מחופית בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.בפניי תביעה כספית בעילה נזיקית, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 140,624 ₪ בטענה לביטול ערבות בנקאית שלא כדין.

2.התובעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל והיא עוסקת בשיווק סיטונאי של פירות וירקות. במועדים הרלוונטיים לתביעה נמנה צד ג', חב' ביכורי העמק בע"מ, על לקוחות התובעת (להלן: חב' ביכורי העמק'').

הנתבע הינו תאגיד בנקאי ובמועדים הרלוונטיים לתביעה התנהל אצלו חשבון בנק על שם חב' ביכורי העמק.

3.הקשר העסקי בין התובעת לבין חב' ביכורי העמק התנהל במשך מספר שנים ובמסגרתו רכשה האחרונה מהתובעת סחורות כנגד תשלומים עתידיים. להבטחת התחייבויות חב' ביכורי העמק כלפי התובעת, הנפיק הנתבע ביום 18.2.15 ערבות בנקאית לטובת התובעת על סך של 200,000 ₪ בתוקף מיום 18.2.15 ועד ליום 18.2.16 (להלן: "הערבות הבנקאית").

ביום 3.2.16 פנתה התובעת לנתבע במכתב דרישה להארכת תוקף הערבות הבנקאית למשך שנה נוספת, וזאת עד ליום 18.2.17 (להלן: "דרישת הארכה"). הנתבע פעל בהתאם והוא אישר בכתב את בקשת התובעת בנדון (להלן: "מסמך התיקון").

ביחס למכתב דרישת הארכה יודגש כי מופיע בו הלוגו של התובעת - שם, תחום עיסוק, כתובת, מספרי טלפון ופקס - ובתחתית המכתב נרשם "בכבוד רב מחופית בע"מ" וכן הוסף שרבוט חתימה של נציג התובעת.

4.לימים היקף העסקאות בין התובעת לבין חב' ביכורי העמק הצטמצם, ובעקבות זאת פנה המנהל והבעלים של האחרונה, מר שלומי הרוש (להלן: "שלומי") , למנהל התובעת, מר רועי רבינו (להלן: ''מנהל התובעת''), בסוף חודש 11/16 בבקשה להשיב לידיו את הערבות הבנקאית ומסמך התיקון, ובקשתו אכן התקבלה.

5.עם קבלת הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים, פנתה חב' ביכורי העמק לנתבע בבקשה לביטול הערבות הבנקאית. לצורך כך היא מסרה חב' ביכורי העמק לנתבע את המסמכים הנ''ל ובנוסף לכך מכתב הנחזה להיות מטעם התובעת בו היא מאשרת, כביכול, השבת הערבות הבנקאית לידי חב' ביכורי העמק והיעדר כל תביעות כלפיה בגין אותה ערבות (להלן: "מכתב השחרור'').

6.ביום 30.11.16 חזר שיק אשר משכה חב' ביכורי העמק לפקודת התובעת על סך של 8,490.50 ₪ וזאת בעקבות מתן הוראת ביטול (להלן: "השיק הראשון"). ניסיונות התובעת ליצור קשר עם חב' ביכורי העמק או מי מנציגיה לבירור פשר העניין לא צלחו וכעבור שבועיים ימים, ליתר דיוק ביום 13.12.16, החברה קרסה ופעילותה הופסקה.

7.ביום 13.12.16 פנה נציג הנתבע, מר ניסים מנשה (להלן: "נציג הנתבעת"), לתובעת טלפונית ושוחח עם מנהלת החשבונות מטעמה, גב' נטע עמר (להלן: "מנהלת החשבונות") ביחס לביטול הערבות הבנקאית. הואיל ומנהל התובעת עובד משמרות לילה ונעדר מעבודתו בשעות היום, הוא לא היה זמין במועד הפנייה הנ''ל. למחרת, ביום 14.12.16, פנה מנהל התובעת טלפונית לנציג הנתבעת והודיע לו על התנגדותו לביטול הערבות הבנקאית.

8.ביום 15.12.16 פנה ב''כ התובעת לנתבע במכתב דרישה לחילוט סך של 140,624 ₪ מתוך הערבות הבנקאית. במכתב הובהר כי הסכום הנ''ל מורכב מיתרת החוב של חב' ביכורי העמק כמופיע בספרי התובעת, סכום השיק הראשון, שכאמור חזר באי פירעון, וכן סכום שיק נוסף על סך של 96,834.49 ₪ אשר משכה חב' ביכורי העמק לפקודת התובעת וטרם הגיע מועד פירעונו (להלן: "השיק השני"). יובהר כי אין חולק כי השיק השני לא הופקד על ידי התובעת ומן הסתם הוא לא נפרע.

במכתב תשובתו של הנתבע מיום 19.12.16, נדחתה דרישת התובעת לעיל וזאת בטענה כי בשיחה הטלפונית בין נציג הנתבע לבין מנהלת החשבונות מיום 13.12.16 אישרה האחרונה ביטול הערבות הבנקאית ובהתאם לכך היא בוטלה בו ביום.

9.מכאן התביעה, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום יתרת החוב של חב' ביכורי העמק כמופיע בספריה בסך של 140,624 ₪.

10.לאחר הגשת התביעה שלח הנתבע הודעת צד ג' נגד חב' ביכורי העמק. דא עקא, במהלך ניהול התביעה ניתן צו פירוק נגד החברה ובהתאם לכך, לבקשת הנתבע, ההודעה נגדה נמחקה.

טענות הצדדים בתמצית:

11.לטענת התובעת, במהלך שנת 2016 ביקש מר שלומי, נציג חב' ביכורי העמק, ממנהל התובעת, להשיב לידיו את הערבות הבנקאית ומסמך התיקון וזאת כדי להמציא לתובעת במקומם ערבות חדשה מבנק אחר. אותה עת שררו בין הצדדים יחסי אמון ולמנהל התובעת היה ידוע כי לא ניתן לבטל ערבות בנקאית ללא הסכמה מפורשת ובכתב של המוטב. בנסיבות העניין, התובעת נענתה לבקשת שלומי ומסרה לו את הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים.

