ואנונו נ' דגן ואח'

צד ג: 

אגודת התעופה הכללית בישראל

ע"י עו"ד שלומי וינברג

רקע

1.התובע ניסים ואנונו (להלן: "ואנונו") הוא טייס ומנהל בחברת פ.נ תעופה בע"מ (להלן: "פ.נ תעופה"), המפעילה בית ספר לטיסה הכולל צי מטוסים לצורך הדרכת טיסה, השכרתם לטיסות פרטיות ומסחריות ואימון בסימולטור.

הנתבע 1 עופר דגן (להלן: "דגן"), הוא בעלים ומנהל של חברת ד.ג. הנדסה, ייעוץ וכתיבה טכנית בע"מ העוסקת בתחום האווירונאוטיקה, בעל רישיון טייס וכיהן בתקופה הרלוונטית בהתנדבות כחבר בוועד אגודת התעופה הכללית בישראל (להלן: "האגודה").

הנתבע 2 שי פופר (להלן: "פופר"), מהנדס ויזם בתחום ההייטק, טייס, כיהן בתקופה הרלוונטית בהתנדבות כיו"ר ועד האגודה (דגן ופופר יכונו ביחד להלן: "הנתבעים").

2.ביום 11.11.2015 הנתבעים כחברי ועד האגודה פרסמו באתר האגודה מכתב, אותו גם שלחו בדוא"ל לחברים רבים באגודה (להלן: "מכתב הוועד"), בזו הלשון:

"ניסים ואנונו חבר אגודה לשעבר (פרש מחברותו לפני כחודש) וחבר בוועד הקודם, מאיים על חברי הוועד שהוא יפגע בכל אחד ואחד מהם באופן אישי (חוץ מטל בן יוסף), ניסים מאיים שהוא ידאג לכך שחברי הוועד לא יוכלו לטוס יותר בארץ, מאיים לשתול סמים במכוניותיהם וידווח למשטרה, מוסיף ומאיים על כל אחד בסביבה החל ממכוני בדק וטכנאים שלא יעזו לטפל במטוס שהאגודה הביאה לשימוש חבריה, ניסים מאיים על חברי הוועד שהוא ידאג לכך שהמטוס יוכל להחנות רק בראש פינה. זה לא דבר אחד שהאיש משתית משטר של צעקות והתבטאויות לא מקובלות, אולם לאחרונה נחצו כל הקווים האדומים והתווספה תרבות של איומים, טרור מילולי, שקרים וסילופים. הטיפול באיומיו של ניסים כבר החל כפי שצריך לטפל בשכזה. ועד האגודה בישיבתו אתמול קיבל החלטה פה אחד שלא לעבוד יותר עם ניסים ואנונו ולנתק כל קשר עם העסק בבעלותו. התנהגותו של ניסים ואיומיו על חברי הוועד יפורסמו לחברי האגודה בכך שהוא יפגע בהם, הוא ישתול להם סמים במכוניות וידווח למשטרה, הוא לא יאפשר לחברי הוועד להמשיך ולטוס בארץ, פניותיו ואיומיו על אנשים שונים שלא לעבוד עם האגודה לא לתת לה שירותים ועוד. הוועד מודיע בזאת שהתנהגויות שכאלה אינן קבילות! מי שינהג בדרכים כאלה יורחק מהאגודה ויטופל בכל הדרכים האפשריות והחוקיות העומדות לרשות האגודה. לצערנו בזמן האחרון הרבה זמן ואנרגיה מבוזבזת בהתעסקות בניסיון לתקן נזקים שיוצרים אנשים שכאלה, דבר שמקשה מאוד על נבחרי הציבור בטיפול בנושאים שלשמם נבחרו" (נספחים 2-1 לתצהיר ואנונו).

