ב' נ' פאלפליי בע"מ

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו בתאונת עבודה מיום 5.12.13 שאירעה במהלך עבודתו אצל נתבעת מס' 1 . נתבעת מס' 2 הייתה המבטחת של נתבעת מס' 1 במועד הרלבנטי. המחלוקת בתיק נוגעת גם לשאלת הנסיבות והאחריות וגם לשאלת גובה הנזק כתוצאה מהתאונה.

נסיבות התאונה:

1. התובע, יליד שנת 1978, החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 18.11.2013 בתפקיד פועל ייצור במכונת הזרקה (להלן: "המכונה"). תפקידו היה להכניס תבניות למכונה, אליהן הוזרק חומר באמצעות בוכנה. בסיום פעולת ההזרקה התבנית המלאה מפונה מתוך המכונה באמצעות רובוט והמכונה נסגרת באופן אוטומטי. לאחר מכן על התובע להטעין את התבנית הבאה.

    

2. התובע ציין בתצהירו כי ביום 5.12.2013 בסמוך לשעה 15:30, בעת שהוא עמד להכניס תבנית נוספת למכונת ההזרקה, הוא שם לב כי חסרות לה רגליות מברזל אשר נפלו מתחת למכונה ושבלעדיהן לא ניתן להניח את התבנית במכונה. התובע התכופף וניסה להוציא את הרגליות, ולא הבחין בשמנים והפסולת שהצטברו מתחת למכונה ושכתוצאה מהם הוא החליק ונחבל בידו הימנית והדומיננטית. התובע הדגיש כי בעת העבודה עם המכונה "לא ניתן להבחין בשמן מתחתיה ובפסולת שהצטברו..." (ראו סעיפים 7-9 לתצהיר).

    

    

3. התובע ציין כי מיד עם קרות התאונה כשהבין שמצבו בלתי נסבל הוא הודיע לממונה הישיר עליו, מר ראאד עזב, עדכן אותו שאינו מרגיש טוב וכואבת לו היד ולאחר זמן קצר סיים את עבודתו חזר לביתו (סעיף 14 לתצהיר)

    

4. התובע ציין בתצהירו כי התאונה אירעה ביום חמישי בשבוע וכי הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי באותו יום. לדבריו, בשעות הלילה ידו התנפחה. בשל התגברות הכאבים והנפיחות ביד הוא פנה ביום ראשון ה-8.12.2013, לראשונה, לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים כללית ומשם הופנה בדחיפות לבי"ח כרמל, שם אובחן שבר עם תזוזה בעצם המסרק.

    

5. מטעם התובע העיד ראאד שציין בתצהירו כי בזמן התאונה היה מנהל עבודה במחלקה בה עבד התובע. הוא ציין בתצהירו כי סביבת העבודה היתה כזו שמתחת למכונה ומאחוריה הצטברו שמן ופסולת. הריצפה היתה חלקה ומסוכנת וצריך היה לנקותה בפרקי זמן קרובים מאוד, מה שלא נעשה במפעל הנתבעת. (סעיפים 6-7 לתצהיר ראאד)

    

6. לא הובאו מטעם התובע עדים נוספים לגבי אירוע התאונה. התובע ציין בתצהירו כי עובדים שעבדו בסמוך היו עדים ישירים לתאונה וציין את שמותיהם (אבו ליל, עטף מעין מאהל ועובד נוסף בשם גרמן) התובע ציין כי אינו נמצא בקשר עימם ולא הצליח ליצור עימם קשר.(סעיף 10 לתצהיר התובע). 

    

7. מטעם הנתבעת העידה הגב' חדווה אליהו מנהל משאבי אנוש אצל הנתבעת. בתצהיר תמציתי צוין על ידי העדה כי מדובר היה בעובד חדש והתאונה אירעה שבועיים שלושה לאחר שהחל לעבוד אצל הנתבעת. עוד צויין על ידי העדה כי אף שהתאונה אירעה לדברי התובע בשעה 15:30 הרי שהתובע נשאר לעבודה במשמרת עד השעה 17:00 ביום התאונה. רק כעבור 4 ימים מיום התאונה הודיע התובע שנפל ושבר את היד במפעל וביקש מסמכים לצורך הגשתם למל"ל. עוד מציינת העדה כי לפי המסמכים הרפואיים התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 8.12.13 כעבור 3 ימים מאירוע התאונה.

    

    

8. הנתבעות מפנות למסמכים שמולאו ביחס לתאונה בסמוך להתרחשותה – טפסי הפנייה למל"ל והמסמכים הרפואיים בהם תועד הטיפול בתובע בתחילה – וטוענות כי לא מצוינים בהם החלקה על שמנים או על פסולת כגורמים לתאונה. מכאן, טוענות הנתבעות שגרסת התובע אודות החלקה על שמנים שנזלו מהמכונה עלתה בשלב מאוחר, לצורכי התביעה.

    

9. הנתבעות טוענות בנוסף כי עדותו של התובע הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין ואין לקבל את גרסתו על סמך עדות זו לבדה. כן הן מדגישות כי למרות שהתובע טען ששלושה עובדים היו עדים לתאונה הוא לא הביא את עדותם לתמיכה בגרסתו.

