אלבז ואח' נ' ביטון ואח'

התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה לפיו יש לאכוף על המשיבים זכרון דברים שנחתם בין המבקשים לבין המשיבים (באמצעות המשיבה מס' 1 ) ביום 11.7.13 (להלן "זכרון הדברים") בו הוסכם , לטענת התובעים, כי הנתבעים מוכרים להם את הזכויות בנחלה מס' 15 הידועה גם כגוש 19840 חלקה 15 במושב אבן מנחם (להלן "הנחלה"), בתנאים שפורטו בזכרון הדברים.

התביעה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה ובהמשך הועברה לפסים של תביעה אזרחית רגילה .

הנתבעים הודו בקיומו של הסכם מחייב לפיו התובעים התחייבו לרכוש מהם את הנחלה, וטענו כי בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי פרשנות ויישום סעיפי זכרון הדברים.

להלן נוסח זכרון הדברים:

"נחלה אבן מנחם- כוללת

דירה קרקע, מחסן לול במצבו הנוכחי, שותפות בלול מבוקר, מכסת בצים על סך 400,000 ₪.

1.על הנחלה תינתן תמורה ע"ס 1,540,000 ₪ מיליון חמש מאות ארבעים אלף ₪ צמוד ל-0.8% שנתי???

לקונה תינתן אפשרות להפחית את רכישת כמות מכסת הביצים במחיר של 1.55 ₪ לביצה לא כולל מע"מ.

פריסת תשלומים:

במעמד חתימת החוזה יינתן סכום של 150,000 ₪

בתאריך 1/1/2018 יינתן סכום של 350,000 ₪

שאר התשלום בצמוד ל-0.8 שנתי ישולם בתום 8 שנים שיספרו החל מתשלום ה – 150,000 ₪ הראשונים.

2.העברת הנחלה לשמו של הקונה יחול בתום כל התשלומים (השכירות החודשית וסכום הקנייה.

3. במשך כל התקופה עד להעברת הנחלה לשמו של הקונה ישולם שכירות ע"ס 1,950 ₪ לחודש.

4.החזקת הדירה על כל המשתמע מכך תחול על הקונה.

5.בתקופת השכירות ועד למועד העברת הנחלה לשמו של הקונה כל ההכנסות והתקבולים מהנחלה כגון: שכירות בית, שכירות מכסת ביצים, תוספת מכסת ביצים, לגבי (נחלת "בן ממשיך"??? ייבדק העניין) ועוד.... יועברו למוכר ולא יכללו במפרט המכירה.

6.שותפות בלול מבוקר בתוספת בית ובתוספת מחסן לול מוערך לפי 1,535,000 ₪.

7.מכסת ביצים תחושב לפי 1.55 ₪ לא כולל מע"מ לביצה סה"כ לפי 400,000 ביצה 620,000 ₪.

8. ביטול הסכם מכל סיבה שהיא משני הצדדים תחייב את הצד המבטל בתשלום של 300,000 ₪.

9.במהלך התקופה תינתן אפשרות לקונה להשקיע בדירה או בלול על חשבונו ללא התחייבות כלשהי מצד הקונה, התקבולים מצד ההשקעות בניכוי כל ההוצאות יינתנו למשקיע.

10.יש להוסיף בחתימת החוזה שכל בעיה (הוצאה/מיסוי/בטיחות...) שנוצרה כתוצאה מהשקעה זו תחול על הקונה.

על החתום:

אילן ביטוןאלבז יגאלאלבז ענבל"

עיקר המחלוקת היא בשאלה האם התמורה שנקבעה בזכרון הדברים כוללת רק את הנחלה או גם את מכסת הביצים. בנוסף מאחר והתובעים שכרו את הנחלה מהנתבעים על פי הסכם שכירות מיום 11.5.11, התעוררה מחלוקת האם דמי השכירות המשולמים על ידי התובעים הם על חשבון התמורה או בנוסף לה.

