1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 בגבולות בין פסיקת סך 2,000 ₪ ועד 20,000 ₪ לטובת התובע.
2.התובע, יליד 1970, טוען כי ביום 21.5.2007, נפגע בתאונת עבודה כאשר עבד בשירות הנתבעת. עפ"י הנטען ביום זה, כאשר התובע שימש כמפעיל מכונות במפעל הנתבעת, הוא נדרש לפתוח ברז מים במכונת הזרקה ומאחר וידית הברז היתה שבורה נאלץ התובע להחזיק את הידית בשתי ידיו ולמשוך בידית הברז, ותוך כדי ביצוע פעולה זו, ובשל היות "בנד הברזל" ארוך, נפגע התובע באמתו הימנית. עפ"י הנטען וכעולה מן המסמכים הרפואיים, נגרם לתובע חתך באמה הימינית שנתפר בחדר המיון בבית החולים "הגליל המערבי". התובע שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה. התובע הגיש תביעה למל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה, והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, אולם נקבע ע"י המל"ל כי הצלקת שנותרה בזרועו של התובע לא הותירה אצלו נכות צמיתה. התובע טוען כי הוא פנה לרופא ד"ר שופאני עזיז שחיווה דעתו כי נותרה לו צלקת שבגינה יש לקבוע לו נכות בשיעור 10%. התובע טוען עוד, כי התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת ועל כן על הנתבעת לפצותו בגין נזקיו הממוניים והלא ממוניים.
3.הנתבעת כפרה באירוע עצמו, בנסיבותיו, ברשלנות הנטענת ובנזקי התובע. עוד כפרה הנתבעת בקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. הנתבעת טענה כי לא נותרה לתובע נכות כלשהיא וכי נזקיו היו מינוריים.
4.הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. הנתבעת טענה כי התובע הוא הוא שביצע פעולות החזקה למכונה וכי הוא היה אחראי על תיקון כל תקלה מן הסוג לה טוען התובע בכתב התביעה. עוד טענה הנתבעת כי מדובר בפועל מנוסה ועל כן יש לזקוף לחובתו אשם תורם מכריע. עפ"י הנתבעת, הגם שנעדר התובע מעבודתו למשך 22 ימים הוא קיבל את מלוא שכרו בימים אלה.
5.שקלתי טענות הצדדים הן לעניין האחריות, הן לעניין הנזק והן לעניין שאלת האשם התורם, ומצאתי לפסוק לתובע סך 12,500 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,212 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י"ז אדר תשע"ה, 08 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
