ת"א 26506-05-14 אדיסון נ' אהרוני ואח'

בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית של בית משפט זה.

המשיבה (התובעת) הגישה תביעה כספית, ובמסגרתו טענה, בין היתר, כי בין הצדדים נחתם הסכם שותפות לא רשומה, לצורך תיווך בעסקאות מקרקעין באזור הדרום. כפועל יוצא מההסכם המשיבה שילמה למבקשים סכומי כסף, ולאחר שהיחסים ביניהם עלו על שרטון, והמשיבה מודרה מהפעילות על ידי המבקשים, עתרה להשבת הכספים ששילמה, וכן לתשלום עמלות תיווך.

המבקשים טענו בכתב ההגנה, בין היתר, כי הסכם השותפות נחתם בין בעלי הדין לאחר משא ומתן ארוך, והצדדים פעלו על פי ההסכם עד שהיחסים ביניהם עלו על שרטון.

המבקשים טענו, בבקשה הנדונה, שבעלי הדין פעלו במסגרת שותפות לא רשומה, על יסוד הסכם לכינונה שצורף לכתב התביעה, עד שהיחסים ביניהם עלו על שרטון, והמשיבה תובעת כספים בגין יחסי השותפות. במצב דברים זה, על פי סעיף 46 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה- 1975 (להלן: "פקודת השותפויות"), והפרשנות המרחיבה שניתנה לדבר חקיקה זה על ידי ההלכה הפסוקה (ע"א 760/76 יוסף יעקובזון נ' שמואל בוטובסקי (להלן: "עניין יעקובזון")), הסמכות העניינית לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט המחוזי, ולפיכך יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

המשיבה טענה בתגובתה ששוכנעה "בדרכים שאינן דרכים" לחתום על הסכם השותפות, למרות שהכוונה הייתה להעמיד לה זיכיון למתן שירותי תיווך באזור מסוים בדרום הארץ. סעיף 46 לפקודת השותפויות אינו חל במקרה דנן מכיוון שהמדובר בשותפות בלתי רשומה. המשיבה לא עתרה לפירוק השותפות אלא להשבת הכספים ששולמו על ידה בגין הזיכיון שהובטח לה, ובגין אבדן הכנסות עתידי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כל שהוגש לתיק זה, מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה.

המבקשים סמכו את בקשתם במיוחד על ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין "יעקובזון", אלא שהנני סבור שיש מקום לערוך אבחנה בין ההלכה שנקבעה שם לבין המקרה הנדון בפניי.

בסעיף 46 לפקודת השותפויות, שכותרתו- "בית המשפט המוסמך", נקבע-

"בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה".

בעניין "יעקובזון" נדון מקרה שבו הוגשה לבית משפט השלום תביעה כספית על סך של 10,000 ל"י, בגין הפרת הסכם שותפות, וכן נתבע סעד נוסף לגילוי חשבונות השותפות.

בית המשפט העליון פסק (ברוב דעות) שהסמכות העניינית לדון בעניינים הנוגעים לפירוק השותפות, על פי סעיפים 46 ו- 47 לפקודת השותפויות, בין שהשותפות הסתיימה ובין שבית המשפט הורה על פירוקה, ואף אם מבוקש סעד של מתן חשבונות מבלי לפרק את השותפות, וכן בעניינים שהינם פועל יוצא ממתן החשבונות- עריכת החשבונות וחלוקת הכספים לנוגעים בדבר, מוקנית לבית המשפט המחוזי.

"... מטעמי הגיון, מפני שלענין הסמכות אין נפקא מינה בכך אם שותפות נסתיימה או שמא תימשך; גם כאשר לא נתבע צו-פירוק אלא רק צו-חשבונות עקב סיום עסקי השותפות, בית-המשפט המחוזי דן בענין (סעיף 47 לפקודה). מטעמי יעילות, מפני שבנוהג שבעולם, כאשר מבקש שותף חשבונות הוא תובע גם תשלום החוב המגיע על-פי החשבון שייערך, ותביעה זו יכול שתעלה על גבול סמכותו הכספית של בית-משפט השלום. ויצויין בהקשר זה, שבאנגליה נמסרו תביעות לפירוק שותפות וגם תביעות לעריכת חשבונות לבית-משפט אחד ... . יתכן שהוראה זו שימשה דוגמה לייחוד הסמכות בארץ בידי בית-המשפט המחוזי לפי סעיפים 46 ו-47 לפקודת השותפויות. יהא הדבר אשר יהא, מהנימוק שנתבאר, מקום השיפוט הנאות בארץ לעניני שותפויות הוא בית-המשפט המחוזי.