דולב דובוס ואח' נ' צורי שדי ואח'

מבוא

1. התובעים, יערה דולב דובוס ודאגלס ראיין דובוס הגישו תביעה כנגד ברוך צורי שדי וטל צורי שדי. במסגרת התביעה עתרו לחייב את הנתבעים לחתום על הסכם מכר פורמלי ועל כל המסמכים הנלווים לשם מכירת בית מגורים הנמצא ברח' הסילו 22 גוש 8386 חלק מחלקה 8 בחיבת ציון (להלן: "הנכס" או "הבית"), תמורת סכום של 4,230,000 ₪. עוד עתרו למתן צו לפיצול סעדים שיאפשר להם לתבוע את הנזקים הנטענים על ידם, לאחר שיתגבשו במלואם.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי דין התביעה להדחות.

3. התובעים הגישו בקשה לסעד זמני. ביום 8.2.23 ניתן צו ארעי על ידי כב' השופט יעקב שפסר וביום 3.3.22 ניתן על ידי צו מניעה זמני, במסגרתו נאסר על הנתבעים לעשות כל דיספוזיציה בנכס, לפנות את התובעים או ליצור כל הפרעה למגוריהם בנכס וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי.

4. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של התובעת (להלן: "יערה"), של אביה מר אלדד דולב, של המתווכת בעיסקה הגב' תמר אמיר (להלן: "תמר") ושל עו"ד אלון סגינהור שניהל את המו"מ מטעם התובעים כשהתעוררו המחלוקות בין הצדדים. כן הוגשה על ידם חוו"ד שמאית של השמאי והמשפטן מר מישל אלבז. התובעים אף זימנו לעדות את עו"ד שרון שגיא.

   מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע (להלן: "ברוך") ושל אחיו מר יגאל צור שדי (להלן: "יגאל"), של גיסתו הגב' הלן צור שדי (להלן: "הלן") וכן חוו"ד שמאית של מר צבי קציר ומר תמיר כהן.

   המצהירים והמומחים מטעם הצדדים וכן עו"ד שרון שגיא נחקרו בדיוני ההוכחות.

   הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

5. הליך גישור שהתקיים בין הצדדים לא הביא לכלל הסכמות. לפיכך יש לתת פסק דין בתובענה.

   רקע עובדתי

6. התובעים חיפשו בית לרכישה עבור משפחתם.

7. הנתבעים הם בעלי זכויות חכירה בנכס. המדובר בבית חדש שנבנה ע"י הנתבעים. הנתבעים העמידו את הנכס למכירה באמצעות מתווכים, במשך תקופה ועוד בטרם סיימו את בנייתו. בהתאם למפורט בתצהירה של תמר, המתווכת, החל משנת 2019 היא פירסמה את הנכס למכירה תמורת 4,300,000 ₪ והביאה 18 מתעניינים, אשר לא רכשו את הבית.

   תמר הביאה אף את התובעים לראות את הנכס. התובעים ביקשו לרכוש את הנכס והציעו סך של 4,200,000 ₪. לבסוף סוכם על מחיר מכירה של 4,230,000 ₪.

8. בעקבות זאת, התקיימה פגישה בנכס בנוכחות הצדדים והמתווכת תמר. לטענת התובעים, המוכרים הסבירו כי הם מבקשים למכור את הנכס אולם הם מנועים מלחתום על חוזה מכר באותו שלב ולכן יחתמו על מסמך זמני שיאפשר לרוכשים להיכנס ולהתגורר בבית, מיד עם השלמתו.

9. הנתבעים הציעו כי הצדדים יפנו לעו"ד שרון שגיא והתובעים הסכימו לכך. בסוף אפריל עו"ד שרון שגיא נפגש עם הצדדים. הוא אף נפגש עם יערה ללא נוכחות הנתבעים.

   ביום 8.6.21 התקיימה פגישה אצל עו"ד שרון שגיא. בהתאם למפורט בתצהיר התובעת בפגישה זו פירט עו"ד שרון שגיא את המתווה של הסכם שכירות והסכם הבנות. לאחר מכן שלח טיוטה של הסכם שכירות וביום 16.6.21 שלח לה טיוטה של הסכם הבנות.

   ביום 17.6.21 התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד שרון שגיא. בפגישה נוכחו התובעת ואביה וכן הנתבע, אחיו יגאל והלן. במהלך הפגישה נחתם זכרון דברים אשר נשאר רק בידי עו"ד שרון שגיא (להלן: "זכרון דברים") ולא נמסרו עותקים ממנו לצדדים. כמו כן, חתמו על חוזה שכירות למשך שנה (להלן: "הסכם השכירות"). סוכם על תשלום סך של 10,000 ₪ לחודש, ותקופת השכירות נקבעה בו עד לאוגוסט 2022.

10. בזכרון הדברים צוין כי המכר מותנה בתנאי, קבלת רשות של רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"). בזכרון הדברים צוין כי דמי השכירות יחשבו כתשלומים על חשבון המכר. במסגרת זיכרון הדברים הוסכם על "דמי רצינות" בסך 100,000 ₪ ועל הפקדת שיקים בסך האמור ע"י הצדדים בידי עו"ד שרון שגיא. כמו כן, נקבעו סעיפים המתייחסים למצב דברים בו אחד מהצדדים יסרב לחתום על הסכם המכר, למרות שיתקיים התנאי של קבלת רשות מרמ"י. הצדדים חלוקים לגבי המשמעות של סעיפים אלו והאפשרות של הנתבעים שלא לחתום על הסכם המכר, בהתבסס על האמור באותם סעיפים.

11. התובעים עברו להתגורר בנכס עם ילדיהם בסוף יולי 2021 ומשלמים מאז את דמי השכירות.

12. בדצמבר 2021 פנתה הלן לתובעת וביום 29.12.21 אף התקיימה פגישה ביניהן. הלן אמרה לתובעת כי השוק השתנה ומחירי הבתים עלו. הנתבעים העבירו לתובעים דרישה להעלות את מחיר הנכס ב-400,000 ₪.

13. התובעים פנו אף באמצעות עו"ד אלון סגינהור, לעו"ד שגיא שרון בדרישה לקבל לידם עותק מזכרון הדברים שהוחזק על ידו. עו"ד שרון שגיא זימן את הצדדים לפגישה ובמסגרתה מסר לצדדים עותק מזכרון הדברים.

    התקיים מו"מ בין הצדדים שלא עלה יפה.

    מכאן התביעה שבפני.

     

    תמצית טענות הצדדים

    טענות התובעים

14. התובעים טוענים כי הוצג להם באופן ברור כי הבית הוא למכירה. הנתבעים סיפרו להם כי הם מבקשים למכור את הבית ולתת את הכסף לבנם לצורך פתיחת מסעדה. התובעים חזרו ארצה וחיפשו בית לקנייה. לולי מצגי הנתבעים לפיהם הבית עומד למכירה, לא היו מתקשרים עימם בהסכם.

15. בכל הנוגע למנגנון שנקבע בזכרון הדברים, התובעים מציינים כי הם היו מעוניינים לחתום על הסכם מכר באותו מועד והיו ערוכים עם אישור עקרוני לקבלת משכנתא. התובעת הביעה חשש שבגלל הקורונה עלול להיווצר מצב שהתובעים יפוטרו וביקשה פתרון למקרה שיתקשו בבוא העת לקחת משכנתא. מכאן ההסדר שנקבע בזכרון הדברים, אשר נועד למקרה שתיווצר מניעה לקבלת משכנתא וחתימה על הסכם מכר.

16. הנתבעים הרגיעו את התובעים שמבחינתם הבית כבר נמכר לתובעים ואין צורך ב"דמי רצינות". לכן נקבע סכום נמוך של "דמי רצינות". בסופו של דבר, על מנת לשמור על הדדיות, נוספה באותם סעיפים בזכרון הדברים גם ההתייחסות לנתבעים. אולם, לא הייתה כל כוונה כי סעיף זה יאפשר לנתבעים לסגת מהעסקה מטעמים של כדאיות העסקה וכדי לדרוש יותר כסף תמורת הבית.

17. הובטח לתובעים שהבית ימכר להם. הוצהר מטעם הנתבעים כי הדחייה בחתימה על הסכם מכר היא טכנית בלבד וכי לא יחזרו בהם. הצדדים פנו לעו"ד שרון שגיא לצורך מכירה.

18. מבחינה משפטית, המשפט הישראלי תומך בזכות האכיפה. התובעים הפנו בסיכומיהם לחוו"ד השמאי אלבז שהוגשה מטעמם, לפיה שווי השוק של הבית ביוני 2022 עמד על 4,200,000 ₪, כך שהמחיר שהוסכם תאם לשווי השוק. עוד ציינו כי בהתאם לחוות דעת אלבז שווי השוק בפברואר 2023 עמד על 5,000,000 ₪ ויש להעדיף את חוות דעתו על חוו"ד קציר מטעם הנתבעים לפיה שווי השוק של הבית עמד על 6,000,000 ₪ באפריל 2023.

19. הנתבעים נוהגים בחוסר תום לב, שכן לא רצו לחתום מידית על הסכם מכר על מנת לחסוך במס, והסירוב שלהם לחתום על הסכם מכר מהווה חוסר תום לב.