בהסכמת הצדדים מונה ביום 31.1.17 שמאי על מנת שיקבע את "מחיר העיסקה למועד חתימת זכרון הדברים ולהיום (לרבות התמורה בגין מכסת הביצים)" וכן יעריך את "שווי הבית להיום ולמועד זכרון הדברים, ככל שהדבר אפשרי לאור מסמכים ונתונים שימציאו שני הצדדים לשמאי".

ביום 20.9.17 התקבלה חוות דעת השמאי זייד (להלן "השמאי"), שקבע כי למועד זכרון הדברים (11.7.13) שווי הנחלה הינו 900,000 ₪ ושווי מכסת הביצים 500,000 ₪, וליום 6.3.17 שווי הנחלה – 1,300,000 ₪ ושווי מכסת הביצים – 600,000 ₪.

שני הצדדים שלחו לשמאי שאלות הבהרה, הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר חקירת המצהירים הוגשו סיכומים בכתב.

ב"כ התובעים טען בסיכומים כי יש לאכוף את זכרון הדברים כלשונו, באופן שהתמורה שנקבעה בו כוללת את מכסת הביצים. לחילופין ביקש להורות על מכירת הנחלה במלואה לתובעים במחיר שנקבע על ידי השמאי מטעם בית המשפט, תוך קיזוז דמי השכירות ששילמו התובעים עבור הנחלה ממועד זכרון הדברים ועד מועד המכירה בפועל.

ב"כ התובעים היפנה לתצהירו של התובע ועדותו, לפיהם הנתבע הוא זה שכתב את זכרון הדברים במחשב שלו, וכי התמורה בזכרון הדברים כללה הן את הנחלה והן את מכסת הביצים. במעמד זה הנתבע יקבל מהתובע את דמי השכירות החודשיים על סך 1,950 ₪ לחודש, לתקופה של 5 שנים, כאשר תקופה זו , בצירוף 3 שנות השכירות הראשונות, משלימה את 8 שנות השכירות שנקבעו בזכרון הדברים – עד העברת הנחלה לתובעים.

התובע אישר בחקירתו כי בפגישה שהתקיימה לקראת חתימת חוזה אצל עו"ד בן מיור, דרש הנתבע סכום של 2 מיליון ₪, בניגוד לזכרון הדברים.

ב"כ התובעים היפנה לעדותו של מר משה בר ששת, לשעבר יו"ר מושב אבן מנחם, שהיה נוכח בפגישה בה נחתם זכרון הדברים, ואשר אישר בחקירתו כי התובעים היו מעוניינים לרכוש את כל הנחלה, וכי נחלה במושב כוללת "מבנה מגורים, מחסנים/מבנה לול, מכסת ביצים, שותפויות בנכסים בתוך האגודה ואדמות לעיבוד".

ב"כ התובעים היפנה גם לחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט (שלא נחקר על חוות דעתו), לפיה במועד החתימה על זכרון הדברים שווי הנחלה ומכסת הביצים היה 1,400,000 ₪ דהיינו התמורה שנקבעה בזכרון הדברים (1,540,000 ₪) גבוהה ב- 140,000 ₪ משווי השוק שקבע השמאי.

ב"כ התובעים טען כי גרסת הנתבע לפיה התמורה עבור הנחלה ומכסת הביצים היתה 2,140,000 ₪ נסתרת גם לאור העובדה שהיא גבוהה בלמעלה מ- 50% משווי השוק של הנחלה ומכסת הביצים על פי קביעת השמאי למועד זכרון הדברים ואפילו גבוהה משווי זה במועד עריכת חוות דעת השמאי (כ- 4 שנים לאחר מועד זכרון הדברים). כמו כן טען כי עדות הנתבע היתה מגמתית , מופרכת ובלתי מהימנה. במיוחד היפנה ב"כ התובעים לכך שבחוזה הרכישה של הנחלה על ידי הנתבעים בשנת 2008 נרשם כי התמורה היא 700,000 ₪, אך בחקירתו אמר הנתבע כי התמורה היתה 1,200,000 ₪ כאשר חלקה שולם "בשחור" וזאת על מנת להראות שהתמורה בזכרון הדברים אינה גבוהה בהרבה מהתמורה ששילם. ב"כ התובעים טען כי הטענה בדבר תשלום בשחור מגמתית, לא נתמכה בכל ראיה , עומדת בסתירה לחוזה בכתב ומייחסת למוכר עבירת מס.

