הצדדים
1.התובעת, ד"ר נינה קרולינסקי, ניצולת שואה, אשר ביקשה בתחילת שנות ה – 80' של המאה שעברה, להבטיח לעצמה גמלה חודשית מרשות הביטוח הסוציאלי הגרמני (להלן: "BFA").
2.הנתבעים, גופים אשר הוקמו ונשלטו על ידי עו"ד ישראל פרי ז"ל (להלן: "פרי") והציגו עצמם כגופים שמטרתם לסייע לניצולי השואה לממש את זכותם לקבלת הגמלה, בין אם במתן הלוואות לצורך רכישת זכויות פנסיוניות (נתבעות 2-1) ובין אם בייצוג מול הרשויות בגרמניה (נתבע 3).
ההתקשרות וטענות הצדדים
3.על מנת לממש את זכותה לקבלת גמלה חודשית נדרשה התובעת לשלם ל-BFA תשלום פרמיה רטרואקטיבית לרכישת זכויות הפנסיה.
4.לטענת התובעת, הנתבעים הציגו לה מצג לפיו עליה לשלם סכום רטרואקטיבי של 39,690 מרק גרמני, על מנת לרכוש זכויות פנסיוניות שיקנו לה גמלה חודשית בסך 937 מר"ג (מוצג מס' 7 בתיק המוצגים מטעמה).
למרות זאת, לטענתה, שילמה לנתבעים את הסכומים הבאים:
א.33,750 מר"ג כהשקעה מכספה.
ב.63,181 מר"ג כהחזר הלוואה לנתבעת 2.
ג.25,500 מר"ג לנתבעת 1 אשר נטלה לעצמה את הרנטה המגיעה לתובעת במשך שנה.
(ס' 43 לכתב ההגנה שהוגש מטעמה לתביעת הנתבעות).
5.התובעת דורשת החזר בסך 200,000 ₪ [נכון ליום הגשת התביעה – 16.11.98], אשר לטענתה נגבו ממנה שלא כדין, אולם בתביעתה אין כל פירוט חישובי כיצד הגיעה לסכום זה.
6.הנתבעים טוענים כי כל הסכומים שנגבו מן התובעת נגבו כדין, על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים.
הואיל ובין הצדדים קיימת מחלוקת בענין פרמיות הביטוח שנגבו ממנה, הנתבעים טוענים, כי התובעת לא הוכיחה כי נגבו ממנה פרמיות ביתר ולפיכך אין לפסוק לטובתה כל סכום כהחזר פרמיות ביטוח.
הנתבעים אף טענו בכתב ההגנה להתיישנות התביעה – אולם זנחו טענה זו בסיכומיהם ועל כן לא אדון בה.
ההליכים
7.ההליך החל בתביעה שהגישה הנתבעת 1 כנגד התובעת ביום 30.6.98 לתשלום סכומים שלטענתה התובעת היתה חייבת לה (ת.א. 9499/98).
התובעת הגישה כתב תביעה שכנגד ביום 16.11.98 לתשלום סך של 200,000 ₪ כאמור לעיל.
8.בעקבות כתב אישום שהוגש בשנת 2001 כנגד נתבעת 3 וכנגד עו"ד ישראל פרי, עוכבו ההליכים בתביעה ובתביעה שכנגד.
9.לאחר שהסתיימו ההליכים הפליליים הנ"ל, חודשו ההליכים בתביעות ההדדיות, אולם תביעת הנתבעות נמחקה לבקשתן בהחלטת כב' השופט חסדאי מיום 12.11.2012.
10.כך נותרה לבירור תביעת התובעת. לפיכך, לצורכי נוחות, נקראת התובעת שכנגד – "התובעת" ואילו הנתבעים שכנגד "הנתבעים".
ההליך הפלילי וממצאיו
11.ההליכים הפליליים כנגד נתבעת 3 ופרי החלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ת.פ. 40258/01) והסתיימו בבית המשפט העליון בדנ"פ 2334/09, דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 1784/08.
12.בסופם של ההליכים הפליליים, הורשעו הנתבעת 3 ופרי בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ותיווך בביטוח שלא בהיתר.
הרשעת הנתבעת 3 ופרי היתה בעניין גביית יתר של פרמיות עבור פוליסות ביטוח, מבלי שפוליסות אלה נערכו ומבלי שכספים הועברו לחברות ביטוח חיצוניות כלשהן.