20. בסיכומיהם טענו התובעים כי עלה מעדותו של עו"ד שרון שגיא כי סעיף 9 לזכרון הדברים הוסף על ידו על מנת שזכרון הדברים לא יהווה הסכם המחייב בתשלום מס שבח. סעיף 9 אינו משקף את הסכמות הצדדים. לא היתה הסכמה לפיה ניתן יהיה להשתחרר מההתקשרות מכל סיבה שהיא תמורת 100,000 ₪. בסיכומי התשובה ציינו התובעים כי הנתבעים מבקשים לפרש את זכרון הדברים כלשונו, חרף העובדה שהוכח כי הוא נוסח תוך חריגה מוחלטת מהסכמות הצדדים. הנוסח שונה ביוזמת עו"ד שרון שגיא ששתל מנגנון יציאה לשמירת המוכרים מפני חיוב במס שבח, מבלי שההשלכות הובהרו ליערה.

    יגאל וברוך הוליכו את יערה שולל שכן שוכנעה על ידם שהעסקה תצא לפועל ולאור המצג הופחת סכום הביטחון (דמי הרצינות) וע"י דרישתם המיתממת להדדיות נוצר להם "פתח מילוט" מהעיסקה וזאת בחוסר תום לב. כל שאר הנוכחים הבינו שלנוסח אין משמעות שכן הבית נמכר ולכן עו"ד שרון שגיא גם לא הסביר ליערה את המשמעות של הנוסח שהכניס לזכרון הדברים ביוזמתו.

21. בסיכומיהם ציינו עוד כי הונחו ראיות לכך שהסכמות הצדדים שונות מהנוסח הכתוב במסמכים שנחתמו. הנוסח נועד לכסות פורמלית בלבד. לכן, גם לא ניתנו השיקים לביטחון על פי המפורט בהסכם השכירות. המסמכים הוכנו למראית עין והסיכום בעל פה הוא שקובע (סעיף 69 לסיכומים).

22. עוד טענו התובעים שהנתבעים השפיעו על עדותו של עו"ד שרון שגיא וכי יש לתת משקל לתגובתו בשיחה הראשונה עם יערה, לאחר שהתברר לה שהנתבעים רוצים עוד כסף. תגובתו הראשונית היתה שההסכם מחייב את הנתבעים והבית נמכר לה. גישתו השתנתה לאחר שהנתבעים יצרו עימו קשר. בסיכומים צוין כי לא ברור מדוע הנתבעים אף שילמו לו, לאחר שהתעוררו המחלוקות, 7,000 ₪ נוספים כשכ"ט.

23. לטענת התובעים, מאחר ומצגי הנתבעים לתובעים כי הבית נמכר להם הוכחו, המציאו הנתבעים גרסה חדשה לפיה המצגים אומנם נעשו על ידם, אך מאחר וסעיפי היציאה נוספו לזכרון הדברים, המצגים אינם מונעים מהם לעשות בהם שימוש.

    בהתייחס לשאלת החוקיות, טענו התובעים בסיכומיהם כי אין לאפשר לנתבעים לפעול על פי סעיף 9 לזכרון הדברים שכן לפי עדותו של עו"ד שרון שגיא כל מטרתו היתה לאפשר לנתבעים לחמוק מתשלום מס שבח. עוד טענו כי אם המסמך חוקי ולגיטימי, נשאלת השאלה מדוע עו"ד שרון שגיא והנתבעים השקיעו מאמץ בלהסתיר אותו.

    כן טענו כי לא ניתן היה לצפות מראש את שיבוש הליכי המשפט ע"י הנתבעים.

    טענות הנתבעים

24. הנתבעים טוענים כי ביוני 2021 נחתם זכרון דברים קצר בין הצדדים. חלק ניכר מזכרון הדברים דן באפשרות של כל אחד מהצדדים לסרב לחתום על הסכם מכר. בהתאם למוסכם, כל אחד מהצדדים רשאי לסרב לחתום על הסכם המכר ואז יידרש לשלם לצד שכנגד את הסך של 100,000 ₪. לשם כך הופקדו שיקים על הסכום האמור בנאמנות בידי עו"ד שרון שגיא. עוד הוסכם כי כל אחד מהצדדים רשאי לסרב לחתום על הסכם מכר בשל שינוי נסיבות שאינו בשליטתו ואז לא יידרש לשלם לצד השני את הסכום האמור.

    מכאן, שעמדה לנגד עיני הצדדים האפשרות שהסכם מכר לא ייחתם מכל סיבה שהיא והם הסדירו את הדברים. לכן, הנתבעים רשאים שלא לחתום על הסכם מכר.

    עו"ד שרון שגיא ייצג את שני הצדדים והעלה על הכתב את הסכמותיהם.

25. היוזמה לקביעת "אפשרות יציאה" בזכרון הדברים הייתה של התובעים. הסעיפים נדונו ממושכות בשתי ישיבות שהתקיימו אצל עו"ד שרון שגיא. הסכום של "דמי הרצינות" נקבע על ידי התובעים, כשקודם לכן דובר על סכום גבוה יותר. יערה קבעה את תקופת הפינוי ואת ההחזר החלקי של דמי השכירות. היא אף פנתה לעו"ד שרון שגיא לאחר שנחתם זכ"ד ועמדה על כך שיופקד אצלו שיק דמי הרצינות ע"י הנתבעים.

26. הנתבעים טוענים כי האמירות שלהם כי "הבית שלכם" ו-"הבית נמכר" נאמרו לפני חתימת ההסכם וקביעת סעיפי היציאה.

27. האמירות של עו"ד שרון שגיא כי "הנכס נמכר" נאמרו בכפוף לסעיפי היציאה מההסכם. עוד הם טוענים כי בשיחה של עו"ד שרון שגיא עם יערה שהתובעים מפנים אליה, נעשתה כאשר לא זכר את תוכן ההסכם.

28. לא נחתם בזמנו הסכם מכר משיקולי מס לגיטימיים ובשל מניעה בהעברת הזכויות ברמ"י.

29. הסכם השכירות לא היה פיקטיבי אלא אמיתי, עד לחתימת הסכם מכר. יערה אישרה ששילמה בגינו שכ"ט לעו"ד שרון שגיא ותמר אישרה שקיבלה דמי תיווך עבורו. במהלך השכירות נהגה יערה כשוכרת ופנתה בדרישות לתיקונים, כולל לגבי דברים פעוטים, שתוקנו על ידי הנתבעים.

30. הנתבעים נהגו בתום לב. בחודש דצמבר 2021 כשהתברר להם כי מחירי הנדל"ן באותו אזור ובישראל בכלל עלו ונכסים דומים נמכרים בסכומים של 5,500,000 ₪ הבינו כי מדובר במצב של שינוי נסיבות שאינו בשליטתם, המאפשר להם שלא לחתום על הסכם מכר מבלי שידרשו לשלם את "דמי הרצינות". הם פנו למבקשים בנסיון להגיע להסכמות לגבי מחיר הרכישה. זאת, למרות שבהתאם להסכם היה מדובר בנסיבות שאינן בשליטתם ולכן היו זכאים לדרוש את פינוי הבית תוך 45 יום. הנתבעים ניהלו מו"מ בתום לב בנסיון להגיע להסכמות. דווקא התובעים נהגו בחוסר תום לב כשלא חזרו לנתבעים כאשר ההפרש עמד על 50,000 ₪ בלבד.

31. בסיכומיהם, טענו הנתבעים שהוכח כי אומד דעתם של הצדדים היה זהה למה שהועלה בסופו של דבר על הכתב. עוד ציינו כי יערה אישרה שעו"ד שרון שגיא שלח לה טיוטה של זכרון הדברים לפני הפגישה. אי צירוף הטיוטה פועל לחובתה.

32. התובעים מבקשים מבית המשפט להתעלם מהמנגנון שנקבע בזכרון הדברים ומלשון ההסכם. בהתאם להלכה יש לכבד את לשון ההסכם.

33. התובעים ביצעו בסיכומיהם הרחבת חזית אסורה, טענו שעו"ד שרון שגיא הכניס את הסעיף בניגוד לרצונם. הטענה אף איננה נכונה. הטענה כי סעיף 9 איננו חוקי ויש לבטלו היא הרחבת חזית אסורה. התובעים אף לא הסבירו מדוע הסעיף לטענתם לא חוקי. לטענת הנתבעים, ההסכם כולו חוקי. אף אין המדובר בהסכם למראית עין. אין הסכם אחר בין הצדדים. זכרון הדברים משקף את ההסכמות שבין הצדדים.

34. מכיוון שלא היתה כל הפרה מצד הנתבעים, התובעים לא זכאים לסעד של אכיפה ואף לא לפיצול סעדים. בהתאם להלכה, הם יכלו לתבוע סעדים כספיים גם אם היו בסמכות שלום.

    הנתבעים טוענים כי לא השפיעו על עדותו של עו"ד שרון שגיא בשום אופן. טענת התובעים בעניין זה אף סותרת את טענת התובעים בפתח סיכומיהם, כי יש להסתמך על עדותו של עו"ד שרון שגיא. גרסת התובעים לקיומה של קונספירציה היא הרחבת חזית, שהועלתה תוך התעלמות מהאמור בכתב התביעה.

