למשקו ואח' נ' קחם חברה להשקעות בע"מ ואח'

 צד ג':   אוריון שיא ניהול והנדסה בע"מ

פסק דין

כללי וטענות הצדדים

זו תביעה כספית ע"ס 221,630 ₪, ובגין ליקויי בניה, איחור במסירה ונזקים בלתי ממוניים.

ביום 22.10.13 נחתם בין הצדדים הסכם מכר, במסגרתו רכשו התובעים מהנתבעת, זכויות בדירת קרקע , המצויה ברח' הערבה 15/2 באריאל, הידועה כדירה מס 602 בבניין מס' 6 בפרויקט "אריאל הירוקה".

לטענת התובעים, הנתבעת שביצעה בעצמה, ו/או באמצעות אחרים, מטעמה את עבודות הבניה במסגרתן נבנתה הדירה, התחייבה לתכנן ולבנות את הדירה ולפקח על בנייתה במומחיות ובמקצועיות ולעשות שימוש בחומרים טובים, בהתאם להסכם למפרט, לתכניות ולהוראות הדין. עוד התחייבה לתקן כל פגם אשר יתגלה בדירה.

נטען שהחזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 10.8.16, או בסמוך לכך, באיחור של 10 חודשים מהמועד החוזי שנקבע ליום 22.10.15, וכשאינה ראויה למגורים, ללא ברזים בחדרי הרחצה, וללא כיור בחדר הרחצה הכללי.

נטען כי כל פניות התובעים, החוזרות ונשנות, נדחו בלך ושוב, תוך שהנתבעת מבטיחה כי השלמת הפריטים תתבצע בתוך ימים ספורים, אך הנתבעת הפרה התחייבויותיה פעם אחר פעם.

נטען כי רק במהלך 11-12/16, ולאחר שהבינו כי הנתבעת לא תתקן את הליקויים, נאלצו התובעים להשלים את החוסרים בעצמם, ועל חשבונם, ורק אז הדירה היתה ראויה למגורים.

נטען כי נתגלו ליקויים רבים ואי התאמות, הן במעמד המסירה והן לאחריו, וגרמו לתובעים נזקים, סבל ועגמת נפש.

נטען להפרת חוק המכר, הוראות חוק התכנון והבניה , פקודת הנזיקין, וכללים ותקנים מחייבים. נטען לחוסר תו"ל בקיום ההסכם, וכי אופיים וטיבם של הליקויים מעיד כי מקורם בתכנון ו/או בעבודות שבוצעו ו/או בפיקוח עליהם ו/או חומרים בהם נעשה שימוש.

נטען כי עובר למסירה, בוצעה ביקורת הנדסית בדירה, ע"י מומחה מטעם התובעים, ביום 20.3.16, התובעים פנו לנתבעת, ודרשו לתקן הליקויים טרם המסירה , אולם הדברים לא טופלו. התובעים פנו לנתבעת מספר רב של פעמים, הן בע"פ והן בכתב, בדרישה לתיקון הליקויים, אולם התיקונים טופלו באופן חלקי או שלא טופלו בכלל.

נטען כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות רבות לתיקון הליקויים, אולם פניות התובעים העלו חרס.

מהנדס מטעם התובעים, מיכאל ולדמן, ערך בדיקה נוספת בדירה, ולפי חוות דעתו עלות תיקון הליקויים שעדיין נותרו בדירה , מסתכמת בסך 44,839 ₪ .

נטען כי על מנת לשפר את מראה הדירה, באשר הנתבעת תיקנה חלק מהריצוף בדירה, באמצעות שימוש באריחים שפורקו מהממ"ד ובחדרים, והותירה את התובעים עם ריצוף שאינו אחיד, נאלצו התובעים להתקין על חשבונם, פרקט בממ"ד ובחדרי השינה בעלות כוללת של 6,232 ₪ , וזאת במסגרת הסדר שהושג עם הנתבעת .

נטען כי התובעים ציפו לקבל דירה בעלת ריצוף אחיד, אולם משהופר ההסדר ע"י הנתבעת , התובעים עומדים על זכותם לקבל דירה בעלת ריצוף אחיד, בדרך של החלפת מלוא הריצוף בעלות כוללת של 40,540 ₪ ( ולפי חוו"ד המומחה מטעמם מיום 20.3.16).

עוד דורשים התובעים פיצוי בשל איחור במסירה בסך 82,225 ₪ (4,500 ₪ * 1.5 * 8 חודשים + 4,500 ₪ * 1.25 * 5 חודשים) , וכן עגמת נפש טרדה ואי נוחות, וכן הפסד ימי עבודה ובסך 25,000 ₪ , דיור חלופי למשך 12 ימים – 10,000 ₪ , ועלות חו"ד מומחים.

בנוסף התובעים מבקשים ליתן צו עשה לנתבעת לביצוע בדיקות ותיקונים ובפיקוח מומחה מטעם ביהמ"ש של הפריטים הבאים השלמת מעקה מתכת בקיר תומך באזור הגינה, בדיקת המטרה ותיקוני איטום, עבודות לתיקון שקיעת אדמת גן.

לטענת הנתבעת, התובעים מציגים תמונה מסולפת ומגמתית, תוך הסתרת עובדות מהותיות, ומלמדת על חוסר תו"ל ושימוש לרעה בהליכי משפט. נטען כי הנתבעת היתה קשובה לפניות התובעים ובין הצדדים התגבשו הסכמות מחייבות. הנתבעת המציאה המחאה לפקודתם, ואף ביקרה עם מומחה הנדסי , כדי להשלים את התיקונים, הזניחים , שנותרו בדירה. חרף כל האמור ובחוסר תו"ל הגישו התובעים תביעה מנופחת זו.

נטען כי בהתאם להוראות ההסכם ולנספחים , היה על הנתבעת למסור את הדירה עד ליום 22.10.15, תוך הסכמה מפורשת כי מועד זה עשוי להידחות בהתקיים נסיבות שאינן בשליטת הנתבעת ו/או נסיבות המהוות "דחיה מוצדקת" כהגדרתה בהסכם המכר ( סעיפים 4.4 – 4.8 , להסכם המכר).

נטען כי בגין עיכובים שונים אשר חלו במהלך ביצוע העבודה , לרבות עיכובים שמקורם בהתנהלות התובעים , נדחה מועד המסירה ליום 10.8.16, וזאת מבלי שהתובעים זכאים לפיצוי כלשהו מאת הנתבעת , כך למשל מבצע צוק איתן שארע בין התאריכים 8.7.14 – 26.8.14 , שגרם לעיכוב של 40 ימים במסירת הדירה לתובעים, במהלך תקופה זו השתבשו העבודות באתר הבניה, ולסירוגין אף הופסקו לגמרי. נטען כי הנתבעת עשתה כל שביכולתה בכדי למזער את הנזק , והנתבעת שבה לעבודה סדירה מיד בתום המבצע, איחור בגין פעולה מלחמתית , הינו בבחינת דחיה מוצדקת, אשר אינה מזכה את התובעים בפיצוי כלשהו.

נטען לעיצומים בחברת חשמל , שביתה כללית אשר החלה ביום 23.12.14 בה פעלה חברת החשמל במתכונת מצומצמת , ונמנעה מלחבר מבנים לחשמל ,ובכך פגעה במשק כולו , וגם בנתבעת , וגרמה לעיכוב של 35 ימים במסירת הדירה, מדובר בדחיה מוצדקת ולפי ס' 4.7 להסכם, ואינה מזכה בפיצוי לתובעים .

נטען לעיצומים ברשות הכבאות במהלך 2/15, אשר גרם לעיכובים רבים בענף הבניה , שנזקק לאישורים כאלו ואחרים מרשות הכבאות, אשר הכרחיים לאכלוס מבנים לרבות טופס 4. בגין עיצומים אלה נדחה מועד המסירה ב 60 ימים , נטען כי מדובר בדחיה מוצדקת ולפי ס' 4.7 להסכם, ואינה מזכה בפיצוי לתובעים .

עוד נטען כי במסגרת הפרויקט, הקבלן המבצע מטעם הנתבעת, "אוריון שיא ניהול והנדסה בע"מ" נקלע לקשיים וקרס במפתיע. נטען כי לא היו מספיק פועלים בשטח , ולא היתה פעילות תקינה בפרויקט , "אוריון" איחרה בזמנים מול הנתבעת, לנתבעת לא היתה ברירה ונכנסה בנעליה של "אוריון" לרבות באמצעות קבלת הלוואות בסכומים גבוהים , כדי להימנע מעיכוב בהשלמת העבודות במסגרת הפרויקטים השונים בהם פעלה אוריון, הדבר גרר עיכוב של 90 יום .

עוד נטען כי התובעים ביצעו שינויים בדירתם שגרמו לעיכובים נוספים. התובעים אף חתמו על טופס שינויי דיירים , במסגרתו הסכימו לעיכוב של 60 יום במסירת הדירה.

נטען כי העיכוב הכולל בעבודות הפרויקט שנגרמו עקב נסיבות , שלא היו בשליטת הנתבעת, הסתכם לכל הפחות ב 284 ימי עבודה. ובנסיבות אלה, הנתבעת היתה רשאית להשלים את עבודות הבניה עד למסירת הדירה, ומבלי שהדבר יהווה הפרת הסכם מצד הנתבעת, ביום 10.8.16 או במועד הסמוך לכך, ויש לראות במועד זה, מסירה לצורך הוראות ההסכם.

הדירה נמסרה ביום 10.8.16 , הרי שבנסיבות, התובעים אינה זכאים לפיצוי, ואף מבלי להתחשב בתקופת הגרייס.

נטען כי התובעים חתמו במעמד המסירה על פרוטוקול לקבלת החזקה בדירה, ואישרו כי הדירה נמסרה לחזקתם וראויה למגורים, ובהתאם להוראות ההסכם, תוך שמציינים את הליקויים המצויים בדירה, ושניתן היתה לגלותם בבדיקה סבירה.

נטען כי חוו"ד מטעם התובעים , שנערכה 5 חודשים לפני מסירת הדירה, לא מקצועית וחסרת כל פרופורציה , ולא שיקפה את הדירה במועד המסירה לחזקת התובעים, ולאחר שהושלמו העבודות בה.

נטען כי התובעים הערימו קשיים בדרך, תוך הצבת תנאים ודרישות חסרות תו"ל, חרף זאת, הנתבעת עשתה את מירב המאמצים לטפל בדרישות לשביעות רצונם.

נטען כי בשלהי 2016 , טרם סיום תקופת הבדק, פנו התובעים לנתבעת וטענו כי קיימים ליקויים בדירה, תוך הצגת חוו"ד עדכנית, הנתבעת בחנה את הנטען, ואף שכרה שירותיו של מומחה חיצוני מטעמה אשר קבע עלות תיקונים בסך 6,100 ₪ בלבד . חוו"ד הועברה לתובעים ואף נקבעה פגישה עימם, הצדדים הגיעו להסדר, לפיו הנתבעת תשלם לתובעים סך של 42,500 ₪ בגין העיכוב במסירה, וכן הוסכם כי הנתבעת תשלים את התיקונים, אולם להפתעתה הרבה של הנתבעת, התובעים חזרו בהם מההסכמות והגישו תביעה זו.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הקבלן המבצע, "אוריון שיא ניהול והנדסה בע"מ" (להלן צד ג'),

נטען כי במסגרת ההסכם שנחתם בין הנתבעת וצד ג', ביום 5.6.16, הוסכם כי צד ג' יהיה אחראי לכל נזק שייגרם, בין במישרין ובין בעקיפין , תוך כדי העבודות (לרבות תקופת בדק ואחריות ו/ו אי ביצוען או ביצוען החלקי והלקוי , בגין מעשה או מחדל של צד ג' , עובדיו , קבלני משנה ועובדיהם וכל מי מטעמם.

נטען כי אין חולק שצד ג' הינו האחראי לעבודות בפרויקט, וכן על ביצוע התיקונים לאחר מסירת החזקה. צד ג' הינו קבלן מבצע עצמאי , איתו התקשרה הנתבעת לצורך בניית הדירות בפרויקט , וזאת באמצעות צוות עובדים שהועסק על ידו ו/או פעל מטעמו ובשליחותו.

