לוי ואח' נ' אמירי זכרון יעקב בע"מ

לפני ביהמ"ש תביעה של רוכשי דירות לפיצוי בגין טענה לאיחור במסירה

הגשת כתבי טענות ודיונים

1. התובעים הגישו בתאריך 12.1.23 כתב תביעה בו ביקשו לחייב הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 704,029 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה, לאחר שביקשה וקיבלה ארכה, בתאריך 2.4.23. התובעים הגישו כתב תשובה בתאריך 24.4.23. ביהמ"ש נתן צו להגשת ראיות בתאריך 14.7.23. התובעים הגישו ראיותיהם, לאחר שביקשו וקיבלו ארכה, בתאריך 7.9.23. ביהמ"ש נתן באותו יום תוקף של פסק דין להסכמת התובעת 7 והנתבעת. עקב פרוץ המלחמה, הנתבעת הגישה ראיותיה בתאריך 13.2.24. הדיון הראשון התקיים בתאריך 20.2.24 ובו ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת ראיות ופתח בהליך למינוי מומחה מטעמו לשמאות. ביהמ"ש מינה בתאריך 21.3.24 מר אהרון בוץ כמומחה מטעמו לשמאות. הדיון השני התקיים בתאריך 26.3.24 ובו נחקרו מתנאל לוי, יקיר רפאלי, איתי רפאל מאושר, דניאל ליבשיץ, ספיר עדן נווה ונתן יחזקאל ברנד (להלן: "מתן, יקיר, איתי, דניאל, ספיר ונתן") ומטעם הנתבעת ליאור טויטו ואלי כהן (להלן: "ליאור ואלי"). המומחה מטעם ביהמ"ש הגיש חוות דעתו בתאריך 5.5.24. הדיון השלישי התקיים בתאריך 20.5.24 ובו ביהמ"ש קבע מועד נוסף לצורך חקירת המומחה מטעמו. הדיון הרביעי התקיים בתאריך 3.7.24 ובו נחקר המומחה מטעמו. תמליל הדיון התקבל בתאריך 19.9.24 וביהמ"ש נתן צו להגשת סיכומים. התובעים הגישו סיכומיהם בתאריך 1.10.24 והנתבעת בתאריך 4.11.24.

   דיון והכרעה

2. על ביהמ"ש לקבוע האם על הנתבעת לפצות התובעים בגין איחור במסירה ואם כן בכמה.

   להלן דיון במחלוקות

    

   האם הנתבעת איחרה במסירת הדירות?

3. התובעים טענו בכתב התביעה כי רכשו מהנתבעת דירות מגורים בבניין בן 22 קומות המכונה "בניין 11" המהווה חלק ממיזם נדל"ן למגורים בשם "אמירי פארק חדרה", המצוי במקרקעין הידועים כגוש 10403 חלקה 119, ברחוב לכיש 2 חדרה (להלן: "הבניין") וכי מועד המסירה שנקבע בהסכמים בין הצדדים חלף, והנתבעת מיאנה למסור את הדירות וסירבה לשלם להם פיצוי בגין האיחור במסירה. עוד טענו, שבתקופת הביניים שלאחר מועד המסירה החוזי, אף יצרה הנתבעת מספר פעמים מצג בפניהם לפיו הם צפויים לקבל את החזקה בדירתם בתוך זמן קצר וכי הם הסתמכו על הודעותיה ושינו מצבם לרעה על סמך הודעות אלה, תוך שנגרמו להם נזקים והוצאות, וכן סבלו מחוסר הוודאות שבהתנהלותה. עוד טענו שהנתבעת מתעלמת מדרישותיהם לפיצוי ולחילופין מציעה "סכומי פשרה" נמוכים ביותר שאינם תואמים להוראות הדין הקוגנטיות.

    

4. עוד טענו, שבפועל הבניין קיבל טופס 4 רק בתאריך 4.10.22, כך לשיטת הנתבעת עצמה, ומכאן, שרק החל מאותו מועד היו הדירות בבניין ראויות למגורים וניתן היה לאכלסן, וזאת חודשים ארוכים אחרי מועדי המסירה בהתאם להתחייבות הנתבעת. עוד טענו, שבמהלך שנת 2022 נשלחו אליהם שתי הודעות רשמיות מטעם הנתבעת ובהן התראה לפני תחילת מסירת הדירות, בהן הם נדרשו לבצע את כל הפעולות הנחוצות (לרבות פירעון יתרת התשלום לקבלן) לצורך מסירת הדירה לידיהם. עוד טענו, שבפעם הראשונה, בחודש אפריל 2022, הודיעה להם הנתבעת על מסירת הדירה ב"סוף מאי, תחילת יוני 2022", ובפעם השנייה, בחודש יוני 2022, הודיעה הנתבעת על מסירה ב"תחילת אוגוסט 2022". עוד טענו, שהם הסתמכו על המצג שיצרה בפניהם הנתבעת, ונערכו בהתאם, לרבות נטילת משכנתאות תוך כדי תשלום שכר דירה לדירת המגורים בשכירות שבה הם התגוררו באותה עת, ואי חידוש הסכמי שכירות לתקופה שלאחר קיץ 2022, ולחלופין התקשרות עם צדדים שלישיים בהסכמי שכירות לדירה שצפויה להימסר להם, רישום ילדים למסגרות בסמוך לבניין, וכיו"ב ואולם, טענו, ברגע האמת, הם לא קיבלו כל מענה מהנתבעת ונאלצו להתמודד עם חוסר הוודאות ועם שינוי מצבם לרעה בכוחות עצמם. להלן חישוב מניין האיחור הנטען:

    

   הרוכשים	תאריך החתימה	תקופה ע"פ ההסכם	תאריך המסירה החוזי	תאריך המסירה בפועל	תקופת האיחור במסירה
   התובעים 1-2	21.8.20	18 חודשים	21.2.22	11.12.22	10 חודשים
   התובע 3	21.7.20	18 חודשים	21.1.22	28.11.22	10.5 חודשים
   התובע 4	14.10.20	16 חודשים	14.2.22	4.10.22	8 חודשים
   התובעים 5-6	22.6.20	18 חודשים	22.12.21	4.10.22	9.5 חודשים
   התובעים 9-8	6.8.19	28 חודשים	6.12.21	27.11.22	12 חודשים
   התובעים 11-10	17.2.21	12 חודשים	17.2.22	1.12.22	9.5 חודשים

    

    

5. התובעים הדגישו כי מועדי המסירה בפועל בטבלה הם כשהדירה ראויה למגורים.

    

6. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שטופס 4 לבניין ניתן בתאריך 22.9.22. והתובעים קיבלו הודעה על כך והוזמנו לקבל את החזקה בדירה, אך חלקם התעכבו באופן מכוון בקבלת החזקה ועוד טענות שיפורטו בהמשך.

    

7. בהעדר מחלוקת לגבי תקפות ההסכמים ופרק הזמן למסירה על פי החוזה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת איחרה במסירה לגבי כל הנתבעים וכי יערוך דיון לגבי טענות הנתבעת השונות לעניין מניין הימים, וקיום פטור ממתן פיצוי. ביהמ"ש מציין שנטל הבאת הראיות לטענות הגנה אלה, מונח לפתחה של הנתבעת.

    

   האם הסכמי השינויים מצדיקים הפסקת מנין הימים לעניין קביעת סכום הפיצוי?

8. התובעים טענו בכתב התביעה שחלק מהם חתמו על "הסכם להזמנת תוספות ושינויים" לדירותיהם וכי בהסכם התוספות הוכנסה תניה הנוגעת למועד המסירה עקב הוספת תוספות בדירה, אך במסגרת זו לא נקבעה מסגרת זמן ברורה המתווספת למועד המסירה המוסכם החוזי בהסכמי המכר בין הצדדים, ולא נקבע מועד מסירה חדש ברור.

    

9. הנתבעת צרפה לתצהיר ליאור הסכמי שינויים עם התובעים וטענה שכל אחד מהם הסכים בחתימתו על הסכם השינויים לדחיות כלהלן: מתן ל – 37 יום עד לתאריך 6.4.22, איתי ל – 45 יום עד לתאריך 15.3.22, ספיר ל – 90 יום עד לתאריך 6.4.22, ונתן ל – 30 יום עד לתאריך 6.4.22.

    

10. ביהמ"ש מפנה בעניין זה לסיכום הפסיקה לגבי התניה על מועד המסירה ברע"א 6605/15 שמש ואח' נ' ספייס בניה (פורסם בנבו):

    "21. נקודת המוצא לדיון בענייננו היא הזהירות היתרה שבה יש לנהוג בכל הקשור להגנה על זכויותיהם של רוכשי דירות. כפי שצוין בע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין [פורסם בנבו] (12.4.2011): "חשוב לשוב ולהדגיש כי רכישתה של דירת מגורים בישראל היא העסקה המשמעותית ביותר בחייה של משפחה ממוצעת ועל כן סוגיה זו מצריכה פיקוח שיפוטי מיוחד לשם הגנה על האינטרס הציבורי" (שם, בפסקה 16. כן ראו: ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1) 617, 624 (1979) (להלן: עניין רוט)). הדברים יפים היום כביום כתיבתם, ואף ביתר שאת."

