לפני תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה בדירת מגורים ואיחור במסירתה.
1.ביום 24.4.14 רכש התובע מהנתבעת דירת מגורים בפרויקט 'פיבקו על הים' בחיפה (נספח ב לראיות התובע; להלן –"חוזה המכר" ו-"הדירה").
2.לטענת התובע, היה על הנתבעת למסור לו את הדירה תוך 30 חודשים ממועד מתן היתר הבנייה, וכשהיא מושלמת וראויה למגורים; היתר הבנייה הוצא ביום 30.6.14, כך שהדירה הייתה אמורה להימסר עד ליום 30.12.16. בפועל, כך טוען התובע, הדירה נמסרה רק ביום 31.5.20 (כלומר באיחור של 41 חודשים).
לטענת הנתבעת, הדירה אמנם נמסרה באיחור, אך לא כפי שטוען התובע, ובנוסף האיחור נגרם כתוצאה מנסיבות אשר אינן בשליטתה.
כן טוענת הנתבעת לקיומו של מעשה בי-דין בסוגיית האיחור במסירה, המחייב את הצדדים לפעול על פיו, תוך שהיא מפנה לפסק דין שניתן ביום 9.3.21 בבית משפט המחוזי בחיפה בע"א 41741-10-20 ספייס בניה ויזמות בע"מ נ' אקרברג.
בתשובה לטענות אלה של הנתבעת, טוען התובע כי בפסק הדין הנ"ל, כמו גם בפסקי דין אחרים שניתנו בנוגע לאותו פרויקט והמתייחסים לאותה הנתבעת, נפסק כי הנתבעת היא האשמה היחידה בעיכוב המסירה לדיירים; התובע מבהיר כי פסק הדין שניתן בעניין אקרברג אינו מהווה מחסום דיוני או אחר לתביעה של דייר אחר בפרויקט, והואיל והוא כלל לא היה צד לדיון זה אין קביעותיו מחייבות אותו, וטענותיו בהקשר זה מקובלות עליי.
3.בכתב התביעה טען התובע כי שווי דמי השכירות לדירה דומה לדירתו הוא בסכום חודשי של 6,500 ש"ח, אך בהתאם לחוות דעת שמאי המקרקעין מטעמו (שהוגשה ביום 8.12.21 על יסוד החלטתי מיום 6.11.21) הוערכו דמי השכירות לדירה דומה בשנים הרלוונטיות (קרי: 2017 עד 2020) בסכום שנע בין 5,700 ש"ח בשנים 2017 – 2018, ל-5,900 ש"ח בשנת 2019 ו-6,000 ש"ח בשנת 2020.
בהתאם לחוות דעת שמאי הנתבעת שצורף לכתב ההגנה, שווי דמי השכירות החודשיים לדירה דומה לדירת התובע הוא בסכום של 4,000 ש"ח.
4.בנוסף על האיחור במסירתה, לטענת התובע בדירה ליקויים רבים, לרבות ליקויי רטיבות חמורים, וכאשר הוזמן לקבל את הדירה היא לא הייתה ראויה למגורים ולכן פרוטוקול המסירה מיום 29.8.19 (נספח ד לראיות התובע) נחתם 'תחת מחאה'.
עוד לטענת התובע, במועד המסירה האמור הוא התבקש להמתין עם אכלוס הדירה עד לביצוע התיקונים, ולכן רק בחודש מאי 2020 הושכרה הדירה לצד ג, למרות שמרבית הליקויים לא טופלו כראוי, לרבות ליקויי הרטיבות.
מומחה מטעמו של התובע העריך את עלות תיקון הליקויים בסכום של 105,270 ש"ח, כמפורט בחוות דעתו מיום 4.5.21.
לטענת הנתבעת היא ביקשה לבדוק את הליקויים הנטענים בדירה באמצעות מומחה מטעמה בטרם הוגשה התביעה, אך הדבר לא התאפשר בעטיו של התובע; בעקבות החלטתי מיום 6.11.21, הגישה הנתבעת ביום 19.12.21 חוות דעת מומחה מטעמה בה מעריך המומחה את הליקויים בדירת התובע בסכום של 21,550 ש"ח בתוספת מע"מ.
5.ההליך
5.1ביום 8.7.21 הוגשה התביעה דנן במסגרתה דרש התובע פיצוי בסכום כולל של 462,587 ש"ח, כדלקמן:
337,317 ש"ח בגין איחור במסירה (לפי 41 חודשי איחור במסירה נטענים ושווי דמי שכירות נטענים בסכום של 6,500 ש"ח, ובהפחתת הסך של 8,808 ש"ח שהנתבעת שילמה לו לטענתו כפיצוי בגין איחור במסירת הדירה),
105,270 ש"ח עלות תיקון הליקויים בדירה,
10,000 ש"ח אבדן שעות עבודה,
10,000 ש"ח דיור חלופי,
30,000 ש"ח בגין עגמת נפש.
5.2נוכח המחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד הוצאת היתר הבנייה, וכפועל יוצא – אף מועד המסירה החוזי, כמו גם העובדה שכל צד נקב בכתב טענותיו בסכום אחר ששולם לתובע כפיצוי עבור האיחור במסירת הדירה, הוריתי לנתבעת ביום 6.11.21 להבהיר עניינים אלה, ובהודעה שהוגשה מטעמה טענה הנתבעת כי מועד הוצאת היתר הבנייה הוא ביום 20.5.15, מועד המסירה החוזי הוא על כן ביום 12.12.17 ומועד המסירה בפועל היה ביום 6.6.19, עת ניתן טופס 4.
הנתבעת ציינה כי התובע איחר בתשלום עבור הדירה למשך מצטבר של 113 ימים, וכי שולם לו פיצוי בסכום של 44,448 ש"ח בגין איחור במסירת הדירה סכום אותו אישר התובע בהמשך, לאחר בדיקה נוספת שערך בהתאם לדרישתי (הודעת תובע מיום 20.12.19), והסכום של 44,448 ש"ח ששולם בגין איחור במסירה בשנת 2019 אינו שנוי עוד במחלוקת; סכום זה נכון להיום עומד על הסך של 55,000 ש"ח (במעוגל).
