1.בפניי תביעה לתגמולי ביטוח בעקבות פריצה וגניבת שני שלטים משתי משאיות, הנושאות כל אחת משאבת בטון, שחנו במגרש חניה עירוני בקרית ביאליק.
רקע כללי ומיהות הצדדים:
2.התובעת הינה עסק המפעיל משאיות עליהן מורכבות משאבות בטון (להלן: "התובעת").
הנתבעת היא חברת ביטוח, אשר ביטחה שתי משאיות של התובעת אשר עליהן מורכבות שתי משאבות בטון (להלן: "הנתבעת"),בארבע פוליסות נפרדות, כמפורט להלן:
3.משאית מרצדס אקטרוס שנת יצור 2010 מ.ר. 49-381-73, אשר בגינה הונפקה פוליסה מס' 11/091/030/1002804 לתקופה מיום 01.01.2011 עד 31.12.2011 (להלן: "משאית א'") (הפוליסה צורפה כנספח ת/1 לכתב התביעה).
התובעת היא גם בעלים של משאבת בטון מתוצרת פודמייסטר שנת יצור 2010 , אשר בגינה הנפיקה הנתבעת את פוליסה מס' 11/091/054/1000501 מיום 01.01.2011 עד 31.12.2011 (להלן: "משאבה א'") (הפוליסה צורפה כנספח ת/2 לכתב התביעה). משאבה א' מורכבת על גבי משאית א', כאמור.
4.משאית מאן מ.ר. 31-413-72, אשר בגינה הנפיקה הנתבעת פוליסה מס' -11/091/030/100679 לתקופה מיום 15.03.2011 עד 31.12.2011 (להלן: "משאית ב'") (הפוליסה צורפה לראיות מטעם הנתבעת שהוגשו ביום 29.09.14).
התובעת היא גם בעלים של משאבת בטון מדגם אם.ג'י. קונקריט דגם MZX המורכבת על משאית ב', ואשר מבוטחת גם היא אצל הנתבעת מיום 16.03.2011 ועד 31.12.2011 בפוליסה מס' 11/091/054/1000408 (להלן: "משאבה ב'") (הפוליסה צורפה כנספח ת/4 לכתב התביעה). משאבה ב' מורכבת על גבי משאית ב', כאמור.
5.ביום 24.03.2011 נפרצו שתי המשאיות ונגנב מכל אחת מהן השלט המפעיל את המשאבות (בסך הכול נגנבו שני שלטים) (להלן: "אירוע הפריצה" או "האירוע"). הפריצה אירעה כאשר המשאיות נושאות המשאבות חנו במגרש חניה מוסדר של עירית קריית ביאליק. דרישת התובעת לתגמולי בטוח בגין האירוע נדחתה על ידי הנתבעת.
תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעת:
6.הנתבעת דחתה את תביעת התובעת לתגמולי ביטוח על בסיס הטענה, כי נזקי האירוע נופלים מתחת לגובה ההשתתפות העצמית. לטענת התובעת, הנתבעת שגתה.
לטענת התובעת, הנתבעת החילה על האירוע הנדון את פוליסות הביטוח של המשאבות, הקובעות השתתפות עצמית גבוהה יותר, ומכאן הגיעה למסקנה שגובה הנזק נמוך מגובה ההשתתפות העצמית. לטענת התובעת, טעתה הנתבעת כאשר סברה, כי יש להתייחס להשתתפות העצמית הנקובה בפוליסות עבור המשאבות, אלא היה עליה להתייחס לפוליסות עבור המשאיות, בהן ההשתתפות העצמית נמוכה יותר. בפוליסות עבור המשאיות א' ו-ב' ההשתתפות העצמית היא 7,505 ₪ לכל אחת, וזו ההשתתפות העצמית שיש לגרוע מסכום הנזק.
7.לטענת התובעת, אם קיימת אי בהירות לגבי התנאים הקבועים בפוליסה, יש לפרשה לטובת המבוטחת. מעיון בפוליסות הנדונות עולה, כי בהתייחס ל"גניבה, פריצה, שוד ונזק בזדון" קובעות הפוליסות של משאבות א' ו-ב' השתתפות עצמית של 5,000$. גם אם מצוינת השתתפות עצמית אחרת בפוליסות הללו, הנוקבת במינימום 25,000$, הרי היא מתייחסת לגניבת חלקים מהמשאבה בלבד, כאשר במקרה דנן מדובר, לטענתה, בגניבת חלקים מהמשאית ו/או מהמשאבה (כך בסעיפים 17 ו 18 לסיכומי התובעת).