35. הנתבעים ציינו בסיכומיהם כי התובעים הביאו חוו"ד שמאית שלא לצורך, וגרמו להם להוצאות נוספות בגין הצורך להביא חוות דעת שמאית נגדית, חוו"ד של השמאי קציר.

     

    דיון והכרעה

36. התובעים טוענים, כאמור, כי הנתבעים מחויבים לחתום על הסכם מכר. זאת, בהתאם להתחייבות שלקחו על עצמם בזכרון הדברים לחתום על הסכם מכר לאחר שיתמלא התנאי לפיו רמ"י תאשר את העברת הזכויות, ומשעה שהתנאי התקיים. הנתבעים, מצידם, טוענים כי בהתאם להוראות סעיפים 10-9 לזכרון הדברים, באפשרותם להימנע מחתימה על הסכם המכר.

37. בפתח הדברים, אציין כי מהעדויות עולה כי התובע וכן הנתבעת 2 לא היו נוכחים בפגישה במשרדו של עו"ד שרון שגיא שבמהלכה נחתמו זכרון הדברים והסכם השכירות. יחד עם זאת, אף אחד מהצדדים לא טען כי זכרון הדברים אינו מחייב אותו בשל כך.

38. התובעים טוענים כי קיבלו את הצעת הנתבעים ולמעשה עם השלמת זכרון הדברים סוכמו כל התנאים והשתכללה עסקת מכר העומדת בתנאי גמירות הדעת והמסוימות, אשר לולא ביקשו הנתבעים לדחות את החתימה עליה, כבר היתה יוצאת לפועל. אין לנתבעים זכות להפעיל את סעיפי היציאה המופיעים בסעיף 10-9 לזכרון הדברים.

    הנתבעים חולקים על טענות אלו.

39. נקודת המוצא היא כי התחייבויות הצדדים מעוגנות בזכרון הדברים שבו הובא פירוט לגבי זהות הנכס; המחיר וכן לגבי מועדי התשלום. כן פורט בסעיף 4 לזכרון הדברים ביחס לתשלומי המיסים ובסעיף 5 לזכרון הדברים פורט לגבי אחריות קבלן שתחול על המוכרים. כמו כן, צורפה לזכרון הדברים טיוטה של נוסח מוסכם של הסכם מכר לחתימה.

    המדובר בזכרון דברים שבמסגרתו נכתב במבוא כך: "והואיל והצדדים מעוניינים לסגור ביניהם את תנאיו העיקריים של הסכם המכר, שייחתם מיד לאחר שרמ"י תאפשר לבצע העברת זכויות".

40. השאלה העיקרית שיש להתייחס אליה נוגעת למשמעות המעשית של הסעיפים בזכרון הדברים המתייחסים למצב דברים שבו מי מהצדדים יסרב לחתום על הסכם מכר.

41. מפאת חשיבותם אביא את הסעיפים כלשונם:

    "9. ככל והתקיים התנאי לחתימה על הסכם מכר (קרי שרמ"י מאשרת העברת זכויות), אך השוכר יסרב לחתום על הסכם מכר, שלא מסיבה שאינה בשליטתו, הוא יפנה את הנכס בהקדם ולא יאוחר מ- 45 ימים מהיום בו נדרש לחתום על ההסכם וסירב, דמי הרצינות שהוא הפקיד בידי הנאמן יועברו לידי המשכיר והוא לא יהיה זכאי להשבה כלשהי של דמי השכירות ששולמו על ידו בכל התקופה בה החזיק בנכס. מאידך, ככל והמשכיר יסרב לחתום על הסכם מכר אזי השוכר יהיה זכאי לקבל לידיו הן את דמי הרצינות שהמוכר הפקיד בידי הנאמן ובנוסף סכום של 1,500 ₪ לחודש כפול מספר החודשים בהם שולמו דמי שכירות (הסכום שמהווה את ההפרש בין דמי השכירות ששולמו לו לבין דמי שכירות מקובלים לנכס דומה באותו אזור). המשכיר ישיב לשוכר את הפרש דמי השכירות לא יאוחר מ- 45 ימים מהיום בו השוכר פינה את המושכר והחזיר את החזקה בו לידי המשכיר.

    10. למען הסר כל ספק יובהר כי מוסכם בין הצדדים שאם ובעקבות שינוי נסיבות שאינן בשליטת הצדדים לא ניתן יהיה להתקשר בהסכם מכר (כמו למשל החמרה משמעותית בתנאים בנקאיים לנתינת הלוואה מבוטחת במשכנתא או עיקול שהוטל על זכויות המוכר) – הדבר לא ייחשב כסירוב לחתום על הסכם מכר, ודמי הרצינות שכל אחד מהצדדים הפקיד יוחזר לו. במקרה שכזה השוכר יהיה זכאי גם להשבת הפרש דמי השכירות כקבוע בסעיף 9 לעיל.".

    דמי הרצינות הוסדרו בסעיף 6 לזכרון הדברים שזו לשונו:

    "6. להבטחת התחייבות הצדדים לחתום על הסכם המכר יפקיד כל אחד מהם "דמי רצינות" בסך 100,000 ₪ בידי עו"ד שרון שגיא (להלן: "הנאמן") יחד עם הוראה בלתי חוזרת לנאמן להעביר את דמי הרצינות שמסר הצד שסרב לחתום על הסכם המכר לצד שנכון לחתום על הסכם המכר".

    מתעוררת אפוא שאלה האם מדובר בסעיפים שיוצרים הסדר ממצה של פיצוי, במקרה שבו המוכרים אינם מעוניינים לחתום על הסכם מכר למרות שהתקיים התנאי המאפשר זאת, או שאין בכך כדי למנוע מהתובעים לתבוע אכיפה, שמשמעה לחייב את הנתבעים לחתום על הסכם מכר, בהתבסס על הוראות זכרון הדברים.

42. יש אם כן צורך לפרש את הוראות זכרון הדברים. מבחינת הפרשנות המילולית, הסעיפים מבחינים בין שני סוגי מצבים. בסעיף 9, מדובר במצב דברים שבו מתמלא התנאי (קבלת אישור רמ"י להעברת הזכויות) ואחד מהצדדים מסרב לחתום. במקרה זה המנגנון שנקבע בסעיף 9 הוא מנגנון מורכב, המתייחס בנפרד למצב שבו השוכר יסרב לחתום על הסכם המכר ולמצב שבו הסירוב לחתום בא מצד המשכיר. כאשר מדובר במצב שבו המשכיר מסרב לחתום, כפי שהמצב בענייננו, בנוסף לדמי הרצינות בסך 100,000 ₪ יקבל השוכר חזרה לידיו סך של 1,500 ₪ לחודש כפול מספר החודשים בהם שולמו דמי השכירות וזאת תוך 45 יום ממועד הפינוי.

    סעיף 10 נועד למצבים שבהם מתקיים התנאי אך קיימת מניעה אובייקטיבית לחתימה על הסכם המכר ע"י אחד מהצדדים. במצב זה אין צורך בתשלום דמי הרצינות. יחד עם זאת, התובעים יהיו זכאים להשבת הפרש דמי השכירות, כאמור בסעיף 9.

    נראה כי המנגנון, הקיים בסעיף 9 ובסעיף 10, המתייחס בסעיף 9 לתשלום "דמי רצינות" וכן מסדיר השבה של ההפרש בין סכומי השכירות ששולמו על חשבון התמורה למכר לבין דמי השכירות הריאליים, מלמד כי מדובר בהסדר שאינו מתיישב עם קיומה של תרופה של אכיפה של הסכם המכר אלא מוציא אותה, שכן השבה של חלק מדמי השכירות (שתשלומם היה על חשבון המכר) ופינוי הנכס אינם מתיישבים עם מצב דברים בו השוכר, במקרה זה, זכאי לאכוף את החוזה, ודומה שהדברים ברורים.

43. התובעים טוענים כי אין לפרש את סעיפים 10-9 כסעיפים המאפשרים לנתבעים שלא לחתום על הסכם המכר אלא מסיבות אובייקטיביות כמו רעידת אדמה.

    יחד עם זאת, כאשר התובעת התבקשה להסביר לאיזה מצבים, אם כן, מכוון סעיף 9, לא עלה בידה לתת מענה בעניין זה.

44. בכל הנוגע להבנתה של יערה את הסעיפים, יערה נשאלה על כך על ידי בחקירתה בפני והעידה כך (ר' עמ' 33 ואילך לפרוט' הדיון):

    "כב' הש' רבינוביץ ברון: אני רוצה לשאול אותך שאלה לפני החקירה החוזרת ואם ב"כ הנתבעים תרצה אחר כך לשאול משהו אז אני אאפשר לה כמובן להשלים. תראי, תסתכלי רגע על ההסכם, על זיכרון הדברים. יש לך אותו, נכון? נתנו לך אותו. בזיכרון דברים, ועל זה בעצם אנחנו מדברים כאן, יש שני סעיפים, את סעיף 9 ואת סעיף 10. שניהם מדברים על סיטואציות מסוימות ואני פשוט שואלת אותך מה את הבנת כשאת חתמת על זה, ויש כאן שתי אופציות, אחת עם 100,000 אחת בלי 100,000. מה הייתה ההבנה שלך?

    העדה, גב' דולב דובוס: אני הבנתי שאנחנו נותנים דמי רצינות אחד לשני להראות שאנחנו מחויבים להסכם.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: כן.

