דרור ואח' נ' להתיישבות חקלאית ואח'

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

רקע

1. התובעים הם תושבי היישוב אלוני אבא (להלן: "היישוב"), בעלי נכסים ביישוב, ואשר אינם חברים בנתבעת 1, אלוני אבא מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה החקלאית"). הנתבעת 2 היא אגודה שיתופית קהילתית שאינה פעילה, ואשר נוסדה להסדרת וניהול היחסים בין תושבי היישוב שאינם חברים באגודה החקלאית ובין חברי האגודה החקלאית (להלן: "האגודה השיתופית"). הנתבעת 3 היא רשות מקרקעי ישראל, אשר אחראית על פי חוק מקרקעי ישראל על ניהול מקרקעי המדינה (להלן: "רמ"י"). הנתבעת מס' 4 היא ועדת קבלה שהוקמה על פי תיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "ועדת הקבלה").

    

2. על פי הנטען בכתב התביעה, האגודה החקלאית יוזמת בימים אלה הרחבה של היישוב ב- 48 מגרשים (להלן: "ההרחבה"), על פי תכנית המונחת בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. לטענת התובעים, האגודה החקלאית מתכוונת להקצות את הקרקעות בהרחבה לחברי האגודה בלבד או מי מטעמם, וזאת תוך נקיטת הפליה פסולה. לשיטתם, הקצאה פסולה זו מדירה את התובעים ותושבים אחרים שהינם תושבי היישוב שאינם חברים באגודה, ומונעת מהם את הזכות להגיש מועמדות ולקבל מגרשים בהרחבה. נטען, כי התובעים רכשו את ביתם ביישוב, מבלי שהתקבלו כחברים באגודה החקלאית, בשתי הרחבות קהילתיות שהתבצעו בעבר, שבמסגרתן שווקו המגרשים ויועדו לכל דורש ולכל מי שהיה מעוניין ברכישת מגרש בהרחבות אלה ולהתקבל למגורים ביישוב. על פי הנטען, ובניגוד למה שנעשה בשתי ההרחבות הקודמות, האגודה החקלאית יוזמת הרחבה חדשה ומתכוונת, בניגוד לדין, להקצות את המגרשים בה למקורביה בלבד.

    

3. על סמך האמור לעיל עתרו התובעים למספר סעדים, לרבות לסעדים הבאים: צו המופנה לנתבעות שעליהן לבחון את מועמדותם של כלל תושבי היישוב, ובכלל זאת התובעים, להיות מומלצים להקצאת מגרשים בהרחבה; צו המורה לנתבעות לקבוע תבחינים שוויוניים, הוגנים, ענייניים ושקופים שיחולו על כל תושבי היישוב ושעל פיהם יקבעו המומלצים להקצאת מגרשים בהרחבה; "צו עשה" המורה לנתבעות לבצע את כל הפעולות הקשורות להרחבה בשקיפות כלפי כל תושבי היישוב ועוד.

    

   בקשת הסילוק התביעה על הסף

    

4. האגודה החקלאית עתרה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה, העדר יריבות ושימוש לרעה בהליכים משפטיים. על פי הנטען, ובהתאם לזכותה על פי דין, פועלת האגודה החקלאית להכשרת מגרשים למגורים בשטח המשבצת אשר הוקצה לה, וזאת על מנת להרחיב את שורות היישוב ולאפשר את שרידותו ולשמור על אופי פעילותו החקלאי הייחודי. על כן, בשנת 2019 ובאישור רמ"י, הגישה האגודה החקלאית לרשויות התכנון את התכנית מושא התביעה שעניינה הוספת מגרשים ליישוב. בטרם הכריעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבקשת האגודה החקלאית, הוגשה התביעה דנן על ידי התובעים, תושבי היישוב שאינם חברים באגודה החקלאית. נטען, כי רק ביום 17.10.2023 אישרה הוועדה המחוזית את התכנית בתנאים, וזאת לאחר שהתקיים דיון בהתנגדויות שהוגשו.

    

    

5. לטענת האגודה החקלאית, לתושבים אין עילת תביעה כלל, משטרם אושרה התכנית בוועדה המחוזית ומשטרם התקבלה כל החלטה קונקרטית מטעמה אודות המגרשים, שכאמור טרם אושרו. לשיטתה, עסקינן בתביעה תיאורטית המקדימה את זמנה, שכן טרם בשלו התנאים להגשתה. נטען, כי טרם אושר ולו מגרש אחד למגורים בשטח המשבצת של היישוב, כך שאין באפשרות האגודה השיתופית לקבל החלטה כלשהי בנוגע לזכויות שטרם הוענקו לה. בעניין זה, הפנתה האגודה החקלאית אף לרשימת הסעדים העולים מכתב התביעה וטענה, כי עסקינן בסעדים הנוגעים ל-"כוונות עתידיות" ושיש בהם כדי להכתיב לאגודה השיתופית את אופן מימוש זכותה באופן חלוקת המגרשים, זכות המוענקת לה על פי דין. על כן, כך נטען, אין כל מקום להגשת התביעה דנא ודינה סילוק על הסף מחמת היעדר עילה.