8.המקום הטבעי של השלט (שנגנב מכל משאית) הוא בתוך המשאית, כך גם מיקומו של המקלט המתכוונן של השלט שנמצא בתוך המשאית ותא הנהג. הקשר בין השלט למקלט, הנמצאים בתוך המשאית, הינו קשר בלתי ניתן להפרדה. על כן, יש להפעיל את הפוליסה של המשאית בלבד.
המערכת כולה היא חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מהמשאית, ואין מקום לשימוש במשאית זו אלא כחלק בלתי נפרד ממשאבת הבטון.
9.בפוליסות שהונפקו בגין המשאיות קיימת החרגה מפורשת של משאבת הבטון המורכבת ע"ג הרכב, אולם הנתבעת לא מצאה לנכון להחריג את המשדר והשלט, כפי שהחריגה את משאבת הבטון. מכאן ניתן ללמוד שהשלט כלול בפוליסה של המשאית. לטענת התובעת, לאחר שהובן בדיעבד, כי קיימת בעיה לגבי הכיסוי ביטוחי של השלטים, שונתה הפוליסה החדשה בהתייחס לשלט.
10.השתתפות עצמית- עוד לטענתה, יש להפחית רק השתתפות עצמית אחת, שכן מדובר באירוע גניבה אחד (התובעת הפנתה ל-23435/98 חברת אבני מזרחי נ' מגדל).
11.הרחבת חזית- הנתבעת הרחיבה חזית בעניין תנאי המיגון הדורשים שמירה על המשאית. הדברים לא הובאו במסגרת כתב ההגנה או התצהירים, וכן לא הובאו במסגרת מכתב הדחיה של הנתבעת.
לגופו של עניין, המשאית נשמרה במגרש עירוני , שהשמירה בו נעשית באמצעות סייר.
12.לעניין הנזקים- שמאי מטעם הנתבעת העריך את הנזקים למשאיות בסכום כולל של 92,979 ₪ ומסכום זה יש להפחית את סכום השתתפות עצמית אחת בסך 7,500 ₪. לאור האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בסך של 85,479 ₪ נכון ליום חוות-הדעת, וכיום באופן משוערך, סך של 95,000 ₪.
תמצית טענות הנתבעת:
13.בכתב התביעה טענה התובעת לראשונה, כי יש לפצותה בגין גניבת השלטים של המשאבות במסגרת פוליסות המשאיות ולגבות השתתפות עצמית אחת. גם את הטענה החלופית של התובעת לפיה הכיסוי בפוליסות המשאבות הוא ע"פ השתתפות עצמית בסך 5,000$, יש לדחות, שכן ההשתתפות העצמית הרלבנטית הינה 25,000$ ו15,000$ כפי שיפורט בהמשך.
לטענת הנתבעת, אין כיסוי ביטוחי בפוליסות המשאיות לשלטים של המשאבות, הכיסוי הוא בפוליסות המשאבות, אשר ההשתתפות העצמית הרלבנטית היא 25,000 דולר ו-15,000 דולר (בהתאמה לשתי הפוליסות).
לא ייתכן, כי הנתבעת ביטחה את השלטים השייכים למשאבה ומפעילים אותה בפוליסות המשאיות. עוד לטענתה, המשאית יכולה לפעול בלי השלט בעוד המשאבה לא יכולה לעשות זאת.
14.הפוליסות שציינה התובעת בטפסי ההודעה במסגרתם הגישה את דרישות הפיצוי הינן פוליסות המשאבות, ובהתאם תשובות הנתבעת ניתנו תוך ציון פוליסות המשאבות. הטענה, כי הפוליסה הרלבנטית היא פוליסת המשאית נולדה רק בכתב התביעה. בנסיבות אלה מדובר בהודאת בעל דין כי הפוליסות הרלבנטיות הן של המשאבות.
המשאבות כללו שלטים לצורך הפעלתן, השלטים נשמרו בתוך בסיסים שהותקנו במשאיות הנושאות את המשאבות. פוליסות המשאבות כוללות כיסוי לחלקי המשאבה, לרבות השלט ובסיסו.