    

   דיון והכרעה בשאלת הנסיבות

    

10. ראשית אציין כי עדותו של התובע היתה עקבית וסדורה והתרשמתי לטובה ממהימנותו. עדותו היתה שקולה, משכנעת ומתיישבת עם יתר הראיות בתיק, כפי שאפרט להלן.

     

11. עדות התובע נתמכה בעדותו של ראאד שאישר כי התובע אכן התקשר אליו לאחר קרות התאונה ודיווח לו. ראאד העיד כי באותו יום הוא היה בחופשה. הוא מצידו דיווח כי העביר את הדיווח הלאה לממונה עליו. הוא חזר בעדותו בפניי כי הוא היה האחראי על התובע במחלקה בה עבדו: "מיד שהתאונה קרתה הוא התקשר אלי, אני המנהל שלו ואני גם גלגלתי את זה הלאה לממונים עלי" (עמ' 4 ש' 13-14). ראאיד אף העיד כי היכרותו עם התובע הינה מקצועית בלבד (ראו עמוד 5 לפרוטוקול שורות 29-30).

     

12. בחקירתו הנגדית, במענה לשאלה אם ידוע לו מה רשום בתצהיר שלו השיב "...בטח התצהיר מתייחס לסביבת העבודה שזה דבר חשוב מאוד" (עמ' 5 ש' 26-28). ראיד העיד בחקירה הנגדית כי היה מנהל מחלקת הזרקה בנתבעת וכי התובע היה עובד שלו במחלקה (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 1-8).

     

13. אינני מקבלת את טענות הנתבעת כי מדובר בעד שאינו רלבנטי ושאין בו כדי לסייע לתובע. מדובר היה באחראי על התובע שלפי עדותו קיבל אותו לעבודה. אך טבעי הוא שהתובע, שהחל לעבוד רק שלושה שבועות לפני התאונה , יתקשר וידווח על כך לאחראי עליו. התובע גם ציין לגבי הדיווח לראאיד: "הוא מנהל שלי וצריך לדעת מה קורה לעובד שלו " (עמוד 12 לפרוטוקול 1-2)

     

14. בהמשך כשנשאל מדוע לא אמר במפעל במשך 3 ימים שנפל הוא השיב :"אני הודעתי למנהל שלי שנפלתי" (עמוד 11 שורות 28-31)

     

    15.ביחס לאי הבאת עדים נוספים התובע הסביר בחקירתו בפניי כי אינו זוכר אם היה מי שראה את התאונה וכי לאחר שנפגע הוא סיפר לאותם 3 עובדים שקיבל מכה והם הושיטו לו עזרה ראשונה וחבשו את ידו (עמ' 10 ש' 23-32). הוא העיד כי אבו ליל לא ראה את התאונה אך הוא התובע מסר כי נפגע והוא חבש לו את היד. הוא הסביר בעדותו כי אותם עדים שצויינו על ידו לא היו עדים ישירים לתאונה. תחילה ציין התובע כך:

    "ש. לאחר שקרתה התאונה, אתה לא הודעת לאף אחד במפעל שקרתה התאונה

    ת. היה

    ש. מי היה

    ת. היה אחד בשם אבו ליל שאמרתי לו שקיבלתי מכה ביד, הוא שם לי את התחבושת ביד

    ש. אבו ליל ראה איך קרתה התאונה

    ת. לא

    ש. מישהו ממי שהיה שם ראה איך קרתה התאונה, במכונה ליד, בסביבה

    ת. אני לא זוכר

    ש. לא שאלת אם מישהו ראה

    ת. אני אומר שיצאתי משם היה אבו ליל שם ואמרתי לו שקיבלתי מכה ביד ושם לי תחבושת" (עמוד 10 שורות 23-32)

    ובהמשך חקירתו הנגדית לגבי אותה נקודה העיד התובע:

    "ש. אני אומר לך שבהתאם לטופס המל"ל שאתה צירפת, אתה רשמת שם את זהות העדים שנכחו בזמן הרלוונטי בתאונה, רשמת אבו ליל, עאטף, וגם עובד בשם גרמן, אני מבין שהתכוונת לאנשים שהיו וראו איך קרתה התאונה

    ת. פניתי, שהם באו לשם וראו את היד, אבו ליל אמרתי לו שקיבלתי מכה ביד ושם לי תחבושת ביד. ישבנו במשרד, אבו ליל היה שם כי הוא שם לי את התחבושת ביד.

     

    לשאלת בית המשפט, איפה היו עאטף וגרמן, אני משיב עאטף וגרמן היו שם במשרד, הלכנו למשרד, חיפשנו איפה עזרה ראשונה." (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 7-15)

     

15. בהמשך חקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי אותם עדים אשר ציין לגביהם בסעיף 10 לתצהירו כי היו עדים ישירים לתאונה והוא חזר על תשובתו לפיה כוונתו בתצהיר כי מדובר בעדים לא להתרחשות התאונה עצמה :

    ש. אני מפנה אותך לדברים שאמרת קודם לגבי העדים עאטף, אבו ליל וגרמן, איך זה מתיישב עם סעיף 10 לתצהירך, שם רשמת ואני מקריא לך, נקטת בשמם וביניהם היו 3 עובדי יצור שאחד מהם אחראי משמרת מטעם הנתבעת ושם אבו ליל, עאטף וגרמן.

