פלונים נ' הפניקס חברה לביטוח

  "מרגע שהעד/ה מתחייב/ת או מוזהר/ת לומר אמת, עולם השיח שלו/ה משתנה באופן רדיקלי. בעולם הכללי אין כל חובה כללית לומר אמת. מלבד בקטגוריות מסוימות, אדם רשאי, במסגרת חירותו הכללית, לשקר. בעולם שמחוץ לאולם בית המשפט אין המשפט מתערב בדרך כלל בהסדרה של אמת ושקר ככאלה. חירות זו נשללת ממנו כעד בחלל בית המשפט, שם אין הוא רשאי לפעול על פי מכלול הסטנדרטים הרגילים המכוונים את פעילותו הלשונית ... מושתת עליו נורמה נרטיבית מכוננת – חובה של אמירת אמת – המוכרת לעד מן העולם החוץ משפטי כפעילות לשונית שאין חובה משפטית בצידה, אך אשר השתת השיח עליה הינה הבסיס להכנסת העד אל אולמו ועולמו של בית המשפט." "שפות של צדק", יונתן יובל, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב (2020), עמ' 309. רקע וטענות הצדדים 

1. בפניי תביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד. תובעת 2, ילידת 1994, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.02.21 ביחד עם בעלה, התובע 1, יליד 1991. לטענת התובעים התאונה התרחשה במהלך נסיעה ב"פקק" תנועה בשביל עפר בנגב, ורכב צד ג' פגע בהם מאחור. הנתבעת – המבטחת של רכב התובעים - כופרת בחבות וטוענת שהתאונה הנטענת לא התרחשה כלל.

    

2. בית המשפט מינה לתובעים מומחה בתחום האורתופדי, ומחוות דעתו עולה כי לכל אחד מהתובעים נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2.5% בשל הפגיעה בעמ"ש מותני כתוצאה מהתאונה. כן מונה מומחה בתחום הראומטולוגי, ומחוות דעתו עולה כי לתובעת 2 נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 7.5% (מתוך 15%) בשל מחלת הפיברומיאלגיה. מחוות הדעת בתחום הנוירולוגי עולה כי לתובעת 2 לא נותרה נכות בתחום זה.

    

3. הצדדים הגישו תחשיבי נזק, בית המשפט נתן לצדדים הצעה שלא נשתכללה לכדי הסכם פשרה, והתיק נקבע להוכחות, שהתקיים ביום 02.12.24, בו נחקרו מומחי בית המשפט פרופ' אייל יצחיאק ופרופ' הווארד עמיטל, לאחר מכן העידו ונחקרו התובע, התובעת ועד ההגנה מר יהודה כהן.

    

   הצדדים ביקשו להגיש את סיכומיהם בכתב לאחר קבלת תמלול פרוטוקול הדיון שהוקלט. התביעה הגישה את סיכומיה ביום 20.12.24 וההגנה ביום 26.01.25.

   הצדדים חלוקים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק.

    

    

4. תמצית טענות התביעה

    

   לטענת התביעה, יש לקבל את גרסת התובעים שהייתה אמינה וקוהרנטית. עדותו של עד ההגנה, שנהג ברכב הפוגע, לא הייתה אמינה, והוא אף נכח באולם בית המשפט ושמע את החלק העיקרי של עדותו של התובע. יתירה מזו, לא הובאו לעדות נוכחים נוספים שהיו בעת התאונה ברכב הפוגע. כמו כן, הרכב הפוגע שוקל פי כמה וכמה מרכב התובעים, ולכן ייתכן שזו הסיבה שמר כהן לא חש בפגיעה. יצוין שבחקירתם, חיזקו המומחים את טענת התובעים כי הפגיעה יכולה להיגרם גם מתאונה קלה.

    

5. תמצית טענות ההגנה

    

   ההגנה טוענת שיש לדחות את התביעה כיוון שכלל לא הוכח קרות התאונה. תובע 1 לא זכר שעת התאונה הנטענת ומיקומה המדויק. הוא טען שנגרם נזק למערכת הגז ולרכב מאחור אך לא תיקן את הנזקים, לא פנה לשמאי ולא תבע את חברת הביטוח על הנזקים לרכב. כמו כן, התאונה לא דווחה למשטרה.

   יתירה מזו, בתמונות שהגיש התובע לא נראה כל נזק לרכבו. משכך יש להאמין למר יהודה כהן שהינו עד ניטרלי, הטוען שלא פגע ברכב התובעים.

   פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018.

