ת"א
בית משפט השלום דימונה
|
23003-03-13
13/06/2016
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
התובעים:
1. אברהם שפר
2. רוזי שפר
|
הנתבעת:
פסגות נדל"ן כדאי בע"מ
|
|
בהמשך לפסק הדין החלקי שניתן ביום 5.5.16, ולבקשת הצדדים כי יינתן פסק דין משליםבעניין הוצאות המשפט אחר שיוגשו סיכומים מטעמם, ניתן בזאת פסק דין משלים, כפי אשר יפורט להלן.
טענות התובעים
בסיכומי התובעים עתרו אלה כי ביהמ"ש יורה על פסיקת הוצאות בסכום מצטבר של 33,552 ₪, אשר מהווים תצרף הסכומים ששולמו למומחה מטעם התובעים כמו גם למומחה מטעם ביהמ"ש, וכן אגרות בימ"ש, שכ"ט עו"ד וצילומים.
באשר לתשלום למומחה מטעמם, נטען כי הכרח הגשת התביעה נולד לאחר שהתובעים אפשרו לנתבעת לתקן הליקויים, אך פניותיהם בנדון הושבו ריקם (השווה האמור בס' 6 לכתב התביעה).
בכל הנוגע לתשלום שבוצע למומחה מטעם ביהמ"ש, נטען כי סכום עלות התיקונים שפורט בכתב התביעה ע"ס 70,435 ₪, איננו חורג באופן מובהק מזה אשר נקבע בחוות דעתו המאוחרת של המומחה מטעם ביהמ"ש בסך 40,000 ₪.
לעניין שכר טרחת עוה"ד, טענו התובעים כי התביעה התנהלה במשך למעלה מ-3 שנים, נערכו דיונים בביהמ"ש, הוגשו כתבי טענות רבים, והמקובץ יחדיו ילמד כי היקף שכר הטרחה המבוקש ע"ס 18,308 ש"ח (בערכים ריאליים), הינו "צנוע, בהתחשב בזמן הרב שהושקע בתיק" (ס' 10 לסיכומים).
טענות הנתבעת
בסיכומי הנתבעת נטען כי סופו של ההליך מלמד כי לא היה מקום להגשת תביעה ע"ס 161,935 ₪, מקום בו ההליך הסתיים בהסדר על דרך של תשלום 48,750 ₪, המהווים כ-30% מהסך הנתבע. בהקשר זה הוסיפה הנתבעת וטענה כי אף עלות הליקויים שנמצאו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, נמוכה ממחצית סכום הליקויים שנכללה בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.
הלכך, כך נטען, על ביהמ"ש ליתן דעתו לעובדה כי כתב התביעה לא שיקף את הנזק הממשי, וכפועל יוצא, בהינתן היקף הסכום הגלום בתביעה, נדרשה הנתבעת לשכור שירותי ייצוג משפטיים, שעלותם אינה זהה לשירותי ייצוג משפטיים ביחס לסכום נמוך מזה.
באשר לשכר טרחת עוה"ד ויתר הוצאות המשפט, טענה הנתבעת כי ההליך בא לסיום על דרך של אימוץ הסדר, שחסך ניהול דיון הוכחות, וכי טענת הנתבעת כי היא זכאית לתקן הליקויים, ולא לשלם ערכם, לא הגיעה לכלל הכרעה.
לחלופין, נטען כי יש לאמוד את היקף שכה"ט כנגזרת משווי הסכום שנפסק לתובעים בסופו של יום.
באשר לאגרת ביהמ"ש, טענה הנתבעת כי היא מוכנה לשלם סכום כולל של 1,300 ₪, התואם את גובה האגרה המשולמת ביחס לסכום אליו הגיעו הצדים בהסדר ע"ס 48,750 ₪.
דיון
הלכה היא מלפנינו כי בעל דין שזכה, זכאי לקבל הוצאותיו מבלי שייצא שכרו בהפסדו (ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה נ' אימקו, לז(1) 211), וזאת נוכח העובדה כי "ניהול הליכים משפטיים הוא עניין יקר" (בש"א 684/95 סוסנוביק נ' בנק לאומי לישראל - פורסם במאגרים).
כן ראה דבריו של כבוד הש' שלמה לוין במאמרו בחוברת הפרקליט מב חוברת ג', "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים", תחת תת הכותרת "שכר טרחת עורך דין":