ב"כ התובעים טען כי כוונת הצדדים משתמעת באופן מפורש מזכרון הדברים ויש לפרשו לפי לשונו, ולמצער, ככל שבימ"ש ימצא שלשון זכרון הדברים טעונה פירוש – יש לקבוע את התמורה בהתאם למחיר השוק שקבע השמאי (בניכוי דמי השכירות ששולמו).

לפיכך טען ב"כ התובעים כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה התמורה שנקבעה בזכרון הדברים כוללת את הנחלה לרבות מכסת הביצים וכי יש לאכוף את תמורה זו.

ב"כ התובעים גם ביקש לקבוע כי העברת הזכויות בנחלה תבוצע לאלתר ולחילופין כאמור בזכרון הדברים – תוך 8 שנים ממועדו.

ב"כ הנתבעים טען בסיכומים כי זכרון הדברים חסר פרטים והתניות ואף קיימות בו סתירות פנימיות – דבר שהביא לחילוקי הדעות בין הצדדים וכי גם בית המשפט לא יוכל לעשות כן. ב"כ הנתבעים טען כי התובעים מבקשים לנסח עבורם "חוזה חדש" , תוך התעלמות מקביעות זכרון הדברים, שכביכול הם מבקשים לאכוף.

ב"כ הנתבעים טען כי כי התובעים מבקשים מבית המשפט, הלכה למעשה, למחוק את סעיפים 1,5,6, ו- 7 לזכרון הדברים :

סעיף 1 שקובע מועדי תשלום וכעת התובעים מבקשים לשנות זאת

סעיף 5 לזכרון הדברים שקובע שסכום השכרות לא יכלל במפרט המכירה והעברת הביצים תתבצע לאחר 8 שנים , בעוד שכעת מבקשים התובעים לכלול את דמי השכירות ולהעביר להם כבר היום את הביצים

סעיף 6 – התובעים מבקשים למחוק

סעיף 7 – התובעים מבקשים למחוק

ב"כ הנתבעים טען כי התובעים הם שלא הסכימו ליישב את חילוקי הדעות ואפילו לא הסכימו להצעה לפיה התמורה תקבע על פי חוות דעת השמאי (דבר לו נתנו הסכמתם בסיכומים) וכי ניתן ללמוד על העובדה שהתובעים הפרו אפילו את הוראות זכרון הדברים ונהגו בחוסר תום לב מהעובדה ששילמו דמי שכירות בסך 1,950 ₪ בלבד בעוד שלפי חוזה השכירות דמי השכירות היו 2,500 ₪.

ב"כ הנתבעים טען כי לאור הפערים הרבים, החוסרים ושינוי העמדה התכוף מצד התובעים , לא ניתן לאכוף את זכרון הדברים כפי שהתבקש על ידי התובעים, וכי ככל שתתקבל התביעה, ידרשו דיונים נוספים בקשר ליתר הפריטים שבמחלוקת (למשל בשאלת המיסוי, הריבית, מועדי התשלום וכיוב').

כמו כן טען כי התובעים ניהלו את המשא ומתן בחוסר תום לב ולכן יש להורות על ביטול זכרון הדברים.