אציין, כי הנתבעת לא חזרה בהמשך ההליך על טענתה בדבר איחור בתשלומים בידי התובע, בוודאי שלא הוכיחה אותה.
5.3ביום 3.1.22 מיניתי את מר יוסי לזר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ליקויי בנייה ושמאות מקרקעין (להלן – "מומחה בימ"ש"), וביום 29.3.22 הוגשו חוות דעתו.
5.4ביום 9.6.22 התקיימה ישיבת קדם משפט בסיומה ניתנו הוראות שונות לצדדים, ובהמשך אף הוריתי על ביצוע תיקונים בדירה בידי הנתבעת ועל חשבונה ובפיקוח מומחה בית המשפט, אשר העריך את משך הזמן לביצוע העבודות בחודש ימים לערך, אף קבעתי בהמשך כי בתקופה זו תפונה הדירה מיושביה.
5.5ביום 25.10.22 הגיש מומחה בימ"ש עדכון ביחס לעבודות שבוצעו, העבודות שטרם בוצעו ועלותן (20,000 ש"ח בצירוף מע"מ) ועדכון על כך שהתובע ביקש לדחות את ביצוע תיקוני ריצוף וטיח לאחר סיום תקופת השכירות.
התובע הודיע כי השוכרים מטעמו אינם מוכנים לאפשר המשך העבודות בדירה אף אינם נכונים להתפנות ממנה, וביום 1.12.22 הוריתי על מחיקת התביעה בשל התנהלות זו.
5.6התובע ערער על פסק הדין (ע"א 2280-01-23) וביום 5.2.23 הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הדין יבוטל והתובע יגיש תכנית מפורטת עם לוחות זמנים בהם תוכל הנתבעת לבצע בדירתו את העבודה בפיקוח מומחה בימ"ש.
ביום 21.2.23 הודיע התובע כי ניתן יהיה לחדש את העבודות בדירה בחודש אוגוסט 2024, ועל כן הוריתי ביום 22.2.23 כי התיק יישאר סגור עד להודעת התובע על חידוש העבודות.
התובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 58002-02-23), ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוריתי ביום 16.4.23 על פתיחת התיק מחדש ועל הגשת ראיות הצדדים.
מטעם התובע הוגש תצהירו של אביו, מר אדם בן שטרית (להלן – "אדם") וכן הוזמנו לעדות שני עדים נוספים מטעמו: מר יעקב שבבו ומר סאן מנחם; מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של הסמנכ"ל, מר מוטי אסייג (להלן – "מוטי").
לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, נקבע התיק לשמיעת העדים וכן מומחה בימ"ש (המועד נדחה עקב מלחמת חרבות ברזל).
5.7אשר לביצוע עבודות בדירה בידי הנתבעת ובפיקוח מומחה בימ"ש, ציינתי בהחלטה מיום 16.4.23, כי –
"...בהתאם להודעת התובע מיום 21.2.23 – המועד בו ניתן יהיה לבצע את העבודות הוא החל מחודש אוגוסט 2024, הודעה שמשמעה כי עבודות בפיקוח מומחה בית המשפט לא יוכלו להתחיל לפני ספטמבר 2024 (לאחר פגרת הקיץ), כלומר למעלה משנתיים מהמועד בו הוריתי על ביצועם מלכתחילה, וכמעט שנה וחמישה חודשים מהיום.
אני סבורה כי אין זה סביר לנהל הליך משפטי במשך זמן כה ממושך בעטיו של נוקט ההליך (קרי: התובע), והדברים אף מנוגדים להוראות תקנה 2 לתקנות סד"א המורה על מתן הכרעה 'בתוך זמן סביר' כמו גם להוראות תקנה 4 לתקנות סד"א האוסרת על בעל דין לנקוט בפעולה שתוצאתה השהייתו של ניהול ההליך.
עם זאת, ככל שההליך יימשך עד לאוגוסט 2024, אשקול לאפשר ביצוע העבודות כאמור בפיקוח מומחה בית המשפט. לעת הזו, ולבקשת התובע – אין מקום לכך, ועל הצדדים לפעול מכאן ואילך בהליך בהנחה שעבודות כאמור לא תבוצענה הואיל והן ידרשו 'מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט'...".
5.8ביום 1.2.24 ביקש התובע כי מומחה בימ"ש יסור פעם נוספת לדירה עקב הופעתה של רטיבות קשה במספר מוקדים, והוריתי למומחה לעשות כן.
בעדכון שהגיש מומחה בימ"ש ביום 29.2.24 נרשם כי קיימים מספר מוקדי רטיבות בדירה ועלות תיקונם מוערכת בסכום של 53,400 ש"ח בתוספת מע"מ.
התובע ביקש כי הנתבעת תתקן את הליקויים המפורטים בהודעת מומחה בימ"ש הנ"ל, ובהחלטתי מיום 4.3.24 דחיתי את בקשת התובע לביצוע עבודות בידי הנתבעת בפיקוח מומחה בימ"ש.
5.9ביום 13.3.24, 1.4.24 ו-2.5.24 התקיימו ישיבות הוכחות במסגרתן נחקרו עדי הצדדים ומומחה בימ"ש; בסיום ישיבת ההוכחות האחרונה הוריתי על הגשת סיכומים בכתב ואלה הוגשו.
6.לאחר שעיינתי בראיות שהובאו, שמעתי את העדים ומומחה בימ"ש וקראתי את סיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
אשר לזהות הגורם שיתקן את הליקויים (או חלקם) - כפי שצוין בהחלטתי מיום 16.4.23, מי שמנע תוך כדי ניהול ההליך את ביצוע עבודות תיקון הליקויים בדירה הוא התובע (או מי מטעמו), אשר סבר – לטעמי בטעות - כי על בית המשפט להמתין תקופה בלתי סבירה של כמעט שנתיים עד לתחילת העבודות.
