בייר נ' פאר

הרקע התביעה

1.עניינה של התביעה שלפניי בחברת הזנק שייסד התובע בשנת 2004 יחד עם שלושה שותפים. החברה עסקה בפיתוח שבב רב ליבות. כדרכן של חברות הזנק, פעלה החברה למציאת משקיעים. בשלהי שנת 2007, גייס הנתבע, אשר שימש סמנכ"ל תפעול בחברה, את חברת ליבות שהסכימה להשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. בסופו של יום השקעה זו לא קרמה עור וגידים. החברה נקלעה לחדלות פירעון ופורקה בשנת 2011.

2.לטענת התובע, התברר לו בדיעבד כי הנתבע הציג מצגי שווא אודות חברת ליבות, כשכל מטרתו הייתה להשתלט על החברה ונכסיה הטכנולוגיים. מצגי שווא אלה הם שהובילו לקריסת החברה. מטעמים אלה, עתר התובע לחייב את הנתבע בסך 2.5 מיליון ₪ המגלמים את הון המניות של התובע בחברה, מכוח הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין; רשלנות מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין; הפרת חובת הזהירות מכוח סעיף 253 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; הפרת חובת אמון מכוח סעיף 254 לחוק החברות; הפרת תום לב מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט.

עיקר טענות התובע

3.התובע, ד"ר נמרוד בייר (להלן – ד"ר בייר) הוא מדען וחוקר בתחום הנדסת המחשב וחקר ביצועים. בשנת 2004 הקים ד"ר בייר עם שלושה שותפים: פרופ' רן גינוסר, מר פלג אביאלי ומר אהרון תשובה (להלן – השותפים), את חברת פלוראליטי בע"מ (להלן – החברה). החברה הייתה חברת הזנק (סטארט-אפ) פרטית אשר עסקה בפיתוח שבב רב ליבות (MultiCore Chip) (להלן – השבב). החברה התבססה על טכנולוגיה שהמציא ופיתח ד"ר בייר.

4.החל משנת 2005 שימש הנתבע, מר איגור פאר (להלן – מר פאר) סמנכ"ל תפעול של החברה. בשלהי שנת 2007 לנוכח הצורך בגיוס השקעות לחברה, הודיע מר פאר להנהלת החברה כי איתר קבוצת משקיעים אשר מאוגדים בחברת ליבות גרופ בע"מ (להלן – ליבות). ליבות הייתה מעוניינת להשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. בעקבות כך נסק מעמדו של מר פאר בחברה ובחודש מאי בשנת 2008 הוא מונה למנכ"ל ויו"ר החברה וניהל את ענייניה.

5.בסופו של המשא ומתן בין החברה לבין ליבות, החליט דירקטוריון החברה להתקשר עם ליבות בהסכם השקעה. בשנת 2007 נחתם בין החברה לבין ליבות מסמך הבנות (להלן – מסמך ההבנות). בהתאם למסמך ההבנות סוכם כי ליבות תשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. עוד סוכם כי בתמורה להשקעת ליבות, יוקנו לה עמדת כוח, שליטה וזכויות בחברה. בנסיבות אלה, מונו שני נציגים מליבות לדירקטורים בחברה.

6.בחודש מאי בשנת 2010 התברר שהחברה נטלה על עצמה התחייבויות כספיות שאין ביכולתה לעמוד בהן. כתוצאה מכך החלה לצבור חובות כבדים. חרף האמור, סירב דירקטוריון החברה, בהנהגתו של מר פאר, לעשות מאמצים לצמצום הוצאות החברה. בסמוך למועד זה, העביר מר פאר בדירקטוריון החברה החלטה המשחררת את ליבות מהתחייבותה להשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר מכוח מסמך ההבנות. החלטה זו התקבלה לאחר שמר פאר טען לפני דירקטוריון החברה כי איתר קבוצת משקיעים יפנית המעוניינת להשקיע בחברה סך 12 מיליון דולר. בסופו של דבר קבוצת המשקיעים היפנית לא השקיעה כספים בחברה וזו נקלעה לקשיים כלכליים. חובותיה הסתכמו במיליוני שקלים ומונה לה מפרק.

7.בדיעבד התברר כי מר פאר הסתיר מד"ר בייר ומשותפיו כי הוא חלק מקבוצת ליבות וכי אמו הייתה רשומה ברשם החברות כבעלת שליש ממניות ליבות ודירקטורית בליבות. עוד התברר כי לא היה בכוחה של ליבות להשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. בכך פעל מר פאר בניגוד עניינים והציג בפני ד"ר בייר ושותפיו מצגים כוזבים על בסיסם קיבל שליטה בחברה ובפיתוח בו עסקה.

מטעמים אלה עתר ד"ר בייר לחייב את מר פאר בסך 2.5 מיליון ₪ מכוח העילות הבאות: הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין); תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין; רשלנות מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין; הפרת חובת הזהירות מכוח סעיף 253 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות); הפרת חובת אמון מכוח סעיף 254 לחוק החברות; הפרת תום לב מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט.

עיקר טענות הנתבע

8.בחודש אוקטובר בשנת 2007, לאחר שכספי החברה אזלו והניסיון לגייס משקיעים לא צלח, החליט מר משה צרפתי, מנכ"ל החברה דאז (להלן – מר צרפתי) לסגור את פעילות החברה, לפטר עובדים ולנסות למכור את הקניין הרוחני (IP-Intellectual Property) של החברה. כסמנכ"ל החברה, פעל מר פאר למציאת משקיעים במטרה למנוע את סגירתה. מר פאר הצליח לגייס את ליבות אשר הסכימה להשקיע בחברה סך 8 מיליון דולר.

כתנאי להשקעתה דרשה ליבות כי גם מר פאר ישקיע בחברה, על מנת להקנות ביטחון למשקיעים נוספים להשקיע את כספם. בנסיבות אלה, אמו של מר פאר, גב' נדיה פריאדקו ז"ל (אשר הלכה לעולמה לפני שלב ההוכחות במשפט, (להלן – גב' פריאדקו) השקיעה בחברה סך 50 אלף דולר ובהמשך, באישור האסיפה הכללית של החברה, נרשמה כבעלת מניות בליבות.

9.בין החברה לבין ליבות נחתם מסמך הבנות לפיו על החברה לפתח את השבב ולרשום עליו פטנט. תפקיד זה היה מוטל על כתפיו של ד"ר בייר כמפתח בכיר בחברה. אולם, לאחר החתימה על מסמך ההבנות "נעלם" ד"ר בייר מהחברה למשך שנה כאשר כל אותה העת המשיך למשוך משכורת מהחברה. היעדרותו של ד"ר בייר הביאה להאטה בהתפתחותה העסקית של החברה ובסופו של יום לא נרשם פטנט על השבב. בנסיבות אלה, החליטה ליבות לחדול מהשקעתה בחברה וזו נכנסה למצב של היעדר מימון.

10.מר פאר המשיך לפעול לגיוס משקיעים לחברה. ביום 12.11.2009 נחתם הסכם השקעה עם חברת PJ Management Inc היפנית (להלן – PJM). בהתאם להסכם ההשקעה התחייבה PJM להשקיע בחברה סך 12 מיליון דולר באמצעות רכישת שש מיליון מניות של החברה עד לחודש דצמבר בשנת 2010. PJM העבירה לחברה סך 690 אלף דולר אך לא עמדה ביתר תנאי העברת הכסף לחברה. בנסיבות אלה החליט מר פאר להמשיך לגייס כספי משקיעים על מנת להשלים את פיתוח השבב.

11.במקביל למאמציו של מר פאר לאתר משקיעים לחברה, החליט ד"ר בייר להסיר מעליו את האחריות להכנה ולהגשה של בקשה לרישום פטנט אשר תגן על השבב. חברי הדירקטוריון של החברה הביעו חוסר שביעות רצון מהתנהלותו של ד"ר בייר ואף הפצירו בו לחדול ממעשיו. ביום 26.06.2010 הודיע ד"ר בייר על התפטרותו מהחברה תוך שהוא דורש קבלת פיצויים מהחברה. התפטרותו של ד"ר בייר המיתה אות קלון על החברה ומנעה את סיום פיתוח השבב ורישום הפטנט.