     

11. בעניין שמש, בימ"ש העליון מצא להתייחס לאפשרות בה קבלן ינסה לפטור עצמו מתשלום פיצוי על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג 1973 (להלן :"חוק המכר דירות") ע"י יצירת תניית פטור "המתחפשת" לתנייה שעניינה יצירת מועד מסירה חדש:

    "27. לכאורה, עצם האפשרות לקבוע מועד חוזי חדש אינה נוגדת את הוראות החוק, שהרי האיחור במסירת הדירה יימנה על פי החוק רק מן היום שעליו הוסכם כיום המסירה. זאת, בשונה מתניית פטור מחבות בגין איחור במסירה. יש אפוא לבחון בכל מקרה ומקרה האם בפנינו הסכמה עדכנית על מועד המסירה או שמא תניית פטור "המוצגת" או "המתחפשת" לתניה שעניינה הסכמה על מועד מסירה חדש, אך בפועל נועדה לפטור את הקבלן מחובת הפיצויים המוטלת עליו מכוח החוק."

     

12. לענייננו, כל התאריכים הנזכרים כמועדים נדחים מוסכמים כביכול, הינם מוקדמים ביחס למועד קבלת אישור אכלוס בכחצי שנה ולכן אין בהם כדי לסייע לנתבעת. זאת, מכיוון שאין לקבל פרשנות הנתבעת לפיה גם אם ממילא לא ניתן היה למסור הדירה במועדים הנדחים, יש ליתן לה פטור מאיחור, כאשר בכל מקרה באותם מועדים נדחים לא ניתן היה לבצע מסירה. מכאן שהארכה נבלעה בתוך תקופת האיחור. כמו כן, לא הוכח שהעיסוק בביצוע השינויים במי מהדירות גרם לאיחור בקבלת אישור אכלוס לבניין כולו. כמו כן, הנתבעת לא העידה את גב' מילה חייט (להלן: "מילה") מתאמת השינויים שלה הייתה ידיעה ממקור ראשון בנושא זה (ראו התייחסות איתי בעניינה). מכאן שהניסיון של הנתבעת לפטור עצמה מתשלום פיצוי, ללא קשר לסיבה לאיחור במועד המסירה, נועד בפועל לפטור אותה מחובת הפיצוי בגין איחור במסירה המוטלת עליה מכוח חוק המכר דירות. אשר על כן, ביהמ"ש דוחה הטענה כי התובעים הסכימו כביכול לוותר על זכותם לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה, כנגד הסכמת הנתבעת לביצוע שינויים בדירותיהם.

     

    האם חלק מהתובעים התעכבו במכוון בקבלת החזקה?

13. כאמור לעיל, הנתבעת חלקה על מועדי המסירה בפועל מעבר לתאריך 22.9.22, המועד בו קיבלה לטענתה אישור לאכלוס (טופס 4). התובעים טענו בכתב התביעה שהנתבעת קיבלה אישור האכלוס בתאריך 4.10.22, אך הוכח שמועד האישור הינו כגרסת הנתבעת. להלן דיון בטענות הנתבעת לעיכוב במכוון בקבלת החזקה לגבי התובעים אחד לאחד.

     

     

     

    מתן

14. מתן טען בכתב התביעה שהנתבעת מסרה לו הדירה בתאריך 11.12.22. הנתבעת הגישה באמצעות תצהיר ליאור מכתב ממתן מתאריך 6.11.22 בו סרב להתקשר בהסכם עם חברת החשמל וכך, לטענתה, גרם לעיכוב במסירה. מתן העיד שלא קיבל בקשה מהקבלן לבקר בדירה כדי לראות מה מצבה וכי לא סרב להתחבר לחברת חשמל, אלא רצה להבין מה הסטטוס של הדירה והאם זה הזמן הנכון לביצוע פעולה זו בשים לב ללוח הזמנים לקבלת מפתח. ליאור הופנה בחקירתו לסעיף 19 בתצהירו בו הצהיר שהבהיר לדיירים בזמן אמת והופנה לנספח 9 לתצהיר מתן, מכתב בדואר מקוון ששלח מתן בו הוא מלין לפני מילה על כך שהנתבעת התעלמה מיתר המכתבים ששלח, ונשאל האם מתן משקר. ליאור השיב שמתן אינו משקר וכי אינו בטוח שהנתבעת ענתה על כל פנייה. אלי נשאל לגבי נספח 9 לפיו תוכנו סותר סעיף 26, שכן הוא הצהיר שמתן סירב להתקשר עם חברת החשמל והוא ענה שעד שמתן "עשה" החוזה עם חברת החשמל, אין מספר חוזה, ולא ניתן להזמין ביקורת וטען שמתן עיכב ביודעין וכי במקרה אותו הוא זוכר. הוא אישר שלגבי סעיפים 25 26 27 לתצהירו אין התכתבויות המגבות הצהרותיו.

     

15. הנתבעת טענה בסיכומיה כי הוכח שפנתה אל מתן בהתאם לסעיף 2.12 להסכם, עוד בחודש אוגוסט, על מנת שיחתום על הסכם עם חברת חשמל. אולם, טענה, הוא העלה תנאים ולא חתם, גם לאחר שקיבל תזכורת בתאריך 2.10.22 ולכן יש לקבוע מועד המסירה לאותו מועד. ביהמ"ש קובע שמתן לא הציג ראיות המצדיקות סירובו לקבל החזקה לאחר קבלת אישור אכלוס בתאריך 22.9.22 והסבריו בעניין זה, לפיהם היה צריך לבדוק אם זה המועד הנכון, אינם סבירים. כמו כן, גרסתו בעת מתן עדותו בדבר עגורן שהיה ליד הבניין וטענתו לתשלום היתרה בתאריך 4.10.22 ללא סימוכין, היו בעוכריו. אולם, ביהמ"ש דוחה עמדת הנתבעת לפיה היה על מתן להתחייב כלפי חברת החשמל בטרם הנתבעת קיבלה אישור אכלוס, במיוחד בנסיבות הליך זה בו שתי הודעות ששלחה הנתבעת, לפני שקיבלה אישור אכלוס, בדבר המועד הצפוי לקבלת אישור אכלוס, התבררו כשגויות. לכן, ביהמ"ש קובע שיש לראות מועד המסירה בעניינו של מתן, בתאריך 17.10.22 וזאת משום שהפנייה הראשונה של הנתבעת אל מתן לאחר קבלת אישור האכלוס, הינה מתאריך 2.10.22 ואין זה הגיוני לצפות שהרוכש יתייצב ביום הפניה, כדי לקבל חזקה. ולראיה, בעניין זה ראו סעיף 11.1 להסכם שם נקבע, בין היתר, כך "...החברה תשלח הודעה לרוכש לפחות 15 יום לפני תאריך מסירת הנכס כמותנה בהסכם זה (להלן: "הודעת המסירה").".

     

    איתי

16. איתי טען בכתב התביעה שהנתבעת מסרה לו הדירה בתאריך 28.11.22. ליאור טען בתצהירו שאיתי לא חתם על הסכם עם חברת חשמל עקב שהותו בחו"ל עד לתאריך 21.10.22 וכן הגישה אישור מכון התקנים ביחס לדירתו מתאריך 28.11.22. איתי העיד שהנתבעת התעלמה ממנו וכי פועלים ישנו בדירתו. אלי אישר שאיתי פנה בחודש נובמבר והנתבעת הציעה לו הסך של 20,000 ₪.

     

17. בשונה מעניינו של מתן, הנתבעת לא הפנתה בסיכומיה לפניה בכתב אל איתי לקבל החזקה לאחר מתן אישור אכלוס. כמו כן, בשונה מעניינו של מתן, לגבי איתי אישור מכון התקנים הוא מתאריך 28.11.22 (עמוד 65 לתצהיר ליאור) והדבר מחזק את טענותיו של איתי מסעיף 15 לתצהירו בו הוא מפרט ליקויים קשים בדירה וכן ראו נספח ו' לתצהירו המתעד הצטברות מים, במרפסת, ונספח ז' לפרוטוקול המסירה מתאריך 29.9.22 בו מתועדות תלונותיו. לכן, ביהמ"ש קובע שמועד המסירה הינו המועד שנקב איתי בתביעתו, 28.11.22.

     

    דניאל

18. דניאל טען בכתב התביעה שהנתבעת מסרה לו הדירה בתאריך 4.10.22. הנתבעת הגישה באמצעות תצהיר ליאור אישור מכון התקנים מתאריך 14.9.22. דניאל נשאל האם בתאריך 29.9.22 הדירה לא הייתה ראויה למגורים ועל כך ענה שהדירה טרם חוברה למונה חשמל ומים, וטרם הותקן מזגן והמרפסת הייתה מוצפת בעקבות סתימה ולא היו כלים סניטריים. הוא אישר שהדירה הייתה מחוברת לחשמל של הקבלן וכי מי ששילם עבור החשמל זה הקבלן וכך גם לגבי המים, אך הוסיף שלא היה ברז ולכן הוא התקין ברז. מעיון בפרוטוקול המסירה עולה שהוא רשם שאין חשמל קבוע, אין מזגן, ואין מונה מים. הוא אישר בחקירתו שבתצהירו דרש פיצוי בגין תקופה ארוכה יותר מהתקופה הנקובה בכתב התביעה. כמו כן, הוא אישר שהשכיר הדירה בתאריך 1.12.22.

