ת"א 21719-12-13 פנקס ואח' נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ

בפניי תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה ונזקים נוספים.

רקע:

1. התובעים 1 ו-2 הם בני זוג והם בעלים במשותף של דירה הנמצאת ברחוב אפרים 45/6 במודיעין, אותה רכשו מהנתבעת, על פי הסכם מכר מיום 28/4/09 (להלן התובעים 1 ו-2 ביחד: "בני הזוג פנקס" או "פנקס"). הדירה נמסרה לבני הזוג פנקס ביום 10/2/10 (להלן: "דירת פנקס" ו"מועד מסירת דירת פנקס", בהתאמה).

    

2. התובעים 3 ו-4 הם בני זוג והם בעלים במשותף של דירה הנמצאת ברחוב אפרים 46/6 במודיעין, אותה רכשו מהנתבעת, על פי הסכם מכר מיום 21/7/09 (להלן התובעים 3 ו-4 ביחד: "בני הזוג זיצר" או "זיצר"). הדירה נמסרה לבני הזוג זיצר ביום 31/1/10 (להלן: "דירת זיצר" ו"מועד מסירת דירת זיצר", בהתאמה).

    

3. התובעים 5 ו-6 הם בני זוג והם בעלים במשותף של דירה הנמצאת ברחוב לאה אמנו 39 במודיעין, אותה רכשו מהנתבעת, על פי הסכם מכר מיום 12/4/09 (להלן התובעים 5 ו-6 ביחד: "בני הזוג אמסלם" או "אמסלם"). הדירה נמסרה לבני הזוג אמסלם ביום 25/1/10 (להלן: "דירת אמסלם" ו"מועד מסירת דירת אמסלם", בהתאמה).

    

4. התובעים 7 ו-8 הם בני זוג והם בעלים במשותף של דירה הנמצאת ברחוב לאה אמנו 41 במודיעין, אותה רכשו מהנתבעת, על פי הסכם מכר מיום 18/5/08 (להלן התובעים 7 ו-8 ביחד: "בני הזוג דיין" או "דיין"). הדירה נמסרה לבני הזוג דיין ביום 25/1/10 (להלן: "דירת דיין" ו"מועד מסירת דירת דיין", בהתאמה).

    

   (להלן כלל הדירות יחד: "הדירות").

    

5. הנתבעת היא חברה קבלנית אשר בנתה את הדירות וכפי האמור מכרה אותן לתובעים.

    

6. מומחה שמונה על ידי בית המשפט בראשית הדיון בתובענה, המהנדס יוסף גולדקלנג, הגיש חוות דעת בעניינה של כל אחת מן הדירות בנפרד (להלן: "המומחה" ו/או "המומחה מטעם בית המשפט").

    

    

   טענות הצדדים

    

7. ככלל טוענים התובעים כי בכל אחת מן הדירות ישנם ליקויי בנייה שהאחריות לתיקונם רובצת על הנתבעת, וכי הגם שכל אחד מהם פנה אליה בנפרד, פעמים רבות, בבקשה לתיקונם, היא סירבה לעשות זאת והסתפקה בתיקונים למראית עין בלבד. משכך טוענים הם כי הנתבעת מיצתה את זכותה החוקית לתיקון הליקויים, וכי הם עצמם נתנו לה את ההזדמנות הנאותה לתקנם.

    

   לתימוכין בטענתם זו הגישו התובעים 2 חוות דעת מטעמם בעניינן של כל אחת מן הדירות: חוות דעת ולדיסלב לבונטין משנת 2012 (נספחים 5, 8, 12 ו-15 לכתב התביעה), וחוות דעת המומחה יגאל ברגמן משנת 2013 (נספחים 6, 9, 13 ו-16 לכתב התביעה) (להלן: "המומחה לבונטין" ו"המומחה ברגמן", בהתאמה).

    

8. תוצאת האמור טוענים כלל התובעים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין ליקויי הבנייה, דיור חלופי למשך תקופת התיקונים, הוצאות נוספות שנגרמו להם בשל כך, וכן בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש נוכח התנהלותה,כמפורט להלן;

    

   דירת פנקס:

    

   • ליקויי בנייה – 182,758 ₪ (חוות דעת המומחה ברגמן בעניין דירת פנקס צורפה כנספח 6 לכתב התביעה);

   • דיור חלופי למשך 20 ימים, בעת תיקון הליקויים, כאמור בחוות הדעת מטעמם – 12,000 ₪;

   • פיצוי בגין עגמת נפש – 30,000 ₪;

   • הוצאות עבור חוות דעת המומחים מטעמם – 4,110 ₪.

      

     דירת זיצר:

      

     • ליקויי בנייה – 103,014 ₪ (חוות דעת המומחה ברגמן בעניין דירת זיצר צורפה כנספח 9 לכתב התביעה);

     • תוספת פיקוח הנדסי לביצוע עבודות התיקונים בשיעור של 10% – 10,300 ₪;

     • דיור חלופי למשך 25 ימים, בעת תיקון הליקויים, כאמור בחוות הדעת מטעמם – 15,000 ₪;

     • פיצוי בגין עגמת נפש – 25,000 ₪;

     • הוצאות עבור חוות דעת המומחים מטעמם – 4,110 ₪.