    ת. עדים בשבילי שראו, שאבו ליל ראה אותי עם היד זה בשבילי עדים שהיו במפעל וראו, שמו לי תחבושת, זה עדים בשבילי שאמרתי עדים.

    ש. אתה רשמת שלושה עובדים שעבדו בסמוך אליי היו עדים ישירים לתאונה, איך זה מתיישב ששניהם היו במשרד.

    ת. אמרתי שאלו ששמו לי את התחבושת, זה עדים. " (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 1-8)

     

16. לא מצאתי כי קיימת סתירה ביחס לאותם עדים כאשר התובע הסביר היטב בחקירתו לגבי כוונתו שמדובר בעדים שהיו עדים למה שקרה לאחר האירוע. התובע הסביר היטב כאמור במצוטט לעיל את כוונתו לפי הבנתו ועדותו בעניין זה הגיונית ומקובלת עליי. גם הסברי התובע לאי הבאת העדים הללו מקובלת והגיונית. התובע הסביר בתצהירו כי אינו בקשר עם אתם עדים ולא הצליח ליצור עימם קשר. בהקשר זה יוער כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת שלושה שבועות לפני התאונה ואחריה הוא לא חזר לעבודתו. למען שלמות התמונה ובשונה מעדים אלה, ראאד, שהובא להעיד מטעם התובע הוא זה שהביא את התובע לעבודה בנתבעת. לסיכום נקודה זו, אינני מקבלת את טענת הנתבעת שמדובר בהימנעות מהבאת עדים שיש בה כדי לפעול לרעת התובע.

     

17. לטענת הנתבעת גירסתו של התובע לא הוכחה גם בשים לב לכך שבמסמכים הרפואיים אינם תומכים בגירסתו. גם טענה זו של הנתבעת אני דוחה. במסמך רפואי ראשון בקופ"ח ביום 8.12.13 במסמך ההפניה משעה 9:30 צוין : "לדבריו נחבל בזמן העבודה ביד ימין: נפל ותמך את משקלו בזמן הנפילה באצבעות כפופות. בהדרגה התגברו נפיחות וכאבים במקום". כאמור התובע הופנה למיון בשל חשד לשבר. במיון מיום 8.12.18 צויין:" לדבריו לפני 3 ימים בעבודתו ניחבל בכף יד ימין, לא טופל"

     

18. במסמך הרפואי הראשון צויינה סיבת הפגיעה: נפילה בעבודה תוך פירוט מנגנון הפגיעה ביד בעת הנפילה. אין בעובדה שבמסמכים הרפואיים הראשונים (טופס ההפניה מקופת החולים ודוח המיון) לא מצוין כי שמנים או פסולת הם שגרמו להחלקתו של התובע כדי לפגום בעדותו או בגרסתו.

     

19. מה גם שלמחרת הפניה לטיפול רפואי, ביום 9.12.13 חתמה הנתבעת על טופס בל/250 בו צויין כי התובע החליק תוך כדי עבודתו במכונה וקיבל מכה ביד ימין. על טופס זה יש לציין הנתבעת חתמה ללא כל הסתייגות.

     

20. אציין כי במסמכים רפואיים מאוחרים יותר, צויינה סיבת הנפילה ויש בכך חיזוק נוסף לעדותו של התובע, אף שכאמור מדובר במסמכים מאוחרים יותר. במסמך מטיפול פיזיותרפי מיום 20.2.14 צויין: " המטופל בן 35 בזמן עבודתו החליק אל תוך מכונת פלסאיק(כך במקור,הערה שלי : מ.ג'.מ.) ונחבל ישירות באצבע מס' 5, לא הרגיש משהו חריף ללא נפיחות לא יכל לאחוז להזיז את האצבע בכל זאת המשיך את המשמרת כרגיל" . במסמך רפואי נוסף מיום 28.3.14 מד"ר דרייפוס, מומחה כף יד, צוין : "בן 35... (קוד לא ברור –הערה שלי מ.ג'.מ.) פועל. תאונת עבודה ...(מספר קוד לא ברור-הערה שלי מ.ג'.מ.) החליק על שמן ונפל על יד ימין. "

     

21. לציין כי הימצאות השמן באזור הוכח בפניי מעדותם של התובע והעד מטעמו. העד ראאד כלל לא נחקר ביחס לעניין זה בתצהירו, כי סביבת העבודה היתה חלקה ומסוכנת בגלל הצטברות שמנים ופסולת מתחת מכונת ההזרקה ומאחוריה. העד ראאיד גם לא נחקר ביחס לאמור בתצהירו כי היה צריך לנקות מסביב למכונה בפרקי זמנים קרובים יותר מה שלא נעשה בפועל.

     

22. עדות התובע תואמת את המסמכים הנוספים שצורפו על ידו , לרבות טופס בל/250 וגם טופס ההודעה על פגיעה בעבודה עליהם חתמה הנתבעת ללא כל הסתייגות.

