תביעה בגין הפרת הסכם זכיינות להפעלת חנות למזון מהיר בשם "סיני ספיד".
התובעים הם הבעלים והמנהלים של מסעדת מזון מהיר לאוכל סיני בשם "סיני ספיד" בעיר פתח תקווה, והתובע 2 הוא הבעלים של סימן מסחר מספר 145257 "סיני ספיד" שנרשם ביום 21.12.2000. לטענת התובעים, במשך שנים היו קשורים בהסכמי זיכיון עם מסעדות נוספות ברחבי הארץ, אשר נשאו את השם "סיני ספיד", שכל הזכויות בו שייכות להם.
סניפי הרשת מוכרים מזון מעבר לדלפק באמצעות הזמנות טלפוניות ושירות שליחים, וגם באמצעות שירותי הסעדה (קייטרינג) לחברות שונות ולגופים מוסדיים. הסניף הראשי בפתח תקווה מספק גם שירותי הסעדה לחברות תרופות.
הנתבעים הם זכיינים של התובעים מכוח הסכם זיכיון שנכרת ביניהם ביום 17.9.1998 (ת/2- "ההסכם"), שלפיו פתחו מסעדה בשם "סיני ספיד" ברח' רוטשילד 38 בראשון לציון ("הסניף").
בתביעתם עתרו התובעים לסעדים כספיים, מתן צווי מניעה קבועים, ולמתן חשבונות.
לפי ההסכם, פרט לסכום של 50,000$ ששלמו הנתבעים לתובעים ביום חתימת ההסכם היה עליהם להוסיף ולשלם 5% ממחזור המכירות החדשי של הסניף. עילת התביעה העיקרית היא, כי החל משנת 2002 הפעילו הנתבעים מסעדה נוספת באותו מקום, בשם א.י. אירועים וקייטרינג, ולא שלמו לתובעים תמלוגים על ההכנסות מא.י. אירועים וקייטרינג הנ"ל.
עוד טענו התובעים, כי הנתבעים ניסו למכור את הסניף לאחרים, בניגוד מפורש להוראות סעיף 15 בהסכם הזיכיון.
3.הנתבעים טענו כי התובעים הם שהפרו את הסכם הזיכיון במשך תקופה ארוכה, וכבר משנת 2002 לא עמדו בשום התחיבות ללמד את הטבחים, לפרסם את הרשת, או לשמור על אחידות בה, ואף הגיעו לסכסוך עם ספקים אחדים שסירבו להמשיך ולעבוד עם הנתבעים בשל כך. התברר שאין כל תועלת מהיות הסניף קשור בסניפים אחרים או בסניף הראשי בפתח תקוה, ואין יתרון בהשתייכות ל"רשת". יתרה מזו, בשל התנהלות הסניף הראשי בפתח תקווה, בהנהלת התובעים, נגרם לנתבעים ולשאר הזכיינים נזק רב, כאשר פורסם בכלי התקשורת כי בסניף בפתח תקווה, הוא הסניף הראשי שבבעלות התובעים, מוכרים בשר פיגולים שאינו ראוי למאכל אדם.
עוד טענו הנתבעים כי התובעים התקשרו עמם בהסכם לפתיחת סניף נוסף בתל אביב, אך לבסוף חזרו בהם, והנתבעים הקימו את הסניף לבדם. למרות שהסניף בתל אביב הצליח, בעקבות הכתבה אודות בשר הפיגולים צנחו ההכנסות, והנתבעים נאלצו לסגור אותו סניף, והתובעים סירבו להשיב להם את דמי הזיכיון בסכום נוסף של 50,000$ ששלמו בעבורו.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי פרט לאוכל הסיני שהם מוכרים במסעדה הם מוכרים סוגים נוספים של מזון שאינם קשורים להסכם הזיכיון, ומכירתם אינה מהווה הפרה שלו.
בסיכומים טענו בעיקר כי התובעים הם שזנחו את ההסכם, בכך שלמרות שידעו אודות התנהלות הנתבעים לא פעלו לאכוף את ההסכם עליהם. רק כאשר נודע להם כי הנתבעים מבקשים למכור את הסניף בקשו התובעים להפעיל את ההסכם הישן, שאיש לא פעל לפיו, ולדרוש פיצויים, כמעין "קופת חסכון" ששמרו עליה לאורך השנים.
4.עם הגשת כתב התביעה הוגשה גם בקשה למתן סעדים זמניים לתפיסת מסמכים וחומר מחשב, עיקולים, וצווי מניעה וצווי עשה הנובעים מעצם המחלוקת בין הצדדים. לאחר דיון שהתקיים במעמד צד אחד החלטתי שלא להיעתר לבקשה למתן צוי מניעה, אך ניתנו צווים לתפיסת מסמכים וחומר מחשב, וכן הוטלו עיקולים על רכוש הנתבעים. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הושגה הסכמה כי תופס המסמכים לא ימסרם בשלב זה לידי התובעים. באותו שלב הודיעו הנתבעים כי שכירות הסניף תגיע לסיומה בסוף אוגוסט 2012, וכי אין בדעתם לחדשה, וכי "ככל שיחליטו למכור את זכויותיהם, ברור שלא ימכרו אותן תחת השם סיני ספיד". ביום 27.8.2013 הוחלט כי הנתבעים אינם צריכים למסור לתובעים מסמכים נוספים על אלו שכבר מסרו להם, והם: הנהלת החשבונות לשנים 2005 עד 2012, ודו"חות מע"מ לחודשים ינואר עד מרץ 2012.
5.מטעם התובעים העידו התובע 2; עו"ד נמרוד לוי, זכיין לשעבר של סיני ספיד; מעיין אריאל שעבדה אצל התובעים; החוקר יהודה ראובני; ורו"ח אבי ממן שהגיש חוות דעת חשבונאית. התובעים זימנו לעדות גם את אורי בנורי, מנהל החשבונות של שני הצדדים. הנתבעים העידו בעצמם, וכן זימנו לעדות את אורי לוי, גם הוא זכיין לשעבר של סיני ספיד; ועובדים לשעבר בסניף: תמיר וולך, וערן הרשקוביץ; לקוח לשעבר חיים ויצמן; וכלכלן אורי דהן שנתן חוות דעת מטעם הנתבעים.