נטען כי ככל שיתקבלו טענות התובעים, והנתבעת חויב , הרי שאז על צד ג' לפצות אותה ו/או לשפות ו/או להשתתף במקומה של הנתבעת ולשאת בהוצאותיה בקשר עם תביעה זו .

ככל שליקויי הבניה נגרמו כתוצאה מעבודות לקויות ו/או רשלנות של צד ג' ו/או מי מטעמו הרי שמדובר בגורם שלצד ג' היתה שליטה עליו והנסיבות מתיישבות יותר עם רשלנות של צד ג .

נטען כי צד ג' או מי מטעמו נושאים באחריות המלאה ו/או המכרעת לנזקי התובעים הנטענים, וזאת עקב רשלנות ו/או חוסר זהירותו ו/או פזיזותו ו/או בשל הפרת חובות חקוקות על ידו.

לטענת צד ג' , מדובר בתביעה קנטרנית, עקב סכסוך כספי , צד ג' סולקה מהאתר ע"י הנתבעת , ונמנעה ממנה האפשרות לשוב לבדוק הלקויים והתיקונים, ולסיים את הדרוש. צד ג' לא יכלה לעשות את המוטל עליה, ואין חולק כי לא יכלה לתקן הנדרש בשנת הבדק.

נטען כי צד ג' אינו קשור בחוזה בין הנתבעת לתובעים. הנתבעת לא יכולה לגלגל את האחריות על צד ג' , שעה שהיתה מחויבת לתקן את הנדרש מיידית, ובקשר לאיחור של 3 חודשים ממועד מסירת החזקה, ועד למועד התקנת הברזים והכיור, וההסדר שהגיעה הנתבעת עם התובעים, מלמד כי הנתבעת מודה במחדליה, ומשכך הגיעה עם התובעים להסדר האמור.

נטען כי לנתבעת היה מפקח מטעמה, לבדיקת העבודה של צד ג' , והכל בוצע לשביעות רצונו, ועומדת על זכותה למצוי זכות התיקון על ידה .

נטען כי צד ג' השתמשה בחומרי בנין מעולים ובאנשי מקצוע טובים ביותר וביצעה את העבדות בשיטות עבודה מקובלות וראויות, וברמה גבוהה תחת פיקוח מהנדס .

דיון

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובעים העידו התובע בעצמו

מטעם הנתבעת העיד מר שלומי חנין.

כן העיד המומחה מטעם ביהמ"ש , מהנדס ושמאי מר גיל וינלס .

מטעם צד ג' הוגש תצהיר עדות של אינג' משה רפאלוביץ, אולם איש לא התייצב לדיון הוכחות, והתייחסות לגבי העניין תינתן בהמשך פסה"ד.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה בעיקרה, ואלו נימוקי:

ליקויים

התובעים טוענים לליקויי בריצוף, הן בסלון , במטבח ובמסדרון והן בחדרים .

לטענת התובעים הליקויים התגלו לפני מועד המסירה , ההודעה עליהם והדרישה לתיקונם נמסרו לנתבעת כבר בסמוך לאחר שהתגלו והרבה לפני תום תקופת הבדק.

לבחינת הליקויים, ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, המהנדס מר גיל וינלס .

בחוות דעתו מיום 27.6.19 , קבע ליקויים בסך כולל של 23,500 ₪ + 10% בצ"מ + פיקוח+ ניקיון + מע"מ, סה"כ 35,100 ₪ , עוד קובע המומחה שכ"ד ראוי לדירה, לשנת 2016 ע"ס 3,200 ₪

בקשר ללקוי בריצוף בסלון, קבע המומחה, שנדרשת החלפה נקודתית של 34 אריחים פגומים בעלות של 3,400 ₪ , וזאת בהנחה שנותרו אריחים זהים רזרביים , ואין זה המצב בעניינו .

בדיון ובחקירתו, המומחה קבע עלויות נוספות בעניין הריצוף בסלון, מסדרון ומטבח.

(פרוטוקול עמ' 8-10).

" אני אסביר אדוני נמצאו בדירה כ-34 אריחים פגומים שרוטים שבורים בקצה ומאחר וחוות הדעת נערכה הביקור שלי נערך לא הרבה אחרי שהתובע קיבל את הדירה אני מניח שלקבלן ישנם אריחים זהים לאריחים שהותקנו בדירה הוא יכול להגיע, בעלות נמוכה" ... "שוב אני מציין במידה ויימצאו אריחים זהים לארים שהותקנו אני חושב שאפשר בעלות נמוכה וסבירה וקטנה להחליף אותם ובא לציון גואל, ככל ולא יימצאו אריחים עבר כבר שנתיים מאז יום הביקור, או שאריחים שיימצאו הם זהים לאלה שהותקנו אבל מאחר והדירה בשימוש של כמה וכמה שנים מאז וכעם הזמן אריחים משתפשפים, מתכהים, מתבהרים כתוצאה משמש מים ושימוש יום יומי אזי לא תהיה ברירה לדעתי ואני כתבתי את זה להחליף למעשה את האריחים בכל השטח במירכאות המשותף שכולל סלון חדר מגורים ומסדרון, כמובן שבמידה ומחליפים אריחים יש כאן עבודות נוספות שכוללות בין היתר את הפירוק של הפנלים סביב אותו שטח, תיקוני טיח צביעה וכדומה. העלות היא אחרת לחלוטין ממה שאני ציינתי כאן בחוות דעתי שהוצמדה לבית המשפט".

אני מניח אדוני ואני נותן מספר גלובלי כי אני לא יכול לתת מספר, אני אוהב להיות מדיוק בפני בית המשפט אבל התקילו אותי מה שנקרא שאנחנו מדברים לצורך הדיון כרגע על סדר גודל של כ-50 מטר, לא יותר מזה. אין צורך לפרק את הארונות ואת המטבח אפשר להגיע עם הריצוף עד לצוקל, מה שיש מתחת לארון המטבח מיותר להחליף אותו. 50 מטר זה גג. זה אומר 50 כפול 250 שקל פלוס נניח 7000 שקל עבור הצביעה תיקוני טיח וכדומה. ... "המחירים שלי תמיד לא כוללים מע"מ גם רשמתי את זה.".."המחירים הם במידה ובא קבלן, קבלן ראשי שעושה את העבודות אלו המחירים. במידה וכמו שאני כותב תמיד בחוות דעת לבתי המשפט מגיע קבלן מזדמן, אז המחירים עשויים להיות גבוהים ב-15 20 אחוז מעבר למחיר הזה. ככה השוק מדבר."