משפנה נציג הנתבע למנהלת החשבונות מטעם התובעת ביום 13.12.16 בשאלה האם התובעת מסכימה לביטול הערבות הבנקאית, הודיעה האחרונה כי היא לא מוסמכת להשיב לשאלה זו וכי בנדון עליו לשוחח ישירות עם מנהל התובעת. מנהלת החשבונות עדכנה את מנהל התובעת בתוכן השיחה הנ"ל, וכאמור, למחרת היום הוא שוחח עם נציג הנתבע והודיע לו כי התובעת מתנגדת לביטול הערבות הבנקאית.

הוסיפה התובעת וטענה כי מכתב השחרור מזויף ומעולם לא יצא מתחת ידה. בנדון מפנה התובעת לשוני המובהק בין דרישת הארכה לבין מכתב השחרור, אם לעניין העדר לוגו במכתב השחרור ואם לעניין השוני בחותמת ובשרבוט החתימה. כן מפנה התובעת לעובדה כי מכתב השחרור לא מופנה לנתבע ואין בו כל בקשה לשחרור הערבות הבנקאית. לחיזוק טענותיה בנדון הגישה התובעת חוו''ד גרפולוגית בה נקבע כי החתימה המופיעה במכתב השחרור אינה חתימת מנהל התובעת (להלן: "חוות הדעת מטעם התובעת").

התובעת חולקת על טענת הנתבע, לפיה הערבות הבנקאית מומשה עוד ביום 13.12.16, ומוסיפה כי סירוב הנתבע לחלט מתוכה את יתרת החוב של חב' ביכורי העמק היה בשל ידיעתו כי החברה קרסה ועל מנת לצמצם את חשיפת הנתבע לנזק בגין כך.

לחיזוק טענותיה במשפט הפנתה התובעת לנוהל סגירת ערבות בנקאית מס' 13/163/141 אשר הוציא הנתבע עצמו, המסדיר הליך ביטול והחזרת ערבות בנקאית לפני מועד פקיעתה (להלן: "הנוהל"), וטוענת כי הנתבע הפר את הוראותיו אף כי חזקה כי עליו לקיימן.

כן טענה התובעת כי הנתבע נמנע מהגשת ראיות והזמנת עדים רלוונטיים, דבר הפועל לרעתו וכי לאור התנהלותו כנטען לעיל, הוא עוול כלפיה בעוולת הרשלנות.

12.לטענת הנתבע, הוא פעל כדין לביטול הערבות הבנקאית וזאת בהסתמך על המסמכים שהמציא שלומי לידיו - הערבות הבנקאית, מסמך התיקון ומכתב השחרור המקוריים - כמו גם העובדה (הנטענת) כי בשיחה הטלפונית בין הנציג מטעמו לבין מנהלת החשבונות ביום 13.12.16, אישרה האחרונה כי כל המסמכים הנ''ל נמסרו לחב' ביכורי העמק לצורך החזרתם לנתבע וביטול הערבות הבנקאית. בנסיבות העניין, הנתבע ביטל את הערבות הבנקאית באותו יום ובנדון הוא פעל כדין ולא התרשל כלפי התובעת. לחילופין, הוסיף הנתבע וטען כי התובעת היא זו שגרמה בהתנהלותה לנזקיה הנטענים ולחילופי חילופין, יש להטיל עליה אשם תורם במידה מכרעת, וזאת לאור העובדה כי היא מסרה לשלומי את הערבות הבנקאית המקורית וכי מנהלת החשבונות מטעמה אישרה באוזני נציג הנתבע את ביטול הערבות הבנקאית .

כן טען הנתבע כי מכתב השחרור משקף את ההסכמה אליהן הגיעו התובעת וחב' ביכורי העמק בדבר השבת הערבות הבנקאית לידי החברה לצורך החזרתה לנתבע וביטולה, כל זאת לאור צמצום העסקאות בין הצדדים. הוסיף הנתבע וטען שככל ולטענת התובעת, המוכחשת, היא ביקשה לקבל מחב' ביכורי העמק בטחונות אחרים במקום הערבות הבנקאית, אין זה סביר כי היא תמסור לידיה את מקור הערבות טרם קבלת אותן בטחונות.

הנתבע אינו מכחיש את הטענה, לפיה החתימה המופיעה על מכתב השחרור אינה חתימתו של מנהל התובעת, אולם לגישתו הדבר לא מוכיח את טענת הזיוף וזאת בהיעדר הוכחה כי הוא מורשה החתימה הבלעדי מטעם התובעת.

כן טען הנתבע כי התובעת הפרה את החובה המוטלת עליה להקטנת נזקיה הנטענים הואיל והיא לא הגישה את השיק השני לפירעון כפי שלא הגישה תביעה נגד חב' ביכורי העמק.

ביחס לנוהל טען הנתבע כי מדובר בנוהל פנימי, ולפיכך אי-עמידה דווקנית בהוראותיו, לא מטילה עליו אחריות בדין, מה גם והוא סמך, בין היתר, על הודעת מנהלת החשבונות לנציג מטעמו, לפיה, הערבות הבנקאית ומכתב השחרור המקוריים נמסרו לידי שלומי לצורך החזרתם לנתבע וביטולם. כן טען הנתבע כי טענת התובעת ולפיה חזקה כי עליו לקיים את הנהלים הפנימיים שלו, אינה מבוססת, ומכל מקום, בנוהל אחר אשר הוציא המפקח על הבנקים, ואשר העתק ממנו צורף לסיכומי הנתבע, לא נקבעו הוראות כלשהן בדבר ביטול ערבות בנקאית טרם מועד פקיעתה.