לחילופין, ביקש ב"כ הנתבעים לקבוע כדלקמן:

התמורה צ"ל 1,535,000 ₪ עבור הנחלה + 1.55 לא כולל מע"מ עבור כל ביצה (התמורה אמנם גבוהה מקביעת השמאי אך יש להביא בחשבון שהתשלום נפרס על פני 8 שנים)

מועדי התשלום – כאמור בהסכם, דהיינו 150,000 ₪ עם מתן פסק הדין , עוד 350,000ש"ח לאחר 3 שנים והיתרה לאחר עוד 5 שנים.

לאחר תשלום מלוא התמורה ומלוא השכירות תרשם הנחלה על שם התובעים ואז יוכלו התובעים לרכוש את המכסה של 400,000 ביצים בתמורה כאמור לעיל.

הריבית השנתית – 2% לשנה.

כל הזכויות הנילוות לנחלה עד השלמת המכירה יהיו שייכות לנתבעים.

הרכב הנחלה יהיה כאמור בזכרון הדברים וכל השקעה שבוצעה על ידי מי מהצדדים לא תשפיע על התמורה.

הפיצוי בגין הפרה יהיה כאמור בזכרון הדברים.

לחילופי חילופין, לפנים משורת הדין ועל מנת להביא לסיום העיסקה, טען ב"כ הנתבעים כי הנתבעים יסכימו למכור את הנחלה בתשלום מלא ושלם מיד לאחר מועד פסק הדין, תמורת התמורה כאמור לעיל ולאחר ישולמו הפרשי דמי שכירות מופחתים (550 ₪ לחודש) .

בשל הקדמת מכירת מכסת הביצים מבקש ב"כ הנתבעים לקבוע כי מכירת מכסת הביצים תתבצע בנפרד, תוך שנה או מוקדם יותר , ככל שהדבר יתאפשר.

ב"כ התובעים הגיש סיכומי תגובה לסיכומי הנתבעים וטען כי טענותיהם מהוות שינוי חזית מובהק , נטולות בסיס עובדתי ועומדות בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון.

ב"כ התובעים טען כי לא נטען בסיכומי ב"כ הנתבעים דבר באשר למהימנות העדים ואף לא התייחסו כלל לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – ודי באלה כיד לדחות את הגנתם ולקבל את התביעה .

ב"כ התובעים טען כי הנתבעים מעולם לא חלקו על כך שזכרון הדברים הוא הסכם מחייב ואף ביקשו לאכוף אותו ורק בסיכומים, לאחר שהשמאי המומחה מטעם בית המשפט קבע כי התמורה שנקבעה בזכרון הדברים הינה עבור הנחלה ומכסת הביצים כאחד, הם מבקשים לטעון כי זכרון הדברים אינו מסויים ושעל הצדדים לנהל משא ומתן לגבי התנאים שלא פורטו בו, אחרת לא יתגבש הסכם מחייב. בנוסף, נטען לראשונה בסיכומי ב"כ הנתבעים כי התובעים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב , ויש לדחות טענה זו בהיותה שינוי חזית ובהיותה מופרכת .

ב"כ התובעים טען כי ההסכם כולל את כל הפרטים הדרושים להשתכללות עיסקה וכי את יתר הפרטים אפשר להשלים בהתאם לדין ולנוהג (כפי שנקבע בע"א 8505/09 שאשא נ. ירוק בעיר הנעה בגז בע"מ וע"א 7193/08 מנחם עדני נ. מרדכי דוד).

ב"כ התובעים טען כי יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה התובעים מבקשים לשנות את זכרון הדברים. ב"כ התובעים טען כי מתחילת הליך מבקשים התובעים לאכוף את זכרון הדברים כלשונו, כשהמועד הקובע לספירת מנין השנים להשלמת העיסקה והעברת הזכויות בנחלה יחל בשנת 2013.

ב"כ התובעים טען כי שינוי החזית מטעם הנתבעים מהווה חוסר תום לב מוחלט , כאשר הנתבעים מנסים לשפר מצבם לאחר שנחתם זכרון הדברים , תוך פגיעה בהסכמות חתומות כפי שהועלו על הכתב על ידי הנתבע עצמו.