ככלל, ובהעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו.

ראה ע"א 2394/04 סולל בונה נ' ארז (תקֿֿעל 96(2), 481): "משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת."

(ראה גם: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי, תקֿֿעל 90 (2), 532) [פורסם בנבו].

מן הדיון והחומר שבפני, לא שוכנעתי, והנטל בעניין על הנתבעת , שקיימים 34 אריחים רזרביים זמינים להחלפה מיידית, הכרעה בענין זה מסורה לבית המשפט ולא למומחה . כן לא ראיתי לקבוע, שנוכח פרוטוקול המסירה , מדובר בפגם שמקורו בתובעים . גם המומחה אינו תומך בעמדה זו. כמו כן לא ראיתי לקבוע בהקשר זה תיקון בדרך של הדבקת ריצוף חדש, להבדיל מהסרת הקיים, ו/או תיקון בדרך אחרת. לטעמי בהיעדר ריצוף רזרבי מספק, יש לקבל טענת התובעים שנדרשת החלפת כלל הריצוף בחלק זה.

תמחור המומחה בדיון, 250*50 + 7,000 ₪ = 19,500 ₪ + תוספות נדרשות בגין קבלן מזדמן ומע"מ הינו בגבולות עמדת המומחה מטעם התובעים בעניין החלפת הריצוף.

ליקויי ריצוף בחדרים

התובעים התקינו פרקט על הריצוף בחדרים ודורשים את עלותו בסך 6,232 ₪

המומחה בחקירתו, ציין "מאחר והריצוף מקולקל בשפה שלי ולא מצאתי שהריצוף מקולקל בחדר השינה, .. לכן לא מצאתי צורך להמליץ לבית המשפט."

לפני התקנת הפרקט , צילם התובע את הריצוף , וצורפו כנספח ז' ח' לתצהיר התובע , והוצג למומחה בחקירתו: (עמ' 12-13 לפרוקטול)

"ש:אתה רואה את הריצוף? פשוט לקחו מפה כדי להחליף בשטים הציבוריים להחליף ריצופים וזה המצב שנוצר. לאור מה שאתה רואה פה עכשיו האם אתה משנה את מה שנאמר בחוות דעתך?

...

העד, מר ויינלס:כן, אדוני התשובה היא פשוטה, ככל והיה הכם המכר להתקין ריצוף מה שנקרא ריצוף סוג ב' להכנה לפרקט אז מה שהתקינו זה בסדר. ככל וזה לא הופיע בהסכם המכר והיה על הקבלן להתקין ריצוף סוג א' אז כמובן שבמדיה והתובע מביר מחר בבוקר את הפרקט מנסיבות כאלו או אחרות הוא מקבל ליקוי קשה בדירה. צריך לבדוק בחוזה המכר ולהבין מה היה שם. אני לא יודע את התשובה."

אין חולק כי התובעים היו זכאים לקבל דירה בעלת ריצוף אחיד מסוג א', בכל חלקיה. בשל הליקויים בריצוף באזור הסלון , עולה כי התובעים הסכימו לפרק אריחים מהחדרים , וחלף זאת להתקין פרקט בחדרים, אולם הנתבעת בסופו של יום לא התקינה את הפרקט (עמ' 3 לפרוטוקול)

"העד, מר למשקו:הריצוף של החדרים כאילו זה עניין של הפרקט. הריצוף היה בצורה שחמט אקראית, 

עו”ד נהיר:אבל להיפך בפרוטוקול מסירה אתה כותב צריך להיות מסופק פרקט.

העד, מר למשקו:נכון, זה מה שאתם הבטחתם לי אבל לא קיימתם.

ש:זאת אומרת שנייה, שאניע אבין הריצוף היה ככה כי הייתה הסכמה לפרקט מה שאתה אומר זה שבעצם לא סיפקנו לך את הפרקט שהתחייבנו לספק לך?

ת:בדיוק. כן.

ש:אבל הייתה הסכמה שהריצוף יהיה ככה רק על זה פרקט אתה אומר חברה,

ת: לא לא, לא לא, ההסכמה הייתה שאני אכנס לדירה שיהיה

  הרכבה מלא פרקט אבל לא יצא."

לשיטת הנתבעת לא הותקן פרקט משום שהתובעים דרשו פרקט משודרג . עולה כי אכן התובעים ביקשו דגם אחר מעט יקר יותר מהדגמים שהוצעו ע"י הנתבעת , אולם הנתבעת לא השיבה לפניות בעניין ( נספח ד לתצהיר התובע), ואף לא הודיעה כי מסרבת לבקשה , ולאחר 3 חודשים נאלצו התובעים להתקין בחדרים פרקט בעצמם, ועל חשבונם.

משבתוך 3 חודשים ממסירת הדירה, לא הותקן פרקט בחדרים, ואף לא הושב מצב הריצוף לקדמותו, וכאשר התובעים רכשו פרקט על חשבונם, אני קובע שזכאים להשבת תמורת עלות הפרקט ששילמו בענין בסך 6,232 ₪ , התובעים דורשים תשלום נוסף, שווה ערך לריצוף אחיד וכנדרש במפרט המכר בחדרים, ונוכח הפרת ההסכם בעניין הפרקט ע"י הנתבעת. כאמור חלק מן הריצוף המקורי, בחדרי השינה הועבר בהסכמה לתיקונים בסלון, וכאשר הוסכם על הנחת פרקט כתחליף. לפי התמונות שצורפו, לגבי מצב הריצוף בחדרים, טרם הנחת הפרקט , וגם מומחה ביהמ"ש מסכים לכך, מדובר בריצוף בחדרים, שאינו ראוי לחלוטין, ואינו לפי מפרט המכר, המומחה לא קבע פיצוי בעניין, בהיותו סבור, ובצדק, שמדובר בעניין משפטי, ובהקשר הסכמות וויתורים , נטענים, אגב הנחת הפרקט. בנקודה זו ביהמ"ש סבור, על פי כל החומר שבפניו, כי התובעים זכאים לפיצוי מלא , ובנוסף לעלות הפרקט , בגין תיקון הריצוף הקיים מתחתיו, שכן כפי שצוין אין חולק שלא קיבלו מה שהוזמן , בסופו של יום. ויתורם בעניין, כנגד הנחת פרקט על חשבון הנתבעת לא בא לעולם. הנחת הפרקט על ידם, מקץ 3 חודשים מקבלת הדירה , היוותה לטעמי בבחינת הקטנת נזק הכרחית, לאותה עת, ואין לראות בה , שכלול הוויתור הנטען בעניין , עליו דובר באופן כללי קודם. משכך אני קובע בשאלה זו שהושארה לפתחנו, ע"י המומחה, כי התובעים זכאים לפיצוי גם בעבור תיקון הריצוף בחדרים. מכיוון שמומחה ביהמ"ש לא תמחר ליקוי הריצוף בדירה, אלא התייחס לכך כללית בדיון, וכאשר הערכתו בדיון בגבולות הנדרש ע"י התובעים ולפי חוות הדעת מטעמם בעניין, אני מחליט שבהקשר הריצוף, לכלל הדירה , התובעים זכאים לפיצוי הנדרש בתביעתם בסך 40,540 ₪ .