העובדה כי התובע איפשר לנתבעת לבצע תיקונים ללא הפרעה לפני שהוגשה התביעה אינה מעלה או מורידה, שכן מרגע שהתובע בחר להגיש תביעתו לבית המשפט, התנהגותו נבחנת בראי ניהול הליך משפטי.
סברתי, ואני עדיין סבורה כי אין זה סביר לנהל הליך משפטי במשך זמן כה ממושך בעטיו של נוקט ההליך (קרי: התובע), והתנהלות מסוג זה אף מנוגדת להוראות תקנה 2 לתקנות סד"א המורה על מתן הכרעה 'בתוך זמן סביר' כמו גם להוראת תקנה 4 לתקנות סד"א האוסרת על בעל דין לנקוט בפעולה שתוצאתה השהייתו של ניהול ההליך.
בנסיבות אלה, אין בדעתי עוד להורות לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה בפיקוח מומחה ביהמ"ש, פעולה שמשמעותה "מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט" (סע' 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). מומחה בימ"ש קבע בחוות הדעת שהגיש את עלויות ביצוע התיקונים, ובדעתי לחייב את הנתבעת לשלמם לתובע כדי שידאג לתקן את הנדרש באמצעות אנשי מקצוע מטעמו.
7.איחור במסירה
7.1סע' 11.1 לחוזה המכר ונספח א לו קובעים כי הדירה תימסר בתוך 30 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה.
7.2הצדדים חלוקים ביחס למועד קבלת ההיתר: התובע טוען כי ההיתר ניתן ביום 30.6.14 והנתבעת טוענת כי ניתן ביום 20.5.15.
לתמיכה בטענותיו, צירף התובע היתר חפירה מיום 30.6.14 והיתר יציקת רצפת יסודות וקירות תומכים מיום 6.10.14 (נספח ג לראיותיו).
הנתבעת הגישה היתר בנייה מיום 20.5.15 שעניינו אישור לבניית 150 יחידות דיור בשישה מבנים, חניון תת קרקעי ותחנת טרנספורמציה.
7.3במחלוקת זו שבין הצדדים, דעתי כדעת הנתבעת (וראו גם החלטתי מיום 12.12.21 בה הפניתי את תשומת לב התובע לעובדה כי היתר חפירה אינו היתר בנייה).
בניגוד לסברת התובע, לשון חוזה המכר היא כי מניין התקופה למסירת הדירה יחל 'מיום קבלת היתר הבנייה', קרי: בניית הבניינים.
בחוזה המכר לא נרשם כי מניין התקופה יחל ממועד מתן 'היתר חפירה' או 'היתר יציקת רצפת יסודות'.
כפי שהעיד עד הנתבעת, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פיצלה את מתן ההיתר, ולא הנתבעת (עמ' 49 ש' 10 ש' 23 – 31, עמ' 50).
גם טענת התובע בנוגע למצג שהוצג לו ע"י מי מנציגי הנתבעת בסמוך לחתימת חוזה המכר, ולפיו הבנייה תסתיים לכל המאוחר בתחילת שנת 2017 דינה דחייה, שכן זוהי טענה בע"פ המנוגדת למסמך בכתב – חוזה המכר (וראו: סע' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני, ודברים דומים שאמרתי בפרוטוקול הדיון בעמ' 47 ש' 21 – 30).
7.4אני קובעת כי מועד קבלת היתר הבנייה בפרויקט הוא ביום 20.5.15, ולפיכך מועד המסירה החוזי הוא 30 חודשים לאחר מכן, קרי: ביום 20.11.17.
7.5אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 20.11.17 לא בוצעה מסירת הדירה לתובע. הצדדים חלוקים בשאלת מועד המסירה בפועל, כאשר לטענת התובע הדירה הייתה ראויה למגורים ביום 31.5.20 ולטענת הנתבעת בוצעה מסירה במועד קבלת טופס 4, כלומר ביום 6.6.19.
7.6לאחר שעיינתי בחוזה המכר ובפרוטוקול המסירה (נספח ד לראיות התובע), אני סבורה כי מועד חתימתו של הפרוטוקול (29.8.19) הוא מועד מסירת הדירה לתובע.
כפי שציינתי לעיל, פרוטוקול המסירה נחתם 'תחת מחאה', כאשר טענת התובע בסעיף 8 לתצהיר העד מטעמו היא כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים מחמת רטיבות ונזילות.
אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם רשימת הליקויים שצוינה על ידי עד התובע וצורפה לפרוטוקול המסירה (כחלק מנספח ד לראיות התובע), ויתרה על כן – עד התובע העיד לפניי כי במועד מסירת הדירה, בחודש אוגוסט, לא הייתה בדירה כל רטיבות -
"עו"ד ב. סובול: אין בעיה. בוא תראה לי איפה כתוב בפרוטוקול שאתה צירפת, זה, בנייר הזה, שהדירה מוצפת מים.
העד, מר א. בן שטרית: לא, אין. לא היה.
עו"ד ב. סובול:לא היה. בדיוק.
העד, מר א. בן שטרית: זה לא היה.
עו"ד ב. סובול:נכון.
כב' השופטת:מתי היא הייתה (הדוברים מדברים יחדיו)?
העד, מר א. בן שטרית: זה רק בתחילת החורף פתאום התחיל-, מתי חתמנו על זה? אני לא זוכר.
עו"ד ב. סובול:באוגוסט.
עו"ד ש. חסון:באוגוסט.
העד, מר א. בן שטרית: באוגוסט. יפה. אוגוסט אין גשם. באוגוסט הכל נקי. בחורף התחיל גשם, התחיל הבלגן. אני לפני כן, באוגוסט, לא יכול לראות את זה, כבוד השופטת.
כב' השופטת:אז למה בפרוטוקול מסירה חתמת תחת מחאה?
