לפני תביעה בגין לשון הרע בפרסומים שנעשו על ידי הנתבעים במסגרת יומן רשת (להלן: "הבלוג"), במסגרת ה"בלוגיה" של "תפוז", תחילה, על ידי הנתבעים 2 ו- 3, ולאחר מכן – על ידי הנתבע 1.
א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.
1.התובעת מס' 1 (להלן: "סיטינט"), היא הבעלים והמפעילה של אתר האינטרנט בשם "ONE" בכתובת www.one.co.il (להלן: "ONE") שעניינו ספורט. התובעת מס' 2, מועסקת אצל סיטינט בתפקיד מנהלת תוכן, עורכת ומרכזת של תכנים המתפרסמים באתר ONE.
2.הבלוג שבמסגרתו פורסמו דברי לשון הרע הנטענים, נערך תחילה על ידי הנתבעים 2 ו- 3 תחת השם "עומדים בשער – הבלוג של rosk" (המורכב מראשי התיבות של שמותיהם). הנתבע 2, מר רביב שכטר, הוא חובב ספורט, עיתונאי ספורט, וצרכן של תקשורת ספורט. הנתבע 2 שימש, בין היתר, בתפקידי עריכה במדורי ספורט של רבים מאמצעי תקשורת הספורט הכתובה והאלקטרונית בישראל (ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות", "הארץ", "העיר", "כל העיר", NRG מקבוצת "מעריב" ועוד), ויש לו ניסיון מקצועי בתחום הכתיבה הביקורתית וכן בכתיבה סאטירית. הנתבע 3, מר עודד קרמר, הוא איש תקשורת בעל רקע מקצועי עשיר בתחומי הכתיבה העיתונאית, לרבות, אך לא רק, בתחום הספורט, וכן בכתיבת תסריטים לתוכניות טלוויזיה).
3.הנתבעים 2 ו- 3 פרסמו את הבלוג שעסק בביקורת על עיתונות הספורט הכתובה והאלקטרונית, בעילום שם.
ב. טענות התובעות.
1.התובעות טוענות להוצאת לשון הרע על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), ביצוע עוולות נזיקיות תוך הפרה של סעיפים 11 ,12 ,35, 52, 56 ו- 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פק' הנזיקין"), הפרה של סעיפים 1, 2, 11 , 13(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, הפרת סעיפים 1(2), 2 ו- 3א לחוק זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979, הפרת סעיפים 7 ו-8 לחוק המחשבים ופגיעה במוניטין. לטענתן, כתוצאה ממעשי הנתבעים, נגרמו להן נזקים כספיים בסך של 2,000,000 ₪.
2.התובעות טוענות כי שלושת הנתבעים שיתפו פעולה ופעלו בצוותא חדא במשך כל התקופה בה נעשו פרסומים בבלוג. בהתאם, בכתב התביעה המקורי, לא נעשתה הפרדה בין המפרסמים השונים של כל פרסום. על-פי החלטת בית המשפט (כב' השופטת א' כהן), הגישו התובעות כתב תביעה מתוקן בו נטען כי הנתבעים 2 ו- 3 ביצעו את הפרסומים בבלוג בתקופה ממרץ 2007 ועד (כולל) אוגוסט 2007, ואילו הנתבע 1 ביצע את הפרסומים שנעשו בבלוג החל מאוגוסט 2007 עד (כולל) מרץ 2008, מבלי לגרוע מטענת התובעות לפיה שלושת הנתבעים אחראים כלפיהן יחד ולחוד, בגין כל הפרסומים בבלוג ששכן פעלו בשיתוף פעולה לגבי כלל הפרסומים.
3.התובעות טוענות כי הפרסומים החלו ממרץ 2007, ונמשכו למעלה משנה, ואף לאחר מכן, באכסניה חדשה, תחת השם "תמיס". לטענתן, נעשו הפרסומים על מנת להציג את התובעות כגופים כושלים, במטרה לפגוע במוניטין שלהן, בשמן הטוב וביחסי העבודה שלהן מול גורמים שונים. לטענתן נעשו הפרסומים תוך השתלחות חסרת רסן, שימוש בדברי נאצה, הפצת מידע כוזב והסתה, במטרה לפגוע במעמדן של התובעות בעולם התקשורת. התובעות טוענות כי הנתבעים עשו שימוש לרעה בפרסום באינטרנט, והקימו עיתון מחתרתי וירטואלי, ככסות לביצוע עוולות, כאילו האינטרנט הינו "המערב הפרוע" בו אין דין ואין דיין, תוך ניצול פרגוד האלמוניות באינטרנט במטרה להשתלח בתובעות מבלי לשאת באחריות כלשהי.
4.התובעות טוענות כי נתבע 2, אשר הועסק אצל התובעת 1 בתפקיד עריכה עד שפוטר על ידה, עקב חוסר התאמה לתפקיד, הפר את חובת הסודיות שחב כלפי התובעת 1 ועשה שימוש בזכויות יוצרים של התובעת 1, חרף התחייבות מפורשת שלו בהסכם ההעסקה שלא לעשות כן.
5.עוד נטען בכתב התביעה המתוקן כי בפרסומים השונים נשוא התביעה, כינו הנתבעים את התובעת 1, בין היתר:"אתר רכילויות של למצוץ בשתי שקל להקיא", "עוד בושה וכלימה באתר של "בואו למצוץ בשתי שקל", "אנסים", "המערכת המצחינה בבית בסר", "חיידק טורף באתר חולני", "אתר הזיבולים והריכולים", "אתר ספורט שניזון מריכולים, משמועות, מחצאי שמועות והדלפות", "ONE - הרבה יותר מסתם תחנת רכבת", "עדד חמורים וחמורות", "שכונה", אוסף אנאלפביתים שגודש את בית בסר", "אתר המשליט טרור על הסביבה", "בריון", "אתר האשפה", "אתר ששמו הראשון הוא תקלה ושמו השני מבוכה", "צביעות", "הסחת דעת", גניבת דעת", "שקר", "חבורה של אומללים".
6.בפרסום הראשון מיום 1.3.08 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) השמיצו הנתבעים את התובעות 1 ו-2 וכינו את התובעת 1: "אתר ספורט שניזון מריכולים, משמועות, מחצאי שמועות והדלפות", "ONE – הרבה יותר מסתם תחנת רכבת", "עדר חמורים וחמורות", "שכונה", "אוסף אנאלפביתים שגודש את בית בסר", "אתר המשליט טרור על הסביבה", "בריון", "אתר האשפה", "אתר ששמו הראשון הוא תקלה ושמו השני מבוכה", "צביעות", "הסחת דעת", "גניבת דעת", "שקר" . בנוסף, כאשר נכנסים לבלוג באמצעות לחיצה על קיצור השם (תגית) "אופירעתון" ניתן להגיע לכל הפרסומים שפרסמו הנתבעים בבלוג מיום הקמתו, הנוגעים לתובעת 2.
7.בפרסום השני מיום 21.1.08 (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן) השמיצו הנתבעים את התובעת 1 וכתבו לגביה, בין היתר: "חבורה של אומללים", "אתר בושה ואשפה", "עוד בושה וכלימה באתר של "בואו למצוץ בשתי שקל", "קריינית הרצף והקוסם", "כפיים לאתר בואו למצוץ בשתי שקל", "אתר הזיבולים והריכולים", "המערכת המצחינה בבית בסר", "גם לייצר זבל מחלקיקי קוליפורמים צריך לדעת ומנהלת התוכן מוכיחה בכל פעם מחדש שבתחום הזה אין לה מתחרים", "חיידק טורף באתר חולני", "אתר אשפת הריכולים".
8.בפרסום השלישי מיום 31.8.07 (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן) נכתב נגד תובעת 1: "הכוחניות של אתר הריכולים" ולגבי תובעת 2: "רק רציתי לספר שיש בהמה אחת שמרוב שעסוקה כל הזמן בלצחקק ולהעליב את הקולגות, שכחה לתקן את עטיני הפרה החולבת המשתלשלים לה מהחזה בואכה הפופיק...".
9.בפרסום הרביעי מיום 5.2.08 (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן) נכתב נגד תובעת 1: "אתר אשפה אמיתי שקוראיו מאחלים מוות, צער, פיגועים, לועגים לנשים צעירות ואונסים אותן וירטואלית יום יום".
10.בפרסום החמישי מיום 30.1.08 (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן) נכתב בין היתר לגבי תובעת 1: "אתר הריכולים והמסיבות (לחדשים שהצטרפו: מדובר ב- ONE)" וכן: "תוכנית הרדיו בשיתוף אתר האשפה..." "אתר אשפה במיטבו" ולגבי תובעת 2 כממליצה על שירות של גילוח מפשעות "אם אתה במקרה רוצה גילוח מפשעות תגיד לי", "עוד לפני שפתח פה באתר אשפת הריכולים", "קריינית הרצף".
11.בפרסום השישי מיום 5.3.08 (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן) נכתב כי: "לערוץ הרכילות והמסיבות יש תדמית של אתר בעל תכנים אינפנטיליים, עילגים, לא מעמיקים וגם רצופים בשגיאות כתב בסיסיות...".
12.בפרסום השביעי מיום 15.1.08 (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן)) נכתב לגבי תובעת 2 בכותרת הפרסום: "מנהלת התוכן שוב מחסלת חשבונות" ולגבי תובעת 1 נכתב: "מאתר רכילויות של למצוץ בשתי שקל להקיא".
13.בפרסום השמיני מיום 7.1.08 (נספח ח' לכתב התביעה המתוקן) נכתב: "גליצ'ים שבזכותו התפרסמה מנהלת התוכן, הוא בעיני התחתית של השקית, איפה ששם מתנקזים מיצי הזבל".
14.בפרסום התשיעי מיום 4.1.08 (נספח ט' לכתב התביעה המתוקן) נכתב: "בקומוניקט מתגאה מנכ"ל אתר האשפה, אודי מילנר, בסחורה החדשה ובמאמצים להביא לגולשים ולאוהדים חוויית ספורט כוללת ומקיפה".
15.בפרסום העשירי מיום 18.12.07 (נספח י' לכתב התביעה המתוקן) נכתב לגבי התובעות: "חפיפניקיות ועוד גל אשפה מתוצרת האתר בניהולה של גברת התוכן. להקיא".
16.בפרסום האחד עשר מיום 13.2.08 (נספח יא' לכתב התביעה המתוקן) כונתה תובעת 1: "אתר אשפה" וכן נכתב לגבי תובעת 2, בין היתר: "מנהלת התוכן ומלכת הסולחות תזחל אליו".
17.בפרסום מיום 29.8.07 הפרסום השנים-עשר (נספח יב' לכתב התביעה המתוקן) נכתב נגד תובעת 1 כי היא אתר אשר "ממשיך למתג את עצמו מיום ליום כאתר בדיחה, טמטום ועילגות. דוכן עגבניות בשוק עם רוכלת שצועקת – רק היום, בשקל, רק אצלי. וכמה עיתונאים רופסים שמשתרכים אחריה ומנסים לחקות אותה – בואו בואו, גם אצלי, בלעדי, רק היום".