למעט האמור לעיל, בקשר לריצוף בכלל הדירה, לא ראיתי מקום לשנות מקביעותיו והערכותיו הכספיות של מומחה ביהמ"ש. התוצאה הנגזרת מכך, שיש להפחית מחוות דעתו המקורית, סך 3,400 ₪ לפי סעיף 4.1 לחוות הדעת , ולהוסיף סך של 5,800 ₪ כאמור בתשובות לשאלות הבהרה מיום 18.9.19, סעיף 6 ועניין המחסן.

חוסר בברזים וכיור, ליקוי במחסן 

שוכנעתי מעדות התובע, כי הנתבעת לא זיכתה את התובעים בגינם : כך בעמ' 33-34 לפרוטוקול

"ת:אני ביקשתי מכם שכבר תסיימו כבר כל התיקונים שלכם ביקשתי מכם כאילו יש רשימה של אי מיליים מאוד ארוכה עד לנובמבר עד שאני החלטתי שאני עושה את זה לבד.

ש:שאתה עושה את זה לבד,

ת:נכון.

ש:ואז במה אתה מחייב את החברה?

ת:במה שאתם הבטחתם, אני גרתי שלושה חודשים בלי ברזים בלי כיורים עם הרצפה שהיא שחמט.

ש:אבל אתה קיבלת זיכוי על הברזים.

ת:לא קיבלתי שום זיכוי. זה זיכוי הזה זה היה על איזה שהוא חדר של שירותים שנאי ביטלתי.

ש:שאתה אומר אין לך פה,

ת:יש עוד שתי שירותי אורחים כאילו שירותים, שירותי הורים ושירותי אורחים את השלישי אני ביטלתי."

בהקשר לחוסר זה, לא שוכנעתי שהתובעים זוכו בגינם, וכן אין חולק שלא סופקו, משכך אני מחליט כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין החוסרים האמורים בסך 2,886 ₪. לא ראיתי לקבל דרישת התובעים לפיצוי נוסף, בגין החוסר באביזרים אלו, ומעבר לפיצוי בגין איחור במסירה.

איחור במסירה - המסגרת הנורמטיבית

סעיף 5א. "פיצוי בשל איחור במסירה (תיקון מס' 5) תשע"א-2011 לחוק קובע כך:

5א. (א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

(1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;

(2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.

(ב) הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו."

בהתאם לסעיף 7א לחוק, לא ניתן להתנות על האמור בחוק אלא לטובת הקונה. מכאן, שגם אם חוזה המכר מתיימר להגביל את זכות הקונה לפיצוי מעבר למגבלות המותרות בחוק, אין לכך תוקף (ראו, רע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ [פורסם בנבו] , לפיכך, כאשר נבחנת השאלה אם מועד המסירה של הדירה נדחה כדין, יש לבחון זאת הן ביחס להוראות החוזה והן ביחס להוראות החוק.

סעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות) , מתיר לצדדים להסכים כי המוכר לא יחויב בפיצוי בגין איחור במסירת הדירה, כאשר האיחור נגרם "כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו". הסעיף כולל, אפוא, שני תנאים מצטברים: האחד, במישור העובדתי, כי העיכוב נגרם עקב נסיבות שאינן בשליטת המוכר; והשני, במישור המשפטי, כי הסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן של אותן נסיבות אינו מוטל על המוכר (ראו, תא"מ (שלום פ"ת) 42039-06-16 אליהו נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (3.5.2018) ("עניין אליהו"); תא"מ (שלום ראשל"צ) 39450-03-17 נכסי יונט יגאל אלון תל אביב בע"מ נ' יקותיאל ביזנס סנטר בע"מ [פורסם בנבו] (4.9.2018) .

שינויים

התובעים טוענים לאיחור של כ- 10 חודשים ממועד המסירה החוזי שנקבע ליום 22.10.15 .

לטענת הנתבעת – התובעים הסכימו לאיחור של 60 ימים בשל הזמנת שינויים , טופס שנחתם בין התובעים לקבלן – צד ג' , אולם הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא – טופס הזמנת שינויים חתום ע"י התובעים , ובניגוד לסעיף 15.7 להסכם , כי משך הדחיה יסוכם מראש .