15.הפוליסה של המשאית קובעת, כי כל מה שאינו חלק מהמשאית מוחרג, אלא אם הוסכם אחרת בכתב (סעיף 2: "פריטים שאינם מכוסים"). גם הגדרת המשאית בפוליסה מבהירה, כי אין כיסוי לשלט ולבסיסו (תחת ההגדרה "הרכב המבוטח").
16.הטענה שמעלה התובעת, לפיה השלט ובסיסו מבוטחים בפוליסות המשאיות בגלל שניתן באמצעות השלט של המשאבה להתניע את המשאית, אינה נכונה. היכולת להתניע את המשאית באמצעות השלט אינה משנה את העובדה כי השלט הוא שלט של המשאבה וחלק אינטגרלי ממנה. לעומת זאת, השלט אינו חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהמשאית.
השלט עונה לסעיף 2ב' לתנאים הכלליים של פוליסת המשאית.
17.יש לדחות את טענת התובעת, כי עובדת היות השלט מותקן עם בסיסו בתוך המשאית, מקנה לו כיסוי ביטוחי במסגרת פוליסת המשאית, שכן אין בהתקנתו משום שלילת היותו אביזר נוסף שהותקן במשאית והוא איננו חלק אינטגרלי ממנה. בהתאם לתנאי הפליסה הרי שכל עוד לא הוסף אביזר זה באופן מפורש אין לו כיסוי ביטוחי.
על כן, אין באי החרגת השלט ובסיסו, במיקום השלט וביכולתו להפעיל את המשאית כדי לשנות מהעובדה, כי השלט הינו תוספת המותקנת במשאית, אשר לא צוין ברשימה כחלק המבוטח בה, והוא אינו חלק מאביזרי המשאית, כך שהוא אינו מבוטח בפוליסות המשאיות.
18.לעניין ההשתתפות העצמית, טוענת הנתבעת, כי בפוליסות הצמ"ה של המשאבות נכתב בפירוש, כי ההשתתפות העצמית למקרה של גניבת חלקים של המשאבות, כאשר אין שמירה על המשאבות, היא 25,000 דולר ו-15,000 דולר בהתאמה לפוליסות.
בנסיבות הללו קיים כיסוי ביטוחי לאירוע, אך ההשתתפות העצמית בגין כל אחת מהפוליסות גבוה מסכום הנזק הנטען, ולכן נשלחו המכתבים לתובעת כפי שנשלחו.
19.לעניין הטענה להרחבת חזית- בכתב ההגנה הנתבעת ציטטה את הסעיף הרלבנטי מרשימות הפוליסה תוך הדגשה שמדובר בהשתתפות עצמית למקרה שאין שמירה, ולכן אין מדובר בהרחבת חזית. כך גם לגבי הטענה להרחבת חזית ממכתב הדחייה בנוגע לשמירה, טוענת הנתבעת, כי אין מדובר במכתב דחייה, אלא במכתב המודיע שקיים כיסוי ביטוחי אך ההשתתפות העצמית גבוהה מהנזק. בנוסף, במכתב צוין שההשתתפות העצמית גבוהה מהנזק, וההשתתפות העצמית היחידה היא זו במקרה של העדר שמירה, כך שהטענה נטענה.
20.הרחבת חזית על ידי התובעת- הטענה שהועלתה לראשונה בעדותו של בעלי התובעת, כי התובעת לא ידעה אודות הסעיף בדבר השמירה, היא זו שמהווה הרחבת חזית.
21.לעניין ההשתתפות העצמית, הרי שאין לקבל את טענת התובעת, כי יש לחייב בהשתתפות עצמית אחת, אלא יש לחייב בשתי השתתפויות עצמיות, אחת בגין כל פוליסה של המשאבה.
22.לעניין גובה הנזק- הנזק של משאבה א' הוא 50,138 ₪, ולא 56,725 ₪ כפי שטוענת התובעת, כך ע"פ חו"ד שמאי הנתבעת עליה מתבססת גם התובעת. סכום זה נקבע לאחר קיזוז של "בלאי" בסך 2,836 ₪ וכן השרידים שנותרו אצל התובעת בשווי של 3,750 ₪. באשר לנזק של משאבה ב' בסך של 36,254 ₪ יש להפחית, כאמור, השתתפות עצמית בסך 15,000 דולר.
23.לעניין סוכן הביטוח- הוא לא הובא לעדות וחזקה, כי עדותו הייתה משמשת לרעת התובעת.