        

       דירת אמסלם:

        

       • ליקויי בנייה – 124,608 ₪ (חוות דעת המומחה ברגמן בעניין דירת אמסלם צורפה כנספח 13 לכתב התביעה);

       • תוספת פיקוח הנדסי על ביצוע עבודות התיקונים בשיעור של 10% – 12,460 ₪;

       • דיור חלופי למשך 25 ימים, בעת תיקון הליקויים, כאמור בחוות הדעת מטעמם – 15,000 ₪;

       • פיצוי בגין עגמת נפש – 25,000 ₪;

       • הוצאות עבור חוות דעת המומחים מטעמם – 4,110 ₪.

          

         דירת דיין:

          

         • ליקויי בנייה – 115,227 ₪ (חוות דעת המומחה ברגמן בעניין דירת דיין צורפה כנספח 16 לכתב התביעה);

         • תוספת פיקוח הנדסי על ביצוע עבודות התיקונים בשיעור של 10% – 11,523 ₪;

         • דיור חלופי למשך 25 ימים, בעת תיקון הליקויים, כאמור בחוות הדעת מטעמם – 15,000 ₪;

         • פיצוי בגין עגמת נפש – 25,000 ₪;

         • הוצאות עבור חוות דעת המומחים מטעמם – 4,110 ₪.

            

9. בסיכומיהם מוסיפים התובעים וטוענים, בהתייחס לליקויי הבנייה, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, אך כי יש להוסיף עליה 25% בשל ההכרח לבצע את העבודות על ידי "קבלן מזדמן". עוד הם טוענים שיש להוסיף על קביעותיו סכומים כמפורט להלן, וזאת בעניינם של מספר רכיבים בהם הם חולקים על קביעתו:

    

   דירת פנקס: פנקס טוענים כי המומחה קיבל את רוב הליקויים המופיעים בחוות הדעת מטעמם, אך כי הוא תמחר את עלות התיקון שלהם במחיר נמוך מזה שנקבע בחוות הדעת הללו.

    

   עוד הם טוענים כי יש להוסיף להם סך של 5,000 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ, נוכח פריצת מים ממכסה הביוב הנמצא בחניה הצמודה לדירתם, בעונת הגשמים, וזאת לאחר שהמומחה לא קיבל את טענתם בעניין זה, הגם שהוא עצמו ביקר במקום בעונת הקיץ.

    

   במקביל הם טוענים כי יש להוסיף להם גם סך של 3,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ, לאחר שבחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט כי באחריות הנתבעת להמציא תו תקן בעניין הדלת הראשית לדירתם. לטענתם, משלא המציאה הנתבעת תו תקן כאמור, ישלחייבה בתשלום פיצוי בגין רכיב זה גם.

    

   דירת זיצר: גם זיצר טוענים כי המומחה קיבל את רוב הליקויים המופיעים בחוות הדעת מטעמם, אך כי הוא תמחר את עלות התיקון שלהם במחיר נמוך מזה שנקבע בחוות הדעת הללו.

    

   דירת אמסלם: על טענה אחרונה זו חוזרים גם בני הזוג אמסלם, ומוסיפים כי בנוסף למפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעניינם, יש לחייב את הנתבעת גם בתשלום פיצוי בגין תיקון הבידוד התרמי שבגג, לאחר שליקוי זה לא נבדק באופן יסודי על ידי המומחה. בעניין זה הם דורשים סך של 6,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ.

    

   דירת דיין: בני הזוג דיין חוזרים על הטענה לפיה הגם שהמומחה קיבל את רוב הליקויים המופיעים בחוות הדעת מטעמם, הוא תמחר בחסר את עלות התיקון שלהם. במקביל, ובהיותם שכנים בבית דו-משפחתי, הם מצטרפים לטענות בני הזוג אמסלם בעניין תיקון הבידוד התרמי בגג הבניין.

    

10. עוד מוסיפים התובעים וטוענים כי חרף האמור בחוות דעת המומחה, יש לחייב את הנתבעת גם בתשלום בגין דיור חלופי, משום שמדובר בליקויים שבחלקם דורשים החלפת ריצוף (בדירת פנקס) וכן משום שהגם שייתכן כי מבחינה הנדסית, ניתן לבצע את התיקונים בכל אחת מן הדירות, בעת שהם מתגוררים בהן, לא ניתן לעשות כן מבחינה אנושית.

11. לבסוף דורשים התובעים לחייב את הנתבעת גם בהחזר הסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, בגין כל דירה, חלקם בעלות שכר טרחתו של המומה אשר מונה מטעם בית המשפט.

     

12. מנגד טוענת הנתבעת כי חוות הדעת של המומחה ברגמן נמסרו לה, לאחר שכבר חלפה תקופת הבדק בכל אחת מן הדירות, בשיהוי רב ורק לפני הגשת התובענה שבפניי.

     

    לטענתה חוות הדעת של ברגמן מופרזות ומוגזמות וכך גם כלל תיאור הליקויים הקיימים בכל אחת מהדירות. משכך טוענת היא כי ניכר שמטרתם האמיתית של התובעים הינה לקבל ממנה פיצוי כספי ולא את תיקון הליקויים כפי שהם מנסים לטעון.

     

13. מכל מקום, טוענת היא, כי במהלך תקופת הבדק היא ביצעה את התיקונים הנדרשים בהתאם לפרוטוקול מסירה שנערך לכל אחת מן הדירות.