    

   דיון והכרעה

    

6. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית. כשבית משפט צריך להכריע במחלוקת מסוג זה, עליו להיות זהיר מאוד בהטלת דופי ביושרם של העדים שהעידו בפניו.

   תובע 1 העיד שהרגיש את המכה שקיבל הרכב מאחור וציין את רכבו של מר כהן (עמ' 3 ש' 17-22 בפרוט' הדיון מיום 02.12.24):

   "עו״ד דן : או-קיי. אז איך קרתה התאונה?

   העד, מר א.: היינו בדרך יציאה מהמקום שם, בשביל עפר כזה, היה פקק, היינו על גבעה, עצרנו בדיוק מאחורי הגבעה ונכנס בנו הטנדר באזור ה- 5, 10 קמ״ש.

   עו״ד דן : מה הרגשת באותו רגע?

   העד, מר א.: קצת זעזוע כזה, הלכתי קדימה אחורה."

    

   לאחר המכה יצאו התובעים מהרכב וצילמו את הרכבים (עמ' 3 ש' 30):

    

   "העד, מר א.: יצאנו מהאוטו לבדוק מה קרה, דיברנו עם הבחור, עם הנהג, אשתי ביקשה ממנו פרטים וצילמה את הדברים.

   עו״ד דן : או-קיי. אגב, הנהג שהוא נמצא כאן וראית אותו, אתה מזהה אותו?

   העד, מר א.: כן.

   עו״ד דן : או-קיי. אותן תמונות שצולמו, מי צילם אותן?

   העד, מר א.: אשתי.

   עו״ד דן : זו התמונה הזאת.

   העד, מר א.: זה אשתי צילמה את התמונה.

   עו״ד דן : ואת התמונות האלה?

   העד, מר א.: אני."

    

   וכך העידה תובעת 2 (עמ' 15 ש' 2):

    

   "העדה, גב׳ א.: זו התמונה של הרכב שפגע בי מאחורה, זה אני צילמתי את התמונה, יש פה גם את הצל שלי. ופה זה תמונות של הנזק של הרכב שלנו, זה כבר בעלי צילם באזור בית קמה.

   עו״ד דן : או-קיי. ואת התמונה הזאת מתי צילמתם?

   העדה, גב׳ א.: צילמתי אותה.

   עו״ד דן : את התמונה עם הצל.

   העדה, גב׳ א.: אחרי התאונה, ממש אחרי התאונה, יצאנו החוצה וצילמנו את התמונה.

   עו״ד דן : או-קיי. איך נראה הרכב שפגע בכם?

   העדה, גב׳ א.: זה היה ג'יפ כזה גדול, כסוף.

   עו״ד דן : או-קיי. מה הרגשת כשהוא פגע בכם?

   העדה, גב׳ א.: הרגשתי שיש כאילו מכה באוטו וזזתי כזה קדימה ואחורה."

    

7. עדותו של התובע 1 הייתה אמינה וקוהרנטית בעיני, וכך גם עדותה של תובעת 2 שצילמה את הרכבים. עד הנתבעת מר כהן הודה שהרכב שלפניו עצר והנהג יצא וטען בפניו שהוא פגע בו, אך חזר על טענתו שלא נגע ברכב התובעים.

    

8. המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי פרופ' אייל צחייק, נחקר בעניין מנגנון התאונה (עמ' 3 ש' 27-19 בפרוט' הדיון מיום 02.12.24) והקשר הסיבתי, ותשובתו חיזקה את גרסת התביעה.

   גם המומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, פרופ' הווארד עמיטל, נחקר בעניין הקשר הסיבתי, ותשובותיו חיזקו את גרסת התביעה (עמ' 5 שורות 22-30 לפרוטוקול דיון מיום 02.12.24).

    

9. סבורני כי ההכרעה בשאלה איזו גרסה לקבל ואיזו לדחות בתיק זה אינה רק שאלה של EX-ANTE, אלא גם של EX-POST. מדיניות שיפוטית ראויה בתיקים מסוג "מילה נגד מילה" אינה יכולה להסתמך אך ורק על חזקות, אלא עליה להביא בחשבון גם את ההשלכות הצפויות הן על הצדדים המעורבים והן על הציבור הרחב בתביעות בגין תאונות דרכים בכלל. הכרה גורפת בגרסה אחת תוך היעדר אינדיקציות נוספות עלולה ליצור תמריץ להכחשת חבות במקרים בהם מדובר בעדויות סותרות ללא ראיות חיצוניות תומכות.