דיון

הנתבעים הודו כבר בכתב ההגנה כי זכרון דברים מהווה "הסכם מחייב" וכי נותרה מחלוקת לגבי פרשנותו בלבד. כמו כן הודו בעדותם כי גם הם מבקשים לאכוף את זכרון הדברים.

בנסיבות אלה ,מושתקים הנתבעים מלטעון כנגד תוקפו של זכרון הדברים, או להעלות טענות חדשות לפיהם דינו של זכרון הדברים להתבטל עקב משא ומתן שלא בתום לב מצד התובעים טענה שכשלעצמה מהווה הרחבת חזית אסורה).

הנתבעים טענו גם כי בזכרון הדברים חסרים פרטים מהותיים, באופן שלא ניתן לאכפו . גם טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, ומעבר לכך ההלכה היא כי אין זה הכרחי כי כל היסודות המהותיים והחיוניים יהיו כתובים בגוף זכרון הדברים, ופרטים חיוניים חסרים הניתנים להשלמה על-ידי החוק מצטרפים ליסודות החיוניים הנזכרים בגוף המסמך והמהווים יחדיו את היסודות החיוניים על-פיהם נקבע תוקפו של זכרון הדברים ( ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, פ"ד כח ;291, (2) ע"א 235/75 קאדרי נ' מסדר האחיות צ'רלס הקדוש, פ"ד ל(1) 800 ;ע"א 18/77 בית חלקה 731, גוש 666 בע"מ נ' מיכקשווילי, פ"ד לב(2) 57) .

בע"א 1527/16 ‏ ‏ כאמל מוחמד שיבלי נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (‏29.3.2018) נקבע כי :

"נפסק כבר בעבר כי נדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים. פרטים אלה  כוללים ... דברים הכרחיים, כגון: שמות הצדדים,מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים, אם אין הוראה אחרת עליהם בחוק..."ראו:ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, פ"ד כח(2) 291, 296 (1974);  ). דרישה זאת נובעת מן התפיסה הבסיסית שאין חוזה יכול להתגבש אלא כאשר הצדדים מסכימים על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו. עם השנים רוככה אמנם מעט הדרישה האמורה בפסיקה, וזו הכירה בחוזה כבעל מסוימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את כל "התנאים החיוניים לעסקה", ובלבד שפרטים אלו היו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין, או לפי הנוהג המקובל (עיינו:ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד76 (1989) (1)).

בזכרון הדברים בענייננו נכללו הפרטים המהותיים הנ"ל (שמות הצדדים, מהות העיסקה, המחיר, ומועדי התשלום) ודי בהם על מנת לאמר כי עסקינן בהסכם מחייב, שיש לאכפו (מה עוד ששני הצדדים הסכימו שיש לאכוף את זכרון הדברים).

ארבע שאלות טעונות הכרעה :

1. האם התמורה שנקבעה בזכרון הדברים כוללת את מכסת הביצים?

2. מהי "התמורה" שעל התובעים לשלם לנתבעים היום?

3. האם יש לאכוף את זכרון הדברים לאלתר או למנות את התקופה של 5 שנים שנקבעו בזכרון הדברים ממועד פסק הדין ואילך?

4. האם דמי השכירות ששולמו על ידי התובע ים לנתבעים עד היום –הם על חשבון התמורה או בנוסף לה?

    

   להלן אדון בשאלות אלה:

    

   האם התמורה כוללת את מכסת הביצים?

בזכרון הדברים נאמר כי :

"הנחלה" כוללת "דירה קרקע, מחסן לול במצבו הנוכחי, שותפות בלול מבוקר, מכסת בצים על סך 400,000 " וכי "על הנחלה תינתן תמורה ע"ס 1,540,000 ₪"

ובהמשך זכרון הדברים נקבע כי:

"6.שותפות בלול מבוקר בתוספת בית ובתוספת מחסן לול מוערך לפי 1,535,000 ₪.