     

14. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט (וראו בסעיף 62 לסיכומיה), הן ביחס לליקוי הבנייה ועלות תיקונם והן ביחס לדיור החלופי, ועוד כי יש לאמצה גם ביחס לחלקם של הליקויים, בעניינם נקבע כי מקורם באי תחזוקה שוטפת.

     

15. במקביל טוענת הנתבעת כי אכן לא ניתנה לה ההזדמנות הנאותה לתקן את כלל הליקויים שנמצאו בדירות, כנדרש על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר"), ומשכך כי יש לחסר מחוות דעת המומחה את אותם רכיבים בעניינם לא הוכחה אחריותה, בשים לב לחלוף תקופת הבדק. עוד היא טוענת כי אין להוסיף לאמור בה את התוספת המתבקשת בסך 25% עבור ביצוע התיקון על ידי "קבלן מזדמן".

     

16. הנתבעת מוסיפה על האמור, בהתייחס לטענות הספציפיות של כל אחד מזוגות התובעים כי בדירת פנקס נדרשת, על פי חוות דעת המומחה, רק החלפה נקודתית של אריחי הריצוף, אותה אפשר לבצע בשלבים, כך שלא נדרש פינוי; וכי בתייחס לדלת הראשית לדירתם, הרי שתקופת האחריות כבר חלפה וכי הם לא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיהם בעניין זה כנדרש בחוק המכר.

     

    עוד היא טוענת, בהתייחס לטענות בדבר פריצת מי הביוב והבידוד התרמי בגג, כי אלה כלל לא הוכחו וכי הן הועלו לראשונה, רק לאחר תום תקופת האחריות. משכך טוענת היא גם בעניינים אלה יש לאמץ את חוות דעת המומחה.

     

17. כן טוענת הנתבעת כי אין לחייבה בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש וזאת משום שהתובעים לא הוכיחו שנגרמו להם נזקים לא ממוניים המזכים בפיצוי, ובוודאי שלא הוכיחו כי היא התעמרה בהם כפי הנטען.

    עוד טוענת היא כי יש להתייחס גם לכך שעל פי קביעת המומחה נשללה מחצית מתביעתם, תוך שחלק מטענותיהם הופרכו לחלוטין.

     

18. לבסוף טוענת הנתבעת כי התובעים לא ביססו את דרישותיהם בעניין הוצאות ולא הציגו קבלות על כלל ההוצאות להן הם טוענים. לטענתה ממילא מדובר בתביעה מוגזמת, בעניינה כבר נקבע כי ניתן לקבוע סכום פיצוי בשיעור נמוך בגין רכיב ההוצאות ואף לא לקבוע פיצוי תשלום בגין רכיב שכזה כלל.

     

     

    ראיות הצדדים

     

19. המומחה מטעם בית המשפט הגיש במסגרת הדיון בתובענה זו 4 חוות דעתו מטעמו:

     

    חוות דעת בעניין דירת פנקס (להלן: "חוות דעת פנקס");

    חוות דעת בעניין דירת זיצר (להלן: "חוות דעת זיצר");

    חוות דעת בעניין דירת אמסלם (להלן: "חוות דעת אמסלם");

    וחוות דעת בעניין דירת דיין (להלן: "חוות דעת דיין").

     

20. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו.

     

21. המומחה קבע את עלות התיקון הכוללת לכל אחת מן הדירות ומצא כי יש להוסיף עליה סך של 10% עבור פיקוח הנדסי. כן מצא המומחה שיש להוסיף סך של 25% עבור תיקון הליקויים על ידי "קבלן מזדמן" וזאת על פי הפירוט הבא (המחירים כוללים מע"מ):

     

    • דירת פנקס – 104,642 ₪;

    • דירת זיצר – 74,076 ₪;

    • דירת אמסלם – 92,430 ₪;

    • דירת דיין – 91,845 ₪.

       

22. בתשובותיו לשאלות הבהרה שהוגשו לו מטעם התובעים, הוסיף המומחה כי על הנתבעת להמציא תו תקן לדלת הראשית (בדירת פנקס) וכי ככל שלא ייעשה כן, יתווסף על הסכום האמור סך של 3,000 ₪ עבור עלות החלפת הדלת.

     

23. במקביל העידו בפניי מטעם התובעים לילך פנקס (התובעת 1) (תצהיר עדות ראשית מטעמה סומן ת/1); אורית זיצר (התובעת 4) (ת/2); ודוד אמסלם (התובע 5) (ת/3).

     

    התובעים ויתרו על עדותו של התובע 7 לאחר שזה לא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע בתיק זה בשל טעות ביומנו (ראו החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 13/7/16).

     

24. מטעם הנתבעת העיד בוריס רוזבסקי (נ/1), מנהל הפרוייקט אצל הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת").

     

     

    דיון 

     

    ליקויי הבנייה

     

25. בסיכומיהם הסכימו שני הצדדים שיש לאמץ את האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

     

26. עם זאת חזרו על טענותיהם כמתואר לעיל.

     

     

    חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

     

27. באשר לחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט אזכיר כי ככלל יעשה בית המשפט שימוש בחוות דעת המומחה אותו מינה במטרה לפלס את דרכו בסבך חוות הדעת הנוגדות העומדות לנגד עיניו (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית - התשס"ט), 238).

