צרפתי ואח' נ' Google inc ואח'

לפני בקשת פייסבוק ישראל , Facebook' Inc Facebook Ireland Limited ( להלן: "נתבעות 3-5" ו/או "המבקשות" ) לסילוק התביעה כנגדן על הסף.

לטענת המבקשות יש לסלק את התביעה כנגד פייסבוק על הסף, מחמת העדר עילה היות והמשיבים כשלו בניסיונם לבסס עילת תביעה, לפיה ניתן לחייב את פייסבוק באחריות ישירה בגין עילות תביעה לפי חוק לשון הרע, הפרת חובה חקוקה בגין העלבת עובד ציבור, הפרת זכות יוצרים, הפרת חוק הגנת הפרטיות, הפרת החוק למניעת הטרדה מינית.

לפי המבקשות, הפרסום נשוא התביעה לא נעשה ע"י פייסבוק אלא ע"י נתבעים 7-8, כתב התביעה לא מסביר למה יש לחייב מכוחם את פייסבוק ולא ניתן להסתפק בציון סתמי של עילת תביעה. על המשיבים לפרט באופן ספציפי את המעשים שהם מבקשים לייחס לכל אחד מהנתבעים. מאחר ואין מחלוקת לשיטתן, שלא פייסבוק ביצעה את הפרסום והמשיבים לא פירטו את המעשים המיוחסים למבקשות, אזי לא ניתן לתבוע אותן בעילות התביעה המפורטות בכתב התביעה.

לטענת המבקשות, אין להן אחריות משפטית כמתווך ביניים בגין תוכן בלתי חוקי שפורסם ע"י צד ג' על גבי פלטפורמה שלהן. לטענתן, פייסבוק איננה "אמצעי תקשורת" לפי חוק איסור לשון הרע אלא רק ספקית פלטפורמה מקוונת סבילה, ולכן איננה יכולה לשאת באחריות בגין הפרסומים המכפישים.

לטענת המבקשות, גם החוקים האחרים לא מקימים בסיס לחיובן באחריות של פלטפורמות מקוונות או ספקיות שירותי אירוח, בגין תוכן של צד ג'. לגרסתן, תביעות לפי חוקים אלו חייבת להיות מופנית אך ורק כנגד המעוולים הישירים. לטענת המבקשות, שיקולי מדיניות מונעים הטלת אחריות על ספקיות שירות אירוח או פלטפורמות בגין תוכן בלתי חוקי שנטען ע"י צד ג', כדי למנוע אפקט מצנן על חופש הביטוי באינטרנט. לכן לא ראוי להטיל אחריות על ספקי פלטפורמה אינטרנטית כמו הפייסבוק בגין תוכן שמופיע אצלן.

לטענת המבקשות, גם אם בית המשפט יחיל את דוקטרינת "הודעה והסרה", המשיבים לא סיפקו הודעה ראויה ופרטים שמסבירים, כי הפרסומים הם חד משמעית בלתי חוקיים. כתב התביעה לא מציג ראיות שלפייסבוק הייתה ידיעה ממשית על תוכן לא חוקי והיא לא הסירה אותו. לטענתן, המשיבים לא עמדו בדרישות היסודיות של הדוקטרינה "הודעה והסרה" ולא סיפקו לפייסבוק כתובת URL של התכנים נשוא התביעה או פרטים בנוגע לאי חוקיות התוכן. חמשת הפוסטים בצילומי מסך של המשיבים לא קיימים עוד בשירות פייסבוק. עוד נטען כי לא סופקו ראיות היכן הפרסומים מצויים ומה נאמר בהם? האם דווח עליהם לפייסבוק? אילו פרסומים עדיין קיימים?

לטענת המבקשות כתב התביעה לקוי גם במובן זה שלא פורטו הפרסומים המכפישים ספציפית. כל שפורסם הוא רשימה שמית ללא כתובות URL וצילומי מסך ולא ניתן לבסס הגנה אפקטיבית מפני תביעה. תובע לא יכול להסתפק בטענה כללית שהנתבע הוציא עליו דיבה והתביעה חייבת להיות מבוססת. הפרסום נשוא הדיון הוא מסמך מהותי שחייב להיות מצורף לתביעה כך שללא כתובות ספציפיות וצילומי מסך לא ניתן לבסס הכרעה משפטית עליהם.