12.בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובע: ד"ר בייר; עו"ד מישל אוחיון (מי שהעניק יעוץ וייצוג משפטי לבעלי מניות בחברה); מר אהרון תשובה (אחד ממייסדי החברה); פרופסור רן גינוסר (אחד ממייסדי החברה); מר רונן הופמן (בעל מניות בליבות).

מטעם הנתבע: מר פאר.

דיון והכרעה

13.ראשיתה של המסכת העובדתית נשוא התביעה נטועה בשנת 1986, אז היה ד"ר בייר סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון בחיפה. באותה עת עסק ד"ר בייר בפיתוח טכנולוגיה בתחום המעבדים רבי ליבות המאפשרת צימוד הדוק בין ליבות מעבדים (להלן – הטכנולוגיה). על טכנולוגיה זו רשם ד"ר בייר פטנט במשרד הפטנטים של ארה"ב. בשנת 2003, כ-17 שנים לאחר שהטכנולוגיה "באה לעולם", החליט ד"ר בייר להקים חברת הזנק שתעסוק במסחור הטכנולוגיה. כך, בשנת 2004 נוסדה החברה על ידי ד"ר בייר ושלושת השותפים. הטכנולוגיה הועברה לחברה ללא תמורה.

מר אהרון תשובה, אחד ממייסדי החברה שהגיע מתחום הנהלת החשבונות ומונה לסמנכ"ל הכספים בחברה, הסביר כי "בהתחלה גייסנו מאיתנו מהמייסדים סכום קטן להתחיל להניע את הפעילות, לאחר מכן גייסנו סכום יותר משמעותי, בערך מיליון שקל ממשקיע פרטי ועוד גיוסים קטנים שלווינו ..." [פר' עמ' 26, ש' 25-23]. בשנת 2005 הצטרף מר פאר לצוות הניהולי של החברה ומילא תפקידים ניהוליים שונים, כגון: סיוע בפיתוח העסקי, מגע עם משקיעים ואדמיניסטרציה כללית.

14.לטענת ד"ר בייר, עד לאמצע שנת 2006 עסקה החברה בפיתוח הטכנולוגיה. תקופה זו הייתה פורה ומוצלחת והחברה נחלה הצלחה רבה בתחום ההנדסי. בסופה של תקופה זו, חש ד"ר בייר "אפיסת כוחות ותשישות עמוקה" זאת לנוכח המאמצים הקדחתניים להכנת הטכנולוגיה. בנסיבות אלה, מונה מר צרפתי לשמש כמנכ"ל החברה. ד"ר בייר הסביר כי לצד ההצלחה בתחום ההנדסי, חוותה החברה דשדוש בתחום הפיתוח העסקי. לקוחות עסקיים של החברה התייחסו בספקנות רבה לטכנולוגיה של החברה וסירבו לבחון אותה.

15.בנסיבות אלה, גובש רעיון ליצור שבב סיליקון אמיתי אשר ידגים ויוכיח את יתרונות הפיתוח (סימולטור). מר תשובה הסביר בעדותו כי "הסימולטור היה פריצת דרך מדהימה, פרופסור בירק שהתעמק בזה מאוד התרשם ממנה, הוא הבין שזה לא סתם סימולטור, זה היה משהו אמיתי" [פר' עמ' 29, ש' 19-18]. דא עקא שעלות פיתוחו וייצורו של שבב כזה היא גבוהה מאוד. בנסיבות אלה, פעל מר פאר לאיתור קבוצת משקיעים ואף מצא אחת כזו. מדובר היה בקבוצת משקיעים (Angels) מאוסטרליה, דרום אפריקה וארה"ב המאוגדים בחברת ליבות, אשר הייתה מעוניינת להשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. לטענת ד"ר בייר, הודעה זו של מר פאר "העלתה מאוד את קרנו" בחברה ובשנת 2008 הוא מונה לתפקיד מנכ"ל ויו"ר החברה [סעיפים 36-35, 41 ל-ת/2].

16. עסקת ההשקעה של ליבות אושרה על ידי האסיפה הכללית של החברה והצדדים חתמו על מסמך ההבנות. בהתאם למסמך ההבנות מונו שני נציגי ליבות - ד"ר רונן הופמן (להלן – ד"ר הופמן) ומר מיכאל לובל (להלן – מר לובל) - לחברי דירקטוריון בחברה, אשר מנה שישה חברים סך הכל.

לטענת ד"ר בייר, משפחתו של מר פלג אביאלי, אחד משותפיו להקמת החברה ומי שעסק בתחום הטכנולוגי בחברה (להלן – מר אביאלי) זכתה "להטבות" באופן נפוטיסטי מאת מר פאר. בנסיבות אלה, הפך מר אביאלי "בעל ברית" של ליבות. כך יצא שלליבות היה רוב בקרב דירקטוריון החברה אשר מנה את ד"ר הופמן, מר לובל, מר פאר ומר אביאלי. באופן זה השתלטה ליבות על דירקטוריון החברה.

17.זמן לא רב לאחר החתימה על מסמך ההבנות, התקבלה בדירקטוריון החברה החלטה – על בסיס הצעתו של מר פאר - לפיה ליבות תהיה פטורה מהשקעת שמונה מיליון דולר בחברה. חלף ליבות, תבצע את ההשקעה בחברה PJM, שהינה חברה יפנית. סכום ההשקה של PJM בחברה עמד על סך 12 מיליון דולר.

לטענת ד"ר בייר, החלפת זהות המשקיעים בחברה מליבות ל-PJM נעשתה תוך שמירת ה"כוח" של ליבות בדירקטוריון החברה וכן תוך שמירת האופציות שהוענקו לליבות בחברה, במסגרת הסכם ההשקעה. באופן זה נוצר מצב שבו ליבות אשר לא השקיעה דבר בחברה, שלטה בה שליטה מוחלטת תוך שהיא נוגסת בהון מניותיה.

18.בסופו של יום, כך לטענת ד"ר בייר, גם חברת PJM לא השקיעה את כספה בחברה. בחודש מאי בשנת 2010 החלה קריסתה הכלכלית של החברה. לטענת ד"ר בייר, פנה יחד עם מר תשובה בדרישה למר פאר, להפעיל בלימה וריסון כלכליים בחברה, אולם זה לא שעה לבקשתם. באופן זה, הלכו ותפחו חובותיה של החברה. כך עלו הדברים מעדותו של מר תשובה:

"אני כחשב ומנהל כספים הייתי אמון על התקציבים והדוחות הכספיים והתזרימים וראיתי את קצה שריפת המזומנים ולאן החברה הולכת ...והיה תשלום שאיגור ופלג ... דחפו ... לשלם לחברה בשם סינופסיס, היה מדובר על השקעה של מאות אלפי דולרים, ואני כשראיתי את זה חששתי מאוד כי בסטרטאפ רובם ורוב פשיטות רגל קורים בגלל בעיות בתזרים מזומנים... אבל איגור טען שיש לו הרבה השקעות בדלת ... ולמעשה זה יממן את זה ... אני ביקשתי לכנס דירקטוריון על מנת לאשר את זה. מה שקרה באותו זמן פלג, איגור ורונן הופמן דירקטור מליבות ומייקל, שהיה דירקטור, הם אמרו לי שהם כדירקטורים רוב ... הם בתור דירקטורים מבקשים את התשלום ..."