18.בפרסום מיום 28.8.07 הפרסום השלוש-עשר (נספח יג' לכתב התביעה המתוקן) נכתב: "זו האתיקה החדשה של גברת ONE ביזנס. לשקר בלי למצמץ, גם בלי לטרוח לרמות בהזזת השעון לאחור...ONE הוא אתר ללא בושה, ללא ערכים...".
19.פרסום מיום 14.6.07 הפרסום הארבעה עשר (נספח יד' לכתב התביעה המתוקן) נכתב לגבי התכנים שמפרסמת תובעת 1 באתר: "אין ספק שזה הרבה יותר קשור לעסקים מאשר הידיעה הזאת שאותה לא תמצאו באופירע-תון גם אם תאיימו על מילנר את מנקין באקדח".
20.בפרסום מיום 10.6.07 הפרסום החמישה-עשר (נספח טו' לכתב התביעה המתוקן), תחת הכותרת "אתיקה נוסח האופירע-תון" נכתב לגבי תובעת 1: "תגלו איזה אתיקה מלמד האופירע-תון את תלמידיו. הפעם הם אפילו לא מנסים להסתיר זאת. ... הסכים להרצות לתלמידים של אשת הסיליקון, אבל התנה זאת בכך שלא יהיו ציטוטים מההרצאה. ומה הוא קיבל?" וכן נכתב: "אחרי שלמדנו קצת על האתיקה שלה בואו נראה כיצד מלכת הסיליקון עובדת. או יותר נכון למען מי היא עובדת".
21.התובעות טוענות כי מבלי לגרוע מטענתן לפיה חייבים הנתבעים לפצות אותה יחד ולחוד בגין כל אחד ואחד מהפרסומים, הרי שעל-פי הנטען על ידי הנתבעים לגבי המועדים שבהם ערכו הנתבעים השונים את הבלוג, כי הנתבע 1 ערך את הפרסומים: הראשון, השני, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי, השמיני, התשיעי, העשירי, והאחד עשר (נספחים א', ב', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', יא' לכתב התביעה המתוקן), וכי הנתבעים 2 ו- 3 ערכו והפיצו את הפרסומים השלישי, השנים-עשר, השלושה-עשר, הארבעה-עשר והחמישה-עשר (נספחים ג', יב', יג', יד' ו- טו' לכתב התביעה המתוקן). באחרונים הופיעו, בין היתר, הביטויים: "עיתונות סוג זין שיצרה, עטני פרה חולבת המשתלשלים לה מהחזה", "מלכת הסיליקון", "אשת הסיליקון", "אופירע-תון", "בהמה אחת", "חמור קופץ בראש", "האופירע-תון במופע אימים נוסף של פרובינציאליות מקוממת", "אתיקה נוסח האופירע-תון", "מערכת אינטרסים וליקוקים של האתר", "הרבנית גליצ'ית", אופירה הסייד", "עיתונאות מיוחצנת כתיבה עילגת ורדודה", "גברת ביזנס", "לשקר בלי למצמץ".
22.התובעות טוענות בכתב התביעה המתוקן כי בתקופה של 12 חודשים בהם פורסם הבלוג, הוא זכה לפרסום רב ומנה 450,000 "כניסות" של גולשים. לטענתן, הנתבעים לא פעלו לקבל את תגובתן לפרסום טרם הפצתו. בנוסף נטען כי הנתבעים עשו שימוש בתמונות שתובעת 1 היא בעלת זכויות היוצרים בהן, בלי שניתנה הסכמתה לכך (התמונות צורפו כנספח טז' לכתב התביעה המתוקן).
23.ביום 28.2.08 פנו התובעות לאתר "תפוז" בדרישה כי יפעל להסיר את הפרסומים, אולם, גם לאחר שנציגי "תפוז" פנו אל הנתבעים ומסרו להם על דרישת התובעות, לא פעלו הנתבעים להסרת הפרסומים ואף הוסיפו 'חטא על פשע' כאשר הנתבע 1 כתב בפרסום מיום 1.3.08: "קיבלתי מסרים עקיפים שאפסיק להתעסק איתם, שהם מחפשים אותי. כלומר ממתינים למעידה שלי כדי לתבוע אותי על לשון הרע, דיבה".
24.התובעות פנו באמצעות בא-כוחם ביום 6.3.08 במכתב דרישה לנתבעים ודרשו לסלק את הפרסומים, להתנצל תוך 24 שעות ולשלם פיצוי בסך 2,000,000 ₪ (נספח יח' לכתב התביעה המתוקן) (להלן: "מכתב הדרישה").
25.ביום 10.3.08 השיב הנתבע 1 כי הפרסום הוא ביקורת לגיטימית וכי בעקבות הפנייה הסיר חלק גדול מהביטויים הפוגעים (כנספח יט' לכתב התביעה המתוקן).
26.ביום 11.3.08 פעלו הנתבעים להסיר את הפרסום בבלוג ופרסמו פוסט אחרון לפיו הם ו"תפוז" קיבלו מכתב איום, שבעקבותיו דרשה "תפוז" להסיר ביטויים פוגעים ביחס ל ONE, כי הסכימו להסיר חלק מהפרסומים אבל לא את כולם, כי "תפוז", על פי עצת היועצת המשפטית שלהם חשבה כי יש להסיר פרסומים נוספים, והסירה ביומיים האחרונים 13 פרסומים שהיו בעיניה בעייתיים, וכי בנסיבות אלה, מצאו לנכון להפסיק את כתיבת הבלוג (נספח כ' לכתב התביעה המתוקן).
27.ביום 20.3.08 פנו התובעות באמצעות בא-כוחם בכתב אל נתבעים 2 ו-3, בתזכורת למכתב הדרישה מיום 6.3.08, וכן דרשו לקבל את שמו של הנתבע 1 וכתובת ה- IP בה הוא עושה שימוש בכינוי ייגר מאיסטר.
28.ביום 24.3.08 השיב בא כוח הנתבעים 2 ו-3 כי הם אינם כותבי הבלוג "עומדים בשער" מאז חודש אוגוסט 2007, כי רוב רובם של הפוסטים לא נכתבו על ידם, וכן כי אלה שנכתבו על ידם, אינם מהווים לשון הרע.
29.ביום 23.3.08 פרסמו הנתבעים בבלוג כי נמצא "יורש" אשר יפרסם פוסטים בבלוג מעתה והלאה.
30.בעקבות הפרסומים והאמור לעיל הוגשה התביעה בה עותרות התובעות לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם להן פיצוי בסך של 2,000,000 ₪ (לאחר שוויתרו על עתירתם בסעיף 105 (ב) לכתב התביעה המתוקן לפרסם הודעת התנצלות).
ג. טענות הנתבע 1.
1.בכתב הגנה מתוקן מטעם נתבע 1 נטען כי דין התביעה להידחות בשל היותה קנטרנית וטורדנית וכן מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.
2.לטענתו, פרטיו נחשפו על ידי התובעות בהליך לא חוקי, תוך פגיעה בפרטיות ועבירה על חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, צו הגנת הפרטיות (קביעת גופים ציבוריים), תשמ"ו-1986, תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים, תשמ"ו-1986 וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
3.נתבע 1 טוען כי נטל על עצמו תפקיד של מבקר עיתונות ואמצעי תקשורת, וכי עשה כן באנונימיות כדי שביקורתו תהיה חפה מאינטרסים ולא תהיה נגועה במשוא פנים. לטענתו, הפעילו התובעות אמצעים לא חוקיים וחשפו את כתובת הIP האינטרנטית הייחודית שלו ולפי כתובת זו - את פרטי זהותו. הנתבע טוען כי התובעות וגורמים נוספים אשר ייתבעו בתביעה נפרדת, הסבו לו נזק בכך שחשפו אותו לתביעה זו, הביאו לפיטוריו מעבודתו ופגעו בשמו הטוב ובמשלח ידו.
4.נתבע 1 טוען כי התובעות פגעו בחירות הביטוי וכי מאופי תפקידן ופעילותן, הלכה למעשה, התובעות מהוות "איש ציבור", כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, המצדיק את התעניינות הציבור במעשיהן.
5.לטענת נתבע 1, עומדות לו הגנות כגון הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב על-פי חוק איסור לשון הרע. כן, לטענתו, הוא הסיר את כל הפרסומים מאתר "תפוז" בו הם התפרסמו וחדל לפרסם אותם סמוך לאחר דרישת התובעות. נתבע 1 טוען כי לא עשה שימוש בגידופים, השמצות והכפשות מבישות כלשהן אלא במידה הנדרשת וההולמת את פרסום הביקורת, וכי מדובר בהבעת דעה לגיטימית שנעשתה בתום לב ובמסגרת תפקידו כמבקר עיתונות הספורט. יחד עם זאת ולמען הזהירות, טוען נתבע 1, כי אם יקבע ובמידה ויוכח כי התבצע פרסום לשון הרע, הרי שהוא התבצע בתום לב ומתוך שליחות ציבורית. לטענתו, הפרסומים מהווים הבעת דעה על התנהגות התובעות ויש בפרסומים עניין ציבורי. נתבע 1 טוען כי מעיון בפרסומים עולה כי הם לא התמקדו באתר ONE אלא בעיתונות הספורט בכלל, וכי לא הייתה כוונה לפגוע בתובעות דווקא או לפגוע בהן יותר מהסביר בנסיבות.
6.נתבע 1 טוען כי אינו אחראי לכל מה שפורסם מיום 11.3.08 ואילך, שכן באותו מועד הוא סגר את הבלוג.
7.כן טוען נתבע 1 כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעות בהוצאות לדוגמה בגין ניסיונן להשתיק ביקורת לגיטימית.
ד. טענות הנתבעים 2 ו- 3.
1.בכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעים 2-3 נטען כי הנתבעים פרסמו את הבלוג "עומדים בשער- הבלוג של rosk" (הכינוי "rosk" מורכב מהאותיות הראשונות שבשמות כותבי הבלוג, רביב שכטר ועודד קרמר) מחודש מרץ ועד ראשית חודש אוגוסט 2007 בלבד. לטענתם, בבלוג הם פרסמו ביקורת לגיטימית על כלי תקשורת העוסקים בתחום הספורט. הבלוג פורסם באתר האינטרנט "תפוז", המספק פלטפורמה לכתיבת יומני רשת (בלוגים) במסגרת הקטגוריה המכונה בתפוז "הבלוגיה".
2.בעקבות הודעת הנתבעים על החלטתם להפסיק את כתיבתו של הבלוג, פנה אליהם אחד מקוראי הבלוג, אשר הזדהה כלפיהם בכינוי "יגר מאיסטר", וביקש להמשיך בכתיבת הבלוג. ביום 6.8.07 הועברה אליו בדואר אלקטרוני הסיסמה המאפשרת את ניהולו של הבלוג, וממועד זה ואילך לא היתה לנתבעים 2 ו-3 מעורבות בבלוג או בתכניו.
3.הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי בתקופה בה הם כתבו את הבלוג, לא פנתה אליהם מי מהתובעות בטרוניה כלשהי, והן גם לא ניצלו את זכות התגובה (טוקבק) המהווה חלק בלתי נפרד מהבלוג.
4.הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי בפרסומים נשוא התובענה, אין משום הוצאת לשון הרע. כן לטענתם, עומדת להם הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב, ולחילופין, הם זכאים להקלות שבסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.
5.הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי אמירות כגון כינוי בשם "אופירע-תון" הן כינויים הומוריסטים- ביקורתיים המהווים הבעת דעה וביקורת לגיטימית ומוגנת על התובעת 2 ועל האתר אשר מציג את עצמו כאתר האינטרנט המוביל והנצפה ביותר בתחום הספורט בישראל ואשר הנתבעים בדעה כי הינו אתר ספורט גרוע (סעיף 36.5 לכתב הגנה המתוקן). גם אמירות כגון "אתר ריכולים" אינן מהוות לשון הרע.
6.הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי לא קיבלו מעולם שכר או תשלום בגין כתיבתו ופרסומו של הבלוג, וכי לא התעשרו על חשבון התובעות.
7.באשר לכינוי "אופירע-תון", בעקבות פניית התובעות, פנו אליהם נציגי "תפוז" וביקשו את הסכמתם לשנות את הכינוי לכינוי "אופירה-תון" והנתבעים נתנו הסכמתם לביצוע התיקון מבלי שיהיה בכך משום הודאה או הסכמה לטענות של התובעות.
8. הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי עומדת להם הגנה של ס' 2(1)(1) לחוק זכויות יוצרים וכן ס' 19(א) לחוק זכויות יוצרים של שימוש הוגן ביצירה לשם ביקורת סקירה או דיווח עיתונאי.
9.הנתבע 2 טוען כי הועסק אצל התובעת 1 כחודש ימים בלבד. הנתבע 2 הכחיש חתימתו הנטענת על הסכם העסקה וכן הכחיש את הטענה שהפר חובה כלשהי מהחובות שחלו עליו במסגרת יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בינו לבין התובעת 1, לתקופה קצרה ביותר, אשר הסתיימה כחצי שנה לפני שהנתבע 2 החל לכתוב ולפרסם, ביחד עם הנתבע 3, את הבלוג.
10.הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי הסעד הנתבע מוגזם וכי על התובעות להוכיח את הנזקים הנטענים על ידן.
ה. דיון.
לאור טענת התובעות כי שלושת הנתבעים שיתפו ביניהם פעולה בפרסומי הבלוג לאורך כל תקופת קיומו, וטענת הנתבעים כי אחריותם היא לחוד, היינו הנתבעים 2 ו-3 אחראים אך ורק לפרסומים בתקופה שממרץ 2007 עד אוגוסט 2007, כאשר ביום 2.8.07 פרסמו את הפוסט האחרון, ואילו הנתבע 1 אחראי לבדו לפרסומים שמאוגוסט 2007 ועד מרץ 2008, תידון תחילה מחלוקת זו. לאחר מכן תידון האחריות ביחס לפרסומים השונים, ובעקבות זאת, במידת הצורך, שאלת הנזק.
ה.1. חבות הנתבעים יחד ולחוד.
1.התובעות טוענות כי שלושת הנתבעים שיתפו ביניהם פעולה במשך כל תקופת קיומו של הבלוג, ובשל כך כל אחד מהם אחראי לכל אחד מהפרסומים.
2.הנתבעים טוענים כי לא שיתפו פעולה בעריכת הבלוג אלא הנתבעים 2 ו- 3 בלבד אחראים לפרסומים בתקופה ממרץ 2007 ועד 6.8.07 (להלן: "התקופה הראשונה") ואילו הנתבע 1 בלבד אחראי לפרסומים בתקופה השנייה.
3.התובעות טוענות, כי בניגוד לעדויות הנתבעים בתצהירי העדות הראשית שהגישו, הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, וכי הם ביצעו הנתבעים את הפרסומים יחדיו, בשיתוף פעולה מלא. לטענתה, סייעו הנתבעים 2 ו- 3 לנתבע 1 וייעצו לו, בין היתר, כיצד לבצע צילומי מסך וצילומי תמונות מאתר סיטינט, כיצד להפוך מילה או משפט ללינק, העירו הערות לכתבות אחד של רעהו, התייעצו אלו פרסומים להוריד בעקבות דרישת התובעות ובחנו כותרות, ואף בהליכים המשפטיים הציגו עמדה מתואמת ואחידה (סעיף 13 לסיכומי התובעות).
4.הנתבע 1 טוען כי הנתבעים 2 ו- 3 לא ידעו את זהותו לאורך כל התקופה הרלוונטית לתביעה וכי התקשורת אליו בוצעה בדואר אלקטרוני (סעיף 4.3 לסיכומים). עד אוגוסט 2008, שאז חשפו את זהותם, כתבו הנתבעים 2 ו-3 באופן אנונימי. באוגוסט 2008, העבירו הנתבעים 2 ו- 3 את סיסמת הכניסה למערכת ניהול הבלוג לנתבע 1 ומאז לא ניהלו אותו. גם כשהיו להם פניות, ככל משתמש בבלוג, לנתבע 1, לצורך תיקונים או עדכונים, עשו זאת על ידי שליחת בקשה בדואר אלקטרוני (סעיף 4.2 לסיכומים). לטענתו, פעולות כתיבת הפרסומים והפרסום בוצעו על ידי הנתבע 1 מצד אחד ועל ידי הנתבעים 2 ו- 3 מצד שני, לחוד (סעיף 49 לסיכומים). גם הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי לא היה לנתבע 1 חלק בפרסומים שבוצעו על ידם, ולהם לא היה חלק בפרסומים שנעשו על ידו. ביום 2.8.07 החליטו הנתבעים 2 ו-3 לסיים את כתיבת הבלוג וחשפו ברבים את זהותם כמי שעמדו מאחורי הבלוג בפרסום שעשו.
5.מחומר הראיות עולה כי הפרסומים נעשו על ידי הנתבע 1 והנתבעים 2 ו- 3 בנפרד, ללא שיתוף פעולה ביחס לפרסומים.
6.ביום 2.8.07 פרסמו הנתבעים 2 ו- 3 את הפוסט האחרון בו הודיעו כי הם היו אחראים לפרסומים בבלוג בארבעת החודשים שקדמו לפרסום זה. כן כתבו כי בנסיבות שנוצרו, סיקור העיתונות הכתובה היה לבלתי אפשרי וכי הם שוקלים את עתידו של הבלוג.
7.למחרת, ביום 3.8.07 התפרסם באתר האינטרנט The Marker Cafe ראיון עם הנתבע 3 על ידי הבלוגרים דבורית שרגל המכונה "Velvet underground" בקשר עם החלטתם לחשוף את זהותם ולסיים את כתיבת הבלוג. במסגרת הריאיון הביע הנתבע 3 תקווה כי מישהו מהמגיבים בבלוג ייקח על עצמו להמשיך את הבלוג וכי הוא ימסור לו בשמחה את המפתחות ואף ייתן לו 3 טיפים להתחלה. כן פורסם בראיון כי אין סיכוי שהנתבע 3 יחזור לכתוב את הבלוג.
8.ביום 6.8.07 קיבלו הנתבעים 2 ו- 3 הודעת הדואר אלקטרוני מקורא של הבלוג שכינה עצמו "יגר מאיסטר" לפיה הוא מוכן לרשת את הכתיבה בבלוג.
9.טענת הנתבעים כי הנתבעים 2 ו-3 לפיה לא ידעו, בעת קבלת הודעת הדואר האלקטרוני, מיהו אותו אדם שהשתמש בכינוי "יגר מאיסטר", לא נסתרה. על-פי עדותם, הדבר היחיד שידעו לגביו היה כי הוא נהג להגיב מעת לעת לתכנים שפורסמו בבלוג.
10.הנתבעים 2 ו- 3 הסכימו לפנייה משום שסברו שיש לחשיבות רבה לבלוג ולשיח שהוא מעורר. בתכתובת דואר אלקטרוני שנוהלה בין הנתבע 1 לנתבעים 2 ו-3 באותה תקופה כתב הנתבע 3 לנתבע 1 "אשמח מאוד אם תחליף אותנו, אבל אני חושב שאתה צריך לפתוח בלוג חדש ולא להשתמש בבלוג הנוכחי. אנחנו ניתן לך לינק מהבלוג שלנו לבלוג החדש שלך וכך כולם ידעו.. איפה נמצא הבלוג החדש. מה דעתך? תחזור אלי עם תשובה ונעביר את השרביט...". נתבע 1 השיב בהודעת דואר אלקטרוני כי עדיף שיכתוב באותו בלוג ובתגובה כתב לו הנתבע 3: "אני חייב להגיד לך שעל פניו זה לא נראה לי מתאים כי אתה זה שצריך למתג את עצמך ולא כביכול לרכב על ההצלחה של מה שהיה. אבל אם זה מה שאתה רוצה, רק תן אישור ואני כותב פוסט אחרון ושולח לך את הסיסמה...". בתגובה כותב הנתבע 1: "... אני אשמח לקבל ממך את הסיסמה ולהתחיל להריץ את העסק מחדש עוד הלילה. אודה לך בנוסף אם אוכל להיעזר בך בימים הראשונים בעניינים טכניים כי אני לא מכיר את הבלוג הזה". על כך השיב הנתבע 3 בהודעת דואר האלקטרוני: "סבבה... ממחר הבלוג שלך. הסיסמה... סליחה. מעוד שעה הוא שלך".
11.בעקבות זאת כתבו הנתבעים 2 ו- 3 את הפוסט האחרון ביום 6.8.07 בו נכתב בין היתר: "בשעה טובה ומוצלחת הועבר הערב הבלוג לידיו של יגר מאיסטר (גם לנו אין שום מושג במי מדובר). נאחל לו בהצלחה... מקווים שתמשיכו להגיע (אנחנו בטוח נבוא לבקר) עודד ורביב".
12.מייד לאחר מכן פרסם הנתבע 1 את הפוסט הראשון שלו במסגרת הבלוג וכתב, בין היתר, כי לקח על עצמו להיות ממשיך הדרך של הבלוג משום שבלוג כזה חיוני לתקשורת הספורט וכי בכוונתו לנהל אותו בעזרת תגובות הקוראים בתגובות או בהודעות דואר אלקטרוני שיפנו תשומת ליבו לעניינים שונים.
13.בחומר הראיות אין ולו ראשית ראייה לכך שלפני קבלת כתב התביעה ידעו הנתבעים 2 ו-3 את זהותו של הנתבע 1. העובדה שבדיעבד, לאחר שהתבררה זהותו של הנתבע 1 בכתב התביעה, התברר כי הייתה ביניהם היכרות לא משמעותית, אינה משנה מכך שבעת שנעשו המעשים הרלוונטיים לתביעה, לא ידעו הנתבעים 2 ו- 3 את זהותו של הנתבע 1.
14.כמו כן עולה מחומר הראיות כי העזרה שהנתבע 1 ביקש וקיבל מהנתבעים 2 ו-3 היא עזרה טכנית לגבי הפעלת הבלוג, ולא עזרה בקשר לתכנים, שבהם הם לא נטלו כל חלק. העזרה הטכנית שנתנו הנתבעים 2 ו-3 לנתבע 1, בהעברת הסיסמה או בכך שהסבירו לו כיצד להפוך מילה ללינק, אין בה כדי להפוך אותם לשותפים של הנתבע 1 בפרסום לשון הרע, ככל שפרסם, ממש כפי שמי שלימד את הנתבע 1 קרוא וכתוב אינו שותף לדברי לשון הרע שיכתוב הנתבע 1 בעתיד, ככל שיכתוב.
