צדדי ג': 1. מנרב הנדסה ובנין (1983) בע"מ
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
רקע
עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר התובע טוען שנגרמו לו במסגרת עבודתו אצל מעסיקתו הנתבעת 1 .
התובע עבד בין היתר אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כאינסטלטור וכעוזר רתך, החל משנת 2000 ועד שנת 2007.
התובע יליד 1957 טוען בכתב התביעה המתוקן, לפגיעות משולבות נזק בגב תחתון, נזק מפרקי ידיים, נזק שמיעתי כתוצאה מעבודות פיזיות מאומצות במסגרת עבודתו.
הפגיעות נגרמו לטענתו הן במנגנון של מיקרו טראומה מצטבר בגין עבודתו בנתבעת (להלן: נזק מיקרו טראומה מצטבר"), והן באירוע תאונתי מיום 6.5.2007 (להלן: "התאונה") במסגרתה הרים צינור כבד, פעולה שגרמה לטענתו לנזק בגבו.
הצדדים להליך
נתבעת 1- כ.ר.א.מ. מערכות בע"מ, חברה לאינסטלציה ולייצור צינורות כיבוי אש, המעסיקה של התובע.
נתבעת 2 – כלל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הנתבעת 1.
צד ג' 1- מנרב הנדסה ובנין (1983) בע"מ הינה חברה קבלנית אשר שימשה קבלן ראשי ומבצע הבנייה בפרויקט הבניה בו נפגע התובע באירוע התאונה מיום 6.5.07.
צד ג' 2- מנורה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת צד ג'1.
טענות התובע
התובע טוען שעקב עבודתו אצל הנתבעת במשך כ- 7 שנים (שנת 2000 ועד לאירוע התאונה מיום 6.5.2007) באינסטלציית בניין/תעשיה ועבודות בניין אחרות, אשר הייתה מאומצת ואינטנסיבית מבחינה פיזית, הרמה ונשיאת צנרת במשקלים כבדים, קידוחים בקירות בטון בזוויות קשות לעבודה, גרם לעומס על גבו, שהביא לפגיעה איטית ומתמשכת בגבו על רקע מנגנון נזק מיקרו טראומה מצטבר.
התובע טוען שהתאונה מיום 6.5.07 ארעה במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, בעת שעבד בפרויקט בנייה שביצעה בקריית אונו, בו צד ג' 1, שימשה כקבלן ראשי. לטענתו באותו היום בוצעו עבודות של הנחת קווי מים לבניין, כאשר משקלו של כל צינור מים היה כ-90 ק"ג.
נטען כי התובע ועובד נוסף של בשם איקליס הרימו אחד מהצינורות הללו על מנת להביאם לעמדת חיתוך הצנרת, ולאחר שהרימו את הצינור והתובע התחיל ללכת, לפתע חש כאבים חזקים בגבו, ופונה לבית החולים אסף הרופא. (להלן: "התאונה").
התובע טוען כי הנתבעת 1 כמעסיקתו חבה בנזיקין בגין נזקי הגוף שנגרמו לו הן ע"פ מנגנון המיקרו טראומה והן בגין נזקי התאונה, נוכח ההתרשלות שלה כלפיו כמעסיקתו ולחילופין הפרת חובות חקוקות (הוראות פקודת הבטיחות בעבודה[נוסח חדש] תש"ל-1970, תקנות הבטיחות בעבודה[ציוד מגן אישי]התשנ"ז-1977, תקנות ארגון הפיקוח על העבודה[מסירת מידע והדרכת עובדים] התשמ"ד-1984), שכן לא דאגה לערוך לתובע וליתר עובדיה הדרכות בטיחות, לא סיפקה אמצעי מיגון, הורתה לתובע להרים משאות כבדים באופן חוזר ונשנה, ללא עזרה מספיקה או אמצעי עזר מכניים להרמת משאות כבדים, ותוך הרמת משקלים כבדים, אף שפנה למעסיקיו לא נענה בנושא.
טענות הנתבעות 1-2
בגין פגיעת המיקרו טראומה נטען כי עבודתו של התובע אצל הנתבעת לא מצביעה על שיטת עבודה לקויה או רשלנית, אלא עבודתו לאורך השנים הייתה נאותה, מאוזנת מבוקרת וראויה.
בגין הפגיעה בתאונת העבודה מיום 6.5.07, המקום בו התרחשה התאונה כלל לא היה בחזקתה של הנתבעת אלא הקבלן הראשי ומבצע הבניה היתה חברת מנרב שבאחריותה לדאוג לכלל ההוראות לרבות הנחיות בטיחות והיא שערכה ביטוח עבורה ועבור הנתבעת.
הפגיעות והנזקים הנטענים ע"י התובע נגרמו מפגמים מולדים ו/או ממצבו הקונסטיטוציונלי, ו/או ממחלות ו/או אירועים שאירעו לפני האירוע הנטען ו/או עבודתו אצל הנתבעת וללא קשר אליו.
התובע לא הניח תשתית ראייתית ללמד כי עבודתו היתה בתנאים או משקלים חריגים, ולא צרף חוות בטיחות.
התמשכותו של ההליך, תביעה שהוגשה בשנת 2009 וניהולה התעכב נוכח מחדליו של התובע, גרם לשיהוי ונזק ראייתי לנתבעת.
לתובע יש לייחס אשם תורם , בהיותו פועל ותיק מיומן, אשר לא טרח ליידע את הנתבעת במצבו הרפואי המשמעותי עובר לתחילת עבודתו אצלה.
יש להטיל האחריות על הצדדים השלישיים, שכן צד ג'1, היתה מזמין העבודה וקבלן ראשי הנושא באחריות לתחום הבטיחות באתר, וכן, מכוח התחייבותו החוזית ופוליסת ביטוח שהוציאה צד ג'2, המכסה אף את הנתבעת.
צד ג'1 ביטחה והוציאה באמצעות צד ג'2 פוליסת ביטוח חבות מעבידים וצד שלישי הכולל את הנתבעת 1, אשר השתתפה בתשלום הפרמיה, (נספח 1 עמ' 16 לתיק מוצגי הנתבעת).
ע"פ פרשנות סבירה להסכם שבין הנתבעת1 לבין צד ג'1, ביטוחי הצד השלישי קודמים לביטוחי הנתבעת 1.
טענות צדדי ג'1-2
נזקיו של התובע אינם תוצאת עבודתו בפרויקט הבניה של צד ג'1, אלא תוצאת מחלות קודמות מהן סבל ו/או מחלת מקצוע כתוצאה מעבודתו רבת השנים אצל הנתבעת ו/או מעסיקים אחרים, שהתגבשו טרם שהחל לעבוד באתר בקריית אונו.
טענת הנתבעת 1 לכיסוי ביטוחי בפוליסה שהוציאה צד ג'2, גם בכל הנוגע למיקרו טראומה, הינה הרחבת חזית, שכן נטענה לראשונה בסיכומים. כמו כן, הפוליסה שהוציאה צד ג'2, אינה מכסה מחלת מקצוע. התנאים הכלליים של הפוליסה הנ"ל לא צורפו כראיה ע"י הנתבעת , הנושאת בנטל ההוכחה ולו צורפו הייתה נמצא שאלה שוללים כיסוי במקרה של מחלת מקצוע.
בהסכם שנערך בין הנתבעת לצד ג'1 , הנתבעת קיבלה על עצמה האחריות וחובת שיפוי צד השלישי בגין כל אירוע נזק כגון התביעה שבהליך זה.
קיים כפל ביטוח בין פוליסת הנתבעת 2 ופוליסת צד ג'2, ובהתחשב בסכומי הביטוח הזהים, ככל שזכאי התובע לפיצוי מהמבטחים, יישאו אלה בחלקים שווים.
ככל שבית המשפט יקבע כי התובע זכאי לפיצוי כתוצאה מהתאונה, יש לחלק הפיצוי בין המבטחות בהתאם לכפלי הביטוח (נתבעת 2 וצד ג'2), בהתאם ליחס סכומי הביטוח, 5 מיליון דולר בשנתי הפוליסות, כך שהחלוקה תעשה בחלקים שווים ביניהן.
הנכויות
חוות דעת מטעם התובע
בתחום האורתופדיה – הוגשה מטעם התובע חוות דעת ד"ר אמיר אורון, שהעריך את נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה מיום 6.5.2007, בשיעור כולל של 52% .
30% עקב מגבלת התנועה בעקבות קיבוע עמ"ש מתני כאשר יש לנכות 10% עקב תחלואה קודמת של עמ"ש מתני אשר מקורה במיקרו טראומה כתוצאה מעבודתו הפיזית והרמת משאות. ו-40% בגין פגיעה שורשית מותנית ניכרת עם צליעה לאור העדר גיוס של QUADRICEPS משמאל יש להעריכה כפגיעה תפקודית קשה והמתלווה ל DROP FOOT מלא.
בתחום הנוירולוגיה – הוגשה מטעם התובע חוות דעת ד"ר טייטלר זאק, אשר העריך את הנכות הרפואית הצמיתה של התובע בגין פגיעה עצבית המשוקללת בשיעור 49%.
חוות דעת הנתבעות 1-2
בתחום האורתופדיה - הוגשה מטעם הנתבעות וצדדי ג' חוות דעת ד"ר וולנטין ז'טלני, אשר העריך את נכותו של הנפגע ב 30% לצמיתות בגין הקיבוע של עמוד שדרה מותני. המומחה מציין שלא ניתן להתעלם מן האפשרות שהמאמץ שביצע הנפגע השפיע בצורה כל שהיא על מצבו ולכן מייחס 1/4 מנכותו לתאונה הנדונה ולעבודתו.
בתחום הנוירולוגיה – הוגשה מטעם התובע חוות דעת ד"ר ליברמן אנטולי, אשר העריך את הנכות הרפואית הצמיתה של התובע בגין הפגיעה עצבית כתוצאה מהתאונה על מחצית הסעיף, בשיעור 15% בשל קיומו של תיעוד רפואי רלונטי לפגיעה זו כשנה ומעלה עובר לתאונה. חלק מהפגיעה השורשית מותנית היתה קיימת לפני התאונה, וחלק מהפגיעות העצביות, אינן קשורות לתאונה ומקורן במחלת הסכרת.
חוות דעת מטעם צדדי ג'
בתחום הנוירולוגיה – הוגשה מטעם צדדי ג' חוות דעת ד"ר שלומית יוסט-כ"ץ, אשר העריכה כי הפגיעה הנוירולוגית של התובע אינה קשורה לתאונה מיום 6.5.07, אלא יתכן שפגיעה הנוירולוגית והאורתופדית של התובע נבעה מאירועים חוזרים של מיקרו טראומה לעמוד השדרה כתוצאה מעבודתו.
חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט
בתחום האורתופדיה – מונה כמומחה בית המשפט האורתופד, פרופ' סלעי משה.
המומחה בדק את התובע ביום 29.1.14, וערך חוות דעת ראשונה מיום 4.3.14, בטרם שתוקן כתב התביעה והוספה עילת התביעה בעניין נזק ע"פ מנגנון מיקרו טראומה מצטבר. (להלן: "חוות הדעת הראשונה").
לאחר תיקון כתב התביעה, והוספת התביעה בגין המיקרו טראומה, עדכן פרופ' סלעי את חוות דעתו, לאחר שבדק את התובע ביום 2.2.15. (להלן: "חוות הדעת המעודכנת").
בחוות הדעת הראשונה המומחה מציין כי מתיקו הרפואי של התובע בקופת חולים עולה רצף רישומים על כך שסבל ממקור ע"ש מותני כבר משנת 1992 כולל הקרנה לרגל שמאל וכן, מצב של צניחת כף הרגל DROP FOOT לפחות כשנה עובר לאירוע התאונה מיום 6.5.07. מפנה לרישום מתיקו הרפואי של התובע אצל אורתופד קופת חולים (המנתח ד"ר צ.סיגל) מיום 1.5.07 (טרם התאונה) שם צוין : "לפני 5 חודשים לדבריו החל להרגיש כאבי גב וצניחת כף רגל שמאל".