     

    בעניין מעמדו של מומחה זה אפנה לע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו (2) 936; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 ).

     

28. בענייננו נוכח הסכמת הצדדים ולאחר שלא מצאתי טעם אשר יצדיק סטייה מן הכלל האמור, אני מאמצת את ממצאיו של המומחה בחוות דעתו וקובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בכל אחת מן הדירות על פי הפירוט הבא:

    • דירת פנקס – 104,642 ₪;

    • דירת זיצר – 74,076 ₪;

    • דירת אמסלם – 92,430 ₪;

    • דירת דיין – 91,845 ₪.

       

      המחירים כוללים מע"מ, פיקוח הנדסי וכן תוספת בת 25% בגין ביצוע התיקון על ידי "קבלן מזדמן".

       

29. אדגיש כי לא מצאתי שיש לשלול מן התובעים את התוספת הניתנת עבור תיקון על ידי "קבלן מזדמן", לאחר שמצאתי כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים עוד בטרם הגשת התובענה שבפניי (וראו בעניין זה עוד להלן).

     

30. במקביל אני מאמצת גם את חוות דעת המומחה באשר לשאלת הדיור החלופי, לאחר שנקבע על ידו כי תיקון הליקויים בכל אחת מן הדירות איננו מצריך את פינויין.

     

31. משהגעתי כדי כך, יש לבחון עוד את דרישת התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי נוסף כמפורט להלן;

     

32. פריצת מים ממכסה הביוב בחנייה – דירת פנקס:

     

    • מעיון בחווות הדעת של המומחה ברגמן בעניין דירת פנקס עולה כי קביעתו זו של המומחה ברגמן הסתמכה על דברים שנמסרו לו במעמד הביקור בדירת פנקס (עמ' 7 לנספח 6 לכתב התביעה). חרף האמור המומחה ברגמן לא ציין כי בדק טענה זו אלא אך כי תמחר אותה בהתאם לטענות פנקס.

       

    • בעדותה ציינה התובעת 1 כי בתקופת החורף עולה לעיתים ריח חריף מאד של ביוב מן הנקודה הנמצאת בחנייה וכי כל שלאל ידה לעשות בהקשר זה, הוא לאוורר את המקום. עוד ציינה כי הנושא לא נבדק על ידה מעולם (פרוטוקול הדיון מיום 13/7/16 עמ' 20).

       

    • בחוות דעת פנקס קבע המומחה כי הליקוי האמור לא הוכח בפניו. בתשובותיו לשאלות הבהרה שהוגשו לו על ידי התובעים הוסיף כי הוא לא קיבל את תכניות הביוב מהנתבעת וחזר על כך שהטענה הנטענת לא הוכחה בפניו.

       

    • משכך, ולאחר שחובת ההוכחה מוטלת בעניין זה על כתפי התובעים, אינני מוצאת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין ליקוי זה, אשר לא הוכח מה מקורו ומתי מועד תחילתו.

      דלת כניסה ראשית לא תקנית:

       

    • מחווות הדעת של המומחה ברגמן בעניין דירת פנקס עולה כי דלת הכניסה הראשית לדירה, אינה נושאת אישור תו תקן (עמ' 10 לנספח 6 לכתב התביעה).

       

    • בחוות דעתו ציין המומחה מטעם בית המשפט כי הנושא בבדיקה וכי על הנתבעת להמציא תו תקן לדלת הכניסה הראשית הדקורטיבית. עם זאת המומחה קבע גם כי עלות התיקון עומדת על הסך של 3,000 ₪ (בתוספת מע"מ, פיקוח הנדסי וכן תוספת 25% בגין ביצוע התיקון על ידי קבלן מזדמן).

       

    • בתשובותיו לשאלות הבהרה שהוגשו לו על ידי התובעים הוסיף המומחה כי "במידה והנתבעת לא תמציא תו תקן לדלת, הרי שהוא מעריך את עלות החלפתה בסך של 3,000 ₪..." (סעיף 6 לתשובותיו).

       

    • הנתבעת לא המציאה כל תו תקן כאמור.

       

    • על כן אני מחייבת את הנתבעת בתשלום נוסף לתובעים 1 ו-2 בסך של 4,826 ₪ עבור החלפת הדלת הראשית לדירת פנקס.

       

33. בידוד תרמי לגג בדירת אמסלם ובדירת דיין:

     

    • בחווות הדעת של המומחה ברגמן בעניין דירת אמסלם נקבע כי:

       

      "נמסר לי על חום בלתי נסבל הנפלט מתקרת הקומה העליונה במהלך הקיץ. סדקים תרמיים אופקיים בקירות החוץ במפלס הגג מבססים הקביעה שקיים פגם בבידוד התרמי בגג... בהתרשמות ראשונית נראה שהבידוד הטרמי בגג המבנה אינו עומד בדרישות תקנה 3.31 לתקנות..." (עמ' 8 לנספח 13 לכתב התביעה).

       

      ברגמן קבע כי עלות התיקון הינה בסך של 6,000 ₪ (בתוספת מע"מ, פיקוח הנדסי וכן תוספת 25% בגין ביצוע התיקון על ידי "קבלן מזדמן").

       

    • בחוות דעת אמסלם קבע המומחה מטעם בית המשפט כי הליקוי הנטען לא הוכח בפניו.

    • בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהוגשו לו על ידי התובעים הוסיף המומחה:

       

      "מערכת הבידוד התרמית ממוקמת מעל תקרת הבטון הקונסטרוקטיבית ומתחת ליריעות האיטום. אפשרות נוספת הינה לקבל פרט הבידוד של הגג ולבצע חישוב טרמי של הדירה שנבנתה. יוער כי – באחריות התובע להוכיח כי קיים כשל בבידוד הטרמי ולא "לזרוק טענה" ושאחרים יוכיחו" (תשובה מס' 2) (הדגשים במקור – כ.ה).

       

    • לאחר ששקלתי את כלל הראיות שהונחו בפניי ולאחר שכפי שאני מבינה המומחה שמונה מטעם בית המשפט לא בדק טענה זו של התובעים ואף לא השיב לטענה לפיה הסדקים הנמצאים בגג מצביעים על ליקוי בבידוד הטרמי שבגג, אני מוצאת לקבוע לתובעים 5 ו-6 תוספת פיצוי, עבור ההכרח לתקן את הליקוי בבידוד הטרמי בגג דירת אמסלם, בסך של 9,653 ₪ .

       

    • אדגיש עם זאת כי חרף טענות התובעים (בסעיף 36 לסיכומיהם) לא מצאתי בחוות דעת המומחה ברגמן או בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, בעניין דירת דיין, כל התייחסות לתיקון הבידוד הטרמי בגג.

       

      משכך לא מצאתי לקבוע לדיין כל תוספת שהיא בגין תיקון ליקויי זה.

       

       

      הזדמנות נאותה לתקן

       

34. סעיף 4ב' לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, קובע:

     

    "(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."

     

    (ב)חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."

     

35. בת"א (י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (פורסם בנבו) [מיום 24/4/01] הובהר בעניין זה מפי כב' השופט מ' גל כי:

     

    "...לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות ... זאת ועוד... שכל ליקוי השנוי במחלוקת... אינו נתון עוד לזכות התיקון. אין צריך לומר, כי הכוונה בסעיף 4ב לחוק היא, שהמוכר יבצע את תיקון כל הליקויים ברצף אחד, ככל האפשר, לבל תהפוך דירת הרוכש ל'אתר בנייה' לאורך פרק זמן ממושך."

     

36. בהינתן האמור אדון בעניינה של כל דירה בנפרד;

     

     

    דירת פנקס:

     

37. באשר לדירת פנקס העידה מטעם התובעים, התובעת 1. בתצהירה (ת/1) ציינה כי היא התריעה בפני הנתבעת על ליקויי בנייה שנמצאו בדירתה, סמוך לאחר מסירתה (סעיף 5 לת/1) ואף לאחר מכן, מספר פעמים, טלפונית (סעיפים 8, 15, 20-22 24,) ובכתב (סעיף 9); כי עשתה כן גם לאחר שדירתם הוצפה כולה (סעיפים 12, 16, 17, 18); כי תיקוני שנת הבדק לא בוצעו בדירה (סעיף 6); וכי חוות דעתו של המומחה ברגמן הוזמנה לאחר ההחלטה בדבר הגשת התביעה משום חלוף הזמן (סעיף 30).

     

38. לתימוכין בטענותיהם צירפו התובעים 1 ו-2 את מכתבה של התובעת 1 מיום 31/5/12 (נספח 5 ל-ת/1), בו פורטו ליקויי בנייה רבים שנמצאים בדירה ואף אוזכרה העובדה שהתובעים 1 ו-2 ערכו שיחות רבות עם נציג הנתבעת בעצמו, כמו גם עם נעמי [הגב' נעמי רוזנפלד. כ.ה.].

     

    למכתב האמור צורף גם אישור משלוח המכתב, בפקס, למשרדי הנתבעת, מיום 31/5/12.

     

39. עוד צירפו התובעים 1 ו-2 את מכתבם מיום 25/12/11, אשר נשלח לנתבעת לאחר שדירתם הוצפה (נספח 4 לת/1), וכן את מכתב בא כוחם מיום 24/10/12 אליו גם צורפה חוות דעת המומחה לבונטין (נספח 7 לת/1).

     

40. מנגד בעניין זה, הצהיר נציג הנתבעת כי:

     

    "43. כפי שפירטתי לעיל, הטענות של פנקס כאילו למרות הרבה פניות בכתב ובעל פה, פלסים לא ביצעה תיקונים, או שביצעה תיקונים לא טוב, לא נכונות. אוסיף כי מבדיקה שערכתי המכתב מטעם פנקס הנושא תאריך 31/5/12 אשר צורף לתביעה, אינו מכתב שהתקבל במשרדי פלסים.

     

    44. עוד אוסיף כי פניות בעל פה מטעם פנקס למי מטעם פלסים, שאנשיה עבדו בסמוך, שיחה פנים מול פנים עם עובד באתר, שיש צבע לא טוב ושנבוא לתקן , הן פניות לא אפקטיביות, כך פלסים לא עובדת בקשר עם ביצוע תיקונים ולא מסוגלת לעבוד, מול הדיירים נערכות תכניות עבודה ונשלחים עובדים להיכן שנדרש, אם לבניה ואם כדי לבצע תיקונים, אך זה נעשה כשמתקבלת פניה מפורטת ומסודרת מדייר, פניות כאלה, לא היו מפנקס.

