ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
12212-12-14
08/02/2015
|
בפני השופטת:
ניצה מימון שעשוע
|
- נגד - |
מבקשים:
1. מסרת מייסי רזניק 2. צבי רן רזניק
|
המשיבים:
1. נעמי לוי 2. ועדה מקומית לתכנון ובניה ראש העין (פורמלי) 3. שלום קפח
|
החלטה |
בפני בקשה מחודשת למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לבנות בהתאם להיתר בניה שהוצא לה ע"י המשיבה 2 (להלן: הועדה).
המבקשים העלו בבקשתם ובכתב התביעה שהגישו טענות הנוגעות לתוקף היתר הבניה שהוציאה הועדה, לפגמים שנפלו בהליכי האישור של התכנית, בנוגע לחתימות בעלי הזכויות במקרקעין ועוד. בכתב התביעה עתרו המבקשים להצהיר על בטלות היתר הבניה ולאסור על המשיבה המשך ביצוע העבודות נשוא ההיתר.
המשיבה והועדה טענו כי כל ההליכים התקיימו בהתאם לחוק וכל דרישות החוק קויימו. זאת, כאשר בעל המקרקעין הרשום, לגבי הנכס בו מתגוררים המבקשים, אינו המבקשים אלא המשיב 3, שנתן את הסכמתו וחתימתו על הבקשה לאישור התכנית.
הועדה העלתה טענה של חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בטענות לבטלות היתר בניה שניתן ע"י הרשות המוסמכת, היא הועדה, מחמת פגמים שנפלו באופן הוצאתו, והפנתה לפסיקה לפיה הסמכות מסורה לועדת הערר המחוזית לענייני תכנון ובניה לפי סעיפים 12א, 12ב ו-152(א)(1) לחוק התכנון והבניה. על החלטה זו ניתן להשיג בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
כמו כן, במקרים בהם לא קיימת זכות ערר, נתונה הסמכות העניינית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000 ולסעיף 10 לתוספת הראשונה של החוק, שכותרתו "ענייני תכנון ובניה". (ראו גם: עע"מ 317/10 שפר נ' סקאל, פורסם בנבו).
המבקשים לא השיבו על טענה זו לגופה אלא טענו באופן סתמי כי הסמכות קיימת מאחר שבתביעה הועלו טענות של מרמה, הפרת חובה חקוקה, הסגת גבול במקרקעין, ולגבי חלוקת השימוש במקרקעין.
כידוע, מבחן הסמכות הינו מבחן הסעד המבוקש בתביעה, ובענייננו הסעד העיקרי המבוקש הוא הצהרה על בטלות היתר הבניה שנתנה הועדה למשיבה, סעד אשר הינו הסעד העיקרי ואילו הסעד של הפסקת עבודות הבניה לפי ההיתר – נגזר ממנו ונגרר אחריו.
לאחר שהוכח כי מדובר בבניה המתבצעת על פי היתר שהוצא כחוק ע"י הרשות התכנונית המוסמכת, בבקשה להיתר הכולל הקלה, וניתנה תגובת הועדה המאשרת כי התקיימו הליכי הוצאת ההיתר כחוק לרבות חתימות אישור של בעלי הזכויות בקרקע, הרי שהיה על המבקשים להגיש ערר על החלטת הועדה לוועדת הערר, ובעניינים שאינם בסמכותה של ועדת הערר – להגיש עתירה מנהלית.
העולה מן האמור, כי אין בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה ולתת את הסעדים המבוקשים בה, ועל כן גם הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.