15.לפיכך אני מקבלת את טענת הנתבעים כי אין להם חבות משותפת לגבי הפרסומים, אלא הנתבעים 2 ו-3 אחראים לפרסומים שנעשו בתקופה הראשונה לבדם, ואילו הנתבע 1 בלבד אחראי לבדו לפרסומים שנעשו בתקופה השנייה.
ה.2. פרסומי הנתבעים 2 ו- 3.
1.הנתבעים טוענים, וגרסתם לא נסתרה, כי בעקבות הודעתם של הנתבעים 2 ו- 3 ביום 6.8.07 על הפסקת כתיבת הבלוג על ידם, והעברת ניהול הבלוג לנתבע 1, הרי שלא הייתה להם מעורבות כלשהי בכתבית הבלוג לאחר מועד זה. בהתאם, הכחישו הנתבעים 2 ו- 3 כי היו שותפים לפרסום השלישי מיום 31.8.07, לפרסום ה- 12, מיום 29.8.07 ולפרסום ה- 13, מיום 28.8.07. הנתבע טוען כי אכן הוא שערך את הפרסומים האמורים.
2.הנתבעים 2 ו- 3 לא הכחישו כי הם שביצוע את הפרסומים ה- 14 וה- 15 (עמ' 20 לסיכומים הנתבעים 2 ו-3).
3.לפיכך, אחריותם של הנתבעים 2 ו- 3 היא לפרסומים ה- 14, מיום 14.6.07, וה- 15, מיום 10.6.07, בלבד.
4.בפרסום הארבע עשר, מיום 14.6.08 (נספח יד' לתצהירו של מר אודי מילנר, ת/1) נכתב לגבי תכנים שמפרסמת תובעת 1 באתר:
"הארקדי-תון
מדור העסקים של האופירע-תון, להל"ן הארקדי-תון, מפרסם הבוקר סקר משעשע שמגלה כמה אחוזים באוכלוסיה היה רוצה להיות גאידמק. אין ספק שזה הרבה יותר קשור לעסקים מאשר הידיעה הזאת שאותה לא תמצאו באופירע-תון גם אם תאיימו על מילנר את מנקין באקדח" (ההדגשות לא במקור – ר.פ.א).
5.תובעת 1 טוענת כי הפרסום נועד להציג אותה ככלי תקשורת לא אמין המפרסם ביודעין ובכוונה כתבות מוטות. כן לטענתה, אין בפרסום אמת שכן התובעת 1 פרסמה כתבות שליליות רבות אודות מר ארקדי גאידמק, כפי שהציגה בפרסומים מוצג ת/11.
6.הנתבעים מודים כי כוונת הפרסום הייתה שהתובעת 1 מפרסמת אודות מר גאידמק כתבות חיוביות, גם בשעה שהיה עליה לפרסם אודותיו כתבות שליליות, אלא שלטענתם, כך אכן התנהלה התובעת 1.
7.הפרסום מהווה לשון הרע, שכן משמעות הפרסום בלשון בני אדם, וגם לשיטת הנתבעים 2 ו-3, שהתובעת 1 לא פרסמה פרסומים שליליים על מר גאידמק, גם כאשר היה מקום לפרסם אותם, ואף פרסמה פרסומים הפוכים שיש בהם כדי להחמיא לו. אין גם חולק, וזו גם דעתם המוצהרת של הנתבעים 2 ו-3, שכאשר מדובר בכלי תקשורת המוסר מידע מגמתי, משתיק פרסומים שליליים על מושא הסיקור, ומפרסם רק מידע חיובי אודותיו, הרי שאותו כלי תקשורת מועל בתפקידו ומטעה את ציבור הקוראים.
8.משיש בפרסום משום לשון הרע, יש לבדוק האם עומדת לנתבעים 2 ו- 3 הגנה בגין הפרסום, ולעניינינו, בהתאם לטענת הנתבעים 2 ו- 3, הגנת אמת הפרסום.
9.בתקופה הרלוונטית לתביעה היה מר גאידמק הבעלים של קבוצת בית"ר ירושלים, ולפיכך היה מושא סיקור לגיטימי על ידי התובעת 1.
10.הפרסום ה- 14 מתייחס לכך שביום 13.6.07 פרסמה התובעת 1 תוצאות סקר בדבר כמה אחוזים באוכלוסייה היו רוצים להיות ארקדי גאידמק במקום לפרסם, לטענת הנתבעים 2 ו- 3 על כך שהעסקה של רכישת רשת "טיב טעם" על ידי מר גאידמק, נכשלה. על כך העיד הנתבע 3: "אני אומר את זה הבוקר מפרסם סקר משעשע ואין את הידיעה שפורסמה ביתר העיתונים..." (עמ' 95, 96 לפרוטוקול).
11.התובעת 1 טוענת כי , ראשית, הסקר לא נערך על ידה אלא על ידי מפעל הפיס. שנית, לטענתה, הסקר פורסם יום לפני שכשלה עסקת "טיב טעם" וממילא, בעת פרסום הסקר לא יכלה לפרסם על כישלון עסקת "טיב טעם", כך שהפרסום החיובי לא נעשה במקום פרסום שלילי.
12.התובעות טוענות כי הנתבעים לא בדקו עובדתית האם התובעת 1 מזוהה עם מר ארקדי גאידמק, כי הודו שהוא לא היה בעל מניות בתובעת 1, וכי התעלמו מכך שהתובעות פרסמו שורה של כתבות שליליות אודותיו כבר בשנת 2006 (ת/11).
13.מחומר הראיות עולה כי אכן באתר התובעת 1 התפרסמו גם ידיעות שליליות אודות מר ארקדי גאידמק, ואוסף שלהן הוגש על ידי התובעות (מוצג ת/11). כמו כן פרסום הסקר, שנערך על ידי מפעל הפיס, נעשה לפני שהתברר על כישלון עסקת "טיב טעם". גם הנתבעים 2 ו- 3 עצמם מציינים בסיכומים (סעיף 151 לסיכומים) כי סמוך לפרסום ה- 14 החלו להתפרסם ידיעות לפיהן עלולה עסקת טיב טעם להיכשל עקב כוונת גאידמק לסגת מהעסקה, ומציינים פרסומים מ"גלובס" ומ"וואלה עסקים" מיום 14.6.07, היינו מסמוך לאחר פרסום הסקר על ידי התובעת 1, ולא בעת הפרסום. לפיכך כעולה מחומר הראיות, לא היה אמת בפרסום לפיו התובעת 1 נמנעה מפרסום כתבות שליליות אודות מר גאידמק, וודאי שלא כי התובעת 1 העדיפה פרסום סקר אזוטרי חיובי אודותיו שעה שהיה עליה לפרסם פרסום שלילי בדבר כישלון עסקת "טיב טעם".
14.משהנתבעים 2 ו- 3 עומתו עם לוח הזמנים האמור, טענו כי האתר של התובעת 1 מתעדן 24 שעות ביממה, קרי: היה על התובעת 1 לפרסם את המידע בזריזות (עמ' 97 שורות 12-15, 21 לפרוטוקול). אולם, לא הוכח שפרסום הידיעה האמורה הושהה על ידי התובעת 1, מה גם שטענה זו לא הועלה על ידי הנתבעים מלכתחילה, אלא טענתם הייתה שבעת שהתובעת 1 הייתה אמורה לפרסם אודות כישלון העסקה, היא פרסמה סקר אזוטרי חיובי אודות מר גאידמק.
15.לבסוף, טענו הנתבעים 2 ו- 3 כי מדובר בהבעת דעה, אולם, ראשית, מדובר בשינוי חזית, שכן טענתם הייתה כי עומדת להם ההגנה של אמת הפרסום, ושנית, הטענה כי כלי תקשורת נמנע מלפרסם ידיעות שליליות אודות מושא סיקור כלשהו ומפרסם אודותיו רק ידיעות חיוביות, וודאי בנוסח של הפרסום בבלוג, אינה הבעת דעה אלא קביעה עובדתית שהתבררה, כאמור, כלא נכונה. משנקבע כי הדבר אינו אמת, ולאור טענת ההגנה של אמת הפרסום, לא עומדת לנתבעים הגנה בגין הפרסום האמור.
16.הפרסום ה- 15, מיום 10.6.07 (נספח טו' לתצהיר מר מילנר, ת/1), תחת הכותרת "אתיקה נוסח האופירע-תון" נכתב: "ביום שישי בשעות הערב עלתה באופירעתון ידיעה ובה ציטוטים רבים של דיויד בלאט מהרצאה שנתן במסגרת הקורס שמעביר האתר בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב. אם תשימו לב לכיתוב שמעל כתבת הוידיאו בלעדית תגלו איזו אתיקה מלמד האופירע-תון את תלמידיו. הפעם הם אפילו לא מנסים להסתיר זאת. בלאט הסכים להרצות לתלמידים של אשת הסיליקון, אבל התנה זאת בכך שלא יהיו ציטוטים מההרצאה. ומה הוא קיבל?" וכן נכתב: "אחרי שלמדנו קצת על האתיקה שלה בואו נראה כיצד מלכת הסיליקון עובדת. או יותר נכון למען מי היא עובדת".
17.הפרסום ה- 15, משמעותו הפרת התחייבות שנתנה ביודעין ובכוונה. מדובר בציון עובדה, שיש בה כדי להשפיל והיא בגדר לשון הרע, ויש לבדוק האם לנתבעים עומדות בגין הפרסום הגנות.
18.התובעות טוענות כי הנתבעים לא נכחו בהרצאה, לא ידעו אם התובעת 1 התקשרה עם האוניברסיטה בהסכם לעריכת הקורס, לא ידעו האם התובעות התחייבו כלפי מר דיויד בלאט שלא יהיו ציטוטים מההרצאה ולא שוחחו עם מר בלאט לצורך בדיקת העובדות שצוינו (סעיף 101 לסיכומים).
19.הנתבעים טוענים כי באתר ONE פורסם קטע וידיאו מצולם מתוך ההרצאה של מר בלאט כשכותרת הווידיאו היתה: "צפו בווידיאו הבלעדי של צוות ONE שהצליח להשחיל מצלמת וידיאו להרצאה למרות האיסור מצידו של בלאט". הפוסט כלל לא רק מלל אלא גם קישור (לינק) לסרטון הווידיאו בו הופיעה כותרת הווידיאו שהופעל בעת לחיצה על המילים "התשובה לפניכם" המופיעות בפוסט.
20.בדיעבד, הוסרה כותרת הווידיאו באתר התובעת 1, כפי שעולה מפרסום הכותרת שהופיעה למחרת, ביום 11.6.07 באתר "וואלה בראנז'ה" (נספח 29 לתיק המוצגים של הנתבעים 2 ו-3). כמו כן הופיעה באתר "וואלה" תגובתה של התובעת 2 לפרסום: "אופירה אסייג מצידה לא מבינה על מה המהומה: אם רינה מצליח מכניסה מצלמות להרצאה של ברק, מה הבעיה שאני אכניס מצלמות להרצאה של בלאט? זה שהוא לא היה מוכן שנצלם רק סיקרן אותי יותר לשמוע מה יש לו להגיד. אני מצטערת אם לבלאט נגרם עוול, לא היתה לי כוונה לפגוע בו".