    העדה, גב' דולב דובוס: שזה גם איך שזה הוסבר באחת ההקלטות, שבה הם לא יעלו את המחיר כי המחיר סגור ואנחנו לא נכנסים כשוכרים אלא מי שבא לקנות. עכשיו, אני לא הבנתי שסכום, ויכול להיות שאני טיפשה אבל עוד פעם זה לא התחום שלי ואני לא מבינה בזה, אני לא הבנתי שהסכום הזה ייתן להם את היכולת בכל רגע נתון לבוא ולהגיד לי 'את יודעת מה, קחי את ה-100,000 צאי מהבית, שווה לי לתת לך 100,000 ולמכור ביותר".

    כב' הש' רבינוביץ ברון: אני לא שאלתי אותך מה לא הבנת, אני שאלתי אותך מה את כן הבנת כשחתמת על ההסכם הזה.

    העדה, גב' דולב דובוס: אני הבנתי שיש דמי רצינות של 100,000 ₪, אני הבנתי שאם אני לא אקבל משכנתא אני יכולה לצערי הרב לצאת מהבית ואם תהיה רעידת אדמה ולא יהיה בית אז מן הסתם לא ייפול עליהם,

    כב' הש' רבינוביץ ברון: אני מקשה עלייך לא כדי להקשות עלייך אלא כי אני צריכה בסוף להחליט. אז לכן אני אומרת לך, יש פה שני סעיפים שונים, כן? אז מה את הבנת? למה יש פה שני סעיפים? או שלא התייחסת לזה, אני לא יודעת, אבל תסבירי לי מה מבחינתך.

    העדה, גב' דולב דובוס: תראי, לאורך כל הדרך דיברו על דמי רצינות, שזה הדדיות, שאנחנו נותנים אחד לשני סכום מסוים בשביל להראות ששנינו בתוך ההסכם.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: או קיי.

    העדה, גב' דולב דובוס: זה איך שזה בוצע, שכל צד נכנס. אני לא נכנסת כשוכרת והם לא יבואו אחר כך ויעלו את המחיר או יגידו לי 'צאי מהבית'. זו הייתה ההבנה שלי והיה המון אמון בין שני הצדדים כל הזמן. נאמר לאורך התהליך, הציעו לי עוד 200,000 ולא לקחתי, והבית שלך והמילה שלנו זה מילה ואנחנו אנשים אמינים, אז לא דקדקתי. באמת שלא דקדקתי בזיכרון הדברים. באמת. אני פעלתי על אמון. הייתה לי יועצת משכנתאות איתי, הייתה לי מתווכת איתי, היה לי עו"ד, אני חשבתי שאני יש איתי אנשים אמינים לאורך כל התהליך ששומרים עליי. יש פה אנשים רציניים שרוצים למכור את הבית כי הם בנו את הבית לבן שלהם, לא כי הם אנשי נדל"ן.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: את עונה לי על דברים אחרים ולכן, זה בסדר אני לא מחפשת להקשות עלייך, אני פשוט מנסה להבין. אז לכן אני שואלת אותך, מבחינתך אם התרחש אירוע של דמי הרצינות, וזאת אני מבינה שהעניין נגמר, נכון? מבחינת אחד מהצדדים, או שלא. מה, איך הבנת את הסעיף הזה?

    העדה, גב' דולב דובוס: אני הבנתי דמי רצינות ששני הצדדים שמים סכום שהם מתחייבים שהם בתוך התהליך. זאת הייתה ההבנה שלי.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: או קיי. ואם מתקיים התנאי למשל מבחינתך עם המשכנתא, אז מה קורה?

    העדה, גב' דולב דובוס: אז בגלל שזה משכנתא וזה לא משהו שאני יכולה לשלוט בו אז אני לא צריכה לשלם את ה-100,000. אבל אל תשכחי שבשלב הזה שילמתי שכירות, כאילו אני כבר,

    כב' הש' רבינוביץ ברון: אז באיזה סיטואציה את כן צריכה לשלם את ה-100,000? איך הבנת את הסעיף שאומר שכן צריך לשלם 100,000?

    העדה, גב' דולב דובוס: צריך,

    כב' הש' רבינוביץ ברון: הרי יש גם סעיף שבו כן צריך לשלם את ה-100,000.

    העדה, גב' דולב דובוס: לא, לא, באמת, אמת שלא חשבתי על זה. לא דקדקתי בזה כי לא חשבתי שבאיזה שהוא עולם שלנו זה נגיע. הבית שלכם, הבית מכור, העסקה סגורה. זו הייתה ההבנה שלי.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: אני מנסה להסביר לך משהו. לפי מה שאת אומרת עם דמי הרצינות, ואמרת עם המשכנתא וכו', אז לכאורה אם, בסופו של דבר אני מבינה שלהבנתך אם לא הייתם מצליחים לקבל משכנתא בגלל, לא יודעת, שחלילה יפטרו אתכם או משהו, אז היית צריכה לשלם או לא היית צריכה לשלם? מה בהבנה שלך, אני לא שואלת אותך כמשפטנית עכשיו.

    העדה, גב' דולב דובוס: בהבנה שלי אני לא צריכה לשלם כלום.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: מבחינת מה שסיכמתם. או קיי.

    העדה, גב' דולב דובוס: נכון.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: אז בשביל דמי הרצינות?

    העדה, גב' דולב דובוס: דמי הרצינות זה להראות ששני הצדדים מחויבים להסכם.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: ו-?

    העדה, גב' דולב דובוס: ככה זה הוצג כל הדרך.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: ובאיזה נסיבות גובים אותם אז?

    העדה, גב' דולב דובוס: לא גוב, את האמת שלא התייחסתי לזה.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: הבנתי, בסדר.

    העדה, גב' דולב דובוס: לא התייחסתי לזה".

    התובעת העידה, אם כן, שאין לה למעשה הסבר לגבי מתי יחול סעיף 9 ובאיזה מצבים ישולמו דמי הרצינות שהופקדו. התובעת הבהירה כי סעיף 10 נועד למצבים שאינם בשליטת הצדדים ואז אין צורך בתשלום דמי רצינות, כאשר לא חותמים על הסכם המכר, הדוגמאות שנתנה לכך הם מקרים שבהם לא יקבלו משכנתא או שהבית יהרס ברעידת אדמה. אולם לא עלה בידה להסביר מתי כן ישולמו דמי הרצינות. למעשה העידה כי בגלל המצגים שהוצגו לה ע"י הנתבעים לא חשבה שיש אפשרות שהנתבעים ישתמשו בסעיף כדי לא לחתום בגלל המחיר. אבל, המשמעות המעשית היא שמבחינתה הסעיף ומנגנון הפקדת השיקים המבטיחים את תשלום דמי הרצינות ריקים מתוכן.

45. זאת, כאשר בתצהירה תיארה את הדברים כך:

    "39. אני חששתי לגבי אי קבלת משכנתא, אם המכירה נדחית לעוד שנה...

    40. עלתה הצעה שנשים סכום סימלי למקרה כזה, אם חלילה לא נקבל משכנתא בעוד שנה, בגלל תנאים שלא בשליטתינו. אבל חוץ מזה – שנשים סכום רציני כדי להבטיח שכולם יחתמו על חוזה המכר באפריל 2022.

    41. יגאל אמר שאין צורך לשים שום פיקדון לביטחון, אמר "הבית שלכם!!! אין צורך בפיקדונות, העיסקה סגורה!!" וביקש שנמחוק את כל הסעיף.

    42. אבא שלי אמר: אז תורידי את הסכום ל-100,000 ₪ - "הבית שלך, הכל סגור."

    כלומר, מתצהירה עולה כי היה ברור שנדונה באותה ישיבה האפשרות שמי מהצדדים לא יחתום על הסכם מכר ודמי הרצינות נועדו להבטיח חתימה על הסכם המכר. כאשר לטענת יערה, בעקבות המצגים של יגאל השתכנעה שהמוכרים יחתמו על הסכם מכר ולכן קבעו דמי רצינות נמוכים יותר מכפי שנדונו תחילה.

46. כמו כן, יערה עמדה לאחר החתימה על כך שהשיק יופקד על ידי הנתבעים בידי עו"ד שרון שגיא. לכן, מובן שהיתה לכך חשיבות מבחינתה. בתצהירה פירטה כי לאחר שנכנסו לבית בחודש יולי התעוררה בעיה במזגן. התובעת פנתה להלן שאמרה לה שברוך לא צריך לתקן את זה ושהוא רוצה "לפוצץ את העיסקה" לאור בקשתה. עו"ד שרון שגיא אמר לו שהאחריות של המוכר. בסעיף 51 הצהירה כי: "בשלב זה הרגשתי פתאום חוסר ביטחון מול המוכרים ושאלתי את שרון אם ברוך כבר הביא את השיק לביטחון שלו. שרון אמר שעדיין לא."

47. לנוכח כל המפורט, ומשעה שהתובעים לא הציגו פרשנות שיוצקת תוכן לסעיף 9 ולדמי הרצינות שהופקדו, המסקנה היא כי יש לפרש את סעיף 9 כפשוטו, ובהתאם לפרשנות המילולית שלו, כמסדיר את התוצאות במקרה שבו אחד מהצדדים בחר, משיקוליו, שלא לחתום על הסכם מכר, אף ללא סיבה אוביקטיבית שהביאה לכך שאין ביכולתו לחתום על הסכם המכר, כפי התחייבותו בזכרון הדברים.