העד, מר א. בן שטרית: כי היה ליק-, בגלל הליקויים שעשינו בהתחלה.
כב' השופטת:... מסירה הראשונה?
העד, מר א. בן שטרית: נכון.
כב' השופטת:או קיי.
העד, מר א. בן שטרית: ראיתי את הליקויים, אמרתי אני לא אקבל ככה את הדירה. שיתקנו ואז אני אקבל את הדירה. זכותי הלגיטימית, נכון? אבל פה לא ראיתי את הגשם, לא ראיתי את המים. זה אוגוסט, שיא החום, אתה, אתה לא רואה את כל הרטיבות"
(עמ' 23 ש' 25 – 33, עמ' 24 ש' 1 – 13; ההדגשה שלי – ר.ב.).
7.7כעיקרון, מקובלת עליי טענת התובע, כי הוא זכאי לקבל דירה ללא ליקויים. התובע רכש דירה חדשה והוא זכאי לקבל דירה כזו.
עם זאת אין חולק כי במועד המסירה היו בדירה ליקויים ברי תיקון, אשר אינם מונעים מגורים סבירים בדירה.
על כן, לטעמי, אין בליקויים אלה כדי למנוע או לעכב את מסירת הדירה לתובע.
טענת התובע כי הדירה נמסרה עם ליקויים אין משמעה כי הדירה 'לא נמסרה', אף אינני מקבלת את טענת התובע כי התקופה שעד למסירת הדירה ללא כל ליקוי מהווה איחור במסירה המזכה בפיצוי סטטוטורי (וראו גם הוראות סע' 11.14 לחוזה המכר הקובע תשלום פיצוי בגין איחור במסירת הדירה – המורה כי מסירה תבוצע אם אין "ליקוי מהותי המונע שימוש סביר בדירה").
אוסיף, כי לטענת התובע בכתב התביעה הוא זכאי לפיצוי בגין איחור במסירה עד ליום 31.5.20 בשל קיומם של ליקויים בדירתו, אלא שכעולה מחוות דעת מומחה התובע – גם במועד עריכת חוות הדעת, ואף לאחר מכן, לרבות תוך מהלך ניהול ההליך, ולמעשה – עד היום, היו ונותרו בדירה ליקויים.
סעיף 11.2 לחוזה המכר קובע כי –
לא נטען, וממילא גם לא הוכח ע"י התובע, כי לא התקיימו כל התנאים נשוא סעיף זה, ומשכך – ובהתאם להוראות סע' 11.3 לחוזה המכר – "הקונה, מצידו, מתחייב לקבל את החזקה בדירה במועד המסירה".
7.8טענת הנתבעת, כי האיחור במסירה נגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטתה לא פורטה וממילא גם לא הובאה ע"י הנתבעת כל הוכחה לה, ודי בכך כדי לדחותה.
7.9משמעות הדבר היא כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה לתובע ב-21 חודשים ותשעה ימים (מיום 20.11.17 ועד ליום 29.8.19).
8.הפיצוי בגין איחור במסירה
8.1הואיל וחוזה המכר נחתם ביום 24.4.14, בהתאם להוראות סע' 11(ד) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן – "החוק") בנוסחו היום, חישוב הפיצוי יעשה לפי נוסחו של החוק לפני תיקון 9 (מיולי 2022).
8.2סעיף 5א(א) לחוק קבע, כי –
"לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד קבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק...
בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה".
במילים אחרות, במקרה של איחור במסירה העולה על שישים ימים ממועד המסירה החוזי – ישולם הפיצוי לכל תקופת האיחור, החל ממועד המסירה החוזי ועד להעמדת הדירה לרשות הקונה (במקרה דנן: עשרים ואחד חודשים ותשעה ימים).
הואיל והנתבעת איחרה במסירת הדירה בתקופה העולה על שישים ימים – קמה לתובע זכאות לפיצוי.
8.3סעיף 5א(א)(1) לחוק קבע, כי הפיצוי בגין איחור במסירה הוא -
"סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד",
סעיף 5א(א)(2) לחוק קבע, כי הפיצוי בגין איחור במסירה הוא –
"סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי וסיומה בתום עשרה חודשים מהמועד החוזי",
וסעיף 5א(א)(3) לחוק קבע, כי הפיצוי בגין איחור במסירה הוא –
"סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.5 – בעבור תקופה שתחילתה 11 חודשים לאחר המועד החוזי ואילך".
8.4בסעיף 11.14 לחוזה המכר נקבע כי סכום הפיצוי בגין איחור במסירה יעמוד על 3,000 ש"ח לחודש. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה בלבד עומד על הסך של 3,440 ש"ח נכון להיום, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית עומד על הסך של 3,900 ש"ח נכון להיום.
8.5בחוות דעתו, העריך מומחה בימ"ש את דמי השכירות החודשיים הראויים ביחס לדירה נכון ליום 29.3.22 בסכום של 4,900 ש"ח לשנת 2018, ובסכום של 5,000 ש"ח לשנת 2019. סכומים אלה נכון להיום עומדים על 5,700 ש"ח ו-5,800 ש"ח (בהתאמה ובמעוגל).
8.6ככלל, בית המשפט לא יסטה מחוות הדעת של מומחה שמונה מטעמו, אלא בנסיבות חריגות (ראו: ע"א 3056/99, שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פד"י נו(2), 936, 949).
בענייננו – הערכת מומחה בית המשפט הנ"ל מקובלת עליי, ולא מצאתי לסטות ממנה.
8.7טענת התובע בסעיף 29 לסיכומיו כי יש לחשב את דמי השכירות לפי סכום של 6,500 ש"ח לחודש, כגובה דמי השכירות שקיבל בפועל עבור הדירה מהשוכר ששכר אותה (מר סאן מנחם) - דינה דחייה.
ראשית, בהתאם לחוות דעת שמאי המקרקעין של התובע עצמו, דמי השכירות עבור דירה דומה לדירת התובע הם 5,700 ש"ח ו-5,900 ש"ח בחודש, ולא 6,500 ש"ח כנטען.