13.בדנ"פ 2334/09 נקבע מפי כב' השופטת פרוקצ'יה:
"אותו חלק מפרמיות הביטוח החורג מהשיעור המקובל בשוק לביטוח הסיכון שאותו נדרש לבטח – מות הלקוח בטרם נפרעה ההלוואה במלואה – הוא המהווה נשוא הגניבה כשליחת יד, ולגביו מתקיימים גם יסודות עבירת הגניבה בידי מורשה".
ובהמשך –
"שליחת היד בכספים בסכומים חריגים, החורגים מסכומי הביטוח ההוגנים על פי תנאי השוק, מקיימת את יסודות העבירות גניבה בשליחת יד וגניבה בידי מורשה"
14.כב' השופט עמית הבהיר בדנ"פ הנ"ל מהם מצגי השווא שהציגו הנתבעת 3 ופרי ללקוחותיהם:
"א. הביטוח נעשה בחברת ביטוח חיצונית.
ב. הפרמיות הן הזולות ביותר שניתן להשיג עבור הלקוחות.
ג. החברות המלוות אינן מפיקות רווח מהפרמיות".
15.הנתבעים טוענים כי קביעות בית המשפט העליון בהליך הפלילי מחייבות את הצדדים גם בהליך זה ולכן, לדעתם, יש לדחות את תביעת התובעת אשר לא הוכיחה מה גובה הפרמיה שהיתה גובה ממנה חברת ביטוח חיצונית על מנת שניתן יהיה לחשב אם קיים פער כפי שנקבע בבית המשפט העליון.
כבר עתה אציין, כי טענה זו של הנתבעים נדחית והדבר יובהר בהמשך.
הראיות
16.התובעת העידה בעצמה ומטעמה ניתנה חוות דעתו של רו"ח צבי אברהמי.
17.מטעם הנתבעים הוגשו תצהירו של מר אלכס פרי, מנכ"ל הנתבע 3 וחוות דעתה של האקטוארית, הגב' דפנה קאופמן.
18.כמו כן, הצדדים הסכימו כי עדויותיהם של מספר עדים אשר העידו בהליך הפלילי (ת.פ. 40258/01) ישמשו גם לצורך תיק זה (ראה עמ' 12 בפרוטוקול הדיון מיום 1.7.14).
לאור מסקנותי כמפורט בהמשך, לעדותם של עדים אלה אין כל תרומה מבחינה ראייתית לצורך קביעת העובדות הנחוצות לצורך הכרעה בתיק זה.
חוו"ד אברהמי
19.בחוות דעתו פירט רו"ח אברהמי את הסכומים ששילמה התובעת לצורך רכישת זכויות הפנסיה ובכללן עבור תשלומי פרמיה רטרואקטיבית עבור שכ"ט ועבור ביטוח.
20.רו"ח אברהמי מציין במפורש בחוות דעתו (ס' 2.2), כי רכישת זכויות הפנסיה באמצעות תשלום חד פעמי, היא על פי כללי המוסד הסוציאלי הגרמני המקביל למוסד לביטוח לאומי אצלנו.
21.רו"ח אברהמי טוען בחוות דעתו כי בעוד שההלוואה שהעמידה הנתבעת 2 לתובעת היתה בסך 49,092 ₪ מר"ג, החזרי ההלוואה הסתכמו לסכום של 183,354 מר"ג במשך כ-20 שנים.
סכום זה חושב על ידי רו"ח אברהמי על בסיס ההנחה ששיעור הריבית שנגבה על ההלוואה היה 11.5% לשנה (ראה נספח 1 לחוות דעתו).
22.תוצאת חישוביו של רו"ח אברהמי על פי לוחות הסילוקין שהציג (נספחים 1 ו-2 לחוות דעתו) הן כי התובעת שילמה לנתבעת 2 תשלום יתר עבור החזר ההלוואה, הביטוח ושכה"ט, בסכום של כ-135,367 מר"ג, נכון ליום 3.1.10, ולנתבעת 1 סכום של 4,976 מר"ג נכון ליום 30.4.11. סה"כ 140,343 מר"ג.
למעשה, על פי חוות הדעת, התובעת סיימה לפרוע את ההלוואה בחודש אפריל 2000 וכל התשלומים שנגבו ממנה לאחר מועד זה – נגבו שלא על פי זכות שבדין.