עוד מציין המומחה כי גם ממצאי ההדמיה במועד זה הצביעו על דיסק מסויד (ממצא ישן) בגובה L4-5 אשר רק מחזקים את המסקנה כי "צניחת כף הרגל" ארעה עובר למועד התאונה נשוא חוות הדעת.
המומחה מעריך שהאירוע מתאריך 6.5.07 היווה "הדק" נוסף להחמרת מצב מקדים שהוביל בסופו של דבר לניתוח.
"בבדיקתו כיום הגבלה קשה בתנועות ע"ש מותני, "צניחת כף רגל שמאל", וכן הפרעה תחושתית בשתי הרגליים שמקורה כנראה בשילוב של הבעיה בע"ש מותני וכן נאורופתיה סוכרתית (סובל מסכרת שנים רבות).".
פרופ' סלעי מעריך את נכותו האורתופדית של התובע בעקבות התאונה מיום 6.5.07 :
30% עקב הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני, מחצית בגין מצב קודם התאונה (15% מהתאונה).20% עקב שיתוק בצורה קשה בעצב הפרונאלי – בשל מצב קודם, שאינו קשור לתאונה.
על פי החלטת בית המשפט התבקש פרופ' סלעי לעדכן את חוות דעתו מיום 4.3.14, תוך התייחסות לשאלת הפגיעה במנגנון המיקרו טראומה.
התובע נבדק ע"י המומחה בשנית ביום 2.2.15 וערך חוו"ד עדכנית מיום 8.2.2015.
בחוות הדעת העדכנית מציין כי אופי העבודה כפי שנמסרה לו, מצביע שהתובע עבד בנתבעת עבודה פיזית, שעות רבות ביום, תוך נשיאת משאות כבדים, תנוחות לא פיזיולוגיות במשך כ- 7 שנים עד לתאונה.
המומחה קובע כי הנכות שמצא בבדיקותיו העוקבות ישנו רכיב של מיקרו טראומה מצטברת, CAUSATION, לנוכח אופי עבודתו כפי שתואר לפניו. ישנו רכיב של גורמים אישיים/גורמים מועידים (משקל, סוכרת, ספונדילוליזיס) להתפתחות התסמונת הגבית, עליהם יש להוסיף את האירוע התאונתי מיום 6.5.07.
המומחה מעריך את הנכות האורתופדית:
30% בגין הגבלה קשה בתנועות ע"ש מותני, ו-20% בגין השיתוק בעצב הפרונאלי, ע"פ החלוקה הבאה:
1/3 מהנכות בגין מיקרו טראומה מצטברת.
1/3 אירוע התאונה מתאריך 6.5.07.
1/3 גורמים מועידים/אישיים.
המומחה מעריך בחוות הדעת כי להערכתו התובע אינו כשיר לעבודה פיזית אלא לעבודה בישיבה בלבד.
בתחום הנוירולוגיה - מונה כמומחה מטעם בית המשפט, הנוירולוג, ד"ר אילן בלט.
בחוות הדעת מצוין, כי בעקבות התאונה מיום 6.5.07, אושפז התובע במרכז הרפואי אסף הרופא, שם נמצא חסר נוירולוגי שהתבטא בשיתוק מיישר כף הרגל והבהונות משמאל עם צניחת כף רגל שמאל, ממצאים המתאימים לפגיעה בשורשים המותניים L4, L5 משמאל.
צוין כי צניחת כף הרגל קיימת כבר 5 חודשים לפני אשפוז זה.
בבדיקת דימות נמצא בלט דיסק מסויד בגובה L4-L5.
תיעוד רפואי של ד"ר צ.סגל, אורתופד ומנתח עמוד שדרה, מעלה שהתובע פנה לבדיקתו ביום 1.5.07, 5 ימים לפני התאונה, בו נרשם כי צניחת כף הרגל קיימת כבר שנה.
המומחה מעריך על פי מסמכים רפואיים כי החסר הנוירולוגי המוטורי השורשי ברגל שמאל, עם צניחת כף רגל שמאל, אשר קיים עד היום, היה קיים טרם התאונה מיום 6.5.07, אשר להערכתו התפתח במהלך השנה שקדמה לתאונה.
המומחה מציין, שלפי התיעוד הרפואי, סבל התובע מכאבי גב תחתון גם לפני שנת 2000, לפחות משנת 1991, סבל מכאבי גב עם הקרנה רדיקולרית שנקשרו לעבודה פיזית גם בשנים 1992 ו-1997.
ע"פ התיעוד תקופות הכאבים הנו ספורדי ולא רציף ומתמשך, ואין תיאור של חסר נוירולוגי מוטורי שורשי כלשהו בתקופה זו.
לגבי התקופה שבין השנים 2000 ועד 2007 קיים תיעוד של כאבי גב, בשנים 2005,2006, וינואר 2007. התובע מוסר שכאבים אלה גברו בהדרגה והחמירו בצורה חדה בזמן הרמת משא כבד בתאריך 6.5.07.
המומחה מעריך את נכותו הצמיתה עקב פגיעה שורשית הגורמת לשיתוק דורזיפלקסורים ברגל שמאל בשיעור 20%, פי סעיף 32 (4) (ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
המומחה מציין כי אחוזי נכות אלה חופפים לאחוזי הנכות שנקבעו בגין פגיעה זו ע"י המומחה לאורתופדיה.
מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי בחוות דעתו מייחס את הנכות :
1/3 – בגין תחלואה טבעית (כולל סוכרת) וסיבות קונסטיטוציונליות (עודף משקל וספונדילוליזיס של חוליה L5).
2/3 - במנגנון המיקרו טראומה המצטברת, עקב עבודה פיזית קשה מתמשכת לאורך שנים שכללה הרמת משאות כבדים בתנוחות לא פיזיולוגיות.
המומחה מציין, שלדברי התובע נדרש לבצע עבודות מאומצות מסוג זה רק בשנים 2000 ל-2007, כאשר התיעוד הרפואי מעלה שסבל באופן ספורדי ולא רציף מכאבי גב עם הקרנה שורשית, עם תיעוד של עבודה פיזית ברקע, לפני שנת 2000, ללא חסר נוירולוגי בתקופה זו.
לדעת המומחה בתחום הנוירולוגי יש לחלק את 2/3 מהנכות במנגנון מיקרו טראומה כדלקמן:
1/3 – מנגנון מיקרו טראומה מצטברת עבודה פיזית לפני 2000.
2/3 – מנגנון מיקרו טראומה בגין עבודה פיזית מתמשכת לאחר שנת 2000.
המומחה לא מוצא סימוכין לשינוי בממצאים הנוירולוגים בעקבות האירוע מיום 6.5.2007.
המומחה ציין כי פרט לנכות זו, לא מצא שיתוק בשריר קוודריצפס והשריר נמצא תקין בבדיקה.
מומחה מטעם בימ"ש בתחום הנוירולוגי, מציין בחוות דעתו, כי בגפיים העליונות קיימת נוירופטיה אולנרית ניכרת משמאל, המתבטאת בדלדול שרירFDI שיתוק חלקי ב- interossei, הפרעה תחושתית באצבע V בכף יד שמאל, בדיקת - EMG לגפיים העליונות הראתה נוירופתיה אולנרית דו-צדדית עקב קומפרסיה של העצב בתעלה הקוביטלית (במרפק), קשה יותר משמאל.
עקב כך המומחה מעריך נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 31 (5) (ב) לתקנות המל"ל. נכות זו נובעת ב- 2/3 מגורמים תחלואתיים (בעיקר סכרת) וקונסטיטוציונאליים, וב- 1/3 מנזק מצטבר במנגנון המיקרו טראומה המצטברת בעקבות עבודה פיזית קשה מתמשכת. (מתוך 1/3 זה, שליש בעקבות עבודתו לפני שנת 2000 ו -2/3 בעקבות עבודתו אצל בשנים 2000-2007 אצל הנתבעת).
ביחס לעצב האולנרי ביד ימין אין ממצאים קליניים המצדיקים קביעת נכות.
אין לצפות לשיפור משמעותי או להחמרה במצבו של התובע מבחינה נוירולוגית בעתיד.
העדים
התובע והעד מטעמו, מר איברייב איקליס הגישו תצהירי עדות ראשית, נחקרו בבית המשפט חקירה נגדית.
התובע זימן לחקירה את המומחים שמונו מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי שנחקר על חוות דעתו בתחום האורתופדי, וד"ר בלט על חוות דעתו בתחום הנוירולוגי.
מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדותו של מר אהרון כהן, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל הנתבעת. כמו כן, הוגשו תעודות עובד ציבור שלתיקי התובע במל"ל, וכן חוות דעת אקטוארית לגבי הניכויים של תגמולי המל"ל.
עדותו של מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי
במסגרת חקירתו הנגדית של המומחה מטעם בימ"ש בתחום האורתופדי, פרופ' סלעי, הוצג לו ע"י ב"כ הנתבעת תיעוד רפואי של דיווח על 5 תאונות עבודה שאירעו לתובע החל משנת 1992 ועד יולי 1997, לפיו התלונן על בעיות גב והגבלות תנועה. בתקופה בה עבד במפעל לייצור מדרגות, כמתקין מדרגות, כאשר תלונותיו בגין פגיעות בזמן הרמת המדרגות, נתפס גב תחתון/ כתף שמאל , וחש בכאבים חזקים.
הנתבעת טוענת כי פרופ' סלעי, הסתמך בהכנת חוות הדעת על גרסת התובע אשר הסתיר את עברו הרפואי, לפיו סבל מכאבי גב והגבלות עוד בטרם עבודתו בנתבעת.
אין בידי לקבל טענה זו, שכן המומחה מציין בחוות דעתו כי "...מעיון בתיקו הרפואי בקופת חולים עולה רצף רישומים על סבל ממקור ע"ש מותני כבר משנת 1992 כולל הקרנה לרגל שמאל וכן מצב צניחת כף הרגל...", כך שהתיעוד ומצבו הרפואי של התובע היה מצוי לפני המומחה בעת עריכת חוות הדעת.
המומחה בחקירתו הנגדית העיד שלגבי תקופת העבודה משנת 1992 ועד 2000, מדובר במספר אירועים של כאבי גב על רקע הרמת משאות, אשר נמצאו בתיעוד הרפואי שעמד לפניו בעת עריכת חוות הדעת המשלימה. ע"פ עדותו לא מדובר בעבודה בעצימות גבוהה, העונה על הגדרה של מיקרו טראומה. (עמ' 37 ש' 11-16). ע"פ עדותו רק 25% מתוך השליש של המיקרו טראומה הינם גורמים הקשורים לנזק והיתרה של 75% מתוך השליש הם בגין "...עבודה בעצימות זניחה". (עמ' 37 ש' 1-4). בחקירתו העיד כי "...חלקו של פרק הזמן הזה לגבי עברו, מהערכה של השפעה זניחה לקצת יותר מהשפעה מזניחה." (עמ' 36 ש' 18-19).
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מכלול העדויות והראיות מלמד כי התובע עבד בעצימות גבוהה גם לפני עבודתו אצל הנתבעת, ולכן, מבקשת לייחס מתוך ה- 1/3 בגין מנגנון מיקרו טראומה, 50% לגבי התקופה שעד לתחילת עבודתו בנתבעת בשנת 2000, ו-50% לאחר מכן.
אין בידי לקבל טענה זו אשר לא הוכחה. הנתבעת לא זימנה עדים ממקומות עבודה קודמים על מנת להראות עצימות העבודה. מעדותו של המומחה פרופ' סלעי בבית המשפט עולה כי היה מודע לתיעוד הרפואי לגבי עברו של התובע, לגבי מספר אירועים של כאבי גב בעקבות הרמת משא כבד בפרק הזמן טרם שהחל בשנת 2000 בעבודתו בנתבעת, ולפי הערכתו המקצועית אין המדובר בעבודה בעצימות גבוהה.
מהעדויות והראיות שהובאו נראה החלוקה הראויה המשקפת נאמנה את היחס בגין נכות אורתופדית בשל מנגנון מיקרו טראומה, לגבי תקופת העבודה בעצימות נמוכה עד שנת 2000 לבין עבודה בעצימות גבוהה לאחר שנת 2000, מתוך 1/3 בגין מיקרו טראומה, יש לייחס 1/3 לתקופה שעד לשנת 2000 ו- 2/3 לתקופה שמשנת 2000 ועד לתאונה בשנת 2007.