24.לאור כך, מסכמת הנתבעת, כי רק פוליסות המשאבות כוללות כיסוי ביטוחי לשלטים שהינם חלק מהמשאבות, ואין לשלטים כיסוי ביטוחי במסגרת פוליסות המשאיות. ההשתתפות העצמית בפוליסות המשאבות הן 25,000 דולר ו-15,000 דולר בהתאם לפוליסות. כמו כן, יש לגבות השתתפות עצמית בגין כל אחת מהפוליסות.
דיון והכרעה:
25.כאמור לעיל, בעקבות אירוע פריצה לשתי משאיות הנושאות משאבות בטון, נגנבו שני שלטים המפעילים את המשאבות. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מתמקדת בשאלה איזו פוליסה יש להחיל על האירוע, כאשר התובעת טוענת שיש להחיל את הפוליסות שנרכשו עבור המשאיות, בעוד הנתבעת טוענת שיש להחיל את הפוליסות שנרכשו עבור המשאבות.
החשיבות בקביעת הפוליסה המתאימה טמונה בסכום ההשתתפות העצמית השונה שביניהם, כאשר ההשתתפות העצמית בפוליסות המשאיות נמוכה בהרבה מזו של פוליסות המשאבות. ההבדל מהותי עד כדי כך שבעקבות הפעלת פוליסות המשאבות הגיעה הנתבעת למסקנה שיש לדחות את הדרישה לתגמולים בטענה שסכום ההשתתפות העצמית גבוה מגובה הנזק הנתבע.
כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלה האם יש לקזז השתתפות עצמית אחת בגין האירוע, כטענת התובעת, או לבצע קיזוז בגין כל פוליסה, כטענת הנתבעת.
הפוליסה הרלוונטית:
26.אין חולק על כי משאבות הבטון הינן חלק בלתי נפרד מהמשאיות וכי ישנן פוליסות נפרדות לכל משאית ולכל משאבה המורכבת עליה (דהיינו ארבע פוליסות).
אף אין חולק, כי השלטים (שנגנבו) נשמרו בתוך בסיסים שהותקנו במשאיות. כך גם אין חולק, כי השלטים מפעילים את המשאבות המחוברות למשאיות.
בכדי לענות על השאלה איזו פוליסה חלה על השלטים שנגנבו- האם זו של המשאיות, או שמא זו של המשאבות, יש לבחון את הפוליסות השונות.
27.בפוליסות של המשאיות (משאית א' ומשאית ב') נכתב בזו הלשון:
"מוצהר ומוסכם בזה כי משאבת הבטון המורכבת על גבי הרכב אינה כלולה בביטוח עפ"י פרק ב', אלא אם צוין הדבר במפורש". (דף 2 בפוליסות המשאיות שצורפו לראיות הנתבעת שהוגשו ביום 29.09.14).
28.הווה אומר, ועל כך כאמור אין מחלוקת, כי ישנה החרגה ספציפית של המשאבות בפוליסות המשאיות. כלומר, בפוליסות של המשאיות הוחרגו בצורה מפורשת משאבות הבטון המורכבות ע"ג המשאיות. לכל משאבת בטון, כאמור, ישנה פוליסה נפרדת.
לטענת התובעת, המקום הטבעי של השלט (שנגנב מכל משאית) הוא בתוך המשאית, כך גם מיקומו של המקלט המתכוונן של השלט שנמצא בתוך המשאית ותא הנהג. הקשר בין השלט למקלט, הנמצאים בתוך המשאית, הנו קשר בלתי ניתן להפרדה. על כן, יש להפעיל את הפוליסות של המשאיות בלבד.
מנגד, טוענת הנתבעת, כי אין כיסוי בפוליסות המשאיות לשלטים של המשאבות, אלא הכיסוי הוא בפוליסות המשאבות בלבד. לא ייתכן, כי הנתבעת ביטחה את השלטים השייכים למשאבה ומפעילים אותה בפוליסות המשאיות. עוד לטענתה, המשאית יכולה לפעול בלי השלט, בעוד המשאבה לא יכולה לפעול בלי השלט.
29.הנתבעת מפנה לסעיף 2ב' לתנאים הכלליים של פוליסות המשאיות, ולטענתה, השלטים עונים לסעיף זה.