רו"ח אברהמי חישב בלוחות הסילוקין ריבית על יתרת זכות בשיעור 11.5% - כפי שנגבתה על יתרת החובה.
23.בכל הנוגע לעצם החיוב בסכום הביטוח, אין בחוות דעתו של רו"ח אברהמי התייחסות לגובה תשלומי הפרמיה שנגבו והשוואתם לפרמיה שסביר היה כי היתה נגבית על ידי חברת ביטוח חיצונית.
לכאורה, המסקנה היא כי התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת הסכום שנגבה ממנה ביתר עבור פרמיות הביטוח כפי שנקבע בדנ"פ 2334/09 הנ"ל, אולם כפי שיובהר להלן, אין בכך כדי לפגוע בעילת תביעתה.
24.יובהר, כי אין בהתעלמות רו"ח אברהמי מהסוגיה הביטוחית כדי לגרוע מחישוביו כפי שבאים לידי ביטוי בלוחות הסילוקין שהציג, הואיל ותשלומים אלה נכללו באותם לוחות, כמו גם התשלומים עבור שכ"ט. כלומר – החישובים שהוצגו בחוות דעתו, כשלעצמם, נכונים.
25.רו"ח אברהמי לא נחקר על נכונות חישוביו למעט על הסיבה לכך שחישב ריבית של 11.5% על יתרת זכות שהיתה לתובעת וכך השיב:
" ש.בדו"חות הסילוקין שעשית לטענתך שיש זכות לתובעת אתה חייבת את הנתבעים בריבית של 11.5% לשנה, האם יש הסכם בין קרולינסקי לנתבעים שהם חייבים לה על הכסף ביורו 11.5% לשנה?
ת.שני הסכמים עם שתי החברות והסכמים שאתה היית צד להם ואושרו בביה"ד קובעים ששיעור הריבית על פי הסכמים אלה הוא 11.5%. באף מקום לא נקבע שליתרות חובה יש 11.5% וליתרות זכות יש ריבית אחרת. נקבע קטגורית כי שיעור הריבית על פי ההסכמים הוא 11.5% ואם יש יתרת זכות אז מזכים אותה, אחרת מי שערך את ההסכמים האלה, הלוואות של הנתבעים, היו צריכים לכתוב את הסכומים של היתרות. ברגע שלא נכתב דבר כזה, מחייב אותו שיעור את שני הצדדים".
הסבריו של רו"ח אברהמי מקובלים עלי ואינני רואה כל סיבה לכך שיהיה פער בין ריבית חובה לריבית זכות על תשלומי הלוואה - שאין שום סיבה שיגיעו ליתרת זכות אלא אם כן נגבו מן התובעת תשלומים – לאחר שמלוא ההלוואה נפרעה.
תצהירו של אלכס פרי
26.בתצהירו, מתאר אלכס פרי את הליכי ההתקשרות בין הצדדים, אולם מעבר לתיאור עובדתי בסיסי, מרחיב אלכס פרי ועורך בתצהירו חישובים של תשלומי החזרי ההלוואות (סעיפים 42, 43, 45 ו-47 לתצהירו).
אולם, אלכס פרי הודה בהליך הפלילי כי אינו מכיר את הדרך שבה נעשים החישובים והסברו היה כי: "בהליך הפלילי לא רציתי להיכנס לעניין החישובים" (עמ' 18, שו' 1-4 לפרוטוקול).
אין צורך להכביר מילים על מהימנותו המפוקפקת של עד זה לנוכח עדותו הנ"ל.
27.אולם בכך לא די, חישוביו של אלכס פרי בלוחות הסילוקין שהוצגו מדגימים את המנגנון שבו הוצאו מן התובעת במרמה כספים על ידי מניפולציה של הנתונים וגביית תשלומים שלא כדין.
לפי לוחות הסילוקין של מר אלכס פרי, עולה כי סכום פרמיית הביטוח שנגבתה מהתובעת במשך תקופת ההלוואה היתה לא פחות מ-45,468 מר"ג (נומינלי) נכון ליום 3.2.11 ועל פי הנתונים המופיעים בנספח ו' למוצגי הנתבעים – 47,134 מר"ג.
וזכור – כל זאת בגין הלוואה בסכום של 32,246 מר"ג. אין בתצהירו של אלכס פרי כל הסבר הכיצד זה הלוואה בסך 32,246 מר"ג מבוטחת בסכום של 47,134 מר"ג, ומדוע כל תשלום של 752 מר"ג, מפחית את גובה יתרת החוב בכ-35 מר"ג בלבד.