חלוקה זו אף תואמת את החלוקה שקבע בחוות דעתו, מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי, ד"ר בלט, לגבי רכיב הנכות כתוצאה ממיקרו טראומה.
המומחה מטעם בימ"ש בתחום הנוירולוגי, ד"ר בלט נחקר על חוות דעתו. העיד כי להערכתו מבחינת התפקוד הנוירולוגי, התובע מוגבל מלבצע עבודות פיזיות מאומצות בראש ובראשונה אורתופדית, בעיות של טווח תנועות וכאבים בעמ"ש מותני, כשנלווה לכך, צניחת כף רגל.
המגבלה לבצע עבודה פיזית הינה מגבלה אורתופדית של כאבים, וכרופא לא היה ממליץ לתובע במצבו כיום לטפס על סולם, כל שכן כשהוא נושא משקל.(עמ' 46 לפרוטוקול ש' 14-24).
ד"ר בלט מעיד כי לא התייחס בחוות דעתו לטנטון, שכן הנושא בתחום מומחיות רופא א.א.ג וככל שקיימת פגיעה כזו אצל התובע, היא קשורה לחשיפה לרעש, דבר שלחלוטין בתחום הא.א.ג ולא בתחום הנוירולוגיה, בגלל ממצא מוחי שגורם לטנטון תוך גולגלתי. (עמ' 50 ש' 13-21).
האחריות
הצדדים אינם חלוקים כי הנתבעת1, כ.ר.א.מ מערכות בע"מ, היתה מעסיקתו של התובע בשנים 2000 ועד לשנת 2007.
אין חולק כי התובע ביצע אצל הנתבעת עבודות של אינסטלציית בניין ותעשיה הכוללות עבודות בניין, קידוחים בקירות, לעיתים קידוח בקירות בטון, הרמה ונשיאת צנרת מים.
הנתבעת טוענת כי יש להטיל את מלוא האחריות בנזיקין בגין התאונה מיום 6.5.07 וכן, נזקי מיקרו טראומה שנגרמו בתקופת עבודתו של התובע באתר הבניה בקריית אונו, על צד ג'1, חברת מנרב הנדסה ובנין (1983) בע"מ, בהיותו הקבלן הראשי והאחראי על פיקוח על העבודה באתר בנייה זה.
צד ג' בסיכומיו דוחה טענה זו ומפנה להוראות ההסכמיות שנקבעו בהסכם שנחתם בין הצדדים.
הנתבעת בסיכומיה מפנה להוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: "התקנות"), בהן נקבע כי על מבצע הבניה, שהינו הקבלן הראשי, מוטלת החובה לקיים כללי הבטיחות המחייבים על פי דין, לרבות מינוי מנהל עבודה, והקפדה כי הפעילות באתר תהיה בטוחה.
לפיכך, נטען כי נוכח הוראות הדין, יש להטיל את מלוא האחריות לפיצוי התובע על צד ג', הקבלן הראשי באתר הבניה בקרית אונו.
בהתאם להוראות הדין, תקנות הבטיחות בעבודה, האחריות למינוי מנהל עבודה ופיקוח על הבטיחות באתר הבניה מוטלת על הקבלן הראשי באתר הבנייה.
צד ג'1, חב' מנרב, בתוקף היותה הקבלן הראשי באתר בקריית אונו, חבה חובת זהירות קונקרטית ונושאת באחריות הכוללת לבטיחות העובדים במקום, לרבות כלפי התובע בתקופת עבודתו שם.
כמו כן, ובנוסף הנתבעת 1, מעסיקתו הישירה של התובע, חבה חובת זהירות קונקרטית ואחראית יחד עם צד ג' 1, לבטיחות עובדיה ובכללם התובע.
חובת הזהירות
בנוסף לחובת הזהירות של צד ג'1, הקבלן הראשי, מתוקף התקנות, עומדת לנתבעת 1 חובת זהירות מתוקף היותה מעסיקתו של התובע חבה כלפיו, כעובד, חובת זהירות לדאוג להבטחת שלומו ובטיחותו של התובע במסגרת עבודתו אצלה.
חובה זו כוללת בין היתר דאגה לתנאי עבודה בטוחים, הנהגת נהלים ושיטת עבודה בטוחה, הפעלת פיקוח להבטחת שמירה על נהלים אלה, אספקת אמצעי מיגון מתאימים, קיום הדרכות לעבודה בטוחה.
בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז (1) 712 נפסק בית המשפט העליון:
"חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: ראה ע"א 147/54, מאיר גואטה נגד ברוך ריבקינד ; פד"י, כרך ח, ע' 1607 ,1603 ; פי"ם, כרך יז, ע' 440) האמצעים המתחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין. מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לדרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על-מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים".
גרסת התובע כי עבודתו אצל הנתבעת באינסטלציה, היתה עבודה פיזית הכרוכה בהרמת משאות כבדים מידי יום ולאורך שנים, ובכלל זה לעניין אופן התרחשות התאונה מיום 6.5.07, לא נסתרה.
עד התביעה, מר איברייב איקליס העיד שביום התאונה במסגרת עבודתו אצל הנתבעת באתר הבנייה בקריית אונו, עבד יחד עם התובע בהתקנת צנרת מים. על פי עדותו הרים יחד עם התובע צינור (באורך כ- 6 מר', קוטר 4 צול(כ-11 ס"מ), ציפוי פנימי מבטון), אשר שוקל כ- 90 ק"ג. העיד שכל מטר צינור שוקל 15 ק"ג, כך שצינור של 6 מ', משקלו 90 ק"ג.
על פי עדותו בעת שהתובע הרים יחד עמו צינור ששקל 90 ק"ג, שמע את התובע צועק מכאבים לאחר שנפגע בגבו.
הנתבעת בסיכומיה טוענת כנגד מהימנות עד זה בטענה לסתירות שנתגלו בעדותו בין היתר כי לא עבד בנתבעת בתאריך בו ארעה התאונה. אין בידי לקבל טענה זו, שכן עדותו של עד זה נמצאה מהימנה על בית המשפט.
מר איברייב, העיד כי ביום התאונה עבד יחד עם התובע באתר בקרית אונו והיה עד ראיה להתרחשות התאונה. מדובר בעדות אותנטית וקוהרנטית אשר מצאתי ליתן בה אמן.
אין בעובדה שבמסגרת תביעת נכות שהגיש העד בעבר למל"ל, בה רשם שעבד בחברה אחרת מאשר הנתבעת במועד התאונה, לשלול את גרסתו כי עבד באתר הבנייה באותו יום יחד עם התובע.
הנתבעת לא הציגה כל עדות ו/או ראיה הסותרת טענת העד כי עבד במועד התאונה יחד עם התובע, אף שיכולה היתה ללא נקל להציג דו"ח רציפות תעסוקה מהמל"ל או טופס 106 לתקופה הנדונה, על מנת להפריך עדותו, והימנעותה מלעשות כן, פועלת לחובתה.
על הקשר הסיבתי שבין עבודתו של התובע הכרוכה בהרמת משאות כבדים עמדו מומחים שמונו מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' סלעי, עומד בחוות הדעת על הקשר הסיבתי שבין אופי עבודתו של התובע, כפי שנמסר לו- עבודה פיזית, שעות רבות ביום, נשיאת משאות כבדים, תנוחות לא פיזיולוגיות במשך כ-7 שנים, וקובע כי נוכח בדיקותיו של התובע, בגין רכיב של מיקרו טראומה מצטברת, אופי עבודתו שתואר לפניו, תומך בכך כי רכיב זה קיים. מייחס שליש מהנכות למיקרו טראומה מצטברת ושליש מהנכות לאירוע תאונה מיום 6.5.07.
גם המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, ד"ר אילן בלט, קובע בחוות הדעת, שהנכות הצמיתה עקב הפגיעה השורשית הגורמת לשיתוק ברגל שמאל מיוחסת להערכתו בחלקה- ".... 2/3 במנגנון המיקרוטראומה המצטברת, עקב עבודה פיזית קשה לאורך שנים שכללה הרמת משאות כבדים בתנוחות לא פיזיולוגיות."
הרמת משקלים גבוהים ללא עזרה מכנית או עובדים
התובע העיד שבמסגרת עבודתו אצל הנתבעת באתרי הבנייה השונים כאינסטלטור נדרש פעמים ברבות ביום עבודה לבצע הרמה ונשיאה של משאות כבדים, של עשרות קילוגרם בכל הרמה, הכוללים צנרות מים וחומרי בניין, שגרמו לעומס על גבו, מבלי שסופקו אמצעי מיגון, כמו תמיכה של חגורת גב.
התובע מפרט בתצהיר עדותו היקף המשקלים שנדרש להרים במסגרת עבודתו, תוך התייחסות למשקלי הצינורות השונים שהרים לאורך השנים בהן עבד באתרים בנייה השונים בשירות הנתבעת.
התובע טוען בסעיף 5 לתצהיר עדותו כי לעיתים עבד לבד ולעיתים קיבל עזרה של עובד אחד נוסף, אשר לא היתה מספקת, כך שלדבריו היה קורס תחת המשקל שנאלץ לסחוב, ומבלי שהועמדה לרשותו עזרה של עובדים נוספים או ציוד מכני להרמה.
עדותו של התובע לעניין המשקל הכבד של הצנרת שנדרש להרים בעבודתו אצל הנתבעת, עשרות קילוגרם לצינור, לרבות הפגיעה בתאונה בעת שהרים צינור במשקל 90 ק"ג, נתמכה בעדותו של העד, מר איברייב איקליס.
מנהל הנתבעת, מר כהן העיד שנעשה שימוש במנוף ומעלית באתר הבניה. גם אם נכונה טענה זו אין בה כדי לשלול העובדה שמעבר למקטעים אלה בהם נעשה שימוש במעלית או מנוף, היה צורך לשאת ידנית צנרת כבדה בשטח אתר הבנייה ו/או בתוך המבנים בהם נעשו העבודות.
הנתבעת עצמה מודה שעבודתו של התובע כללה הרמת ציוד כבד (ראה: סעיף 8 לתצהיר עדות מר אהרון כהן).
מנהלה הנתבעת, מר אהרון כהן, מעיד בתצהירו כי אין בידיו נתונים לגבי המשקלים שנדרש התובע להרים בעבודתו בנתבעת.
נטען לנזק ראייתי, המידע חסר לאחר שהחברה התפרקה בשנת 2013, ולנוכח התמשכות ההליכים שהחלו בשנת 2009.
אין בידי לקבל טענה זו, שכן התביעה הוגשה בשנת 2009 ובטרם פורקה החברה הנתבעת כאשר באותה עת, הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, הגישה כתב הגנה עוד בשנת 2010, כך שיכולה וצריכה הייתה לשמור על כל המסמכים והמידע הרלוונטי הנדרש לצורך הגנתה, ואינה יכולה לתלות מחדלה בתובע.
הנתבעת לא זימנה לעדות את מנהל העבודה שהועסק אצלה, מר יוסף ברוטניק שעמד בקשר עבודה ישיר עם התובע, על מנת לסתור טענותיו, להרמה של משקלים גבוהים ותכופים של ציוד, חומרי בניין וצנרת אינסטלציה, עובדה הפועלת לחובתה של הנתבעת.
טענת הנתבעת לפיה ביקשה לזמן את מנהל העבודה אולם הדבר לא עלה בידה, נטענה בעלמא, מבלי שהובאה כל ראיה בנדון, ולפיכך, לא הוכחה.
משלא נסתרה גרסת התובע בעניין היקף המשקלים ותכיפות ההרמות של הצנרת שנדרש התובע לבצע בעבודתו אצל הנתבעת וזו נתמכה הן בעדותו של העד מר איברייב וכן כעולה מתצהירו של מנהל הנתבעת, שהודה כי התובע נדרש להרמת משאות כבדים ולא הכחיש בתצהירו היקף ותכיפות הרמת המשקלים, מצאתי לקבל גרסה זו.