     

19. הנתבעת טענה בסיכומיה שיש לקבוע מועד המסירה למועד קבלת אישור האכלוס. ביהמ"ש דוחה טענה זו ושב וקובע שהיה על הנתבעת לשלוח הודעות בכתב לאחר קבלת אישור האכלוס, ובכל מקרה אין לצפות שרוכש יתייצב לקבלת חזקה ללא התרעה מספקת וכן שב ומפנה להוראות ההסכם בעניין זה . אשר על כן, ביהמ"ש מאשר המועד לו טען דניאל בכתב התביעה, דהיינו 4.10.22.

     

    יקיר

20. יקיר טען בכתב התביעה שהנתבעת מסרה לו הדירה בתאריך 4.10.22. הנתבעת הגישה באמצעות תצהיר ליאור אישור מכון התקנים מתאריך 14.9.22. יקיר העיד שבסופו של דבר במהלך חודש ספטמבר 2022, עוד בטרם התקבל אישור אכלוס, הנתבעת הציעה לו לקבל חזקה. כשנשאל איך קבע שלא היה אישור אכלוס, ענה שהגברת שאחראית על המסירות אמרה שלא התקבל טופס 4. הוא אישר שסירב לקבל חזקה שכן התריס לא היה תקין והסביר שזה מאוד מסוכן שאין תריס לילדים קטנים, כי התריס לא ירד, ולכן חשש לבטיחות ילדיו ולפריצה לדירה. הוא נשאל אם הייתה לו חוות דעת שהדירה אינה ראויה למגורים ועל כך ענה שלא היו לו אמצעים עקב העיכוב במסירה לממן הכנת חוות דעת. אלי אישר בעדותו שהנתבעת השיבה ליקיר שאינו זכאי לפיצוי וכן אישר שהנתבעת דחתה את פניות כל אלה שפנו בחודש פברואר.

     

21. הנתבעת טענה בסיכומיה שגם לגבי יקיר יש לקבוע שמועד המסירה הוא מועד קבלת אישור אכלוס. בדומה לעניינו של דניאל, ביהמ"ש דוחה טענה זו ושב וקובע שהיה על הנתבעת לשלוח הודעות בכתב לאחר קבלת אישור האכלוס, ובכל מקרה אין לצפות שרוכש יתייצב לקבלת חזקה ללא התרעה מספקת וכן שב ומפנה להוראת ההסכם בעניין זה. אשר על כן, ביהמ"ש מאשר המועד לו טען יקיר בכתב התביעה, דהיינו 4.10.22.

     

    ספיר

22. ספיר טענה בכתב התביעה שהנתבעת מסרה לה הדירה בתאריך 27.11.22. הנתבעת הגישה באמצעות תצהיר ליאור אישור מכון התקנים מתאריך 26.10.22. ליאור הצהיר שלאחר שספיר חתמה על הסכם עם חברת חשמל, הדירה חוברה לחשמל בתאריך 16.11.22. ספיר אישרה שקיבלה חזקה בתאריך 2.10.22, אך טענה שהדירה לא הייתה מחוברת לחשמל. עוד העידה ששלחה בתאריך 28.9.22 חוזה לחיבור חשמל לנתבעת, ויום יום בעלה היה בדירה ומשך חשמל מהשכנים ורק בתאריך 16.11.22 הגיעה ביקורת של חברת חשמל. עוד העידה, שהיו חסרים דברים אלמנטריים נוספים כגון מזגן ומושבי אסלות וכי המזגן חובר לאחר החיבור לחשמל בסוף חודש נובמבר.

     

23. הנתבעת טענה בסיכומיה שספיר אישרה בסעיף 12 לתצהירה שהנתבעת מסרה לה הדירה בתאריך 2.10.22. טענה זו אינה מדויקת שכן ספיר הסבירה בתצהירה שהדירה לא הייתה ראויה למגורים וטענה זו מקבלת חיזוק מכך שגם בעניינה, אין תעודה של מכון התקנים ממועד שקדם לקבלת אישור האכלוס, אלא מתאריך 26.10.22. ספיר הצהירה שהדירה הייתה ראויה למגורים רק בתאריך 11.11.22, אך ביקשה בכתב התביעה לקבוע שהמועד למסירה הינו בתאריך 27.11.22 ללא תיעוד של ההשתלשלות עד לאותו מועד. בנסיבות אלה, ביהמ"ש מונה 15 ימים ממועד חתימת תעודת מכון התקנים, הוא המועד שמצופה היה שספיר תתקשר עם חברת החשמל על מנת לחבר דירתה לחשמל על פי דין ולא באמצעות אילתורים מסוכנים. לכן, ביהמ"ש קובע שהתאריך 9.11.22 הוא המועד בו היה הדירה הייתה ראויה למגורים ולענייננו, מועד המסירה לעניין חוק המכר דירות.

     

    נתן

24. נתן טען בכתב התביעה שהדירה נמסרה לו בתאריך 1.12.22. הנתבעת הגישה באמצעות תצהיר ליאור אישור מכון התקנים מתאריך 14.9.22. נתן העיד שנציג הנתבעת עופר הציע לו לקבל חזקה לפני קבלת אישור אכלוס והוא סירב. נתן העיד שלא קיבל הודעה בכתב בדבר קבלת אישור אכלוס בתאריך 22.9.22, אלא טלפון ממילה. ליאור הצהיר שלאחר שנתן חתם על הסכם עם חברת החשמל, הדירה חוברה לחשמל בתאריך 19.10.22. נתן העיד שהתקיים סיור בתאריך 24.10.22 בדירה, בו הוא לא הסכים לקבל חזקה כי היו ליקויים שאינם מאפשרים להתגורר בדירה. הוא אישר שקיבל חזקה בתאריך 1.12.22 כי קיבל מעופר הודעה שהחלון והדלתות תוקנו. יצוין שהנתבעת לא העידה את עופר שלטענתה הציע לנתן לקבל הדירה מוכנה עוד קודם לכן. ליאור הופנה בחקירתו לנספח 7 בתצהיר נתן, דהיינו, התכתבות עם מילה בתאריך 2.7.22 בה הוא שואל אותה מתי יהיה מפתח, והיא עונה עוד חמישה שישה חודשים ונשאל האם היא גורם אמין והוא השיב בחיוב. אלי נשאל האם הנתבעת הציעה לנתן שפנה בחודש דצמבר הסך של 24,000 ₪ ועל כך ענה ש"אם הצעתי אז הצעתי".

     

25. הנתבעת טענה בסיכומיה כי יש לקבוע שנתן קיבל החזקה 14 יום לאחר קבלת אישור אכלוס. ליאור אישר בחקירתו שלא עמד בקשר ישיר עם רוכשי הדירות, אלא רק כשצצו בעיות קשות וכי אינו זוכר משהו מסוים בקשר למי מהתובעים. הוא הסביר שהוא היה מנהל המיזם שכלל 11 בניינים והבניין, נשוא המחלוקת, הוא האחרון שאוכלס ותחתיו עבדו עופר, נאדר ויעקב כמנהלי עבודה. מנהלי העבודה ומילה לא הגישו תצהירים בהליך זה. מחדל הנתבעת בעניין זה מקים חזקה שאם עופר היה מעיד, עדותו הייתה לחובתה. לעניין המשמעות של הימנעות מהגשת ראיה חיונית ראה ע"א 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דוד דודאי [פורסם בנבו] (27.8.12). לכן, ביהמ"ש מאשר גרסת נתן לפיה הדירה הייתה ראויה למגורים בתאריך 1.12.22 ולכן זהו מועד המסירה לעניין חוק המכר דירות.

     

    האם תקופת הקורונה והתנהלות הרשויות מצדיקה מתן פטור מחובת תשלום פיצוי בגין איחור במסירה?

26. התובעים טענו בכתב התביעה כי במענה למכתב שהם שלחו לנתבעת אודות מועד המסירה, היא השיבה כי האיחור במסירה נגרם כתוצאה ממגפת הקורונה ו/או מהתנהלות הרשויות השונות, ומשכך לשיטתה אין להם כל זכאות לפיצוי.

     

27. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שנגיף הקורונה השבית את המשק משך תקופה ארוכה. עוד טענה, שעל אף שענף הבנייה הוחרג, בפועל עובדים רבים לא הגיעו למקומות העבודה ובכלל זה אצלה. עוד טענה, שבאופן דומה, השתבשה גם עבודתם של נותני השירותים והספקים לצורך קידום המיזם, ואף עובדי הרשויות אשר אמורים להנפיק אישורים שונים הנדרשים במהלך המיזם ועד אכלוס הדירות. עוד טענה, שהאיחור במסירת הדירה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם והוראות חוק המכר (דירות) בנוסחו הרלוונטי, הקובעות כי מדובר באיחור שאינו מקנה כל פיצוי לתובעים.