3.כעבור ארבע ימים מפרסום מכתב הוועד, ביום 15.11.2015 דגן פרסם באתר האגודה פנייה אישית לחבריה, ואף שלח אותה במקביל בדוא"ל לחברי האגודה, בזו הלשון:

"מבחינת איומים ניסים כבר איים עליי, את כל האיומים הבאים: אתה לא תטוס יותר בארץ, אני אדאג לכך שלא תוכל לעבוד יותר עם אל על, אני אתבע אותך ואת שי בגלל התאונה, כששאלתי אותו מה לי ולזה הוא אמר "כי נגעת בידית של ההילוכים" (ככה זה כשניסים עצבני) כשאמרתי שאין הילוכים במטוס הוא אמר שזה שסגרתי את המצערות לאחר שהמטוס היה כבר בתעלה זו תהיה הסיבה לתביעה מולי, ניסים כמובן מאיים בכל כיוון כולל כמובן שישתול לנו (לחברי הוועד חוץ מטל בן יוסף) סמים במכוניות ולאחר מכן ידווח למשטרה (אני עוד מחכה - שמעתי שזה שווה הרבה כסף. אני מתייחס לנושא בגיחוך, אבל ישנם חברי וועד שבאמת חוששים ולא חונים בשדה). ניסים גם מאיים על כל מי שזז: על מכוני הבדק וטכנאים שלא יטפלו במטוס, על מדריכים, על רת"א ועל רש"ת ועל מי לא" (נספחים 5-4 לתצהיר ואנונו).

4.על פי האמור בתביעה שני הפרסומים, המייחסים לואנונו כוונה שישתול סמים במכוניות חברי הוועד ולאחר מכן ידווח למשטרה, פוגעים בשמו הטוב. יודגש; התביעה מתייחסת רק לעניין הכוונה לשתול סמים ולדווח למשטרה ולא לאיומים האחרים. לשיטת ואנונו הוא זכאי לכפל פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה -1965 (להלן: "החוק") היות שלנתבעים היתה כוונת זדון ומאחר שהם סירבו להתנצל על הפרסומים.

5.הנתבעים התייחסו במסגרת כתבי ההגנה שהגישו למהלכים שהוועד קידם על מנת להוזיל את עלויות התעופה לחברי האגודה, לרבות על ידי עידוד יבוא מוזל של אביזרי בטיחות ורכישת מטוס אזרחי מארה"ב והבאתו לשדה התעופה בהרצליה לשימושם של חברי האגודה. מהלכים אלה "היו לצנינים" בעיני ואנונו, אשר חשש כי התחרות תפגע בעסקו והחל לפעול לסיכולם, אלא שנסיונותיו לא צלחו וביום 30.10.2015 הגיע לארץ מטוס שנרכש לשימוש חברי האגודה. על רקע זה ואנונו החל להתנכל ולפגוע בנתבעים ובין היתר איים עליהם כי לא יאפשר להם להמשיך לטוס בארץ וידאג שאף טכנאי לא יטפל במטוס החדש. ביום 31.10.2015 שלחה מזכירת האגודה, טל עיואן (להלן: "עיואן") הודעת דוא"ל לפופר לפיה הגיע לידיעתה מידע מדאיג על כוונתו של ואנונו לשתול סמים במכוניות של חברי הוועד ולהפלילם. המידע הועבר מטל בן יוסף (להלן: "בן יוסף"), שהיה אז חבר בוועד והועסק על ידי ואנונו בפ.נ. תעופה, ואשר שמע אותו מפי ואנונו. לנוכח חומרת המידע חשו חברי הוועד מאוימים, קיימו אסיפה בעניין זה ואף הגישו ביום 21.12.2015 תלונה למשטרה (שלבסוף נגנזה). ואנונו המשיך להתנהל בכוחנות ובאיומים גם לאחר מכן.

הנתבעים הוסיפו וטענו שאפילו אם ייקבע שיש בפרסומים משום לשון הרע, עומדות להם הגנת אמת הפרסום הקבועה בסע' 14 לחוק והגנת תום הלב שבסע' 15 לחוק ועל כן דין התביעה כלפיהם להידחות.