השאלה הטעונה הכרעה לעניין, האחריות, האם הרמה ונשיאה של צנרת מים כבדה, השוקלת עשרות קילוגרם (משקלו של צינור מים ע"פ תצהיר עדות התובע נע בין 25 ק"ג ועד 90 ק"ג), אותם הרים התובע פעמים רבות ביום ולאורך שנות עבודתו בנתבעת, לעיתים לבד ולעיתים יחד עם עובד נוסף, ללא אמצעי עזר וללא הדרכה מתאימה, עולה כדי התרשלות מצד המעסיק? לטעמי התשובה על כך חיובית.
הלכה היא כי חלה חובה על מעסיק לקיים שיטת עבודה בטוחה ולהסיר סיכונים צפויים ובלתי סבירים. (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא(4) 524, 529-527 (1987);ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 228 (1987)).
"פעמים הרבה הטילו בתי המשפט אחריות על מעסיקים במקרים שבהם עובדים הרימו חפצים במשקל גבוה ללא אמצעי עזר מתאימים, ונפצעו כתוצאה מכך. באחד מפסקי הדין סקר בית משפט השלום (השופט י' הראל) את סטנדרט הזהירות בעניין הרמה ונשיאת חפצים כבדים ללא אמצעי עזר. מסקנתו הייתה כי "בהתאם לסטנדרט הזהירות שנקבע בפרשת מרקוביץ [ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשייה הצבאי לישראל בע"מ (7.5.1995)], המשקל המרבי המותר להרמה ע"י מי שמלאו לו 18 שנה, הוא 12.5 ק"ג במשך שעתיים ביום לכל היותר, ו-10 ק"ג במשך למעלה משעתיים ביום" (ת"א (שלום הר') 59378/08קריספיל נ' האופרה הישראלית תל אביב יפו, [פורסם בנבו] פסקות 32-24 (18.5.2014)). קביעה נורמטיבית זו נסמכה על פסיקה ענפה (ראו בין רבים:ע"א (מחוזי חי') 4758/98אורנים נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4(ב)(1) (16.3.2000) ("אין צורך בתקנות כדי לדעת שהרמת מטען במשקל של 30 ק"ג על ידי עובד אחד ללא אמצעי עזר נאותים היא יצירת תנאי עבודה רשלניים"); ע"א (מחוזי ת"א) 2257/01אבו חצרה נ' טיטו [פורסם בנבו] (21.3.2004) ("הרמת שק במשקל של כ-30 קילוגרם הסבה למערער נזק בחוליות 4-5 ופריצת דיסק. המשיב לא הדריך ולא יישם שיטת עבודה בטוחה, בין באמצעות מכשור הולם ובין באמצעות שיתוף פעולה של שני העובדים"). בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה:רע"א 4215/04טיטו נ' אבוחצירה [פורסם בנבו] (12.9.2004);ע"א (מחוזי י-ם) 6499/05 גנים נ' אברהם רובינשטיין בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.10.2006);ע"א (מחוזי ת"א) 2659/06שירותי תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ נ' עזרא [פורסם בנבו] (3.4.2008);ת"א (שלום קר') 1737/06עלי נ' אסם הגליל – מכון תערובת אגודה חקלאית [פורסם בנבו] (4.2.2010) ("אם כך בית המשפט גזר את המשקל המותר להרמה מהמשקל המרבי המותר לנערתקנות עבודות נוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות),התשי"ד-1954, אם כך משקל של 50 ק"ג לכל הדעות הינו משקל שהרמתו או נשיאתו יוצרים סיכון חריג");ת"א (שלום ת"א) 72307/06כהן נ' פיינמרקט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 41-38 (10.1.2013) (הרמת פח המכיל חמוצים במשקל כ-20 ק"ג ללא אמצעי עזר גרמה לפגיעה ונמצאה רשלנית מצד המעסיק).") ראה: ת"א (שלום ת"א) 40788-12-15,פלוני נ' א. א. צנרת בע"מ (31.03.20).
"הפסיקה הבחינה בין מקרים בהם העובד נדרש להרים לבדו משקל כבד ללא אמצעי עזר, אז ייחשב כשיטת עבודה לא בטיחותית, לבין מקרים שבהם קיבל עזרה של אדם נוסף. ככל שהמשקל קל יותר, כך תיטה הכף לקבוע שניתן לעשותה ללא צורך בעזרה או באמצעי עזר. ככל שהמשקל כבד יותר, וככל שהמשקל לאדם עולה על הגבול שנקבע בפסיקה, כך שיטת עבודה בטוחה מצריכה אמצעי עזר שיסירו את הסיכון."
על פי הפסיקה ניתן ללמוד שהרמת משקל של 50 ק"ג, 30 ק"ג ואף 20 ק"ג לאדם, ללא אמצעי עזר, עלולה להיחשב רשלנית. הרמת משקל של 10 ק"ג לאדם נמצאה סבירה (ע"א 2162/90מצאנ'"אגד" אגודה שיתופית לתחבורהציבורית בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (9.2.1993) (השופט ת' אור, בצטטו מדברי בית המשפט קמא: "אין אני סבור שמחובתו של מעביד היא ללמד אדם מבוגר, איך יש להרים משקל של 10 ק"ג לערך מן המקום שבו הוא הונח").
הנתבעת בסיכומיה מפנה לתקן הישראלי 11228-1, הדן בסוגיה של הרמה ונישאה משקל, וטוענת כי התקן מתיר הרמה ונשיאה בתנאים מסוימים של 25 ק"ג.
הנתבעת בחרה שלא לציין, כי בתקן נקבעה הגבלה להרמה ונשיאה של 15 ק"ג המומלצת על מנת לספק הגנה סבירה בתנאים אידיאליים. על פי התקן מדובר בקביעה שהינה פונקציה בין היתר של משך זמן הפעילות ומספר ההרמות.
במקרה נשוא התביעה התובע נדרש להרים צנרת כבדה השוקלת עשרות קילוגרמים, מדי יום ביומו במשך כ-7 שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, צינורות מים שמשקלם נע בין 25 ק"ג ל-90 ק"ג וזאת ללא אמצעי עזר מכניים להרמה ונשיאה.
כפי שהעיד התובע אשר עדותו לא נסתרה, רק בחלק מזמן הועמדה לרשותו עזרה של עובד נוסף, כך שנאלץ במקרים רבים לשאת את הצנרת לבדו.
התנהלות זו של הנתבעת 1, לפיה נדרש התובע להרמת משקלים גבוהים ובאופן מאומץ על בסיס יום יומי לאורך שנים בתקופת העסקתו בנתבעת, בלא שהועמדה באופן סדיר, עזרה וסיוע של עובד/ים נוספים או כלי עזר הרמה מכני, מהווה חריגה מסטנדרט זהירות סביר המהווה התנהלות רשלנית של הנתבעת1, ושל צד ג'1, כגורם המפקח בתקופת עבודתו אצלה באתר הבנייה.
באותם המקרים שהועמדה לרשות התובע עזרה של עובד נוסף, כמו ביום התאונה, מחצית המשקל של הצינור שהרים במועד התאונה עמד על 45 ק"ג (משקל הצינור כ-90 ק"ג), שהוטלה על כל עובד (זאת בהנחה ששני נושאיו הקפידו על איזון לכל אורך הנשיאה).
אם נאמץ את אמת המידה שנקבעה בענייןקריספילובענייןכהן נ' פיינמרקט לעניין המשקל המותר בהרמה, הרי ששיטת עבודה הדורשת נשיאת משקל של 45 ק"ג המוטל על עובד אחד (90 ק"ג הנחלקים בין שני העובדים- התובע ומר אברייב), ללא אמצעי עזר, היא שיטת עבודה לא בטיחותית אשר יוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר המהווה התרשלות של הנתבעת כלפי התובע. וכן, התרשלות של צד ג'1, הקבלן הראשי, האחראי כגורם מפקח באתר הבנייה.
אמצעי הגנה
התובע טוען כי הנתבעת ו/או צד ג'1 לא דאגו לספק לו חגורת גב ו/או אמצעי הגנה אחר, למניעת נזק לגב, בעת הרמת משאות כבדים ו/או צנרת המים הכבדה. לא דאגו לספק אוזניות הגנה מפני רעש ו/או כפפות עבודה המפחיתות רטט שנוצר בעבודה עם ציוד קידוח.
התובע העיד בחקירתו בבית המשפט כי לא סופקה לו על ידי מעסיקו חגורת גב, וכי למעט נעלי עבודה לא קיבל ציוד אחר. לדבריו, לא ידע שצריך חגורת גב. (עמ' 65 לפרוטוקול ש' 21-26).
בתצהיר שניתן ע"י מנהל ובעלי הנתבעת, מר אהרון כהן, אין כל התייחסות ו/או הכחשה לטענת התובע, על כך שלא סיפקה לתובע חגורת גב ו/או אמצעי הגנה אחר, להגנה על גבו, או כפפות למניעת רטט, להגנה על ידיו.
החובה של מעסיק לספק לעובדו ציוד מגן – הינה בין היתר מכוח תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה") אשר קובעת בסעיף 3 את חובות המעביד כדלקמן:
"מעביד יספק ציוד מגן אישי כמפורט בטור ג' בתוספת הדרוש לפי הענין, לשימוש העובד בעבודות ובתהליכים המפורטים בטור ב' בתוספת, לשם הגנת איברים כמפורט בטור א' לצדם, ויפקח על השימוש כאמור".
תקנה 8(א) ו-(ג) , לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת את חובת ההשגחה של הממונה על העבודה לוודא שהעובד משתמש בציוד המגן כראוי:
"(א) ממונה על העבודה, ישגיח השגחה נאותה וינקוט אמצעים לוודא שהעובד משתמש בציוד מגן אישי כראוי.
(ג) ראה ממונה על העבודה שעובד אינו משתמש בציוד מגן אישי מכל סיבה שהיא, יפסיק לאלתר את עבודתו".
לאמור, על המעביד (הנתבעת 1) וכן, על הממונה על העבודה (צד ג'1) לא רק מוטלת חובה לספק ציוד מגן אלא גם החובה להשגיח על השימוש באותו ציוד בצורה נאותה.
מהמפורט לעיל, הוכח שהנתבעת 1 לא מילאה את החובה הקבועה בסעיף 3 לתקנות הבטיחות, לספק לתובע אמצעי הגנה, של חגורת גב ו/או כפפות להפחתת רטט, אשר ייתכן שהיו יכולים למנוע או לצמצם נזק אפשרי. וצד ג'1, לא דאג לפקח ולוודא שציוד כזה סופק.
עוד הוכח שהתובע לא היה מודע לאפשרות שקיים סיכון לנזק גוף מהסוג שנגרם כתוצאה מביצוע העבודה בצורה שבה בוצעה, משלא ניתנה לתובע הדרכה ולא הועמד על הצורך בשימוש באמצעי הגנה אלה.
העדר הדרכות בטיחות בעבודה
מעביד חייב לבצע הדרכה לעובדיו בטרם שיטיל עליהם את ביצוע העבודה. הדרכה מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה באופן כללי וספציפי (ראה: ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415). בכך לא די. על המעביד לפקח ולדאוג כי העובד פועל לפי כללי הזהירות (ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ. קרבון, פ"ד מה(2) 593).
במקרה הנדון המעביד בהתאם למשמעותו בפקודת הנזיקין הינה הנתבעת, אשר לא רק זו שהעסיקה ושילמה את שכרו של התובע, אלא על פי עדות מנהלה, מר אהרון כהן, הייתה מי שפיקחה על עבודתם של עובדיה באתר הבנייה באמצעות מנהל עבודה מטעמה.
חובת מעביד להדריך עובדים נקבעה בתקנה 3(א) ו-(ב) לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה עובדים), תשנ"ט-1999 קובעות כדלקמן :
"(א)מחזיק במקום עבודה יקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם (להלן - הדרכה), באמצעות בעל מקצוע מתאים ויוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים שלהם הוא חשוף; מחזיק במקום עבודה יחזור ויקיים הדרכה כאמור, בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה.
(ב)מחזיק במקום עבודה ינקוט אמצעים כדי לוודא שההדרכה שניתנה לעובדים הובנה על ידם כראוי וכי הם פועלים על פיה."
