נסראלדין ואח' נ' חורי ואח'

מה היקפה של שליחות? האם הוא מוגבל לתוכנו של יפויי הכוח שבכתב, או שמא מצג שיצר השולח כלפי צד שלישי מאפשר לצד השלישי שהסתמך עליו באופן סביר ובתום לב לטעון כי היקף השליחות "האמיתית" רחב יותר מהיקף יפויי הכוח שבכתב ? בסוגיות אלו עוסק פסק דין זה.

רקע וכתבי הטענות

1.נתבע מס' 1 (להלן: דניאל) נשוי לנתבעת מס' 4 (להלן: פרידה) ונתבעת מס' 2 (להלן: עינת) הינה בִּתָּם. נתבעת מס' 3 (להלן: רווית) הינה גיסתה של עינת, בהיותה נשואה לאסי, שהינו אחיו של יגאל, בעלה של עינת. פרידה, עינת ורווית הינן בעלות זכויות החכירה במגרש 29 בתב"ע ג/בת/191 בחלק מחלקות 17 ו-20 בגוש, אשר בו שכנו משרדיהן של שתי חברות בבעלות דניאל - חברת מטבחי טופז (להלן: מטבחי טופז) וחברת ספייס תעשיות רהיטים בע"מ (להלן: חברת ספייס).

ביום 5.12.2013 חתמו עינת ורווית על יפויי כוח לטובת דניאל, ובהם הסמיכו אותו לנהל בשמן ובמקומן משא ומתן למכירת זכויות החכירה שלהן במגרשים 29 ו-30 על-פי תב"ע ג/במ/191 באזור תעשייה צ.ח.ר לחברת יאיר עמנואל יזום בע"מ או למי מטעמה (להלן: חברת יאיר עמנואל). כשבועיים לאחר מכן, ביום 18.12.2013, התקשר דניאל עם התובעים בזיכרון דברים למכירת זכויות במקרקעין במגרשים 29 ו-30 בחלקות 13, 16, 17 בגוש 13953 שבאזור התעשייה בראש פינה (להלן: המקרקעין או הנכס), בו צוין כי הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם מכר שייחתם בין עינת, רווית ופרידה לבין התובעים. בזיכרון הדברים התחייבו התובעים לשלם לדניאל 300,000 ₪ במעמד החתימה, והוא התחייב להשיבם בתוספת ריבית והצמדה "במידה והעסקה לא תקוים מטעמים מיוחדים מאוד". באותו מועד העבירו התובעים סכום זה לחשבונה של חברת ספייס בבנק דיסקונט בסניף צפת, בהתאם להוראת דניאל. לאחר זמן מה, העביר עורך-דין הראל דהן אל בא-כוחם של התובעים טיוטת הסכם מכר בין עינת, רווית ופרידה, כמוכרות, לבין התובעים, כקונים של המקרקעין (להלן: טיוטת ההסכם). בגוף הטיוטה נכתב כי עורך-דין דהן הינו עורך-הדין של המוכרות. כאשר נודע לתובעים כי עסקת המכר לא תצא אל הפועל, מאחר וזכויותיהן של עינת, רווית ופרידה במקרקעין נמכרו לאחרים על-ידי כונס נכסים, הם פנו לדניאל בדרישה להחזרת הסכום ששילמו לו. לאחר שדניאל התעלם מדרישה זו, ואילו עינת, רווית ופרידה טענו כי דניאל לא פעל בשמן, הוגשה נגד הנתבעים התביעה הנוכחית. התביעה לתשלום 300,000 ₪ הושתתה על תוכנו של זיכרון הדברים ועל דיני השליחות.

2.אף שבכתב ההגנה של דניאל הוכחשה קבלת 300,000 ₪ מהתובעים, נטען כי "התשלום הראשוני נועד על מנת שמר חורי ישכנע את בעלי הנכס להתקשר עמם בעסקה מהירה במחיר נמוך ממחיר השוק" וכי התובעים הם שנטלו על עצמם סיכון אדיר "עם חתימתם על זיכרון הדברים והעברת הכסף". הוא הכחיש את טענת התובעים כי שימש שלוח, וטען כי הסביר להם שתנאי מתלה להתקיימות עסקה כלשהי הינו הסכמה של עינת, רווית ופרידה, בעלות הזכויות במקרקעין.

3.בכתב ההגנה של עינת ורווית הועלו הטיעונים הבאים: (1) דניאל לא היה שלוח שלהן ולא הוסמך לפעול למכירת זכויותיהן במקרקעין לתובעים. הוא קיבל יפויי כוח לנהל משא ומתן עם חברת יאיר עמנואל, אך לא הוסמך על-ידיהן להתקשר עמה או עם צדדים אחרים בהסכמים כלשהם; (2) בגוף זיכרון הדברים לא נכתב שדניאל פועל בשמן של בעלות הזכויות במקרקעין; (3) ככל שדניאל הציג בפני התובעים מצגי שווא, אין בכך כדי לחייב את עינת ורווית; (4) בטיוטת ההסכם לא נזכר שמם של התובעים; (5) עינת ורווית לא קיבלו כספים מהתובעים, ואין להן כל קשר לחברת ספייס, אשר בחשבונה הפקידו התובעים כספים; (6) התובעים הפרו את תנאיו של זיכרון הדברים, כאשר סירבו לרכוש את המקרקעין במחיר שננקב בו (7,500,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף), ובהתמחרות שנערכה במשרדיה של כונסת הנכסים שמונתה למכירת המקרקעין, הציעו סכום נמוך יותר (6,000,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף). עקב הפרה זו, נמכרו המקרקעין בסופו של יום תמורת 7,000,000 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף. לפיכך, נטען לזכות קיזוז בסך 500,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף.

4.בכתב ההגנה של פרידה נטען כי יפוי הכוח שניתן על-ידיה לבעלה דניאל לא כלל הסמכה להתקשרות חוזית עם התובעים.

נתבעים מס' 1 ו-4