6.כל אחד מהנתבעים גם שלח הודעת צד ג כנגד האגודה לפיה במידה שייקבע שעליהם לשלם פיצוי כלשהו לואנונו, על האגודה לשאת בתשלום הפיצוי היות שהנתבעים פעלו במסגרת תפקידיהם כחברי ועד נבחרים. דגן סמך את טענותיו על החלטת הוועד מיום 5.1.2015 ופופר הפנה בנוסף להוראות תקנון האגודה (להלן: "התקנון"). יוער כי דגן הפנה את הודעתו גם כלפי חברת הביטוח של האגודה, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, אך בהמשך זו נמחקה בהסכמה.

7. האגודה הגישה כתב הגנה להודעות צד ג וטענה שאין לה חבות לשפות את הנתבעים היות שהפרסומים לא נעשו "בקשר לפעילותם כנושאי משרה" לפי סעיף 20(א) לתקנון ובכל מקרה ההודעות לא נחתמו כדין כקבוע בסעיף 14(ב) לתקנון והוועד חרג מסמכויותיו בביצוע הפרסומים. אשר להחלטת הוועד מיום 5.1.2015, זו נתקבלה בקשר לעניין ספציפי ואינה רלוונטית לתביעה.

דיון

עוולת לשון הרע

8.מספר לא מבוטל של הלכות חזרו והדגישו את הערך החשוב לשם טוב. פרסום המכיל לשון הרע יש בו כדי לפגוע במכלול חייו של מי שנפגע מהפרסום. הוא עלול לפגוע בקשרים האישיים, בדרך המקצועית ובעיקר להשפילו ולבזותו בעיני אחרים. החוק מגן על כל אדם מפני פגיעה בשמו הטוב וכדברי כב' השופט ברק בעניין אבנרי "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעיתים לאדם כחיים עצמם והם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3), 840).

9.הפרסומים, שמוענו לכלל חברי האגודה, עונים להגדרה של "פרסום" שבסע' 2 לחוק. יודגש שפסק הדין מתייחס לשני פרסומים המפורטים בכתב התביעה וטענות לעניין פרסומים נוספים (בתצהיר ובסיכומי ואנונו) מהוות הרחבת חזית אסורה (רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' משטה (3.2.2013), סע' 7 והאסמכתאות שם). הפרסומים בדבר איומים וכוונה "לשתול" סמים במכוניות חברי הוועד, עונים להגדרת לשון הרע שבסעיף 1 לחוק. ייחוס מעשים והתנהגות כזו לואנונו עלול לבזותו (ס"ק 1(2) לחוק) ואף עלול לגרום לו פגיעה בעסקו ובמשלוח ידו (ס"ק 1(3) לחוק), מאחר שחברי האגודה העוסקים בענף התעופה מהווים את קהל היעד שלו. מכאן, ששני הפרסומים מהווים לשון הרע כהגדרת החוק.