7.מכסת ביצים תחושב לפי 1.55 ₪ לא כולל מע"מ לביצה סה"כ לפי 400,000 ביצה 620,000 ₪.

איני סבורה כי מדובר בסתירה. בסעיף 7 לעיל מדובר באופן חישוב התמורה עבור מכסת הביצים (מן הסתם לצרכי מס שבח מקרקעין), אך לא נאמר כי הסכום הנ"ל הוא בנוסף לתמורה הכוללת בגין עיסקה, כפי שנאמר במבוא לזכרון הדברים, שם יש הגדרה של "הנחלה" , שהיא נשוא העסקה.

גם אם יאמר כי מדובר בסתירה , הרי שהלכה באשר לפרשנות חוזה היא כי, כאשר הדברים משתמעים לשתי פנים היא כי :

"לעולם יפתח הפרשן בלשונו של הטכסט אך בכך לא יסיים את הילוכו, ועל מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים, יש לבחון את טיבו של החוזה, תכליתו וכלל הנסיבות הקשורות לחוזה. ומהו אומד הדעת של הצדדים? אלו הם המטרות, האינטרסים והיעדים שביקשו הצדדים במשותף להגשים..." (ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נגד קרן קיימת לישראל (12.11.09), להלן: פרשת אירונמטל).

בענייננו, בחינת הנסיבות החיצוניות מביאה למסקנה דומה, לפיה הסכום של 1,540,000 ₪ כולל בתוכו את התמורה גם עבור מכסת הביצים:

• העיד מר משה בר ששת, שהיה יו"ר מושב אבן מנחם, ואשר היה נוכח בפגישה בה נחתם זכרון הדברים, כי התובעים היו מעוניינים לרכוש את כל הנחלה, וכי נחלה במושב כוללת "מבנה מגורים, מחסנים/מבנה לול, מכסת ביצים, שותפויות בנכסים בתוך האגודה ואדמות לעיבוד".

   

• השמאי קבע כי במועד זכרון הדברים (11.7.13) שווי הנחלה בלי מכסת הביצים היה 900,000 ₪ ושווי מכסת הביצים 500,000 ₪, סה"כ התמורה הכוללת 1,400,000 ₪ . התמורה המוסכמת בזכרון הדברים הינה 1,540,000 ₪ , דהיינו עולה בקנה אחד עם שווי השוק שקבע השמאי בעוד שככל שתתקבל עמדת הנתבעים, תהיה הסטיה משווי השוק בלתי סבירה.

   

• הנתבעים רכשו את הנחלה בשנת 2008 תמורת 1,200,000 ₪. ההפרש בין מחיר הקניה למחיר המכירה ( 340,000 ₪) אף עולה בקנה אחד עם עליית מדד תשומות הבניה בין מועד הרכישה למכירה ( 170,000 ₪ )

  הנתבע אמנם העיד כי בנוסף לתמורה החוזית שילם "בשחור" סכום נוסף, אך לא הביא כל ראיה לכך ואיני מקבלת דבריו בענין זה.

• הנתבע הוא שניסח את זכרון הדברים והכלל הוא כי במקרה של סתירה יש לפרש את החוזה נגד מנסחו (ראה ע"א 8729/07 לעיל).

   

לפיכך, אני קובעת כי הסכום של 1,540,000 ₪ שנקבע בזכרון הדברים כולל את מלוא זכויות הנתבעים בנחלה, לרבות מכסת הביצים.

התמורה למועד פסק הדין-

בזכרון הדברים קבעו הצדדים כי התמורה היא "1,540,000 ₪ צמוד ל-0.8% שנתי???", דהיינו הסכימו כי יש מקום להוסיף לתמורה ריבית.