ד י ו ן:

13.במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל התובעת, ומנהלת החשבונות וכן חוו''ד גרפולוגית מטעם התובעת. מנגד, הנתבע הגיש תצהירי עדות ראשית של הנציג מטעמו וכן של מר שלומי.

כל העדים לעיל נחקרו בבית המשפט, זאת למעט המומחית מטעם התובעת, וזאת לאחר שהנתבע ויתר על חקירתה.

14.בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/3, טען מנהל התובעת ביחס למסירת הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים לידי חב' ביכורי העמק, באומרו;

"בתאריך 21.11.16 ו/או בסמוך לכך, פנה אליי נציג חב' העמק בבקשה לקבלת הערבות ומסמך הארכה לדבריו לשם המצאת ערבות חדשה לתובעת מבנק אחר מאחר וידעתי כי לא ניתן לבטל את הערבות ללא אישור מפורט ובכתב!! הסכמתי לבקשת חב' העמק ומסרתי לידיה את הערבות לצורך החלפת הערבות" (ההדגשה במקור- ר.ח.)

מנגד, בסע' 5 ו-7 לתצהיר עדותו הראשית של מר שלומי מטעם הנתבע, נטען בנדון כדלקמן;

"5.במועדים הרלוונטיים לתביעה סיכמתי עם מנהל התובעת, מר רועי רבינוב, כי לאור העובדה שהיקף הפעילות העסקית בין התובעת לצד ג' ירד תחזיר התובעת את כתב הערבות ואת כתב התיקון (מסמך התיקון- ר.ח.) לידי צד ג' ו/או מי מטעמה אשר תפעל להחזרתם לבנק לצורך ביטולם.

........

7.ויודגש, כי אין זה סביר כי ככל שהתובעת דרשה לקבל כתב ערבות בסכום גבוה יותר, כטענתה, היא תמסור לי את כתב הערבות וכתב התיקון מבלי לקבל מנגד כתב ערבות בסכום גבוה יותר" (ההדגשה אינה במקור- ר.ח.).

לחיזוק טענותיו לעיל, צירף שלומי לתצהירו חליפת התכתבויות בינו לבין מנהל התובעת באפליקציית "וואטסאפ" (להלן: ''ההתכתבות'').

גרסתו של שלומי, והנתבע בעקבותיו, כאילו התובעת מסרה בידיו את הערבות הבנקאית לצורך החזרתה לנתבע וביטולה, ללא כל תניה בדבר המצאת בטחונות אחרים במקומה, אינה סבירה, אינה הגיונית והיא אף מנוגדת לראיות הנתבע עצמו. אנמק להלן.

15.מעיון בכרטסת הנהלת חשבונות המצורפת לתצהיר מנהל התובעת, נספח ח', עולה כי במועד מסירת הערבות הבנקאית ומסמך התיקון לידי שלומי, יתרת החוב של חב' ביכורי העמק כלפי התובעת הייתה בסך של כ-93,000 ₪. בנסיבות העניין, ובהיעדר כל טענה, מקל וחומר הוכחה, כי למעט הערבות הבנקאית היו בידי התובעת בטחונות נוספים, הרי אין כל היגיון כלכלי בטענה כאילו הערבות הבנקאית נמסרה לידי שלומי לצורך ביטולה, וזאת ללא כל הסכמה בדבר המצאת בטחונות אחרים במקומה.

ודוק, בתצהיר עדותו הראשית של שלומי אין הכחשה מפורשת לגרסת התובעת, לפיה, הערבות הבנקאית ומסמך התיקון נמסרו לידיו לצורך המצאת ערבות בנקאית אחרת תחתיה (זאת למעט הטענה כי לא סוכם על המצאת ערבות בסכום גבוה יותר, טענה שממילא לא נטענה מפי התובעת).

חשוב מכך, בחקירתו הנגדית אישר שלומי כי סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית משקף אך חלק מההסכמות אליהן הגיע עם התובעת ביחס להשבת הערבות הבנקאית (שם, עמ' 18, שורה 28 לפרוטוקול הדיון), ללמדך כי הוא בחר לגלות טפח ולכסות טפחיים, דבר האומר דרשני.וגם זאת, בחקירתו הנגדית אישר שלומי את גרסת התובעת, לפיה, כנגד השבת הערבות הבנקאית, היה עליו להמציא לתובעת בטחונות אחרים, אף כי לטענתו, טענה כבושה שלא עלתה בתצהיר עדותו הראשית, לא דובר על ערבות בנקאית אחרת. אצטט להלן:

"ש.סיכמתם על בטוחות אחרות?

ת.לפתוח מסגרת ביטחון כן, היה לי הרבה סוגי ביטחונות בבנק.

ש.מה סיכמתם?

ת.לא הגדרנו משהו, היה לי בדרך כלל כאלה שנתתי להם כסף חי, שיק או  העברה כנגד ביטחון. היו כאלה שפרסתי להם שיקים קדימה והם נפרעו. אני לא זוכר בדיוק מה סיכמתי איתו זה היה לפני 3 שנים.

ש.כלומר הוא מחזיר לך את הערבות ומעבר לכך כלום?

ת.כל זמן שהייתה לי ערבות עבדנו על בסיס שוטף 75,90 יום לא יודע להגיד במדויק. ברגע שהחזרתי את הערבות האשראי ירד ב-5 ימים ולכן האובליגו ירד ואין צורך בערבות. (מעיין בתצהיר). יש לנו בהודעות המסרונים ששלחתי לרועי שלומי 'אח שלי.....לעבוד על בסיס מזומן ונבנה ביטחונות חדשים בצ'קים, חבל לי לתפוס בטחונות'. זה רק מתאים למה שאמרתי מקודם שאני בונה ביטחונות או ככסף או בצ'קים שאני שם אותם בצד, סוג של בטחונות.