     

    45. פניות טלפוניות לפלסים, מתקבלות אצל הגב' נעמי רוזנפלד שנמצאת במשרדי פלסים, המתעדת אותן ומעדכנת בהן את המנהל הרלבנטי. במקרה של הדירה של פנקס – לגבי הדירה של פנקס, פניות כאלה לא היו".

     

    (סעיפים 43-44 ל-נ/1).

     

41. עם זאת בחקירתו אישר נציג הנתבעת כי הנתבעת איננה מתעדת פניות של דיירים (פרוטוקול הדיון מיום 13/7/16 עמ' 46), וכי אין לה פרוטוקולים על ביצוע תיקונים בכל אחת מן הדירות, למעט פרוטוקולי המסירה. על האמור הוסיף כי אין באמור כדי להצביע על כך שבפועל לא נעשו תיקונים בדירות (שם, עמ' 47), ועוד כי ככל הנראה אין התובעים זוכרים שנציגי הנתבעת ביקרו בכל אחת מן הדירות וביצעו בהן תיקונים, במסגרת תקופת האחריות בשנת הבדק (שם, עמ' 48).

     

42. משנשאל בעניין זה השיב כי המכתב האמור (נספח ה' לת/1) לא הגיע לידיו, כי לא ראה אותו וכי לא זכור לו כלל שהוא קיבל את המכתב בעניין דירת פנקס (שם, עמ' 51-52). עוד עלה מעדותו כי הוא כלל לא יודע האם נשלח מכתב כלשהו בגין ליקויים שנמצאו בדירת פנקס אם לאו (שם, עמ' 53) וכי על מנת לברר האם הגיעו מסמכים כלשהם לנתבעת פנה בעצמו לנעמי (שם, עמ' 54).

     

43. לבסוף, וכאשר נשאל כיצד בכל זאת, הגם שהתובעים 1 ו-2 לא פנו (לטענתו) לנתבעת בטענות בדבר ליקוי בנייה שנמצאו בדירת פנקס, הגיעו עובדיה לביצוע תיקונים, הסביר כי עובדי הנתבעת היו מגיעים לביקורים אקראיים בדירות שבנו, מיוזמתם (שם, עמ' 50-51).

     

44. בכל הכבוד, אינני מקבלת טענה זו של הנתבעת.

     

45. ממילא לא נטענה בפני טענה כלשהי ביחס לכך שהתובעים 1 ו-2 לא הציגו בפני הנתבעת את חוות דעת המומחה לבונטין, וכן לא נטענה בפני טענה לפיה הנתבעת אכן תקינה את כלל הליקויים המופיעים בחוות דעת זו.

     

46. במצב דברים שכזה, שעה ששוכנעתי כי בשגרת יומו נציג הנתבעת איננו עוסק בקבלת תלונות מדיירים לגבי ליקויי בנייה, וכי זהו חלק מתפקידה של נעמי, אשר לא הובאה לעדות בפניי, הרי שטענת התובעים 1 ו-2 לפיה ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את ליקויי הבנייה שנמצאו בדירת פנקס, ואשר גובתה, בין היתר, במכתבם מיום 31/5/12, לא נסתרה.

     

47. ודוק: לא נעלמה מעיני הטענה לפיה התובעים לא זימנו את נעמי לעדות וכי הדבר פועל לחובתם.

     

    עם זאת לאחר שהנתבעת בעצמה העלתה את הטענה לפיה לא ניתנה לה ההזדמנות לתקן את הליקויים; לאחר ששמה של נעמי עלה גם בתצהיר נציג הנתבעת וגם בעדותו; ולאחר שהתובעים גם הגישו מסמכים מטעמם, לרבות אישור משלוח בפקס של המכתב מיום 31/5/12 (נספח ה' לת/1), הרי שמובן כי עדותה של נעמי נדרשה יותר לתימוכין בטענת הנתבעת כמו גם לסתירת טענות התובעים אשר הוכחו בדרכים אחרות.

     

    משכך אני מוצאת כי ההימנעות מהבאתה של נעמי לעדות, פועלת בענייננו דווקא לחובתה של הנתבעת.

     

48. תוצאת האמור הינה כי לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, אני מוצאת לקבל את טענת התובעים 1 ו-2 לפיה הם אכן פנו לנתבעת מספר פעמים בבקשה לתקן את ליקויי הבנייה בדירת פנקס, וזאת הן בעל פה והן בכתב, אלא שהנתבעת לא שעתה לפניות אלו.

     

    כפועל יוצא אני קובעת כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את ליקויי הבנייה שנמצאו בדירת פנקס.

     

    הזדמנות זו לא מוצתה על ידה, ומשכך יש לחייבה בתשלום פיצוי בגין תיקון הליקויים, ללא ניכוי כל סכום שהוא.

     

     

     

    דירת זיצר ודירת אמסלם:

     

49. מטעם התובעים 3 ו-4 העידה בעניין דירת זיצר התובעת 4. בתצהירה (ת/2) ציינה כי היא התריעה בפני הנתבעת על ליקויי בנייה שנמצאו בדירתה סמוך לאחר מסירתה (סעיף 5 לת/2), וכי כך עשתה אף לאחר מכן, מספר פעמים, בעל פה (סעיפים 7, 8) ואף בכתב (סעיף 12); כי תיקוני שנת הבדק לא בוצעו בדירה (סעיף 6); וכי חוות דעתו של המומחה ברגמן הוזמנה לאחר ההחלטה בדבר הגשת התביעה משום חלוף הזמן (סעיף 15).