30.סעיף 2 לתנאים הכלליים של פוליסת המשאית כותרתו "פריטים שאינם מכוסים". סעיף 2ב' קובע כך:
"על אף האמור בסעיף 1 לא ישפה המבטח את המבוטח בשל:
ב'.מכונה, מכשיר, מנוף, כלי עבודה, ארגז, ספסלים, מיכל, או כל תוספת המותקנת על הרכב המבוטח, אלא אם הוסכם אחרת בכתב". (הדגשה שלי- ח.ק.).
טוענת הנתבעת, כאמור, כי השלט הנו אביזר של המשאבה המותקן בתוך המשאית, ולכן עונה לסעיף 2ב' לתנאים הכלליים של פוליסת המשאית.
עוד לטענתה, גם הגדרת המשאית בפוליסה מבהירה, כי אין כיסוי לשלט ולבסיסו. מפאת חשיבותו יובא אף סעיף זה המצוי במסגרת ההגדרות בתנאים הכלליים של פוליסת המשאית.
31.בסעיף ההגדרות (עמ' 8 לתנאים הכלליים בז'קט הפוליסה) מוגדר מהו הרכב המבוטח כך:
"הרכב המבוטח:
הרכב המתואר ברשימה ואביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין, לרבות אמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח ולרבות אביזרים וחלקים אחרים, אשר צוינו ברשימה כמבוטחים, אך למעט כל רכוש המובל בו או עליו". (הדגשה שלי- ח.ק.).
טרם אדון בפרשנות סעיפי הפוליסה לעיל והשפעתה לגבי המקרה דנן, יש לבחון את ההלכה הפסוקה שניתנה לאורך השנים, ואשר רלבנטית לענייננו.
הפן הנורמטיבי:
32.מושכלות יסוד בפרשנות חוזי ביטוח, נקבעו על ידי כב' השופט ריבלין ב-ע"א 5775/02 נוה גן (א.כ.) בנייה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] להלן:
"פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי – באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן ע"א172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 321, 326). יחד עם זאת, כולל חוזה הביטוח מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. בין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, מבלי למצות, את היותו של נשוא הביטוח – 'הממכר הביטוחי' - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח, ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר, 'פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח' קרית המשפט ג 345 (תשס"ג)). בשל המאפיינים האלה, הותוו בפסיקה, בארץ, ובשיטות משפט אחרות, כללים מסוימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל לפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר, המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח הוא, כי 'במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח'" (הדגשה שלי- ח.ק.) (ראו שם, עמ' 316-315).
33.בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע, כי מקום בו הפוליסה אינה ברורה דיה, הרי שיש לפרשה כנגד המנסחת-המבטחת, או על דרך החיוב- יש לפרשה לטובת המבוטח. הדבר נכון על אחת כמה וכמה במקרה בו אותה מבטחת מנפיקה מספר פוליסות לגבי אותו נכס (המשאית והמשאבה). במקרה כזה יש חשיבות להדגיש בפני המבוטח את חלוקת הכיסוי הביטוחי בין הפוליסות על כל המשתמע מכך. במקרה הנדון, כל ארבעת הפוליסות הונפקו על ידי אותה מבטחת, כאשר לכל רכב מנועי הונפקו, למעשה, שתי פוליסות- האחת עבור המשאית, והשנייה עבור המשאבה.
מן הכלל אל הפרט:
הפוליסה הרלוונטית:
34.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהתאם להנחיות הפסיקה , כפי שפורט לעיל, מצאתי כי יש להחיל על המקרה הנדון של גניבת השלטים מתוך המשאיות את הפוליסות של המשאיות ואפרט את עיקרי הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו:
35.הסעיפים אליהם מפנה הנתבעת מצויים בז'קט הפוליסה, הכולל תנאים כלליים הנכונים לכל רכב (או משאית, במקרה דנן). בפוליסות הפרטניות של המשאיות והמשאבות אין כל התייחסות לכיסוי ביטוחי בדבר השלטים, המותקנים בתוך המשאיות. היעדר התייחסות פרטנית בפוליסות לשלטים, עומדת לרעת הנתבעת, שעה שהיא המנסחת של הפוליסה ומירב המידע מצוי בידיה.
כך גם התייחסות פרטנית בסעיף 2ב' לתנאים הכלליים של הפוליסה בדבר הפריטים שאינם מכוסים, כגון: "מכונה, מכשיר, מנוף, כלי עבודה, ארגז, ספסלים, מיכל, " (ראו לעיל), יש בה ללמד כי עצם העובדה שהשלטים לא מפורטים בסעיף זה כפריטים שאינם מכוסים, הרי שניתן ללמוד על דרך השלילה, כי הם כן מכוסים בפוליסות של המשאיות.