   בפסק דיני בת"א 23489-01-13 ש.צ נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (24.10.15), שם נדרשתי לשאלת סיווג אופניים חשמליים ככלי רכב, הפעלתי שיקולים מסוג זה ובסופו של דבר התקבלה עמדתי בהלכת בית המשפט העליון. עלינו, כשופטים, להיות מודעים לפער שבין תפיסת האמת והשקר במרחב הציבורי לבין זו שבאולם בית המשפט, כפי שצוטט בפתח פסק דין זה מתוך ספרו המאלף של פרופ’ יונתן יובל.

10. בבואו להכריע בין עדויות סותרות וקוטביות, מחובתו של בית המשפט להביא בחשבון גם את תוצאותיה האפשריות של טעות בהכרעה, תוך השוואת המחירים (בהשאלת המושגים) של FALSE POSITIVE לעומת FALSE NEGATIVE.

    שיקול זה, של מחיר הטעות בקבלת גרסה אחת על פני רעותה, הוא הכרחי. לטעמי, במקרה דנן, קבלת גרסת התובעים כרוכה במחיר טעות נמוך בהרבה מאשר דחייתה וקבלת גרסת ההגנה.

     

11. ככל שתתקבל גרסת התובעים, ייתכן שהנתבעת תידרש לשלם למבוטחיה פיצוי בגין נזק שאולי לא הייתה מחויבת בו. עם זאת, בכך איננו מטילים דופי ביושרו של מר כהן, אשר כפי שציינתי, ייתכן כי לא הבחין בתאונה מחוסר תשומת לב. יתרה מזאת, איני מקבל את טענת ההגנה לפיה מדובר ב"עד אובייקטיבי", ובוודאי לא בעד אובייקטיבי קלאסי (כזה שעומד במדרכה ורואה תאונה בין שני רכבים) .

    דחיית גרסתו משמעותה כי הוא לא שמר מרחק כנדרש מהרכב שלפניו – מסקנה שעשויה להיות לה השלכות הן במישור התעבורתי והן במישור האזרחי.

    לעומת זאת, דחיית גרסת התובעים משמעותה קביעה שזוג התובעים ביצעו הצגה מתוכננת, יצאו מהרכב וטענו לקיומה של תאונה שכלל לא התרחשה – קביעה שמשמעותה האשמת שווא חמורה, בעלת מחיר טעות גבוה בהרבה. (לעניין זה, ראו פסק דינו של כב' השופט נ. סולברג ברע"א 7143-21 אריה בוריסי נ' יחזקאל קרטין (04.12.22). טיעוני התביעה בסיכומיה בעניין זה (עמ' 4) מקובלים עלי.

    לדידי, סביר יותר שמר כהן לא הבחין בתאונה מאשר שהתובעים דמיינו או בדו במכוון את עצם התרחשותה. יצוין כי לא נטען כי התובעים היו מעורבים בעבר בתביעות דומות בהן הוכח ניסיון להכחשת חבות, ולא הובאה כל ראיה היכולה לתמוך בטענה של תרמית או הונאה.

    לסיכום ההכרעה העובדתית

     

    12. מששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות בתיק, שוכנעתי שבמכלול ההסתברויות התאונה התרחשה, גם אם לא הותירה סימנים מובהקים ברכבים. ענייננו בתביעת נזקי גוף ולא נזקי רכוש וטיעוני התביעה בעמ' 3 לסיכומיה בעניין זה מקובלים עלי.

         

        חישוב הנזק

         

        תובע 1

    13. המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' אייל יצחייק קבע בחוות דעתו מיום 28.07.22 כי לתובע 1 נותרה נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 2.5% בגין הפגיעה בעמ"ש מותני.

         

        הלכה היא בידינו כי בהיעדר סיבות טובות לכך, לא יחרוג בית המשפט מקביעת המומחים הרפואיים מטעמו (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך, ע"א 3212/03‏ ‏יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח) ולא מצאתי סיבה טובה לחרוג ממנה. לפיכך אני קובע שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע תעמוד על 2.5%.

         

         

        נכות תפקודית

    14. מונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהה זהה לנכות הרפואית, קרי 2.5%.

        הפסדי השתכרות

    15. התובע דורש בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד סך של 417,782 ₪. ההגנה טוענת שהתובע לא עבד באופן יציב, וכי לא נגרם לתובע נזק בראש נזק זה.

        סבורני כי במקרה דנן יש קושי משמעותי לאמוד את הפגיעה בכושר ההתשכרות כתוצאה מהנכות התפקודית, ולפיכך אני סבור כי יש להעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן (ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ (10.07.76) פ"מ ל(3) 281, בעמ' 284 וכן ע"א 801/89 אהרון כהן נ' יוסף שבאם, מו (2) [18/03/1992] וכן ד. קציר בספרו "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858).