[פר' עמ' 27, ש' 24-19, 34-30, 36]

19.לטענת ד"ר בייר בחלוף הזמן התבהרה התמונה: בליבות לא היו מאוגדים משקיעים ולא היו בה נכסים פיננסיים המיועדים להשקעה בחברה. עוד התברר כי גב' פריאדקו ז"ל הייתה רשומה ברשם החברות כבעלת שליש ממניות ליבות וכדירקטורית בליבות. מר פאר נרשם כמיופה כוחה של אימו. באופן זה, כך לטענת ד"ר בייר, פעל מר פאר בניגוד עניינים והציג מצגי שווא כשכל מטרתו אחת – להשתלט על החברה והפיתוח העומד בבסיסה. כך עלו הדברים מעדותו של ד"ר בייר: "... הנתבע הפעיל ... מצגי שקרי והולכת שולל לפיה העובדה שאמו היא הרשומה באופן פורמאלי כשותפה ומנהלת בליבות בע"מ פירושה שהוא עצמו לא היה איש ליבות בע"מ ואין לו דבר עם ליבות בע"מ. כלומר, אנו אמורים להאמין שהקשישה האוקראינית, אמו של הנתבע, היא יזמית של מיזמי הזנק אשר פגשה באקראי מכל העולם דווקא את ד"ר רונן הופמן ואת מר מיכאל לובל, ללא ידעתו של בנה, הנתבע, והחליטה לייסד יחד עמם את החברה ליבות בע"מ ..." [סעיף 66 ל-ת/2]. פרופסור רן גינוסר, אחד ממייסדי החברה ומי שעיקר עיסוקו בתחום הטכנולוגי (להלן – פרופ' גינוסר) הוסיף כי "... איגור לא יכול להיות מנכ"ל החברה ושותף בחברה שנייה. מבחינתנו זה יצר ניגוד עניינים" [פר' עמ' 55, ש' 27-26].

20.ד"ר בייר דימה את ליבות ל"סוס טרויאני חלול שישבו בו שלושה לוחמים" ומטרתם הייתה להשתלט על החברה "ולכבוש" אותה. שלושת ה"לוחמים" לטענת ד"ר בייר הם: ד"ר הופמן, מר לובל ומר פאר. בנסיבות אלה, פנו בעלי המניות בחברה לעו"ד מישל אוחיון (להלן – עו"ד אוחיון) במטרה להוציא את ליבות מתוך החברה. ד"ר הופמן ומר לובל הסכימו להרפות מאחיזתם בחברה ומר פאר הודיע על פרישתו מליבות וכן על התפטרותו מהחברה.

21.מנגד, לטענת מר פאר, מעת הצטרפותו לחברה בשנת 2005, הוא פעל לגיוס כספי משקיעים לחברה ומנע לא אחת את סגירתה. אחת מהחברות המשקיעות הייתה ליבות, אשר הסכימה להשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. מר צרפתי ניהל עם ליבות משא ומתן שבסופו נחתם מסמך הבנות [נספח 2 ל-נ/4]. ליבות דרשה כתנאי ראשוני להשקעתה בחברה כי כל אנשי המפתח בחברה, ביניהם ד"ר בייר, ירכשו ביטוח חיים. ד"ר בייר סירב לרכוש ביטוח זה. בנסיבות אלה, ולנוכח התפטרותם של מר צרפתי ומר תשובה מתפקידיהם בחברה, החליטו משקיעים שונים לחדול מהשקעתם בחברה. נסיבות אלה עוררו אף את חששה של ליבות באשר להשקעה בחברה. לכן, לדברי מר פאר, ליבות ביקשה ממנו "להביע את נאמנותי לחברה ולהבטיח כי אני אמשיך להוביל את החברה ולפתח את הערוץ העסקי והפיננסי" [סעיף 16 ל-נ/4]. עוד ביקשה ליבות כי גב' פריאדקו תהיה מעורבת בגיוס כספים מאוקראינה ורוסיה, לאור קשריה העסקיים הרחבים שם, ולאחר שכבר השקיעה בחברה סך 50 אלף דולר.

לטענת מר פאר, לאחר החתימה על מסמך ההבנות החליט ד"ר בייר באופן חד צדדי להפסיק לעבוד ו"נעלם" מהחברה למשך שנה. היעדרות זו הביאה להאטה בהתפתחותה העסקית של החברה. כתוצאה מכך, ליבות אשר השקיעה בחברה עד לאותה העת סך מיליון דולר, סירבה להמשיך ולהשקיע בחברה.

22.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני סבור שמר פאר אכן היה הגורם המשמעותי והעיקרי בגיוס ההשקעות לחברה. ואפרט.

מר תשובה, אשר שימש כחשב ומנהל כספים בחברה (CFO) הסביר כי "החברה הגיעה למצב של חוסר שנים לפני כן, מצוקה כספית גדולה, והוצע להיכנס לתקציב מאוד רזה, עם ממש לחתוך משכורות וחלק לא יקבלו ומאותו שלב איגור אמר אני אוביל, תנו לי הזדמנות להוביל והוא הוביל את זה במשך הזמן וגייס כספים ובהמשך לאחר מכן הוא הודיע על חברה בשם ליבות ..." [פר' עמ' 29, ש' 4-1; נספח 1 ל-נ/4]. מר תשובה הסביר כי מר פאר יצר רושם טוב [על מצב החברה – א.ש.] ומשקיעים עמדו בתור" [פר' עמ' 29, ש' 12-11]. עוד הסביר מר תשובה כי החברה גייסה כ-27 מיליון ₪ בשנות פעילותה. לדבריו "בערך 95%, 90%" מהגיוסים נעשו בתקופת כהונתו של מר פאר כמנכ"ל החברה [פר' עמ' 34, ש' 6-5].

23.בין גיוסי המשקיעים, גייס מר פאר את ליבות כמשקיעה בחברה. כך תיאר את הדברים מר פאר בעדותו לפניי: "אני מחזיר אותך ל-2007 בנובמבר. אני פוגש את רונן הופמן, אחרי שהחברה כמעט נסגרה ויש לנו טכנולוגיה מדהימה ואנחנו יכולים לכבוש את העולם ואני מאמין בזה עד היום. הטכנולוגיה היא מהפכנית, אני מדבר עם רונן הופמן והוא אומר לי יש לי קרובי משפחה מולטי מיליונר מאוסטרליה ואנג'לים נוספים שיכולים להיות משקיעים ..." [פר' עמ' 77, ש' 30-27].

במסגרת מסמך הבנות שנחתם בין החברה לבין ליבות, סוכם כי ליבות תשקיע בחברה סך שמונה מיליון דולר. השקעה זו הותנתה בהתקדמותם של אבני דרך טכנולוגיים ועסקיים ולאחר שתבוצע בדיקת נאותות (Due Diligence) [סעיף 8 ל-נ/4; נספח 2 ל-נ/4]. עוד הוסכם כי מטעם ליבות ימונו שני חברי דירקטוריון בחברה וכי ליבות תקבל אופציות ומניות בחברה [פר' עמ' 78, ש' 10-9]. ביום 20.07.2008 אושרה השקעתה של ליבות על ידי דירקטוריון החברה [פר' עמ' 44, ש' 30-29].

24.לאחר החתימה על מסמך ההבנות התפטר מר צרפתי מתפקיד מנכ"ל החברה. בהמשך התפטר אף מר תשובה מתפקידו בדירקטוריון החברה [סעיף 10 ל-נ/4]. מר הופמן הסביר כי מצב זה הביא לבריחת משקיעים. כך לדבריו: "... היה אז מנכ"ל והוא פתאום התפטר, דווקא כשהמומנטום של קבוצת המשקיעים עשתה בדיקת נאותות כדי להשקיע בפלורלטי משה צרפתי התפטר והתפטר גם חבר דירקטוריון, נדמה לי שזה היה אהרון תשובה. הייתה תחושה שהאנשים שהקימו את החברה בורחים. אז ... איגור אמר אני מאמין בחברה ואני גם מוכן שהמשפחה שלי, אמא שלי בעלת מניות והיא השקיעה בעבר, יש לי עוד חברי משפחה בתחום התרופות, אני מוכן שהמשפחה שלי תכנס כדי שהמשקיעים יראו שאדם אחד מאמין בחברה" [פר' עמ' 67, ש' 21-15]. לגרסתו של מר פאר הוא מעולם לא הסתיר כי אמו היא בעלת מניות בליבות. יתר על כן, באסיפה הכללית של בעלי המניות שהתקיימה ביום 05.08.2008 הוא הודיע שאמו עתידה להיות בעלת מניות בליבות ודבר זה אושר באסיפה [סעיף 69 ל-נ/4; פר' עמ' 80, ש' 10-6]. בנסיבות אלה רכשה גב' פריאדקו ז"ל מניות של ליבות.