28. עוד טענה, שלא צפתה ולא יכולה הייתה לצפות, את הנסיבות החריגות שהביאו לשיבוש חריג וקיצוני של סדרי העבודה וההתנהלות הנדרשת להשלמת המיזם. עוד טענה, שחברת החשמל ועיריית חדרה התעכבו (כל אחת בחלקה) בטיפול הנדרש לאישור חדר הטרנספורמציה (להלן: "חדר השנאי") ובחתימה על התכניות, במשך חודשים ארוכים, וזאת בשל מגפת הקורונה. כמו כן, טענה, שספקים רבים של המיזם פנו אליה והודיעו לה כי עקב השינויים הנגרמים כתוצאה מהגבלות הממשלה נוכח מגפת הקורונה, חל עיכוב בתפוקת העבודה. עוד טענה, שהגבלות אלו ובנוסף קיטון יצור והספקה עולמית הוסיפו ויצרו עיכובים באספקת סחורות, ייבוא סחורות, תהליכי ייצור, הכשרת עובדים, כניסת עובדים לשטחי ישראל ועוד. עוד טענה, שעיכובים נוספים נוצרו בין היתר עקב העדר כוח אדם מספק לצורך השלמת עבודות הבנייה וכי סגרי הממשלה מנעו פעמים רבות כניסת עובדים לשטחי ישראל ו/או חידוש רישיונם ועובדים רבים נעדרו בשל עלייה בתחלואה והימצאותם חיוביים לנגיף הקורונה. עוד טענה, שמגפת הקורונה מהווה כח עליון ו"פגע טבע" והסגרים המגיעים לכ- 193 ימים סה"כ (לא כולל ההגבלות השונות שחלו מעת לעת גם ללא הסגרים), עולים לכדי "הגבלה מהותית ע"י הרשויות של שהיית עובדים זרים בתחום הבנייה בישראל". כמו כן, טענה, שהידבקות חלק ניכר מהעובדים בנגיף הקורונה והצורך בבידוד ממושך וריחוק חברתי, עולה לכדי "מחסור מהותי בפועלי בנייה מקצועיים". אלה, טענה, הסיבות שגם נוצרו עיכובים בחברת החשמל ובעירייה למתן אישורים כאלה ואחרים הנדרשים הן לביצוע הבנייה והן למתן אישור אכלוס. לכן, טענה, בהתאם, דחיית מועד המסירה לא מהווה הפרת הסכם.

     

29. התובעים טענו בתשובה לכתב ההגנה שהנתבעת מתעלמת מהעובדה שמרביתם (כולם למעט תובעים 9-7) חתמו על הסכמי המכר עמה אחרי פרוץ מגפת הקורונה. למרות זאת, טענו, לא קיים הבדל כלשהו בניסוח ההסכם בין הצדדים, ובאופי וטיב ההתחייבויות בנוגע למועד המסירה. עוד טענו, שאף מועדי המסירה החוזיים שנמסרו להם דומים ביותר, ללא הבדל מהותי בין רוכשי הדירות לפני פרוץ המגיפה ובין כל היתר, כך שמההסכמות בין הצדדים ניתן ללמוד בבירור על היעדר קשר סיבתי בין מגפת הקורונה למועדי המסירה של הדירות.

     

30. כאמור לעיל, נטל הבאת הראיות מונח לפתחה של הנתבעת והיא העמידה שני תצהירים של ליאור ואלי וכן חוות דעת לניתוח לוחות זמנים. אולם, המומחה מטעמה לא התייצב לחקירה ולכן חוות דעתו נמשכה מראיותיה.

     

31. ליאור נשאל אם מכיר את עמדת ממונה חוק המכר (נספח 8 לתצהיר מתן) והשיב בשלילה, אך העיד שהוא ממליץ להגיע להסכמות על דחיה מוסכמת בגלל קורונה, וכי כל דייר ודייר קיבל הצעה להתגמש, וזאת הוא יודע מהכרות אישית עם אלי. האחרון העיד שאינו מכיר עמדת הממונה לפרטיה וכאשר נשאל מה ההיגיון בהצעות הפשרה שהציע ענה שיש כאלה שביקשו לפני וקיבלו אחרי הערכה אישית שלו. לחלק, העיד, הוא הפחית 4 חודשי קורונה ולחלק חמישה ויש הפרשים במועדים מתי צריכים לקבל, ויש איחור שנובע ממועד המסירה עקב הסכם השינויים וגם בהסכם החוזי. לשאלת ביהמ"ש מדוע לגבי חלק ייחס 4 חודשי קורונה ולגבי אחרים חמישה, הוא ענה שחשב שיש להם תקופה יותר קצרה או ארוכה ממועד החוזה וכי הוא לא שמאי או מומחה לסטטיסטיקה. מכאן שדי באופן השטחי שבו קבע אלי מי לשבט ומי לחסד, כדי לדחות טענות הנתבעת לפטור מחיוב בתשלום פיצוי.

     

32. ליאור הצהיר שהוא שימש כמנהל המיזם והפנה לדוגמאות של פניות ספקים וקבלני משנה שהודיעו על עיכובים בעבודות, לבקשת שר השיכון משר הביטחון מתאריך 7.2.12 לפתוח את המעברים לעובדים פלסטיניים, לדוגמאות של דיווחים של עובדים אשר נדבקו במחלת הקורונה שעיכבו לטענתו עבודות החשמל, להתכתבויות עם נציגי העירייה על מנת לקדם הקמת חדר השנאי ובקשר לחתימת העירייה על התכניות שנדרשת לצורך חיבור החשמל. אלי הצהיר שהוא היה מנהל הכספים וצרף לתצהירו הסכמים עם התובעים והודעות שנשלחו אליהם בעניין עיכוב במסירה עקב הקורונה.

     

33. לעניין הטענה לפטור ממתן פיצוי בגין איחור בשל הקורונה כבר נפסק שהעלאת הטענה לקיום המגיפה, אינה נוסחת פלא לריפוי כל פגם בביצוע חיובים חוזיים (ת"א 72120-12-20 כהן ואח' נ' א.א. בנין עדי עד השקעות נדלן ויזמות (פורסם בנבו)) וכן ראו ע"א 56554-08-23 בן דוד ואח' נ' י.זילברמינץ ובנו בע"מ (פורסם בנבו) שם קבע ביהמ"ש המחוזי (כבוד סגנית הנשיא אביגיל כהן) כלהלן:

    "באשר לקביעה כי האיחור במסירת הדירות כולן נובע ממגפת הקורונה והסגרים בעקבותיה: על סמך מארג ראיות, לרבות עדויות הגיע בית משפט קמא למסקנה ולפיה הוכח קשר בין האיחור במסירה ובין מגפת הקורונה. אלא שלא נעשתה הבחנה בין התקופות השונות.

     

    א.גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה חלק מהעיכוב הוא בשל מגפת הקורונה, אזי במקרה שלפנינו מדובר בעיכוב משמעותי ביותר.

     

    ב.אכן, כפי שנקבע כבר בפסיקה, צמד המילים "משבר הקורונה" או מגפת הקורונה אינו בבחינת מילות קסם, שיש בהן כדי להצדיק באופן גורף כל איחור בבניה וכל איחור במסירת דירות.

    הקבלן הוא זה שצריך להוכיח כי מדובר בכוח עליון ובנסיבות אובייקטיביות של ממש שהשפיעו על מילוי התחייבויותיו במועד באופן שיצדיק את העיכוב במסירה.

    ראה למשל: רת"ק (ב"ש) 20101-04-23 גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' איפרגן [נבו] (2.7.2023) ולפסיקה שצוינה שם בסעיף 22, רת"ק (נצ') 47765-09-22 שגראוי יזום ובניה נ' הררי, [נבו] רת"ק (מרכז) 24419-09-21 אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופתוח בע"מ נ' חגאי ואח' [נבו].

    בית משפט פוסק במקרים שכאלו על בסיס הראיות שהובאו בפניו. כך למשל ברת"ק (נצ') 10118-05-22 חסון מ.ש. שדרה (1993) בע"מ נ' מתן משה [נבו](23.6.2022) נדון מקרה שבו נקבע כי לא הוכח בראיות מספקות על ידי הקבלן הקשר הסיבתי בין פרוץ משבר הקורונה, לאיחור במסירת הדירה.

    במקרה אחר – רת"ק (מרכז) 1346-12-22 אלמוג (כ.ד.א.י) בע"מ נ' אילן חוליו גולדין [נבו] (24.5.2023) נדון מקרה שבו נקבע עובדתית, כי עיכוב בשל מגפת הקורונה הוא למשך 11 ימים בלבד שבהם לא התנהלה כל פעילות באתר הבניה. לגבי הימים הנוספים לא הוכח קשר סיבתי כנדרש.

    בת"א (הרצ') 15343-01-20 שטיינר נ' שרבט 38 יזום ובניה בתחום תמ"א 38 בע"מ (6.4.2022) נקבע (סעיף 67), כי אין די לטעון "משבר קורונה" אלא יש להראות קשר סיבתי בין הקורונה והעיכוב לגבי התקופה כולה. נקבע כי ניתן היה להוכיח בנקל באילו ימים לא עבדו באתר באמצעות יומני עבודה ואלו לא הוגשו.

    היו גם בתי משפט לתביעות קטנות שמצאו כי חלק מהעיכובים נבעו ממגפת הקורונה ומצאו לנכון להפחית את סכום הפיצוי המגיע לדייר על מנת לחלוק בנטל הכלכלי שנבע ממגפת הקורונה בין הקבלן ובין הדייר. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון לתת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. ראה: רת"ק (ב"ש) 14472-02-22 ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ נ' נדב נעים [נבו](16.4.2022).

    הפסיקה של בתי משפט השלום היא רבה בעניין. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

     

    ומן הכלל אל הפרט:

    ג)במקרה שלפנינו, ברור כי למגפת הקורונה היתה השפעה על העיכוב במסירת הדירות אך ברור כי לא כל העיכוב נובע ממגפת הקורונה.

    לא מצאתי מחומר הראיות שהונח לפני כי ביכולתי לקבוע איזה מן העיכוב נבע ממגפת הקורונה ואיזה לא.

