בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' פלונית

הבנק העמיד לבן זוגה של הנתבעת הלוואה בסך 121,000 ₪, לצורך פריסה מחודשת של הלוואות קודמות בחשבון הבנק המשותף לנתבעת ולבן זוגה. האם יש מקום לחייב את הנתבעת בפרעון ההלוואה? בשאלה זו יעסוק פסק הדין שלהלן.

עובדות המקרה

אין בין הצדדים מחלוקת אודות התשתית העובדתית, ועל כן היא תפורט להלן בקצרה:

1. ביום 5.12.94 פתחו הנתבעת ובן זוגה (להלן גם: "מר פלוני" או "בן הזוג"), חשבון בנק אצל התובע, תאגיד בנקאי (להלן גם: "הבנק"). אין מחלוקת ששני בני הזוג חתמו על מסמכי פתיחת החשבון (המסמך צורף לתצהיר הבנק). במסמכים אלו נרשם כי

   "13. ...נחתם כתב זה בשתי חתימות או יותר – יהיו החותמים אחראים באופן הדדי וסולידרי לקיום התחייבויותיהם לפי כתב זה."

   במילים אחרות, החשבון הוא חשבון משותף, וככלל, החיובים בו הם ביחד ולחוד, וכל אחד מבני הזוג אחראי לקיום החיובים על פי ההסכם.

2. בנוסף, המבוא להסכם, מסדיר את סמכות כל אחד מבני הזוג לבצע פעולות בחשבון:

   "כל המוסמך לפעול כאמור להלן יהא רשאי לחתום על שיקים על חשבוננו ולמשוך עליו בכל אופן אחר בין אם החשבון יהיה באותו זמן קרדיטורי ובין אם יהיה דיביטורי או שייעשה לדיביטורי כתוצאה מתשלום כזה וכן למסור לזכות החשבון שיקים, משיכות, פקודות ושטרות הערוכות (חלק זה מוסתר על ידי מדבקה) ו/או אחד מאתנו ולהסב אותם לשם כך. וכמו כן לעקל, למשכן או לשעבד בכל דרך שהיא את כל או כל חלק מכספי החשבון וזאת (מוסתר) כלשהם, לרבות חובות והתחייבויות על תנאי) שלנו ו/או של כל אחד מאתנו לבד או ביחד עם אחרים ו/או של אחד או יותר (מוסתר) ו/או של כל צד שלישי שהוא. הוראות תנאי זה יישארו בתקפם עד אשר יבוטלו לפי הוראות החוק או עד שתקבלו מאת מי מאתנו (מוסתר). מפעיל/י החשבון יהיה/יו רשאי/אים למשוך שיקים בהם הוא (הם) מופיע(ים) כנפרע(ים) להעביר כספים לחשבונו(נם) הוא(הם) (מוסתר) לטובת עצמו(מם). במקרה ולא צוין בטופס פתיחת חשבון במפורש שהמוסמכים לעשות כל פעולה מהפעולות הנ"ל רשאים לעשותה כל (מוסתר) כל פעולה כנ"ל רק כולם ביחד".

   מתחת לפסקה זו נרשם:

   "חשבון זה יופעל ללא כל הגבלה:

   ע"י כל אחד מאתנו לחוד

   ע"י כולנו יחד (מחוק)

   ע"י (מחוק באופן שלא ניתן לקרוא)

   מחק את הבלתי מתאים"

   וליד סעיף זה מתנוססות חתימות הנתבעת ובן זוגה.

3. אין מחלוקת שבשלב זה לא הייתה מסגרת אשראי לחשבון. הנתבעת עבדה כגננת, ובן זוגה היה מקבל מלגה כאברך. כמו כן, אין מחלוקת שעם השנים הכנסות בני הזוג גדלו באופן משמעותי, ובן הזוג הפך מאברך לאיש עסקים.

4. ביום 5.9.03 חתמו שני בני הזוג על "הצהרה בדבר נהנה בחשבון פרטי" (צורפה לבקשת הרשות להתגונן המתוקנת), במסגרתה חתמו כי "ידוע לי/לנו כי על בעל/י החשבון יחולו התנאים המפורטים במסמכי פתיחת החשבון, כפוף לנהלי הבנק, ובכל מקרה של חשבון בנאמנות, יחולו התנאים והנהלים הנ"ל כפוף לכל דין."