21.בסיכומי התובעות הן נמנעו מלטעון ב'רחל בתך הקטנה' כי לא הייתה הבטחה כאמור למר בלאט או כי לא הפרו הבטחה זו. כמו כן לא ניתן על ידן הסבר לפרסום הכתבה עם הכותרת והלינק כאמור לעיל או לדברי התובעת 2 בראיון ב"וואלה". בעדותה של התובעת 2 בחקירתה הנגדית היא נשאלה בעניין זה אך לא הכחישה את הדברים, אם כי לא אשרה אותם, אלא העידה "אני לא זוכרת שאמרתי את זה במילים האלה" (עמ' 54 לפרוטוקול).
22.העולה מהאמור כי הפרסום העובדתי לפיו ניתנה למר בלאט הבטחה שלא לצטט את דבריו בהרצאה, וכי בניגוד להבטחה זו, דבריו הוקלטו, צולמו וצוטטו, הינו אמת. יתר הפרסום, על כך שמדובר במעשה שאינו אתי, מהווה הבעת דעה. לפיכך הפרסום מוגן בהגנת אמת הפרסום לגבי חלקו העובדתי ובהגנת הבעת דעה על חלקו האחר.
23.בשני הפרסומים מצויים, בנוסף, הביטויים "מלכת הסיליקון", "אשת הסיליקון" ו"אופירע" המיוחסים לתובעת 2 וכן הביטוי "אופירע-תון" המיוחס לאתר ONE.
24.הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי הביטויים "אשת הסיליקון" ו"מלכת הסיליקון" באו לעולם על רקע היות התובעת 2 מנהלת תוכן ועורכת אתר שבו הופיעו חדשות לבקרים תמונותיהן של דוגמניות מנותחות חזה, ותחת ידיה פורסמו וקודמו, דוגמניות ומנתחים פלסטיים העוסקים בניתוחי חזה, ואשר כל קשר בינם לבין עיתונות ספורט, הינו מקרי בהחלט (סעיף 106 לסיכומים).
25.לטענת נתבעים 2 ו- 3, הביטויים הללו יכולים להיות מובנים באחד משני אופנים: האחד – ביטוי הרומז שאותה אישה עליה מדובר (קרי: תובעת 2), עברה ניתוחים פלסטיים בהם נעשה שימוש בסיליקון כגון ניתוח להגדלת חזה. השני – הביטוי רומז לכך שאותה אישה מתמחה במשהו הקשור לשימוש בסיליקון (כגון הביטוי "מלך החניונים" ביחס לראובן גרוס ז"ל על רקע שליטתו בתחום ניהול החניונים בתל אביב או "אשת הברזל" ביחס לראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, על רקע קשיחותה).
26.הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי אילו השימוש בביטוי היה נעשה מתחת לתמונתה של התובעת כשהיא לבושה בבגד ים או בלבוש חושפני, היה הקורא הסביר מגיע למסקנה כי מדובר באפשרות הראשונה. אולם, כאשר השימוש נעשה במסגרת בלוג ביקורת שנהג למתוח ביקורת על תופעת הדוגמניות מנותחות החזה והמנתחים הפלסטיים אותם נהג האתר, בעריכת התובעת 2, לפרסם, הרי שהקורא הסביר מבין כי מדובר בהעברת ביקורת עליה ואין הוא מתיימר לקבוע עובדה לפיה היא עברה ניתוח פלסטי להגדלת החזה.
27.התובעות טוענות כי הקורא הסביר היה מגיע למסקנה כי היא עברה ניתוחים פלסטיים תוך שימוש בסיליקון.
28.בעניין הפרשנות שיש לתת לביטויים, הדין הוא עם התובעת 2 וכי הכינויים "אשת הסיליקון" ו"מלכת הסיליקון" מובנים על ידי הקורא הסביר ככאלה המייחסים לתובעת 2 ביצוע ניתוחים פלסטיים בגופה תוך שימוש בסיליקון. האפשרות השנייה, מורכבת בהרבה מזו הראשונה, והיא אינה האופן הרגיל שבו יבין אדם את הפרסום.
29.התובעת 2 מכחישה כי ביצעה בגופה ניתוחים כאמור, והנתבעים 2 ו-3 אף אינם טוענים כי עשתה כן. יתר על כן, אף אילו ביצעה ניתוחים כאמור, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שלפני, ואף שמדובר ב"אשת ציבור" לעניין חוק איסור לשון הרע, הרי שאין מדובר במידע בעל עניין ציבורי, וככזה, לא תחול עליו ההגנה. לא כל מידע לגבי כל איש ציבור הוא בעל עניין ציבורי, ושאלת הניתוחים הפלסטיים שביצעה או לא ביצעה עורכת תוכן באתר של התובעת 1, בנסיבות ענייננו, אינו בעל עניין ציבורי.
30.בנוסף טוענים הנתבעים 2 ו- 3 לגבי הביטויים "אשת הסיליקון" ו"מלכת הסיליקון" כי ככל שתתקבל טענת תובעת 2 כי ביטויים אלה מובנים על ידי הקורא ככאלה המצביעים על כך שביצעה בגופה ניתוחים פלסטיים תוך שימוש בסיליקון, ולא כטענתם, לפיה מדובר בביקורת המתייחסת לפרסום מנתחים פלסטיים ודוגמניות שביצעו ניתוחים פלסטיים תוך שימוש בסיליקון, הרי שאין בכך כדי להוות עלבון או השפלה שכן דבר זה אינו נתפס בציבור כמעשה בעל קונוטציה שלילית העלול להשפיל או לבזות, וכי דומה שההיפך הוא הנכון, ונשים רבות נוהגות לפרסם ברבים את העובדה שעברו ניתוח להגדלת חזה ומפגינות בכך את עצמאותן על גופן ואת רצונן לשמור על נשיותן. לכן, לטענתם, גם אם ייקבע כי הקורא הסביר הבין את הביטויים ככאלה המצביעים על כך כי התובעת עברת ניתוח הגדלת חזה, אין בכך משום לשון הרע.
31.תובעת 2 טוענת כי באמירות אלה יש כדי להשפיל ולבזות אותה.
32.אני מקבלת את טענת התובעת 2 כי באמירות אלה יש כדי להשפיל ולבזות אותה. האמירה כי אדם ביצע שינויים בגופו באמצעות ניתוחים פלסטיים, כאשר הוא לא ביצע אותם, אלא התברך במתת טבע, יש בה כדי להשפיל ולבזות אדם. העובדה, שחלק ממי שעברו אותם ניתוחים בוחרים לתת לכך פומבי, מסיבות שונות, אין בה כדי לשנות ממצב דברים זה.
33.טענה נוספת של נתבעים 2 ו- 3 בעניין זה היא כי מהפרסומים שערכה תובעת 2 בעצמה והופיעו באתר התובעת 1 עולה בבירור כי היא אינה רואה בניתוחים פלסטיים ושימוש בסיליקון להגדלת חזה נושא בעל קונוטציה שלילית. ההיפך הוא הנכון, היא לא היססה לפרסם באתר ידיעות בנוגע לנשים שעברו ניתוחי חזה (ראה דוגמה בסעיף 111 לסיכומי הנתבעים 2 ו- 3). גם טענה זו אינני מקבלת. הפרסומים שהוצגו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 כדוגמאות לכך שתובעת 2 רואה בניתוח כאמור משום "שדרוג" של הנשים נשוא הפרסומים, נעשו, לכאורה, לרצונן של אותן הנשים. לא הוכח ואף לא נטען ההיפך. ובין היתר, בשל כך, אין לפרסומים אלה דבר וחצי דבר עם האופן שבו רואה זאת התובעת 2, במיוחד, שאין מחלוקת כי תובעת 2 לא ביצעה ניתוח כאמור, וגם בכך שונה מצבה מזה של אותן נשים. גם ההבדל בין עיסוקן לעיסוקה של תובעת 2 רלוונטי לעניין זה. יתר על כן, אף אילו עוולו התובעות ופרסמו פרסומים כאמור תוך הוצאת לשון הרע, ודבר זה לא נטען ולא הוכח, וגם אינו מסתבר בנסיבות, לפחות לגבי דוגמה זו, הרי שאין בכך כדי להקים לנתבעים 2 ו- 3 זכות לעשות פרסום כאמור ביחס לתובעת 2.
34.טענה נוספת של הנתבעים 2 ו- 3 בעניין זה היא כי התובעת 2 היא דמות ציבורית, בעלת נגישות רבה לאמצעי התקשורת ולפיכך עמידותה צריכה להיות גבוהה יותר ממי שאינו איש ציבור, ועליה להיות נכונה לספוג הערות ביקורתיות לרבות כינויים אשר אולי אינם נושאים חן בעיניה. כאמור, לא בכל פרסום על כל איש ציבור יימצא עניין ציבורי, ופרסומים בעלי אופי רכילותי מובהק עשויים שלא להיות מוגנים (ראה שנהר, שם בעמ' 75 למעלה). השאלה אם ביצעה תובעת 2 ניתוח הגדלת חזה או לא, אינה נושא בעל עניין ציבורי בנסיבות העניין.
35.הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי מתוך הקשר הדברים, ומתוך כך שמטרתו של הבלוג הייתה ביקורת והבעת דעה על תקשורת הספורט, על הקורא הסביר להבין כי הכינויים לא כוללים התייחסות אל גופה של תובעת 2 אלא יש בהם משום ביקורת על היות האתר בבחינת במה לשלל פרסומים של דוגמניות מנותחות חזה ופלסטיקאים שהתובעות חפצו ביקרם. טענה זו נדחתה על ידי, לעיל בדיון העוסק בפרשנות הפרסום. מכך שהנתבעים 2 ו- 3 כינו את התובעת 2 "מלכת הסיליקון" ו"אשת הסיליקון" לא ניתן להבין ביקורת על תכני האתר, אלא התייחסות מבזה ושקרית ביחס לגופה. משהקורא הסביר לא יראה בדברים משום הבעת דעה אלא משום ציון עובדה, ממילא לא עומדת לנתבעים 2 ו- 3 בעניין זה ההגנה של הבעת דעה. הנתבעים 2 ו- 3 מביאים דוגמאות בהם לא נפסלו ביטויים חריפים מהכינוי "מלכת הסיליקון" ו"אשת הסיליקון", אולם דוגמאות אלה אינן דומות לעניינינו.
36.לאור האמור לעיל, הביטויים "אשת הסיליקון" ו"מלכת הסיליקון" שבהם כינו הנתבעים 2 ו- 3 את התובעת 2 יש משום לשון הרע, והם אינם חוסים תחת הגנה כלשהי של חוק איסור לשון הרע.