בהמשך זכרון הדברים, בסעיף הדן ב"פריסת תשלומים" נאמר כי :

"במעמד חתימת החוזה יינתן סכום של 150,000 ₪

בתאריך 1/1/2018 יינתן סכום של 350,000 ₪

שאר התשלום בצמוד ל-0.8 שנתי ישולם בתום 8 שנים שיספרו החל מתשלום ה – 150,000 ₪ הראשונים".

דהיינו אומד דעת הצדדים עולה במפורש מלשון זכרון הדברים, ולפיכך, יש לאמץ הסכמה זו , ולקבוע את הריבית בשיעור המוסכם (בכפוף לעדכון התמורה על ידי השמאי, כאמור להלן.

מאחר והשמאי העריך את מחיר הנחלה לשנת 2017 (בעוד שזכרון הדברים הוא משנת 2013) , אני סבורה כי יהי זה ראוי יותר לקבוע את התמורה בהתאם לקביעה המעודכנת של השמאי וממועד זה ואילך להוסיף לה את הריבית שנקבעה בזכרון הדברים.

לפיכך, אני קובעת כי שווי התמורה למועד פסק דין זה הינה 1,945,600 ₪.

מועד אכיפת זכרון הדברים

בזכרון הדברים נקבע כי "פריסת תשלומים" תהיה כדלקמן:

"במעמד חתימת החוזה יינתן סכום של 1,500,000 ₪

בתאריך 1/1/2018 יינתן סכום של 350,000 ₪

שאר התשלום בצמוד ל-0.8 שנתי ישולם בתום 8 שנים שיספרו החל מתשלום ה – 150,000 ₪ הראשונים".

גם בענין זה זכרון הדברים אומד דעת הצדדים משתמע באופן מפורש מלשון זכרון הדברים . זכרון הדברים נחתם ביום 11.7.13 והשלמת תשלום התמורה צריכה להיות כעבור 8 שנים, דהיינו מועד אכיפת זכרון הדברים יהיה - 10.7.21.

האם דמי השכירות נכללים בתמורה?

בזכרון הדברים נקבע כי "במשך כל התקופה עד להעברת הנחלה לשמו של הקונה ישולם שכירות ע" 1,950 ₪ לחודש". ובהמשך נקבע כי "העברת הנחלה לשמו של הקונה יחול בתום כל התשלומים (השכירות החודשית וסכום הקנייה)".

גם בענין זה אומד דעת הצדדים ברור ואינו משתמע לשתי פנים – דהיינו העברת הנחלה תעשה לאחר שהתובעים ישלמו לנתבעים את מלוא התמורה ואת מלוא דמי השכירות לגבי כל התקופה.

מכאן , שאין מקום לנכות דמי השכירות מהתמורה.

לאור האמור אני קובעת כדלקמן:

א.על התובעים לשלם לנתבעים את התמורה בסך 1,945,600 ₪.

ב.התמורה תשולם באופן ש – 500,000 ישולמו עד 1.1.2020 והיתרה בסך 1,445,600 ₪ בצירוף ריבית בשעור 0.8% לשנה מהיום ועד מועד התשלום בפועל ביום 10.7.21 - כנגד העברת הזכויות בנחלה לתובעים.

ככל ששולם סכום כלשהוא על חשבון התמורה, הוא ינוכה מיתרת התשלום (בצירוף הריבית ממועד התשלום ועד מועד הניכוי בפועל).

ג.עד 10.7.21 ישלמו התובעים לנתבעים גם את מלוא דמי השכירות.

למען הסר ספק מובהר כי העברת הזכויות כוללת גם את העברת מכסת הביצים.

ד.אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים שכר טירחת עורך דין בסך 10,000 ₪. התובעים יהיו רשאים לקזז סכום זה מהסכום שעליהם לשלם לנתבעים ביום 1.1.20.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז תשרי תש"פ, 16 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.