ש.תסכים איתי שמה שכתוב בסעיף 5 לתצהירך שסיכמת עם רועי שאתם מחזירים את כתב הערבות על מנת לבטל אותו מול הבנק זה לא הדבר היחיד שסוכם ביניכם, אלא שזה כפוף לכמה תנאים נכון?

ת.לא. הערבות שלי זה משהו אחד והביטחונות שלי זה משהו אחר. הערבות בנויה על מסגרת בנקאית שהייתה לי, שעמד שם סתם 200 א' ₪ או לא זוכר בדיוק כמה, שהיה מיותר כי לא הייתי קונה בהיקפים כאלו, ורציתי לבנות ביטחונות חדשים כדרך צ'קים, כדרך השוטף. למה אני צריך להכביד על הבנק?" (שם, עמ' 19 שורות 1-21 לפרוטוקול הדיון).

יודגש כי בהמשך חקירתו אישר שלומי כי בעקבות קריסת חב' ביכורי העמק, הוא לא סיפק לתובעת בטחונות חלופיים במקום הערבות הבנקאית, ובנדון הוא העיד באומרו:

"ש.מה היית צריך לעשות לפי ההסכם בינך לבין רועי? היית צריך לבנות בטחונות חדשות? בנית?

ת.כן, התחלתי ונפלתי". (שם, עמ' 19, שורה 31 לפרוטוקול הדיון).

16.כאמור, לחיזוק הטענה כאילו סוכם על ביטול הערבות הבנקאית, הפנה שלומי להתכתבות בינו לבין רועי. קראתי וחזרתי וקראתי תוכן ההתכתבות הנ''ל, אולם לא מצאתי בה כל תמיכה לטענות שלומי והנתבע בנדון. באותה התכתבות לא אישר מנהל התובעת, ולו בחצי פה, מסירת הערבות הבנקאית לידי שלומי לצורך החזרתה לבנק וביטולה. אדרבא, מאותה התכתבות עולה כי ביום 30.10.16 בשעה 12:11, כשלושה שבועות לפני קבלת הערבות הבנקאית, הציע שלומי לרועי כדלקמן: "אח שלי אני יחזיר (כך במקור – ר.ח.) את הערבות נעבוד על בסיס חשבון חודש צ'ק לעד 5 ימים וניבנה בטחונות מחדש בצ'קים חבל לי לתפוס ערבויות", אולם מעולם לא אישר מנהל התובעת הצעה זו.

17.מטעמים נוספים אין לתת אמון בגרסתו של שלומי במשפט ביחס לנסיבות מסירת הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים לידיו.

בחקריתו הנגדית התחמק שלומי ממתן תשובות ענייניות לשאלות נוספות עליהן נשאל והוא גילה זיכרון סילקטיבי ביותר. כך לדוגמא, העד לא זכר מה היה תוכן הסיכום בינו לבין רועי ביחס לבטחונות שהיה אמור לתת לתובעת במקום הערבות הבנקאית, וזאת כמצוטט בסעיף 15 לעיל, הוא לא זכר האם הוא או מי מטעמו קיבל לידיון את הערבות הבנקאית ומסמך ההארכה מהתובעת (שם, עמ' 20, שורה 27 לפרוטוקול הדיון), הוא לא זכר תחילה אם הוא או מי מטעמו מסר אותם מסמכים לנתבע (שם, עמ' 21, שורה 22 לפרוטוקול הדיון) ורק בהמשך חקירתו הוא טען כי הוא עשה זאת (שם, עמ' 23, שורה 1 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, שלומי התחמק ממתן תשובה לשאלה הפשוטה מהם המסמכים שמסר לנתבע (שם, עמ' 21, שורות 6 ו-14 לפרוטוקול הדיון) ולשאלה האם הוא חתם על מסמך כלשהו לבנק בדבר ביטול הערבות הבנקאית (שם, עמ' 21, שורה 26 לפרוטוקול הדיון).

לא זאת אלא זאת, כפי שיפורט בהמשך, הנתבע עצמו לא נתן אימון בשלומי והוא הטיל ספק בהתנהלותו ובאוטנתיות של מכתב השחרור אשר מסר בידיו.

18.לאור מכלול הנימוקים לעיל, ולאור הרושם השלילי שהותיר שלומי בחקירתו, אינני נותן כל אמון בגרסתו כאילו הצדדים הגיעו להסכמה בדבר החזרת הערבות הבנקאית לידי חב' ביכורי העמק וביטולה על ידי הנתבע. מנגד, יש לקבל את גרסת התובעת, ולפיה הערבות הבנקאית נמסרה לידי שלומי על מנת להמציא במקומה ערבות אחרת, וזאת מתוך אמונה כי ממילא לא ניתן לבטל את הערבות הבנקאית ללא הסכמה מפורשת ובכתב מטעמה. גרסת התובעת בנדון הינה גרסה סדורה, אמינה ועקבית ומתיישבת עם ההיגיון הכלכלי. כתוצאת מתחייבת, אין לומר כי מכתב השחרור, לפיו אישרה התובעת, כביכול, השבת הערבות הבנקאית לידי חב' ביכורי העמק והעדר כל תביעות כנגדה בהתאם לאותה ערבות, משקף את ההסכמות בין אותם צדדים, כטענת התובעת.

19.המסקנה אליה הגעתי לעיל משליכה גם כן על ההכרעה בטענת התובעת בדבר זיוף מכתב השחרור.

משנקבע כי מכתב השחרור אינו משקף את ההסכמות אליהן הגיעו התובעת וחב' ביכורי העמק, אזי הדבר תומך בגרסת התובעת כי מדובר במסמך מזוייף שלא יצא מתחת ידה. תמיכה נוספת למסקנה הנ''ל מצאתי בחווה''ד הגרפולוגית אשר הגישה התובעת, עליה לא חלק הנתבע, ובה נקבע כי החתימה המופיעה על מכתב השחרור אינה חתימתו של מנהל התובעת.