5. ביום 19.1.15, 20 שנים לאחר פתיחת החשבון, חתם מר פלוני לבדו על "בקשה לעדכון חשבון והרחבת תחומי פעילות", הן בסמוך לשמו והן במקום המיועד לחתימת הנתבעת. יצוין, כי אף שבתחילת ההליך טען הבנק שהנתבעת עצמה חתמה על הטופס, הבנק לא חזר בסיכומיו על טענה זו. במסגרת בקשה זו נרשם כי

   "הלקוחות שפרטיהם רשומים בראש כתב זה (להלן ביחד ולחוד "הלקוחות") אשר פתחו חשבון מבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן ":הבנק)... הכל על פי ובהתאם להסכם תנאים כלליים לפתיחת חשבון בבנק וניהולם... מבקשים בזאת מהבנק לעדכן ולהרחיב את תחומי הפעילות שבהסכם התנאים הכלליים..."

   מתחת לסעיף הכללי האמור חתם בן זוגה של הנתבעת ליד השורות המאפשרת לו ולנתבעת ליטול הלוואות, לקבל כרטיס אשראי, לסחור בניירות ערך וכיוצ"ב.

6. חלפו עוד חודשיים, וביום 16.3.15 חתמה הנתבעת (הן בשורה ליד שמה והן בשורה הסמוכה לשם בן זוגה) על בקשת הלוואה מהבנק בסך 60,000 ₪. בשורה המפרטת את הייעוד של הכספים נרשם " חתונה של ילדם". יצוין, כי בחקירה הנגדית העידה הנתבעת שהיא לא הייתה מעורבת גם בנטילת הלוואה זו, וכי בעלה קיבל את הכסף, ואם היא הייתה זקוקה לכספים, גם עבור החתונה, היא קיבלה אותם ממנו (הבקשה צורפה להודעה מיום 29.4.21, וכן ר' עדות הנתבעת בפר' עמ' 22 ש' 19-35).

7. במועד כלשהו שלא הוברר במסגרת התיק, חתם גם בן הזוג על מסמך בקשה להלוואה, ככל הנראה בסכום דומה.

8. ביום 7.12.16 עמדה יתרת החובה בחשבון על 32,265.29 ₪. ביום 20.12.16, העמיד הבנק לפירעון מידי את שתי ההלוואות שנזכרו לעיל, האחת שנטלה הנתבעת, והשנייה שנטל בן זוגה, (אחת בסך 43,567.47 ואחת בסך 43,102.47). לאחר העמדת ההלוואות לפירעון מיידי יתרת החובה בחשבון הבנק של בני הזוג עמדה על 124,529.30 ₪ (נספח ו לתצהירי הבנק).

9. ביום 28.12.16, לקח בן זוגה של הנתבעת הלוואה של 121,000 ₪ מהבנק. בטופס בקשת ההלוואה נרשם שהיא נלקחה "לכיסוי חריגה בחשבון".

10. בני הזוג לא הצליחו לעמוד בפירעון ההלוואה הנ"ל, וביום 14.12.17 ניתן צו כינוס נגד הבעל. הבנק שלח מכתב לבני הזוג ביום 15.1.18, בו הוא מודיע על נקיטת צעדים משפטיים והפסקת שירותים בנקיים בחשבון.

11. התביעה שבפני היא לפירעון ההלוואה הנ"ל.

    טענות הצדדים

12. לטענת הבנק, כיון שהנתבעת היא שותפה בחשבון, היא חייבת, ביחד ולחוד עם בן זוגה, לפרוע את יתרת החובה בחשבון ואת ההלוואות שנטל כל אחד מהם מהבנק.

13. הבנק מוסיף וטוען שלקיחת ההלוואה שניטלה ביום 28.12.16 מחייבת גם את הנתבעת, כיון שבן הזוג פעל גם בשמה, וכי ממילא הלוואה זו אינה אלא פריסה מחדש של יתרת החוב בחשבון, יתרת חוב המחייבת אותה על פי מסמכי פתיחת החשבון.

14. הנתבעת טוענת שכיון שלא חתמה על טפסי ההלוואה מיום 28.12.16, אין היא מחויבת להחזיר אותה.

15. בנוסף, טוענת הנתבעת שאינה חבה גם ביתרת החובה שהייתה קיימת בחשבון ביום 25.12.16, משום שיתרה זו נוצרה על ידי בעלה ולא על ידה, בלא ידיעתה וללא הרשאה, מלבד ההלוואה שהיא לקחה ביום 16.3.15 בסך 60,000 ₪, שבהעמדה לפירעון מיידי עמדה על 43,102 ₪. לדעת הנתבעת, יש לזקוף לזכותה גם את הסכומים שנכנסו לחשבון בהמשך, כך שחובה אינו עולה על 30,000 ₪.