25.מנגד, לגרסת ד"ר בייר, היותה של גב' פריאדקו ז"ל בעלת מניות בליבות לא הייתה ידועה לחברה והפתיעה את בעלי המניות. כשעומת ד"ר בייר עם מסמכי ההתאגדות של ליבות אשר צורפו כנספח א לכתב התביעה, מהם עולה כי גב' פריאדקו רשומה כבעל מניות בליבות, השיב כדלקמן: "בתקופה שאישרנו את ההסכם זה לא היה בידי. ד"ר רונן עורר את אמוני בצורה כזו שהייתי בטוח שאנחנו הולכים עם האנשים הכי טובים בעולם. לא עשינו בדיקות נאותות ולא חיפשתי מסמכים" [פר' עמ' 45, ש' 8-6].

מר תשובה חיזק את גרסתו של ד"ר בייר והסביר כי בעלי המניות בחברה לא ידעו כי אמו של מר פאר היא בעלת מניות בליבות. לכן, לדבריו כשהתגלתה הידיעה לפיה אמו של מר פאר היא חלק מליבות, "הופתענו מאוד" [פר' עמ' 30, ש' 7]. וכן: "חברה בשם ליבות פנתה אלינו להשקעה ולא בדקנו מי בעלי המניות. אנחנו לא ידענו, אני, נמרוד, כל מי שהיה מעורב לדעתי לא ידע" [פר' עמ' 33, ש' 18-17]. גם עו"ד אוחיון הסביר כי מסמכי ליבות לא נבדקו על ידי החברה ובעלי המניות לא ידעו כי אמו של מר פאר היא בעלת מניות בליבות. כך עלו הדברים מעדותו: "אני לא זוכר מתי נבדקו המסמכים של ליבות, אני זוכר שהמסמכים נבדקו והפתיעו אותנו... [פר' עמ' 21, ש' 33].

26.במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתו של מר פאר. גרסה זו חוזקה בכמה וכמה ראיות.

לתצהירו של מר פאר צורפה הודעת דואר אלקטרוני מיום 04.10.2010 שנשלחה למר פאר על ידי עו"ד נדב לדרמן, מי ששימש כעורך הדין של החברה באותה תקופה [פר' עמ' 33, ש' 4-3]. באותו מסמך כתב עו"ד לדרמן כי בעלי המניות בחברה ידעו כבר בשנת 2008 על רכישת מניות בליבות על ידי אמו של מר פאר:

"איגור שלום,

בהמשך לשיחתנו, הרינו להבהיר כי למיטב ידיעתנו:

לפני מועד האסיפה הכללית של בעלי המניות של פלוראליטי בע"מ שהתקיימה ביום 5.8.2008, מסרת לנו שאמך צפויה להיות בעלת מניות בקבוצת ליבות ... לשאלתנו הבהרת לנו כי גילית את מהות ענינך האישי ואת כל העובדות הרלוונטיות באופן מלא לדירקטוריון של החברה כנדרש; בהתאם לכך הבהרנו לך שעליך לגלות גם לבעלי המניות של החברה את העובדות ואת מהות ענינך האישי וכי עיסקת ההשקעה של קבוצת ליבות בחברה טעונה אישור של האסיפה הכללית של החברה. באסיפה הכללית הנ"ל, בה נכחנו, גילית לנוכחים בטרם נערכה ההצבעה על אישור עיסקת ההשקעה של קבוצת ליבות בחברה, כי אמך צפויה להיות בעלת מניות בקבוצת ליבות ... האסיפה הכללית הנ"ל אישרה את עיסקת ההשקעה של קבוצת ליבות בחברה" [ההדגש הוסף – א.ש.]

[נספח 6 ל-נ/4]

27.גם אם אמנע ממתן משקל משמעותי למכתבו של עו"ד לדרמן (מאחר שעורך המכתב לא העיד לפניי), קיימת תכתובת דוא"ל אחרת שצורפה לתצהירו של מר פאר, ממנה עולה שרכישת המניות בליבות על ידי גב' פריאדקו נעשתה לאחר קבלת ייעוץ משפטי מעורכי הדין של החברה ועורכי הדין של ליבות [נספח 38 ל-נ/4].

מסכת דומה עלתה מעדותו של מר הופמן לפניי: 

"עורכי הדין אמרו אתה צריך לגלות את זה לחברה, יובל הורן דרש חוות דעת מפלורלטי וקיבל בזמן אמת חוות דעת שהעסקה אושרה כדין, האינטרס האישי משפחתי של איגור ונדיה אמו וליבות קיבלה חוות דעת כזאת, יותר מאוחר בתקופה יותר מאוחרת היה אישור בכתב מעורך דין ממשרד גרוס שגם היו נוכחים עורך הדין הזה, זה אישור בכתב במייל שאיגור קיבל ממשרד עו"ד גרוס. ברגע שד"ר בייר התחיל לעורר מהומות וזה מה שקרה ולהבריח משקיעים בשלב יותר מאוחר, פנינו לאיגור ואמרנו יש לנו חוות דעת משפטית ואיגור הראה לנו מייל שקיבל מעורכי דין של פלורלטי שלמיטב זכרוני כתוב שם שהם אמרו שהוא צריך לגלות את הגילוי המשפחתי והוא אכן עשה את זה והם היו נוכחים איתו בישיבה".

[פר' עמ' 67, ש' 29-21]

28.לכך יש להוסיף כי מר תשובה העיד בחקירתו הנגדית כי מר אביאלי (שהיה גורם מרכזי בחברה בתחום הטכנולוגי) הודה בפניו כי ידע שגב' פריאדקו היא בעלת מניות בליבות:

"ש. הופתעו שאיגור הוא המוביל של קבוצת ליבות מאחורי הקלעים?

ת. הוא חלק. אחרי זה פלג אמר שהוא ידע, אני לא מאמין לזה. זה מה שהיה.

ש. למה אתה אומר שאתה לא מאמין לזה?

ת. כי כשסיפרתי לפלג הוא היה בשוק, אחרי זה הוא אמר לי שהוא לא זכר את זה אבל הוא נזכר. הוא אמר לו בישיבה בשפיים והוא דילג על זה, לא יודע"

[פר' עמ' 30, ש' 18-17]

מר הופמן העיד לפניי כי "ליבות ערכה הסכם השקעה לא רק עבור 3 אנשים אלא מראש הכוונה הייתה וזה הוסכם על ידי החברה, שליבות מצרפת לאורך הזמן משקיעים בהסכם הצטרפות" [פר' עמ' 68, ש' 29-27]. כך, גם מר הופמן גייס קרובי משפחה וחברים להשקיע בחברה כשלנגד עיניהם עומדת מטרה אחת, והיא - קצירת פירות השקעתם לאחר רישום הפטנט [פר' עמ' 68, ש' 35-27, עמ' 69, ש' 16-14].

29.הרושם שעלה מהעדויות שנשמעו לפניי כי נעשה מאמץ עילאי לגייס משקיעים על מנת להציל את "הספינה הטובעת". לצורך כך נעשו פניות גם אל קרובי משפחה בדרגות קירבה שונות, כפי שהעיד לפניי מר הופמן. בנסיבות אלה שילובה של גב' פריאדקו ז"ל כמשקיעה בליבות לא הייתה חריגה. התרשמתי שעובדת היותה של גב' פריאדקו ז"ל בעלת מניות בליבות לא הוסתרה על ידי מר פאר כפי שטען ד"ר בייר. אני אף מתקשה לקבל את הטענה כי בעלי מניות מרכזיים בחברה לא עיינו במסמכי ההתאגדות של ליבות וכי הופתעו מזהות בעלי המניות בה. לפיכך, אני דוחה את טענתו של ד"ר בייר לקיומם של מצגי שווא מצד מר פאר בהקשר לזהות המשקיעים בקבוצת ליבות.