בהקשר לסוגיה זו נקבע ברע"א 6605/15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ [פורסם בנבו], כב' השופטת ברק-ארז:

"סעיף 5א לחוק נועד להוסיף רובד נוסף של הגנה לרוכש הדירה, במובן זה שהוא קובע הסדר סטטוטורי של פיצוי בגין חריגה מעבר לתקופה של 60 יום . הדיון נוגע לאפשרות להגביל באמצעות תניות בהסכם המכר את זכותו של רוכש דירה לפיצויים בגין איחור במסירתה. השאלה הינה באיזה מובן הסכמה חוזית על דחייה של מועד המסירה תיחשב כעולה בקנה אחד עם התכלית החקיקתית החותרת לכך שמועד המסירה אמור להיות ברור ושקוף, במידה המאפשרת לרוכש לסמוך עליו (ודוק, האמור מוגבל למצבים שבהם הוסכם בין הצדדים על מועד מסירה ) לכאורה, עצם האפשרות לקבוע מועד חוזי חדש אינה נוגדת את החוק, שהרי האיחור במסירת הדירה יימנה על פי החוק רק מן היום שעליו הוסכם כיום המסירה. זאת, בשונה מתניית פטור מחבות בגין איחור במסירה.  לכן יש לבחון בכל מקרה האם יש הסכמה עדכנית על מועד המסירה או שמא תניית פטור "המוצגת" כתניה שעניינה הסכמה על מועד מסירה חדש, אך בפועל נועדה לפטור את הקבלן מחובת הפיצויים המוטלת עליו מכוח החוק. במקרה זה, אין צורך למצות את הדיון בשאלה זו, שכן אין לומר שהצדדים הסכימו על מועד מסירה חדש כאשר ההסכמה החדשה אינה כוללת התייחסות למועד מסירה קונקרטי חדש או מגדירה משך זמן קצוב שבו נדחה המועד החוזי. הדעת נותנת שבחיי המעשה עמידה בדרישה זו תוכל להיעשות בדרכים שונות. אלא שכאשר הסכם המכר קובע הוראה רחבה המאפשרת לקבלן לדחות את מועד המסירה בלי לקבוע מועד חדש באופן ברור, אין זו הסכמה חוזית חדשה אלא תניית פטור מובהקת. "

כאמור, בענייננו לא הוצג טופס שינויים , שנחתם , ככל הנראה , מול הקבלן המבצע ולא הנתבעת, יחד עם זאת, התובע אישר בעדותו, שביקש שינויים בקשר להזזת קיר שטרם נבנה , וכן 2 נקודות תאורה נוספות בגינה , בהינתן האמור , אני סבור שניתן, ובהיעדר הטופס , ובדוחק, לאשר בהקשר זה 15 יום אחור. ברי שאין מקום לקבל בהקשר זה הצדקה לאיחור בן 60 יום.

פעילות מעין מלחמתית, והתארגנות אחריה

הנתבעת טוענת לדחית מועד המסירה החוזי בענייננו בשל פעילות מעין מלחמתית – מבצע צוק איתן , ולפי סעיף 4.4 , 4.8 להסכם.

כאשר עולה טענה כי נסיבות חיצוניות גרמו לעיכוב במסירת הדירה, יש לבחון האם קיים קשר סיבתי בין אותן נסיבות לבין האיחור במסירה. כאשר הטענה היא כי נגרם עיכוב בבנייה, דרך המלך היא להגיש חוות דעת שתצביע על הקשר הסיבתי בין הנסיבות לבין העיכוב בבנייה. ראה תא"מ (שלום פ"ת) 42039-06-16 אליהו נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ [פורסם בנבו]

הנתבעת טוענת כי מבצע צוק איתן בתקופה שבין 8.7.14 – ונמשך עד 26.8.14 , גרם לעיכוב של 40 יום . על הנתבעת הנטל להראות כי הפעילות המלחמתית , הובילה לאיחור קונקרטי בעבודות בפרויקט, ומצופה היה שתעשה זאת על בסיס אסמכתאות וראיות שמטבע הדברים ברשותה , כגון יומני עבודה , לוח זמנים , עדי מפתח ועוד . מה שלא נעשה בעניינו , והטענה בענין נדחית.

יפים לענייננו הקביעות בתא"מ 42039-06-16 אליהו נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ [פורסם בנבו], "הטענה נטענה בכלליות ובעלמא, ללא כל פירוט וללא כל אסמכתאות מתאימות. לא צורפו יומני העבודה אשר יוכיחו את המחסור הנטען בפועלים ולא פורטה ולו הזמנה אחת של חומרי בניה שהתעכבה. בנוסף, בהיעדר פירוט לוח זמנים של הפרויקט לא ניתן לדעת האם הסגר על שטחי יהודה ושומרון גרם לעיכוב כלשהו בלוח הזמנים המתוכנן."

הנתבעת טוענת לעיצומים בחברת חשמל ורשות כבאות

לטענת הנתבעת, בשל עיצומים בחברת חשמל שלא הייתה לה שליטה עליהם, נדחו העבודות , בכ- 35 יום. וכן עיצומים ברשות הכבאות שגרמו לעיכוב ב 60 ימים , ולפי סעיף 4.7 להסכם .

מי אמור לשאת בסיכונים הקשורים להתנהלות הרשויות השונות המעורבות בתהליך הבנייה, כגון חברת חשמל , רשות הכבאות, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, העירייה וכדומה. כפי שצוין לעיל, סעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות) מאפשר לצדדים להתנות על חובת הפיצוי כאשר העיכוב נובע מנסיבות שאינן בשליטת המוכר "ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו".

"בכל הנוגע להערכת הסיכון שייגרמו עיכובים בשל התנהלות הרשויות, אין לקונה כל מידע או יכולת הערכה. מלוא המידע והניסיון בעניין זה נמצאים בידי היזם-המוכר, האמור לדעת להעריך את הסיכון שהרשויות יבואו בדרישות חדשות , או יפגינו חוסר יעילות בטיפול בבקשות המוגשות אליהן. הוא גם זה שאמור להיות בפועל בקשר מול הרשויות ובידו לנסות להשפיע על קצב קבלת ההחלטות. ולבסוף, ככל שהתנהלות הרשויות עולה כדי עוולה, היזם הוא זה שניתן לצפות כי יגיש תביעה נגד הרשויות בגין הנזקים שנגרמו עקב התנהלותן. ניתוח זה של מאזן הכוחות בין היזם לבין הקונה מוביל למסקנה כי בדרך כלל ראוי יהיה להטיל על היזם את הסיכונים הקשורים להתנהלותן של הרשויות שאישורן נדרש לצורך ביצוע הבנייה והשלמתה. על היזם לשקלל גורמים אלו כאשר הוא מתחייב לתאריך מסירה של הדירה. התחייבות לתאריך מסירה מסוים היא בעלת ערך כלכלי, שכן הדעת נותנת שככל שתאריך המסירה מוקדם יותר כך המחיר שניתן לדרוש גבוה יותר. כמו בכל מקרה בו צד נוטל על עצמו התחייבות חוזית, יש בה סיכון מסוים. אין זה ראוי כי סיכון זה, ככל שהתממש, ייפול לפתחו של הקונה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון, בהקשר מעט שונה, בע"א 4481/90 אהרן נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ, פ"ד מז(3) 427, 437 (1993): "ראשית לכל אומר, שראוי להתייחס בחשד לטעמים שמעלה צד לחוזה באשר לסיבות - סיבות סבירות, לטענתו - שגרמו לו להפר חוזה שנתחייב בו. הסכם, כל הסכם, אמור ליצור איזון כלשהו בחלוקת סיכונים וסיכויים בין הצדדים לו, וצד שנטל סיכון על עצמו (ובצדו של הסיכון זכה גם בסיכוי), לא יישמע בטענה כי להוותו נתגשם הסיכון, וכי מטעם זה אין הוא יכול לקיים את החוזה כהלכתו...".