    בית משפט קמא סבר בדרך של אומדן כי יש להפחית מסכום הפיצוי 35% וקבע "יובהר כי ככל שהנתבעת היתה מביאה לבית המשפט ראיות רלבנטיות נוספות, כגון: יומני עבודה באתר במועדים הרלבנטיים ניתן היה לבחון הפחתה נוספת" (מתוך סעיף 36 לפסק הדין).

    כלומר – קיימת ראיה שקל מאוד להוכיח באמצעותה כמה ימי עבודה ירדו לטמיון בשל הקורונה וזו לא הובאה.

    הנתבעת היא זו שהיתה צריכה להביאה כמובן.

    לו היתה מובאת הראיה, כי אז ניתן היה לדעת בדיוק מה "חלקה" של הקורונה בעיכוב במסירת הדירות. אין מדובר ברכיב שיש לפסוק בו בדרך של אומדן כיוון שיש דרך לא מסובכת לקבוע אותו באופן אריתמטי, לפחות בקירוב. (ראה לעניין זה: ע"א 1203/13 שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ [נבו] (3.5.2015), ע"א 355/80 נתן אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה (2) 800).

     

    ד)על פני הדברים לא כל האיחור במסירת הדירות נבע ממגפת הקורונה."

     

34. עוד קבע ביהמ"ש המחוזי:

    "לעניין זה אציין כי עיכוב באספקת חומר גלם אינו עניין שלא ניתן לצפותו מראש, בבחינת סיכול.

    בכל מקרה, ברור כי חלק מהעיכוב לא נבע ממגפת הקורונה, שכן מחסור באספקת חומר גלם שאירע עוד לפני מגפת הקורונה, אין לו קשר סיבתי ישיר למגפת הקורונה."

     

35. פסק הדין בעניין בן דוד הינו חלוט. לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שאין די בראיות הנתבעת, כפי שנמנו לעיל, כגון מכתבי ספקים (נספח 1) שמי מהם לא הגיש תצהיר בהליך זה, מכתב השר, אישורי מחלה בגין שלושה שבועות בלבד בחודשים ספטמבר אוקטובר 2020 שכוללים ממילא מספר ימי חג, לגבי עבודות החשמל בלבד, והצהרת ליאור בדבר עובדות שאמורות היו לבוא לידי ביטוי ביומני העבודה, כדי לקבוע מהו פרק הזמן המוגדר בו חל עיכוב עקב מגיפת הקורונה. מכיוון שהנתבעת לא הגישה יומן עבודה וזנחה חוות הדעת ללוח זמנים, ככל שהיה בה כדי להעמיד תשתית ראייתית מספקת, ביהמ"ש קובע שלא ניתן לקבוע על סמך התשתית הראייתית שהונחה כי כל האיחור במסירת הדירות הוא בעל קשר סיבתי ישיר למגפת הקורונה, ובמצב דברים זה, אין לביהמ"ש, בהתאם להנחיית ביהמ"ש המחוזי, אלא לדחות הטענה לפיה יש לפטור הנתבעת מתשלום פיצוי בשל מגפת הקורונה, וכך קובע.

     

36. למעלה מהדרוש יצוין שהגרסה לפיה העיכוב נובע מהקורונה הינה גרסה כבושה שכן ספיר העידה שבמכתב שקיבלה בחודש אפריל 22 מהנתבעת לא הוזכרה המילה "קורונה". ליאור העיד שהנתבעת הבינה שצפוי עיכוב בחודש אוגוסט 21, דהיינו, כשנה וחצי לאחר ההכרזה על מצב חרום בישראל בחודש מרץ 2020. כשנשאל הכיצד הנתבעת לא הבינה זאת קודם לכן השיב שהייתה אשליה שהדברים ישובו לסדרם. כשנשאל האם הרוכשים עודכנו מיד על כך שהנתבעת מבינה שיחול עיכוב, הפנה למילה ומנהלי העבודה שכאמור לעיל, לא הגישו תצהירים בהליך זה. לא זו אף זו, ליאור אישר שהנתבעת לא עדכנה ההסכמים שנכרתו לאחר הסגר הראשון. ליאור נשאל מדוע אם מרבית מסמכי הספקים בדבר עיכוב עקב מגיפת הקורונה נשלחו אל הנתבעת לפי חתימת נתן על הסכם הרכישה בחודש פברואר 21 לא שונה מועד המסירה החוזי משניים עשר חודשים ועל כך ענה שלא היה מעורב בניסוח החוזים וכי ערבו אותו רק כשהייתה בעיה טכנית. הוא נשאל אם המליץ להנהלת החברה להתייחס לקשיים והשיב בחיוב. אלי העיד שאינו זוכר אם היה מעורב בהסכמים עם מי מששת התובעים וכי יכול להיות שלא היו שינויים בהסכמים לאחר פרוץ המגפה וכי היום, בדיעבד, אולי היה משנה ההסכם. אלי העיד שגם בחודש פברואר 21 הוא לא ידע שיש בעיה וחשב שהנתבעת תספיק וכי מי שקיבל ההחלטה היה המנכ"ל עודד תורג'מן. אלי הסביר שהמנכ"ל החליט על התאריכים, וכי הוא, העד, לא שוחח עם ליאור על כך. עוד הסביר שהמנכ"ל חשב שהנתבעת תצליח לעמוד בזמנים ולכן ביקשה ליידע ולסגור חשבון. כשהוטח בו שהחלטת המנכ"ל הכניסה את הרוכשים לסחרור כלכלי, והאם הדבר נשקל, ענה שהמנכ"ל חשב שהמכתב נכון. לשאלת ביהמ"ש, האם שלושה חודשים נוספים של איחור מעבר לתחזית שנמסרה לרוכשים אינה תקופה משמעותית, הוא השיב בחיוב אבל טען שזה לא מופרך. ביהמ"ש מדגיש שגם המנכ"ל, שהעדים מטעם הנתבעת הפנו אליו כמי שקיבל ההחלטות, לא הגיש תצהיר בהליך זה.

     

37. ליאור התבקש להתייחס למכתבי אלי שצורפו כנספחים 4, 9, 13, 15, 18, 20 לתצהירו, מכתבים בנוסח זהה לרוכשים, והוא אישר שאינו מכיר המכתבים וגם אינו מכיר המועדים מסוף חודש מאי תחילת חודש יוני המוזכרים בהם שכן אינו מכיר החוזים. הוא נשאל, האם כמנהל המיזם, לו היו שואלים אותו לפני הוצאת המכתב מתאריך 4.4.22 האם מועד המסירה הנקוב בו נכון ועל כך ענה בשלילה וכי המועד הנכון הינו בתחילת חודש יולי. הוא נשאל מה קרה? ועל כך ענה שהייתה בירוקרטיה מול העירייה, וכי בחופש הגדול חלק מהעירייה אינו עובד. ליאור נשאל לגבי המכתב ששלחה הנתבעת בתאריך 26.6.22 לגבי מסירה בתחילת חודש אוגוסט והשיב שאינו מכיר אותו, אבל, לדבריו, זה היה עניין של ימים. כזכור הנתבעת קיבלה אישור אכלוס רק במחצית השנייה של חודש ספטמבר. אלי הופנה בחקירתו לעדות ליאור לפיה בחודש אוגוסט 21 בנתבעת מבינים שהמסירה לא תהיה בזמן ונשאל מה עשתה הנתבעת למול הרוכשים ובתשובתו הלין על עמדת התובעים ותהה האם כל המשק לא ידע שיש קורונה? האם אנו בבועה שיושבים ואומרים "לא הודעתם" וקבע שהנתבעת לא הייתה צריכה להודיע על כך שכן זה מהמפורסמות וכי כל אדם אינטליגנטי יודע ומבין שיש השלכה גם לענף הבניה. לאחר מכן שינה תשובתו וכשנשאל לפשר השינוי ענה שנשאל קודם האם הנתבעת לא הייתה צריכה להודיע לדיירים על עיכוב בגלל הקורונה ולכך הוא השיב שהיא הייתה מפורסמת וכי לעניין השאלה האם הנתבעת הודיעה על איחור, התשובה היא שהיא הודיעה בחודשים אפריל יוני. ביהמ"ש לא מצא הסבר זה מניח הדעת.

     

38. ליאור נשאל מדוע הנתבעת לא הזכירה המילה "קורונה" בתקשורת עם הרוכשים ועל כך השיב שהוא לא הוציא המכתבים ולכן לא יודע לענות לשאלה וכשנשאל מי יידע לענות, הפנה לבעלי הנתבעת, שגם הם לא הגישו תצהיר בהליך זה. אלי נשאל מדוע הצהיר בסעיפים שונים בתצהירו שהנתבעת הבהירה לרוכשים שהאיחור הינו בגלל הקורונה, אך המילה "קורונה" אינה מופיעה ועל כך ענה שהניסוח אינו מדויק.

     

39. ליאור העיד שהנתבעת מעולם לא אחרה בעבר והופנה לפסקי דין שמתייחסים לאירועים שקדמו למגיפת הקורונה והשיב שאינו מכיר פסקי הדין. אלי היה פחות פסקני מליאור והוא ענה שהייתה עסקה משותפת עם שיכון ובינוי ויכול להיות ששם היה פיגור.

