ת"א 14547-06-14 אדי - רום הנדסת חימום ואוורור (1986) בע"מ נ' אגרוביזנס בע''מ

1.התובעת, חברה העוסקת בייצור ושיווק מערכות חשמליות לחממות ואביזרים נלווים למערכות אלו, התקשרה עם הנתבעת בשני הסכמים לאספקת מוצרים לחממות שבנתה הנתבעת בירדן עבור לקוח שם. התובעת סיפקה את המוצרים והגישה תביעה לתשלום יתרת התמורה. הנתבעת התגוננה בטענה כי התובעת הסכימה לקבל את התמורה בהתאם למכתב אשראי דוקומנטארי שהנפיק לה הלקוח הירדני ולכן אין כל חבות על הנתבעת.

רקע וטענות הצדדים

2.ההסכם הראשי בין התובעת לנתבעת נכרת ביום 12.4.10 ובו התחייבה התובעת לספק מוצרים ושירותים עבור שמונה מבני חממה, בתמורה לסכום כולל של 850,000$ (ארה"ב) בצירוף מע"מ. ביום 29.8.10 נכרת הסכם נוסף לרכישת אביזרים נוספים תמורת 36,199$ (ארה"ב) בצירוף מע"מ. התובעת טוענת כי סיפקה את מלוא המוצרים ונותרה יתרת חוב של הנתבעת בגין ההסכמים, לאחר תשלומים חלקיים שבוצעו, העומדת על סך של 1,935,270 ₪ נכון ליום 31.12.12.

הנתבעת טוענת כי התקשרה עם לקוח ירדני שבהסכם מולה הנפיק מכתב אשראי דוקומנטארי אשר כלל תנאים ושלבים לתשלום. לטענת הנתבעת המחתה לתובעת את זכותה בימים 19.4.10 ו-16.2.11, והתובעת אישרה את תנאי המחאת הזכות. לשיטת הנתבעת, התשלומים לפי המחאת הזכות מותנים בהתקיימות התנאים בסעיפים שבמכתב האשראי. נטען כי המיזם הושלם כמתוכנן ומאחר ותנאי האשראי הדוקומנטארי אינם תלויים בנתבעת, אין לה חבות כלפי התובעת.

דיון והכרעה

3.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובהתאם להודעת הנתבעת מיום 9.7.15 נקבע כי יינתן פסק דין על בסיס הראיות שהגישו הצדדים, ללא חקירת העדים.

מתצהירי התובעת ונספחיהם עולה כי התובעת סיפקה את מלוא המוצרים שהוזמנו ועמדה בהתחייבויותיה. מתצהיר מנהלת החשבונות ומנהל התובעת עולה כי יתרת חובה של הנתבעת, לאחר קיזוז תשלומים חלקיים בסך 2,298,259 ₪ ששולמו מיום 1.5.10 עד ליום 31.8.11, עומדת נכון ליום 31.12.12 על סך של 1,935,270 ₪. הנתבעת לא סתרה תחשיבי התובעת ולא הציגה גרסה עובדתית נוגדת, הן ביחס לשיעור התמורה המוסכמת והן ביחס לעמידת התובעת בהתחייבויותיה. על כן הוכיחה התובעת את סכום התביעה וזכאותה לקבלו.

4.מאחר והנתבעת לא כפרה בשיעור החוב, הנטל עליה להוכיח כי יתרת החוב שולמה או שהמחאת הזכות בצירוף תנאי מכתבי האשראי פוטרים אותה מחבותה. לא מצאתי בסיס עובדתי או משפטי לטיעוני הנתבעת. הנתבעת נסמכת על המחאות זכות שהעבירה לסניף הבנק שלה בבנק מזרחי ועל הסכמת התובעת לקבל את המחאות הזכות. עם זאת, המחאת זכות אינה מותנית כלל בהסכמת החייב (סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969) ולכן אין בהסכמת התובעת לקבל התמורה בדרך של המחאת זכות כדי לפטור את הנתבעת מחבותה. אמנם התובעת אינה החייב אלא הנושה של הנתבעת, אולם לא הונחה תשתית עובדתית לטענה כי התובעת הכפיפה את תנאי התשלום מול הנתבעת למועד לא ידוע בו יועברו כספים מכוח מכתב האשראי.

מנהל התובעת הצהיר כי אכן הוזמן לבנק מזרחי טפחות והוסבר לו כי התשלום יבוצע באמצעות כספים שישלם הלקוח הירדני לבנק, אשר יומחו לזכות הספקים השונים. מתצהירו והנספחים שצורפו לו, ומבחינת הגיון עסקי פשוט, ברור כי הכספים שהועברו מכוח המחאת הזכות הועברו בכפוף להפקדת הסכום המתאים בחשבון הבנק של הנתבעת. העובדה כי התובעת הסכימה לקבל התשלום דרך המחאות הזכות ובכפוף לתנאי מכתב האשראי אינה פוטרת את הנתבעת מחבותה כי מלוא הכספים ישולמו בסופו של יום. העובדה כי התובעת השיבה לנתבעת הערות ביחס להמחאת הזכות במכתבה מיום 26.4.10, אינה מעידה כי הסכימה לפטור את הנתבעת מחבות ישירה לתשלום ההסכם ביניהן.

5.ההסכם מיום 12.4.10 מפנה לתנאי מכתב האשראי כבסיס לתנאי התשלום ובהסכם מיום 29.8.10 נקבע כי תנאי התשלום הם בהמחאת זכות ממכתב האשראי למקסימום 90 יום. בהעדר תשתית עובדתית מטעם הנתבעת, לא ניתן להסתפק בהוראות ההסכמים כדי ללמוד כי התובעת הסכימה להתנות את קבלת התשלומים רק בכספים שיתקבלו מכוח מכתב האשראי. מדובר בהוראות בדבר תנאי התשלום ולא הוראות מהותיות בדבר חבותה של הנתבעת לפירעון. אין בהסכמים תנאי לפיו במידה ולא יועברו כספים באמצעות מכתב האשראי פטורה הנתבעת מחבותה. אין גם בסיס עסקי לתנאי מעין זה מאחר ורק בסיכומי הנתבעת נטען כי תנאי מכתב האשראי מכוחם יש לשלם את התשלום השני והשלישי שבו, אינם מוגבלים בזמן. אין זה סביר שהתובעת הייתה מכפיפה את זכותה לקבלת מלוא התשלומים מהנתבעת בכך שהלקוח הירדני של הנתבעת ימציא לה "מכתב הצלחה" של השלמת המיזם בירדן. לו אלו היו תנאי העסקה היה על הנתבעת לציין אותם במפורש ולא לנסות להסיק תנאי מהותי זה לאחר מעשה מהעובדה כי התובעת הסכימה לקבל תשלומים על ידי המחאת זכות הנתבעת מכוח מכתב האשראי. לכל היותר מדובר בתנאי מתלה אשר הנתבעת מנעה התממשותו ולכן מנועה מלהסתמך עליו.