סביר בעיני כי ככלל הסיכון כי יהיו עיכובים בהשלמת הבנייה כתוצאה ממחדלים של הרשויות רובץ על היזם, והוא אינו יכול במקרה כזה לזכות בפטור מחובת פיצוי (לגישה דומה ראו, עניין אליהו, פסקה 36.א; תא"מ (שלום י-ם) 34181-08-17 פלד נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 40-39 (28.5.2019)). על אף האמור, אין להוציא מכלל אפשרות כי יהיו מקרים יוצאי דופן בהם מחדלי הרשות הם כה חריגים ובלתי צפויים, עד כי הם חורגים מ"מרחב הסיכון" של היזם (ראו, עניין אליהו, שם). למותר לומר, כי נטל ההוכחה בעניין זה הוא על היזם." וכן ראה לעניין זה: ת.א (ראשל"צ) 14461-05-17 סימה נג'ר נ' רום רימון נכסים בע"מ [פורסם בנבו]

כאמור הנטל על הטוען לעיכוב, הנתבעת, ואני סבור כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה, הנדרש בעניין. לא הוכח ביומני העבודה או כל אסמכתא אחרת , טבלת זמנים מסודרת , ובה יעדים של חברת חשמל, לא הוצגו אסמכתאות , מה הנתבעת עשתה למנוע את העיכוב למרות העיצומים .

כך גם לגבי עיצומי כיבוי אש, הנתבעת עליה הנטל להוכיח , כי קיים קשר סיבתי של "הסיבה בלעדיה אין" בין הדרישות החדשות / העיצומים לבין העיכוב, במובן זה שאילולא אותן עיצומים לא היה נגרם העיכוב; וכי פעלה בזריזות והשקיעה את כל המשאבים הסבירים הנדרשים על מנת לבצע את הדרישות במהירות האפשרית. אני סבור שבנסיבות העניין הנתבעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין העיצומים הנטענים לבין האיחור במסירה, וממילא לא מתקיים התנאי לפיו האיחור נובע מנסיבות שאינן בשליטת המוכר.

לאור האמור, משטענות הנתבעת נדחו בענין , ולמעט 15 יום שאושרו , אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי עבור 9 חודשים , ועוד 3 ימים ובגין האיחור במסירה .

התובעים דורשים לפי שכ"ד בסך 4,500 ₪ לחודש, המומחה מטעם ביהמ"ש, שהינו גם שמאי, קבע שווי שכ"ד בסך 3,200 ₪ לחודש , וכפי שנקבע לעיל , איני רואה מקום לסטות מקביעתו בהקשר זה.

משכך הפיצוי יחושב כדלקמן : 3,200 * 1.5 * 8 ח' = 38,400 ₪, + 3,200 ₪ * 1.25 * 1.1 ח' = 4,400 ₪ סה"כ 42,800 ₪ פיצוי בגין איחור במסירה .

תקופת גרייס

האיחור במסירה משמעותי, ומעבר לתקופת הגרייס שבחוזה , ומן המועד שקבוע בסעיף 5א (א) לחוק המכר דירות, ומשכך ברי שאת האיחור יש למנות מן המועד החוזי , וללא הפחתת תקופת גרייס כלשהי.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו עוד בטרם התיקון לחוק המכר בענין .

ע"א (ת"א) 583/84 גורי ואיזקוביץ נ' רובינשטיין ושות [פורסם בנבו]:

" משקבעו הצדדים בחוזה מועד  מדויק למסירת החזקה משמעות הדבר שיש משמעות בעיניהם – בעיקר בעיני הקונה כמובן- למועד זה. אלא שהקונה, מתוך התחשבות במורכבות הרבה שבה כרוכה עבודת הבניה והגורמים השונים בהם היא תלויה, מוותר מראש לקבלן הבונה על תקופה מסוימת של איחור, בתקווה ובתנאי שהדבר ישמש לקבלן תמריץ לסיים את הבניה בגבולות הזמן שנקבע בתוספת "תקופת החסד" של 90 יום...ואין כאן אבסורד כלשהו : משלא עשה הקבלן די כדי לזכות בתמריץ על תנאי שניתן לו בחוזה, ממילא אין מחילתו של הקונה מחילה..."  ( הדגשה שלי א.ש)

עגמת נפש

בעניין תא"מ (ת"א) 11749-10-18 מועלם ואח' נ' אפריקה התחדשות עירונית בע"מ, [פורסם בנבו] נקבע ע"י כב' השופט רז נבון בסע' 39-40 : " אינני סבור, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש. התובעים בחרו לילך במסלול פיצוי סטטוטורי, מכוחו הם זכאים לקבל פיצוי מוגדל בגין האיחור במסירה (מגלם דמי שכירות כפול 1.5), ואינני סבור, כי מעת שבחרו לילך בדרך זו, הם זכאים לפיצויים נוספים."

בע"א , מחוזי ת"א , 28167-07-19 מועלם ואח' נ' אפריקה התחדשות , [פורסם בנבו] נדחה ערעור שהוגש בעניין, ע"י כב' השופטת אביגיל כהן, וקובעת בסעיף 9 ד) בהקשר זה :

"באשר לאי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש:

פסיקת פיצוי בגין רכיב זה מסורה לשיקול דעת בית משפט ולא נעשית בדרך שבשגרה.