30.לטענת ד"ר בייר, מר פאר "השתמש" בגב' פריאדקו ז"ל כ"אשת קש" לצורך השתלטותו על החברה. כך, רישומה של גב' פריאדקו כבעלת שליש ממניות ליבות היה למראית עין בלבד ונועד להסתיר את פעילותו האמיתית של מר פאר.

אינני מקבל טענה זו של ד"ר בייר.

מר הופמן הסביר כי "ליבות נוצרה מתוך כוונה ליצור קבוצה שתשקיע בפלורלטי. לפני זה לא הייתה ליבות" [פר' עמ' 69, ש' 1]. גב' פריאדקו ז"ל הייתה אחת מבעלי המניות בליבות. מר פאר תיאר בעדותו לפניי את אמו כאישה "אמידה" אשר הייתה בתפקיד של רואת חשבון ב"חברה שנקראת פרמסקו ... אחת המובילות באוקראינה ... והיו לה קשרים עסקיים טובים" [פר' עמ' 79, ש' 12-10]. בנסיבות אלה, כך לטענת מר פאר, "לא הייתה לה בעיה" לגייס כספים להשקעה בליבות [פר' עמ' 79, ש' 17-15]. עדות זו של מר פאר לא נסתרה ואף זכתה לחיזוק בעדותו של מר הופמן, שזומן לעדות מצד ד"ר בייר [פר' עמ' 66, ש' 28-25; פר' עמ' 67, ש' 36-33].

אני קובע אפוא כי גב' פריאדקו ז"ל לא הייתה דמות פיקטיבית אלא גורם משמעותי - בעלת מניות ומשקיעה בליבות. אציין כי לגרסתו של מר פאר בזכות קשריה של גב' פרדיאקו בשוק הרוסי, ערכה חברת RUSNANO מכתב כוונות לפיו תשקיע כמאה מיליון דולר במיזוג עם החברה לטובת שיתוף פעולה ופיתוח טכנולוגיה כוללת יצירת שבבים עם כתיבת אפליקציות ותוכנות לשימושים שונים [נספח 21 ל-נ/4]. גרסה זו לא נסתרה.

31.לא זו אף זאת: מר הופמן שלל ניסיון של מר פאר להשתלט על החברה באמצעות אמו, גב' פריאדקו ז"ל:

"לשאלת בית המשפט האם מוכרות לך נסיבות עובדתיות שלפיהן איגור ניסה להשתלט על נכסיה הטכנולוגיים של פלורלטי באמצעות אשת קש, היא נדיה ז"ל, אמו – אני משיב שאני לא מכיר שום ניסיון של איגור להשתלט על נכס או על פלורלטי ולמיטב ידיעתי ברגע שעלה הרעיון שאמו תצטרף כנציגת המשפחה בקבוצת ליבות הוא נדרש לגלות את זה וזה גולה בזמן אמת והעסקה אושרה כדין [ההדגש במקור – א.ש.]"

[פר' עמ' 71, ש' 32-29]

על יסוד הראיות שהובאו לפניי, אני קובע כי מר פאר לא השתמש באמו כ"אשת קש" לצורך השתלטות על החברה. התרשמתי כי עניין הקרבה המשפחתית גולה לבעלי המניות, וממילא לא הובאו לפני ראיות כי הוא השפיע לרעה על התנהלות החברה. אני דוחה אפוא את טענותיו של ד"ר בייר כנגד מר פאר בכל הנוגע להשתלטות על החברה ונכסיה והמצגים שנטענו בעניין.

32.מהראיות שהובאו לפניי עולה כי בעוד שמר פאר עסק בפן העסקי, קרי: מציאת משקיעים לחברה, ד"ר בייר עסק בפן הטכנולוגי שעיקרו פיתוח שבב רב ליבות [פר' עמ' 40, ש' 9, עמ' 41, ש' 26-25; סעיף 19 ל-נ/4[.

במסגרת מסמך ההבנות שנחתם בין החברה לליבות, התחייבה החברה לעמוד בפיתוח שבב של 256 ליבות. פיתוח זה הוגדר כאבן דרך ראשונה והיה אמור להתבצע בתוך 12 חודשים מיום חתימת הסכם ההשקעה בין החברה לבין ליבות. לגרסתו של מר פאר, חלק מהפיתוח כלל גם רישום פטנט על שבב זה. אולם החברה לא עמדה בהתחייבות זו. הסיבה לכך הייתה היעדרותו של ד"ר בייר מהחברה לפרק זמן ממושך. לדבריו של מר פאר: ד"ר בייר החליט "באפן חד צדדי ולא ברור להפסיק לעבוד ונעלם למשך שנה שלמה ... ברי כי מדובר במהלך חריג ומסוכן בתקופה כה קריטית שהטיל צל כבד ביכולתה של החברה להמשיך לגייס משקיעים ואף להדיר רגליהם של משקיעים נוכחים לרבות אי קיום ההסכם מול ליבות" [סעיף 18 ל-נ/4].

גרסה דומה עלתה מצד מר תשובה שהסביר בעדותו לפניי כי ד"ר בייר "לא הרגיש טוב, הוא הרגיש תשישות עם האירועים שקרו מסביב והלחץ של החברה השפיעו עליו" [פר' עמ' 37, ש' 14-13].

33.ד"ר בייר התנגד לטענה זו והסביר כי אף שנעדר מהחברה עמד בקשר רצוף ותמידי עם עובדיה באמצעות טלפונים ואי-מיילים. לדבריו: "הייתי בחברה רק לא פיזית במשרד" [פר' עמ' 41, ש' 20-19]. כך עלו הדברים מעדותו:

"ת. בהחלט לא. זו טענה ממש הזויה. סבלתי מאפיסת כוחות. לפני המשבר הזה פעלתי בנמרצות ועשיתי הרבה דברים כדי לקדם.

ש. מתי המשבר קרה?

ת. המדבר קרה בסוף 2006, מאותה נקודת זמן נכון שהפוריות שלי ירדה, הייתי יותר חלש, סבלתי ממשבר אבל המשכתי בחריקת שיניים לעבוד.

ש. הגעת כל יום לעבודה?

ת. לא. בעיקר עבדתי מהבית. גם כשגרתי בנתניה וגם כשחזרתי לבאר שבע בעיקר עבדתי מהבית, אפשר לעשות פטנטים מהבית.

ש. האם קיבלת רשות לעבוד מהבית?

ת. לא זוכר אם קיבלתי רשות אבל זה לא נשלל, זה היה טבעי"

[פר' עמ' 41, ש' 17-8]

ובהמשך:

"ש. מתי חזרת לעבוד בחברה פיזית?

ת. לא עזבתי את החברה. כשהייתה לי אפיסת הכוחות פשוט קרסתי, היה יום אחד מסוים שקרסתי ומשה צרפתי הסיע אותי הביתה לנתניה ואמרתי שאני צריך כמה שבועות מנוחה. אבל לא התנתקתי מהחברה.

ש. תוך כמה זמן חזרת פיזית למשרדי החברה?

ת. לא היה מצב שאני עובד כל יום במשרד. לזה לא חזרתי ..." 

[פר' עמ' 42, ש' 16-11]

34.ד"ר בייר, אשר היה אחראי על פיתוח השבב ורישום הפטנט, הודה לפניי בעדותו כי הוא לא השלים מטלה זו. כך עלו הדברים מעדותו של ד"ר בייר: "אותה בקשת פטנט שבאה אחרי, הגעתי בה לשלב מתקדם ואז חל עליי המשבר בחברה ולא יכולתי להשלים את זה. במאי 2010" [פר' עמ' 43, ש' 6-5].