התובע טוען כי הנתבעת לא נתנה לעובדים הדרכות כיצד להרים משאות בדרך נכונה, איך להשתמש בכלי עבודה, כמו כלי קידוח "קונגו" ובפטישון, כך שלא ייגרם לתובע נזקי גוף.
במהלך שנות עבודתו אצל הנתבעת נדרש להתכופף ולהרים משאות כבדים בלא שניתנה לו הדרכה כיצד לבצע הרמה נכונה ללא סיכון בריאותי.
הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי ניתנו לעובדי החברה הדרכות בטיחות מעת לעת אולם לא תמכה טענה זו במסמכים ו/או אישורים על העברת הדרכות בטיחות.
מטעמה של הנתבעת העיד מר אהרון כהן, מנהל ובעלים של הנתבעת בזמנים הרלוונטים. בתצהירו מעיד שהמנהל הישיר של התובע היה מר יוסף ברוטניק, אשר הדריך את התובע והיה הכתובת לכל בעיה או תקלה בשטח (סעיף 6 לתצהיר).
על פי עדותו בבית המשפט, תפקידו בחברה היה בעיקרו ניהולי כבעלים, ולא מול העובדים בשטח. על פי עדותו מי שביצע את ההדרכה לעובדים כיצד להרים הינו מנהל עבודה באתר הבנייה, מר יוסף ברוטניק וכן, עובד נוסף, שהיה מגיע מדי פעם בשם ארקדי. (עמ' 81 לפרוטוקול ש' 4-12).
עדותו של מר כהן, לפיה מנהל העבודה ברוטניק העביר הדרכות בטיחות לתובע, הינה עדות מפי השמועה, שאינה ראיה קבילה.
בבקשה לזימון עדים הנתבעת טענה כי לא הצליחו ליצור קשר עם מר ברוטניק לצורך קבלת תצהיר או זימונו. מדובר בטענה סתמית ללא כל פירוט באשר לניסיונות שנעשו על מנת לאתר עד זה. הנתבעת אומנם במסגרת בקשתה לזימון עדים לדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 25.10.21, ביקשה לזמן מטעמה את מר יוסף ברוטניק, אולם לא טרחה לוודא האם בכלל נשלחה או נמסרה הזמנה לדיון, ולמעשה ויתרה מטעמים השמורים עימה על התייצבותו של עד מהותי זה, על מנת לתמוך בטענתה בדבר הדרכות הבטיחות שנטען שבוצעו על ידו.
הנתבעת טוענת שהיותו של התובע עובד מיומן וותיק, פוטרת מהחובה לבצע הדרכה. גישה זו נדחתה על ידי הפסיקה, בה נקבע שהעובדה שמדובר בעובד וותיק ומיומן אין בה בכדי לפטור מעביד מחובת ההדרכה והפיקוח על שיטות העבודה הרובצת על כתפיו (ע"א 1815/09סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז(פורסם בנבו, 27.12.10).
לאור המפורט לעיל, לא נסתרה עדותו של התובע כי הנתבעת ו/או צד ג'1 לא העבירו לעובדי הנתבעת ובכללם התובע הדרכות בטיחות כיצד לבצע הרמה בטוחה של הציוד הכבד שנדרש התובע להרים פעמים רבות ביום לאורך כ- 7 שנים בהן עבד אצלה.
הנתבעת טוענת בסעיף 7 לתצהיר שהוגש מטעמה כי הופעלה על ידה שיטת עבודה מסודרת אולם מלבד עדות כללית בעניין זה, לא הציגה יומני עבודה או רישומים כלשהם ו/או כל ראיה לגבי קיומם של נהלים או שיטת עבודה ו/או כי הפעילה פיקוח לעניין זה.
מעדותו של בעלי הנתבעת מר כהן, עלה כי לא עמד בקשר שוטף ויום יומי עם העובדים והעבודה באתרי הבניה, כך שעד זה נעדר ידיעה אישית בנדון.
בהיעדר רישום, לא הוכח שהתובע קיבל הדרכה כלשהי ואין חולק שלא סופקו אמצעי עזר לשינוע צנרת המים באופן בטיחותי.
מהמפורט לעיל עולה שהנתבעת 1, כ.א.ר.מ מערכות בע"מ וכן צד ג', מנרב הנדסה ובנין (1983) בע"מ 1, לא קיימו חובה על פי דין, לקיים הדרכות לעובדים ובכלל זה לתובע, למניעה סיכונים בעבודה, כיצד לבצע הרמה נכונה ובטוחה של ציוד/צנרת כבדים, כיצד לעבוד עם ציוד קידוח - קונגו ופטישון, עבודה בכיפוף בזויות קשות המטילות עומס על הגב.
החובה המוטלת על פי פקודת הנזיקין, ביחס לעוולת הרשלנות, הינה שעל המעביד לנקוט באמצעים סבירים למניעת הנזק הצפוי. על הנתבעת וצד ג'1 היה לצפות את התרחשותו של הנזק שנגרם בפועל ולפעול למניעתו, באמצעות הדרכה ראויה ופיקוח מתאים, העמדת ציוד מגן, כמו חגורת גב, וכן, הגבלת היקף המשקלים שנדרש התובע להרים מידי יום.
במקרה שלפני הנתבעת 1 וכן, צד ג'1 התרשלו ולא עמדו בחובה זו המהווה אף הפרת חובה חקוקה באשר לא ביצעה הדרכה ופיקוח.
אשם תורם
הנתבעת טוענת כי לתובע אשם תורם בהיקף משמעותי המגיע כדי 100%, שכן לו היה מתנהג באחריות ותוך זהירות סבירה לא היה מוסב לו כל נזק. הנתבעת טוענת כי סיפקה לתובע כל ציוד המגן הנדרש. מנגד, טוען התובע שאין לייחס לו אשם תורם כלשהו לתאונה. בנוסף, נטען כי התובע לא סיפר במקום עבודתו לגבי כאבים מהם סבל לאורך השנים ובטרם החל לעבוד אצל הנתבעת, ובכך מנע מהמעביד את היכולת למנוע את הנזק ו/או לצמצמו. כמו כן, נטען שעל התובע היה להפסיק עבודתו אצל הנתבעת, מיד כשהופנה לבצע בדיקה CT, כשבוע טרם התאונה, על מנת שלא לסכן עצמו.
הנטל להוכחת טענת אשם תורם מוטל על כתפי הנתבעת, להראות כי התובע בהתנהגותו תרם לגרימת הנזק.
הלכה היא כי בית המשפט לא ייחס בנקל רשלנות תורמת לעובד. בבסיס הלכה זו ניצב העיקרון כי מעביד יכול להשליט הסדרים שיביאו מראש בחשבון את רשלנותם הצפויה של העובדים, בעוד שהעובד פועל על פי רוב במסגרת שמגדיר לו המעביד ועל פי הוראותיו.
(ראה:ע"א 100/66 בראון נ' פעמון מפעלי מתכת ויצירה, פד"י כ(3) 183, 191 ;ע"א 530/70 רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כה(1) 724; וגם: פרשת שירזיאן הנ"ל).
"רק אם יצליח המעביד המזיק להראות, שהעובד הפעיל שיקול-דעת עצמאי באופןשהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכוןשיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק" (ראה:ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי (פרחן), פ"ד מא(4) 524).
על פי הראיות שהוצגו לבית המשפט, נמצא שלתובע לא ניתנה כל הדרכה לעניין אופן הרמת משאות ו/או שימוש בציוד קידוח, ולעניין החובה לבצע את העבודה עם ציוד מגן.
התובע לא יצר את הסיכון, מכיוון שהתנהל בעבודתו לפי השגרה המתנהלת במקום העבודה. לפי אמת מידה זו, אין מקום לזקוף לחובת התובע אשם תורם.
התובע עבד אצל הנתבעת מאז שנת 2000, ובמשך כ-7 שנים, כאשר מהראיות שהובאו עולה שעוד בטרם החל עבודתו בנתבעת ולאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת, סבל מכאבי גב, ואף נעדר מעת לעת מעבודתו, כך שהנתבעת ידעה או היה עליה לדעת על מצבו זה עוד טרם התאונה.
הנתבעת לא הביאה כל עדות ו/או ראיה כי התובע הסתיר ו/או שלא ידעה על כאבי הגב מהם סובל התובע. על כן, אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי נמנע ממנה האפשרות למנוע הנזק או צמצומו.
גם אם מדובר בתובע שהינו עובד ותיק בעבודתו, מכלול הנסיבות של המקרה, בהן העובדה שלא הועמדו אמצעי עזר לרשותו, שחובה היה להעמידם, העובדה שמילא את ההנחיות שקיבל כמות שהן, בלא שהחליט עד דעת עצמו ליטול סיכון. נסיבות אלו מטות את הכף שלא להטיל עליו אשם תורם לפי ההלכה המצמצמת הנוהגת בסוגיה זו.
הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת 1 לצד ג'1
אולם בכך, לא שגי, שכן בין הקבלן הראשי – מנרב (צד ג'1) לבין קבלן המשנה – כ.א.ר.מ (הנתבעת), נערך הסכם התקשרות להזמנת שירותי ביצוע עבודות אינסטלציה בפרויקט בניה בקרית אונו שנחתם ביום 12.1.2009 (להלן: "ההסכם"). (הסכם העבודה צורף כנספח 1 לתיק מוצגי הנתבעת).
על פי ההסכם, הנתבעת 1, התחייבה לערוך ביטוח חבות מעבידים וצד שלישי, ובהתאם הנתבעת 2 הפיקה ביטוחים אלה.
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי פרשנות סבירה של ההסכם תוביל למסקנה שביטוחי הצד השלישי (ג'2) קודמים לביטוחי הנתבעת, כך שכל פיצוי שיפסק לתובע תישא בו צד ג'2 בלבד.
בסעיף 10.1 להסכם, שכותרתו "אחריות לנזקים" (נספח 1 לתיק מוצגים מטעם הנתבעת), נקבע כי הנתבעת, קבלן המשנה בלבד תהא האחראית הבלעדית לכל נזק גוף או רכוש ו/או תשלום פיצוי בקשר לעבודות שביצע קבלן המשנה/הנתבע, עקב ו/או במהלך ביצוע העבודה שיבצע הקבלן עבור מנרב.
סעיף 10.1 להסכם נקבע:
"הקבלן יהיה אחראי באופן בלעדי לכל נזק מכל סוג, בין נזק גוף ובין נזק לרכוש שיגרם למנרב ו/או לקבלן ו/או לעובדי הקבלן ו/או לצד שלישי כלשהו עקב ו/או במהלך ו/או בקשר לביצוע העבודות שיבצע הקבלן עבור מנרב כאמור בהסכם זה, כתוצאה ממעשה ו/או מחדל ו/או רשלנות ו/או הפרת הסכם מצידו של הקבלן."
בסעיף 10.2 להסכם התחייבה הנתבעת לפצות ולשפות את צד ג'1, מנרב, מזמין העבודה בגין כל סכום שיהיה על מנרב לשלם בקשר לנזקים הנ"ל.
בנספח ה' להסכם שכותרתו "נספח הביטוח", בסעיף 1 נקבע באופן מפורש, כי אין בהוראות נספח הביטוח לגרוע מאחריות קבלן המשנה (חב' כ.ר.א.מ) על פי ההסכם ו/או לפי דין.
כמו כן, נקבע בנספח זה כי הקבלן הראשי (חב' מנרב) אינה נוטלת על עצמה אחריות כלשהי כלפי קבלן המשנה.
מהמפורט לעיל, עולה כי לשון ההסכם והפרשנות הסבירה שלו, אינם תומכים בטענה ובפרשנות שמציעות הנתבעות בסיכומיהן.
על כן, אין בידי לקבל הטענה לפיה ביטוחי הצד השלישי (ג'2) קודמים לאלה שהוציאה הנתבעת 2.
על כן, ככל שיקבע בית המשפט קיומה של חבות בנזיקין כלפי התובע, במישור היחסים החוזיים שבין הנתבעת 1 לבין צד ג'1, בהתאם להסכמות שבהסכם שבין הצדדים, יש להשית את מלוא סכום הפיצוי על הנתבעת 1 בלבד.
