן אמנם במצב היפותטי אך ע"פ עדות התובעת נראה כי גם אם מקבלת הסבר מלא לגבי הסיכונים הייתה מבצעת את הניתוח. הדבר עולה מכך ש, 3 חודשים לפני פנייתה לנתבע, עברה בדיקת התאמה לניתוח לייזר בהדסה והוסבר לה שם כי אינה מתאימה וחרף זאת ביקשה ללכת ולקבל תשובה אחרת. במקרה זה היה עליה להתעניין מעט יותר ובכל מקרה כאמור, נחה דעתי שלפני הניתוח הראשון קיבלה הסבר ממצה. וראו עדותה:

     

    "ש.תוך שלושה חודשים הגעת למכון 6:6 אחרי שנבדקת בהדסה. למה הגעת למכון הזה?

    ת.מכיוון שרציתי להיפטר מהמשקפיים והעדשות שמעתי מחברה שאמרה שאני יכולה להיפטר מהמשקפיים והעדשות ולכן הלכתי לשם.

    ש.אבל שלושה חודשים קודם לכן הסבירו לך שאי אפשר להוריד משקפיים עם לייזר?

    ת.אבל אני יכולה לשמוע עוד הצעה. אולי המקום השני יהיה מתאים" (ראו עמ' 8 לפר' ש' 12-16).

     

    כמו כן, ראו תשובתה בעמוד 11 שורה 19: "עניין אותי רק להיפטר מהמשקפיים" ובשורה 32 לפיה: "לא שאלתי ולא ארגנתי כלום רק הלכתי להפטר מהמשקפיים".

     

    הנכות 

     

60. הגם שדחיתי את הטענות בדבר אחריות הנתבע, אוסיף למעלה מהצורך כי בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, לתובעת לא נותרה נכות צמיתה או נכות זמנית עקב האירועים נשוא התביעה, וראו עמ' 5 לחוות דעתו: "הניתוח בימין לא שינה כנראה את גורלה של עין ימין, ככל הנראה הפך את מהלך המחלה הטבעי של החמרה הדרגתית בקרטוקונוס, ושיפר במעט את מצבה של עין שמאל".

    לפי חוות דעתו, במועד הניתוח סבלה מנכות בשיעור 10% לפי סעיף 52(1)(ג)(3). היום סובלת מנכות בשיעור 15% לפי 52(1)(ד)(3). מצב זה קשור לקרטוקונוס ממנו סבלה והמומחה סבור כי ללא הניתוחים מצבה לא היה יותר טוב. המומחה אף הוסיף וקבע כי שימוש בעדשות מגע קשות בהן השתמשה התובעת לפני הניתוחים תאפס את הנכות כליל.

     

61. בפועל, בזמן עדותה לפניי, לא נזקקה התובעת לא לעדשות ולא למשקפיים (עמוד 18 שורות 16-17). לא הוצג תיעוד רפואי עדכני, לא ביחס לתלונות בדבר ראיית לילה, לא בדבר טיפולים והתיעוד האחרון שצורף לתצהיר התובעת הוא מיום 21/06/09. גם חוות דעת פרופ' בן סירה אינה מתייחסת למסמכים רפואיים לאחר מועד זה.

     

62. לסיכום, לא הוכחה התרשלות בביצוע הניתוח, לא הוכח כי הנתבע הפר את חובת הגילוי. למצער לא הוכח כי התובעת הייתה מקבלת החלטה אחרת גם אם היו מעמידים אותה על הסיבוך האפשרי שהתממש אך שבסופו של דבר לא גרם לנזק. הטענות בדבר כאבים וחוסר שביעות רצון אחרי הניתוח הראשון לא הוכחו בכל רשומה רפואית. הם גם לא מתיישבים עם הגעתה כ-4 חודשים לאחר הניתוח הראשון כדי לנתח את העין השנייה. אין כל אינדיקציה מזמן אמת על בעיה לאחר מי מהניתוחים. המהלך להוצאת הטבעת ארע, כאמור, כשנתיים לאחר הניתוח בשל סיבוך ולא התרשלות.

    בשל כל אלו דין התביעה נגד הנתבע 1 להדחות מחמת אי הרמת הנטל.

     

63. אשר לנתבעת 2, אין חולק כי התביעה הומצאה לה כדין והראייה כי ביום 16/9/14 הוגשה בקשה מטעמה (ע"י משרד עו"ד יעקובוביץ שייצג אותה לצורך אותה בקשה בלבד) להארכת המועד להגשת הגנה בין אם תגיש בעצמה ובין אם תגיש באמצעות בא כוחה ככל שתמצא לנכון (סעיף 3 לבקשה). ע"פ החלטתי מאותו יום ניתנה ארכה עד 27/10/14. מאז ועד היום לא הוגשה הגנה והתובעת זכאית לקבל פסק דין.

     

64. לצורך גובה הנזק בענין נתבעת 2 אבהיר כי כל הסכומים המבוקשים בגין נזק מיוחד (הפסד השתכרות, הוצאות, עזרת צד ג' וכד') לא הוכחו בכל דרך. הואיל ואין הפסד השתכרות בעבר גם אין הצדקה להפסד כושר השתכרות בעתיד. כך גם לגבי עזרת צד ג' בעתיד, אין כל הצדקה. הרכיב היחיד שאותו ניתן לשקול בגין הצורך להוציא את הטבעת (ומבלי להתייחס לשאלת האחריות) הוא כאב וסבל ובעניין זה אני מוצאת לחייב את נתבעת 2 בסך 40,000 ₪.

     

     

     

65. אשר על כן דין התביעה נגד הנתבע להידחות. נוכח מורת רוחי מאי מתן הסברים מספקים ע"י הנתבע גם אם לא הוכח שהיו מביאים לאי ביצוע הניתוח, אין צו להוצאות.

     

66. אני מקבלת את התביעה נגד נתבעת 2 ומחייבת אותה לשלם לתובעת סך 40,000 ₪. נתבעת זו תשפה את התובעת בגין הוצאות המומחה מטעמה לפי קבלות שתומצאנה לאותה נתבעת 2, הוצאות אגרה בהן נשאה לפי קבלה, ותישא ביתרת אגרה. בנוסף תשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,500 ₪.

     

    ניתן היום, כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.