ת"א 12285-04-15 פלוני נ' ספא גלי גיל ואח'

לאחר עיון בעמדות הצדדים:

1. אין לתובע זכות קנויה לחזור בו מהסכמתו, שניתנה בישיבה, עת הועלתה ההצעה ל79א עם רצפה ותקרה, וצוינו הן הרצפה והן התקרה. אף לא התבקש זמן לשקול ההצעה אלא ניתנה תשובה חיובית לאלתר, ולו התבקש זמן לשקול - היה ניתן (ב"כ הנתבעת הוא שהיה זקוק לזמן על מנת לשקול ולקבל אישור שולחתו). אני מציין זאת לאור ההפניה שהפנה התובע (לחלק מן הנאמר בבע"מ 6832/15) בסע' 6 להודעתו מיום 12.1.16. למותר לציין שהתובע, בהיותו עו"ד, מודע גם למשמעות ההליך של סע' 79א, ואחרת אף לא נטען.

מה שאירע הנו שהתובע, כפי שהוא מציין בהודעתו מיום 10.1.16, אכן הסכים: אך בחן הסכמתו מחדש לאחר הישיבה , ובא לכלל מסקנה שההסדר הדיוני המוצע לא משקף נכונה נזקיו, עוד בטרם נתנה הנתבעת תשובתה להסדר המוצע. לכן מבקש הוא לחזור מהסכמתו להסדר, משעה שלא אבה ביהמ"ש "לפתוח מחדש" את הרצפה והתקרה שבהצעה.

2. ברור כי כאשר באה חרטה בשלב בו ניתן כבר פסק דין מוסכם – חלפה שעת חרטה (ביטול מצריך אז הליך נפרד של תקיפת החלק ההסכמי - למשל בשל פגם בכריתה - או רכיב פסה"ד שאישר ההסכמה). אך לא שוכנעתי, כעמדת התובע, שיש אבחנה בין הזכות לחזור מהסכמה דיונית מחייבת של צד כמו בענייננו, לבין הזכות לחזור מהסכמה להסדר כולל בטרם ניתן פס"ד (כפי שנידון בבע"מ 6832/15), רק משום שטרם ניתנה בענייננו תשובת הנתבעת להסדר עת חזר בו התובע (האחרונה נתנה בינתיים תשובה חיובית) . ולו ניתנה התשובה החיובית של הנתבעת , ורק אז ביקש התובע לחזור בו מאותם טעמים עצמם - הכל בטרם טיעוני הצדדים ומתן פס"ד - האם היה אז לאשורה שוני עקרוני?

ברור שלשם הסדר דיוני נדרשת הסכמת שני הצדדים, וכל עוד לא ניתנה הסכמת שניהם – אין הסדר. אך אין זאת אומרת שאין תוקף למצג דיוני של צד בפני ביהמ"ש בדבר עמדתו להסדר, כל עוד לא השיב הצד השני (שביקש שהות לתשובה), וכי רשאי הוא לחזור ממנה כענין שבזכות. זו הנקודה המרכזית , וזה לטעמי הרציונל של הקביעות בבע"מ 6832/15 (גם אם באותו מקרה בנסיבותיו כבר השיבו שני הצדדים להסדר, ואז ביקש אחד מהם לפתוח מחדש הסכמתו ולהכניס תנאים נוספים).

יש להבדיל בין כריתת הסכם דיוני, לבין מצג מחייב בפני בימ"ש בדבר עמדת צד להסדר המוצע – שגם ממנו נדרשת רשות ביהמ"ש על מנת להשתחרר.

כפי שנאמר בבע"מ 6832/15 הנ"ל:

"אכן, לבעלי הדין חרות לנסות ולמשוך בחבל הפשרה לכאן או לכאן, אך תשובתם צריכה לבוא אחרי ששקלו ולא לפני כן. תשובה שממנה עלול המבקש לחזור בו כעבור רגע או שניים אין מקומה ככלל בבית המשפט; ובאה שעת קץ. "

3. חרף זאת, וכפי שהודגש באותה פסקה (פסקה כא), לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב . במלים אחרות אין לצד זכות קנויה להשתחרר מהסכמתו . יכול ביהמ"ש לגרוס שצד נתפס על הסכמתו ממנה אין לשחררו. מאידך יכול הוא גם לתן לו אפשרות לשיקול נוסף, היינו לשחררו מאותה הסכמה שלו שניתנה. לאחר ששקלתי בדבר, היות והתובע סבור כי ההצעה לה הסכים אינה משקפת קניית סיכונים הדדית נאותה, לא ראיתי לתפוס אותו על הסכמתו. ינוהל ההליך אפוא בדרך הרגילה, על דרך שמיעת הוכחות בשאלות החבות והנזק. אזכיר כי גובה הנכות – אינו שנוי במחלוקת ובענין זה אין צורך לשמוע ראיות.