37.בפרסומי הנתבעים 2 ו- 3 הופיע גם הביטוי "אופירע" וגם בגינו הוגשה התביעה. מדובר בשיבוש שמה של תובעת 2 תוך רמיזה על אופייה הרע כביכול. מסקנה זו מתחזקת על רקע יתר הפרסומים של הנתבעים 2 ו- 3 בדבר אופייה של תובעת 2 כעורכת תוכן שבניצוחה נעשו פרסומים קשים נגד חלק ממושאי הסיקור. הנתבעים מצביעים על כך שתובעת 2 עצמה אמרה כי היא "ילדה רע" שלא נוהגת לפי הכללים, אלא בכוחניות. הפרסומים שאליהם מפנים הנתבעים בעניין זה הם מכתבה שבה פורסם ראיון עם תובעת 2 בו אמרה על עצמה: "אין לי קווים אדומים כשמדובר בסקופ" "אני סקופרית בנשמה ומוכנה לחפור, לנבור ולעשות כל מה שצריך כדי להביא ידעה", "אני לא מתביישת ולא דופקת חשבון", "כשאומרים לי 'לא' זה רק מדליק אותי יותר" (נספח 3א לתיק המוצגים מטעם הנתבעים 2 ו- 3). באמירות אלה של תובעת 2 על עצמה יש כדי לתאר עיתונאית נחושה ולא אדם רע, כפי שטוענים הנתבעים. ממילא הרמיזה בדבר אופייה הרע של תובעת 2 על ידי נתבעים 2 ו- 3, אינה מסתמכת על דברי התובעת על עצמה. עם זאת, מדובר בביטוי, שברור על פניו, שהוא משום הבעת דעה של הנתבעים 2 ו- 3 אודות תובעת 2 ולא ציון עובדה, ולפיכך הוא חוסה תחת ההגנה של הבעת דעה. הבעת דעה זו אף הוסברה בפרסומים כהתייחסות לאופן הפרסומים שנעשו תחת ידה של תובעת 2 כעורכת אודות אחרים, בפרסומים שהוצגו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 במסגרת חומר הראיות.
38.ביטוי נוסף שמופיע בפרסומי הנתבעים 2 ו- 3 הוא "אופירע-תון". התובעות טוענות שכוונת הביטוי היא ל"אופירע" ו"אתון" היינו נקבת החמור, וזאת לאור יתר כינויי הגנאי שהדביקו לה. הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי הכוונה כי "אופירע" ו"עתון", ומצביעים על דוגמאות נוספות בהם נעשה שימוש בשמו של אדם יחד עם הסיומת "תון" כדי להצביע על הקשר ההדוק בינו לבין העיתון. שני הפירושים אפשריים אולם על רקע השימוש הנרחב בשמו של אדם בצירוף הסיומת "תון" כמצביעה על הקשר ההדוק שלו לעיתון כלשהו, לא נסתרה טענת הנתבעים 2 ו- 3 בעניין זה, על אף שדומה כי המשמעות הכפולה של הסיומת "תון" לא נעלמה מהנתבעים 2 ו- 3 ואף לא מקוראי הבלוג.
ה.3. פרסומי הנתבע 1.
1.הנתבעים טוענים כי במדור רכילות שבעריכת התובעת 2 באתר האינטרנט של התובעת 1, המכונה "גליצ'ים", התפרסמו באופן קבוע ידיעות רכילות זולות, חלקן בלשון גסה ורדודה, וכן פורסמו בו באופן קבוע ובולט תמונות של דוגמניות מעורטלות שכל הקשר בינן לבין עיתונות ספורט הנו מקרי בהחלט.
2.הנתבעים טוענים כי באתר ניתן כיסוי נרחב לאירועים פרטיים של עסקנים שונים, חלקם בעלי עבר פלילי, כגון מסיבת יום ההולדת שנערכה לאדם בשם יניב כהן, אחד ממורשעי פרשת הבנק למסחר, סיקור אירוע פתיחת המסעדה של העבריין ריקו שירזי, וסיקור מסיבת החינה של העבריין אסי ווקנין – אירועים שכל קשר בינם לבין ספורט מקרי בהחלט. לטענתם האתר הציג באורח קבע תמונות של דוגמניות שעברו הגדלת חזה תוך התייחסות מבזה ומשפילה, תוך היותו של האתר שופר של מספר מנתחים פלסטיים. כן טוענים הנתבעים כי התובעות לא פעלו להוריד תגובות מבזות של הקוראים כלפי צדדי ג'.
3.הנתבעים טוענים כי האתר הצמיד כינויי חנופה שונים לאישים שהתובעות חפצו בייקרם ("יקיר המדור", "יקיר גליצ'ים", "אהוב המדור", "התותח", "הגבר שלנו" "האגדי" וכו'), תוך קידום אינטרסים שונים וזרים לסיקור תקשורתי – ספורטיבי אובייקטיבי. לטענתם, חלק מהדיווחים הרכילותיים נועד לקדם קשרים אישיים. בנוסף, לטענתם, לתובעת הייתה קרבה למושאי סיקור מרכזיים בתחום הספורט, והיא לא שמרה על גבולות נאותים ועל דיווח הוגן.
4.הנתבעים טוענים כי הגם שהביקורת היית עוקצנית, הרי שהיא הייתה לגיטימית. לטענתם, התובעות הגישו תביעת לשון הרע בסכום מופרז, לשם הרתעה, כדי להעביר מסר לציבור כי לא כדאי להתעסק עם התובעות שכן עצם ההתמודדות עם ההליך המשפטי יגרור את "האזרח הקטן" הנתבע להתדיינות משפטית יקרה, כשבסיומה, אף אם יזכה, לא יקבל החזר מלא של הוצאותיו בגין ההתדיינות, אסטרטגיה הידועה כ: SLAPP – Strategic Lawsuit Against Public Participation (תביעת סלאפ). לטענתם מדובר במהלך אסטרטגי כוחני וחסר תום לב המהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט.
5.הנתבע טוען ביחס לפרסומים שביצע כי הם חוסים תחת ההגנה של אמת הפרסום וכי היה בהם עניין ציבורי. לטענתו, הוא הביא לידיעת הציבור את מה שאנשי התקשורת כדוגמת התובעות ביקשו שלא להביא לידיעתו: תככים, מזימות, שגיאות הדיווח ואינטרסים המסחריים (סעיף 8.3 לסיכומי הנתבע 1). לפיכך מדובר בפרסומים מותרים. לטענתו, יתר הפרסומים חסינים בהיותם דברי ביקורת (סעיף 9 לסיכומי הנתבע 1).
6.הנתבע טוען כי נקט לשון עוקצנית ביחס ישיר לטון הגבוה של התובעות אשר בלשונן המלעיזה הטיחו האשמות בעיתונאי ספורט אחרים, השפילו וביזו נשים בהיותן נשים והשתמשו ברכילות על מנת לקדם את עסקיהן ועסקי מקורביהן (סעיף 14 לסיכומים).
7.כן טוען הנתבע כי הפרסומים מותרים מאחר והתובעות הן בגדר "אנשי ציבור" על-פי חוק איסור לשון הרע.
8.בפרסום ראשון מיום 1.3.08 כונתה תובעת 1 "אתר ספורט שניזון מריכולים, משמועות, מחצאי שמועות והדלפות", "ONE – הרבה יותר מסתם תחנת רכבת", "עדר חמורים וחמורות", "שכונה", "אוסף אנאלפביתים שגודש את בית בסר", "אתר המשליט טרור על הסביבה", "בריון", "אתר האשפה", "אתר ששמו הראשון הוא תקלה ושמו השני מבוכה", "צביעות", "הסחת דעת", "גניבת דעת", "שקר" .
9.נתבע 1 טוען כי חלקו הראשון של הפרסום הראשון מורכב מצילום מסך של תגובות לכתבתה של מיכל גרונדלנד באתר התובעת 1: "כמה חבל שחוזרים לליגה ביום שבת". בצילום המסך רואים בין היתר אחת התגובות שתוכנה הוא: "מה שבטוח זה שאני כל כך רוצה לשים לך את הזרג שלי בפה ולשמוע אתך נחנקת בכל (כך במקור) עבה" ביקורתו של הנתבע הייתה: "עוד דוגמה לתכנים המשובחים של אתר המסיבות והריכולים, ולא פחות חשוב הפיקוח על התכנים. הגברת מיכל גרונדלנד כתבה טור דעה והנה טוקבק מס' 29 שנכתב בשבת בשש בבקר ונכון ליום ראשון בבקר עדיין ניצב שם בגאון. כנראה שבבית בסר מתגאים בתכנים כאלה שמביאים רייטינג הרבה יותר מתוכן הטור עצמו, כך שחלילה להם מלמחוק, ולעזאזל הכבוד של הכותבת. אתר שכולו חרפה וכלימה".
10.אין מחלוקת כי דברים כאמור בתגובית שלעיל, אינם ראויים להישאר באתר, אלא להיות מוסרים על ידי המערכת של תובעת 1. מטעם התובעות העיד בעניין זה מר מילנר: "יש לנו מערכת לסינון אוטומטי של קללות שרצה באותה תקופה. המערכת הזו מחפשת קללות ומכיוון שהיא לא זיהתה את המילה זרג היא לא סיננה אותה. לאחר מכן יש סינון אישי ואנו מקפידים להוריד את הדברים האלה".
11.הנתבע טוען כי בכך שהתגובית האמורה לא הוסרה באופן מיידי ביום ראשון, "הרוויחה" התובעת ביושר את הכינויים בהם כינה אותה. דומה כי אין משום רשלנות מצד התובעת 1 או חריגה מסטנדרטים סבירים בכך שלא עלה בידה, בפרק הזמן הקצר שחלף מהעלאת התגובית, ביום שבת, ועד ליום ראשון, להסיר את התגובית. לא מדובר בהתבטאויות שנעשו על ידי מי מעובדי התובעת 1, אלא בתגובית המועלית, ללא שליטתה, על ידי מי מהקוראים. בנוסף, במקרה זה התגובית הועלתה ביום שבת, וכאשר המערכת האוטומטית לא זיהתה את מילת הגנאי, נדרש זמן נוסף לצורף סינון ידני. עם זאת, רובו של הקטע שנכתב על ידי הנתבע 1 הוא ביקורת על כך שהתגובית הפוגענית לא הוסרה על ידי התובעת 1 וככזו היא בבחינת הבעת דעה וביקורת, ולכן מותרת. זאת, למעט האמירה לפיה התובעת 1 לא הסירה את התגובית במהירות משיקולי רייטינג, דבר המהווה, למעשה, למרות השימוש במילה "כנראה", משום ציון עובדה, שלא הוכחה, ואיננה מוגנת.
12. אשר לביטוי "תחנת רכבת", הנתבע טוען כי האמירה התייחסה לתחלופה הרבה של עובדים אצל תובעת 1. מחומר הראיות עולה כי אכן הייתה תחלופה גבוהה כנטען, ולפיכך ביטוי זה מוגן.
13.אשר לדברים: "אתר ספורט שניזון מריכולים, משמועות, מחצאי שמועות והדלפות" אשר המשכו ההסבר לו: "כל יום תמצאו שם ציטוטים אנונימיים של שחקנים וגורמים אינטרסנטים בקבוצות, שיש להם עניין לכבס כביסות מלוכלכות בחוץ. באתר ONE חיים מזה, ומצד שני לא מוכנים לקבל מצב שגם אצלם יש ממורמרים ומתוסכלים שנוהגים בדיוק אותו דבר".