לטענת המבקשות, אין בסיס למתן צווים כנגד פייסבוק כיוון שהם גורפים וכלליים. העדר פירוט של כתובות החשבונות משמעו, שהצווים יהיו בלתי אכיפים שכן לא ניתן יהיה לאתר את החשבונות המדוברים. לפי הפסיקה לא ייעתר בית המשפט למתן סעדים מעורפלים ובלתי ממוקדים. לטענתן, הטענות בנוגע לשימוש שנעשה בתמונות התובעים מהווה פגיעה בזכותם המוסרית של המשיבים דינה לידון בבית משפט המחוזי לפי סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

המשיבים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה, בטענה שמדובר במקצה שיפורים בבקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף לאחר שבקשתם הראשונה לסילוק התביעה על הסף נדחתה. לשיטתם, לא השתנה דבר מאז הבקשה הראשונה ולא הייתה כל מניעה לפרט את כל טענותיה כבר במועד הגשת הבקשה הראשונה. לטענת המשיבים, מדובר בתחליף לבית משפט לערעורים על החלטת בית משפט מיום 18.1.17 במסגרתו נדחתה בקשתה הראשונה של פייסבוק לסילוק התביעה על הסף כנגדה. לטענת המשיבים, יש לדחות את טענת פייסבוק לפיה הבקשה מוגשת בהתאם להחלטה מיום 24.1.17 במסגרתה ניתנה לנתבעים האפשרות להגשת טענות מקדמיות, שכן ההחלטה כוונה אל הצדדים שטרם עשו כן ולא לפייסבוק שכבר הגישה בקשה לסילוק על הסף ובקשתה נדחתה. לפיכך אין מקום לאפשר לפייסבוק להגיש מקצה שיפורים לבקשה הראשונה.

לטענת המשיבים, טיעוני המבקשים לסילוק התביעה על הסף לא עומדים בתנאים שקבעה הפסיקה כתנאי לקבלת הבקשה, שכן המשיבים דיווחו למבקשים כי נתבעים 7-8 עושים שימוש נרחב באתר פייסבוק על מנת לפגוע ולהכפיש את התובעים, אולם המבקשים סרבו להסיר את הפרסומים הפוגעניים ולכן הם אחראים על הפרסום הפוגעני בהתאם לדוקטרינה "הודעה והסרה".

לטענת המשיבים פירטו את החשבונות / פרופילים באתר פייסבוק שמהם מופצים תכנים פוגעניים וביקשו להסירם מהפייסבוק. לטענתם יש לפייסבוק מנגנונים דיווח אוטומטיים של תכנים פוגעניים כך שאין מניעה שאלו יופעלו לצורך מחיקת הפרופילים נשוא התביעה. לטענתם, דרישת המבקשים להורות על מחיקת התביעה בהעדר סמכות עניינית, דינה להידחות לאור פסיקתו של בימ"ש מחוזי ת"א לפיו לבית משפט השלום סמכות מקבילה לדון בתביעה לפי חוק זכויות יוצרים כיוון שסכום התביעה הנו בגובה סמכותו של בית משפט השלום.

המבקשות בתשובתן חוזרות על טענותיהן ומוסיפות שלא מדובר בערעור על ההחלטה בבקשת הסילוק הראשונה כיוון שהבקשה הנוכחית מבוססת על טעמים אחרים ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 24.1.17 במסגרתה הורה בית המשפט לצדדים להגיש טענות מקדמיות.

המבקשות עותרות להוצאת הפרסומים החדשים שצורפו לתגובה ומהווים הרחבת חזית.

דיון:

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון וכפי שפרטתי במסגרת החלטתי מיום 7.12.16, זכות הפניה לערכאות הנה זכות חוקתית מוגנת. עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי מדובר בזכות בעלת פן מהותי ולא רק פרוצדוראלי ולכן יש לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט. ראה לעניין זה רע"א 8864/99 ליאת אלנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תק-על 2000, שם נאמר כי: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט. מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון".