פלוני נ' רחמיאל

1.רשלנות בטיפול רפואי, היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה - סוגיות אלו הן העומדות להכרעה במסגרת תביעה לרשלנות רפואית שהגיש התובע, אשר בעקבות ניתוח לעקירת שן בינה סבל מחוסר תחושה וירידה בתחושה בלסת התחתונה.

רקע עובדתי

2.כאשר חש התובע בכאבים בשן בינה תחתונה מימין (שן 48), הוא נבדק ביום 3.8.2008 על-ידי רופאה כללית ד"ר רבקה ברייר, אשר הפנתה אותו לביצוע צילום רנטגן פנורמי (ת/10). משהודגם בצילום כי שן זו כלואה במנח הוריזונטלי (מאוזן), המליצה ד"ר ברייר לתובע לפנות לכירורג מומחה פה ולסת, לשם עקירתה. התובע הגיע ביום 11.9.2008 למרפאתו של הנתבע, מצויד בהפנייה מרופא השיניים ד"ר נג'יב ברברה (נ/1). בוצע צילום פריאפיקלי של שיני התובע, ולאחר שהנתבע עיין בצילום הפנורמי ובצילום הפריאפיקלי, הוא הציע לתובע לעקור את השן עוד באותו יום, וזה הסכים. לאחר שהתובע מילא שאלון רפואי וחתם עליו (נ/2), החל ניתוח העקירה בהרדמה מקומית. הנתבע הזריק חומר לאלחוש מקומי והחל בעקירת השן. לאחר שבמהלך ניתוח העקירה חש התובע בכאבים, הוזרק חומר אלחוש נוסף. בתום הניתוח וההתאוששות שנמשכו כשעתיים, קיבל התובע מרשם לטיפול אנטיביוטי ונגד כאבים (ת/5), והנתבע אף המליץ בפניו על שלושה ימי מנוחה (ת/6). התובע אף קיבל דף ובו פירוט התופעות העלולות להיגרם לאחר עקירת שן וניתוח פה והוראות לאחר ניתוח (ת/7) (להלן: דף ההנחיות). בין תופעות הלוואי לא נזכר היעדר תחושה.

3.בביקורת שנערכה לתובע ביום 18.9.2008 הוא התלונן בפני הנתבע על תחושת תרדמה בשפה התחתונה ובסנטר בצד ימין ועל יציאה בלתי-רצונית של רוק מפיו, אך נענה על-ידי הנתבע כי מדובר בתחושה שתחלוף. בבדיקה ביום 2.10.2008 רשם הנתבע כי "הנפיחות יורדת, אין סימני זיהום, עדיין היפואסטזיה קלה, לביקורת עוד חודש. בפנורמי - המקום בשלב ריפוי" (נ/2). צילום פנורמי נוסף בוצע ביום 11.11.2008 (ת/11). כאשר בביקור נוסף שנערך ביום 26.4.2009 התלונן התובע כי לא חל שיפור בתחושה, הפנה אותו הנתבע לביצוע צילום פנורמי נוסף ולהתייעצות עם נוירולוג. במכתב ההפניה ציין הנתבע כי לתובע "היפואסטזיה בשפה תחתונה מימין מ-6 חודשים" (ת/13). ברישומיו הוא ציין: "עדיין היפואסטזיה קלה" (נ/2).

4.הנוירולוג ד"ר איליה שוורץ, אשר בדק את התובע ביום 7.5.2009, קבע כי הירידה בתחושות בלסת תחתונה משמאל מעידה על כך ש"מדובר בפגיעה בענף מנדיבולרי של עצב טריגמינלי" וכי "סבירות לשיפור בשלב זה נמוכה" (ת/14).

כתב התביעה

5.ביום 16.4.2014 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה לפיצוי נזקים שנגרמו עקב רשלנות רפואית של הנתבע, ושבאו לביטוי בנכות רפואית ותפקודית צמיתה בגין הפגיעה הנוירולוגית בלסתו התחתונה. בכתב התביעה נטען כי בביקור הראשון של התובע במרפאתו של הנתבע, ביום 11.9.2008, לא הסביר לו הנתבע על אודות הניתוח, ההרדמה והסיכונים הטמונים בהם, והוא לא נדרש לחתום על טופס הסכמה מדעת. התובע נסמך על חוות דעתו מיום 17.3.2014 של ד"ר שלמה ברק, מומחה לניתוחי פה ולסת (להלן: חוות דעת ברק), וטען כי נכותו הרפואית והתפקודית נגרמה כתוצאה מרשלנותו של הנתבע, אשר התבטאה, בין השאר, בהיעדר אבחון כראוי של מצבו של התובע, אי-ביצוע בדיקות וצילומים אשר רופא סביר היה אמור לבצעם, ובכלל זה אי-הפנייתו לביצוע בדיקת CT, אשר הייתה מורידה משמעותית את הסיכון לפגיעה העצבית שהתרחשה, אי-קבלת הסכמה מדעת של התובע ואי-מתן הסבר על מכלול הסיכונים שבניתוח עקירת השן. עם זאת, התובע טען לתחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). בנוסף לעוולת הרשלנות, נטען כי הנתבע ביצע עוולה של הפרת חובה חקוקה, כאשר הפר את חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה) ואת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בין השאר נתבע פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

כתב ההגנה

6.בכתב ההגנה כפר הנתבע בהתרשלות מצידו, וטען כי האירועים נשוא התביעה היו בלתי צפויים, בלתי נמנעים וללא כל אפשרות חיזוי. כן נשללה הטענה להיעדר הסכמה מדעת, לאור העובדה שהתובע פנה לנתבע לשם עקירת השן הכלואה רק לאחר שפנה קודם לכן לרופאים אחרים, שקבעו כי יש צורך בעקירה כירורגית, ולפיכך הפנו אותו אל הנתבע. עוד נטען כי לתובע הוסברו מהלך העקירה וסיכוניה, וכי הוא הסכים לביצועה. נטען עוד כי הנתבע נהג כפי שכל רופא שיניים סביר היה נוהג בנסיבות העניין, וכי הטיפול שנתן לתובע - לרבות הבדיקות עובר לניתוח ולאחריו, ניהול הרשומות הרפואיות וההחלטות שהתקבלו - היה הנכון והמתאים ביותר. לתמיכה בטענתו להעדר אחריות, הגיש הנתבע את חוות דעתו מיום 10.2.2015 של פרופ' שלמה טייכר, מומחה לכירורגית פה ולסתות (להלן: חוות דעת טייכר).