הגנות הנתבעים

הגנת אמת הפרסום – סע' 14 לחוק

10.אשר לאמיתות הפרסומים, בתצהיר עדותו הראשית של בן יוסף, שהוגש מטעם ואנונו, הוא התכחש לחלוטין כי אמר למישהו את הדברים, או כי שמע את ואנונו מאיים שישתול סמים ויפליל את חברי הוועד. בתחילת חקירתו הנגדית, העיד שלא שמע את ואנונו מאיים ורק סיפר "שמועות שרצות" (שם, עמ' 13 ש' 30 עמ' 14 ש' 5), אך בסופה הודה: "חטאתי והפצתי שמועות" (פרוטוקול הדיון מיום 15.4.2019, עמ' 15 ש' 19-18). פופר ועמית שרון, טייס ותיק ומוכר לכל הנפשות הקשורות בתיק (להלן: "שרון"), העידו בחקירותיהם הנגדיות כי הם מאמינים שואנונו אמר את הדברים שיוחסו לו, אף שלא התכוון להם באמת (עדות שרון, פרוט' 16.4.2019, עמ' 33 ש' 12-10; עדות פופר עמ' 37 ש' 5-3). בכל מקרה, השניים לא שמעו את האיום מפיו של ואנונו אלא שמועה בלבד שאין כל ראיה לאמיתות תוכנה, ומשינויי הגרסאות מפיו של בן יוסף ניתן אף להסיק שהוא בדה את השמועות בעצמו. על רקע זה נמצא, כי אין להחיל לגבי הפרסומים את הגנת "אמת הפרסום" הקבועה בסע' 14 לחוק, המוקנית רק לפרסומים שהיו נכונים בעת פרסומם (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר דיין אורבך (18.9.2014), סע' 38-30 והאסמכתאות שם; להלן: "דנ"א דיין").

הגנת תום הלב – סע' 16-15 לחוק

11.הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק, קמה לנתבע בהתקיים שני תנאים מצטברים: שהפרסום נעשה בתום לב ושמתקיימת לפחות אחת מהנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של הסעיף, שבהם ניתן ביטוי לאינטרסים שונים הראויים להגנה (דנ"א דיין, סע' 43 ואילך). הן בכתבי הטענות והן בעדויותיהם הראשיות, הנתבעים טענו שקמה להם הגנת ס"ק 15(2) לחוק, לפיה הפרסום מוגן כאשר הוא התחייב מיחסי הצדדים; הגנת ס"ק 15(3) לחוק שעניינה פרסום שנועד להגן על "עניין אישי כשר"; והגנת ס"ק 15(4) לגבי הבעת דעה על התנהגות ואנונו בקשר לעניין ציבורי. דגן אף הוסיף שהפרסומים נועדו להגן כנגד לשון הרע מצד ואנונו, ועל כן מוגנים מכוח ס"ק 15(10) לחוק. הנתבעים לא הרחיבו בטענותיהם ובוודאי שלא הוכיחו קיומן של הנסיבות המפורטות בסעיפי המשנה 15(3), (4) ו-(10). עיון בפרסומים מבהיר שהם אינם מהווים הבעת דעה. בדומה, גם אין לראות בהם כהגנה מפני לשון הרע מצד ואנונו, שלא הובהר מהי. בכל מקרה, די בהתקיימות אחת מהחלופות שבסעיפי המשנה, וסבורני שמתקיימות הנסיבות המפורטות בס"ק 15(2) לחוק, לפיהן:

"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".

12.לצורך בחינת תחולת ס"ק 15(2) בענייננו, יש לעמוד על טיב יחסי הצדדים ועל הרקע לסכסוך שהביא לפרסומים. על פי עדויותיהם הראשיות של הנתבעים, הם פעלו בתפקידיהם בוועד לקידום ענף התעופה האזרחית בארץ לטובת חברי האגודה, בין היתר להוזלת עלויות התעופה עבורם, ועשו זאת בהתנדבות. במסגרת זו, הוועד מצא יבואן אשר מכר אביזר בטיחות למטוסים בעלות נמוכה משמעותית מזו שנמכרה על ידי פ.נ. תעופה, שהיתה בשליטת ואנונו. בהמשך הוועד פעל וקידם מהלך של רכישת מטוס אזרחי חדיש מארה"ב לשימושם של חברי האגודה, אישר את רכישת המטוס באוגוסט 2015 והחל מסוף אוקטובר 2015 המטוס אוחסן בשדה התעופה בהרצליה, מקום מושבה של פ.נ תעופה. מחשש לפגיעה בעסקו ואנונו החל לפעול בכוחניות ובאופן בוטה כדי לסכל את פעולות הוועד. בתמיכה לעדות הנתבעים העיד גם שלמה אלימלך (להלן: "אלימלך"), ד"ר לכלכלה ובעל רשיון טייס אזרחי, אשר שימש באותה עת כחבר בוועדת הכלכלה של האגודה.