שנית, חוזה השכירות עליו מבקש התובע להסתמך נחתם ביום 30.6.20 (נספח ז לראיות התובע), בעוד שהתקופה הרלוונטית לחישוב הפיצוי מתחילה ביום 20.11.17 ומסתיימת ביום 29.8.19, כלומר: בין כשנתיים וחצי לשנה קודם לכן; הן בחוות דעת שמאי התובע והן בחוות דעת מומחה בימ"ש ניתן לראות כי במהלך השנים הייתה עלייה במחירי השכירות, ומכאן שדמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות בשנת 2020 בהכרח גבוהים מדמי השכירות הריאליים עבור הדירה נכון לתקופת האיחור במסירתה, קרי: בשנים 2017 עד 2019.
שלישית, עיון בחוזה השכירות שהוצג מלמד כי הדירה הושכרה כשהיא מרוהטת, כמפורט ברשימה שצורפה כנספח להסכם, כאשר מקובלת עליי טענת הנתבעת, אשר אושרה גם בעדותו של מומחה ביהמ"ש (עמ' 105 ש' 8), כי דירה מרוהטת מושכרת בסכום גבוה מדירה ריקה.
אין חולק, כי הפיצוי המגיע לתובע הוא עבור דירה המושכרת ריקה, ולא עבור דירה מרוהטת, ולכן חוזה השכירות אינו יכול להציג מחיר שוק רלוונטי.
8.8הסכומים שקבע מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו (הקרובים לסכומים שנקבעו בחוות דעת מומחה התובע) גבוהים מסכום הפיצוי החוזי, ולפיכך התובע זכאי לפיצוי בגין איחור במסירה בהתאם להערכת מומחה בית המשפט (קרי: לפי הגבוה בהתאם לסעיף 5א(א) לחוק בנוסחו הקודם).
8.9מכאן, שבהתאם לנוסח החוק שהיה בתוקף במועד הרלוונטי לחתימת חוזה המכר, הפיצוי המגיע לתובע יחושב כדלקמן:
שמונה חודשים (מיום 20.11.17 ועד 20.7.18) * 1.5 * סכום דמי השכירות לדירה כפי הערכת מומחה בית המשפט (5,700 ש"ח) שהם הסכום של 68,400 ש"ח,
בתוספת חודשיים (מיום 20.7.18 עד 20.9.18) * 1.25 * סכום דמי השכירות לדירה כפי הערכת מומחה בית המשפט (5,700 ש"ח) שהם הסכום של 14,250 ש"ח,
ובתוספת אחד עשר חודשים ותשעה ימים (מיום 20.9.18 עד 29.8.19) * 1.5 * סכום דמי השכירות לדירה כפי הערכת מומחה בית המשפט (5,700 ש"ח למשך שלושה חודשים ו-9 ימים, 5,800 ש"ח למשך תשעה חודשים), שהם הסך של 106,515 ש"ח (28,215 ש"ח עבור 3.3 החודשים הראשונים, 78,300 ש"ח עבור 9 החודשים האחרונים),
ובסך הכל – 189,165 ש"ח.
מסכום זה יש להפחית 55,000 ש"ח (כאמור בסעיף 5.2 לעיל לפסק הדין), סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת שכבר שולם לתובע בידי הנתבעת, ומכאן שהתובע זכאי לקבל מהנתבעת סכום נוסף על מה שכבר קיבל ובסך של 134,165 ש"ח (נכון להיום) בגין מסירת הדירה באיחור.
9.הליקויים בדירה
9.1בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש מיום 29.3.22, עלות תיקון הליקויים בדירה (או פיצוי בגינם), מסתכמת בסכום של 30,900 ש"ח בתוספת מע"מ.
לאחר שהוגשה חוות הדעת הנ"ל, ביצעה הנתבעת תיקונים שונים בדירה, ובהתאם לעדכון שהגיש מומחה בימ"ש ביום 25.10.22 עלות תיקון הליקויים שלא טופלו ע"י הנתבעת מסתכמת בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, סכום אליו יש להוסיף פיצוי שהמומחה סבור כי מגיע לתובע בגין שני ליקויים - 2,000 ש"ח לפי סעיף 6.6.3 לחוות הדעת מיום 29.3.22 (אשר מומחה בימ"ש מעריך כי לא יתוקן בהיותו ליקוי אסתטי לא תפקודי) ו-1,000 ש"ח לפי סעיף 6.11.6 לחוות הדעת האמורה (בהתאם להסכמת מומחי הצדדים).
בעדכון מומחה בימ"ש מיום 29.2.24 הוספה עלות תיקון רטיבות שנמצאה בחמישה אזורים בדירה בסכום מוערך של 53,400 ש"ח בתוספת מע"מ.
9.2מכאן, שבהתאם לחוות דעת מומחה בימ"ש והעדכונים שהוגשו לחוות הדעת, עלות תיקון כלל הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמת בסך של 94,400 ש"ח (3,000 ש"ח נכון ליום 29.3.22 + 23,400 ש"ח נכון ליום 25.10.22 + 62,478 ש"ח נכון ליום 29.2.24; הסכום נכון להיום ובמעוגל).
9.3כפי שצוין לעיל, בהעדר נסיבות חריגות בית המשפט לא יסטה מחוות דעת המומחה שמונה מטעמו.
בענייננו, רוב קביעות מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, לרבות בעדכונים שהוגשו, מקובלות עליי, ולא מצאתי לסטות מהן.
עם זאת, היו מספר רכיבים בחוות הדעת אשר כללו התייחסות נורמטיבית מצדו של המומחה, בשונה מהתייחסות מקצועית גרידא, וחלקן אינו מקובל עליי מטעמי מדיניות, כפי שאפרט בהמשך.