     

23. אשר למועד הפניה לטיפול הראשון , התובע הסביר בתצהירו כי בלילה ידו התנפחה וכי המתין עד יום ראשון בבוקר לפנות לקופת חולים. הוא הסביר בחקירתו הנגדית כי לא ידע שהיד שלו היתה שבורה (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 3-5). יש בהסבר של התובע לגבי מועד הפניה הראשון כדי להניח את הדעת ואין במועד פנייתו המאוחר כדי לגרוע מגירסתו לגבי התרחשות התאונה ופגיעתו.

     

24. הנתבעת מצידה לא הביאה כל עדות רלבנטית מטעמה לגבי נסיבות התאונה וסביבת העבודה. לא הובא עובד הבקיא בסביבת העבודה, לא הובא המנהל בעת התאונה. גם לא הובאה כל עדות לגבי הניקיון ככל שבוצע שם במחלקה בה עבד התובע ולא הוכחה התדירות בה בוצע הניקיון.

     

25. כאמור, הנתבעת הביאה מטעמה את מנהלת משאבי האנוש שהעידה בהגינותה כי אינה מכירה את סביבת העבודה. העדה אישרה כי הרשום בטופס בל/250 הוא בכתב ידה שלה וכי מה שרשום בטופס נרשם על ידה. (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 33-34) העדה אישרה כי גם על טופס ההודעה על פגיעה היא חתמה בסעיף 14 לטופס (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 6-8). בטופס זה יש לציין צויינה גירסת התובע לתאונה בה נרשם: " בעת שעבדתי בתוך מכונת הזרקה , נפלו רגליות של תבנית בברזל מתחת למכונת הזרקה , הייתי צריך להוציא את הרגליות והאזור היה מלא שמנים ופסולת והחלקתי מתחת למכונה ונפגעתי ביד ימין." אף שבסעיף 14 לטופס ישנה אפשרות של המעביד להסתייג לגבי הנסיבות והאמור בטופס , הטופס נחתם על ידי הנתבעת ללא כל הסתייגות. בעניין זה השיבה העדה לגבי היעדרה של הסתייגות: "אין לי, אני לא יודעת מה היה ומה לא היה. אני לא מנהלת שלו למטה ביצור. גם מילאנו טופס, יש לו מנהל בשם גיל סרור שלא עובד, כי המנהלים שלו התחלפו שהוא יודע את המכונה ומה היה, ומה קרה.. ." עמוד 16 שורות 35-36)

     

26. ביחס לדיווח שעות הנוכחות שצורפו לתצהירה (דיווח שיש בו לכאורה להוכיח כי התובע עבד עד השעה 17:00 בה בעת שהוא דווח שהתאונה היתה בשעה 15:30) הרי שאין באותו דיווח לסתור את קרות התאונה שכן, שעת היציאה אינה מלמדת אם עד אז המשיך התובע בעבודתו. לכל היותר יש בדיווח כדי ללמד כי עד אותה שעה התובע עדיין שהה במפעל הנתבעת. גם העדה ציינה בעדותה בתשובה לשאלה אם הדבר מלמד מתי יצא התובע מהמפעל ואינה יודעת אם המשיך לעבוד השיבה העדה :"אני לא יודעת" (עמוד 17 שורות 32-33). לזאת יש להוסיף כי התובע בעדותו לא ציין כי עזב את העבודה במיידי לאחר קרות התאונה אלא לאחר זמן קצר. כמו כן התובע העיד כי פנה למשרד וחבשו את ידו. (ראו לעניין זה סעיף 14 לתצהיר התובע).

     

27. זאת ועוד, במהלך חקירתה של הגב' חדווה התברר כי שאלון שהעביר התובע לנתבעות מולא באופן חלקי בידי גיל סרור, אולם התשובות לא הועברו לתובע. מר סרור לפי עדותה של הגב' חדווה הוא מנהל אולם הזרקה, מנהל טכני (עמוד 17 שורה 21).

     

    שאלון זה עם התשובות בכתב יד סומן כמוצג ת/5. מהמוצג ת/5 עולה כי סרור השיב ענה על שאלות שהתייחסו לנהלי העבודה והניקיון במפעל .

     

28. למרות שסרור הוא עד רלבנטי וחיוני, הנתבעות לא הביאו אותו לעדות, אף על פי שהוא יכול היה לשפוך אור על נהלי האחזקה והבטיחות שהיו נהוגים אצל הנתבעת. הנתבעות הסתפקו בעדותה של הגב' חדווה שכאמור ציינה כי אינה בקיאה בפן הטכני בעבודה ואינה מבקרת כלל באולם הייצור (עמוד 16 שורות 33-36, עמוד 17 שוה 1, עמוד 19 שורות 15-22). הסברי העדה כי סרור אינו עובד עוד אצל הנתבעת אין בהם כדי להוות נימוק מספק לגבי אי הבאתו להעיד. אף לא נטען על ידי העדה כי נעשה מאמץ כלשהו ליצור עימו קשר ולזמנו לעדות.