     

40. ביהמ"ש קובע על פי כל האמור לעיל, שיד ימין בנתבעת לא ידעה מה עושה יד שמאל, ובעוד ליאור מודאג ממגפת הקורונה, נחתמו הסכמים לאחר פרוץ המגפה, שבהם לא שונתה תקופת המסירה, ובהודעות עדכון שנשלחו לרוכשים כלל לא נזכרה הקורונה. מי שאמור היה לנסות ליתן הסבר לכל אלה הוא המנכ"ל, שהעדים הפנו אליו כמי שקיבל ההחלטות, אך הוא לא הגיש תצהיר. לכן, ביהמ"ש קובע שגרסת הקורונה הינה גרסה כבושה שנולדה בדיעבד.

     

41. כמו כן, ושוב, למעלה מהדרוש, ככל שהנתבעת מעלה טענות כלפי עיריית חדרה ולעניין זה ראו נספח 5 לתצהיר ליאור בו הנתבעת מתריעה במכתב לעירייה מתאריך 17.11.21 בסעיף 4 שהיא חוששת מתביעות של רוכשי הדירות 17.11.21. וכלפי חברת החשמל, עמדה לרשות הנתבעת האפשרות לשלוח הודעה למי מהן, ויתכן שאף עומדת לה האפשרות לתבוע אותן בעתיד, ולא לעמוד על תוצאה משפטית לפיה רוכשי הדירה ייוותרו ללא פיצוי בגין האיחור במסירה. לעניין זה, ביהמ"ש לא מוצא שוני מהותי בין הליך זה להליכים רבים אחרים בהם הקבלן מאשים גורמים אחרים, כגון ועדה מקומית שהשתהתה במתן אישור. בכל אותם הליכים רבים נוספים, ספק אם ולו פעם אחת, הקבלן שוחרר מהתחייבותו לרוכשי הדירה בנימוק שמחדל צד ג' מהווה סיכול של החוזה. לעניין זה ראו קביעת ביהמ"ש בתא (הרצ') 33367-01-18 אבי צפרוני נ' מי - אגם בנין והשקעות בע"מ (פורסם בנבו) לפיה :"לטעמי, מהצעת תיקון החוק ומהתיקון עצמו, ניתן ללמוד גם על המצב הקיים בענייננו, ובפרט על כוונת המחוקק, עוד בנוסח הרלוונטי לתביעה זו, שלא להטיל על רוכשי הדירות את הסיכון הכרוך בפעולות הרשויות, קבלני משנה או כל גורם אחר מלבד עצמם."

     

42. כמו כן, ושוב, למעלה מהדרוש, גם הטענות לגופן נגד העירייה וחברת החשמל העלו סימני שאלה. ליאור אישר שסעיפים 18 עד 22 בעניין חדר השנאי אינם קשורים לבניין נשוא המחלוקת וכן אישר ששלוש השנים שהנתבעת המתינה לאישור להצבת חדר שנאי היו לפני פרוץ המגיפה. מי מטעם חברת החשמל או העירייה, לא זומן להעיד כדי לתמוך או לשלול טענות הנתבעת ביחס להסתמכותה על נספחים שהגישה, כגון סיכום פגישה שערכה מי מטעמה של הנתבעת, הוא נספח 5. ליאור אישר שמחודש דצמבר 20 ועד חודש ינואר 21 היו ישיבות עם העירייה שאינן מתועדות. ליאור נשאל מדוע אם נושא חדר השנאי נפתר בסוף שנת 21 זה נוגע למחלוקת לגבי איחורים נטענים ממרץ 22 ועל כך ענה שהבירוקרטיה מאד קשה ועד שמגיע להיתר אתה מקיז דם ורק אז מגיע השלב האמתי שבו צריך להניע, לעשות תשתיות לחשמל. ביהמ"ש קובע שדברי ליאור הם בבחינת תיאור ציורי שאינו נתמך בראיות. ליאור נשאל האם הנתבעת טוענת נגד חברת החשמל ששרכה רגליים בקשר לחדר השנאי והשיב בשלילה, אך העיד שהיא שרכה רגליים לאחר קבלת ההיתר, בחודש נובמבר 2021. כשנשאל מי התרשל? ענה עיריית חדרה וחברת החשמל והסביר שעד שהנתבעת קיבלה ההיתר, לאחר מכן, מאותו רגע ועד שחברת החשמל חישמלה את חדר החשמל ש"במצב נורמלי", זה חודש וחצי, חישמול חדר השנאי ארך כמעט חמישה חודשים עד חודש אפריל 2022. ליאור נשאל מדוע אם אותו מועד, מוקדם למועד קבלת אישור האכלוס בכחצי שנה, שריכת החשמל ע"י חברת החשמל נוגעת לאיחור והשיב שמרגע שחברת החשמל חישמלה את חדר השנאי הנתבעת הייתה צריכה לדאוג לשלביות, וניתן היה לזמן להזרמה בלבד, ורק ברגע שהנתבעת קיבלה אישור למונה הראשי ניתן היה להתקדם ולחשמל הדירות וזה תהליך ארוך, וכי גם חברת חשמל יצרה בעיה. ליאור אישר בעדותו שההתנהלות הבעייתית של חברת החשמל והעירייה אופיינית לכל מיזם, אך טען שלוחות הזמנים מתקצרים באופן דרמטי. כשליאור נשאל האם מי שחתם על הסכמים אטרקטיביים מבחינת מועד המסירה התעלם מהבירוקרטיה שהוא תאר בעדותו הוא ענה שהוא הקים בחדרה בלבד 900 יח"ד ולא "הכרנו את ביהמ"ש" וכי בבניין הזה משהו גרר משהו והעיכוב של הקורונה לא נמחק בהרף העין.

     

43. אמנם ביהמ"ש קבע שאינו נדרש להכריע במחלוקת בין הנתבעת לחברת החשמל, שלא היה לה יומה בהליך זה, אך מתשובות ליאור עלה שגם אם ביהמ"ש היה מקבל גרסת הנתבעת לגבי התרשלות, עולה מתשובות ליאור שמי שחתם על ההסכמים מטעם הנתבעת עם הרוכשים והתחייב לזמני מסירה, התעלם מבעיית חדר השנאי ומכל אותו תהליך שלבי שתאר ליאור בעדותו. כאמור לעיל, מנכ"ל הנתבעת לא הגיש תצהיר על מנת לנסות להסביר.

     

    ביהמ"ש קובע שהנתבעת אחרה על פי המועדים למסירה שביהמ"ש קבע בפסק הדין וכי לא קמו פטורים ממתן פיצוי

44. אלי העיד שידע שיש הוראה שמחייבת לשלם בזמן אמת, אך הנתבעת לא שילמה כי "חשבנו שאין פיגור" והסביר זאת ע"י סיכום 5 חודשי קורונה פלוס חודשיים על פי חוק ולדבריו, זה אינו חופף. אולם, ביהמ"ש דחה הטענה שקם פטור בשל חמישה חודשי קורונה, ומרגע שהנתבעת אחרה מעבר לחודשיים, אין לה פטור בגין אותם חודשיים ממועד המסירה החוזי. אלי הפנה לעמדת מגשר בהליך גישור המצדיקה לדבריו עמדת הנתבעת. אולם, עמדת מגשר, ככל שהייתה כזו, אינה מהווה ראיה. אלי אישר שיש כאלה שלאחר שנמסרה הדירה הוא ראה שיש מצב שיש פיגור והוא הציע סכום שאינו זוכר וכן אישר שיכול להיות שהוצע רק למי שפנה. מהנימוקים שפורטו לעיל, ביהמ"ש קובע שהנתבעת אחרה על פי מועדי המסירה שביהמ"ש קבע בפסק דין זה, וכי לא קמו לנתבעת פטורים מהחיובים שנוצרו עקב הפיגור בתשלום הפיצוי.

     

    אין מקום לחייב בפיצוי נוסף בשל האיחור

45. התובעים ביקשו בכתב התביעה לקבל פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 30,000 ₪, לכל משפחה, בגין הנזקים הנוספים (הממוניים הלא ממוניים) שנגרמו להם עקב התנהלות הנתבעת בנוגע לאיחור במסירת הדירה והסתמכותם על מצגי השווא של הנתבעת. אולם, המחוקק קבע מקדם שאמור להכיל את הנזקים וההוצאות, מעבר לדמי השכירות הראויים באופן שייתר התדיינות מיותרת וייתן לבית המשפט כלי פשוט למתן הכרעה מהירה. ביהמ"ש המחוזי דחה בע"א 28167-07-19 מועלם ואח' נ' אפריקה התחדשות עירונית בע"מ (פורסם בנבו) בקשה לחיוב בגין עוגמת נפש עקב איחור וקבע "אף אני סבורה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש משנפסק פיצוי בגין האיחור בהתאם להוראות חוק המכר דירות". לכן, ביהמ"ש דוחה טענת התובעים כי הם זכאים לקבל פיצוי נוסף מכח הסתמכות על מצגי שווא כביכול, שכן הפיצוי על פי חוק המכר אמור להיות כולל ואין מקום לחלוקה בין טענות שונות, על מנת לבקש בגין כל טענה וטענה פיצוי נוסף, כאשר בסופו של יום, הטענות מתבססות על נזק שנגרם בגין איחור במסירה וסכום הפיצוי נמדד על פי תקופת האיחור וללא קשר לנסיבות האיחור, כגון הטענה למצגי שווא.