     

50. לתימוכין בטענותיהם הגישו התובעים 3 ו-4 את מכתב בא כוחם לנתבעת מיום 24/10/12 בעניין ליקויי הבנייה, אשר אליו צורפה גם חוות דעת המומחה לבונטין (נספח 3 לת/2).

     

51. מנגד הצהיר נציג הנתבעת בעניין דירה זו כי:

     

    "50. במועד המסירה, התברר שקיימים בדירה ליקויים מינוריים, וליקויים אלה פלסים תיקנה בסמוך ולאחר מכן.

     

    51. מעבר לליקויים מינוריים אלה שתוקנו, בביקורי בדירה במועד המסירה, זיצר לא הסבו את תשומת לבי ולא הצביעו בפני על ליקויים בדירה, שלקיומם הם טוענים בתביעה..."

     

    (סעיפים 50-51 ל- נ/1)

     

52. בהמשך, בסעיף 70 לנ/1 ציין נציג הנתבעת כי:

     

    "70. זיצר, מטעמיהם, על הליקויים הנטענים בחוות הדעת של ברגמן, עד הגשת התביעה, לא מצאו לנכון להודיע לפלסים, ובכך התנהלו בניגוד להתנהלות סבירה...".

     

53. מטעם התובעים 5 ו-6 העיד בעניין דירת אמסלם התובע 5. בתצהירו (ת/3) ציין כי גם הוא התריע בפני הנתבעת על ליקויי הבנייה שנמצאו בדירתו סמוך לאחר מסירתה (סעיף 5 לת/3) וכי הוסיף ועשה כן לאחר מכן, מספר פעמים, בעל פה, בכתב (סעיפים 7, 10, 11, 16, 17 ו-26) ואף באופן אישי (סעיף 15); כי תיקוני שנת הבדק לא בוצעו בדירה (סעיף 6); וכי חוות דעתו של המומחה ברגמן הוזמנה לאחר ההחלטה בדבר הגשת התביעה משום חלוף הזמן (סעיף 18).

     

54. לתימוכין בטענותיהם הגישו בני הזוג אמסלם את מכתב בא כוחם לנתבעת מיום 24/10/12 בעניין ליקויי הבנייה, אשר אליו צורפה גם חוות דעת המומחה לבונטין (נספח 4 לת/3).

     

    כן צירפו תכתובת דואר אלקטרוני ששלחו לנתבעת ביום 12/6/12 ואשר בה פורטו ליקויי הבנייה שנמצאו בדירתם (נספח 3 לת/3).

     

55. מנגד הצהיר נציג הנתבעת בעניין דירת אמסלם כי:

     

    "87. במועד המסירה, התברר שקיימים בדירה ליקויים מינוריים, וליקויים אלה פלסים תיקנה בסמוך לאחר מכן. מעבר לליקויים מינוריים אלה שתוקנו, בביקורי בדירה במועד המסירה, אמסלם לא הסבו את תשומת לבי ולא הצביעו בפני על ליקוי כזה או אחר בדירה, שלקיומו הם טוענים בתביעה...

    89. כשנה לאחר מסירת הדירה, פלסים ביצעה בה תיקוני שנת בדק על פי על פי ההתחייבות שלה בהסכם. התיקונים בוצעו ביעילות ובמהירות ולשביעות רצון משפחת אמסלם.

    90. ביום 10/12/13, יותר מארבע שנים לאחר שהם גרים בדירה, אמסלם הגישו תביעה זו, נגד פלסים. התביעה נסמכת על חוות דעת אינג' יגאל ברגמן מטעם התובעים, שנערכה ב-12/9/13, מזה כמעט ארבע שנים שאמסלם גר בדירה.

    91. את חוות הדעת של אינג' ברגמן, אמסלם לא המציאו לפלסים, לפני הגשת התביעה"

     

    (סעיפים 87-91 ל-נ/1).

     

56. בסעיף 102 לנ/1 הוסיף נציג הנתבעת על האמור כי:

     

    "102. אמסלם, מטעמיהם, על הליקויים הנטענים בחוות הדעת של ברגמן, עד הגשת התביעה, לא מצאו לנכון להודיע לפלסים, ובכך התנהלו בניגוד להתנהלות סבירה..."

     

57. אינני מוצאת לחזור שוב על דבריו של נציג הנתבעת בחקירתו.

     

58. עם זאת וכפי שכבר הבהרתי לעיל, גם בעניין דירת זיצר וגם בעניין דירת אמסלם, נציג הנתבעת לא יכול היה להעיד בפניי האם זיצר או אמסלם פנו לנתבעת כטענתם, בין בעל פה ובין בכתב ואף לא יכול היה להשיב האם נתקבלו או לא חוות דעת המומחה לבונטין במשרדי הנתבעת.

     

59. משכך יפים נימוקיי לקבלת טענות התובעים, אשר פורטו בעניין דירת פנקס, גם בעניין דירת זיצר וגם בעניין דירת אמסלם.

     

    כפועל יוצא ולאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, אני מקבלת את גרסת זיצר וגרסת אמסלם, לפיה שניהם אכן פנו לנתבעת מספר פעמים בבקשה לתקן את ליקויי הבנייה בדירותיהם, בעל פה ובכתב, וקובעת כי הנתבעת לא שעתה לפניות אלו.