לטענת מר פאר, ד"ר בייר "יכול להיות שהוא עבד ואני מעריך את נמרוד כבן אדם וכמדען, אבל רק על הערכה אני לא יכול לבנות חברה ולייצר מוצרים. צריך תפוקת טכנולוגית ובשנתיים האלה נמרוד פשוט לא עשה" [פר' עמ' 76, ש' 31-29]. עוד טען מר פאר כי "תהליך כתיבת הפטנט היה ארוך באופן לא פרופורציונלי, זה רק יצר את האשליה כי נמרוד מבצע את העבודה" [סעיף 19 ל-נ/4]. בהמשך טען מר פאר כדלקמן:

"האבן המרכזית ביצירת שבב זה עובדה שיש לך פטנט מוגן. אתה לא יכול להגיע לייצור בלי פטנט. האחריות של נמרוד הייתה להכין פטנט ... נמרוד לא הסתדר"

[פר' עמ' 75, ש' 15-13]

וכן:

"אני התקשרתי לנמרוד וביקשתי ממנו לזרז תהליך פיתוח הפטנט, עד שב-2009 הדירקטוריון החליט שפלג אביאלי נכנס לתפקיד סי טי או ומתחיל להיות אחראי על כתיבת הפטנט. אז דברים התחילו לזוז"

[פר' עמ' 75, ש' 22-20]

35.גרסה דומה עלתה מעדותו של מר הופמן:

"ש. למה לא נרשם פטנט? אתה יודע מה היה בפלורלטי?

ת. אני זוכר שהציפייה וההגדרה של ד"ר בייר כמדען ראשי הייתה אמורה לגרום לכך שהוא יוביל את רישום הפטנט. במשך תקופה ארוכה ד"ר בייר לא היה, לא ראיתי אותו, הוא כאילו נעלם.

[...]

ת. לא הייתה תשובה ברורה. אני לא הבנתי מה המצב של ד"ר בייר, בדיעבד הייתה לי שיחה עם בייר, שאלתי אותו איפה היית והוא אמר לי שיש עניין רפואי אישי ואני לא אפרט. הבנתי שכתוצאה מהתשובה שד"ר בייר לא יכול לעשות את זה.

ש. את מה? את הפטנט?

ת. הבנתי שהוא לא יכול לעשות שום דבר ואני חייב לומר ואני זוכר את זה טוב כי זה הימם אותי למה לא אמרו לי קודם לכן? ד"ר בייר שאמור לייצר את נכס החברה לא יכול לעשות את זה".

[פר' עמ' 70, ש' 3-1, 14-8]

36.היעדר התקדמות בכתיבת הפטנט בשל אי עמידתו של ד"ר בייר בלוחות זמנים עולה אף מפרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים של החברה מיום 20.07.2009 שם נכתב כדלקמן:

"Ahron … stated that he foresees problems with Nimrod maintaining a timetable. He said that he disagrees with Nimrod's understanding regarding technology development.

 … Aharon added that it is his duty and responsibility as a founder … to demand that the technology that exists and the patents protecting it be written as soon as possible …he requested that it be on record his disapproval of Nimrod's involvement in writing the company's patents as Nimrod does not meet timetable deadlines".  

[נספח 7 ל-נ/4]

37.בנסיבות אלה, מאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבותה מכוח מסמך ההבנות, קרי: רישום הפטנט, סירבה ליבות להמשיך ולהשקיע בחברה. כך עלו הדברים מעדותו של מר פאר:

"בהסכם ההשקעה היה אפשר לראות שבנוסף יש תנאים מסוימים, התנאים של ההשקעה מתבצעת לפי אבני דרך והראשון היה צריך להיות שבב של 256 ליבות שהיה אמור להיות על השולחן אחרי שנה של השקעה של ליבות. אבל נמרוד בייר לא בא באותה תקופה, שנה שלמה"

[פר' עמ' 75, ש' 9-6]

גם מר תשובה העיד כי החברה לא הגיעה למוצר סופי ולכן המשקיעים סרבו להמשיך להשקיע. כך עלו הדברים מעדותו:

"ש. החברה הגיעה למוצר סופי?

ת. ... שבב עצמו לא הצלחנו להגיע בגלל מה שקרה בחברה, המשקיעים לא הסכימו להשקיע כספים. החברה הצטמצמה ולא הייתה אפשרות לשלם, מהנדסים לא הסכימו לעבוד ללא משכורות ראויות. ברגע שקרה כל הפיצוץ בחברה עצרו ההשקעות" 

[פר' עמ' 29, ש' 28-26]

38.גרסה דומה עלתה מעדותו של מר הופמן.

לדבריו: "בשלב הראשון ליבות השקיעה כמיליון דולר, ההסכם אמר שלפני שהחברה מתחילה לעמוד באבני הדרך ליבות צריכה להשקיע מיליון דולר והם היו אמורים להביא את החברה לעמוד באבני הדרך שלה והכסף הושקע אבל החברה לא עמדה באבני הדרך. אפילו פטנט לא נרשם" [פר' עמ' 68, ש' 16-13]. וכן: "כשליבות ערכה בדיקת נאותות ובבדיקת הנאותות על בסיס זה משקיעים הצטרפו, הייתה הנחה או אפילו מצג של דברים שמאחורי הרעיון עומד גאון, אני מכבד את ד"ר בייר, ההנחה הייתה שאת הרעיון הזה ד"ר בייר יוכל לתרגם ולייצר נכס אמיתי, פטנט. היה ברור שמטרת החברה על בסיס הקניין הרוחני לפתח שבב ולתרגם את זה למסחרי" [פר' עמ' 69, ש' 34-31]. ובהמשך: "למיטב ידיעתי וזיכרוני החברה לא רשמה פטנט" [פר' עמ' 69, ש' 36].

39.הנה-כי-כן במסגרת מסמך ההבנות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כנגד השקעה בסך שמונה מיליון דולר מצד ליבות, תפתח החברה שבב בעל 256 ליבות וכן תגיש את הפטנט לרישום. על תפקיד זה היה אמון ד"ר בייר. ד"ר בייר עסק באופן אינטנסיבי בפיתוח השבב ורישום הפטנט. ברם, בסוף שנת 2006 חווה ד"ר בייר משבר, חש אפיסת כוחות ונעדר מהחברה לפרק זמן ממושך [פר' עמ' 41, ש' 8, 11]. נסיבות אלה הביאו לעיכוב בפיתוח השבב ורישום הפטנט ובסופו של דבר הם שגרמו לנסיגתה של ליבות מהשקעתה בחברה. אירועים אלה לא היו בתחום אחריותו של מר פאר וממילא לא ניתן לייחס לו את קריסתה של החברה ואת אובדן נכסיה.

40.התרשמתי כי מר פאר עשה כל שלאל ידו על מנת לגרום להצלחתה העסקית של החברה. אולם, בלשון המעטה, ד"ר בייר לא הקל עליו.

ובמה דברים אמורים?

לגרסתו של מר פאר, בנסיבות שנוצרו הוא המשיך לקדם את ענייני החברה, הן באמצעות איתור משקיעים והן באמצעות פרסומים בעיתונות. כך, באמצע שנת 2009 הוקמה לחברה חברת בת "פלוראליטי-יפן" אשר השקיעה בחברה סך 50 אלף דולר והייתה מעורבת באופן פעיל בחיפוש אחר משקיעים פוטנציאליים [סעיף 25 ל-נ/4]; ביום 12.11.2009 נחתם הסכם השקעות עם חברת PJM [נספח 11 ל-נ/4] אשר הסכימה להשקיע בחברה 12 מיליון דולר באמצעות רכישת שישה מיליון מניות מהחברה בעלות של שני דולר למניה. הסכם זה אושר על ידי דירקטוריון החברה [נספח 13 ל-נ/4].

בסוף שנת 2009 העבירה PJM סך 690 אלף דולר לחברה. יתר כספי ההשקעה לא הועברו לחברה מאחר שטרם נחתם הסכם IP Licensing הסופי עם ST-Ericsson [סעיף 31 ל-נ/4; נספח 16 ל-נ/4]; בתקשורת פורסמו מספר מאמרים על פעילות החברה והכל במטרה לקדם את ההשקעות [נספח 17 ל-נ/4]; ביום 07.04.2010 חתמה החברה על הסכם המקנה לחברת ST-Ericsson רישיון בינלאומי להשתמש בטכנולוגיה של החברה – הסכם אשר היה מניב לחברה מיליוני דולרים בשנים הבאות; ביום 28.09.2010 חתמה החברה על הסכם עם חברת Technology ArcherMind (Nanjing) Co Ltd לאספקת פיתרון טכנולוגי מבוסס על השבב של החברה לאפליקציות מולטימדיה [נספח 19 ל-נ/4]; ביום 31.05.2010 קיבלה החברה מימון בסך שלושה מיליון ₪ ותקציב בסך 7,487,144 ₪ ממשרד המדען הראשי בישראל [נספח 22 ל-נ/4].