     

    קביעת סכום הפיצוי

46. התובעים טענו בכתב התביעה כי השמאי מטעמם נתן חוות דעת להערכת שווי השכירות של דירותיהם וכי עבור כל אחד מהם, הוכפל שווי השכירות בהתאם לחוו"ד השמאית, במקדם פי 1.5/1.25, בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק המכר (דירות).

     

47. להלן טבלה סיכומית של חישוב התובעים גובה הפיצוי לכל דירה מדירותיהם:

    הרוכשים	שווי הרכישות	תקופת האיחור במסירה	פיצויי איחור במסירה	הצמדת פיצויים	פיצויי הסתמכות	סה"כ פיצוי בש"ח
    התובעים 1-2	5,140	10 חודשים	74,530	156	30,000	104,686
    התובע 3	4,930	10.5 חודשים	74,566	186	30,000	104,752
    התובע 4	5,010	8 חודשים	60,120	702	30,000	90,822
    התובעים 5-6	5,010	9.5 חודשים	69,514	811	30,000	100,325
    התובעת 7	5,060	7 חודשים	53,130	617	30,000	83,747
    התובעים 9-8	5,600	12 חודשים	95,200	240	30,000	125,440
    התובעים 10-11	4,620	9.5 חודשים	64,103	254	30,000	94,257

     

     

48. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהגם שהיא סבורה שהתובעים לא זכאים לפיצוי, הרי שגם קביעת השמאי מטעמם לעניין דמי השכירות הראויים בדירותיהם לצורך חישוב הפיצוי- היא קביעה שאינה מאוזנת, אינה סבירה, מוטה משמעותית כלפי מעלה, ואינה משקפת את דמי השכירות הנכונים לדירותיהם בתקופה הנוגעת לעניין.

     

49. יש להקדים ולבחון מהו הנוסח המחייב של סעיף 5 לחוק המכר בהתאם למועד חתימת חוזה המכר שכן תיקון מספר 9 לחוק המכר דירות מתאריך 30.6.2022 קובע כי הוראותיו לא יחולו על דירות שחוזה המכר לגביהן נכרת קודם לכניסת התיקון לתוקף (סעיף 11 (ד) לחוק המכר דירות, שנוסף לו במסגרת התיקון). לכן, תיקון 9 לחוק המכר דירות לא חל על הליך זה שכן כל ההסכמים נכרתו עובר לכניסת התיקון לתוקף. לפיכך, נוסח הסעיפים בחוק המכר דירות, הנוגעים לענייננו, הוא כלהלן:

    "5א.(א)לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

    (1)סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;

    (2)סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.

    (ב)הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.

    (ג)על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו".

     

50. לנוכח השומות המנוגדות שהגישו הצדדים, ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו שקבע בחוות דעתו כלהלן:

    "11. השומה

    11.1 לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בכל הגורמים והשיקולים שפורטו, אומדן דמי השכירות הראויים, החופשיים, לתקופה בת חודש ימים, בנכסים מושאי חוות הדעת, לתאריך הקובע סוף שנת 2021, תחילת שנת 2022, מוערכים בסך המפורט בטבלה:

    דירה מספר	תובע מספר	הדירה בקומה	דמי שכירות חודשיים במעוגל	ובמלל
    5	4	1	5,000 ₪	חמשת אלפים ₪
    6	5+6	1	5,000 ₪	חמשת אלפים ₪
    8	10+11	1	4,500 ₪	ארבעת אלפים וחמש מאות ₪
    10	8+9	2	5,300 ₪	חמשת אלפים ושלוש מאות ₪
    34	1+2	8	5,200 ₪	חמשת אלפים ומאתיים ₪
    77	3	19	4,900 ₪	ארבעת אלפים ותשע מאות ₪

     

    11.2 אודמן דמי השכירות כולל עקרונית את מרכיב המע"מ, על פי תקן שמאי 11. א' דירות מגורים מושכרות על פי רוב על ידי דיירים פרטיים לעניין מע"מ, שאינם יכולים לקזז את רכיב המע"מ מול שלטונות המס. אם חברה היא המשכירה היא תאלץ לשלם לשלטונות המס מע"מ מסכום דמי השכירות שתקבל מהדיירים. לפיכך, דמי השכירות כוללים את מרכיב המע"מ. מובהר, כי אין לקזז מע"מ מפיצויי לדיירים פרטיים בגין אובדן/תשלום דמי שכירות."

     

51. למומחה נשלחו שאלות הבהרה על ידי ב"כ הנתבעת, כאשר בשאלה מס' 1, נשאל המומחה כך "במסגרת חוו"ד של השמאי מטעמנו הוצגו חוזי שכירות (למען הנוחות אני מצרף את החוזים הללו למייל זה). בהתחשב בכך שחוות הדעת מבססת את השומות על בסיס ההשוואה וכשמסד הנתונים שלך היו חוזים שאינם מהתקופה הקובעת, כיצד חוזים אלה משפיעים על התוצאה?"

     

52. במענה לשאלה ההבהרה של ב"כ הנתבעת, קובע המומחה בתאריך 23.5.24, ביחס לשאלה 1 שהוא שילב את שלושת החוזים בסקר השוק וניתח אותם, וקבע כלהלן על סמך מלוא הסקר:

    "התוצאה: להלן התוצאה על סמך מלוא הסקר.

    אין שינוי באומדן שכ"ד בדירות מספר 5 + 6 + 10+ 34.

    שכ"ד בדירה מספר 8 + 77 ירד ב- 100 ₪ לחודש."

     

53. עוד קבע המומחה, שאם ב"כ הנתבעת מבקש להתייחס רק לששת ההסכמים והתשאולים ולהסיר את הנתונים שהצריכו התאמה לתקופה, התוצאה תהיה כלהלן:

    "התוצאה:

    שכ"ד בדירות 5,6,8,10,34 ירד ב- 100 ₪ לחודש ובדירה 77 ירד ב- 200 ₪.

    ביחס לשלושת ההסכמים שהתבקשו להתייחסות בשאלה:

    בשים לב לכך שההסכם בלכיש 21 הינו בבנין שאינו גובל בפארק (בין הפארק לבינו חוצץ בנין) והחריגה כלפי מטה של ההסכם (השלישי) שאינו ניתן לחידוש בשל מכר הדירה בלכיש 10 (2 חוזים מתוך השלושה שנמסרו לי לבחינה), אסכם, שמתקיימת השפעה מתמטית קלה על התוצאה בשתי האפשרויות שלעיל, התוצאה המומלצת הינה הסתמכות על מסקנות מלוא הסקר. דהיינו, אין שינו באומדן שכ"ד בדירות מספר 5 + 6 + 10 + 34. שכ"ד בדירה 8 + 77 ירד ב- 100 ₪ לחודש."

     

54. הנתבעת חקרה את מומחה ביהמ"ש ממושכות. הוא הסביר שביסס דמי השכירות שקבע על מידע מאתר יד 2 ושלושה חוזים ותשאל אנשים כמה משלמים. הוא אישר שלגבי נתן ביקש הסכם שכירות, אך לא קיבל. הוא נשאל האם על פי התקינה הוא מחויב לחוזים בפועל והשיב בשלילה. הוא הסביר שניתן להתבסס על המרשתת ולעשות התאמות אובייקטיביות כגון סטייה לגבי איכות הנתונים שמצא ביד 2 מסוף שנת 21 ועד תחילת שנת 22. הוא הסביר שהמפרסמים ביד 2 נמצאים בתחרות ולכן מי מהם לא יגזים במחיר שיפרסם. הוא דחה ההצעה להתבסס על עיתונות כלכלית בגלל שזו עובדת מול פרילנסרים ויחצנים שמישהו שילם כדי שיהיו בעיתון ידיעות. חלק גדול מחקירתו הוקדש לטענה של הנתבעת שהיה עליו להתייחס לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הלמ"ס"). המומחה הסביר שנתוני הלמ"ס כלל ארציים ועמדו לרשותו נתונים טובים יותר. הוא נשאל מדוע לא התבסס על נתוני הלמ"ס לגבי חדרה וענה שעיין בלמ"ס והסביר שמדובר במקרה מיוחד של עיר מרמה נמוכה יותר שייצרו בה במיזם בו מדובר נישה שהיא מעט יותר טובה ולכן טבלה כללית אינה יכולה לעזור ולכן אסף נתונים לגבי השכונה כי היא מיוחדת ומהווה בבואה סגורה שעומדת בפני עצמה. המומחה הסביר שזו שכונה שאינה מייצגת, 5 דקות מכביש 6 סביב פארק אקולוגי, מאוכלסת רק בזוגות צעירים. הוא הסביר שאין קשר בין השכונה ובין המחירים בחדרה שכן בשכונה המחירים מלכתחילה היו גבוהים, ולא היה הבדל גדול בין מה שהיה ובין מה שכעת. המומחה עמד על דעתו גם כאשר הופנה שוב לנתוני הלמ"ס ביחס להבדל בין מחוזות שונים ולגבי קצב שנתי ארצי.

     

55. המומחה נשאל אם לא ראה חוזה אחד בסך של 4,800 ₪ למועד הקבוע והמומחה ענה שהחוזה הועבר אליו רק לאחר שהגיש חוות דעת ולכן תיקן את התחשיב במסגרת תשובה לשאלת הבהרה.