כלומר, כאשר רצתה הנתבעת להחריג פריטים שאינם מכוסים בפוליסה, היא ידעה לעשות זאת כמפורט בסעיף 2ב' לתנאים הכלליים של הפוליסה, ובאופן מפורט להפליא. במיוחד הדבר נכון כאשר הנתבעת היא זו שהנפיקה את כל ארבעת הפוליסות לתקופות חופפות בין הפוליסה של המשאית לפוליסה של המשאבה המותקנת על אותה משאית.
36.אילו חפצה הנתבעת להחריג את השלטים היה עליה לציין זאת במפורש במסגרת סעיף2ב' לתנאים הכלליים של הפוליסה.
37.סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כדלקמן:
"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".
הוראתו הקוגנטית של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח נותנת בידי המבטחת את הברירה לפרט את התנאים או הסייגים לחבותה "בסמוך לנושא שהם נוגעים לו", או להדגישם על ידי "הבלטה מיוחדת". על חברת ביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו.
38.צודקת הנתבעת בטענתה, כי בפוליסות שהונפקו עבור המשאיות קיימת החרגה מפורשת לכיסוי הביטוחי למשאבות הבטון המורכבות ע"ג המשאיות, אולם החרגה שכזו לא נקבעה לגבי המשדר והשלט. על פי כללי הפרשנות המקובלים ניתן ללמוד מכך ,שכל עוד לא קיימת החרגה מפורשת – קיים כיסוי ביטוחי.
39.לא זו אף זו, הבעלים של המשאיות ומנהל התובעת, מר שמעון אזולאי (להלן: "מנהל התובעת" או "מר אזולאי" או "הבעלים של המשאיות"), השיב לשאלת בהמ"ש, כי בעקבות המקרה דנן הנתבעת החריגה את השלטים בפוליסה החדשה (ראו פרט' עמ' 9 ש' 9-14), טענה שלא נסתרה ע"י הנתבעת, ואף בכך יש לחזק את המסקנה, כי השלטים מכוסים בפוליסות של המשאיות.
עוד לטענת הנתבעת, יש לראות בהודעות על מקרה הביטוח שנשלחו לנתבעת כ"הודאת בעל דין ", כאשר בהודעות אלו צוינו מספרי הפוליסות של המשאבות. ללמדך, שהתובעת עצמה בחרה להחיל על המקרה את הפוליסות של המשאבות. לעניין זה ייאמר, כי מבדיקת אותן הודעות עולה, כי לא ברור מי חתם עליהן, מי כתב אותן ועל בסיס מה הן נכתבו. הנתבעת בחרה שלא לחקור את מנהל התובעת על כך, ולכן לא ניתן לתת להודעות אלו משקל של "הודאת בעל דין".
40. מיקום השלטים:
אין מחלוקת על כי מיקומם הפיזי של השלטים היה בתוך בסיסם המצוי בתוך המשאית.
41.בהתאם לעדותו של מר אזולאי (מנהל התובעת), אשר לא נסתרה, ואשר מצאתי אותה מהימנה, ניתן ללמוד, כי השלט ובסיסו וכן הקולט של השלט מצויים בתוך המשאית, כך גם השלט מדליק ומכבה את המנוע של המשאית, ולכן הוא ממלא פונקציות גם לגבי המשאית וגם לגבי המשאבה.
42.כך גם טענת הנתבעת, כי המשאית יכולה לפעול בלי השלט, אבל המשאבה לא יכולה לפעול בלי השלט, איננה מדויקת, שכן לאור עדותו של מר אזולאי, ניתן להפעיל את המשאבה באופן מכני (אם כי במקרי חירום) ולא רק באמצעות השלט.
43.לעניין זה העיד מנהל התובעת, מר שמעון אזולאי, כך:
"ש.תאשר לי שהשלט של המשאבה שנגנב היה ממוקם בתוך המשאית נכון?
ת.כן.
ש.תאשר לי שגם המתקן של השלט נמצא בתוך המשאית?
ת.כן. הקולט. זה שלט רדיו, הקולט שלו בתוך המשאית".
(פרט' עמ' 7 ש' 21-24).