טענת הנתבע ולפיה, בהעדר הוכחה כי מנהל התובעת, הוא מורשה החתימה הבלעדי מטעם התובעת, לא הוכח כי מכתב השחרור מזוייף, טענה זו מהווה הרחבת חזית האסורה בדין ומטעם זה בלבד אין לקבלה. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענת התובעת בדבר זיוף מכתב השחרור, אולם הוא לא העלה כל טענה, ולו ברמז, כאילו נציג אחר מורשה שאינו מנהל התובעת, חתם על מכתב השחרור. בנסיבות העניין, אין לבוא בטענות לתובעת ככל ולא טענה או הוכיחה כי מנהלה הוא מורשה החתימה הבלעדי מטעמה.

יתרה מכך, הואיל והנתבע הסתמך בהגנתו על מכתב השחרור, הרי משטענה התובעת כי המסמך מזוייף, אזי חובת ההוכחה ביחס לאוטנתיות שלו מוטלת על הנתבע, ולא על התובעת. בנדון נפסק ב-ע''א 2032/06 אמון ואח' נ. עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (פורסם בנבו), כדלקמן:

''בעל-דין במשפט אזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו....... בכל הקשור לטענת זיוף הסכם המכר, הרי שאין בעובדה כי המשיבים הם אלו שהעלו את הטענה האמורה כדי להעביר את נטל השכנוע בנקודה זו על שכמם, הואיל וטענת הזיוף שנטענה מפי המשיבים 'אינה אלא הכחשה באמיתות המסמך, ומששימש המסמך להוכחת זכויותיהם של המערערים .....'' (שם,פסקה 41).

20.סימני הזיוף של מכתב השחרור עולים ומתחייבים מגוף המסמך הנ''ל. אפרט להלן.

אין חולק כי ביום 3.2.16 פנתה התובעת לנתבע במכתב דרישה להארכת תוקף הערבות הבנקאית, נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת. במכתב הנ''ל הופיע הלוגו של התובעת, הממוען במכתב הוא הנתבע (עם העתק לחב' ביכורי העמק) ובסיומו מופיע השם "מחופית בע"מ" וכן שרבוט חתימה של מנהל התובעת.

מנגד, במכתב השחרור לא מופיע הלוגו של התובעת, הוא מופנה לחב' ביכורי העמק, ולא לנתבע, ובסיומו מופיע השם "מחופית בע"מ", מספר הח.פ. וחתימה השונה בתכלית מהחתימה המופיעה במכתב הדרישה. יתרה מכך, במכתב השחרור אין זכר לביטול הערבות הבנקאית, אלא רק השבתה לידי חב' ביכורי העמק ואישור התובעת כי אין ולא יהיו לה, כביכול, תביעות נגדה בגין אותה ערבות.

21.לאור מכלול ההבדלים לעיל בין מכתב הדרישה לבין מכתב השחרור, והעובדה כי אין במכתב השחרור זכר לביטול הערבות הבנקאית, נשאלת השאלה, האם מכתב השחרור לא היה אמור להדליק נורות אזהרה אדומות אצל הנתבע, ולהעלות חשד כבד כי הוא מזוייף ותוכנו לא משקף את רצון התובעת בדבר ביטול הערבות הבנקאית? ככל והתשובה לשאלה לעעיל הינה בחיוב, יש לבחון באם הנתבע נקט באמצעי הזהירות המתחייבים בנסיבות העניין ופעל כבנק סביר בבירור רצונה האמיתי של התובעת ביחס לביטול הערבות הבנקאית.

טרם אשיב לשאלות לעיל, אתייחס תחילה להלכה הפסוקה ביחס למעמדו של הבנק והחובות המוטלות עליו כלפי צדדי ג', לרבות אלה שאינם נמנים על חוג לקוחותיו.

22.לאור תפקידם המרכזי של הבנקים בחיי המסחר, האימון שהציבור רוחש להם, תפיסתם כגוף ''מעין ציבורי'' ובהתחשב בידע המקצועי והטכני המצוי ברשותם, בהלכה הפסוקה נקבע כי לבנקים מעמד מיוחד. כמו כן, לאור האיפיונים הנ''ל, רואים בבנק כמונע הנזק הזול ביותר, ולפיכך מוטלות עליו חובות מיוחדות שברגיל אינן מוטלות על בעלי דין אחרים (ר' ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ, פורסם בנבו, פסקה 16, ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 585,  ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, פורסם בנבו, פסקה 9, ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פורסם בנבו, פסקאות 16-15).

בהתאם לדין, על הבנק מוטלות שלוש חובות כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים המושפעים מהשירותים שהוא נותן, ואלה הן: חובת תום הלב, חובת הזהירות וחובת הנאמנות (ר' פס''ד כהן לעיל, פסקה 16 וכן דנ"א 10512/04 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פורסם בנבו, פסקה 11). ודוק, חובת הזהירות יכולה להיגזר מהחובה החוזית לנהוג "בדרך מקובלת ובתום לב", ובהיעדר יחסים חוזיים, מדיני הנזיקין היוצרים חובת זהירות בין הבנק לבין אלו שניתן לצפות שייפגעו מרשלנותו (ר' פס''ד שני לעיל, פסקה 9).

ב-ע''א 6547/12 עמר נ. בנק לאומי לישראל בע''מ, פורסם בנבו), נפסק לעניין בחינת רמת הזהירות המוטלת על הבנק, כדלקמן:

''ככלל, בעת בחינת רמת הזהירות המוטלת על הבנק, נקודת המוצא היא שברוב המקרים נותני ההוראות לבנק הם אנשים ישרים, ולא חלה על הבנק חובת חקירה מקיפה ביחס לפעולות שעל פניהן נחזות כשרות ותקינות. לצד זאת, קיימים מקרים ומתקיימות נסיבות המטילות חובה על הבנק לחקור ולדרוש באשר לכשרות הפעולה, גם אם על פניה היא מעוגנת בהרשאה תקפה ...... האמצעים שעל הבנק לנקוט כ'בנק סביר' משתנים ממקרה למקרה על פי נסיבותיו, כתלות ברמת החשד ובהיקף האמצעים שהבנק נדרש להשקיע. לשם בחינת רמת הזהירות המוטלת על הבנק הכירה הפסיקה בשיקולים שונים, כגון: סוג הפעילות ועד כמה היא שגרתית או חריגה ביחסי הבנק-לקוח; מידת הדחיפות שבביצוע הפעולה; ואישיותו ויכולותיו של הלקוח, לרבות גילו, רמת השכלתו ואופי היחסים שהתפתחו בינו לבין הבנק....''(שם, פסקה 14).