     

29. הנתבעת אף לא הביאה לעדות את אבו ליל שהתובע טען כי חבש לו את היד. מדובר בעובד של הנתבעת שלו רצתה להפריך את הגירסה של התובע יכלה לעשות כן על ידי הזמנתו לעדות. התובע הסביר בתצהירו כי אינו מכיר את העובדים ולא הצליח ליצור עימם קשר לאחר התאונה. לעומת זאת, לא הובא בפניי כל הסבר מדוע עובדי הנתבעת שעבדו במפעל ואוזכרו על ידי התובע לא הובאו לעדות על ידי הנתבעת.

     

30. הימנעות הנתבעות להביא את אותם עדים רלבנטיים מחזקת גם היא את עדותו של התובע ומהווה סיוע נוסף לעדותו. בע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733, נקבע כי די בהצבעה על אי הבאת ראיות רלוונטיות בידי צד להליך - באותו מקרה הייתה זו הימנעות הנתבע מהבאת עדויות של עדים שיכולים היו לסייע לגרסתו - כהנמקה להסתמכות על עדות יחידה של בעל דינו. בהקשר זה הפנה כב' השופט ד. לוין לע"א 216/73 סולומונוב נ' אברהם, פ"ד כח(1) 184 שם נפסק כי:

    "במשפט אזרחי מותר להסיק מסקנות מאי-הופעת צד שכנגד אשר בידו ידיעות העשויות לסייע לבירור הדברים, ואם אין הוא מביא אותן לפני בית-המשפט, יש בכך חיזוק לדברי היריב, ואם לפי סעיף 54 לפקודת הראיות חייב בית המשפט לנמק מדוע מאמין הוא לעד יחיד שהוא בעל-דין, הרי התנהגות כזאת יכולה לשמש נימוק מספיק לכך".

31. לסיכום, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, אני מקבלת את גרסתו של התובע באשר לנסיבות נפילתו וקובעת כי הוא החליק על רצפת המפעל, סמוך למכונת ההזרקה, כתוצאה מהצטברות של שמן ופסולת מתחתיה.

     

    האחריות לתאונה:

32. הימצאות שמן על ריצפת העבודה כפי שציינתי לעיל, הוכחה בפניי הן מעדותו של התובע והן מעדותו של ראאד. כאמור ראאד ציין העיד כי האיזור לא נוקה באופן מספיק וכי סביבת העבודה היתה חלקה ומסוכנת. (ראו סעיפים 7-8 לתצהיר). על כך הוא לא נחקר בכלל, אף שציין בחקירתו הנגדית כי נושא חשוב בתצהירו הוא סביבת העבודה: "בטח התצהיר מתייחס לסביבת העבודה שזה דבר חשב מאוד"-עמוד 5 שורה 28)

     

33. על מעביד מוטלת חובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, חובה אשר הופרה על ידי הנתבעות. בעניין זה אפנה לע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72 (1984) שם צויין לגבי הימצאות שמן במטבח אך האמור מתאים גם למקרה דנן :

    "הימצאותו של שמן על רצפתו של מטבח היא בבחינת סכנה 'בלתי רגילה'. טיבו של שמן, שהוא יוצר סכנת החלקה חמורה ביותר, שאינה נמנית עם הסיכונים 'הרגילים', הנובעים מעצם פעילותו הרגילה והיום יומית של אדם, הגם שפעילות זו נעשית במטבח. עובדת מציאותו של השמן במטבח דווקא אין בה כדי לשנות את מהות הסכנה, אותה הוא יוצר. "

34. מן הראיות עולה כי בסביבתה של מכונת ההזרקה נוצר סיכון מוגבר להחלקה כתוצאה מהצטברות של שמנים ופסולת על הרצפה, אשר יוצרים סיכון ממשי לפועל שעובד על המכונה. הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות מספיקים כדי לצמצם את סכנת ההחלקה. בעניין זה אזכיר שוב את עדותו של ראאד אשר הצהיר כי לא הייתה הקפדה לנקות סביב המכונה ולא הונהגו נהלי ניקיון ואחזקה קבועים ובעניין זה הוא כלל לא נחקר בחקירה נגדית.

     

35. מהחקירה הנגדית של עדת הנתבעת עולה כי במפעל לא מונה בעת התאונה ממונה בטיחות אף שהעדה עצמה ציינה כי חובה לעשות כן וכי זמן התאונה הדבר לא נעשה כי דובר על מפעל חדש שנרכש ובחודש הראשון לא היה ומונה ממונה הבטיחות רק לאחר מכן (ראו עדות העדה בפרוטוקול עמוד 19 שורות 8-13).

     

36. התובע לא עבר הדרכה עם תחילת העבודה והדבר לא נסתר על ידי הנתבעת. ראו עדות העדה מטעם הנתבעת שציינה כי אינה זוכרת אם עבר הדרכת בטיחות וכי אין בתיקו של התובע תיעוד שעבר הדרכה כאמור. (בעניין אפנה לעמוד 18 לפרוטוקול שורות 14-22).