16. הנתבעת מוסיפה וטוענת שאין היא חייבת לפרוע גם את יתרת החובה בחשבון, שכן לדבריה, בהתאם לתנאי פתיחת החשבון משנת 1994, נטילת הלוואות והגדלת מסגרת האשראי הן פעולות הטעונות חתימת שני השותפים בחשבון, וכי לא ניתן לחייבה בגין פעולות שנעשות בלא חתימתה.

17. הנתבעת טענה שלא הסמיכה את בעלה לא במפורש ולא מכללא לבצע פעולות עסקיות בחשבון, וכי לא ידעה אודותן.

18. עוד טוענת הנתבעת שהבנק התרשל כאשר נתן הלוואה ביום 28.12.16 לבעל, שכן באותו זמן הוא היה מוגבל, ולמעשה מדובר בהלוואה לחסר אמצעים. לדבריה, היה על הבנק לפעול בהתאם לס' 3(ב) לחוק השליחות תשכ"ה-1965, ולקבל הרשאה בכתב ממנה שהיא מסכימה לחייב את החשבון בסכום הלוואה זו.

19. מעבר לטענות אלו לגופו של עניין, טוענת הנתבעת שיש למחוק את תצהיר הבנק, שכן המצהיר לא התייצב להיחקר על תצהירו, ובמקומו התייצב עובד אחר של הבנק.

    בכל הטענות הללו נדון להלן.

    דיון והכרעה

20. נפתח ונאמר שאין כל משקל לתצהיר מטעם הבנק, אשר על פי עדותו של האדם שהתייצב לחקירה הנגדית, הוא אינו מכיר את העובדות מידיעה אישית, אלא מעיד על פי המסמכים, ועל פי היכרות כללית עם נהלי הבנק. לפיכך, העובדות, כפי שתוארו לעיל, הן על פי הודאת הנתבעת והמסמכים שהוגשו.

21. על אף האמור, אני סבורה שיש לחייב את הנתבעת בפירעון ההלוואה במלואה. למסקנה זו הגעתי הן על פי תנאי פתיחת החשבון, והן על פי התנהלות הנתבעת, כפי שהיא עצמה העידה עליה.

22. כפי שצוטט בהרחבה בפרק העובדתי, במועד פתיחת החשבון חתמה הנתבעת על הסכמתה לפיה "במקרה ולא צוין בטופס פתיחת החשבון במפורש שהמוסמכים לעשות כל פעולה מהפעולות הנ"ל רשאים לעשותה כל ... (כנראה: "כל אחד לחוד, תיעשה") כל פעולה כנ"ל רק כולם ביחד." אלא שהאמור בפסקה זו סויג על ידי הנתבעת בחתימתה מייד לאחר מכן: "חשבון זה יופעל ללא כל הגבלה ע"י כל אחד מאתנו לחוד". בכך, הסכימה הנתבעת מפורשות לסייג את האמור בפסקה הכללית, ולאפשר לכל אחד מבני הזוג לפעול בחשבון ללא כל הגבלה, ולחייב את בן הזוג השני בכך.

23. איני מקבלת את פרשנות הנתבעת לסעיף זה, כאילו הוא חל רק על משיכות שיקים, או פעילות "רגילות" בחשבון, אולם אינו חל על הגדלת מסגרת האשראי או נטילת הלוואות. ראשית, פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם ניסוח הסעיף עליו חתמה, לפיה החשבון יופעל ללא כל מגבלה על ידי כל אחד מבני הזוג.

24. שנית, גם התנהלותה של הנתבעת עצמה מלמדת אחרת. כך, כאשר נזקקה הנתבעת להלוואה, היא לא סברה שבקשת ההלוואה טעונה חתימה של בן הזוג שלה, אלא ביקשה את ההלוואה לבדה, כשהיא מבקשת לחייב את בעלה. בנסיבות אלה, וכשם שהיא סברה שהיא רשאית ליטול הלוואה בסך 60,000 ₪ מבלי להחתים את בן זוגה, יש להניח שהיא הבינה שהוא רשאי לעשות כן מבלי לשאול אותה.

25. יתר על כן, הנתבעת העידה באופן עקבי שהיא סמכה על בעלה בעיניים עצומות שהוא מתנהל בחשבון, ולפיכך לא בדקה את דפי החשבון, לא בדקה שיש כיסוי לשיקים שנתנה, לא בדקה שכספי ההלוואה שנטלה נכנסו לחשבון, שההלוואה נפרעת וכיוצ"ב. כך, הנתבעת העידה שבמשך למעלה מ- 20 שנים היא לא הלכה לבנק, לא היה לה כרטיס אשראי, היא לא ידעה מניין נכנס כסף לחשבון, וגם מה נעשה בכסף (עמ' 20 ש' 9-18). הסתמכות עיוורת זו מעידה על הרשאה מזמן אמת של הנתבעת לכך שבן זוגה יפעל בשמה בחשבון.