     

     

56. המומחה אישר שעיין בחוות דעת מומחה הנתבעת, אך החליט לבדוק את הנתונים באופן אובייקטיבי, ולכן חישב מחדש והתייחס עם אותם מקדמים ומצא שאין שינוי בדירות 5 6 10 34, ובדירות 8 77 ירד הסכום במאה ₪ לחודש וכאשר עשה עוד בדיקה רק של חוזים ללא נתוני מרשתת בדירות 5 6 8 10 34 הסכום ירד בסך של 100 ₪ לחודש ובדירה 77 הסכום ירד במאתיים ₪ לחודש.

     

57. המומחה התבקש לפלח לפי תקופות והשיב שיש לו נתונים לתקופה הכוללת משנת 22 עד לשנת 24.

     

58. לגבי אימות בעל פה שביצע, המומחה הפנה בעמוד 16 לחוות הדעת לטבלה תחתונה והפנה למקור הנתונים, אימות בעל פה עם הדייר ואישר ששם לא ביצע תאום תקופה. הוא העיד שהיה בשכונה ושוחח עם האנשים שגרים בדירות, עם כולם ישב ודיבר, שאל כמה שילמו כשנכנסו, וקבע לפי מה שאמרו. הוא הופנה לכך ששמאי התובעים ציין לגבי דניאל סכום ללא שצרף החוזה. המומחה ענה שהוא וידא עם האנשים בשטח והייתה התאמה. הוא הופנה להסכמים לגבי דירה 6 של יקיר מתאריך 6.10.22 ודירה 77 של איתי מתאריך 27.2.23 ואישר שלא ידע מתי הם נחתמו והסביר שבשאלות ההבהרה קיבל מהנתבעת חוזים אחרים. כשנשאל האם היו חוזים קודמים השיב בשלילה והסביר שלא היה משנה הנתונים בשל עשרה חודשים אלה, שכן זה נראה אותו דבר מכיוון שקצב השינוי בשכונה אינו משתנה בקצב של הלמ"ס בגלל מאפייני השכונה המיוחדת. הוא עמד על דעתו שהנתונים מספיק טובים. לגבי ההסכם מחודש פברואר 23 הוא הסביר שלא תאם לזמן שכן בגלל שנה אחת לא היה צריך לתאם. הוא אישר שבתשובות לשאלות ההבהרה הוא הוסיף שלושה נתונים והסביר שלקח סקר שוק בשומת המקור עם כל הגורמים והשיקולים שתואמו בדירות והכניס שלושת החוזים בהתאם להסברים שלהלן:

    • לכיש 21 – אינו ליד הפארק, אך בשכונה.

    • לכיש 8 -בעל מאפיינים דומים.

    • לכיש 10 - שכ"ד מאד נמוך באופן מעורר חשד מקצועי. המומחה הסביר שזה מעין הארכה להסכם מול משכיר שמכר את הדירה ולכן הוא אינו יכול לתת אופציה. הוא אישר שהמידע שלו הוא מתוכן ההסכם שקיבל, וכי קיבל רק חלק מההסכם. הוא הסביר שכשאתה מחשב סטיית תקן היא יודעת לנקות עסקאות קיצון למטה ולמעלה.

       

59. המומחה הופנה לעמוד 2 בחוות הדעת "החדשה" בשורה 3 לנתון 53.98 והסביר שהנתון נופה כי הוא לא בתוך סטיית התקן. לעניין זה הפנה גם לנתון בו צוין שכר דירה בסך של 400 ₪ והפנה לשורות התחתונות בהן לפי ההגדרה של פעמון גאוס סטיית התקן העילית היא 46 והשורה השלישית 53.

60. המומחה הופנה בחקירתו לכתובת אחר כתובת, ובשלב מסוים בא כוח הנתבעת העיד במסגרת השאלה שהוא בנה את הבניין ברחוב לכיש 21, אך עדות זאת אינה עומדת בהוראות הדין.

     

61. שני הצדדים חלקו בסיכומיהם על מסקנות המומחה מטעם ביהמ"ש. על פי הפסיקה, בית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה שמינה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] 31.12.88, בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון [פורסם בנבו] 31.12.07, א' גורן סוגיות בסד"א 496 (מהדורה 11, 2013). מכאן שהיה על שני הצדדים להצביע על טעות בולטת. ביהמ"ש דוחה טענות התובעים לגבי המועד הקובע בחוות הדעת והטענה שהמומחה התעלם משדרוגים בדירות התובעים ולו מהטעם הפשוט שהם בחרו לא לחקור המומחה וליתן לו יומו, להגן על חוות דעתו.

     

62. כאמור לעיל, הנתבעת חקרה את המומחה באריכות ומסקירת החקירה עלה שהנתבעת מתבססת על נתוני הלמ"ס, שעה שהמומחה גורס שמדובר בשכונה מיוחדת שמלכתחילה נקבע בה שכר דירה גבוה שנותר גבוה. ביהמ"ש קובע שאין בקביעת המומחה טעות בולטת. כמו כן, התברר בעת חקירת המומחה שהנתבעת התבססה על טבלאות של הלמ"ס שלא צורפו לחוות הדעת מטעמה. הנתבעת ניסתה בסיכומיה לתרץ כשל זה, לטעמו של ביהמ"ש ללא הצלחה. עוד טענה, הנתבעת בסיכומיה, שהתבססות המומחה על המרשתת בעייתית. כאמור לעיל, המומחה לא מצא פגם בהתבססות על המרשתת, והנתבעת לא הפנתה לפסק דין שביטל חוות דעת שהתבססה גם על המרשתת. כמו כן, הנתבעת חלקה על ייחוס שטח של 100 מ"ר במקום 108 מ"ר לדירת 4 חדרים וזאת ע"י הפניה לעדות ליאור. המומחה קבע בחקירתו שאין בהפרש כדי להשפיע מהותית על חוות דעתו וביהמ"ש לא מצא טעות בולטת בקביעה זו. לא רק שביהמ"ש לא מצא טעות בולטת במסקנות המומחה מטעמו, להפך, ביהמ"ש התרשם שהמומחה השקיע מחשבה רבה וגם שקידה רבה בהכנת חוות הדעת, כפי שעלה מחקירתו.

     

63. לכן, ביהמ"ש מאמץ חוות דעתו של השמאי עם התיקון בתשובת ההבהרה לפיה שכ"ד בדירה מספר 8 + 77 ירד ב- 100 ₪ לחודש שכן הוא משקף התבססות על נתונים רבים יותר לעומת החלופה השנייה בתשובתו.

     

    חישוב סופי

64. ביהמ"ש מורה לתובעים להגיש עד לתאריך 20.11.24 פסיקתא לחתימת ביהמ"ש בהתאם לקביעות ביהמ"ש בפסק הדין ביחס לכל תובע ותובע, צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה, בעניין תקופת האיחור. רצוי שהצדדים ישתפו פעולה בעניין זה, גם אם הם חולקים על התוצאה המהותית על מנת שהבקשה תוגש בהסכמה. היה ולא תוגש בהסכמה, ביהמ"ש ישקול למנות רואה חשבון.

     

    דיון בהוצאות

65. התובעים הגישו כתב תביעה בו ביקשו לחייב הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 704,029 ₪. חישוב כוללני, בטרם יאושר הסכום הסופי, מעלה שביהמ"ש פסק סה"כ כארבע מאות וחמישים אלף ₪. כמו כן, התברר שהפערים בין חוות דעת מומחה בית המשפט ובין מומחה התובעים אינם משמעותיים, כפי שטענה הנתבעת. הנתבעת קבלה בסיכומיה על ה"תוקפנות" בסיכומי התובעים. ביהמ"ש משיב לנתבעת שהתמונה שעלתה מהראיות היא של קבלן שיד ימינו אינה יודעת מה עושה יד שמאלו, כאשר מצד אחד ליאור מודאג מבעיות שעלולות להיווצר, אך מצד שני הנתבעת חותמת על הסכמים שמבטיחים תקופות קצרות יחסית למסירת הדירה, ומבטיחה לאחר מכן מועדים קרובים ושגויים לקבלת אישורי אכלוס באופן שהסב נזק לרוכשים. זאת, תוך שהעדים המרכזיים, המנכ"ל שקבע המועדים השונים, והעובדים שעמדו בקשר ישיר עם הרוכשים, לא העידו והאופן שבו קבע סמנכ"ל הכספים מי יקבל פיצוי וכמה, אינו סדור, בלשון המעטה. אמנם שפר מזלה של הנתבעת שסכום הפיצוי אינו מביא בחשבון ההתנהלות שלה, אך התמונה עגומה וביהמ"ש מביא זאת בחשבון לעניין חיוב בהוצאות. בנסיבות אלה ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעים אגרות משפט ששולמו, שכ"ט בא כוח התובעים בסך של 70,000 ₪, שכר המומחה מטעם התובעים לפי קבלה והחזר חלקם בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש.

     

    סוף דבר

66. ביהמ"ש מורה לתובעים להגיש עד לתאריך 20.11.24 פסיקתא לחתימת ביהמ"ש בהתאם לקביעות ביהמ"ש בפסק הדין ביחס לכל תובע ותובע בעניין הפיצוי בגין תקופת האיחור.

     

67. ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעים אגרות משפט ששולמו, שכ"ט בא כוח התובעים בסך של 70,000 ₪, שכר המומחה מטעם התובעים לפי קבלה והחזר חלקם בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, בי"ב חשוון תשפ"ה, ב13 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.