41.בנוסף, על מנת לתמוך בפיתוח החברה הפחיתה ההנהלה בעלויות השכר. בנסיבות אלה ומאחר שהאמין בהצלחת החברה, הודיע מר פאר בישיבת דירקטוריון מיום 09.06.2010 כי ימשיך לעבוד בחברה ללא שכר [נספח 23 ל-נ/4]. כמו כן, השקיע מר פאר בחברה סך 10,000 דולר מכספו האישי [נספח 24 ל-נ/4].

לטענת מר פאר, במקביל לפעולותיו לצורך שימור החברה, החל ד"ר בייר לשלוח למשקיעים שונים הודעות דואר אלקטרוניות בהן סיפר כי לא ידוע לו על השקעה משמעותית שבוצעה בחברה. ד"ר בייר השתלח במר פאר והודיע על כוונתו להתפטר מהחברה [סעיף 53 ל-נ/4; נספחים 26, 28 ל-נ/4].

42.גרסתו זו חוזקה בעדותו של מר תשובה, שזומן לעדות על ידי ד"ר בייר. לדברי מר תשובה, ד"ר בייר שלח למשקיעים הודעות דואר אלקטרוני שהרתיעו אותם: "... איגור היה מגיע נסער שהמשקיעים התקשרו לצעוק עליו. קליגלר כעס עליו, עורך הפטנטים, הוא היה אחד מהם, הוא גם נרתע ופנה אליו ואיגור כל פעם הוא היה מגיע אליי בסערה למשרד והוא היה נסער כולו שהמשקיעים פנו אליו והוא פנה למשקיעים ומה זה צריך להיות" [פר' עמ' 35, ש' 11-8]. ובהמשך: "... היה שלב שנמרוד הוחלף על ידי פלג אביאלי כסי טי או ואז היו מיילים שהוא התקומם נגד ההתנהלות של ליבות ..." [פר' עמ' 37, ש' 4-3]. מר תשובה הסביר כי ניסה לשוחח עם ד"ר בייר בעניין זה אולם ד"ר בייר "היה משוכנע" בדבריו ו"עשה מה שהוא חושב" [פר' עמ' 35, ש' 24, 26].

43.ביום 26.06.2010 שלח פרופ' גינוסר לד"ר בייר הודעת דואר אלקטרונית במסגרתה הודיע לו כי מעשיו מקשים על גיוס כספים לחברה, מסבים לה נזקים ומביאים לסגירתה [נספח 30 ל-נ/4]. בנוסף, ביום 02.09.2010 שלח מר גיל ניוטון, בעל מניות בחברה, הודעת דואר אלקטרונית לד"ר בייר ממנה עולה כדלקמן:

"מר באייר הנכבד

ממכתבך אינני למד דבר מלבד הכפשות ללא שום הוכחות כלפי מנכ"ל החברה מר איגור פאר. לא הבאת ולו דוגמא אחת לטענותיך בדבר "דברים שאינם כשורה" ...

לא ראיתי עד היום ממך ד"ר באייר שום פעילות לגיוס כספים המשמשים כחמצן לכל חברת היי-טק. יש לי אמון מלא באיגור ביכולתו, תבונתו והבנתו את הסביבה העסקית בה הוא פועל ..."

[נספח 33 ל-נ/4]

44. ד"ר בייר לא הכחיש כי שלח הודעות דואר אלקטרוניות למשקיעים שונים והסביר כי מטרתן של הודעות אלה הייתה חשיפת המרמה שביצע מר פאר. לדבריו: "... רימו את המשקיע ואני לא יכולתי להיות שותף לזה" [פר' עמ' 46, ש' 19-18] ובהמשך: "עצם הטענה שהחברה גייסה מסד כספי מוצק וההשקעה שלו [של המשקיע – א.ש.] מצטרפת למסד הכספי האיתנה, זו בדיוק אותה מרמה שדיברתי עליה קודם" [פר' עמ' 46, ש' 22-21].

יוצא אפוא כי במקביל לניסיונותיו הרבים והמאומצים של מר פאר לגייס לחברה משקיעים נוספים ולמנוע את סגירתה, פעל ד"ר בייר לסכל פעולות אלה תחת האמתלה כי החברה, בהובלת מר פאר, הונתה את המשקיעים. כפי ששנינו, טענה זו נעדרת כל בסיס עובדתי. אני קובע אפוא כי מי שפעל לסיכול השקעות נוספות בחברה היה לא אחר מאשר ד"ר בייר. לעומת זאת, מר פאר עשה ככל יכולתו בכדי לגייס משקיעים על מנת שתימנע קריסתה של החברה, דבר שממילא יגרום לאבדן הקניין הרוחני שצברה. ממצאים אלה אינם תומכים בטענתו המרכזית של ד"ר בייר לפיה מר פאר אחראי לאובדן זכויותיו בחברה ובטכנולוגיה שהעביר לרשותה.

45.לא זו אף זאת. במסגרת הראיות שהובאו לפני עלה כי בשנת 2010 נחתם הסכם פשרה בין החברה לבין ליבות [נ/3] (להלן – הסכם פשרה). ד"ר בייר עומת בחקירה שכנגד עם הסכם הפשרה ואישר כי הוא חתם עליו. עם זאת, לטענת ד"ר בייר, הסכם הפשרה נחתם לאחר שמר פאר הודיע כי "הוא מוותר על חלקו בליבות" ולכן הסכם הפשרה אינו חל על מר פאר. כך עלו הדברים מעדותו לפניי:

"ש. אתה מאשר לי שנחתם הסדר פשרה בין פלורלטי לבין ליבות, גם אתה חתום ויש הצבעה בדירקטוריון החברה ואתה הצבעת בעד ההסכם פשרה עם ליבות?

ת. זה ליבות אחרי שאיגור הודיע שהוא מוותר על חלקו בליבות. באותו שלב ליבות מה שנשאר ממנה זה מייקל לובל והופמן.

ש. הצבעת בעד?

ת. כן.

[...]

ש. למה אתה מוותר על כל הטענות שלך, מפנה לסעיף 9, מצטט. כבר חתמת על זה. למה אתה מעורר שלדים מהארון שוויתרת על הטענות?

ת. מדובר על הסכם עם לובל ועם הופמן, לא על הסכם עם ליבות.

ש. אבל זה בין ליבות...

ת. בשלב זה איגור לא היה בליבות.

ש. כשאתה אומר שהוא היה הכוונה שלך שאמא שלו הייתה בליבות?

ת. איגור הוא המאסר מיינד של ליבות.

ש. מתי הוא הפסיק להיות?

ת. הוא לא הפסיק הוא פשוט הודיע שהוא מוותר על כל האינטרסים שלו בליבות. יש מייל כזה.

ש. יש מייל כזה וזה לפני שחתמתם על הסכם הפשרה?

ת. כן.

ש. בגלל שאיגור הודיע על זה שהוא עוזב את פלורלטי..

ת. הוא הודיע שהוא עוזב את ליבות, שהוא מוותר על האינטרסים של משפחתו בליבות.

ש. נכון ליום חתימת ההסכם, שמישל אוחיון העביר ב – 28.12 גב' נדיה הייתה בעלת מניות בליבות?

ת. אני חושב שכבר לא. לפי המסמכים היא כבר העבירה את המניות שלה ואיגור הודיע שהוא מוותר על האינטרסים של משפחתו בליבות והיא העבירה את המניות שלה לרונן".