44.ובהמשך נשאל מר אזולאי לגבי הפעלת המשאבה שלא באמצעות השלט, כך:
"ש.תאמר לי בבקשה, האם אפשר להפעיל את המשאבה בדרך אחרת פרט לשלט?
ת.כן.
ש.איך?
ת.מכני. זה רק במקרה של תקלה. אתה לא יכול לעמוד מכני ולשבת על הגג ולהפעיל מלמעלה. מכני כשיש תקלה וזה לא עובד. מכני זה חירום".
(פרט' עמ' 8 ש' 2-6).
45.לאור האמור לעיל, הרי שיש להחיל את הפוליסות של המשאיות על אירוע גניבת השלטים.
46.למעלה מן הצורך, יוער, כי לו המסקנה הייתה, כי השלטים מכוסים במסגרת הפוליסות של המשאבות, כפי שטוענת הנתבעת, הרי שצריך היה לבצע את החישוב של תגמולי הביטוח בהקשה להלכת סלוצקי (ראו רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי (פורסם בנבו, 15.09.13)), וזאת בניגוד לדחיית התביעה לכיסוי ביטוחי באופן מלא, כפי שפעלה הנתבעת, שכן בפוליסות המשאבות קיימת הבחנה בהשתתפות העצמית בכפוף לקיומם של מיגונים, או שמירה (עמוד 2 לפוליסה של משאבה א' ומשאבה ב' – נספחים ת/2 ות/4 לכתב התביעה).
הרחבת חזית:
47.לטענת התובעת, הנתבעת הרחיבה חזית בעניין תנאי המיגון הדורשים שמירה על המשאית. הדברים לא הובאו במסגרת כתב ההגנה או התצהירים, וכן לא הובאו במסגרת מכתב הדחיה של הנתבעת. לגופו של עניין, טענה התובעת, כי המשאית חנתה במגרש חניה עירוני. השמירה באותו מגרש הייתה באמצעות סייר.
48.לטענת הנתבעת, בכתב ההגנה הנתבעת ציטטה את הסעיף הרלבנטי מרשימות הפוליסה תוך הדגשה שמדובר בהשתתפות עצמית למקרה שאין שמירה, ולכן אין מדובר בהרחבת חזית. כך גם לגבי הטענה להרחבת חזית ממכתב הדחייה בנוגע לשמירה, טוענת הנתבעת, כי אין מדובר במכתב דחייה, אלא במכתב המודיע שקיים כיסוי ביטוחי, אך ההשתתפות העצמית גבוהה מהנזק. בנוסף, במכתב צוין שההשתתפות העצמית גבוהה מהנזק, וההשתתפות העצמית היחידה היא זו במקרה של העדר שמירה, כך שהטענה כן נטענה.
49.הטענה בדבר הרחבת חזית לעניין תנאי המיגון הדורשים שמירה, נכונים לפוליסות של המשאבות, ומאחר שפסקתי כי עסקינן בפוליסות של המשאיות, הרי שמתייתר הצורך מלדון בכך.
50.לגבי טענת הנתבעת, כי אין מדובר במכתב דחיה, אלא מכתב המודיע שקיים כיסוי ביטוחי אך ההשתתפות העצמית גבוהה מהנזק- אין בידי לקבלה. מעיון במכתבים שנשלחו לתובעת (ראו ת/10 ו- ת/11 לכתב התביעה) נכתב כך:
"מדובר בגניבת שלט הפעלה למשאבת בטון מס' רישוי ..., בתאריך הנ"ל.
סכום הפיצוי בגין הנזק נמוך מסכום ההשתתפות העצמית הנקובה בפוליסה.
לאור האמור, אנו נאלצים לדחות התביעה". (הדגשה שלי- ח.ק.).
51.מלשון המכתב, ברור כי מדובר במכתב דחיה לכל דבר, אשר קבע ברחל בתך הקטנה, כי הנתבעת דוחה את התביעה של התובעת בגין האירוע.
אי הבאת עד רלבנטי:
52.חב' הביטוח לא זימנה למתן עדות נציג מטעמה שישפוך אור בדבר פרשנות הפוליסה והאם היו מקרים נוספים כאלה בהן נתקלה הנתבעת, והדבר פועל לרעתה.
לעניין זה ראו דבריו של כב' הש' א. גולדברג, במסגרת ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, עמ' 658:
"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".