פוליסות הביטוח
מהראיות שהוצגו עולה כי בהתאם להסכם שבין הצדדים, הנתבעת 1 (קבלן המשנה- כ.א.ר.מ) ביטחה באמצעות הנתבעת2(כלל חב' לביטוח), וצד ג'1( הקבלן הראשי- מנרב) באמצעות צד ג'2 (מנורה חב' לביטוח), הפיקו פוליסות הכוללות חבות מעבידים וצד שלישי, הכוללת כמבוטחת את הנתבעת 1. (פוליסה שהפיקה הנתבעת 2, צורפה כנספח א' לתיק מוצגים מטעם צדדי ג', ופוליסה הפיקה צד ג'2, צורפה כנספח ב' לתיק המוצגים של הנתבעות). כאשר סכום הביטוח בפרק חבות המעבידים בשתי הפוליסות הינו 5 מיליון דולר.
בסיכומים מטעם צדדי ג' נטען לכפל ביטוח, כך שיש לחלק את הפיצוי בין הנתבעת 2 לבין צד ג'2, בחלקים שווים.
עיון בהסכם שנערך בין הנתבעת 1 וצד ג'1, נמצא שהוסכם שכל אחד מצדדים יערוך פוליסת ביטוח חבות מעבידים, ובאותו סכום ביטוח חבות מעבידים, כאשר הפוליסה שהפיקה צד ג'2 כללה את הנתבעת 1 כמבוטחת, כאשר האחרונה השתתפה בחלק מעלות הפקת הפוליסה.
בנסיבות אלה ובהיעדר ראיות ו/או עדויות המורות אחרת, יש לחלק את הפיצוי בין המבטחות בהתאם לכפלי הביטוח – בין הנתבעת 2 לבין צד ג'2, ע"פ יחס סכומי הביטוח אשר זהים (5 מיליון דולר). ולכן, החלוקה בתשלום הפיצוי תהא בחלקים שווים ביניהן.
כיסוי ביטוחי בטענת מיקרו טראומה- הרחבת חזית
צדדי ג' טוענים בסיכומים, כי הנתבעות העלו לראשונה רק בסיכומים שהגישו טענה לקיומו של כיסוי ביטוחי בפוליסת מנורה (צד ג'2), בגין מנגנון מיקרו טראומה, המהווה הרחבת חזית אסורה.
אין בידי לקבל טענה זו.
הדרישה לתשלום פיצוי בגין נזק במנגנון מיקרו טראומה מצטבר עלה במסגרת כתב התביעה המתוקן ובהתאמה נתבע פיצוי בגין רכיב זה במסגרת הודעת צד השלישי המתוקן שהגישה הנתבעת כנגד צדדי ג'.
במסגרת כתב התביעה המתוקן בשנית שהוגש ביום 18.11.2020 (סעיף 8 לכתב התביעה המתוקן), תוקן כתב התביעה, שכלל תביעה לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם במנגנון מיקרו טראומה מצטבר.
הנתבעים הגישו ביום 21.2.2021 בהתאם לאישורו של בית המשפט מאותו מועד, כתב הגנה מתוקן לו צרפו הודעת צד שלישי מתוקנת, בה עתרו בסעיף 6 להודעה לחייב את הצד השלישי (צד ג'2) מכוח פוליסת הביטוח שהוציאה (נספח ב' להודעה צד שלישי המתוקנת) בתשלום פיצוי ו/או שיפוי בגין כל סכום בו יחויבו בהליך, היינו תביעה לפיצוי גם בגין הנזק שנגרם במנגנון מיקרו טראומה מצטבר.
בסעיף 3 לכתב ההגנה המתוקן מטעם צדדי ג' (שהוגש ביום 8.4.21), ישנה הכחשה כללית בכל הנוגע לפוליסה שהוציאה צד ג'2, למעט הודעה בפוליסה עצמה. בניגוד לנטען, שולחת הודעת צד ג' צרפה לראיותיה את הפוליסה שהפיקה צד ג'2, כאשר לא הועלתה כל טענה עד להגשת הסיכומים, כי לא צורפה הפוליסה בשלמותה.
בכתב ההגנה המתוקן לא הועלתה ע"י צדדי ג' כל טענה מפורשת או משתמעת להיעדר כיסוי ביטוחי בפוליסה שהפיקה צד ג'2, בגין נזק הנגרם במנגנון מיקרו טראומה.
דווקא טענת של צדדי ג' בסיכומים שהגישו, כי הפוליסה שהוציאה צד ג'2, אשר צורפה להודעת צד השלישי המתוקנת, אינה כוללת כיסוי בגין נזק מחלת מקצוע, הינה טענה חדשה שעלתה לראשונה בסיכומי צדדי ג', והיא זו המהווה הרחבת חזית אסורה.
טענת צד ג' כי הפוליסה שהוציאה אינה כוללת כיסוי ביטוחי למיקרו טראומה, נטענת בעלמא, מבלי שצדדי ג' הציגו ראיות או הפנו בסיכומים להוראה ספציפית בפוליסה עצמה בעניין זה.
על כן, מצאתי לדחות את טענת צדדי ג' בדבר העדר כיסוי ביטוחי בפוליסה שהוציאה צד ג'2, לעניין פיצוי נזק שנגרם במנגנון מיקרו טראומה.
סיכום –סוגיית האחריות
במישור האחריות בנזיקין שבין התובע למזיקים, יש להטיל אחריות לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בתאונה ובגין נזק מיקרו טראומה מצטבר בתקופת העסקתו בנתבעת, על הנתבעת 1 ו-צד ג'1, יחד ולחוד, מכוח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, כפי שפורט לעיל.
במסגרת היחסים החוזיים שבין הנתבעת 1 לבין צד ג'1, בהתאם להסכם ההתקשרות שביניהן, האחריות לפיצוי בגין נזקי הגוף, מוטלת במלואה על הנתבעת 1.
במישור הביטוחי, הנתבעת 1 וצד ג'1, ערכו באמצעות הנתבעת 2 וצד ג'2, פוליסות ביטוח הכוללות חבות מעבידים וצד שלישי. הפוליסה שהפיקה צד ג'2, כללה כמבוטחת את הנתבעת 1, כאשר מדובר ב"כפל ביטוח" אשר סכום ביטוח בפרק חבות מעבידים בפוליסות זהה (5 מיליון דולר), כך שיש לחלק את הפיצוי בין הנתבעת 2 לבין צד ג'2, בחלקים שווים.
חלוקת הנכויות ע"פ חוות דעת מומחי בימ"ש
פרופ' סלעי, המומחה בימ"ש בתחום האורתופדי וד"ר בלט, מומחה בימ"ש בתחום הנוירולוגי, נחקרו חקירה נגדית ארוכה וממצה על חוות הדעת שערכו בעניינו של התובע. עדותם של המומחים היתה עקבית, קוהרנטית ולא נסתרה.
על כן, מצאתי לאמץ את קביעת המומחים שמונו על ידי בית המשפט לעניין חלוקת האחריות לגרימת הנכות ובכפוף לאופן החלוקה שקבע בית המשפט לעניין רכיב המיקרו טראומה בנכות האורתופדית.
על פי חוות דעת מומחי בימ"ש בתחום האורתופדי והנוירולוגיה הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע הינה בשיעור 46.8%. (30% נכות אורתופדית, 24% נכות נוירולוגית).
מומחה בימ"ש בתחום האורתופדי העריך בחוות דעתו את הנכות בעמ"ש מותני בשיעור 30% ע"פ חלוקה הבאה:
-
1/3 – 10% נכות בשל גורמים מועידים (משקל, סוכרת, ספונדילוליזיס -אינם קשורים לתאונה).
-
1/3 -10% נכות כתוצאה מאירוע התאונה מיום 6.5.07.
-
1/3 -10% נזק מנגנון מיקרו טראומה מצטבר.
בהתאם לפסק הדין, בגין 1/3 – 10% נזק מיקרו טראומה מצטבר: 1/3 - 3.4% בגין תקופת העבודה של לפני שנת 2000 ו- 2/3 – נכות בשיעור - 6.6% בגין התקופה שמשנת 2000 ועד התאונה.
הנכות האורתופדית שיש לייחס לתקופה העסקתו של התובע אצל הנתבעת משנת 2000 ועד למועד התאונה משנת 2007 (כולל), הינה כוללת את הנכות מתאונה מיום 6.5.07 (10%) בצירוף רכיב המיקרו טראומה (6.6%), הינו בשיעור 16.6%. (10% +6.6%= 16.6%).
מומחה בימ"ש בתחום הנוירולוגי העריך הנכות הרפואית הצמיתה עקב פגיעה שורשית הגורמת לשיתוק ברגל שמאל 20% ע"פ חלוקה הבאה:
-
1/3 – 6.6% בגין תחלואה טבעית (כולל סוכרת).
-
2/3- 13.4% בגין מנגנון מיקרו טראומה מצטבר עקב עבודה פיזית מאומצת ומתמשכת.
המומחה מחלק הנכות בגין מיקרו טראומה :
1/3 – 4.46% מנגנון מיקרו טראומה מצטברת עבודה פיזית לפני 2000.
2/3 – 8.93% מנגנון מיקרו טראומה בגין עבודה פיזית מתמשכת לאחר שנת 2000.
כמו כן, נקבעה נכות נוירולוגית בשיעור 5% בגין גפיים עליונות, דלדול שריר, שיתוק חלקי והפרעה תחושתית באצבע 5 כף יד שמאל.
המומחה מחלק נכות זו בגין נזק מיקרו טראומה מצטברת:
1/3 – 1.66% מנגנון מיקרו טראומה מצטברת עבודה פיזית לפני 2000.
2/3 – 3.34% מנגנון מיקרו טראומה בגין עבודה פיזית מתמשכת לאחר שנת 2000.
היינו הנכות הנוירולוגית שיש לייחס לתקופה העסקתו של התובע אצל הנתבעת משנת 2000 ועד למועד התאונה משנת 2007 (כולל), הינו בשיעור 12.27%. (8.93%+3.34%= 12.27%).
מהמפורט בס' 94 ו-95 לעיל, עולה שהנכות הרפואית המשוקללת (אורתופדית+ נוירולוגית) בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת החל משנת 2000 ועד התאונה משנת 2007 (כולל) הינה בשיעור 26.83%. (16.6% +12.27% = 26.83% נכות רפואית משוקללת).
הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה לפני שנת 2000 הינה בשיעור 9.31%. (3.4%+4.46% +1.66% = 9.31% נכות משוקללת).
הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת בגין גורמים מועידים בשיעור 15.94%.( 10%+6.6% = 15.94% נכות משוקללת).
הנכות התפקודית
בחוות הדעת שערכו מומחי בית המשפט נמצאו שלושה גורמים לנכותו של התובע - גורמים מועידים- תחלואתיים (בעיקר סכרת), נזק מצטבר במנגנון מיקרו טראומה והתאונה מיום 6.5.07.
על פי חוות הדעת לתובע נכות רפואית משוקללת בגין תקופת עבודתו בנתבעת משנת 2000 ועד התאונה משנת 2007 (כולל), בשיעור 26.83%, המצטרפת לנכות קודמת במנגנון מיקרו טראומה שנגרמה בעבודות אצל מעסיקים קודמים לפני שנת 2000 (בשיעור 9.31%), ועל רקע גורמים מועידים – תחלואה (בשיעור 15.94%).
מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי מעריך בחוות דעתו כי התובע "... אינו כשיר לעבודה פיזית אלא לעבודה בישיבה בלבד." בעדותו בחקירה הנגדית העיד כי התובע מסוגל לעבוד בעבודות הדורשות ישיבה ותוך שימוש בגפיו העליונות, אולם הדגיש "...אני מעריך שהוא יצטרך לקום לעיתים די תכופות, כדי להקל את הלחץ על עמוד השדרה המותני". (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 16-17).
התובע טוען בסיכומיו כי במצבו לאחר התאונה מיום 6.5.07 איבד כליל את כושר עבודתו ויש להעמיד הנכות התפקודית על שיעור של 100%.