[פר' עמ' 53, ש' 26-1]

46.אינני מקבל טענה זו של ד"ר בייר. סעיף 9 להסכם הפשרה קובע כדלקמן:

"בחתימה על הסדר זה מוותרת החברה על כל טענה ו/או על כל תביעה שביכולתה להגיש מכוחה-כנגד ליבות ו/או מייקל לובל ו/או רונן הופמן. ויתור החברה כאמור, נעשה בהחלטה פה-אחד של הדירקטוריון (ה"ה נמרוד בייר, רן גינוסר וצביקה פייר). הדירקטורים האמורים מסכימים, כל עוד לא ייקבע אחרת בצו שיפוטי, שלא ליזום ולא להצטרף להגשת תביעה כאמור. בהצבעה של כל בעל מניות באסיפה הכללית בעד אישור ההסדר, יצויין כי, מכוח הצבעתו בעד אישור ההסדר, הוא מוותר ויתור כפי ויתור החברה כאמור לעיל" [ההדגש הוסף – א.ש.]

47.כעולה מהסכם הפשרה, הן החברה והן בעלי מניותיה (ובכללם ד"ר בייר) ויתרו על כל טענה או תביעה כנגד ליבות. עו"ד אוחיון, שנשכר לחלץ את החברה בשלביה המאוחרים, הסביר בעדותו לפניי כי לנוכח הסכם הפשרה החברה נמנעה מלהגיש תביעה כנגד מר פאר:

"ש. במסגרת השירות המשפטי שהענקת לא חשבת להתאגד ולהגיש תביעה בשם בעלי המניות כנגד איגור פאר?

ת. זו אחת האפשרויות.

"ש. הגשת תביעה בשם בעלי המניות במסגרת אחת האפשרויות?

ת. לא הגשנו תביעה, בסופו של דבר כאשר דנו במסגרת הממצאים, כולל החשיפה לגבי מר פאר בחברת ליבות, התנהל מו"מ לפשרה ובסופו של דבר הגיעו לפשרה.

[...]

ש. תעבור לנספח 2 של הקובץ שאתה מחזיק. אנחנו רואים שם אישור של האסיפה הכללית לאותו הסדר פשרה.

ת. (מעיין) בעלי המניות השתתפו ותמכו, כן.

ש. זו הסיבה שלא הוגשה תביעה נגד איגור?

ת. ... ברגע שהתבררו העובדות לגבי המעורבות של איגור פאר ומה שקרה בקבוצת ליבות, פנו אלינו עורכי הדין ... וביקשו להגיע לפשרה והבאנו את זה לאישור של בעלי המניות, של פלורלטי, האסיפה אישרה את הסדר הפשרה ...".

[פר' עמ' 20, ש' 26-21; עמ' 21, ש' 11-1]

48.גם פרופ' גינוסר, שלא רווה נחת מפעילותו של מר פאר, העיד לפניי כי להבנתו הסכם הפשרה כולל גם ויתור על תביעות כנגד מר פאר:

"ש. אנחנו מדברים על דצמבר 2010. אתה כבר יודע שבעצם נדיה היא אמו של איגור, וגם העדת שהחברה הגיעה למצב לא טוב "בעזרת" איגור. מה הרציונל שלך כדירקטור לחתום עם ליבות ועם בעלי מניותיה? למה חתמת על הסכם פשרה?

ת. התפשרתי.

ש. על מה?

ת. על מה שכתוב בהסכם הפשרה.

[...]

ש. הסדר הפשרה שהצגתי לך אמור לסלק את כל המחלוקות לרבות עם איגור?

ת. אני לא זוכר מה רשום בהסכם הפשרה.

ש. בתחושה שלך הסובייקטיבית כדירקטור בחברה, לא הגשת צורך להמשיך עם איגור או נדיה מכיוון שחתמתם על הסכם פשרה עם ליבות?

ת. כן, זה מהות הסכם הפשרה לפי הבנתי.

[...]

ש. אתה זוכר אם אתה באופן אישי הרמת יד בעד הגשת הליכים נגד איגור בגין אחריות אישית?

ת. אני לא זוכר אם היה בדירקטוריון כזה דיון או מה אני אמרתי. את הטענות שלי נגד איגור הבאתי לפני עורך דין אוחיון שסייע לנו לצאת מהבעיה, לפתור את הבעיה.

ש. כשהבאת למישל אוחיון את אותה בעיה לפתרון, מה היה תוצאות אותו טיפול משפטי?

ת. הסכם הפשרה".

[פר' עמ' 61, ש' 9-5; עמ' 63, ש' 27-23; עמ' 64, ש' 11-6]

הסכם הפשרה אינו חל באופן ישיר על מר פאר, אך הוא מחייב את ד"ר בייר כמי שחתם עליו ונטל על עצמו את הוויתור כפי שעשתה החברה. על פי העדויות שנשמעו לפניי כל אותם גורמים שנטלו חלק בחתימה על הסכם הפשרה מצד החברה ראו בו ככזה שמחסל את מכלול טענות הצדדים, לרבות אותו סוג של טענות שהעלה כעת ד"ר בייר באופן אישי כנגד מר פאר. אם כן, הסכם פשרה בין החברה ובעלי מניותיה לבין קבוצת ליבות מצטרף לשורת השיקולים אותם מניתי לעיל בגינם יש להורות על דחיית התביעה.

49.ליבתה של התביעה דנן סובבת סביב טענתו של ד"ר בייר לפיה נגרם לו נזק אישי, בגין אובדן פרי המצאתו שנמסר ללא תמורה לחברה. אין מדובר בתביעת "נזק משני" שנגרם לבעל מניות בגין פעילות של נושא משרה בחברה. נזק שכזה ימצא את מקומו בהליך של תביעה נגזרת מכוח סעיפים 198-194 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. עסקינן בעילת תביעה אישית בגין נזק עצמאי, שאינו קשור להפסדים שספגה החברה ושהביאו לקריסתה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 326 (1997); ע"א 9014/03גרינפלד נ' לסר, פסקאות 14-13 (נבו 14.12.2006); ע"א 3417/16פינרוס החזקות בע"מ נ' התובע הייצוגי דב גולדשטיין, פסקה 60 (נבו 12.07.2021)].

בכתב התביעה עמד ד"ר בייר על מספר עילות מכוחן עתר לחייב את מר פאר בנזקיו שנאמדו בסך 2.5 מיליון ₪: הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין; תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין; רשלנות מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין; הפרת חובת הזהירות מכוח סעיף 253 לחוק החברות; הפרת חובת אמון מכוח סעיף 254 לחוק החברות; הפרת תום לב מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט. טענות אלה נזנחו בסיכומים. לא אחת נקבע כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 321 (1993); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 107,102 (1995); ע"א 3432/17טופז (יוכט) נ' יוכט, פסקה 23 (נבו 16.04.2020)]. אף בהתעלם מכך, ממילא לא הוכח לפניי כי פועליו או מחדליו של מר פאר ממלאים אחר יסודותיהן של איזו מהעילות המנויות לעיל.

50.הגם שאין חולק על התוצאה העסקית העגומה שהניבה החברה לבעלי מניותיה ועל היקלעותה לחדלות פירעון, הרי שלא הוכח לפניי כי דווקא מעשיו או מחדליו של מר פאר הם שעמדו ביסוד רעות אלה. מדובר בחברת הזנק, אחת מני רבות, שלא שרדה לאורך זמן ולא הצליחה להניב למייסדיה תמורות ראויות.

חשוב לציין - כל העדים שהתייצבו לפניי הביעו את הערכתם הרבה לכישוריו האינטלקטואליים של ד"ר בייר וליכולתו המדעית-טכנולוגית. אף נראה כי ההמצאה שרקם עדיין רוחשת חיים אי-שם. ייתכן כי בבוא היום תצדיק את התקוות שתלו בה מייסדי החברה והמשקיעים השונים. ברם, בהליך שלפניי, למרות שניתנה לד"ר בייר הזדמנות הוגנת לפרוש את מלוא היריעה, לא הוכחו הטענות שעמדו בבסיס התביעה. לפיכך דינה להידחות.

51.לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

52. סוף דבר – התביעה נדחית. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של ד"ר בייר אני רואה לנכון לחייבו בשכר טרחת באי כוח הנתבע על הצד הנמוך, בסך 25,000 ₪ לתשלום בתוך 60 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשפ"ב, 15 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.