    

6. המשיכה האגודה החקלאית וטענה, כי גם אם הייתה מתקבלת החלטה כלשהי בנוגע למגרשים, גם אז מנועים התובעים מלהלין על ההחלטה כאמור, וזאת מאחר שהם מנועים מלדרוש לעצמם מגרש נוסף מעבר למגרש אותו רכשו בהרחבה הקהילתית על בסיס המלצה בפטור ממכרז. בעניין זה הפנתה האגודה השיתופית לסעיף 8.6.16 לקובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל ממנו עולה, כי מאחר שהתובעים מימשו את זכותם להקצאת מקרקעין בפטור ממכרז על בסיס המלצה, הם אינם זכאים למגרש נוסף ולא יהיה באפשרותם לטעון לכל הפליה בקשר למגרשים שאין להם כל זכות בהם, גם לא זכויות עתידית. מאחר שהתובעים אינם זכאים להתמודד כמועמדים למגרשים של ההרחבה שתקום, אין להם מעמד להגיש תביעה זו ואין כל יריבות בינם ובין האגודה החלקאית.

    

   התשובה לבקשה

    

7. התובעים טענו מנגד, כי גם לאחר אישור התכנית בתנאים, ולאחר פנייתם לאגודה החקלאית לקיום משא ומתן, היא מונעת מהם כל מידע או השתתפות בנושא ההרחבה. נטען, כי פניות התובעים לאגודה החקלאית לצורך ניהול הליך שקוף וחוקי לקביעת קריטריונים להקצאת המגרשים על פי התוכנית לא נענו. לשיטתם, במעשיה אלו, מבקשת האגודה החקלאית לקבוע במסתרים תבחינים מפלים לטובת מקורביה ולא תבחינים שוויוניים ושקופים, ומכאן קם הצורך בהגשת התביעה.

    

8. המשיכו התובעים וטענו, כי אין בטענות העולות מהבקשה כדי להביא לסילוק התביעה על הסף, שהינו סעד דרסטי שיש לנקוט אותו במשורה. לשיטתם, טענת האגודה החקלאית שלפיה התובעים מנועים מלדרוש הקצאת מגרשים נוספים לעצמם בהתבסס על ההסכמים שכרתו התובעים מול רמ"י מצריכה הוכחה ובירור בבית המשפט. בהקשר זה טענו התובעים, כי גם אם יש לגבי מי מהם סעיף חוזי המגביל לכאורה את יכולתו לקבל מגרש נוסף, הרי שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו בטלות. לטענת התובעים, הם עותרים לקביעת תבחינים שווים לקביעת הזכאים למגרשים שיוקצו בהרחבה החדשה, ביודעין שהם עצמם אינם זכאים למגרש נוסף מרמ"י. לטענתם, העובדה שהם עצמם אינם זכאים למגרשים אינה מאיינת את זכותם כי יקבעו תבחינים שווים לקביעת הזכאית למגרשים. על כן, יש לדחות את טענת האגודה החקלאית שכתב התביעה אינו מגלה עילה או שאין יריבות בינם ובין האגודה.

    

   דיון והכרעה

    

9. דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל.

    

10. אכן, סילוק תביעה על הסף מהווה סעד דרסטי בו ינקוט בית המשפט במשורה, ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 8862/08 צין טורס חרשה נ' אהרוני (1.12.2008)). ענייננו נופל באותם מקרים המצדיקים סילוק התביעה על הסף. עיון בכתב התביעה מלמד, כי עסקינן בתביעה ערטילאית שאינה מבוססת על מסד עובדתי או ראייתי כלשהו. הסעדים העולים מכתב התביעה מבוססים לכאורה על "חששות" ו-"חשדות" של התובעים, לאל יוקצו המגרשים בהרחבה החדשה העתידה להתבצע ביישוב לידי חברי האגודה החקלאית או מקורביהם מתוך אפליה פסולה. התובעים אינם חולקים על העובדה שטרם התקבלה החלטה כלשהי על ידי האגודה החקלאית בכל הנוגע להקצאת המגרשים בהרחבה, אך משום מה, ראו לנכון להגיש תביעתם כבר עתה, בטרם נעשו מצד האגודה החקלאית מהלכים כלשהם לצורך שיווק המגרשים, הקצאתם או חלוקתם.