     

37. אומנם, התובע עובד מקצועי עוד לפני התאונה, אך הוא הסביר בחקירתו הנגדית כי המכונה עליה עבד בעת התאונה אינה דומה למכונה עליה עבד במפעל כתר שם עבר לפני התאונה. התובע הסביר בעדותו כי המכונה נשוא התאונה שונה במראה מבחינת הגובה (ראו עמוד 10 לפרוטוקול שורות 2-22) שוני זה רלבנטי לנסיבות התאונה בהקשר לסביבת המכונה.

    מכאן, ובשים לב לנסיבות התרחשות התאונה , לעובדה שהתובע לא הודרך ביחס לסביבת המכונה יש תרומה משמעותית להתרחשות התאונה.

     

38. הנתבעת אם כן, לא דאגה לסביבת עבודה נקיה ובטוחה, לא הדריכה את התובע ביחס לסיכונים שבסביבת עבודתו ובכך הפרה את חובותיה כמעבידה. כפועל יוצר מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת נהגה ברשלנות ורשלנות זו גרמה לאירוע התאונה ופגיעת התובע.

     

39. ביחס לאשם התורם הלכה היא כי דרישות הזהירות המוטלת על המעביד גבוהות מאלה הנדרשות מהעובד. בהתאמה, בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין (31.8.2011) נפסק כי "לא בנקל יימצא עובד אחראי ברשלנות תורמת לתאונה שאירעה תוך ביצוע עבודתו..." התובע בענייננו, הינו כזכור, עובד מקצועי .גם אם לא עבר הדרכה נוספת ביחס לסיכון אשר בסביבת עבודתו , הרי שניתן לקבוע כי תשומת לב ועירנות מצידו של התובע תרמה אף היא לאירוע התאונה. בשים לב לנסיבות המקרה דנן, אני קובעת כי אשמו התורם של התובע יעמוד על 10%.

     

    גובה הנזק:

40. כתוצאה מהתאונה אובחן אצל התובע שבר עם תזוזה בבסיס עצם המסרק 5, הותקן לו סד גבס והומלץ על טיפול ניתוחי. ביום 19.12.2013 התובע אושפז במחלקה האורתופדית בביה"ח ועבר ניתוח בהדרמה כללית לשחזור פתוח של השבר וקיבוע פנימי באמצעות פלטה, ברגים ומסמרי מתכת, וביום 22.12.2013 הוא שוחרר לביתו. ביום 13.5.2014 התובע אושפז פעם נוספת, בביה"ח בני ציון, לצורך הוצאת הקיבוע מידו.

     

41. לאחר שחרורו מבית החולים המשיך התובע לתקופה ממושכת במעקב רפואי בקופת החולים ובבי"ח ועבר סדרה ארוכה ואינטנסיבית של טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, וכן טופל במרפאת כאב בבי"ח בני ציון. לצד הטיפול האורתופדי הוא נדרש גם לטיפול פסיכיאטרי והחל ליטול כדורים, ובמשך תקופה ארוכה לא יכול היה השתלב חזרה בשוק העבודה.

     

42. מטעם התובע הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר קליגמן מרדכי, אשר העמיד את נכותו האורתופדית הצמיתה על שיעור של 20% בהתאם לסעיף 35(1)ג לתקנות המוסד לביטוח לאומי. מאידך, בחוות דעתו של ד"ר שי פריימן, מומחה בתחום האורתופדי מטעם הנתבעות, נקבע שלא נותרה לתובע נכות אורתופדית בגין התאונה.

     

43. בשל הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים מונה ד"ר מיכה רינות כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר רינות ציין בחוות דעתו כי בבדיקה שערך לתובע נמצאה רגישות במישוש ובתנועה, הגבלה ניכרת של מפרק בסיס מסרק 5, הגבלה קלה בכפיפה האקטיבית של אצבע 5, הפחתה בכוח הלפיתה ודלדול שרירים קל. לדבריו, להגבלה בתנועת המפרק משמעות קלינית בתפקוד היד. בהתאמה, ד"ר רינות העריך את הנכות הצמיתה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה בשיעור 10%, על פי סעיף 35(1)ב לתקנות המל"ל. כמו כן, הוא ציין כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים לאחר התאונה וכן 20% נכות למשך 6 חודשים נוספים.

     

44. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה. התובע הוכר כנכה נזקק בשיעור 100% מתום תקופת אי הכושר עד יום 31.10.14. כן נקבעו לו אחוזי נכות רפואית זמנית בשיעורים שונים והחל מיום 1.4.2015 נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10%.

     

45. לאחר התאונה התובע לא שב לעבודתו אצל הנתבעת. בתצהירו תיאר את ניסיונותיו למצוא עבודה בתקופה זו. לדבריו, תשעה חודשים לאחר התאונה הוא החל לעבוד במאפיה במשמרות לילה והשתכר 2,460 ₪ לחודש. לאחר מכן עבד במשך חודש בעבודות ניקיון. החל מיום 31.5.2015 הוא מועסק בחברת "כתר" בסניף יוקנעם. התובע הדגיש כי עבד בחברת "כתר" במשך כ-8 שנים בעבר וכי התקבל לעבודה זו לאחר התאונה על סמך היכרות איתו ומתוך רצון לסייע לו בעקבות התאונה שעבר. בנוסף, התובע סיפר כי במסגרת עבודתו ב"כתר" הוא נדרש לעבודת כפיים מאומצת ובתוך כך הוא מביע חשש שלא יוכל להתמיד במקום העבודה וכי המגבלה בידו תשפיע על תפקודו והוא יפוטר (ראו סעיפים 66 ו-68 לתצהיר). מתלושי השכר של התובע בעבודתו הנוכחית עולה כי שכרו עומד על 10,000 ₪ ברוטו והוא אישר בחקירתו הנגדית כי זה השכר הגבוה ביותר שקיבל אי פעם. (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 12)