13.פופר העיד שבן יוסף, שהיה אז חבר בוועד, סיפר לשרון כי שמע מפיו של ואנונו את האיום לשתול סמים במכוניות חברי הוועד לצורך הפללתם. שרון סיפר על כך לעיואן שבעקבות זאת שלחה לפופר את הודעת הדוא"ל ביום 31.10.2015 (נספח ב לתצהיר פופר). פופר ניסה לאמת את המידע ששמע והתקשר לבן יוסף, אשר ניסה להמעיט מחומרת האיום, וכן לשרון ולעיואן, ובעקבות זאת כינס את הוועד ביום 9.11.2015 כדי לדון בדברים ולקבל החלטות. לאחר שהוועד שקל בכובד ראש הוחלט להפסיק את כל הפעילות מול ואנונו ופ.נ תעופה, ליידע את כל חברי האגודה וכן לפנות למשטרה. בעקבות ישיבת 9.11.2015 וההחלטות שנתקבלו בה, פורסם מכתב הוועד ביום 11.11.2015 ומכתבו של דגן ביום 15.11.2015. בהמשך, לאחר שהתקיימה ישיבת ועד נוספת ביום 8.12.2015 אליה התפרץ ואנונו והתבטא בבוטות ובאיומים כלפי הנוכחים ושבעקבותיה פופר הודיע על התפטרותו, הוגשה תלונה למשטרה ביום 21.12.2015 והנתבעים סיימו את כהונתם בוועד בסוף דצמבר 2015.

14.על רקע כל המתואר לעיל נמצא, כי בביצוע הפרסומים הנתבעים פעלו במסגרת תפקידיהם בוועד האגודה ומכוח חובתם להביא את האיומים לידיעת חבריה. עם זאת, התאמת הנסיבות לסעיף המשנה בחוק אינה אלא תנאי מצטבר, והתנאי העיקרי הוא שהנתבעים עשו את הפרסומים בתום לב (דנ"א דיין, סע' 66).

15.סעיף 16 לחוק קובע חזקות, הניתנות לסתירה, לקיומו ולהיעדרו של תום לב לצורך הגנת תום הלב, הנבחן מבחינה סובייקטיבית ואובייקטיבית (דנ"א דיין, סע' 68-67, 71). לענייננו רלוונטית בעיקר החלופה בסע' 16(ב)(2) הקובעת חזקה שנתבע עשה את הפרסום שלא בתום לב אם "הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". כאמור, התנאי המקדמי כי הפרסום לא היה אמת מתקיים בענייננו, ועל כן יש לבחון את האמצעים שננקטו לבירור האמת בטרם הפרסום ואת סבירותם.

16.פופר העיד שלאחר קבלת ההודעה מעויאן, עמה גם שוחח, הוא התקשר לבן יוסף ושמע ממנו כי הדברים אכן נאמרו ושוחח גם עם שרון שאישר ששמע מבן יוסף שואנונו אמר לו את הדברים (פרוט' 16.4.2019, עמ' 36 ש' 9-1). לשאלה מדוע לא התקשר לואנונו עצמו, פופר השיב שהם הרגישו מאוימים ממנו "בצורה בלתי מוסברת" ופחדו, עד כדי כך שהוא בעצמו פחד להרים אליו טלפון (שם, ש' 22-10). ברי כי במקרה כזה של איומים, האמצעי הסביר והמתבקש לבירור האמת הוא פנייה למאיים, בפרט אם המאוים שמע על האיום דרך צד שלישי, בבחינת שמועה שאותו צד שלישי אף המעיט ברצינותה. יתרה מכך, אפילו אם הייתי מקבלת את הסברו של פופר, כי חש מאוים עד כדי כך שחשש לדבר ישירות עם ואנונו, סביר בעיניי שבמצב דברים זה היה על הנתבעים לפנות מיידית למשטרה ולא להשתהות כחודש וחצי עד הגשת התלונה (שכאמור לבסוף נגנזה). חלף זאת, הנתבעים ביצעו את הפרסומים הפוגעים כלפי ואנונו. בחירתם זו אינה מבטאת התנהלות בתום לב.