הנתבעת וצד ג', טוענים כי על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, התובע היה כשיר לעבודה בישיבה, לא איבד מלוא כושר תעסוקתי, ולא עשה מאומה כדי לשוב למעגל העבודה, כך שנכותו התפקודית הינה 22%, כשיעור הנכות הרפואית.
הנתבעת בסיכומיה מפנה לתמונות שהוצגו בפני התובע במהלך חקירתו, בהן נראה התובע ללא מקל הליכה ו/או סד לרגל, בין היתר בטיולים וחופשות בחו"ל המלמדות לטענתן כי יכול לשוב לעבודה חלקית.
התובע בעדותו הסביר כי לצורך הליכה קצרה כפי שנצפתה בתמונות אינו נדרש לאביזרים אלה. (עמ' 59 לפרוטוקול ש' 8-9).
התובע בעדותו בחקירה הנגדית מפרט הניסיונות שעשה בשנים שלאחר התאונה משנת2007, למצוא עבודה, אולם על פי עדותו בשל מגבלותיו לא הצליח למצוא מקום עבודה. (עמ' 57 ש'6-13).
התובע יליד 23.1.1957, כבן 50 בעת התאונה מיום 6.5.2007, (כבן 65 כיום) אשר לאחריה לא חזר לעבוד. מהראיות עולה כי התובע נעדר השכלה ועבד עד לתאונה בעבודות כפיים, עבודה פיזית של אינסטלציה בניין.
המומחה בתחום האורתופדי אשר חוות דעתו לא נסתרה מעריך כי לאחר התאונה לא כשיר לעבודה פיזית אלא לעבודה בישיבה, המצריכה קימה לעיתים תכופות.
מהראיות העדויות וחוות הדעת של מומחי בימ"ש עולה שהתובע סובל מפגיעה תפקודית קשה המונעת ממנו עבודה פיזית ומוגבל לעבודה בישיבה, ואף זאת במגבלות קשות של צורך בתנועה וקימה לעיתים תכפות.
בנסיבות אלה, נכותו התפקודית של התובע גבוהה לעין שיעור מנכותו הרפואית, ובשים לב לגילו המבוגר של התובע כבן 50 במועד התאונה (2007) העדר השכלה או מקצוע למעט עבודת כפיים, והנכות המשמעותית, אני סבור כי מאז התאונה מיום 6.5.07 מצוי התובע באי כושר תעסוקתי מלא.
אי הכושר התעסוקתי כפי שהוכח לבית המשפט הינו תוצאה של שלושה גורמים (גורמים מועידים-תחלואתיים, נזק במנגנון מיקרו טראומה מצטבר בגין התקופה שלפני העסקתו בנתבעת וכן לאחריה, וכתוצאה מתאונה).
אין לזקוף לחובתה של הנתבעת את חלקה של הנכות שהינו תולדה של גורמים מועידים –תחלואתיים ונזק מיקרו טראומה שנגרם עד לתחילת העסקתו של התובע בנתבעת בשנת 2000, אשר אינם קשורים לתקופת העסקתו בנתבעת.
מתוך הנכות התפקודית המלאה (בשיעור 100%) יש לזקוף לחובת הנתבעת את הנכות התפקודית בגין התקופה שממועד העסקתו של התובע בשנת 2000 ועד כולל זו שנגרמה בתאונה מיום 6.5.07, שהינה בשיעור 51.5%.
(סה"כ נכות רפואית משוקללת 52.085% =26.83%+9.31%+15.94% (כאמור בסעיף 93 לפסק הדין. חלקה של הנתבעת מתוך הנכות התפקודית הינה : 26.83/52.085 =51.5% ).
הנזק
הפסד שכר לעבר
בשנת 2006, השנה שקדמה לתאונה, השתכר התובע סך כולל של 67,935 ₪ ברוטו, שהינם סך 5,661 ש"ח ברוטו בממוצע לחודש. כך שבסיס השכר לצורך חישוב הפסד השכר לעבר משוערך להיום הינו בסך 7,161 ₪.
התובע לא עבד מאז התאונה מיום 6.5.2007 ועד היום.
התובע שהה באי כושר מלא למשך כשישה חודשים ממועד התאונה 6.5.07 (לרבות תקופת הניתוח) ועד 6.11.07, כך שנגרם לו הפסד שכר בתקופה זו בסך 42,966 ש"ח. (100% X6 ח'X 7,161 = 42,966 ₪).
מתום תקופת אי הכושר 7.11.2007 ועד היום יש לחשב הפסד השתכרותו של התובע לעבר בגין 185 חודשים (עד 31/03/23), לפי נכות תפקודית הקשורה בתקופת העסקתו בנתבעת בשיעור של 51.5% ובסיס שכר 7,161 ₪, בסך 682,264 ₪ (185ח'X 7,161 ₪ X 51.5% =682,264).
סה"כ הפסד שכר לעבר בסך 725,230 ₪.
הפסד שכר לעתיד
התובע יליד 23.1.57, כיום כבן 66 שנה ו-2 ח', כך שצפוי להגיע לגיל פרישה לשכיר (67), בעוד כ- 10 חודשים. הפסד שכר לעתיד מוערך בסך 36,879 ₪ (51.5% נכות X 10 X 7,161 = 36,879 ₪).
הפסד פנסיה
בהתאם לפסיקה זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%, השווה לסך 95,263 ₪.
עזרת צד שלישי
התובע מבקש לפצותו בגין ראש נזק עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסכום של 500,000 ₪.
התובע טוען כי נדרש ויידרש בעתיד לסיוע ועזרה בעבודות משק הבית.
"הפיצויים בשל עזרה במשק הבית, ייפסקו כאשר הוכח כי אמנם גרמה הפגיעה, ועתידה לגרום בעתיד הוצאות, שלא היו נגרמות לנפגע אלמלא הפגיעה. עצם הפגיעה ותוצאותיה, אין בהן, כשלעצמן, כדי לזכות את הנפגע בפיצוי בגין עזרה במשק הבית ועליו להוכיח שהנכות שבה לקה גרמה לו ועתידה לגרום לו בעתיד, הוצאות בשל צורך זה." (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה שניה, עמ' 581).
על פי הפסיקה עצם קיומה של נכות אינה מזכה אוטומטית בפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת ויש להוכיח את הצורך בעזרה ושיעורה.
ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277). לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.
לאחר התאונה מיום 6.5.07 שהה התובע באי כושר מלא (לרבות תקופת הניתוח) למשך כ- 6 חודשים. התובע העיד שלאחר גירושיו התגורר עם אביו, שסיפק לו אוכל עוד לפני התאונה. (עמ' 57 לפרוטוקול ש' 1-5).
עזרת זולת לעבר הינו נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות.
התובע העיד שלא העסיק עוזרת בית ולא הציג קבלות בגין קבלת עזרה וסיוע בתשלום. (עמ' 62 ש'25-26) על פי עדותו מאז פטירת אביו הסתייע באחותו המתגוררת לידו ומביאה לו מזון.(עמ' 62 ש' 23-24).
התובע טען לעזרה וסיוע מוגברים של בני משפחתו וחברים, אולם לא זימן לעדות אף קרוב משפחה או חבר שיתמוך בטענותיו, עובדה הפועלת לחובתו של התובע.
נוכח העובדה כי התובע לא נזקק לעזרה בשכר בעבר ואינו נזקק לעזרה כזו גם כיום לאחר שחלפו 15 שנה מהתאונה, מעלה כי האפשרות שהתובע יזקק לעזרת זולת בעתיד הינה נמוכה.
יחד עם זאת בשים לב לתקופת אי הכושר המלא של כ- 6 חודשים, בהם החלים מניתוח שעבר עקב התאונה, הנכות הצמיתה והמגבלות התפקודיות, גילו המתקדם של התובע כיום ותוחלת חייו, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך כולל של 60,000 ₪.
כאב וסבל
התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך 350,000 ₪, בעוד הנתבעת טוענת לפיצוי בסך 70,000 ₪.
התובע סובל מנכות רפואית אורתופדית ונוירולוגית משמעותית כעולה מחוו"ד המומחים מטעם בימ"ש, כאשר הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת הקשורה בתקופת העסקתו בנתבעת הינה בשיעור 27%. התובע אושפז ועבר ניתוח לקיבוע חוליות עמוד השדרה המותני בפלטה וברגים, וסובל מכאבים.
לאחר שהבאתי בחשבון מכלול הנסיבות הנוגעות בדבר, לרבות הנכות הרפואית, אני אומד את הפיצוי בגין ראש נזק של כאב וסבל בסך של 120,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות
התובע מבקש לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר ועתיד, עבור טיפולי פיזיותרפיה, רפואה משלימה ואביזרים רפואיים כגון קבים וסדים סך של 100,000 ₪.
כמו כן, בגין נסיעות עבר ועתיד, בשל מגבלה קשה בהליכתו, כאבים בעת הליכה והצורך בשימוש במקל הליכה והתניידות מוגברת ברכב, ממעט בנהיגה ובעיקר שימוש מוניות, פיצוי גלובלי של 350,000 ₪.
התובע צרף לתיק מוצגיו קבלות בודדות בגין הוצאות שהוציא עבור חוות דעת רפואיות בהליך זה וכן, חשבונית מס וקבלות מחודש יולי 2007 שהוצאו ע"י בית החולים "אסותא" תל אביב, בסך 25,290 ₪ עבור משתלים.
התובע אינו מפרט עבור מה שולם הסך של 25,290 ₪, כך שאינו קושר כי הטיפול בגינו שילם הינו בזיקה מלאה לפגיעתו בתקופת עבודתו בנתבעת.
אף בהנחה שסכום האמור שולם כהוצאה רפואית בזיקה לפגיעתו האמורה, זכאי התובע לכיסוי כל הוצאותיו הרפואיות על ידי קופת החולים בה הוא חבר ו/או המוסד לביטוח לאומי בהיות התאונה "תאונת עבודה".
התובע לא הציג תיעוד רפואי מאז שנת 2014, עובדה המלמדת כי התובע אינו נזקק או מוציא הוצאות בגין טיפול רפואי, וכפי הנראה גם לא יזקק לכך בעתיד.
טענת התובעת כי הוציא הוצאות רפואיות ניכרות העולות על סכום הקבלות החלקיות והבודדות שלטענתו נשתמרו בידיו, לא הוכחה לבית המשפט. מהראיות שהובאו לא הוכח כי התובע מקבל כיום טיפול רפואי ו/או עתיד להידרש לקבל טיפול רפואי בעתיד.
בהתאם לחוק בריאות ממלכתי וכן, בהיות התאונה תאונת עבודה, זכאי התובע לקבל הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים מקופת החולים בה הוא חבר ו/או מהמוסד לביטוח לאומי.
התובע טוען להוצאות מוגברות בגין נסיעות אולם לא צרף לראיותיו קבלות ו/או אסמכתאות בעניין זה, לא צורפו קבלות עבור שימוש במוניות, כל שכן, בגין שימוש מוגבר בתחבורה ציבורית.
בנסיבות אלה מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה, של הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד פיצוי גלובלי בסך 30,000 ₪.
ניכויים
תאונת עבודה - בעקבות התאונה נשוא התביעה מיום 6.5.07 שהוכרה כתאונת עבודה, שולם לתובע ע"י המל"ל סך של 82,578 ₪ (דמי פגיעה וקצבת נכות- נספח 7 למוצגי הנתבעת).
קצבת ניידות - בשל מצבו הבריאותי בעקבות התאונה הגיש וקיבל התובע מהמל"ל תגמולים בגין קצבת ניידות בסך של 110,369 ₪ ( ראה: נספח 6 לתיק מוצגים של הנתבעת, מוצג - נ/7, חוו"ד אקטוארית שהגישה הנתבעת – נספח 2 לתיק מוצגי הנתבעת).
עיון בהחלטת הועדה עררים ניידות מיום 23.8.10 (נספח 6 לתיק מוצגי הנתבעת) נמצא כי קצבת הניידות שולמה בגין "הנבדק סובל מנזק שורשי אשר גורם לצניחה חלקית של כף רגל שמאל ללא ממצאים מעל לברך.".