אתייחס להלן לאותם רכיבים בחוות הדעת ובעדכונים אשר לתובע הייתה הסתייגות לגביהם – תוך ציון האם מצאתי לסטות מקביעות מומחה בימ"ש, אם לאו.
9.4ריצוף
9.4.1התובע מלין על עלות התיקון שנקבעה ע"י מומחה בימ"ש, וטוען כי בנסיבות בהן הנתבעת לא הותירה אריחים רזרביים ובשים לב לאפשרויות התיקון שהוצעו ע"י המומחה בעדותו, בכלל זה שימוש בריצוף מחדר אחר (הממ"ד) עבור המטבח ומבואת הכניסה, הרי שיש לפסוק לטובתו סכומים גבוהים יותר כמפורט בסיכומיו.
9.4.2בעדותו לפניי הסביר המומחה מדוע העריך את עלות התיקון כפי שהעריך בסעיף 6.10.6 לחוות דעתו (בסכום של 5,000 ש"ח), ובכלל זה הסביר כי ניתן לבצע את העבודה באמצעות פירוק אריחים מאחד החדרים וריצופו של אותו חדר מחדש, מבלי לשבור את האריחים המפורקים, ושגם מצב של שבירת אריחים נלקח בחשבון בקביעת עלות התיקון –
"תשים לב ההערכה פה היא 5,000 שקל...כמעט כפול ממה ש-, הליקוי יוחס לחמישה מ"ר ואני הכפלתי שמה את ה...
אני נתתי פה הערכה של בערך 12 מ"ר...
אז אמרנו עוד פעם, יש את האריחים שהם זהים בכל הבית, נכון? חוץ מחדרי הרחצה. המטרה היא ליצור מצב שהאריחים שהם, שהיו בליקוי, ב-, העמידו אותם בצורה לקויה, יתיישרו, נכון? זה המטרה...
אני לוקח את האיזור הספציפי הזה, מפרק אותו. אם אני מצליח לפרק אותו, מה טוב. לא מצליח לפרק אותו, אני לוקח מהחדר הסמוך שאני מניח שאני אצליח להוציא מתוך ה-9, 10, 9 מ"ר האלה 5 מ"ר או...חלק מהאריחים שזה, ואז אני מרצף את כל החדר...
אז אני אמרתי לך שמבחינת האפשרויות ההגיוניות יותר מבחינתי שלתקן שטח של 5 מ"ר בדרך הזאתי, אם לא נצליח לפרק את האריחים ולהחזיר אותם, אני לא יודע אם יש אריחים רזרביים או אין...נניח גם אם אין, עדיין המישקים...נדמה לי איזה 4 מילימטר לפחות...יש היום דיסקים בדיוק שחותכים לך...
אז אני אומר לך שיש ... בעלי מקצוע מיומנים ויש אפשרות לח-, לשלוף את האריחים האלה גם בלי לשבור אותם. אבל שוב, בגלל זה אמרתי, בגלל זה גם נתתי סכום יותר גבוה"
(עמ' 91 ש' 18, 20, עמ' 92 ש' 24 – 25, עמ' 94 ש' 19 – 21, ש' 25 – 28, עמ' 95 ש' 24 – 26, ש' 28 – 30, עמ' 96 ש' 1, ש' 3 – 4).
9.4.3אודה, כי הצעתו של מומחה בימ"ש מעוררת קושי. התובע רכש דירה חדשה, שילם עבורה ממיטב כספו ומצפה בתמורה לקבל בה ריצוף אחיד.
אם הנתבעת הניחה חלק מהריצוף באופן לקוי וגם לא טרחה להשאיר מרצפות רזרביות באופן שיאפשר תיקון הליקוי בעלות נמוכה תוך שימוש בריצוף העודף שהושאר, לא ברור מדוע על התובע לשאת בתוצאות הנובעות מכך, קרי: להסכים לפירוק הריצוף מאחד החדרים ושימוש בו במקומות בהם בוצע ריצוף באופן לקוי והתקנת ריצוף חדש באותו חדר שאינו בהכרח תואם לריצוף בשאר הבית.
9.4.4בחוות דעת מומחה התובע, הוערכה עלות תיקון הליקוי ב-12,000 ש"ח (בתוספת מע"מ).
9.4.5בנסיבות אלה, והואיל והצעת מומחה ביהמ"ש לפירוק אריחים באחד החדרים וריצופו של אותו חדר באריחים שאינם תואמים ליתר אריחי הבית אינה מקובלת עליי, אני מקבלת את האמור בחוות דעת מומחה התובע וקובעת כי התובע יהיה זכאי לפיצוי בסכום של 12,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) בהתאם לקביעות המומחה מטעמו חלף הסכום של 5,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) שנקבע בחוות דעת מומחה בימ"ש ביחס לרכיב זה.
משמעות קביעתי זו היא תוספת של 8,190 ש"ח לסכום שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש, שהם 9,500 ש"ח נכון להיום (הסכום כולל מע"מ ובמעוגל).
9.5חדר רחצה כללי (סע' 6.2.2), מרפסת דיור (סע' 6.6.3)
9.5.1בעניינים אלה קבע מומחה בימ"ש פיצוי בשיעור של 50% מעלות התיקון, מתוך הנחתו, כי הגיוני שלא יבוצע תיקון בפועל.
התובע טוען, כי אין זה מתפקידו של מומחה בימ"ש להעריך מה הגיוני שהתובע יעשה, ומבקש כי יפסק מלוא סכום עלות תיקון הליקוי.
9.5.2מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי מדובר בפגמים אסתטיים, ולא תפקודיים, ובעדותו לפניי טען כי –
"זה יותר נזק מאשר תועלת בשביל להחליף את זה...
ולכן הצעתי ללכת על פיצוי...
גם האסתטיקה היא לא בעייתית מי יודע מה"
(עמ' 86 ש' 13 – 14, ש' 21, ש' 25),
תוך שהוא מותיר את העניין לשיקול דעת ביהמ"ש (עמ' 88 ש' 1 – 4).