17.על תום ליבו של מפרסם ניתן ללמוד גם מאופיו וצורתו של הפרסום. כך למשל, פרסום זהיר, מסתייג ומתון עשוי ללמד על קיומו של תום לב, בעוד ששימוש בלשון משתלחת, החלטית וחריפה עשוי ללמד על היעדרו (דנ"א דיין, סע' 68 והאסמכתאות שם). בהקשר זה יש לציין את החזקה שנקבעה בסע' 16(ב)(3) לחוק בדבר היעדר תום לב אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב. בענייננו, הפרסומים המציגים כעובדה מוחלטת ללא כל הסתייגות שואנונו איים לשתול סמים במכוניותיהם של חברי הוועד, מלמדים אף הם על היעדרו של תום הלב בפרסום וכוונה לפגוע בואנונו במידה שאינה תואמת התנהגות בתום לב.

18.לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שעוד בטרם הגשת התביעה לאחר שהנתבעים כבר ידעו שמדובר בשמועה, ואנונו פנה אליהם וביקש התנצלותם על הפרסומים ואלה סירבו לעשות זאת (נספח 6 לתצהיר ואנונו).

19.מכלול האמור מוביל למסקנה כי לנתבעים לא עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסע' 15 לחוק.

פיצויים

20.על פי הגישה המקובלת בפסיקה, מטרתם המרכזית של הפיצויים בדיני הנזיקין ככלל היא השבת המצב לקדמותו. בהקשר זה, הפיצוי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק, לתקן את הנזק לשמו הטוב, ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע. לצורך השגת יעדים אלה, אין די בפיצוי סמלי בלבד, אך מנגד הפיצוי לא נועד להעשיר את הנפגע אלא לפצות על הנזק שנגרם (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 525-522, להלן: עניין אמר). לצד מטרה עיקרית זו, פסיקת פיצויים עשויה לשרת תכליות נוספות בעלות היבטים ציבוריים החורגים מיחסי הפוגע והנפגע, כגון ענישת מעוולים על התנהגותם הפסולה והרתעתם של מעוולים פוטנציאליים מביצוע עוולות בעתיד. בהקשר של פסיקת פיצויים בגין לשון הרע נקבע, בפרט בנוגע לפיצויים ללא הוכחת נזק לפי סע' 7א לחוק, כי יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד, שנועדה להעניש מפרסמים ולהחדיר לתודעת הציבור את הרעיון לפיו שמו הטוב של אדם אינו הפקר (רע"א 1700/10 דוביצקי נ' שפירא (20.5.2010), סע' י-יב והאסמכתאות שם; רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.2006), סע' 33 לחוות דעתה של כב' הש' פוקצ'יה, להלן: עניין בן גביר).

21.לצד התכליות האמורות והאיזון בין השיקולים השונים, בקביעת גובה הפיצוי יש להביא בחשבון סכומים שנפסקו בעבר בגין פרסומים פוגעניים מסוג דומה, אף שכל מקרה נדון לנסיבותיו (עניין בן גביר; עניין אמר). עיון בפסיקה, בפרט בערכאות המחוזי והשלום, מעלה כי בנסיבות דומות לענייננו – פרסומים כוזבים הקושרים אדם לעסקאות וסחר בסמים – נפסקו פיצויים בתחום של 25,000-20,000 ₪ לכל פרסום (ע"א (ת"א) 52331-10-14 צבעוני נ' דוק השקעות (1988) בע"מ (5.11.2015); ע"א (ת"א) 957/96 לוי נ' הוצאת שוקן בע"מ (21.12.1997); ת"א (עפ') 34375-09-15 שלזינגר נ' הירש (19.12.2018); ת"א (ת"א) 13512-09-15 קורנילוב גרייבר נ' ציפריס (27.7.2017)). יצוין כי בכל המקרים האמורים, פסיקת הפיצויים נפסקה בגין לשון הרע בנסיבות שלא "בכוונה לפגוע", היינו ללא כפל פיצוי.

22.בקביעת סכום הפיצוי יש להביא בחשבון שיקולים נוספים ובהם היקף הפרסום, מידת החשיפה לה זכו, מעמדו של הניזוק בקהילתו ועוד (עניין בן גביר, עניין אמר). בענייננו, הפרסומים הופנו לחברי האגודה, ולהערכת ואנונו נחשפו אליו כ-8,000-7,000 אנשים העוסקים בתחום הטיס שהוא מקור פרנסתו ועיסוקו (פרוט' 15.4.2019, עמ' 18 ש' 13-7). עם זאת הובהר, שהפרסומים באתר היו בעמודים האחוריים של דף האינטרנט ועל כן החשיפה אליהם היתה מצומצמת (פרוט' 16.4.2019, עמ' 41 ש' 14-12), ויש גם לתת משקל לעובדה שמדובר בסכסוך שנבע מפעולות הוועד, שהנתבעים פעלו במסגרתו בהתנדבות.

23.כאמור, התביעה הוגשה בגין שני פרסומים, אלא שואנונו בסיכומיו וכמוהו הנתבעים ואפילו צד ג, לא עשו כל הבחנה בין הפרסום שנחתם על ידי הוועד לבין הפרסום שיצא מהמייל האישי של דגן. ויודגש: שני הפרסומים דנים בדיוק באותו נושא, מכוונים לאותו הקהל ומועדי פרסומם סמוכים. לפיכך, למרות שמדובר בשני פרסומים נפרדים, ניתן להתייחס אליהם לצורך קביעת הפיצוי כאל "אותה לשון הרע", היינו כאל פרסום אחד (סע' 7א(ד) לחוק; ע"א (ת"א) 9712-12-13 "קר" שרותי רפואה בע"מ נ' א.מ.ל. אמריקן לייזר בע"מ (13.4.2015), סע' 33-32 והאסמכתאות הרבות שם).

24.התביעה דרשה בנוסף כפל פיצוי (ללא הוכחת נזק) בטענה שהפרסומים בוצעו בכוונה לפגוע. סבורני, שעל אף הקביעה שהנתבעים התנהלו בחוסר תום לב, לא הייתה בהתנהלותם כוונה "של ממש" לפגוע בואנונו ולא היה בפרסומים משום התנהגות זדונית כלפיו (רע"א 5022/13 הרב יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ (8.9.2013), סע' 8 והאסמכתאות שם). על כן אני דוחה את דרישת ואנונו לפסוק כפל פיצוי.

25. לנוכח כל האמור לעיל, אני מעמידה את הפיצוי בגין שני הפרסומים על סך של 30,000 ₪.

הצד השלישי – האגודה

26.סע' 20 לתקנון (צורף כנספח 4 להודעת פופר לצד השלישי) קובע:

"האגודה תגן על הפועלים מטעמה ועבורה כדלקמן:

• האגודה תשפה את נושאי התפקידים בה, לרבות חבר ועד וחברים הפועלים מטעמה ועבורה בגין תביעות שתוגשנה כנגדם בקשר לפעילותם עבור האגודה.

• השיפוי האמור יחול גם במקרה של הפרת חובת זהירות של נושא התפקיד כלפי האגודה, שנעשתה שלא בכוונה, ובלבד שהשיפוי לא יחול על הפרת חובת אמונים כלפי האגודה."