    הפסד שכר בעבר:

46. התובע טוען בתצהירו כי עובר לתאונה עבד אצל הנתבעת תקופה בת שלושה שבועות בלבד ושכרו היה כ-6,500 ₪ כאשר לטענתו, נוכח ניסיונו רב השנים בעבודה על מכונות הזרקה הוא היה צפוי להתקדם ולהרוויח שכר גבוה יותר. לדבריו, הובטח לו בשיחה בעל-פה שהתקיימה עם מנהל המפעל, בנוכחותו של ראאיד, שמשכורתו תעלה עד לסך של כ-8,500 ₪. טענה זו לא נתמכה בראיות או עדויות כלשהן.

     

47. מנגד, הנתבעות טוענות כי בסיס השכר הנטען אינו משקף את פוטנציאל השתכרותו האמתי של התובע. הן מפנות למסמכי המל"ל, מהם עולה כי בסיס השכר שנקבע לצורך חישוב גמלת דמי הפגיעה הינו 9,524 ₪ לרבעון. בהתאמה, השכר ברוטו לחודש עומד על 3,174 ₪ ובצירוף הצמדה - 3,300 ₪.

     

48. התובע צירף תלושי שכר עבור תקופות עבודתו אצל הנתבעת. מהתלושים עבור נובמבר ודצמבר 2013 עולה כי הוא החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 18.11.13 בחודש נובמבר, כעולה מהתלוש לחודש זה, הוא עבד 11 ימים 8 שעות ליום והשתכר סך של 4,154 ₪ עבור ימים אלה. בתלוש של חודש דצמבר רואים כי עד לתאונה מיום 5.12.13 עבד 5 ימי עבודה 8 שעות ליום ושכרו עמד על 2030 ₪ ברוטו. התובע טען כאמור כי שכרו עמד על לחודש 6,500 ₪ אף שהתלושים שצורפו על ידו אף מראים שכר חודשי גבוה יותר. למרות האמור, חישוב הפסד השכר לעבר יחושב בהתאם לדרישת התובע דהיינו סך של 6,500 ₪.

     

49. המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% (דהיינו עד 5.3.14) לתקופה של שלושה חודשים ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 20% למשך 6 חודשים נוספים. עיון בתיקו הרפואי של התובע מעלה כי בתקופה שלאחר 3 חודשי אי הכושר הוא היה בטיפול רפואי אינטנסיבי והיה מטופל במרפאת כאב עקב תסמינים של תסמונת CRPS (ראה מסמך ד"ר דרייפוס מיום 28.3.14 לרבות מסמכים ממרפאת כאב בדצמבר ונובמבר 2014). כן עולה מהמסמכים הרפואיים כי התובע היה במעקב רפואי תקופה ממושכת במסגרת בתי החולים כרמל ובני ציון וכן עבר טיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק. בשים לב לכל האמור אני קובעת כי תקופה של 9 חודשים לאחר התאונה לא יכול היה התובע לעבוד בגין פגיעתו. הפיצוי עבור הפסד שכר מלא למשך 9 חודשים יעמוד על 58,500 ₪ .

     

50. עבור התקופה לאחר מכן, עד תחילת העבודה בחברת "כתר" , תקופה של תשעה חודשים, עבד התובע במאפיה ושכרו נפל משמעותית משכרו עובר לתאונה (2,460 לחודש). התובע נפלט משוק העבודה בעקבות התאונה. השתכנעתי ממאמציו למצוא עבודתו כפי שתיאר בתצהירו ובחקירתו הנגדית, עד אשר מצא את העבודה במאפיה למרות השכר הנמוך, ובכך הוא פעל להקטנת נזקיו. בגין תקופה של 9 חודשים אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 27,000 ₪.

     

    סה"כ פיצוי בגין הפסד השכר לעבר : 85,500 ₪

    הפסד השכר לעתיד:

51. במקרה דנן, מדובר בעובד כפיים והנכות שנותרה הינה נכות בידו הדומננטית. התובע עובד כיום באותו מקצוע בו עבד בעת התאונה, בחברת "כתר" ומהנתונים שהובאו בפניי שכרו עלה לעומת השכר עובר לתאונה.

     

52. למרות האמור, יש לקחת בחשבון כי לנכות זו יכולה להיות השלכה על תפקודו ועל השתכרותו בעתיד. התובע כיום בן 40 ולפניו עוד 27 שנות עבודה. אין לדעת מה ילד יום ולא ניתן להתעלם מהסיכון שלנכותו הרפואית תהיה בעתיד השפעה, ולו חלקית, על יכולת ההשתכרות שלו. יובהר כי מדובר בנכות ביד הדומננטית ודר' רינות, המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי להגבלה בתנועות מפרק היד הגבלה קלינית בתפקוד היד.

