ת"א 242-06-14 מובייל בי.די ישראל בע"מ נ' מ.ס סופר סלטיק בע"מ ואח'

בפני בקשה לדחיית התביעה בטענה לחוסר סמכות מקומית, ולחילופין להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה.

1. במסגרת תיק זה מתבררת תביעה בה עותרת המשיבה (התובעת) לחיוב המבקשים (הנתבעים) בתשלום סך של 215,140 ₪, בטענה לחוב אשר מקורו מכירת מכשירי טלפון סלולארי וציוד נלווה.

2. לגרסת המשיבה, יש לחייב את המבקשת 1 בתשלום מלוא החוב בגין הציוד אשר רכשה ממנה וכן יש לחייב אישית את המבקשים 2 – 4 בתשלום החוב בטענה לערבות אישית של המבקש 2, ואחריות אישית של המבקשים 3 ו- 4 על בסיס הרמת מסך.

3. המבקשים הגישו כתב הגנה ובו כפירה בטענות המשיבה. בתמצית, לפי הנטען בכתב ההגנה נתגלו פגמים במכשירי טלפון רבים שנרכשו מהמשיבה, ופגמים אלו הסבו למבקשת 1 נזקים אשר היא זכאית לקזז מכל חוב למשיבה. ביחס ליתר המבקשים הועלו בכתב ההגנה טענות להיעדר חבות, כשביחס למבקש 2 נטען שחתימתו על כתב הערבות זויפה וביחס למבקשים 3 ו- 4 נטען שאין עילה כלשהי לחבות אישית.

4. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה העלו המבקשים טענה לחוסר סמכות מקומית. לגרסת המבקשים, כתובת מגורי כל המבקשים בערים חיפה או כרמיאל, מקום עסקי המבקשת 1 בחיפה, וכל העסקאות נשוא התביעה נעשו במקום עסקה של המבקשת 1 בחיפה. לטענת המבקשים, לא מתקיימת חלופה כלשהי מהחלופות שמנויות בתקנות להקניית סמכות מקומית לבית משפט זה ובנסיבות אלו יש להורות על דחיית התביעה, ולמצער על העברתה לבית משפט השלום בחיפה.

5. בתגובה לבקשה טוענת המשיבה שהסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה שכן כתובתה של המשיבה בתל-אביב, ההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בתל אביב, והמקום שיועד לביצוע התשלומים נשוא העסקאות היה אף הוא תל אביב. טוענת לפיכך המשיבה שהסמכות המקומית נתונה בכל זאת לבית משפט זה.

6. בהתאם לתקנה 9 (6) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") כתב תביעה יכיל, בין היתר, את העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתביעה. ככלל, ההכרעה בנתונים העובדתיים שלפיהן נקבעת שאלת הסמכות נעשית על פי כתבי הטענות. הנטל על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המראות שבית-המשפט מוסמך לדון בתובענה ולא די בעצם הטענה לקיומה של סמכות (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 345).

   הנטל מוטל איפוא על המשיבה (התובעת) להביא את אותה תשתית עובדתית שלפיה נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה דווקא לבית משפט זה, בית משפט השלום בתל אביב.

7. לטענת המבקשת, הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה על בסיס החלופות שבסעיפים 3 (א) (2) ו- 3 (א) (3) בתקנות. לשיטתה, ההתקשרות נשוא התביעה נערכה בתל אביב וזה "מקום יצירת ההתחייבות" (החלופה בתקנה 3 (א) (2) בתקנות); והמבקשת 1 התחייבה לשלם עבור הציוד שרכשה מהמשיבה במשרדי המשיבה בתל אביב, כך שזה המקום שהיה מכוון לקיום ההתחייבות (החלופה בתקנה 3 (א) (3) בתקנות). די בקיום אחת מחלופות אלו ביחס למבקשת 1 כדי להקנות סמכות מקומית לבית משפט זה ביחס לכלל המבקשים. כך לטענת המשיבה.

8. אכן, כטענת המשיבה, די בהתקיימות אחת מחלופות תקנה 3 (א) בתקנות כדי להקנות סמכות מקומית לבית המשפט; ודי בהתקיימות הסמכות כלפי המבקשת 1 כדי להקנות סמכות ביחס לכלל המבקשים לפי האמור בתקנה 3 (ב) בתקנות.