הדבר נובע מאופן בניית לוחות סילוקין פיקטיביים כאשר מכל תשלום שאמור לסלק יתרת קרן וריבית, מנכים הנתבעים תשלום עבור פרמיית ביטוח וכך לא נותר סכום לפירעון יתרת ההלוואה.
חוות דעתה של הגב' דפנה קאופמן
28.הגב' דפנה קאופמן ניסתה בחוות דעתה להסביר הכיצד זה נגבו מהתובעת סכומים כה גבוהים בגין פרמיית ביטוח (שכלל לא נערכה) ואיך היא מתייחסת כלל לחישוביו של רו"ח אברהמי.
על פי חישוביה, התשלום החד פעמי, שלווה היה צריך לשלם לחברת ביטוח על מנת שתבטח את ההלוואה שנטל בסך 32,246 ₪ יורו, הוא בסך 22,293 יורו.
אילו היתה ניתנת הלוואה גם בגין עלות הביטוח, אזי הסכום שבו היתה מחייבת הלווה בגין הפרמיה היה – 46,147 יורו.
על מנת להבין את חוסר ההיגיון שבדברים, נבהיר את הכיסוי הביטוחי אל מול עלותו:
לטענת הגב' קאופמן – על מנת לקבל פטור מתשלום יתרת הלוואה מירבית [כבר ביום בו נערכה] בסך 32,246 יורו למקרה של מוות בטרם נפרעה במלואה, התובעת היתה נדרשת לשלם 46,147 יורו.
מה ההיגיון הכלכלי בביטוח מסוג זה – רק לגב' קאופמן הפתרון והיא לא טרחה להסביר אותו בחוות דעתה.
בחוזה שנחתם בין התובעת לנתבעת 1 [נספח ב' למוצגי הנתבעים], נקבע כי "המלווה רשאי לחשב מתוך סכומי הרנטה המומחים לו ע"ח ההלוואה סך של עד 6% מיתרת ההלוואה כהוצאות לפרמיית ביטוח".
המשמעות היא כי על פי תנאי החוזה שערכו הנתבעים, בכל שנה, הם רשאים לגבות מהתובעת 72% מגובה ההלוואה – רק עבור פרמיית ביטוח. אין פלא שבאמצעות מנגנון דרקוני זה, הצליחו הנתבעים ליטול לעצמם את רוב כספי הרנטה שהגיעה לתובעת במשך שנים רבות.
על כן, בהיעדר כל הגיון כלכלי, אני דוחה את האמור בחוות דעתה של הגב' קאופמן.
29.ושוב נחזור ונציין – המדובר בביטוח שכלל לא נעשה והנתבעים אף לא טענו בסיכומיהם כי ערכו במועד כלשהו ביטוח והעבירו מהכספים שגבו מן התובעת תשלום כלשהו לחברת ביטוח חיצונית.
מסקנות
30.מחישוביו של רו"ח אברהמי עולה כי הנתבעות גבו מהתובעת סך של 140,343 מר"ג שלא כדין.
חישוביו של רו"ח אברהמי לא נסתרו בחקירתו הנגדית ולא הובאה כל חוות דעת נגדית לחישוביו.
לחישוביו של אלכס פרי אין כל משקל נגדי לחישוביו של רו"ח אברהמי, הן בשל היעדר מומחיות והן בשל האופן שבו הם נערכו תוך הטמעת פרמיית הביטוח בלוח הסילוקין.
31.אמנם, בפסק הדין בדנ"פ 2334/09 נקבע כי הגניבה היא בסכום ההפרש שבין פרמיית ביטוח סבירה לפרמיה שנגבתה בפועל – אולם השאלה בתיק זה היא לא סכום הגניבה כמשמעותה בחוק העונשין אלא במשמעות גביית הפרמיה במסגרת יחסים חוזיים – אזרחיים.
32.כאן המקום להבהיר כי בניגוד למקרה שנדון בפסק הדין בת.א. 30759-07-11 גרשים ואח' נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ואח', שם עילת התביעה היתה פסק הדין המרשיע, הרי שכאן התביעה כלל אינה נסמכת על שנפסק בהליך הפלילי. מכיוון שכך הוא הדבר, עילת התביעה אינה מוגבלת לנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה הפלילית אלא רחבה הרבה יותר וכוללת גם עילות חוזיות.