    האם יש לחייב את הנתבעים לחתום על הסכם מכר בשל מצגיהם והאם סעיף 9 משקף את הסכמות הצדדים

48. נותר לבחון את טענות התובעים לפיהן, למרות האמור בסעיפים 10-9 לזיכרון הדברים, יש לחייב את הנתבעים לחתום על הסכם מכר.

49. התובעים טוענים בסיכומיהם כי הוטעו בשל מצגים ברורים של הנתבעים, עובר לחתימת זכרון הדברים, שכן אמרו להם כי "הבית שלכם" וכי אין אפשרות שהנתבעים יתחרטו בשל כך שיוכלו לקבל סכום גבוה יותר עבורו. עוד הם טוענים כי עו"ד שרון שגיא הכליל את סעיף 9 בזכרון הדברים על מנת שלא תהיה לנתבעים חבות במס שבח וכי הסעיף לא שיקף את הסכמות הצדדים.

50. בכל הנוגע למצגי הנתבעים, הנתבעים אינם חולקים עליהם. אכן, נאמר על ידם כי הבית של התובעים וכי לא יחזרו בהם גם אם מישהו יציע להם 6 מיליון ₪. לצד זאת, לטענתם התקיים מו"מ שנפרס על שתי ישיבות שהתקיימו במשרדו של עו"ד שרון שגיא. התובעת היא שביקשה להוסיף "אפשרות יציאה". משעה שנחתם זכרון הדברים שכלל את סעיפים 10-9, באפשרותם לפעול על פיהם.

    התובעים, מצידם, טוענים כי מדובר בגירסה "מתפתחת" של הנתבעים, שנולדה רק לאחר שהבינו שהוכחו המצגים שהוצגו על ידם.

51. שקלתי את טענות הצדדים. בכל הנוגע לטענת התובעים המתבססת על מצגי הנתבעים, אין חולק כי הנתבעים אכן אמרו לתובעים כי מבחינתם הבית נמכר לתובעים וכי הם לא יחזרו בהם. הדברים נאמרו אף לתמר המתווכת ובנוכחות עו"ד שרון שגיא.

    עו"ד שרון שגיא אישר בעדותו כי המצג היה כי הבית נמכר לתובעת (ר' בעמ' 90 לפרוט' הדיון):

    "מה זה מה הם אמרו לה? אני לא מצליח להבין. הם מכרו את הבית. לצורך העניין הם מכרו את הבית, בסדר? בנקודת הזמן שאצלי במשרד הנכס נמכר.

    ש: הנכס נמכר. מה אתה זוכר שהיו הדברים בחדר כשאתה מציין את מועד החתימה מטעם המוכרים? מה נאמר? אתה לא זוכר?

    ת: לא זוכר."

    ובעמ' 91 לפרוט' הדיון:

    "אצלי הנכס נמכר, אני גם אמרתי לו את זה אחרי שהבנתי שהדברים יצאו מכלל שליטה והתחיל הליך משפטי, יצא לי לפגוש אתו, אמרתי לו את זה בפנים שעד כמה ש-, גם אמרתי להם נדמה לי אחר כך, אני מבחינתי הנכס הזה נמכר. מה לעשות? אבל היה סעיף שאפשר לחזור אחורה." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).

    ובהמשך אישר עו"ד שרון שגיא שהנתבע אמר שאין צורך בשיק בטחון ומבחינתו הנכס נמכר (ר' עמ' 95 לפרוט' הדיון).

    "הנכס נמכר, מבחינתו, הנכס נמכר, הנכס נמכר. כל הסיפור של הצ'ק מבחינתו לא צריך שום צ'ק, הנכס נמכר. זה מה שהיה באופן חד משמעי. הנכס נמכר והוא לשיטתו לא צריך שום צ'ק. אם ככה אז אני מבין שזה בא מהם, מיערה, הקטע של הצ'ק ביטחון.

    עו"ד ווגסטף גולן: יערה הציעה לתת צ'ק ביטחון לטובת הביטחון שלהם ברצינות כוונות.

    העד, עו"ד שגיא: אני לא זוכר אם זה היא הציעה או שאני דרשתי את זה שבגלל שיש פה סוג של משהו שהוא עדיין בסימן שאלה, זה לא וודאי ויתברר בסופו של דבר שזה באמת לא היה וודאי, שיש סוג של, יש סנקציה, ומי שבסופו של דבר לא יחתום על ההסכם ישלם.

    ש: אז בוא אני רוצה להפנות אותך לעניין הזה, בסדר? מאחר והזכרת את הנושא. בסעיף 6, זיכרון הדברים בפניך?

    ת: כן יש לי.

    ש: בסעיף 6 לזיכרון הדברים נכתב שה-100,000 ₪ הם דמי רצינות שהופקדו להבטחת התחייבות הצדדים לחתום על הסכם המכר. מי ניסח את זה?

    ת: אני.

    ש: אתה, או קיי. תראה, אתה זוכר את האווירה שהייתה בחדר באותו זמן?

    ת: לא, זה לא היה משהו חריג.

    ש: אני יכולה להגיד לך, יערה למשל טוענת שהאווירה הייתה נעימה, חברית, אמון מלא, הייתה זרימה,

    ת: לא היה משהו חריג, לא לחיוב ולא לשלילה. לא ראיתי משהו,

    ש: עוד יותר מזה, עד כדי כך היה אמון בתהליך שאפילו מוכר אמר 'עזבו אני לא צריך צ'ק ביטחון מהם, אני סומך עליהם, הבית שלה, היא תיכנס'. אתה זוכר?

    ת: כן, כן.

    ש: אתה זוכר את זה.

    ת: אני אמרתי ואני אחזור עוד פעם, מבחינת המוכר הנכס נמכר.

    ש: או קיי. ואפילו ביחס לסכום של הצ'ק, מה היה ביחס לסכום?

    ת: הוא אמר שלא אכפת לו שום סכום. כל סכום שאת שמה אני שם.

    ש: אדיש.

    ת: ונדמה לי שאבא של יערה קבע את הסכום. נדמה לי שהוא אמר לאבא, הוא כיבד אותו, תקבע אתה את הסכום. תקשיבי, תסכימי איתי שאם היה כתוב שם מיליון שקל לא היינו פה היום. או שני מיליון שקל, לא היינו פה היום.

    ש: אז אני רוצה לשאול אותך, מה הייתה מידת המעורבות שלך?

    ת: בסכום?

    ש: בסכום.

    ת: אפס.

    ש: אפס. אתה התייחסת לזה כאל משהו שהוא מסחרי,

    ת: משהו מסחרי לגמרי.

    ש: ואתה בכלל לא התערבת.

    ת: לא התערבתי. מי שלוקח בחשבון שהוא לא יחתום שיחשוב כמה הוא מוכן לשלם באותה סיטואציה. נדמה לי שאבא שלה לקח בחשבון שהבת שלו בסופו של דבר לא תתקדם מסיבה כזאת או אחרת ולכן נרשם הסכום הזה.

    ש: סיבה כזו,

    ת: דובר, היה סכומים בהתחלה, אם אני זוכר נכון, היו הרבה יותר גבוהים". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).

    עו"ד שגיא העיד, אם כן, כי הנתבעים פנו אליו והציגו את הדברים כך שבכוונתם למכור את הבית לתובעים (ר' עמ' 85 לפרוט' הדיון). יחד עם זאת, בסופו של דבר, נחתם זכרון דברים שכלל סנקציה למקרה שאחד מהצדדים לא יחתום על הסכם מכר והוראותיו הוסכמו על הצדדים.

52. באשר לטענה של התובעים כי הסעיף לא הוסכם ע"י הצדדים, התובעים מפנים לכך שעו"ד שרון שגיא העיד כי חיפש מנגנון שיאפשר לערוך התקשרות בין הצדדים, אשר לא תביא לחיוב של הנתבעים במס שבח. זאת, מאחר וככל שהיו חותמים על הסכם מכר מחייב באותו מועד, היתה למוכרים חבות במס שבח. לכן, לטענתם, אין המדובר בסעיף שהוסכם על הצדדים אלא בסעיף שהוסף על מנת לאפשר לנתבעים שלא לשלם מס שבח.

    עוד טענו התובעים כי הנתבעים השפיעו על עדותו של עו"ד שרון שגיא.

    עו"ד שגיא שרון נחקר בפני. בעדותו בפני העיד, כאמור, כי כאשר פנו אליו הנתבעים, ביקשו ממנו להכין חוזה למכר הבית (עמ' 85 לפרוט' הדיון). יחד עם זאת, כשנשאל מדוע לא נחתם הסכם מכר השיב שלא ניתן היה בגלל חבות במס שבח של מאות אלפי ש"ח.

    כך בעמ' 86 לפרוט' הדיון:

    "ש. אני רוצה לשאול. אם הם באו וביקשו ממך לעשות הסכם מכר ואתה שלחת טיוטה של הסכם מכר, למה בסיכומו של דבר לא נחתם הסכם מכר?

    ת: בגלל מס שבח.

    ש: תסביר בבקשה.