   

  27.על פי עדותו הראשית של נתן שרון (להלן: "נתן"), המכהן כיו"ר האגודה מאז 1.1.2016 (החליף את פופר בתפקיד), הפרסומים שבגינם נתבעו הנתבעים לא היו "פעילות עבור האגודה" והרקע להם הוא סכסוכים אישיים בין ואנונו לנתבעים ולכן הם אינם זכאים לפיצוי או שיפוי מצידה. מנגד פופר עמד במסגרת חקירתו הנגדית על כך שהסכסוך האישי בין ואנונו לנתבעים נולד רק בעקבות החלטות הוועד וחששו של ואנונו מפגיעה בעסקיו, וכי עובר לכך הם היו חברים (פרוט' 16.4.2019, עמ' 38-37), וכדבריו: "הוא לא תבע אותי כשי פופר אלא כיו"ר האגודה שעשה דברים לטובתה" (פרוט' 16.4.2019, בעמ' 40 ש' 19). כך גם העידו אלימלך (שם, עמ' 30 ש' 26-24) ודגן (פרוט' 15.4.2019, עמ' 23 ש' 29-27).

   

  28.ברי כי הוועד נבחר כדין ועל כן הוא מוסמך לייצג את כלל חברי האגודה. סבורני גם שלאגודה, במסגרת סמכויות הניהול שלה ובפרט בנסיבות שתוארו, היתה סמכות וחובה לפרסם. הפרסומים נעשו על רקע הסכסוך בין ואנונו לנתבעים בקשר לפעולותיהם כחברי הוועד, וזו גם הסיבה שנשלח מכתב הוועד, כצעד הגנתי (שם, עמ' 40 ש' 9-8). אוסיף גם שלא מצאתי לייחס משקל משמעותי לעובדה שהפרסומים לא נחתמו בהתאם להוראות התקנון. מדובר בעניינים טכניים ונתן בעצמו העיד שמשלוח הודעות דוא"ל לחברי האגודה הוא דבר שנעשה גם על ידו באופן שגרתי (פרוט' 16.4.19, עמ' 41 ש' 18-17).

   

  29.הנתבעים התרשלו בהתנהלותם שכן בתפקידם זה חובה היה עליהם לוודא בטרם הפרסומים את אמינות המידע ולכל הפחות לנסח את הפרסומים בהסתייגות מסוימת. מכאן, שעל האגודה לשפות אותם בהתאם לסע' 20 לתקנון. כשנתן נשאל בעניין זה לא היתה באמתחתו תשובה על אף שהסכים שהנתבעים התרשלו (פרוט' 16.4.2019, עמ' 41 ש' 30-22; עמ' 42 ש' 11-7).

   

  30.אוסיף גם, שאמנם החלטת הוועד מיום 5.1.2015 (נספח נ לתצהיר דגן) מתייחסת לעניין אחר (שכר טרחה לעו"ד קונפורטי, בנוגע להקמת החברה הכלכלית של האגודה), אלא שלטעמי מהחלטה זו נלמדת כוונת האגודה, המתיישבת כאמור גם עם הוראות התקנון, לפיה היא תישא בהוצאות הנובעות מפעילות הוועד למענה, שנעשית כאמור בהתנדבות.

   

  31.אשר לטענות בדבר הרחבת חזית מצד דגן, שלא התייחס לתקנון בהודעתו לצד השלישי, לא מצאתי לעשות הפרדה בין הנתבעים וזאת מאחר שהתקנון אינו שנוי במחלוקת, הוראותיו הן בבחינת הדין בין הצדדים וכל שנדרש הוא לעיין בו.

   

   

  סוף דבר

  32.אני מקבלת את התביעה וכן את ההודעות לצד השלישי במובן זה שהאגודה תשלם לואנונו סך של 30,000 ₪ בגין הפרסומים שהנתבעים ביצעו אודותיו, בתוספת הוצאות לואנונו ולנתבעים לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ לואנונו ו-5,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

   

  ניתן היום, י"ד אב תשע"ט, 15 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.