מן הכלל אל הפרט.

23.בחקירתו העיד נציג הנתבע באשר למידת האימון שנתן הנתבע בחב' ביכורי העמק ופניית שלומי אליו בבקשה לביטול הערבות הבנקאית, וזאת באומרו:

"ש.כשאתה פונה אליהם (לממונים אצל הנתבע - ר.ח.) אתה מעביר להם את כל תיק הערבות?

ת.מעביר להם את התיק, את כל הסיפור של התיק הזה.

ש.מה היה הסיפור של התיק הזה? כל לקוח שבא אליך לבקש ערבות אתה צריך לפנות לממונה?

ת.לא כל אחד הוא דומה לשני, במקרה הספציפי הזה היה עליי להעביר את זה לממונים.

ש.למה?

ת.אתה רוצה שאספר לך דברים שאני לא יכול לספר לך?

ש.כן, תספר לי את כל מה שאתה לא יכול לספר.

ת.הלקוח הזה הספציפי היה דרוש להשגחה מבחינת האשראים עקב פעולות כאלה ואחרות בבנק. מאחר וזה אותו לקוח שהגיע אליי פניתי לממונים. אם יבוא משה זיחנר שהוא לקוח טוב ומחזיר לי אני מחזיר את הערבות, אני סוגר את הערבות רגיל. 

........

ש.לביהמ"ש- איזה פעולות כאלה ואחרות בבנק, מה הוא עשה?

ת.הוא לא לקוח רגיל שעומד בהתחייבותו כל הזמן, אי לכך כל פעולה בנושא כספי חייבת לעבור דרך הממונים.

ש.לביהמ"ש- כשלקוח מבקש לבטל ערבות זה לא מטיל התחייבות נוספת על הבנק כלפי הלקוח, מה הקשר בין זה שמדובר בלקוח שלא מקיים את ההתחייבויות שלו כלפי הבנק לבין זה שראית לנכון לשאול את הממונים.

ת.היה מדובר בלקוח מאוד רגיש מבחינת האשראים וכל השאר מחובתי היה להציג את העניין בפני הממונים.

ש.לביהמ"ש- אולי בגלל שלא האמנתם ללקוח שהוא אכן השיג את הערבות וצריך לבטל אותה?

ת.אני מניסיוני ראיתי הרבה דברים מזויפים, חשדתי בעניין המכתב הזה אם הוא אמיתי או לא ולכן הראתי את זה לממונים והרמתי טלפון ולאחר כל הבדיקות הממונים החליטו לסגור את הערבות" (עמ' 28-29 החל משורה 19 לפרוטוקול הדיון)(הדגשות אינן במקור למעט המילים "לבהמ"ש" – ר.ח.).

הנה אם כן, עולה ומתחייבת המסקנה כי בזמן אמת הנתבע היה ער לכך כי חב' ביכורי העמק אינה לקוח אמין המקיים אחר התחייבויותיו והוא הטיל ספק באמיתות מכתב השחרור. בנסיבות העניין, נקודת המוצא, ולפיה מדובר בנותני הוראה שהינם אנשים ישרים, אין כוחה יפה במקרה דנן ועל הנתבע מוטלת החובה לחקור ולדרוש באשר לכשרות מכתב השחרור וההוראה לביטול הערבות הבנקאית.

24.נוכח סימני השאלה והספקות העולים ממכתב השחרור ואמינות ההוראה לביטול הערבות הבנקאית, פנה נציג הנתבע למנהלת החשבונות טלפונית ביום 13.12.16 על מנת לברר עמדת התובעת בנדון. כאמור, בין הצדדים מחלוקת ביחס לדברי מנהלת החשבונותבמהלך השיחה הנ''ל ועל מנת להכריע באותה מחלוקת, ראוי להדגיש את כל אלה:

• כשבועיים ימים לפני מועד השיחה, ביום 30.11.16, חזרה ההמחאה הראשונה שמשכה חב' ביכורי העמק לפקודת התובעת.

• במועד ניהול השיחה עסקי חב' ביכורי העמק קרסו וניסיונות התובעת ליצור עימה קשר בעקבות החזרת ההמחאה הראשונה, לא צלחו.

• במועד השיחה יתרת החוב של חב' ביכורי העמק כלפי התובעת עמדה על סך של כ-44,000 ש''ח (כולל יתרת החוב בגין השיק הראשון).

• כעבור שבועיים ימים ממועד ניהול השיחה, ליתר דיוק ביום 31.12.16, היה אמור להיפרע השיק השני על סך של כ- 97,000 ₪.

• למעט הערבות הבנקאית, לא היו בידי התובעת בטחונות נוספים לכיסוי התחייבויותיה של חב' ביכורי העמק.

   

  בנסיבות כמתואר לעיל, טענת הנתבע כאילו מנהלת החשבונות אישרה באוזני הנציג מטעמו את ביטול הערבות הבנקאית ואמיתות מכתב השחרור, אף כי מדובר במסמך מזוייף שלא יצא מתחת ידה של התובעת, הינה יותר מתמוהה ומנוגדת לכל הגיון כלכלי או אחר.