כפי שעולה מחוות דעת מומחה בימ"ש בתחום האורתופדי, פרופ' סלעי, וכן, המומחה בתחום הנוירולוגי ד"ר בלט, הפגיעה העצבית ושיתוק רגל שמאל ( DROP FOOT), החלה עוד לפני התאונה מיום 6.5.7, כעולה מתיעוד רופא קופת החולים ד"ר צ.סגל מיום 1.5.07, בו נרשם בתיקו האישי של התובע כי מצב DROP FOOT החל לפחות כשנה עובר לתאונה מיום 6.5.7.
וכן, ממכתב השחרור מבית החולים אף הרופא מתאריך 6.5.07 שם צוין, "לפני 5 חודשים לדבריו החל להרגיש כאבי גב וצניחת כף רגל שמאל."
מומחי בית המשפט ייחסו את הפגיעה השורשית שגרמה לצניחת כף רגל שמאל של התובע, כנכות שהינה תוצאה של נזק מיקרו טראומה מצטבר עד לתאונה.
על כן, כפי שקבעתי לעיל , לזקוף רק מחצית מהנכות התפקודית של הפגיעה בתפקוד רגלו השמאלית של התובע לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת, ולכן, יש לנכות רק מחצית מסכום קצבת הניידות, היינו סך של 55,185 ₪.
דמי אבטלה- לאחר תום עבודתו של התובע בנתבעת, במהלך שנת 2018 קיבל התובע דמי אבטלה בסך 28,572 ₪. (מוצג נ/4- עמ' 243 למוצגי הנתבעת).
נכות כללית- הנתבעת צרפה לראיותיה במסגרת תיק מוצגיה, נספח 2- חוות דעת אקטוארית מיום 3.6.2021, שניתנה ע"י האקטואר גד שפירא, לפיה סה"כ הגמלאות נכות כללית להן זכאי התובע לעבר ולעתיד הינו בסך 651,833 ₪.
כמו כן, צרפה לראיותיה חוות דעת אקטוארית -קצבאות ניידות בעבר ובעתיד בסך 110,369 ₪.
הנתבעת הגישה יחד עם סיכומיה חוות דעת אקטוארית עדכנית מיום 12.12.22, לפיה סה"כ סכום גמלאות נכות כללית להן זכאי התובע בעבר ועתיד הינו 701,320 ₪.
התובע הגיש ביום 29.3.23 בקשה למחוק מסיכומי הנתבעת את כל הפרק העוסק בניכויי נכות כללית (ס'129-131), מאחר וחוות הדעת האקטוארית ותיק הנכות הכללית הוגשו לאחר שמיעת הראיות. הנתבעת הגישה תגובה הדוחה את הטענות.
בניגוד לטענות התובע, תיק הנכות הכללית הוגש במסגרת תיק המוצגים של הנתבעת (נספח 5 לתיק המוצגים). חוות הדעת האקטוארית בנכות כללית הוגשה עוד ביום 24.10.21 ( וכן כנספח 2 לתיק המוצגים של הנתבעת).
הנתבעת הגישה חוו"ד אקטוארית עדכנית בנכות כללית יחד עם סיכומיה, לאחר שמיעת הראיות ומבלי שקיבלה רשות בית המשפט או הסכמת התובע לכך, כאשר התובע מתנגד בבקשה להגשת ראיה זו, מבלי שניתנה לו האפשרות לחקור האקטואר או להגיב על אופן החישוב.
בשים לב לכך שחוות הדעת האקטוארית העדכנית מטעם הנתבעת הוגשה לאחר שנשמעו הראיות, העובדה שמדובר בתביעה שנפתחה עוד בשנת 2009, דיון שמיעת הראיות הסתיים לפני למעלה משנה בחודש ינואר 2022, וכן, השינוי הלא גדול בסכום הניכוי ע"פ חוו"ד אקטוארית המקורית לבין העדכנית, יהיה זה בלתי מידתי לקבל בשלב זה את חוות הדעת האקטוארית העדכנית, מקום בו התובע מבקש, ככל שבית המשפט יתיר את הגשתה, לבחון הגשת חוו"ד נגדית ו/או חקירה נגדית של האקטואר, דבר שיביא לדחייה ארוכה נוספת של סיום ההליך.
על כן, חוות הדעת האקטוארית העדכנית שצורפה לסיכומי הנתבעת לא תהווה חלק מהראיות בהליך, למעט חוות האקטוארית שהגישה הנתבעת במסגרת תיק המוצגים המהווה חלק מהראיות.
התובע יכול היה להגיש חוות דעת נגדית ו/או לטעון לעניין הניכוי ו/או שיעורו במסגרת סיכומי התשובה מטעמו אולם בחר שלא לעשות כן, ועל כן, אין מקום להיעתר לבקשתו להשלים את טיעוניו בעניין זה.
לתובע נקבעה במל"ל נכות כללית משוקללת מיום 1.8.08 בשיעור 85% : (נזק בעצב וולנרי באזור מרפק ימין 5%, סכרת65%, השמנת יתר 10%, כאבי גב תחתון25%, נזק בשורשים מותניים +חולשה ברגל שמאל 20%, נזק בעצב באזור מרפק שמאל 5%, תסמונת CTS (התעלה הקרפלית) מימין 5% ותסמונת CTS שמאל 5%).
בהתאם להלכת בית המשפט העליון ברע"א 3953/01 "פרלה עמר", כאשר לתובע נקבעת ע"י המל"ל נכות כללית אשר רק חלקה נגרמה עקב התאונה נשוא התביעה "...בית-המשפט חייב במקרים כאלה לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת ... על-מנת לעמוד על היחס בין השתיים...".
מתפקידו של בית המשפט לקבוע אם חלק מהנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי איננו נובע מהתאונה.
הנטל להוכיח את הניכויים, מוטל על הנתבעת. ואולם, הנטל להוכיח כי חלק מן התקבולים אינם בגין האירוע הנזיקי, הוא נטל המוטל על הניזוק.
ההלכה הינה כי שיעור הנכות הכוללת (כלומר הנכות שנגרמה בתאונה בצירוף הנכות שהיתה לנפגע לפני התאונה) מוכח על ידי מומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט ואינו אמור להיות מחושב בהתאם לנכות הכוללת שנקבעה במוסד לביטוח לאומי. (ראה: (רע"א 9388/12מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אינה ליוונוב(28.05.2013)).
החישוב צריך להיות כדלקמן –
נכות אורתופדית -עמ"ש מותני - 30%.
מתוכה נכות אורתופדית הקשורה בתאונה ובתקופת עבודתו של התובע בנתבעת - 16.6%.
ו- 13.4% שאינה קשורה בתאונה ועבודתו בנתבעת. (ראה: סעיף 91 לפסק הדין).
נכות נוירולוגית - בגין פגיעה שורשית הגורמת שיתוק ברגל שמאל -20% ו- 5% בגין גפיים עליונות.
נכות נוירולוגית הקשורה בתאונה ובעבודה בנתבעת – כ-12.5% ( 8.938% (פגיעה נוירולוגית ברגל שמאל) ו- 3.34% (פגיעה נוירולוגית בגפיים עליונות)).
נכות נוירולוגית שאינה קשורה בתאונה/בתקופת עבודה בנתבעת/גורמים מועידים - כ-12.5% (11.1 פגיעה ברגל שמאל ו-1.66% פגיעה גפיים עליונות).
נכות סכרת– 65% (נקבע ע"י המל"ל). אינה קשורה בתאונה.
נכות השמנת יתר 10% (נקבע ע"י המל"ל) . אינה קשורה בתאונה.
סה"כ נכות רפואית משוקללת כוללת – 83.242%.
על פי מומחי בית המשפט הנכות הרפואית המשוקללת הקשורה בתאונה ובתקופת עבודת התובע בנתבעת הינה בשיעור 26.686% (16.6%+8.938% +3.34%= 26.686% משוקלל).
הנכות המשוקללת שאינה קשורה בתאונה, ושלא נגרמה בתקופת עבודתו בנתבעת הינה בשיעור משוקלל של 76.152%, כמפורט להלן:
נכות זו נקבעה בחוות הדעת של מומחי בימ"ש בתחום האורתופדי והנוירולוגי (נכות אורתופדית 13.4%, נכות נוירולוגית 11.49% (11.1% -פגיעה רגל שמאל ו- 1.66% פגיעה בגפיים עליונות), וכן, גורמים מועידים-תחלואתיים, כפי שנקבע במל"ל- סכרת 65% והשמנת יתר 10%. (13.4%+11.1%+1.66%+65%+10%= 76.152%).
החישוב לפי הלכת פרלה עמר (נכות כוללת פחות נכות שאינה קשורה לתאונה, לחלק לנכות כוללת) מביאה לתוצאה של - 8.5%, שהינם החלק היחסי של הניכויים הקשורים לתאונה ולתקופת עבודת התובע בנתבעת אותם יש לנכות מתוך תשלומי המל"ל נכות כללית. (83.242-76.152= 7.09% ). ( 7.09/83.242= 0.085 שהינם 8.5%).
על פי חוות דעת אקטוארית מעודכנת אשר הוגשה מטעם הנתבעת אשר האמור בה לא נסתר, סה"כ סכום גמלאות נכות כללית להן זכאי התובע בעבר ועתיד הינו 651,833 ₪.
בהתאם לחישוב על פי הלכת פרלה עמר החלק היחסי של הניכויים הקשור בתאונה ובתקופת עבודתו של התובע בנתבעת הינו בשיעור 8.5% מסכום הגמלאות, המסתכם לסך 55,405 ₪ אותם יש לנכות מהפיצוי לו זכאי התובע. (651,833X8.5% = 55,405 ₪).
סיכום הנזק
א. הפסד שכר לעבר 725,230 ₪.
ב. הפסד שכר לעתיד 36,879 ₪.
ג. הפסד פנסיה 95,263 ₪.
ד. עזרת הזולת 60,000 ₪.
ה. הוצאות רפואיות ונסיעות 30,000 ₪.
ו. כאב וסבל 120,000 ₪.
סיכום ביניים : 1,067,372 ₪.
ניכויים
א. אבטלה 28,572 ₪.
ב. נכות כללית 55,405 ₪.
ג. נכות מעבודה 82,578 ₪.
ד. ניידות 55,185 ₪.
סה"כ הניכויים – 221,740 ₪.
סה"כ הנזק (לאחר הניכויים) 845,632 ₪.
לאור המפורט לעיל, אני פוסק לתובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה מיום 6.5.07 ובמנגנון מיקרו טראומה בתקופת עבודתו בנתבעת 1, פיצוי בסך 845,632 ₪.
במישור האחריות בנזיקין, כפי שנקבע לעיל, האחריות לפיצוי התובע, מוטלת על הנתבעת1ו-צד ג'1, יחד ולחוד, הן מכוח עוולת הרשלנות והן מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה.
במסגרת היחסים החוזיים שבין הנתבעת 1 לבין צד ג'1, בהתאם להסכם ההתקשרות שביניהן, האחריות לפיצוי בגין נזקי הגוף, מוטלת במלואה על הנתבעת 1.
במישור אחריות ע"פ פוליסות הביטוח, הנתבעת 1 וצד ג'1, ערכו באמצעות הנתבעת 2 וצד ג'2, פוליסות ביטוח הכוללות חבות מעבידים וצד שלישי. הפוליסה שהפיקה צד ג'2, כללה כמבוטחת את הנתבעת 1, כאשר מדובר ב"כפל ביטוח" אשר סכום ביטוח בפרק חבות מעבידים בפוליסות זהה (5 מיליון דולר), כך שיש לחלק את הפיצוי בין הנתבעת 2 לבין צד ג'2, בחלקים שווים.
אשר על כן, הפיצוי שנפסק בסך 845,632 ₪ ישולם בחלקים שווים ע"י הנתבעת 2 ו-צד ג'2.
כמו כן, ישולם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ, אגרה והוצאות בגין חוות דעת התובע והשתתפותו בחוו"ד מומחי בימ"ש.
התובע יגיש לבית המשפט בקשה לשומת הוצאות לה יצרף אסמכתאות בגין הוצאות חוות הדעת. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ג, 04 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