26. אם לא די בכך, כאשר נשאלה הנתבעת בצורה חזיתית, האם היא נתנה לבן זוגה הרשאה לפעול לבד בחשבון, היא אישרה שאמנם כן, "לפי הכללים הנהוגים" (עמ' 21 ש' 11). אמנם, לאחר שבן זוגה נקלע לחדלות פירעון העידה הנתבעת ש"אם הייתי יודעת שהוא חורג אני הייתי מתנגדת" (עמ' 21 ש' 5), אולם אין זאת אלא חכמה לאחר מעשה.

27. לפיכך, אף אלמלא חתמה הנתבעת על טופס המאשר פעולה בחשבון "ללא כל הגבלה", אני סבורה שהבנק היה רשאי להעמיד אשראי לבן זוגה מבלי להחתים אותה על הסכמי ההלוואה ו/או הסכמי הגדלת המסגרת. אמנם, כפי שבצדק טענה הנתבעת, ס' 3 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992 קובע שהסכמי הלוואה והרשאות לפעולה בחשבון צריכים להיעשות בכתב, אלא שסעיף זה אינו קובע שפעולות מעין אלו שנעשו בעל פה הן חסרות תוקף משפטי, אלא לכל היותר ש" ובמקרה של העדר כתב בהתאם לפסיקה יהא על הטוען לקיומו של הסכם, ובענייננו, הוראת העברה, נטל שכנוע כבד יותר." (ר' ת"א (שלום ת"א) 46408-01-16 בנק הפועלים בע"מ נ' נגר הילה שמחה (4.9.18) והאסמכתאות שם). אני סבורה שהבנק עמד בנטל השכנוע, והראה כי הנתבעת נתנה לבן זוגה הרשאה לפעול בחשבון כראות עיניו, בהתאם לכללים הנהוגים, וכי הבנק ובן הזוג פעלו בהתאם לכללים אלו.

28. גם ניתנת הלוואה על סך 121,000 ₪ ביום 28.12.16 אינה בגדר חריגה מה"כללים הנהוגים", או מהתנהלות סבירה של הבנק. הן ממסמכי ההלוואה והן מדפי החשבון עולה שהלוואה זו ניתנה על מנת להקל על בני הזוג בפריסת החזרי התשלומים והקטנת הריבית החריגה של חשבון העו"ש. באמצעות הלוואה זו ניתנה לנתבעת ולבן זוגה הזדמנות נוספת לפרוע את החשבונות, ונדחה כינוס הנכסים במשך שנה תמימה. אילו הייתה הנתבעת טוענת שאין מקום לחייבה בחובות הנוספים שהצטברו בשנה זו, אולי היה מקום לשקול האם דחיית צו הכינוס פעלה לטובתה. אלא הבנק אינו מבקש לחייבה בחובות נוספים אלו.

29. במילים אחרות, אף אילו סברתי שלא היה מקום לאשר מתן ההלוואה הנוספת, לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מכיסוי יתרת החובה בחשבון, שהייתה בסכום דומה.

30. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת, יחד ולחוד עם בן זוגה, בפירעון ההלוואה האמורה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, דהיינו במלוא סכום התביעה.

    לסיכום

31. הנתבעת ובן זוגה פתחו חשבון בנק משותף, אשר הן על פי מסמך פתיחת החשבון עליו חתמו בשנת 1994 והן על פי התנהלותם, כל אחד מהם היה רשאי לבצע בו פעולות לבדו, אולם על שני בני הזוג מוטלת האחריות לפרוע את החיובים בו ביחד ולחוד.

32. כחלק מההתנהלות הרגילה בחשבון, כל אחד מבני הזוג נטל הלוואה בסך 60,000 ₪, ובנוסף, נצברה יתרת חובה בחשבון בסך של כ- 35,000 ₪. בשל אלו, ניתנה לבני הזוג הלוואה לפריסת החוב שהצטבר בחשבון. אמנם הנתבעת עצמה לא חתמה על מסמכי ההלוואה, אולם על פי התנהלות הצדדים ותנאי החשבון, די בחתימת בן זוגה כדי לחייבה לפרוע אותה.

33. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 127,890 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

34. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכר טרחת בא כוחו בסך 14,000 ₪.

     

     

     

     

    ניתן היום, א' סיוון תשפ"ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.