         

        על כן אני פוסק לתובע 1 פיצוי גלובאלי עבור הפסד השתכרות בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד כולל הפסדי פנסיה סך של 75,000 ₪.

         

        עזרת הזולת

    16. התובע דורש בגין ראש נזק זה סכום של 20,000 ₪. הנתבעת טוענת שהתובע לא הוכיח שהוא זקוק לעזרה ולא הציג קבלות ולפיכך אין לשלם בגין ראש נזק זה.

         

        אני סבור כי בגין ראש נזק זה יש מקום לפיצוי התובע בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

         

        הוצאות רפואיות ונסיעה

         

    17. התובע חישב סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הנתבעת טוענת, שהתובע לא הוכיח שהוא זקוק לתרופות וטיפולים ולא הציג קבלות, ולפיכך אין לשלם בגין ראש נזק זה.

        אני סבור, שיש לשלם בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי לתובע בסך של 5,000 ₪.

         

        כאב וסבל

         

    18. לאור הנתונים בתיק ולפי התקנות, הנתבעת תפצה את התובע 1, בגין ראש נזק זה, בסך מעוגל של 18,000 ₪ , לאחר ששוכנעתי שיש מקום להפעיל את סמכותי לפסוק סכום של עד 10% נכות.

         

        תובעת 2

    19. המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' אייל יצחייק, קבע בחוות דעתו מיום 06.09.22 כי לתובעת 2 נותרה נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 2.5% בגין הפגיעה בעמ"ש מותני.

        המומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי, פרופ' הווארד עמיטל, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 7.5% בגין מחלת הפיברומיאלגיה.

        המומחה בתחום הנוירולוגי, ד"ר אילן בלט, קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובעת נכות בתחום זה.

         

    20. כפי שציינתי לעיל הלכה היא בידינו כי בהיעדר סיבות טובות לכך, לא יחרוג בית המשפט מקביעת המומחים הרפואיים מטעמו (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך, ע"א 3212/03‏ ‏יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח) ולא מצאתי סיבה טובה לחרוג מכך. מחקירותיהם של המומחים קיבלתי רושם שמדובר במומחים מקצועיים אובייקטיבים ואמינים. לפיכך אני קובע שנכותה הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובעת תעמוד על 9.8%.

         

        נכות תפקודית

    21. מונחה על ידי הפסיקה שצוטטה לעיל, לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא, הנני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת בעקבות התאונה תהה זהה לנכות הרפואית, קרי 9.8%.

        הפסדי השתכרות

    22. התובעת דורשת בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד סך של 850,130 ₪. ההגנה טוענת שהתובעת עבדה כעצמאית ולא הוכיחה כל פגיעה בראש נזק זה.

         

        סבורני, כי גם במקרה דנן כמו אצל תובע 1, יש קושי משמעותי לאמוד את הפגיעה בכושר ההתשכרות כתוצאה מהנכות התפקודית, ולפיכך אני סבור כי יש להעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן בהתאם לפסיקה וספרות שצוטטה לעיל.

         

        על כן, אני פוסק לתובעת 2 פיצוי גלובאלי עבור הפסד השתכרות בעבר, ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, כולל הפסדי פנסיה, סך של 180,000 ₪.

         

         

         

         

         

        עזרת הזולת

    23. התובעת 2 דורשת בגין ראש נזק זה סכום של 20,000 ₪. הנתבעת טוענת שהתובעת לא הוכיחה שהיא זקוק לעזרה ולא הציגה קבלות ולפיכך אין לשלם בגין ראש נזק זה.

         

         אני סבור כי בגין ראש נזק זה יש מקום לפיצוי התובעת בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

         

        הוצאות רפואיות ונסיעה

         

    24. התובעת 2 חישבה סך של 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הנתבעת טוענת שהתובעת לא הוכיחה שהיא זקוקה לתרופות וטיפולים, ולא הציגה קבלות ולפיכך אין לשלם בגין ראש נזק זה.

         

        לאחר שעברתי על עדותה ועל כל החומר בעניינה, סבורני שיש לשלם בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי לתובעת בסך של 10,000 ₪.

         

        כאב וסבל

         

    25. לאור הנתונים בתיק ולפי התקנות, הנתבעת תפצה את התובעת 2, בגין ראש נזק זה, בסך מעוגל של 21,000 ₪.

         

         

        סוף דבר

        התביעה מתקבלת, והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל.

         

        המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

         

         

         

         

         

        ניתן היום, ח' אדר תשפ"ה, 08 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.