     

11. עיון בכתב התביעה מלמד, כי הטענות שבו נטענו בעלמא, ללא אדנים כלשהם שניתן להישען עליהם מבחינה משפטית או עובדתית לצורך דיון בתביעה והכרעה בה. כך למשל, בסעיף 15 לכתב התביעה נטען כי "כוונתה של הנתבעת 1 היא לנקוט בהפליה פסולה מיסודה בהקצאת המגרשים". בהמשך נטען, כי האגודה החקלאית "מתכוונת לייעד אותם לחברי האגודה החקלאית". בסעיף 20 נטען כי "האגודה החקלאית מתיימרת לייעד את מגרשי ההרחבה רק לחבריה" (ההדגשות שלי, ע.ט.). כאמור, טרם התקבלה החלטה כלשהי מטעם האגודה החקלאית אודות הקצאת המגרשים; טרם נקבעו תבחינים כלשהם לצורך הגשת מועמדות לקבלת מגרש ללא מכרז וטרם הוקצו מגרשים בפועל לידי מי מחברי האגודה החקלאית "בצורה מפלה". יתירה מכך, התכנית אותה יזמה האגודה החקלאית לחלוקת המקרקעין למגרשים לקראת שיווקם או הקצאתם טרם אושרה סופית. בנסיבות אלה נראה, כי התביעה עוסקת ב"כוונות" שלא התגבשו לכלל מעשים או פעולות, המחייבים נקיטת הליך משפטי או מתן סעדים משפטיים מטעם בית המשפט. לאחר שתכנית החלוקה תאושר ולאחר שיבשילו התנאים לשיווק המגרשים, או הקצאתם, יש להניח כי האגודה החקלאית תפעל בהתאם לסמכויות המוקנות לה על פי דין, תשקול את מכלול השיקולים הרלבנטיים טרם שתקבל החלטות ותקבע תבחינים ראויים למועמדים. לא תעשה כן פתוחה הדרך בפני מי שרואה עצמו נפגע לנקוט הליך מתאים לצורך מימוש זכויותיו.

     

12. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת האגודה החקלאית כי אין לתובעים זכות עמידה להגיש את התביעה דנן. התובעים קיבלו בעבר מגרש בהרחבה בפטור ממכרז ועל כן, הם אינם זכאים למגרש נוסף כלשהו. התובעים מודים בעובדה זו בסעיף 9.3.3 לתשובתם לבקשת הסילוק על הסף, שם הם מציינים: "לגבי מגרשים אלה, על פי החלטת רמ"י הנזכרת בסעיף 44 לבקשה, סעיף 8.6.16 לקובץ החלטות רמ"י, לא התובעים עצמם ולא חברי האגודה עצמם זכאים לקבל מגרש נוסף מרמ"י, שכן יש להם כבר מגרש על שמם" (ההדגשות שלי, ע.ט.). הודאה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הסעד אליו עתרו התובעים בסעיף 6 לכתב התביעה שלפיו על האגודה "לבחון את מועמדותם של כלל תושבי היישוב, ובכלל זאת התובעים, להיות מומלצים להקצאת מגרשים בהרחבה". מאחר שאין מחלוקת כי התובעים אינם זכאים לקבל מגרש נוסף בהרחבה החדשה שעתידה לקום, תמוהה העובדה שבכתב התביעה נכלל הסעד המורה לנתבעים לבחון את מועמדותם לקבלת מגרשים.

     

13. אין לקבל את טענת התובעים כי אף שאין להם זכות לקבל מגרשים בהרחבה שעתידה לקום, יש להם מעמד להגיש את התביעה בטענה כי עומדת להם זכות לדרוש מן האגודה לקבוע תבחינים שוויוניים בכל הנוגע ל"בנים ממשיכים". על פי ההלכה הפסוקה, "אופיו של ההליך המשפטי, הנתפס בעיקר ככלי להכרעה בסכסוכים מוגדרים בין אדם לזולתו ובין הרשות לפרט, ומכאן ההשקפה שתפקידו של בית המשפט אינו להחליט החלטות עקרוניות שמאחוריהן אין סכסוך מוגדר בין מתדיינים. עניין נוסף העומד מאחורי זכות העמידה היא ההנחה שאדם אשר אינו צד למחלוקת והוא נעדר אינטרס ישיר בהחלטת הרשות, יתקשה לשפוך אור על המחלוקת העומדת להכרעה, ואף קיים חשש שהוא לא יוכל לייצג נאמנה את עמדת הנפגעים האמיתיים, אם יש כאלה, מפעולת הרשות והחלטותיה" (עע"מ 8193/02 מקס ראובן נ' פז חברת נפט בע"מ (17.12.2003)). בעניינו, משאין מחלוקת כי אין לתובעים זיקה למגרשים העתידים להיות מוקצים בהרחבה החדשה, ואין להם זכות כלשהי באותם מקרקעין, לא חוזית, לא קניינית ולא אחרת, ומשלא עלה בידי התובעים להצביע על סכסוך כלשהו בינם ובין האגודה החקלאית הראוי לבירור כבר בשלב זה, אין לתובעים כל זכות עמידה להגיש את התביעה (השוו: רע"פ 246/18 פאטמה אבו רקייק נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה (6.2.2018)).

     

14. סוף דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף. התובעים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות האגודה החקלאית מגישת הבקשה, ובשכ"ט עורך דינה, בסכום של 10,000 ₪.

     

    ניתן היום, א'א' שבט תשפ"ד, 11 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.