    ת: באו למכור נכס שיש עליו טופס 4, אם אני זוכר נכון פחות מתקופה שקבועה בחוק והיה פה חבות של מאות אלפי שקלים, אני לא זוכר בדיוק כמה, במס שבח וסכום משמעותי שבעקבותיו אי אפשר היה באותה עת לחתום על הסכם המכר. הסכם מכר מקרקעין".

    כאשר נשאל לגבי הרישום בזכ"ד לפיו ממתינים לאישור רמ"י, השיב שהסיבה שהחוזה לא נחתם היתה בגלל מס שבח וכי הדבר לא נרשם בזכ"ד כדי לא לסבך את הצדדים עם חבות רטרואקטיבית במאות אלפי ₪ במס שבח (עמ' 88 לפרוט הדיון). עוד שגיא הוסיף כי לכן גם לא קרא לצדדים לבוא לחתום על הסכם מכר כשקיבל את האישור מרמ"י בחודש ספטמבר.

    עו"ד שרון שגיא הסביר כי ניסח את ההסכם כך שלשני הצדדים אפשרות לשגת מההסכם שכן אחרת מדובר בהסכם מכר והיתה חבות במס שבח. עוד העיד כי שני הצדדים היו מודעים היטב לאפשרות שהצד השני יחליט בסופו של דבר לא לחתום על ההסכם ועברו על ההסכם סעיף סעיף. כך בעדותו של עו"ד שרון שגיא (ר' עמ' 100 ואילך לפרוט' הדיון):

    "ש: השאלה שלי היא למה ניתנה למוכר בתוך הטקסט אפשרות לסגת מההסכם.

    ת: ניתנה לשני הצדדים אפשרות לסגת מההסכם, אף אחד לא חייב היה לחתום. למה? ככה החלטתי.

    ש: ככה החלטת?

    ת: כן, ככה החלטתי.

    ש: אבל זה לא הייתה הסכמת הצדדים.

    ת: תקשיבי, אם היה הסכם, אם לא הייתה אפשרות לסגת, אם לא הייתה אפשרות למישהו מהצדדים לא לחתום היה הסכם.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: מה היה?

    העד, עו"ד שגיא: הסכם מחייב, ואז הייתה חבות במס שבח. אי אפשר היה לעשות את זה ככה. אז בואי תגידי לי אז לא היו משאירים צ'קים.

    עו"ד ווגסטף גולן: אז אתה יצרת את האפשרות לסגת כדי להצדיק את זה שזה לא יהיה הסכם מכר ש-,

    העד, עו"ד שגיא: בגלל שאי אפשר היה באותה נקודת זמן להתחייב באופן סופי על המכר כי יש פה חבות במס שבח, אז יצרתי את המסמך כפי שיצרתי אותו, שני הצדדים ידעו בדיוק על מה הם חותמים קראו טוב טוב באותיות הקטנות, אנשים בוגרים שיראו צ'קים, ידעו שלכל אחד מהצדדים יכולה להיות סיבה ביום בהיר לא לשים את האצבע ולחתום.

    ש: תראה,

    כב' הש' רבינוביץ ברון: זה דובר? זה דובר? הם קיבלו ליד עותק? מה, איך זה הלך?

    העד, עו"ד שגיא: לא, הם לא קיבלו עותק.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: לא, לא, לא הביתה, אבל איך זה עבד המעבר על ההסכם?

    העד, עו"ד שגיא: היה דיבור, היה דיבור על זה, גם על הנושא של הצ'ק שבהתחלה לא צריך, הנכס נמכר וכל מיני דברים כאלה. אחר כך כן היה צורך בצ'ק ואז היה הסכום של הצ'ק, אבל הם ידעו שבהסכם יש סעיף שאומר שמה יקרה אם מישהו לא יחתום, וברגע שיש סעיף כזה של מה יקרה אם מישהו לא יחתום זאת אומרת שיש אפשרות שמישהו לא יחתום.

    עו"ד ווגסטף גולן: תראה,

    העד, עו"ד שגיא: ועוד פעם, אני מצטער שהגיעו לזה כי לפי דעתי הנכס נמכר, נו מה אני יכול לעשות?

    ש: מה שאתה אומר כרגע זה בעצם שאתה יצרת איזה שהוא פתרון משפטי בתוך ההסכם שמאפשר לצדדים כביכול לסגת מההסכם על מנת שזה לא ייחשב כהסכם מחייב כדי להגן על המוכרים מפני מס שבח. זה בעצם מה ש-,

    ת: סוג של.

    ש: סוג של, או קיי. הצדדים ביניהם לא הסכימו שהם לא יחתמו מכל סיבה שהיא. הצדדים, או יערה בכל אופן, העלתה את העניין של המשכנתא, הייתה מוטרדת בגלל המשכנתא, היא לא באה ואמרה 'חברים, אני רוצה לעבוד לשכירות ואם בעוד שנה אני ארצה לקנות את הבית אז אנחנו נקנה את הבית', זה לא היה המצב. היא הבהירה שהיא לא מעבירה את הילדים והיא לא עוברת להתגורר שם,

    ת: והיא לא משלמת שכירות.

    ש: והיא לא משלמת שכירות, משלמת על חשבון מכר.

    ת: נכון.

    ש: הלכה למעשה, המימוש של הסכמת הצדדים יצא לפועל בהסכם הזה, התחילו להעביר כסף, נכון?

    ת: תכלס כן. תכלס כן.

    ש: או קיי. אז תראה,

    ת: היא קיבלה חזקה בנכס והיא שילמה דמי שכירות על חשבון התמורה של הנכס, כן. הצדדים יצאו עם הסכם לשיטתם שהם עשו עסקה של הקנייה של הבית.

    ש: או קיי. ואתה מסכים איתי שאם מישהו היה אומר בזמן הפגישה שלכם ליערה ולאבא שלה על השולחן 'שימי לב שאם יש פה הדדיות והוא יכול לצאת כי לא בא לו לחתום, יכול להיות שבעוד איקס זמן הוא ירצה להעלות את המחיר'?

    ת: לא, לא, לא.

    ש: זה לא קרה.

    ת: שני הצדדים ידעו שיש סעיף שאומר שמישהו משלם קנס אם הוא לא חותם.

    ש: כן.

    ת: זאת אומרת שני הצדדים ידעו, לא סתם את הזכרת מקודם כשהתחלת את החקירה שלי ש-, נדמה לי יגאל שאל אותי אם יערה עדיין בתמונה כי באופן הגיוני יש אפשרות לא לחתום מסיבה כזאת או אחרת,

    ש: כי מה? כי מה?

    ת: כי יכול להיות שלא בא לה פתאום על הבית. הבית, תקשיבי, הבית על הפנים, היסודות רעועים, הבית על הפנים. אז מה היא תעשה? תקנה עכשיו את הבית, תשקיע 4 מיליון שקל על משהו שהוא לא שווה שקל? עם הקונסטרוקציה או לא יודע מה. אז היא הייתה משלמת לצורך העניין 100,000 ויוצאת מהעסקה. שני הצדדים ידעו בדיוק לאן הם נכנסו ושני הצדדים הסכימו וכלכלו את הצעדים שלהם אחר כך". (ההדגשות הוספו – א.ר.ב).

    וכאשר נאמר לעו"ד שרון שגיא כי אף אחד לא חשב שהמוכרים יתחרטו השיב כך (ר' עמ 105 לפרוט' הדיון):

    "ת: בסופו של דבר החליטו שיהיה צ'ק, מה את נותנת אני נותן. ואז האדון אבא שלה קבע את הסכום. מה היה לכל אחד בראש באותה נקודת זמן, אני מתנצל לא יודע.

    ש: תראה, מה שהיה בראש אתה לא יכול לדעת, אבל מה שהיה בפניך, הסכמות הצדדים שהיו בפניו זה אתה בוודאי יודע. ובשום נקודת זמן בשום מקרה בחדר אף אחד לא אמר ליערה שיש סיכוי שהמוכר יבחר ללכת לאחור וילך הביתה בתמורה ל-100,000 שקלים. זה אתה מסכים איתי?

    ת: אבל זה רשום בהסכם". 

    כאשר הוטח בעו"ד שרון שגיא ע"י ב"כ התובעים כי שינה את גרסתו השיב כך (בעמ' 111 לפרוט' הדיון):

    "ש: לא סיימתי את השאלה. לא סיימתי את השאלה. ואני שואלת אותך מה גרם או מי גרם לשינוי הגרסה הזאת בשיחה המוקלטת.

    ת: מה זה שינוי? אני לא מצליח להבין איפה יש פה שינוי של גרסה. כשאני מפרש, תקשיבי, כוונת הצדדים הייתה לעשות עסקה שאף אחד לא חוזר אחורה, רצים קדימה, הנכס נמכר. זמנית הזוג יגור שם בשכירות, בסוג של שכירות תוך תשלום דמי שכירות שהם חלק מהתמורה, הנכס נמכר.

    ש: או קיי. אז עכשיו אני,

    ת: מבחינת ה-, זאת הייתה הכוונה. מבחינת ההסכם, ההסכם היה הסכם שכל אחד מהצדדים בתמורה כזאת או אחרת יכול לא לחתום על ההסכם". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).

    לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפני אני סבורה כי אין בטענות התובעים כדי להוכיח כי סעיף 9 לא הוסכם על ידם.

    התובעת היתה מודעת בזמן אמת לכך שהסכם המכר לא נחתם באותו שלב על מנת שהנתבעים לא יהיו חייבים בתשלום מס שבח. בתצהיר התובעת עצמה נכתב כך ביחס לתאור הפנייה לעו"ד שרון מלכתחילה:

    "15. הבהרנו לעו"ד שרון את פרטי העיסקה. אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים לחתום מיידית, ושכל המימון מוכן מבחינתו. אבל המוכרים ביקשו לדחות את החתימה לאפריל 2022 לאור עניין מס שבח. אני ביקשתי לדעת מה יקרה אם לקראת מועד החתימה, עקב שינויים שאינם תלויים בנו (קורונה, שינוי בתנאי הבנקים והכלכלה העולמית) לא נוכל לקבל משכנתא באפריל 2022..."

    כך עולה גם מתמליל השיחה בין הלן ליערה מיום 29.12 שם אמרה יערה בעמ' 2: "...אנחנו מבחינתנו ביוני היינו מוכנים לקנות אז עשינו לכם את הטובה של לחכות בגלל המס שבח וקיבלנו את הרצונות שלכם וזה קצת קצת מפתיע פתאום שאת יודעת שאתם חוזרים שברוך חוזר בעצמו במיוחד שהבטחתם שאין מה לדאוג והכל בסדר ושהעסקה תיסגר באפריל" (ר' נספח 8 לתצהירי הנתבעים).

    אין המדובר בעסקה שנחתמה על ידי התובעים בחופזה. התובעת אישרה בעדותה כי נפגשה עם עו"ד שרון שגיא מספר פעמים לפני הפגישה לחתימה על זכרון הדברים, בחלק מהפעמים אף ללא הנתבעים, כך בעמ' 19 לפרוט' הדיון:

    "ש: את נפגשת עם עו"ד שרון שגיא כמה פעמים, חלק מהפעמים האלה היו בלי משפחת צור שדי, נכון?

    ת: נכון.

    כב' הש' רבינוביץ ברון: זה היה לפני החתימה על המסמכים?

    העדה, גב' דולב דובוס: כן".

     

53. התובעת אף אישרה שנשלחו אליה טיוטה של הסכם מכר וכן טיוטה של זכרון הדברים, בטרם פגישת החתימה (ר' סעיף 37 לתצהיר התובעת ועמ' 18 לפרוט' הדיון). עוד אישרה התובעת כי במהלך פגישת החתימה עו"ד שרון שגיא הציג את נוסח זכרון הדברים על מסך והקריא אותו לצדדים ובסוף הפגישה הם חתמו על זכ"ד ועל הסכם השכירות.

    עו"ד אלון סגינהור שייצג את התובעים במו"מ מול הנתבעים בטרם הגשת התביעה אישר כי ראה את הטיוטה, בטרם ראה את זכרון הדברים במשרדו של עו"ד שרון שגיא. (ר' עמ' 57 לפרוט' הדיון).

    אני מקבלת את טענת הנתבעים כי אי הצגת טיוטת זכרון הדברים שנשלחה ליערה עוד בטרם פגישת החתימה פועלת לחובת התובעים. ניתן היה להשוות את האמור בטיוטה לעומת סעיף 9 אשר התובעים טוענים כנגדו. בעל דין מוחזק כמי שלא היה נמנע מהבאת ראיה המצויה בידיו ואשר יכולה היתה לסייע לו. לכן, בהתאם להלכה, אי הבאת ראיה יכולה ליצור חזקה שלו היתה הראיה מובאת היא היתה פועלת לחובתו ותומכת בגרסת הצד שכנגד (ר' ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (פורסם במאגרים, 27.7.08 פיסקה 26). התובעים אמנם טענו כי הטיוטה של זכרון הדברים היתה בידי שני הצדדים ואי הצגתה מלמדת שאף צד לא חשב שיהיה בה כדי לקדם את הדיון. אולם, התובעים הם שטוענים כנגד סעיף 9 לזכרון הדברים ולכן, גם אם טיוטה של זכרון הדברים אכן היתה מצויה בידי הנתבעים, בכל מקרה אני סבורה כי ההימנעות מהבאת הטיוטה שנשלחה אליהם בטרם ישיבת החתימה פועלת לחובתם של התובעים.

54. זאת ועוד, בהתאם להלכה, יש קושי לקבל מצב דברים שבו אדם שחתם על מסמך טוען כי לא מודע לתוכנו.

    כך, בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ ואח', פ"ד נח (2) 145 בעמ' 149:

    "כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתה...עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה..." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).

    לכן, הטענה של התובעים כי מדובר בסעיף שלא היה חלק מהסכמות הצדדים, אף אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה.

    מה גם שהתובעת יערה אמנם ציינה כי זו הפעם הראשונה שהיא רוכשת דירה, אך אישרה כי היא עובדת בחברה בינלאומית ועוסקת במו"מ מסחרי למחייתה (ר' עמ' 11 לפרוט' הדיון):

    "ש: או קיי. מה זה אומר מבחינת היום יום? במה את עוסקת?

    ת: מבחינת היום יום אני עובדת מול הלקוחות של מיזם תמר לגבי הגז שלהם, אני אחראית על המשא ומתן, על הצד מסחרי של המשא ומתן מול הלקוח ומול המיזם של תמר עם שותפים אחרים שלנו".

55. סעיף 9 מתייחס למצב שבו אחד מהצדדים בסופו של דבר לא חותם על הסכם המכר. אני סבורה כי משעה שסעיף 9 הוסכם והוא ברור, יש קושי למנוע מהנתבעים לעשות שימוש בסעיף שנכלל בהסכם אליו הגיעו הצדדים, גם אם השימוש בו אינו עולה בקנה אחד עם מצגים שהוצגו על ידם במסגרת המו"מ. מדובר במצגים שנוגעים לאותה שאלה, של האפשרות שהנתבעים לא יחתמו בסופו של דבר על הסכם מכר, ובסופו של דבר הוסכם בסעיף 9 על התוצאות שיהיו במקרה של אי חתימת הסכם מכר על ידם (השוו: ע"א 10944/02 שכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה ואח', פ"ד נ"ח (3) 673 ).

56. לא למותר לציין כי מדובר בהסכם מקרקעין שלגביו מתקיימת דרישת הכתב. במצב דברים זה, על אחת כמה וכמה יש קושי לטעון כי יש לאכוף הסכמות בעל פה הקודמות להסכם הכתוב ואינן מתיישבות עם האמור בו.

57. זאת ועוד, באשר לטענה שסעיף 9 לא הוסכם על ידם, טיעון זה מעורר קושי כאשר מדובר בסעיף שכולל הסדר מפורט. הסעיף כולל לא רק הסדרה של תשלום דמי הרצינות אלא, במקרה של אי חתימה על ידי המוכרים, גם החזר של החלק היחסי של דמי השכירות. התובעת אישרה שהיה דיון על הסכום שיוחזר. לצד זאת העידה שכאשר שאלה לגבי "הדדיות" השיב לה יגאל כי מדובר במצב כמו רעידת אדמה ולכן לא הבחינה בבעיה. אבל, כל הנושא של דמי רצינות איננו נוגע למצב של נסיבות חיצוניות. לכן, אנו שבים לשאלה מה חשבו התובעים המשמעות של סעיף 9. יערה בחקירתה הנגדית העידה כך (ר' עמ' עמ' 31 לפרוט' הדיון):

    "אני אומרת לך עוד שאת זו שביקשה שאם לא ייחתם הסכם מכר אתם תקבלו החזר חלקי של דמי השכירות, זה ה-1,500 ₪. זה נכון?

    ת: זה אחרי, אני יכולה לענות?

    ש: רק שאלתי אם זה נכון.

    ת: יש לזה עוד המשך, לא רק כן או לא.

    ש: אז תגידי כן או לא ותרחיבי.

    ת: אז זה נכון, אבל זה בא אחרי שאדון יגאל אמר 'בואו נעשה הדדיות, הכל הדדי' וכששאלנו אותו 'מה זה הדדיות?' אז הוא אמר רעידת אדמה. עכשיו, מה הסיכוי של רעידת אדמה? אפסי. אז לא ראיתי בזה איזה שהוא "שימי לב יש פה בעיה" אלא רעידת אדמה זה לא יקרה, אני החלטתי על הסכום של השכירות, של ה-10,000, כי זה ירד מהבית ואני רציתי להתחיל כבר לעשות את התשלומים שכביכול כמו המשכנתא. אני החלטתי כמה זה יהיה, זה גם היה יכול להיות הרבה פחות.

    ש: ואת החלטת גם על ה-1,500.

    ת: 1,500, אני חושבת שנשאלו בחדר מה הגיוני ומה לא הגיוני לאזור ואמרנו 1,500".

    הנתבעים מציינים בסיכומיהם כי התובעת היתה ערה לתוכן הסעיף שכן כאשר הלן פנתה אליה להודיע כי הם מבקשים לפתוח את המו"מ לגבי המחיר, יערה היתה מודעת לכך שידרשו לשלם לתובעים את דמי הרצינות וכן החזר חלקי של דמי השכירות. יערה אישרה בחקירתה הנגדית כי זכרה את הסכום של 1,500 ₪ אך העידה כי לא הבינה שיכולים לחזור בהם כי רוצים להעלות את המחיר. (ר' בעמ' 33 לפרוט' הדיון).