למעשה, בכל מקרה של הפרת חוזה, ניתן יהיה לטעון, כי נגרמת "עוגמת נפש" לצד שהחוזה כלפיו הופר ובכל זאת, אין פוסקים לרוב נוסף לפיצוי הממוני בגין נזק שנגרם כתוצאה מהפרת החוזה, גם פיצוי בגין "עוגמת נפש".

לרוב פוסקים פיצוי בגין רכיב זה,כאשר לא ניתן לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין רכיב אחר באופן שישקף עוולה שנעשתה ביחס אליו או את הפרת החוזה כלפיו.

כך למשל פסקתי פיצוי בגין עוגמת נפש לבני זוג אשר הרב שהיה אמור לערוך את חופתם הגיע לאולם סמוך לשעה 23:00 בלילה - ת.א. (שלום ת"א) 59985/04 גלית עמר נ' המועצה הדתית ת"א יפו (12/2/07), שם התביעה במהותה היתה לפיצוי בגין עוגמת נפש.

אף אני סבורה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש משנפסק פיצוי בגין האיחור בהתאם להוראות חוק המכר דירות."

בענייננו, הפיצוי שנפסק , רכיביו שונים, פיצוי בגין ליקויי בניה שקשורים בעיקרם לריצוף, ואיחור במסירה . כאמור אין מקום ובנסיבות כאן, לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש , ובקשר לרכיב האיחור במסירה , יחד עם זאת , וכמקובל בסוג תביעה זה, ובקשר לליקויי הבניה טיבם והיקפם , לבית המשפט שיקול דעת בעניין , ונוכח מהות הליקויים בגינם נקבע הפיצוי, בעיקרו בהקשר לריצוף , אני קובע בהקשר זה, פיצוי לתובעים בגין עוגמת נפש ובסך של 10,000 ₪ .

בנוסף לאמור, וכאשר היקף העבודות בגין תיקון ליקויים שהותרו , הוגדל משמעותית נוכח הקביעה להחלפת ריצוף בהיקף של כ 90 מ"ר , ברי שזמן הביצוע יעלה על 10 ימים שצוינו בחוו"ד המומחה, ביחס לתיקון מצומצם יותר, משכך ובשיקול הנדרש, לרבות אי נוחות שתיגרם בעניין, נפסק לתובעים סך 4,000 ₪ פיצוי לתקופת ביצוע העבודות.

תביעה לצו עשה

בתביעה נדרש גם צו עשה , ביחס למס' פריטים, בהינתן שהמומחה לא אישר את כולם , ולגבי אלו שאושרו , קבע פיצוי כספי שאושר כאן, אין מקום ליתן בנוסף צו עשה .

התביעה כנגד צד ג'

כאמור הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד הקבלן המבצע "אוריון שיא ניהול והנדסה בע"מ"

צד ג', שתחילה היה מיוצג ע"י ב"כ, הגיש כתב הגנה להודעת צד ג', וכן הגיש תצהיר מטעמו, בהמשך, ביום 9.9.20 הגיש ב"כ בקשה לפטור אותו מייצוג , וניתנה החלטה: " לשחרר הפונה מייצוג צד ג'. הפונה יודיע מיד לצד ג' לגבי מועד ההוכחות שנקבע בתיק ליום 1/6/21 שעה 9.00 המזכירות תודיע לצדדים, וכן תעדכן פרטי צד ג' לפי ההודעה, ותשלח לו פרוטוקול דיון והחלטה מיום 8/9/20"

איש לא התייצב לדיון הוכחות . משכך ונוכח תקנה 75 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 הקובע: "לא התייצב הנתבע והתובע התייצב, רשאי התובע להוכיח את תביעתו, ויהיה זכאי לסעד שביקש לפי הראיות שהתקבלו "

בהעדר התייצבות מטעם צד ג', ומנימוקי ההודעה בעניין , ראיתי לקבל את ההודעה לצד ג', ולחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת (שולחת ההודעה לצד ג'), בגין כל סכום שחויבה לשלם לתובעים, בקשר לליקויי הבניה .

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת בעקרה.

    

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כלהלן:

    

   • בגין ליקויים ועל בסיס חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש , 23,500 ₪ בהפחתת סך 3,400 ₪ שנקבע בסעיף 4.1 , ובתוספת 5,800 ₪ בגין ליקוי במחסן, ובתוספת ליווי מהנדס, וניקיון הדירה לאחר ביצוע העבודות 4,150 ₪, סה"כ 30,050 ₪, ובתוספת 10% בצ"מ ( 3,005 ₪) סה"כ 33,055 ₪ + 15% תוספת עבור קבלן מזדמן (4,958 ₪) סה"כ 38,013 ₪ + מע"מ (6,462 ₪) סה"כ לתשלום 44,475 ₪

      

   • בגין ליקויי הריצוף בכלל הדירה, חדרי שינה וסלון סך 40,540 ₪

      

     הסכומים שבסעיף קטן א , ב לעיל , יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.6.19 (מועד עריכת חוו"ד המומחה) ועד לתשלום בפועל.

      

   • בגין התקנת הפרקט סך 6,232 ₪, וחוסרים (ברזים וכיור) 2,886 ₪, הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/16 ועד לתשלום בפועל.

      

   • בגין 9.1 חודשי איחור במסירה, וכפי שפורט לעיל, סך 42,800 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

      

   • בגין עגמת נפש סך 10,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

      

   • בגין פיצוי בתקופת ביצוע העבודות סך 4,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

      

3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות דיון כולל בסך 14,000 ₪ , וכן שכ"ט עו"ד בסך 17.55% (הכולל מע"מ) מכל סכום שנפסק לזכות התובעים.

   הסכומים יישאו הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

    

4. ההודעה כנגד צד ג' מתקבלת ,אני מחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת בסכומים שחויבה בהם ובקשר ללקויי הבניה – סעיף 2 א ו- ב לעיל , וכן בסכום השווה ל 60% מן ההוצאות ושכ"ט, בהם חויבה הנתבעת , סעיף 3 לעיל, הסכומים יישאו הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

    

   המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים

    

   ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ב, 29 יוני 2022, בהעדר הצדדים.