14.דברים אלה, למרות נוסחם החריף הינם בבחינת דעה יותר מאשר ציון עובדה. כל הקורא את הדברים מבין שבכך מדובר. עיקר קצפו של הנתבע 1 (ראה סעיף 25.2.3, 25.2.5) יצא על מדור הרכילות של האתר, שמטבע הדברים, ולא באופן ייחודי או יוצא דופן ביחס למדורים מעין אלה, כולל פרטים שהם בגדר רכילות, שמועות והדלפות.
15.אשר לביטוי: "עדר חמורים וחמורות", טוען הנתבע 1 כי כוונתו הייתה לנטיית התובעת 1 לפרסם ידיעות במהירות אף במחיר של שגיאות כתיב, היינו להיות "חמור קופץ בראש". אף שהשימוש בביטוי שפורסם סביר שיתקבל כמתאר מי שאינו חכם נבון ותרבותי יותר מאשר "חמור קופץ בראש", הרי שברור לקורא כי מדובר בהבעת דעה על איכות הכתיבה, וככזה הביטוי מוגן.
16.אשר לביטוי "שכונה", טוען הנתבע 1 כי הוא אינו ביטוי שלילי. אינני מקבלת את טענה זו. הביטוי "שכונה" בא להצביע כך שהאתר של התובעת 1 "נמוך". עם זאת, מדובר על פניו ובאופן ברור, בהבעת דעה, וככזו, מותרת.
17.אשר לביטוי "אוסף אנאלפביתים שגודש את בית בסר", הנתבע 1 טוען כי הכוונה היא לכך שבפרסומים של התובעת 1 שצורפו לתצהירו של מר מילנר ניתן למצוא עשרות שגיאות כתיב, טעויות הגהה ועריכה לקויה. הביטוי "אוסף אנאלפביתים" סביר שהובן על ידי הקורא הסביר, לאו דווקא כמתייחס לשגיאות כתיב אלא לרמה הכללית, כולל לתכנים מהותיים. עם זאת, ברור לקורא כי מדובר בדעתו של הכותב על רמת הכתיבה באתר, וככזה, מדובר בפרסום מותר.
18.אשר לביטוי: "אתר ששמו הראשון הוא תקלה ושמו השני הוא מבוכה", "אתר האשפה" הנתבע 1 טוען כי האמירה מתייחסת לכך שלא רק שהאתר לא סינן כראוי תגובות אלא שגם פרסם ידיעות לא ערוכות ועילגות. בין אם צודק הנתבע 1 בביקורת זו ובין אם לאו ביחס לתקופה הרלוונטית לתביעה, ויצויין כי לא נעשתה על ידי הנתבע השוואה מסודרת של תכני האתר של התובעת 1 לאתרים אינטרנטיים אחרים, וממילא לא הוכח שהאתר של התובעת 1 נופל מהם, הרי שמדובר בהבעת דעה וככזו, בפרסום מותר.
19.אשר לביטוי: "אתר המשליט טרור על הסביבה" – ביטוי כאמור לא נמצא בפרסומים הנספחים לתצהירו של מר מילנר. על אף האמור טוען הנתבע כי מהפרסום במלואו ניתן להבין תיאור של דרכיה הכוחניות של התובעת, כולל התייחסות התובעות לעובדי התובעת 1, דבר שלא הוכח שכן לא הובאו עדים לעניין זה על ידי הנתבעים. עם זאת, כאמור, אמירה זו לא מופיעה בפרסומים שהגישו התובעות.
20.בפרסום השני מיום 21.1.08 נכתב באשר לתובעת 1: "חבורה של אומללים", "אתר בושה ואשפה", "עוד בושה וכלימה באתר של "בואו למצוץ בשתי שקל", "קריינית הרצף והקוסם", "כפיים לאתר בואו למצוץ בשתי שקל", "אתר הזיבולים והריכולים", "המערכת המצחינה בבית בסר", "גם לייצר זבל מחלקיקי קוליפורמים צריך לדעת ומנהלת התוכן מוכיחה בכל פעם מחדש שבתחום הזה אין לה מתחרים", "חיידק טורף באתר חולני", "אתר אשפת הריכולים".
21.הנתבע טוען כי הביטוי "חבורה של אומללים" מהווה הבעת דעה על מצבם של כתביה של התובעת, ולא על התובעת, ובהתחשב בכך שמדובר בציבור אין לתובעת עילת תביעה בנושא. כמו כן טוען הנתבע כי יש לקרוא אמירה זו על רקע כלל הפסקה בה נאמר "באתר הריכולים והמסיבות התגאו אתמול בראיות מיוחד עם פרדי דוד (למעלה). מה כל כך מיוחד בראיון הזה, לא הצלחתי להבין... רק שוכחים שכבר בספטמבר זה פורסם אצלם ע"י אריאל שיימן בעוד ראיון מיוחד, שמצאתי בגוגל ולא הצלחתי למצוא במנוע החיפוש הצולע של אתר הריכולים. מרוב ראיונות מיוחדים כבר לא זוכרים מימינם לשמאלם, חבורה של אומללים". הגם שמדובר בביטוי קשה, הרי שעל רקע הפסקה, מובן לקורא כי מדובר בביקורת, לעגנית, אמנם, אך כזו המהווה הבעת דעה ולפיכך מוגנת.
22.גם יתר האמירות המצוטטות לעיל, הגם שהינם חרפות וגידופים גסים ובוטים אשר בצדק לא נמצאו על ידי אתר "תפוז" כראויים להיות באתר, כעולה מהטקסט שבו הם שזורים, מהווים הבעת דעה על איכות הפרסומים באתר התובעת, וגם אם דעה זו אין בה ממש, מוגנים.
23.הביטוי "קריינית הרצף והקוסם" הנתבע, אינו מופיע בפרסום השני המצורף לתצהירו של מר מילנר.
24.בפרסום השלישי מיום 31.8.07 (צורף כנספח ג' לכתב התביעה המתוקן) נכתב נגד סיטינט "הכוחניות של אתר הריכולים" ולגבי התובעת 2: "רק רציתי לספר שיש בהמה אחת שמרוב שעסוקה כל הזמן בלצחקק ולהעליב את הקולגות, שכחה לתקן את עטיני הפרה החולבת המשתלשלים לה מהחזה בואכה הפופיק...".
25.אשר לביטוי "הכוחניות של אתר הריכולים" כפי שצויין לעיל, הנתבעים לא הוכיחו התנהלות כוחנית כלשהי על ידי התובעת 1, ואף לא הביאו עדים בניסיון להוכיח טענה זו.
26.אשר לחלק השני המתייחס לתובעת 2: הפרסום מביא צילום מסך של פרסום שנעשה על ידי התובעת 1 במדור גליצ'ים בעריכת תובעת 2 (כאשר בראש המדור, וכמופיע בצילום המסך מופיעה תמונתה של התובעת 2), שבו נכתב: "ליפה אחת מגבול עירק, ציחקקה על עצמה ועל עוד קולגות... ושכחה לתקן את שן 46. הלו ליפה, קחי בקלות את ההחלקות בשיער... ובימים עמוסים בלחות תתארגני מראש עם גומיות וקליפסים. בפעם הבאה שאת מחייבת תתקני את השיניים ומהר".
27.על כך כתב הנתבע: "להגנתה תאמר הגברת המכובדת מ- ONE שהיא לא הזכירה שמות, שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה, והאמת שהיא צודקת. גם אני לא מעוניין להזכיר שמות רק רציתי לספר שיש בהמה אחת שמרוב שעסוקה כל הזמן בלצחקק ולהעליב את הקולגות שכחה לתקן את עטיני הפרה החולבת המשתלשלים לה מהחזה בואכה הפופיק. קחי את זה בקלות מותק, תחזקי את הדדיים עם גומיות שיתנו קונטרה לכוח הגרביטציה, אולי תתקני אותם לפני שיהפכו למפגע סביבתי. תודה!".
28.לגבי האופן שבו כתב הנתבע 1 על התובעת 2 העיד כי ראוי ומתאים לכתוב אודותיה כפי שמופיעים פרסומים לעגניים ומשפילים באתר שבעריכתה, כמו הפרסום שלעיל. טענה זו אין לקבל. ראשית, לא ברור עד כמה ניתן לזהות אותם אנשים שהפרסומים באתר גליצ'ים התייחסו אליהם, ולכאורה, על פני הכתוב, לא ניתן לזהותם. שנית, עניין זה, היותו של הפרסום של תובעת 1 בעריכת תובעת 2, איננו נושא הדיון שלפנינו שכן גם אם התובעות או מי מהן עוולו כלפי אחרים, אין הדבר מצדיק לשון הרע אודותיהן. הפרסום שלעיל של הנתבע 1 מהווה אוסף חרפות וגידופים מהסוג הנמוך ביותר אודות תובעת 2, והוא מהווה לשון הרע שאין לגביה הגנה על פי החוק.
29.בפרסום הרביעי מיום 5.2.08 נכתב על תובעת 1: "אתר אשפה אמיתי שקוראיו מאחלים מוות, צער, פיגועים, לועגים לנשים צעירות ואונסים אותן וירטואלית יום יום".
30.דברים אלה מתייחסים לתגובות הקוראים באתר. כפי שצויין לעיל, תובעת 1 מבצעת ניתור של תגוביות, הן על ידי מערכת אוטומטית והן לאחר מכן, באמצעות סינון ידני. אפשר ולא כל התגוביות הפוגעניות הוסרו באותה עת או הוסרו במהירות הראויה, ודבר זה לא הוכח עם זאת, מדובר בהבעת דעה ביקורתית לעניין ספציפי, העובדה שמדובר בהבעת דעה ברורה לקורא, והינה מותרת.
31.בפרסום החמישי מיום 30.1.08 נכתב בין היתר לגבי תובעת 1: "אתר הריכולים והמסיבות (לחדשים שהצטרפו: מדובר ב- ONE)" וכן: "תוכנית הרדיו בשיתוף אתר האשפה..." "אתר אשפה במיטבו" ולגבי התובעת 2 כממליצה על שירות של גילוח מפשעות "אם אתה במקרה רוצה גילוח מפשעות תגיד לי", "עוד לפני שפתח פה באתר אשפת הריכולים", "קריינית הרצף".
32.כל האמירות שלעיל, הגם שהן מהוות חרפות ירודות, כפי שפורט לעיל, מוגנות על רקע כלל הטקסט כהבעת דעה. לגבי האמירה "קריינית הרצף" המתייחסת לתובעת 2, ראשית, אין ספק שמדובר בביטוי שמטרתו העלבתה של התובעת 2, שמטרתו להציגה כאילו אין היא אלא קוראת טקסטים שאחרים הניחו בפניה (והגם שעצם התפקיד של קריין רצף הינו תפקיד מכובד שלא דבק בו רבב). אין גם מחלוקת כי תפקידה של תובעת 2 אינו של קריינות רצף וכי היא לא קוראת טקסטים שאחרים כתבו עבורה לשם הקראה. עם זאת, מדובר בביטוי שמטרתו להביע דעה על משקלה של התובעת 2 לגבי מהותו של החומר המובא, וגם אין ממש בדעה זו, ודומה שאף הנתבע 1 אינו סבור שמשקלה של התובעת 2 בתכנים אפסי, ואף ההיפך הוא הנכון, ובשל כך, לשיטתו, טרח להעביר עליה ביקורת בוטה, הרי היא מותרת.
33.בפרסום השישי מיום 5.3.08 נכתב: "לערוץ הרכילות והמסיבות יש תדמית של אתר בעל תכנים אינפנטיליים, עילגים, לא מעמיקים וגם רצופים בשגיאות כתב בסיסיות...".
34.כאמור לעיל, מדובר בהבעת דעה, גם אם בוטה, על תכני אתר האינטרנט של התובעת 1.
35.בפרסום השביעי מיום 15.1.08 נכתב לגבי התובעת 2 בכותרת הפרסום: "מנהלת התוכן שוב מחסלת חשבונות" ולגבי התובעת 1 נכתב: "מאתר רכילויות של למצוץ בשתי שקל להקיא".
36.האמירה לגביה מנהלת התוכן מחסלת חשבונות מתייחסת לפרסום של התובעת 2 באתר של התובעת 1 לפיו: "טיפל'ה באיחור, אצטדיון ר"ג, חצי גמר גביע הטוטו, מוזנחת מעולם התקשורת מטנפת על קולגה בכירה. קנאה קנאה אבל יש גבול! נא לחפוף מידי פעם את הליפה! פן לא יכול להחזיק לנצח! קבלי כרטיס אדום...". על כך כתב הנתבע: "הלשינו למנהלת התוכן מאתר המסיבות והריכולים שמישהי לכלכה עליה ("מטנפת על קולגה בכירה") אז עורכת התוכן המכובדת צלצלה מהר למערכת בבית בסר והודיעה שיכינו לה מקום בגליצ'ים, שלפה עט ונייר וכתבה טקסט מושחז ברמה גבוהה עם מילים איכותיות כמו "מוזנחת" "מטנפת" ו"לחפוף את הליפה". כן היא תלמד לקח את הקולגות שמעיזות ללכלך עליה".
37.דומה כי על אף שהטקסט של הנתבע 1 לא היה גבוה מזה של התובעות שאליו הוא התייחס, הרי שמקריאת הטקסט בכללותו עולה כי מדובר בהבעת דעה, וככזו - מותרת.
38.בפרסום השמיני מיום 7.1.08 נכתב: "גליצ'ים שבזכותו התפרסמה מנהלת התוכן, הוא בעיני התחתית של השקית, איפה ששם מתנקזים מיצי הזבל".
39.הפרסום מהווה הבעת דעה, גם אם בשפה נמוכה וגסה, וככזה - מותר.
40.בפרסום התשיעי מיום 4.1.08 נכתב: "בקומוניקט מתגאה מנכ"ל אתר האשפה, אודי מילנר, בסחורה החדשה ובמאמצים להביא לגולשים ולאוהדים חוויית ספורט כוללת ומקיפה".
41.הנתבע טוען כי אין מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, אלא ברכה על כך שהתובעת רכשה זכויות שידור באתר לאחר שידורם הישיר בטלוויזיה, וכי הביקורת שלו נגעה להודעה לעיתונות שפרסמה התובעת 1 (הקומוניקט). לא ניתן לראות בדברים האמורים משום דברי שבח על "הסחורה החדשה" של התובעת 1, אולם, כאמור בביטוי "אתר אשפה" אין אלא הבאת דעתו של הכותב על רמתו של האתר של התובעת, גם אם בצורה ירודה כשלעצמה.
42.בפרסום העשירי מיום 18.12.07 נכתב לגבי התובעות: "חפיפניקיות ועוד גל אשפה מתוצרת האתר בניהולה של גברת התוכן. להקיא".
43.הפרסום מהווה הבעת דעה על הרמה של פרסומי התובעות, וגם אם הבעת הדעה בוטה, גסה ונמוכה, הרי שהיא חוסה תחת הגנות החוק.
44.בפרסום האחד-עשר מיום 13.2.08 כונתה התובעת 1: "אתר אשפה" וכן נכתב לגבי התובעת 2, בין היתר: "מנהלת התוכן ומלכת הסולחות תזחל אליו".
45.בפרסום מיום 29.8.07 הפרסום השנים-עשר נכתב ביחס לתובעת 1 כי היא מפעילה אתר אשר "ממשיך למתג את עצמו מיום ליום כאתר בדיחה, טמטום ועילגות. דוכן עגבניות בשוק עם רוכלת שצועקת – רק היום, בשקל, רק אצלי. וכמה עיתונאים רופסים שמשתרכים אחריה ומנסים לחקות אות – בואו בואו, גם אצלי, בלעדי, רק היום".
46.הביטויים האמורים וכוונת הכותב הוסברו לעיל, והללו מותרים בהיותם הבעת דעתו של הנתבע 1 על פרסומי התובעות.
47.בפרסום מיום 28.8.07 הפרסום השלושה-עשר נכתב: "זו האתיקה החדשה של גברת ONE ביזנס. לשקר בלי למצמץ, גם בלי לטרוח לרמות בהזזת השעון לאחור...ONE הוא אתר ללא בושה, ללא ערכים...".
48.הדברים האמורים, ובמיוחד האמירה על התובעת 2 "לשקר בלי למצמץ" מהווים לשון הרע. הנתבע לא הוכיח טענתו האמורה ואין לו הגנה בגינה.
ה.4. התובעות כ"איש ציבור" כמובנו בחוק איסור לשון הרע.
1.הנתבעים טוענים כי שתי התובעות מהוות "איש ציבור" כמובנו בחוק איסור לשון הרע. התובעות אינן חולקות על טענה זו, והמחלוקת שבין הצדדים לעניין זה, היא המשמעות שיש לכך לגבי "הגמישות" שבה יש לבחון את פרסומי לשון הרע שנעשו כלפי התובעות. הנתבעים טוענים כי גם אם יש בפרסומים משום לשון הרע, הרי שאין לחייבם בפיצוי בגין כך שכן הם מותרים בהתחשב בכך שהתובעות מהוות "איש ציבור" כאמור, שעליהן לצפות כי יעמדו במוקד ביקורות נוקבות, ויש להן עמידות בפני ביקורת כאמור ואמצעים להתגונן נגדה.
2.קיימים שיקולי כבדי משקל המצדיקים צמצום האיסור מכוח החוק בכל הנוגע לפרסומים העוסקים באנשי ציבור. ביקורת על אנשי ציבור עשויה להיות כרוכה בפרסום לשון הרע אך יש בה חשיבות חברתית העשויה להצדיק גישה מקלה עם המפרסמים (ראה שנהר, שם בעמ' 70.) בנוסף אנשי ציבור, ממהותם, מגלים נכונות מפורשת ומשתמעת לחשוף עצמם לעיני הציבור ולביקורתו, ויש ביכולתם להתגונן מפני פרסום ביקורת אודותיהם. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי גם הנזק הנגרם לאנשי ציבור, כתוצאה מפגיעה בשמם הטוב, גדול ממידת הנזק הנגרמת לאדם פרטי. עיקר חיותם וקיומם יונקים משמם הטוב, וזה - אינו הפקר. במיוחד כך, כאשר בפרסומים אין אמת.
ה.5. הפיצוי בגין הפרסומים המהווים הוצאת לשון הרע.
1.התובעות לא הגישו ראיות בדבר באשר לנזק כספי שנגרם להם בפועל ושיעורו (כגון חוות דעת חשבונאית או ראייה אחרת). עם זאת המחוקק צפה את הקושי שבהוכחת נזק כתוצאה מפרסומי לשון הרע והוכחת שיעורו. מחומר הראיות עולה כי התובעות נהנות מהצלחה בתחומן. עם זאת, בנסיבות העניין אין ספק כי נגרם לתובעות נזק כתוצאה מדברי לשון הרע, בוטים שהוטחו בהן שוב ושוב, ונקראו על ידי רבים, שעיסוקם או תחביבם הוא בתחום הספורט, התחום בו עוסקות התובעות.
2.כעולה מהאמור לעיל, קיימים הבדלים בין הפרסומים שנעשו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 לבין אלה שנעשו על ידי הנתבע 1.
3.הנתבעים 2 ו- 3 פרסמו משך תקופה קצרה, ובמהלך התקופה בה פרסמו בבלוג, לא קיבלו פנייה כלשהי מהתובעות להסיר איזה מהפרסומים או דרישה אחרת כלשהי. אני גם מקבלת את טענתם לפיה לא קיבלו תמורה כלשהי בגין הפרסום או מספר הקוראים של הבלוג, שכן לא הוכח תשלום כאמור בפועל.
4.הנתבע 1 פרסם, וחזר ופרסם, אין ספור פעמים, פרסומים שליליים בוטים וחמורים, שרק חלקם חוסה תחת הגנת החוק, בהיותם הבעת דעה וביקורת, וזאת משך תקופה ארוכה. הנתבע 1 לא נענה לפניות של התובעות עד שאולץ להסיר את הפרסומים בשל כך שאתר "תפוז" לא היה מוכן לכך שפרסומים כאמור ייעשו במסגרת הפלטפורמה שהוא מעמיד לרשות כותבי יומני הרשת. תמוה שהנתבע 1, שהייתה לו ביקורת נוקבת על התובעות בשל כך שפרסומיהן, לשיטתו, נעשו בשפה גסה ובוטה, כשל בעניין זה כפל כפליים, כשיטה, ולא ככישלון חד פעמי. ביטויים אלה חוסים תחת הגנת החוק, ולפיכך התובעות אינן זכאיות בגינם לפיצוי, מבלי שיש בכך כדי להצדיק ולכבד את הפרסומים הללו, ולא בכדי, החליט אתר "תפוז" לדרוש מהנתבעים הסרתם של הביטויים, ולא אפשר להעלותם שוב.
5.בנוסף, כאמור, שזורים באותן אמירות בוטות אך מוגנות, פרסומים של הנתבע 1 שהינם בבחינת ציון עובדות, שאין בהן אמת, ואשר יש בהן כדי להשפיל ולפגוע בתובעות. לא רק שאמירות אלה היו משפילות ופוגעניות באופיין, אלא שהן באו כדי לפגוע בתובעות בעיסוקן, ככותבים עורכים ומגישי חומרים עיתונאיים בתחום הספורט, לפגוע באמינותן, ביושרן וביושרתן. בכך היה משום הוספת פגיעה על פגיעה. פרסומים אלה אינם מוגנים, והתובעות זכאיות בגינם לפיצוי. כמו כן יש לקחת בחשבון לחובת הנתבע 1, ולהחמרת הפגיעה בתובעות את העובדה שהנתבע 1 חזר על אותם ביטוים אין ספור פעמים, וגרם לפגיעה מצטברת ומועצמת בתובעות. עם זאת, גם לגבי הנתבע 1, לא הוכח כי קיבל תמורה כלשהי בפועל בעקבות הכתיבה בבלוג.
6.אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה היה על התובעות להשתמש במנגנון התגוביות כדי להילחם בפרסומים המכפישים. אין מדובר בתיקון עובדה מסוימת אלא בהשתלחות כללית בתובעות, ולא היה כל ערך לכתיבת תגובית על רקע הפרסומים באתר, אלא ההיפך, דבר זה היה רק מלבה ביתר שאת את אש הפרסום.
7.לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 2 ו- 3, יחד ולחוד, לתובעות פיצוי בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, חלק יחסי של האגרה (כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין) וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
8.הנתבע 1 ישלם לתובעות פיצוי בסך 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, חלק יחסי של האגרה (כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין) וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