   

  זאת ועוד, העובדה, שאינה במחלוקת, לפיה מנהל התובעת פנה לנציג הנתבע טלפונית למחרת השיחה בינו לבין מנהלת החשבונות והודיע לו על התנגדותו לביטול הערבות הבנקאית, מתיישבת עם גרסת התובעת, לפיה מנהלת החשבונות לא אישרה לנציג הנתבע ביטול הערבות הבנקאית, אלא הודיעה לו כי מנהל התובעת הוא הוא המוסמך לאשר ענייין זה.

   

  25.בנסיבות מקרה דנן, מצופה היה כי נציג הנתבע יתעד את תוכן השיחה שקיים עם מנהלת החשבונות והאישור שנתנה, כביכול, במהלכה לביטול הערבות הבנקאית ואמיתות מכתב השחרור. זהו צעד מינמלי המתחייב לאור החשדות וסימני השאלה שאפפו את בקשת שלומי לביטול הערבות הבנקאית. והנה, בחקירתו הנגדית אישר נציג הנתבע כי תוכן השיחה הנ''ל לא תועד (שם, עמ 30 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). מחדלו הנ''ל של הנתבע אומר דרשני ומהווה טעם נוסף המטה את הכף לטובת גרסת התובעת כנגד גרסת הנתבע.

   

  26.חיזוק נוסף למסקנה אליה הגעתי לעיל מצאתי בשניים אלה:

   

  א.כפי שהעיד נציג הנתבע, חב' ביכורי העמק היתה לקוח ה''דרוש להשגחה מבחינת האשראים'' ומן הסתם מצב החשבון אשר ניהלה אצל הנתבע במועדים הרלוונטיים לתבעיה לא היה, בלשון המעטה, מן המשופרים. בנסיבות העניין, מימוש חלק נכבד מהערבות הבנקאית, כפי שדרשה התובעת, עומד בסתירה לאינרטס המובהק של הנתבע בביטול אותה ערבות על מנת לצמצם את התחייבויות חב' ביכורי העמק כלפיו.

  ב.הנתבע, וטעמיו עימו, נמנע מהצגת ראיות והזמנת עדים שיכולים היו לתרום לבירור המחלוקת בתביעה לעניין ביטול הערבות הבנקאית. כך לדוגמא, הנתבע נמנע מהזמנת אותם ממונים אשר הנחו את הנציג מטעמו איך עליו לנהוג בנסיבות העניין והוא ולא הציג כל ראייה ביחס להוראות שנתנו אותם ממונים. ודוק, בניגוד לרושם המטעה העולה מתצהיר נציג הנתבע כאילו הוא טיפל באופן בלעדי בביטול הערבות הבנקאית, הרי מחקירתו הנגדית מתברר כי אין הדבר כך, ולמעשה הוא היה הפקיד אשר ביצע את הוראות הממונים עליו. אצטט להלן:

   

  "ש.ברגע שקיבלת את המסמכים (לביטול הערבות הבנקאית – ר.ח.) מה אתה עושה?

  ת.אני הפקיד שמבצע. קיבלתי הוראה לסגור אני סגרתי.

  ש.ממי קיבלת הוראה לסגור?

  ת.מהממונים.

  ש.אז אתה לא טיפלת בסגירה?

  ת.אני סגרתי את הערבות.

  ש.ממי קיבלת הוראה לסגור?

  ת.מהממונים" (שם, עמ' 27-28 , החל משורה 19 לפרוטוקול הדיון).

   

  הימנעות הנתבע מהצגת הראיות והזמנת העדים הרלוונטיים במשפט אומרת דרשני ומקימה את החזקה כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, לפיה, לו הוצגו אותן ראיות ונשמעו אותם עדים, הם היו תומכים בגרסתה הנגדית של התובעת.

   

  27.בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית טען נציג הנתבע לעניין מועד ביטול הערבות הבנקאית, באומרו:

   

  "...... לאור השבת כתב הערבות וכתב התיקון המקוריים לידי הבנק בצירוף המכתב המקדים והשיחה שערכתי עם גב' נטע מטעם התובעת, ביטלתי עוד באותו היום את כתב הערבות וכתב התיקון" (ההדגשה במקור – ר.ח.).

   

  מנגד, בחקירתו הנגדית סתר נציג הנתבע את גרסתו לעיל ביחס למועד ביטול הערבות הבנקאית, והעיד באומרו;

   

  "ש.מה אתה עושה ברגע שאתה מסיים את השיחה עם גב' נטע, באותו רגע אתה לוחץ על הכפתור ומבטל את הערבות?

  ת.אני לא יכול לזכור איך זה נעשה אבל הערבות נסגרה יום או יומיים אחרי". 

  (שם, עמ' 30, שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

  למועד המדוייק בו בוטלה הערבות הבנקאית משמעות מרכזית בנסיבות מקרה דנן, וזאת לאור העובדה המוסכמת, לפיה, יום לאחר ניהול השיחה בין נציג הנתבע לבין מנהלת החשבונות, פנה מנהל התובע לנתבע והודיע לו על התנגדותו לביטול הערבות הבנקאית. כמו כן, למחרת היום פנה ב"כ התובעת לנתבע בדרישה לחילוט הערבות הבנקאית. יוצא אפוא כי בעת ביטול הערבות הבנקאית, הנתבע פעל בהתעלם ובניגוד מוחלט לעמדת מנהל התובעת, שמן הסתם מעמדו בכיר יותר ממעמד מנהלת החשבונות, כמו גם מפניית ב"כ התובעת בדרישה למימוש הערבות.

   

  במאמר מוסגר יצוין כי הנתבע, וטעמיו עמו, נמנע מהגשת כל ראייה ביחס למועד ביטול הערבות הבנקאית, אף כי נציג הנתבע אישר בחקירתו את קיומן, וזאת מבלי לתת כל טעם ענייני מדוע הן לא הוגשו כחלק מראיות הנתבע במשפט (שם, עמ' 30 שורה 22 לפרוטוקול הדיון). הימנעות הנתבע מהצגת אותן ראיות מחזקת את טענת התובעת, ולפיה הנתבע ביטל את הערבות הבנקאית חרף ידיעתו הוודאית כי התובעת מתנגדת למהלך ובמטרה לצמצם את חשיפתו לקריסת חב' ביכורי העמק והחובות שהותירה אחריה בחשבון הבנק.