33.חוק החוזים מחייב את הצדדים לחוזה לפעול בכל הנוגע לכריתתו ולקיימו בתום לב ובדרך מקובלת.
לא כך נהגו הנתבעים במקרה זה.
34.הנתבעים גבו מהתובעת סכומים בלתי הגיוניים עבור פוליסת ביטוח אשר כלל לא ערכו ומבלי שהפרמיות שגבו הועברו לידי חברת ביטוח חיצונית כלשהי.
המדובר בהצגת מצג שווא, כפי שעמד על כך כב' השופט עמית בפסק הדין בדנ"פ 2334/09.
35.אף מקריאת מערך ההסכמים עליו חתמה התובעת ושצורפו על ידי הנתבעים המסקנה היא כי הנתבעים לא היו רשאים לגבות מן התובעת כספים כלשהם עבור פרמיית ביטוח.
א.בנספח ו' למוצגי הנתבעים – הוא תצהיר התובעת המפרט את שהוסבר לה על ידי הנתבעת 3 – לא צויין כי הוסברה לתובעת הדרך בה יחושב לוח הסילוקין בהלוואה, לרבות העובדה שבמשך שנים רבות, רובם המוחלט של כספי הרנטה יועברו לכיסם של הנתבעים.
ב.אולם חשוב מכך, בהסכם המחאת הזכות מיום 16.9.1990 [נספח ז' למוצגי הנתבעים] נקבע בעמוד 2 בפסקה הראשונה ביחס לזכותם של הנתבעים לגבות את פרמיית הביטוח כך:
"להבטחת זכויות המלווה הנובעות מחוזה ההלוואה במקרה של פטירת הממחה, ערך הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל-מערב גרמניה), תל אביב, ביטוח על יתרת החוב הבלתי מסולק ב"שמשון" חברה לביטוח בע"מ. המלווה הינו המוטב לפי הביטוח הנ"ל. על הממחה להחזיר למלווה את הסכומים עבור פרמיות ביטוח עד לגובה של 6% לחודש מסכום יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת." [ההדגשה אינה במקור א.נ].
36.משמעות הדבר היא כי גביית פרמיה כלשהי מהתובעת מותנית בעריכה בפועל של פוליסת ביטוח בחברה חיצונית ועל התובעת היה להחזיר לנתבעים אך ורק את הכספים ששולמו על ידיהם בפועל לחברת הביטוח "שמשון" – עד למגבלה שנקבעה.
הואיל ולא נערכה פוליסה ולא שולמו כספים [והנתבעים לא טענו בסיכומיהם אחרת] – אין פרמיה שעל התובעת להחזיר והנתבעים אינם רשאים לגבות החזר עבור הפרמיה שלא שולמה.
כאמור לעיל, אין בקביעתי זו דבר וחצי דבר לעניין העבירות בהן הורשע מר פרי שכן מסקנתי נובעת מתוך יישום של דיני החוזים ולא של דיני העונשין.
37.מסקנתי היא שגביית פרמיית הביטוח נעשתה במקרה זה בחוסר תום לב, תוך הצגת מצג שווא והטעיה של התובעת ובניגוד לתנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים ולפיכך – שלא כדין.
38.על הנתבעות להשיב לתובעת את כל הסכומים שגבו ממנה ביתר ושלא כדין והן אינן רשאיות להסתתר מאחורי לוח סילוקין פיקטיבי שנבנה למטרת הוצאת כספים שלא כדין מלקוחותיהן.
הסכום שנגבה ביתר אל מול סכום התביעה
39.בחוות דעתו הגיע רו"ח אברהמי למסקנה כי הסכום שנגבה שלא כדין הוא 140,343 מר"ג נכון ליום 30.4.2011. סכום זה מתורגם לש"ח, לאחר המרה ליורו הינו 446,136 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת.
סכום זה, משוערך להיום, הינו 481,712 ₪.
כאמור לעיל, הנתבעים לא הביאו כל חוות דעת נגדית וחישוביו של אלכס פרי נדחו על ידי.
לפיכך, על בסיס חוות דעתו של רו"ח אברהמי, אני קובע כי הסכום שהנתבעים גבו ביתר מן התובעת עומד על סך 481,712 ₪.