9.5.3בנסיבות העניין, ומאחר ומומחה ביהמ"ש סבור כי מדובר בפגמים אסתטיים שאינם חמורים, ובשים לב לחוות דעתו המקצועית כי ביצוע התיקון יגרום יותר נזק מתועלת ואין בו טעם, אני מקבלת את קביעתו של המומחה שאין מקום לפיצוי בעלות תיקון מלוא הליקוי.
עם זאת, אני סבורה כי מהבחינה הנורמטיבית - פיצוי בשיעור של 50% בלבד הוא פיצוי בשיעור נמוך, ויש בו כדי לעודד קבלנים שלא להקפיד על ביצוע עבודות באופן ראוי, מתוך ציפייה שבסופו של דבר ידרשו לשלם פיצוי בסכום קטן משמעותית מעלות תיקון עבודתם.
על כן, אני מעמידה את הפיצוי שישולם לתובע בגין ליקוי זה בשיעור של 75% מעלות תיקונו, כלומר בסכום של 4,500 ש"ח (בתוספת מע"מ) חלף הסכום של 3,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) שנקבע בחוות דעת מומחה בימ"ש ביחס לרכיב זה.
משמעות קביעתי זו היא תוספת של 1,755 ש"ח לסכום שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש, שהם 2,000 ש"ח נכון להיום (הסכום כולל מע"מ ובמעוגל).
9.6חיפויים
9.6.1בנושא זה מפנה התובע לקביעת המומחה מטעמו לפיה התקנת החיפויים במקומות מסוימים לקויים בהתבסס על ביצוע בדיקת הקשה, וטוען שיש להעדיפה על פני עמדת מומחה בית המשפט אשר לא ביצע בדיקות נדרשות.
אין בידי לקבל את טענת התובע.
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים"
ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פד"י נב (4) 563, 568.
9.6.2לגבי חדר הרחצה הכללי (סע' 6.2.4), בחוות דעתו הסביר מומחה בית המשפט כי על מנת לקבוע ליקוי (אריחים חלולים) נדרשת בדיקת שליפה המתבצעת באמצעות מכון התקנים.
בעדותו לפניי חזר המומחה על עמדתו זו –
"צריך לעשות בדיקת שליפה. עכשיו, העלות – תועלת של הדבר הזה...אנחנו מדברים פה על 400 שקל...בדיקת שליפה זה 1,000 ומשהו שקל...אנחנו מדברים על אריח, אולי אחד או שניים"
(עמ' 88, ש' 15 – 17),
וגם הוסיף כי לא ראה אינדיקציה לבעיה –
"בדרך כלל שישנה בעיה ש...הידבקות, אז יש תופעה של סדיקה מסביב לאריח...מסביב למישק. זה לא היה. זה שלפעמים שאתה מקיש...זה לא אומר שכל האריח לא מודבק"
(עמ' 88, ש' 19 – 21).
מומחה בימ"ש גם לא שלל כי ביצע בדיקת הקשה (עמ' 88, ש' 14).
בעניין זה של בדיקת הקשה וכאשר נשאל על כך, הבהיר המומחה כי זוהי בדיקה שנועדה –
"רק לצורך אינדיקציה, זה לא בדיקה מהימנה, בשביל לדעת אם יש צורך לעשות איזה בדיקה יותר מקיפה, שזה נקרא "בדיקת שליפה"..."
(עמ' 82, ש' 28 – 30).
9.6.3לגבי מלבן דלת הכניסה ודלת המחסן (סע' 6.3.3 ו – 6.3.4), המומחה מצא שמשקופי הדלתות מקובעים כנדרש, וקבע שאין ליקוי. כך גם באשר לקביעתו של המומחה בחוות דעתו לגבי מלבן דלת הממ"ד וחלון הממ"ד (סע' 6.3.15 ו – 6.3.16), לפיה אין ליקוי, וקביעותיו המקצועיות מקובלות עליי.
משניתן לטענות התובע מענה מקצועי ואובייקטיבי בחוות דעת מומחה בית המשפט, בהשלמות שהגיש ובעדותו לפניי, אינני מוצאת להעדיף את עמדתו המקצועית של מומחה התובע (שהוא מומחה "מטעם"), ודרישת התובע לפיצוי בגין רכיב זה נדחית.
9.7דלת הממ"ד
9.7.1התובע מפנה בסע' 60 לסיכומיו לסעיף 6.3.17 לחוות דעתו של מומחה בימ"ש, שם נכתב –
"הערה בעניין דלת הממ"ד: בעת ביקור הסב מר בן שטרית לתשומת ליבי, כי דלת הממ"ד לא נסגרת. סעיף זה לא נטען בחוות הדעת מטעם התובעים. נציגי הנתבעת מסרו, כי נעילת הדלת תטופל על ידם, על אף וליקוי זה לא נטען".
9.7.2בסיכומיו מבקש התובע לפסוק לטובתו סכום של 4,000 ש"ח, עלות תיקון הדלת על דרך האומדנה, משלא בוצע התיקון עד היום.
מלבד הכחשה כללית של הנתבעת בדבר זכותו של התובע לפיצוי בגין ליקויים בדירתו - לא מצאתי בסיכומיה התייחסות קונקרטית לעניין זה.
9.7.3בהעדר תגובה עניינית מצידה של הנתבעת בעניין זה, ולמרות שהנושא לא נטען בחוות דעת מומחה התובע, אני מוצאת לפסוק לזכות התובע פיצוי עלות תיקון דלת הממ"ד בסכום של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וזאת בשים לב לעובדה כי אמנם קיים ליקוי שהנתבעת התחייבה לתקן ולא עשתה כן, לטענת התובע ביחס לעלות התיקון מצד אחד, התעלמותה של הנתבעת מכך מצד שני, ועל דרך האומדנה.
משמעות קביעתי זו היא תוספת של 2,340 ש"ח לסכום שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו.