    המסקנה העולה מכל האמור היא כי אינני מקבלת את טענות התובעים כי סעיף 9 לא היווה חלק מההסכמות שבין הצדדים או שהנתבעים אינם רשאים לעשות בו שימוש בשל מצגים שקדמו לחתימה על זכרון הדברים.

    שאלת החוקיות

58. כשניתנו בתום שמיעת ההוכחות הוראות לעניין הגשת סיכומים בכתב, ב"כ הצדדים התבקשו להתייחס בסיכומים אף לשאלת חוקיות חוזים. בסיכומי התובעים נטען כי סעיף 9 לזכרון הדברים הוסף על ידי עו"ד שרון על מנת לאפשר לנתבעים לחמוק מתשלום מס שבח. לכן, לשיטתם, מדובר בסעיף שיש לבטלו ואין לאפשר לנתבעים לעשות בו שימוש. התובעים הוסיפו כי אין מקום שלא לקבל את התביעה מטעמי אי חוקיות של החוזה וזאת מאחר והתובעים הם הצד התמים, וכי מהלך כזה יביא לכך ש"חוטא יצא נשכר" שכן הנתבעים הם שיהנו מכך. עוד טענו כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת להורות על אכיפה חלקית במצבים של אי חוקיות (מפנים לע"א 3158/20 אחי תקומה בע"מ נ' משולם ואח' (פורסם במאגרים, 1.5.24). לטענתם אין מניעה לאכוף על הנתבעים את קיום הוראות זכרון הדברים שכן ניתן להורות על אכיפת החיוב תוך הסרת אי החוקיות, בכך שהנתבעים יחוייבו במס שבח.

59. הנתבעים ציינו בסיכומיהם כי מדובר בתכנון מס לגיטימי וכי טענות התובעים לאי חוקיות של סעיף 9 מופרכות. עוד טענו כי ההתייחסות לסעיף 9 בכל מקרה איננה רלבנטית שכן הם מפעילים את זכותם לפי סעיף 10 לזכרון הדברים. כן ציינו כי התובעים ידעו היטב שהמכירה תתבצע רק בחודש אפריל.

60. שקלתי את טענות הצדדים. התובעים מבקשים למעשה לבטל את סעיף 9 שכן הוא הסעיף שנועד "להכשיר" את אי החבות במס שבח. אולם, אינני סבורה כי ניתן לקבל טיעון זה. ככל שהעיסקה שערכו הצדדים, במתכונת בה נערכה, היתה לא חוקית הרי שמדובר בעיסקה כולה, כולל הסכם השכירות שאיפשר את תחילת מגוריהם של התובעים בנכס, ולא מדובר רק בסעיף 9.

61. סיכומו של דבר, זכרון הדברים כתוב בלשון פשוטה. התובעים לא חשבו שהנתבעים יחליטו שלא לחתום על הסכם מכר משיקולי מחיר. זאת, לאור המצגים שהציגו להם במהלך המו"מ שקדם לחתימה וההתרשמות שלהם, כנטען על ידם, כי מדובר באנשים הגונים. יחד עם זאת, הנתבעים היו מאד ברורים לגבי כך שאינם מוכנים לחתום באותו שלב על הסכם מכר. לכן נערך זכרון דברים שההוראות שלו ברורות. התובעים ידעו שהסיבה לכך היא חבות במס שבח. הנתבעים החליטו לנצל את האפשרות שנתונה להם שלא לחתום על הסכם המכר ולשלם את הפיצוי שנקבע. התנהלות זו אכן לא עולה בקנה אחד עם המצגים שהוצגו על ידם במהלך המו"מ. יחד עם זאת, כאמור, התובעים היו מודעים לכך שהנתבעים לא מוכנים לחתום הסכם מכר באותו שלב. הם בחרו לחתום על חוזה שכירות אשר התובעת העידה כי חתמה עליו בשביל הנראות בגלל שהמוכר לא היה מוכן לחתום על הסכם מכר עד אפריל 2022 (ר' בעמ' 27 לפרוט' הדיון). עוד היו הם מודעים לכך שזכרון הדברים נותר אצל עורך הדין בלבד. מצב דברים זה זועק בעייתיות. כמו כן, סוגית המס איננה רק נוגעת לנתבעים. ברור שככל שהצדדים היו רוצים בכך, ניתן היה לחתום על הסכם מכר במועד בו נחתם זכרון הדברים. המשמעות היתה שיש לשלם מס שבח שלפי הנטען עמד על מאות אלפי ₪ והיה צריך לשכלל זאת במו"מ, דבר שהיה יכול להשפיע על שני הצדדים לעסקה. התובעים היו מעוניינים אז ומבקשים גם עתה לקנות את הבית במחיר שהוסכם. עו"ד שרון שגיא העיד כי אמר זאת ליערה באופן מפורש בפגישה מוקדמת שהתקיימה בינהם. כך בעדותו של עו"ד שגיא בעמ' 89 לפרוט' הדיון:

    "ש: לקנות את הבית. מתי היא רצתה לקנות את הבית?

    ת: כמה שיותר מוקדם.

    ש: ומה הסברת לה? שמה?

    ת: שהם לא יכולים לקנות, שהמוכר לא ימכור את הבית במחיר שהם סיכמו

    ביניהם כי יש לו חבות גדולה במס שבח.".

    לנוכח כל האמור, אינני סבורה כי ניתן לקבל את עמדת התובעים, אשר הלכה למעשה מרוקנת מתוכן את דמי הרצינות שנקבעו בזכרון הדברים, את הוראות סעיף 9 לזכרון הדברים ואיננה עולה בקנה אחד עם עמידתם על הפקדת השיק בגין דמי רצינות על ידי הנתבע, כאשר איחר לעשות כן. התובעים נטלו את הסיכון שהנתבעים יעשו שימוש בסעיפים הללו, כפי שהיתה גם להם אפשרות לעשות, ככל שהיו מעוניינים בכך.

    טענת הנתבעים לתחולת סעיף 10

62. סוגיה נוספת שיש להכריע בה עניינה טענת הנתבעים לפיה מדובר במצב שבא בגדר סעיף 10 לזכרון הדברים וכי לכן אינם חייבים לשלם את דמי הרצינות. סעיף 10 עניינו במצבים שבהם : "...ובעקבות שינוי נסיבות שאינן בשליטת הצדדים לא ניתן יהיה להתקשר בהסכם מכר (כמו למשל החמרה משמעותית בתנאים בנקאיים לנתינת הלוואה מבוטחת במשכנתא או עיקול שהוטל על זכויות המוכר) – הדבר לא ייחשב כסירוב לחתום על הסכם מכר, ודמי הרצינות שכל אחד מהצדדים הפקיד יוחזר לו".

    עליית מחירי הנדל"ן אמנם יכולה להחשב כשינוי בנסיבות שאינן בשליטת הצדדים אולם אינני סבורה כי הנתבעים הוכיחו כי בעקבות זאת לא היה באפשרותם להתקשר בהסכם מכר. מדובר במצב שבו מבחינת שיקולי כדאיות המוכרים החליטו שהם מעדיפים למכור את הנכס במחיר גבוה יותר. לא למותר לציין כי אף הנתבעים עצמם, העידו כי בזמן אמת כאשר החליטו לפנות ליערה, סברו כי יצטרכו לשלם את הסך של 100,000 ₪ כלומר סברו שמדובר בנסיבות שבאות בגדר סעיף 9 (ר' עדות יגאל, עמ' 171 לפרוט' הדיון).

    פיצול סעדים

63. התובעים ביקשו להורות על פיצול סעדים. הנתבעים התנגדו לכך. אמנם, לאחרונה שונתה ההלכה כך שניתן לתבוע בבית המשפט המחוזי לצד סעד במקרקעין גם סעד כספי שהוא בסמכות בית משפט השלום (ר' רע"א 2299/23 זילברברג נ' פרו (פורסם במאגרים, 15.8.23). לצד זאת, נקבע כי בכל הנוגע לתביעות שהוגשו קודם לכן, לא תחול ההלכה החדשה (שם, פיסקה 39). לפיכך, ניתן להורות על פיצול סעדים.

64. הנתבעים טוענים כי אין סיבה להורות על פיצול סעדים שכן לא יכולה לעמוד לתובעים כל תביעה כספית כנגדם. לא שוכנעתי כי מדובר במצב דברים מובהק, כנטען על ידי הנתבעים. לפיכך, ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים, כמבוקש.

    סוף דבר

65. לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי לא ניתן לקבל את התביעה לחייב את הנתבעים לחתום על הסכם מכר, שעה שעומדת להם אפשרות לפי סעיף 9 לזכרון הדברים שלא לחתום על הסכם המכר, בכפוף לתשלום הסכומים כמפורט בסיפא של סעיף 9.

    התביעה נדחית.

    באשר לסוגית ההוצאות, בשים לב לנסיבות וההתנהלות שהובילו להליך זה, כמפורט בפסק הדין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

     

    המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

     

     

     

    ניתן היום, י"ג אדר א' תשפ"ד, 22 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.