   

  28.חומרת התנהלותו של הנתבע במקרה דנן מתחדדת לאור העובדה כי הוא הפר, יש לומר ברגל גסה, את הוראות הנוהל שלו עצמו ביחס להליך ביטול ערבות בנקאית.

   

  בס"ק 2.2.1 לנוהל הנ"ל נקבע מפורשות כי "החזרת כתב הערבות לבנק, אינה משחררת את הבנק מהתחייבותו על פיה, כל עוד הערבות בתוקף, לפי תנאיה" ונקבעו מספר הוראות לביטול הערבות הבנקאית, כלהלן;

   

  "קבל הסכמה מפורשת בכתב (ע"ג מכתב רגיל) מהמוטב והלקוח, בנוסח כדלקמן:

  הננו מסכימים לביטול הערבות ומאשרים, כי אין לנו כלפיכם ולא תהיינה לנו כל תביעות על פיה.

  החתם ע"ג מכתבי ההסכמה את המוטב ואת הלקוח".

   

  ובהמשך;

   

  "במקרה שמוטב לא נכח בסניף, וודא טלפונית עמו כי אכן נתן הסמכתו לביטול הערבות, תעד תוכן השיחה עם המוטב והחתם מורשה חתימה בסניף ע"ג טופס 'תיעוד שיחה'....

  תייק את כתב הערבות, טופס תיעוד שיחה ומכתבי האישור/הסכמה של המוטב והלקוח לביטול הערבות בתיק הערבות".

   

  בחקירתו הנגדית אישר נציג הנתבע, כי הוא הפר כמעט את כל הוראות הנוהל לעיל. כך לדוגמא, העד אישר כי לא התקבל מכתב מחב' ביכורי העמק בדבר ביטול הערבות (שם, עמ' 25, שורה 18 לפרוטוקול הדיון), מכתב השחרור, שכאמור הוכח כי הוא מזוייף, אינו מופנה לנתבע (שם, עמ' 25 שורה 25 לפרוטוקול הדיון), אין במכתב השחרור בקשה מפורשת לביטול הערבות (שם, עמ' 25-26, החל משורה 29 לפרוטוקול הדיון) וכן הוא לא טרח לתעד את השיחה עם מנהלת החשבונות (שם, עמ' 30, שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

   

  29.בנסיבות מקרה דנן, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה, הנתבע פעל בניגוד להוראות הנתבע בעת ביטול הערבות הבנקאית, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענות הנתבע, לפיהן הוא לא מחוייב בקיום דווקני של הוראות נוהל פנימי וכי הנתבעת לא הוכיחה את החזקה, לפיה על הנתבע מוטלת החובה לקיים הוראות הנוהל. יחד עם זאת אעיר, כי טענות הנתבע בנדון תמוהות ומעוררת אי נחת. כלום סבור הנתבע כי נוהל פנימי הוא בבחינת המלצה גרידא לעובדיו, ירצו יקיימו לא ירצו לא יקיימו?!!. לנתבע הפתרונים.

   

  30.לאור מכלול הנימקוים לעיל, עולה תמונה עגומה, לפיה, לא רק שהנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בביטול הערבות הבקאית, אלא, חמור מכך, הוא פעל, זאת בלשון המעטה, בהעדר תום לב משווע משהפר את הוראת התובעת למימוש חלקי של הערבות, כל זאת מתוך העדפה ברורה ולא לגיטימת של האינטרס שלו להקטנת נזקיו בעקבות קריסת עסקיה של חב' ביכורי העמק.

   

  31.בנסיבות מקרה דנן, אין כל מקום לקבל את עמדת הנתבע ולהטיל אחריות או אשם תורם על התובעת. משהוכח כי מנהלת החשבונות לא נתנה הסכמה לביטול הערבות הבנקאית אלא הפנתה את נציג הנתבע למנהל התובעת, ומשהודיע האחרון לנתבע כי הוא מתנגד לביטול הערבות הבנקאית ודרש לחלט חלק נכבד ממנה, ועל אף כל אלה הנתבע ביטל את הערבות, אזי עצם העובדה כי התובעת מסרה את הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים לשלומי, אינה מטילה עליה אחריות לנזק שנגרם לה או אשם תורם כלשהו.

   

  זאת ועוד, טענת הנתבע כי התובעת לא הקטינה את נזקיה משלא הגישה תביעה נגד חב' ביכורי העמק או לא פעלה לגביית השיק השני, אינה בדין יסודה ומוטב היה לולא עלתה מאשר עלתה. הרי בעקבות מתן צו פירוק נגד חב' ביכורי העמק, הנתבע עצמו בחר לחזור בו מההודעה לצד ג' נגד אותה חברה, ללמדך כי אף הוא, כמו התובעת, בדעה כי אין להם סיכוי לגבות את החוב מאותה חברה. מדוע אפוא ילין הנתבע על כך שהתובעת בחרה לחסוך במשאבים ולא לנקוט בצעדים שממילא לא מצופה מהם כל תועלת?!! לנתבע הפתרונים.

   

  32.לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 140,624 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 12.2.17, ועד התשלום המלא בפועל

   

  כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה, הואצאות חוות הדעת מטעמה ובנוסף לכך שכ''ט עו''ד בסך של 17,550 ש''ח (כולל מע''מ) בתוספת הפרשי הצדמה וריבית על ההוצאות מיום הוצאתן ועל שכ''ט עו''ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

   

  מלוא הסכומים לעיל ישולמו עד ליום 25.9.19.

   

  ניתן היום, כ"ד אב תשע"ט, 25 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.