יחד עם זאת, בתביעתה תבעה התובעת תשלום סך של 200,000 ₪ נכון ליום 16.11.1998. זהו סכום התביעה אשר ערכו נכון להיום לאחר שערוך – 440,181 ₪.
התובעת לא ביקשה לתקן את תביעתה על דרך עדכון הסכומים ולא שילמה את הפרש האגרה. לכן, 440,181 ₪ הוא הסכום המירבי אשר ניתן לפסוק לזכותה.
הנתבעים כגוף אחד
40.הנתבעים מהווים חלק ממערך גופים שהוקמו על ידי ישראל פרי ז"ל על מנת ליצור מצגי שווא בפני לקוחותיו ולאפשר ביצוע מעשי המרמה בהם הורשע בסופו של דבר.
41.בדנ"פ 2334/09 ישראל פרי נ' מדינת ישראל הנ"ל נקבע כי:
"העותר הוא הבעלים והמוטב האחרון בחברות האשראי ובחב' בריטניה. העותרים נטלו על עצמם התחייבות לפעול כשלוחיהם של לקוחות הארגון כדי לאפשר את הצטרפותם לתכנית האמנה; למעשה, הם ניהלו עם עצמם את המשא ומתן לקביעת תנאי ההלוואה ופרמיות הביטוח שיחולו על הלקוחות, שכן הם היו הבעלים של כל חברות האשראי ושל חברת הביטוח בריטניה; בעשותם כן, הם פעלו תוך ניגוד עניינים שאין למעלה ממנו" [עמ' 28 לפסק הדין].
42.בעפ 1784/08 ישראל פרי נ' מדינת ישראל נקבע כי:
"נדמה כי תקצר היריעה מלתאר את מצגי השווא בהם חטאו המערערים, ובראשם אותו מצג לפיו הם עתידים לייצג נאמנה את הלקוחות במשא ומתן להשגתו של אשראי בתנאים מיטביים לתשלום התפ"ר. עתה שוב אין ספק כי אותו משא ומתן לא התקיים כלל, באשר השליטה באשכול החברות היתה בידיו של המערער, וממילא הוא היה זה שהכתיב את תנאי ההלוואות מתוך כוונה להאדיר את הכנסות המערערים... לדידי אין כלל ספק, שלו ידעו הלקוחות את האמת שהוסתרה מהם, הם היו נמנעים מלמנות את המערערים לייצגם נוכח ניגוד האינטרסים המובנה הכרוך בייצוג זה, ולמצער, היתה נתונה ללקוחות היכולת לקבל את החלטותיהם באופן מושכל בטרם חתמו על אותה התחייבות שהפקידו בידי המערערים." [עמ' 45-46 לפסק הדין].
43.במח 10262/09 ישראל פרי נ' מדינת ישראל נקבע:
"המבקש – כך התברר במהלך משפטו – הקים מבנה תאגידי ומימוני מסועף (להלן: אשכול החברות), שכלל חברות אשראי זרות (BGF ו- BGA; להלן: חברות האשראי) וחברת ביטוח זרה (להלן: חברת הביטוח "בריטניה"). חברות אלה העניקו ללקוחות הלוואות לצורך הצטרפותם לתכנית הפנסיה הגרמנית." [עמ' 4 לפסק הדין].
44.אין בעיני ספק, והדבר מעוגן היטב בפסקי הדין שניתנו בהליך הפלילי, כי מערך הגופים שהקים ישראל פרי ז"ל נועד למטרה אחת והיא מטרת המרמה כפי שתוארה לעיל וכפי שנקבעה בפסקי הדין בהליך הפלילי.
45.המסקנה המתבקשת מכך היא כי יש לראות בנתבעים כגוף אחד לצורך ייחוס חובותיהם כלפי התובעת ויש להתעלם מההפרדה הנובעת מקיומה של אישיות משפטית לכל אחד מהם.
46.לפיכך, חבות הנתבעים כלפי התובעת היא ביחד ולחוד.
התוצאה
47.התוצאה היא כי התביעה [שכנגד] מתקבלת.
הנתבעים [שכנגד] ישלמו לתובעת [שכנגד], ביחד ולחוד, סך של 440,181 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 ₪ [כולל מע"מ].
סכום ההוצאות ושכה"ט נפסקו תוך שנלקח בחשבון גם ההליך שנוהל בתביעת הנתבעת 1 כנגד התובעת ושנמחק כאמור לעיל.
התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, י"ז אייר תשע"ה, 06 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