53.לעניין אי העדת סוכן הביטוח כעד מטעם התובעת (להלן: "העד" או "סוכן הביטוח")- הוגש תצהיר מטעם העד ביום 29.11.16, אשר נתבקש לאחר מכן למשכו מהתיק ביום 21.12.16. נעתרתי לבקשה זו. שבועיים טרם דיון ההוכחות הגישה התובעת בקשה לזימונו של העד. בסופו של יום, דחיתי את הבקשה בהחלטה מפורטת מיום 14.06.16, בה התייחסתי להשתלשלות הבקשות המתייחסות לזימונו של העד, ומצאתי שאין לאפשר את זימונו בשלב בו הוגשה הבקשה האחרונה.
54.בנסיבות אלו, נדחית טענת הנתבעת בנדון.
השתתפות עצמית:
55.השאלה הבאה הנה האם יש להפעיל השתתפות עצמית אחת, כפי שטוענת התובעת, מאחר שמדובר באירוע פריצה אחד (כטענתה), או שיש להפעיל השתתפות עצמית בגין כל פוליסה (כלומר, פעמיים), כטענת הנתבעת.
56.בעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי יש להפעיל השתתפות עצמית בגין כל פוליסה (של המשאיות). מדובר בפריצה לשתי משאיות. הדבר דומה לאירוע פריצה באותו יום בו פורצים הן לרכב והן לביתו של אותו מבוטח. ברור שבמקרה כזה יש להפעיל השתתפות עצמית בגין כל פוליסה, ולא השתתפות עצמית אחת משום שמדובר באירוע פריצה אחד. גובה ההשתתפות העצמית נקבע, בין היתר, בהתייחס לנכסים המבוטחים, ולכן יש הצדקה בטענת הנתבעת שיש לקזז השתתפות עצמית בגין הפעלת כל אחת מהפוליסות.
התובעת הפנתה בסיכומיה לת"א 23435/98 חברת אבני מזרחי נ' מגדל, כאמור, לתמיכה בטענתה שיש לקזז את סכום ההשתתפות העצמית רק פעם אחת , היות ומדובר באותו אירוע. יחד עם זאת, במקרה שנידון באותו תיק מדובר היה בהפעלת פוליסה אחת, בעוד שבמקרה שבפניי מדובר בהפעלת שתי פוליסות שונות, ובעניין זה אני מקבלת את עמדת ב"כ הנתבעת כפי שפורטה בסיכומיה בסעיף 49.
57.למעלה מן הצורך, יוער, כי אם אכן היה צריך להפעיל את הפוליסות של המשאבות, הרי שההשתתפות העצמית הינה כגרסת הנתבעת- 25,000 דולר ו-15,000 דולר בהתאמה (ולא 5,000 דולר כגרסת התובעת), שכן מעדותו של מר אזולאי ניתן היה ללמוד, כי לא הייתה שמירה קבועה על המשאיות עליהן היו מורכבות המשאבות, אלא רק שמירה באמצעות סייר ׁ("המשאיות חנו ברחבה והיה סיור של העירייה"- פרט' עמ' 6 ש '9-10, ש' 20).
מעיון בפוליסות המשאבות ניתן ללמוד, כי בהעדר שמירה כנדרש בפוליסה, קיימת השתתפות עצמית, אשר היקפה נקבע בהתאם לאמצעי מיגון המורכבים על הכלים.
גובה הנזקים:
58.ההשתתפות העצמית בגין משאית א' הנה 9,381 ₪, ובגין משאית ב' הנה 9,451 ₪ בהתאם לפוליסות של המשאיות בהתאמה במקרה של גניבה, ולא 7,505 ₪ כפי שטוענת התובעת לגבי כל אחת מהמשאיות.
59.על כן, סך ההשתתפות העצמית עומד על סכום של 18,832 ₪.
60.שמאי מטעם הנתבעת העריך את הנזקים כדלקמן:
גובה הנזק למשאית א' הנו 50,139 ₪ (לאחר ניכוי בגין בלאי ושרידים) (נספח ת/6 לכתב התביעה).
גובה הנזק למשאית ב' הנו 36,254 ₪ (נספח ת/8 לכתב התביעה).
סה"כ 86,393 ₪
בקיזוז השתתפות עצמית 18,832 ₪
סה"כ 67,561 ₪
סוף דבר:
61.לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 67,561 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וזאת תוך 30 יום. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000₪ (כולל מע"מ) והחזר אגרה בכפוף להצגת קבלות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