9.8אדני השיש
9.8.1בסע' 6.6.1 לחוות דעתו, קבע מומחה בימ"ש, כי החיפוי בוצע בשיטת ברנוביץ ובשיטה זו אין צורך שאדני השיש יחדרו לתוך הקירות, ומשכך הסיק שאין ליקוי.
9.8.2לטענת התובע, מסקנת המומחה אינה נכונה משהתברר כי הבנייה לא נעשתה בשיטת ברנוביץ, וזאת לדבריו של מר אמסלם, מנהל הבדק מטעם הנתבעת אשר נכח באולם והתפרץ לדבריו מומחה בימ"ש בזמן חקירתו (עמ' 107 ש' 23 – 27).
מעבר לעובדה, כי הערות שמעיר מאן דהוא באולם בית המשפט, תוך כדי חקירת מומחה בימ"ש אינן מהוות עדות קבילה (משאותו אדם כלל לא העיד, ולא הוזהר לומר את האמת), אף מפריעות למהלך החקירה, בעדותו לפניי הסביר מומחה בימ"ש את קביעתו בחוות הדעת –
"אני רוצה רגע להסביר לך את העניין הזה... היום משתמשים ב-, כשזה קיר בלוקים ואז רוצים לעגן את זה בתוך הבלוק, אז עושים איזשהו חריץ ומכניסים את זה לצורך עיגון... והקירות פה זה קירות בטון. לחצוב אותם בשביל להכניס...מיותר לחלוטין...אז זה לא משנה...אתה מניח את האריח-, את השיש על גבי השיפוע והמים זו-, עפים משמה, הם לא נשארים שמה אפילו"
(עמ' 115, ש' 1 – 18),
והסברו המקצועי מקובל עליי.
דרישת התובע לפיצוי בגין רכיב זה נדחית.
9.9סך כל הפיצוי המגיע לתובע בגין ליקויי בנייה בדירה בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש ולעדכונים שהגיש ובצירוף קביעותיי לעיל הוא הסכום של 108,240 ש"ח (94,400 ש"ח בהתאם לסעיף 9.2 לעיל לפסק הדין, 9,500 ש"ח בהתאם לסעיף 9.4 לעיל לפסק הדין, 2,000 ש"ח בהתאם לסעיף 9.5 לעיל לפסק הדין, 2,340 ש"ח בהתאם לסעיף 9.7 לעיל לפסק הדין).
10.עגמת נפש ואבדן שעות עבודה
10.1אין ספק, כי לתובע נגרמה עגמת נפש מרובה בעטיים של הליקויים בדירה, בפרט ליקויי הרטיבות שצוינו ע"י מומחה בימ"ש, העיסוק הרב סביב נושא זה, עבודות שבוצעו ע"י הנתבעת בדירה, ההתמודדות מול הנתבעת ומול שוכרי הדירה (אף בשים לב לעדותו של סאן מנחם), טרחה ואי נוחות.
10.2עם זאת, אני סבורה כי דרישת התובע לפיצוי בסכום של 30,000 ש"ח אינה מותאמת, וזאת בשים לב לכך שברוב התקופה הרלוונטית הייתה הדירה מושכרת, כמו גם בשים לב להתנהלות התובע בנושא התיקונים תוך כדי ניהול ההליך כמובא לעיל, והסכום של 18,000 ש"ח הוא פיצוי הולם יותר בנסיבות העניין (על השיקולים שבקביעת שיעור הפיצויים ברכיב עגמת נפש ראו: ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ; פורסם במאגרים).
10.3הפיצוי הנדרש בגין אבדן שעות עבודה (בסכום של 10,000 ש"ח) לא הוכח, וממילא סכום הפיצוי בגין עגמת נפש כולל גם רכיב זה של בזבוז זמן, אשר ללא ספק נגרם לתובע בעטיה של הנתבעת.
11.דיור חלוף
11.1בכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בסכום של 10,000 ש"ח עלות דיור חילופי בזמן ביצוע עבודות תיקון הליקויים בדירה, אך בסעיף 77 לסיכומיו גדל הסכום לכדי 21,340 ש"ח, וזאת בהתייחס לשתי תקופות:
האחת, תקופה בת חודש ימים בהתאם להחלטתי מיום 8.8.22, והשנייה תקופה בת שבועיים בהתאם לעדות מומחה בימ"ש לפניי (עמ' 18 ש' 4 – 8).
11.2דין הדרישה, על שני חלקיה – דחייה.
ביחס לתקופה הראשונה נשוא החלטתי מיום 8.8.22, אזכיר כי התובע הודיע שהשוכר מסרב לפנות את הדירה לצורך ביצוע העבודות, ובהמשך הוריתי על מחיקת התביעה מטעם זה. משלא פונתה הדירה בפועל, חרף החלטתי, אין מקום לפיצוי בגין כך.
ביחס לתקופה השנייה – הואיל והתובע אינו מתגורר בדירה, והואיל ועבודות התיקונים תבוצענה ע"י קבלנים מטעמו, הרי שהתובע יוכל לתקן את הנדרש בדירה בזמן שיתאים לו, מבלי שיצטרך לפנות ממנה את שוכריו, ככל שישנם; אוסיף, כי לא ברור האם הדירה מושכרת היום באשר לא הובאו ראיות מטעם התובע בעניין זה, וגם מטעם זה אין מקום לפיצוי.
12.התוצאה
12.1אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 260,405 ש"ח (134,165 ש"ח בגין איחור במסירה בהתאם לסעיף 8 לעיל לפסק הדין, 108,240 ש"ח בגין ליקויים בדירה בהתאם לסעיף 9 לעיל לפסק הדין, 18,000 ש"ח בגין עגמת נפש ובזבוז זמן בהתאם לסעיף 10 לעיל לפסק הדין).
12.2לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע (אגרות יחסיות, שכ"ט מומחה בימ"ש, עלות תמלול) בסכום כולל של 20,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד התובע בסכום של 30,000 ש"ח.
12.3הסכומים הנקובים לעיל ישולמו עד ליום 31.12.24, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.
ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ד, 26 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
