ת"א 16881-10-12 פארוקי ואח' נ' נשאשיבי

1. לבית-משפט זה הוגשה תביעה להריסת עבודות בנייה בלתי חוקיות, שנטען, כי נעשו על-ידי הנתבעים, ללא היתר כדין ותוך פלישה למקרקעין שבבעלות התובעים (להלן – העבודות). בכתב התביעה פורטו הנסיבות והשתלשלות האירועים, שמכוחם טענו התובעים למתן צו להריסת העבודות, בהתאם להסכמות והתחייבויות קודמות של הנתבעים. בית-המשפט התבקש ליתן צו המורה לנתבעים להשיב את המצב במקרקעין לקדמותו ולהרוס כליל את העבודות. בעניינם של הנתבעים 1 ו- 3 הגיעו הצדדים להסדר פשרה, וניתן לו תוקף של פסק-דין.

2.בהגנתו, העלה הנתבע 2 (להלן – הנתבע) טענות דיוניות שונות ולגופו של עניין, כפר בזכויות התובעים להריסת העבודות. לטענתו, בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לזכויותיו להחזיק בחלק מהמקרקעין, עליהם הקים מבנה חד-קומתי מאורך, שבנייתו טרם הושלמה ואשר מחזיק בו כדין, כבר-רשות.

3.בדיון מיום 2.9.2013 קיבלו הצדדים את הצעת בית-המשפט לסיום הסכסוך בתובענה בפשרה, לפיה ישיב הנתבע את המצב במקרקעין לקדמותו בתוך 30 יום ויהרוס את העבודות בהתאם לדרישות מוסדות התכנון. עוד הוסכם כי ככל שלא יעשה כן עד למועד האמור, יהיו רשאים התובעים לנקוט בכל הליך לאכיפת הפשרה על דרך של פניה לרשויות או לביצועה, לאחר מתן תוקף, במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

4.עוד הוסכם, כי בית-המשפט יפסוק על-פי שיקול דעתו, על דרך הפשרה וללא נימוקים, פיצוי כספי לנתבע, בגין הריסת העבודות - זאת, על-יסוד כתבי הטענות וראיות שיוצגו לפניו.

5.להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק-דין ונקבעו מועדים להגשת טענות משלימות למתן פסק-דין משלים על דרך הפשרה, לעניין הפיצוי שיפסוק בית המשפט לנתבע, במועד ובתנאים שייקבעו.

6.התובעים הגישו את טענותיהם ואת ראיותיהם המשלימות לעניין הפיצויים. לטענות התובעים, צורפו תמונות של העבודות וכן חוות-דעת מומחה – של שמאי מקרקעין, בעניין עלויות הקמת העבודות, אותן העריך בסך של 85,000 ש"ח ולאומדן גובה דמי השימוש, הנטענים, לתקופה של שבע שנים – משך החזקת הנתבע במקצת מהמקרקעין, ובסך של 183,000 ₪. אולם, בטרם הוגשו סיכומי הנתבע, הוגשה בקשתו ל" ...ביטול הסדר דיוני ובקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע ההחלטה". הבקשה נדחתה, תוך שקבעתי כי על צד המבקש לבטל הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, לנקוט הליך חדש במסלול הדיוני המתאים, ועל דרך של הגשת תובענה נפרדת לביטול פסק-הדין שנתן תוקף להסכם. לצד האמור, הוגשו טענותיו, לעניין החזקה כדין בחלק מהמקרקעין והיותו בר-רשות. הנתבע לא טען לשיעור הפיצויים המגיע וביקש למנות מומחה לעניין זה מטעם בית-המשפט. בשל הליך ערעור שנקט הנתבע לביטול הפשרה (שקיבלה תוקף של פסק-דין), עוכב הדיון בעניין הפיצויים עד למתן החלטה בהשגה.

7.כאמור, הנתבע לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון (רע"א 7988/13). בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע בהחלטתו מיום 29.7.2014, כי על המבקש לבטל פסק-דין שניתן בהסכמה בעילה של פגם בכריתת ההסכם, כגון בטענת ההטעיה שהעלה הנתבע, להגיש תובענה חדשה לאותה ערכאה שבה ניתן פסק-הדין הנותן תוקף להסכם.

8.עם מתן ההחלטה, הודיע הנתבע כי בכוונתו לנקוט בהליך מתאים לביטול פסק-הדין על דרך של הגשת תובענה חדשה; וזו הוגשה בסמוך לאחריה. עם זאת, ביקש כי בית-המשפט יפסוק לעניין שיעור הפיצויים, בכפוף לפסק-דין שיינתן בתביעה. בנסיבות אלה קבעתי כי פסק-הדין המשלים יינתן בסמוך.

9.משהוגשו טיעוני הצדדים ולאחר עיון, לא מצאתי טעם ועילה מספקת למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בשים לב לטיבו ומהותו של ההליך - המקוצר ולתנאי ההסדר הדיוני לפסיקה בפשרה ודוקו, לא הייתה כל מניעה מצד הנתבע להגיש חוות דעת מטעמו ומשבחר שלא לעשות כן, משיקוליו, בהיעדר טעם מניח את הדעת, אין לו להלין אלא על עצמו. בנסיבות אלה, משהובא התיק לפניי למתן פסק-דין משלים ולפסיקת פיצויים לנתבע., הנני קובע, כדלקמן,