1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לו ביום 20/8/07, כאשר תוך כדי גלישתו במגלשה בבריכה בבית-מלון הנסיכה באילת, לפתע נחלש זרם המים במגלשה והאט משמעותית את גלישתו, וכשהגיע לקראת סוף הגלישה התחזק, באופן פתאומי ומפתיע זרם המים, והדפו בחוזקה לתוך הבריכה וכתוצאה מכך סובב רגלו.
2. התובע הגיש בקשה למתן צו, כנגד נתבעת 1, להמציא לו כדלקמן: פרטים טכניים מלאים אודות המגלשה, לרבות שרטוטים, תכניות, פרטי יצרן ושנת בנייה, המנועים ואופן הספקת החשמל; דו"ח טיפולים וליקויים במגלשה מאז התאונה ועד היום; פרטים טכניים מלאים אודות גנרטור גיבוי ואם מגבה את מנועי המגלשה ודו"ח פציעה אשר מולא על-ידי המלון ביום הפציעה.
3.לטענת התובע, הוא פנה למומחה בטיחות לבירור אודות חוות-דעת שהוזמנה על-ידו, והמומחה השיב לו שמחודש יוני פנה בהזדמנויות שונות לגורמים שונים במלון, שהשיבו שלא יתאפשר כל שיתוף פעולה אתו, ולא תאושר כניסתו לחדר המכונות, ובכלל זה לא יומצא לידיו שום מסמך. חוסר שיתוף הפעולה מונע מהמומחה עריכת חוות-דעתו לטענתו.
4. הנתבעת מתנגדת לבקשה, וטוענת כי כתב התביעה וההגנה הוגשו בשנת 2011, בבקשה לגילוי מסמכים לא נתבקשו המסמכים המפורטים בבקשה למתן הצו, והתובע לא מסביר על שום מה מוגשת הבקשה רק עתה. המסמכים המבוקשים בגוף הבקשה בלתי אפשריים ולא ניתן להשיגם, התיק קבוע לשמיעת ראיות ליום 23/10/14, ואי אפשר להגיש חוות-דעת חודש לפני מועד ההוכחות, כאשר קיימת זכות קנויה לנתבעות להגיש חוות-דעת נגדית.
5. בתשובתו טען התובע כי על-פי התקנות ניתן להגיש חוות-דעת יחד עם הגשת התצהירים, וכי העיכוב בהגשת התצהירים יחד עם חוות-הדעת נבע מחוסר שיתוף פעולה מצד הנתבעת 1. כמו כן, אין לו התנגדות לדחיית ישיבת ההוכחות ולאפשר גם לנתבעת להגיש חוות-דעת נגדית.
6. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, הגעתי למסקנה כי חל עיכוב בלתי מוצדק בדרישת המסמכים מנתבעת מס' 1 על-ידי התובע, וכי תגובת התובע בעניין זה, אינה מספקת כלל ועיקר.
7. אומנם, נכון הוא, כי בתקנה 129 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 נקבע, כי: "רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת...".
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מבקשות התובע למתן אורכות להגשת תצהירים מטעמו, ובכלל זה המועד שבו נזכר לדאוג לדרוש את המסמכים הנחוצים להכנת חוות הדעת, זמן רב לאחר הגשת התביעה, וזמן לא מבוטל לאחר המועד שנקבע לו לראשונה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו, כפי שיפורט להלן.
8. התובע טוען בתשובתו לבקשה, כי הוא פנה למומחה לקבלת חוות-דעת בחודש פברואר 2014. דא עקא, שלא נהי לי כלל וכלל, מדוע שקט עד כה על השמרים, בשים לב שהתביעה הוגשה בחודש יוני 2011, התקיים קדם-משפט בתיק בחודש ינואר 2013, ואף ב"כ הצדדים בקדם הנוסף שהתקיים ביוני 2013, ביקשו לקבוע את התיק לקדם-משפט נוסף , שאולי יגיעו להסכמה בתיק או לפחות להסכמה לעניין גובה הנכות על מנת שיתקדמו בדרך של הגשת תחשיבי נזק, שבכל התקופה הזו, לא העלה התובע כלל את דרישתו לקבלת מסמכים כלשהם או כוונתו להגיש חוות-דעת. אם לא די בכך הרי ביום 13/10/13 הודיע ב"כ התובע כי הצדדים הגיעו לידי הסכמה לא למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, והתבקש לקבוע את התיק להוכחות.
ביום 13/10/13 קבעה כב' השופטת הוד, אשר התיק התנהל בפניה קודם לכן, כי ביום 23/10/14 ישמעו הוכחות וסיכומים בעל-פה בתיק. כמו כן, קבעה את סדר הגשת התצהירים, כאשר לתצהירי העדים יצורפו בין היתר חוות-דעת שבמומחיות. מכאן החלה מסכת בקשות דחייה, כאשר בבקשה מיום 5/12/13, ב"כ התובע ביקש להאריך את המועד להגשת התצהירים עקב לחץ עבודה, ללא אזכור כלל את עניין חוות-הדעת. כב' השופטת הוד נענתה לבקשה והאריכה המועד עד ליום 1/2/14, ורק ביום 29/1/14, הוגשה בקשה נוספת להארכת המועד להגשת התצהירים, אשר שם הזכיר התובע, כי בימים הקרובים פועל להמצאת חוות-דעת ו/או כל מסמך דומה הרלבנטי לאי תקינות המגלשה בה נפגע. ניתנה ארכה בת 60 יום, אך בכך לא תם עניין הארכות, אלא שהתובע הגיש בקשה להארכת מועד להגשת חוות-דעת מומחה ותצהירי עדות ראשית ביום 30/3/14, ולאחר מכן בקשה להארכת מועד להגשת חוות-דעת ביום 14/5/14, שם צוין רק שלאור תקופת החגים היה קושי מסוים בתיאום מועד ביקור אצל הנתבעת 1, ללא ציון היעדר שיתוף פעולה מטעמה. רק בחלוף שלושה חודשים, ביום 28/8/14, נזכר התובע להגיש את הבקשה נשוא דיוננו.