     

    אציין כי לא מצאתי בסיס לטענת התובע בדבר גידול בשכר. הטענה לא גובתה בראיות חיצוניות כלשהן. על כן, חישוב ההפסד לעתיד יחושב לפי שכרו כיום העומד על 10,000 ₪.

    לא מצאתי בנסיבות כי יש להצדקה כטענת התובע לבסס את החישוב על נכות תפקודית בשיעור 20% כמו שלא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לפצות בסכום גלובלי של 30,000 ₪.

    בשים לב לכל האמור אני סבורה כי יש לפצות את התובע ב-60% מחישוב מלא על בסיס נכותו הרפואית בהיוון עד גיל 67 :

    60% X 10% X 10000 ₪ X 221.87 (מ"ה מתאים) סה"כ הפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד יעמוד על 133,122 ₪ .

     

     

53. הפסדי פנסיה : 12% % מהפסד השכר לעבר ולעתיד ובסה"כ: 26,235 ₪

     

    עזרה לעבר ולעתיד 

54. אישתו של התובע העידה בפניי כי בעקבות התאונה היא נאלצה להתפטר מעבודתה ושהתה לצידו 24 שעות ביממה, לסייע לו ככל צורכו. כן נטען, כי גם היום התובע אינו מסוגל להשתתף במטלות הבית ולעיתים נדרש לשכור עזרה בשכר.

     

55. בשים לב לטיבה של הפגיעה ולאשפוזים והטיפולים הממושכים שהתובע נאלץ לעבור בעקבותיה, אני מקבלת את טענתו כי בתקופת אי הכושר וההחלמה הוא נזקק לעזרה מוגברת מצד אישתו אולם איני סבורה כי יש הצדקה לפסוק לו פיצוי גבין ראש נזק זה בעתיד. התובע חזר לתפקד ולעבוד ומדובר בנכות רפואית שאין בה כדי להצריך עזרה מהזולת בתפקוד היומיומי

     

56. אני פוסקת לתובע בראש נזק זה, על דרך האומדנה, סך של 10,000 ₪ בגין עזרה מוגברת בעבר.

     

    הוצאות 

57. לא הוצגו קבלות על הוצאות כנטען על ידי התובע. כמו כן, מדובר בתאונת עבודה והתובע לא פנה כלל לקבלת החזר הוצאותיו הרפואיות לרבות הוצאות עבור נסיעות טיפולים מהמוסד לביטוח לאומי. למרות האמור, ואף שמדובר בנזק מיוחד טבעי הוא שאדם לא ישמור את הקבלות בגין ההוצאות עבור נסיעות וטיפולים שונים. בענייננו היה התובע בטיפולים תקופה ממשוכת לאחר התאונה. מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 2500 ₪, על דרך האומדנה.

     

    כאב וסבל:

58. מדובר בפגיעה בגינה נותרה לתובע נכות בשיעור 10%. לאחר התאונה נזקק התובע לאישפוז, ניתוחים ביד וכן עבר סדרה ארוכה של טיפולים כולל טיפולי פיזיוטרפיה, ריפואי בעיסוק וכן מעקב במרפאת כאב בגין הכאבים מהם סבל. בתקופת אי הכושר התובע לא השתכר. הוא ואישתו סיפרו על קשיים כלכליים ועיקולים שהוטלו. קושי זה גרם לתובע להזדקק לטיפולים נפשיים בשל המצוקה בה שהה, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש. בשים לב לכל האמור אני מעמידה את הפיצוי ברכיב זה על סך 45,000 ₪.

     

    סך גובה הנזק:

    א.אובדן שכר לעבר: 85,500 ₪

    ב.הפסד השתכרות לעתיד: 133,122 ₪

    ג.הפסד פנסיה: 26,235 ₪

    ד.כאב וסבל: 45,000 ₪

    ה.עזרה : 10,000 ₪

    ו.הוצאות: 2500 ₪

    ו.סה"כ: 302,357 ₪ ₪ ובניכוי אשם תורם בשיעור 10% : 272,121 ₪

    ז.תגמולי מל"ל: לפי חישוב הנתבעת דמי פגיעה וגימלת נכויות זמניות ששולמו עומדים על סך של 92,244 ₪. סכום זה יש לנכות מנזקי התובע.

    ח.סך הפיצוי בניכוי אשם תורם ולאחר ניכויי מל"ל: 179,877 ₪.

    לסיכום:

    57.אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 179,877 ₪ . בנוסף, על הנתבעות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי בתוספת מע"מ. הנתבעות ישלמו בנוסף החזר הוצאות בגין חוות דעתו של ד"ר קליגמן מרדכי, חלקו של התובע בשכ"ט ד"ר מיכה רינות וכן החזר אגרה ששולמה, לפי קבלות שיוגשו, לרבות שכר העדים מטעם התובע. להוצאות אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לפי קבלות ועד היום.

    התשלומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, י"ד אייר תשע"ח, 29 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.