     

    משכך אני גם קובעת כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את ליקויי הבנייה שנמצאו בדירת זיצר ובדירת אמסלם.

     

    הזדמנות זו לא מוצתה על ידה, ומשכך יש לחייבה בתשלום פיצוי בגין תיקון הליקויים, ללא ניכוי כל סכום שהוא.

     

     

    דירת דיין:

     

60. כפי שהובהר לעיל, התובע 7 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו אך לא התייצב לעדות בשל טעות ברישום ביומנו ועל כן ויתרו התובעים על עדותו (ראו החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 13/7/16).

     

    דיין גם לא צירפו לכתב תביעתם כל מסמך המעיד על פנייה בכתב שנעשתה על ידם לנתבעת.

     

    שימת הלב כי גם מכתב ב"כ הנתבעים מיום 24/10/12 (נספח 7 לת/1) אשר אוזכר בעניינה של כל אחת מן הדירות שפורטו לעיל (פנקס, זיצר ואמסלם), לא כלל את עניינה של דירת דיין.

     

61. אין לשכוח כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעים.

     

62. תוצאת האמור הינה כי התובעים לא הצליחו להרים את נטל הוכחת התביעה בעניין דירת דיין, ובכלל כך לא הצליחו להוכיח את הטענה לפיה ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את דירת דיין. משכך אני מאמצת בעניינם את עמדת הנתבעת וקובעת כי יש לחייבה בתשלום פיצוי בגין ליקויי הבנייה כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובניכוי סך של 35,000 ₪ בגין הריצוף בדירת דיין (סעיף 251(ד) לסיכומי הנתבעת).

     

63. יודגש בעניין זה כי אין מקום לדחיית התובענה של התובעים 7 ו-8 נוכח העובדה כי גם בעניין דירתם הוגשה חוות דעת מטעם המומחה ברגמן המלמדת על ליקויי הבנייה שנמצאו בדירתם.

     

     

    עגמת נפש

     

64. מטרת הפיצויים בגין עגמת נפש אינה להעניש את הנתבעת על מעשיה, אלא לפצות את התובעים על סבלם.

     

65. במסגרת הקריטריונים לקביעת גובה הפיצוי יכללו סוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותו של הקבלן ושיעורו של כלל הפיצוי.

     

66. יישקל אפוא סבלם של התובעים שהתגוררו בדירה באי נוחות ותוך אובדן הנאה, אל מול טענת הנתבעת לפיה התנהלו התובעים בחוסר תום לב ובעיקר אל מול הטענה כי ממילא בעת כניסה לדירה חדשה שאך זה נבנתה, אין מנוס מלקחת בחשבון עגמת נפש מסוימת הכרוכה בכל התהליך, לפחות עד המועד בו מתגלים כלל הליקויים והבניין מתייצב ונכנס לשגרת חיים.

     

67. בשקלול אלה מול אלה ובשים לב לכך שחוות דעת המומחה ברגמן אשר הוגשה מטעם התובעים נערכה שנים לאחר מועד מסירת הדירות, ולאחר שגם אין מחלוקת כי זו לא נמסרה לנתבעת לפני הגשת התביעה (וזאת להבדיל מחוות הדעת של המומחה לבונטין), אני מוצאת לפסוק לכלל התובעים, על דרך האומדנא, פיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור כל דירה ובסך כולל של 20,000 ₪.

     

68. אבהיר בהקשר זה כי העובדה שהתובע 7 לא העיד בפני, אין בה כדי למנוע מבני הזוג דיין פיצוי זה, באשר נדמה כי עגמת הנפש הכרוכה בנסיבות נשוא התובענה, הינה "מן המפורסמות". לא כל שכן כאשר מדובר בפיצוי על דרך האומדנא שנקצב בשיעור מידתי.

     

     

    סוף דבר

     

69. התביעה מתקבלת בחלקה.

     

70. בגין ליקויי הבנייה הנתבעת תשלם לתובעים סך של 377,472 ₪ על פי הפירוט הבא:

     

     

    • לתובעים 1 ו-2 עבור דירת פנקס – סך של 109,468 ₪;

    • לתובעים 3 ו-4 עבור דירת זיצר – סך של 74,076 ₪;

    • לתובעים 5 ו-6 עבור דירת אמסלם – סך של 102,083 ₪;

    • לתובעים 7 ו-8 עבור דירת דיין – סך של 91,845 ₪;

       

71. בגין עגמת נפש הנתבעת תשלם לתובעים סך של 20,000 ₪ על פי הפירוט הבא:

     

     

    • לתובעים 1 ו-2 עבור דירת פנקס – סך של 5,000 ₪;

    • לתובעים 3 ו-4 עבור דירת זיצר – סך של 5,000 ₪;

    • לתובעים 5 ו-6 עבור דירת אמסלם – סך של 5,000 ₪;

    • לתובעים 7 ו-8 עבור דירת דיין – סך של 5,000 ₪.

       

72. בנוסף לאמור תשלם הנתבעת לכלל התובעים הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל נוסף של 20,000 ₪.

     

73. כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

     

    מזכירות בית המשפט תשלח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

     

    ניתן היום, ח' כסלו תשע"ז, 08 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.