א' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 4/2/1972, בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים שארעה ביום 16/10/10.

הנתבעת כפרה תחילה בחבותה על פי חוק הפלת"ד אך לאחר שמיעת הראיות בתיק, היא קיבלה את המלצת בית המשפט והכירה בחבותה על פי החוק ועל כן הוגשו סיכומי הצדדים רק בשאלת הנזק והפיצויים.

התובע יליד 4/2/1972, נשוי ואב לשלושה ילדים (בגילאים: 9, 11, ו – 12 שנים כיום) נפגע בתאונת הדרכים הנ"ל וסבל מנזק בברך רגל שמאל. יצוין כי התובע קטוע רגל שמאל מתחת לברך ומתהלך בעזרת תותבת וקב. נקבעה לו נכות צמיתה במסגרת נכות כללית על ידי המל"ל בשיעור 50% ונקבע כי הוא אינו מסוגל לעבוד בשיעור 60% ומקבל בגין כך קצבה.

בעקבות פגיעתו, נותרה נכות צמיתה לתובע כתוצאה מהתאונה וזאת על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' משה רופמן. פרופ' רופמן ציין בחוות דעתו כי עם בדיקתו של התובע בחדר מיון של בית חולים הדסה, נוקז מהברך נוזל דמי והברך נחבשה. התובע היה במעקב אורתופדי ובהמשך הוא נזקק לניתוח ארתרוסקופיה בגלל קרע במיניסקוס. עקב פגיעותיו, הוא לא דרך על הרגל במשך חודשיים וחצי.

פרופ' רופמן ציין בחוות דעתו כי במהלך הבדיקה ניתן למצוא הגבלה בתנועות ברך שמאל, הן ביישור והן בכיפוף, עם עדות הדמייתית לשברים שארעו הן בפיקת הברך והן בחלק הקונדיל ליטרל של הברך. בניתוח שעבר התובע, נמצא קרע במיניסקוס ונזק סחוסי. למרות שמדובר באדם קטוע רגל ונעזר בתותבת מתחת לברך באותה רגל שנפגעה בתאונה, הרי פרופ' רופמן קבע כי הנכות הצמיתה שיש לזקוף אותה לתאונה הינה בשיעור 10%.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו ואין בפניי טיעון ממשי מפי מי מהצדדים אשר סותר את ממצאי חוות הדעת הנ"ל ואת המסקנה הסופית בכל הקשור לנכות הרפואית הצמיתה. זאת ועוד, שקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן לעניין הנכות התפקודית ונחה דעתי לקבוע כי הנכות הרפואית מבטאת במקרה שבפנינו באופן מידתי וסביר את הנכות התפקודית. מצד אחד מדובר בתובע יליד 4/2/1972 אשר סבל בעברו מקטיעה של רגל שמאל מתחת לברך ונעזר בקב וכן ישנם רישומים רבים לגבי עבר רפואי עשיר בגין כאבי גב, כאבים בכתפיים, במרפקים ועוד. בנוסף לכך, עבר התובע לאחר התאונה ניתוח לקיצור קיבה. מנגד, אין מחלוקת כי התובע תפקד לפני התאונה ועבד כעצמאי ולאחר מכן אף עבד כשכיר והשתכר למחייתו. הפגיעה נשוא הדיון הינה פגיעה אורתופדית אשר יש לה השלכות תפקודיות על התובע, אך שלא במנותק ממצבו הפיזי לפני פגיעתו בתאונה. באיזון הנתונים הנ"ל הגעתי למסקנה כי הנכות התפקודית הינה בשיעור 10%.

התובע טוען כי עבד לפני התאונה כעצמאי בתור צורף/תכשיטן ועל פי המסמכים שצורפו (לטענתו) הוא השתכר סך של 92,580 ₪ לשנה. במקביל, עבד התובע כשכיר והשתכר כ – 10,000 ₪. ב"כ הנתבעת ביקש לדחות את שני הטיעונים הנ"ל ולטעמי הוא צודק בטיעוניו, כפי שאבהיר להלן.

בכל הקשור להשתכרותו של התובע כעצמאי לפני אירוע התאונה לא ניתן להסתמך על אישור שצירף התובע, שכן ישנה החלטה ברורה בתיק בית המשפט לפיה המסמך שצורף כנספח 7 לתצהיר עדות